442
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בהמשך לזה61 שגם במקדש הפרטי שבכל אחד ואחד מישראל ישנם שני הענינים של תורה ומצוות, שהם העיקר אצל כל אחד מן הסוגים הללו, תלמידי חכמים ופושעי ישראל62, ודברים אלו אינם יכולים להתבטל על־ידי העבירות שהן ציפוי בלבד לגבי עצם מציאותם63.
לפי זה מובן גם הסדר שבין האמרות: תחילה מביאה הגמרא את האמרה לגבי "תלמידי חכמים" ורק לאחר־מכן – לגבי "פושעי ישראל", למרות שמזבח הזהב מוזכר רק באמרה השניה, לגבי פושעי ישראל – מפני שזהו הסדר בכלל "לימוד מביא לידי מעשה"64, וכך גם בפעולה של השראת השכינה במקדש (הכללי והפרטי): תחילה ישנה המשכת עצמות ה' על ידי התורה, ולאחר־מכן יורד שפע זה ל"תחתונים" – על־ידי המצוות.
הערות
- 61. ועוד: במקדש עצמו הרי מזבח מכפר על אדם (כבגמרא שם לפנ"ז) ולכן בהמשך להמדובר ע"ד המזבח מביא ב' הסוגים שבמקדש הפרטי שצריכים כפרה. (משיחת כ"ף מנחם־אב תשל"א ד"ה פדה בשלום תשל"ב)
- 62. ועפ"ז יומתק מה שאי' בתנחומא (פקודי ח. ועד"ז שמו"ר פנ"א, ז) עה"פ משכן העדות: בזכות התורה והקרבנות אמר הקב"ה אני מציל אתכם מן גיהנם. שהם ב' הענינים דתורה ומצות שבקדש הכללי והפרטי.
- 63. והיינו, דההמשך שבהמימרות שבגמ' לענין ציפוי המזבחות הוא לא מצד דברי ר"ל "ק"ו ממזבח הזהב" שהי' מצופה זהב, אלא בהתוכן דענין הציפוי בישראל שהן בדברים בלתי רצויים שבטלים לגבי פנימיותם. וק"ו ממזבח הזהב דר"ל הוא אדרבה לענין המצות בפושעי ישראל, שלגבי מעלת היחוד של תורה בת"ח הוא ע"ד ענין הציפוי, כנ"ל בפנים בארוכה.
- 64. ב"ק יז, א. וש"נ.
מדרש תנחומא, פקודי ח׳ - הטקסט מספריא
מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. זוֹ תוֹרָה, שֶׁהָיוּ יְגֵעִים בָּהּ. בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וְהַקָּרְבָּנוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי מַצִּיל אֶתְכֶם מִן גֵּיהִנָּם. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי לְאַבְרָהָם הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְהַקָּרְבָּנוֹת וְגֵיהִנָּם וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. תּוֹרָה, לַפִּיד אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב). וּכְתִיב: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם (שמות כ, טו). קָרְבָּנוֹת, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת (בראשית טו, ט). גֵּיהִנָּם, תַּנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ (בראשית טו, יח). מַלְכֻיּוֹת, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה (בראשית טו, יב).
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, כָּל זְמַן שֶׁבָּנֶיךָ מִתְעַסְּקִים בִּשְׁתַּיִם, נִצּוֹלִין מִן שְׁתַּיִם, וַעֲתִידִין קָרְבָּנוֹת לִבָּטֵל וּבֵית הַמִקְדָּשׁ לֵחָרֵב, אֶלָּא בַּמָּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנֶיךָ, בְּגֵיהִנָּם אוֹ בְמַלְכֻיּוֹת. הִתְחִיל תָּמֵהַּ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לִּבְרוֹר. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַר פַּפָּא, אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת וְאָמַר, מוּטָב שֶׁיִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנַי בַּמַּלְכֻיּוֹת וְלֹא יֵרֵד אֶחָד מִבָּנַי לְגֵיהִנָּם, וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם (דברים לב, ל). אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָתוּב, הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם (ישעיה נא, א). וַה' הִסְגִּירָם, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ.
הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד, הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמָּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה (תהלים סו, יב). הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, אֵלּוּ מַלְכֻיּוֹת. בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמָּיִם, זוֹ גֵיהִנָּם. וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים בִּידֵי מַלְכֻיּוֹת. וְלֶעָתִיד לָבוֹא, אֲנִי מַעֲבִיר אֶת הַמַלְכֻיּוֹת מִכֶּם שֶׁנִּמְשְׁלוּ כַמַּיִם, וְאַצִּיל אֶתְכֶם מִגֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ.
שמות רבה נ״א:ז׳ - הטקסט מספריא
מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, מָה הָעֵדֻת, זוֹ תּוֹרָה שֶׁהֵם יְגֵעִים בָּהּ. אָמַר הָאֱלֹהִים בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וּבִזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת אֲנִי מַצִּיל אֶתְכֶם מִגֵּיהִנֹּם, וְכֵן לְאַבְרָהָם אָבִינוּ הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה וְהַגֵּיהִנֹּם וְהַקָּרְבָּנוֹת וְגָלֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, יז): וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה, זוֹ תּוֹרָה וְגֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. וְהַקָּרְבָּנוֹת מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית טו, ט): עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. וְגָלֻיּוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, יב): אֵימָה, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק א, ז): אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא. חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֶיהָ. גְּדוֹלָה, זוֹ יָוָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ח, ח): וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד מְאֹד וּכְעָצְמוֹ נִשְׁבְּרָה הַקֶּרֶן הַגְּדֹלָה וַתַּעֲלֶנָה חָזוּת אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם. נוֹפֶלֶת עָלָיו, זוֹ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נָפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל יָמִים שֶׁיִּהְיוּ בָנֶיךָ עֲסוּקִים בַּתּוֹרָה וּבַקַּרְבָּנוֹת הֵם נִצּוֹלִים מֵהֶן, אֶלָּא עֲתִידִין בָּנֶיךָ לְבַטֵּל הַקָּרְבָּנוֹת בַּמֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנֶיךָ בַּגֵּיהִנֹּם אוֹ בַּגָּלֻיּוֹת, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ הַגָּלֻיּוֹת, וּמִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ל): אִם לֹא כִי צוּרָם מְכָרָם, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא, א): הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם. וַה' הִסְגִּירָם, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחֲרָיו. אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא וְזָקֵן אַחֵר בְּשֵׁם רַבִּי, עָמַד לוֹ אַבְרָהָם תָּמֵהַּ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּבְרֹר לוֹ, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּבְרֹר אֶת הַגָּלֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סו, יב): הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, שִׁעְבַּדְתָּנוּ בַּגָּלֻיּוֹת. בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם, זוֹ גֵּיהִנֹּם, חֶצְיוֹ אֵשׁ וְחֶצְיוֹ בָּרָד. וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה, הֱוֵי: וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, מַהוּ הָעֵדֻת, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּבַקָּרְבָּנוֹת תְּהֵא עֵדוּת לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.