352

והתבדלות מה"זולת"; או, התרועעות רק עם חברותא שתביא לו יתרון ותועלת בלימוד התורה, דוגמת "דיבוק חברים" "פלפול התלמידים" וכיוצא בזה, שהם מהדברים ש"התורה נקנית"⁴⁸ בהם, וכדברי רז"ל⁴⁹: "הרבה למדתי מרבותי ומחברי וכו' ומתלמידי יותר מכולן". אך אנשים כאלה שההתחברות עמם לא תוסיף לו מאומה ב"תורתך קבע", מהם עליו להתעלם, להרחיק אותם כך שלא יהיה לו כל עסק עמהם⁵⁰.

על כך באה ההוראה בחלק השלישי במאמרו של שמאי: "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" – אף שעיקר התעסקותו היא בלימוד תורה ובאופן של "קבע" ו"אמור מעט", אין הדבר צריך למנוע ממנו מלקבל כל אחד, ללא הבדל, בסבר פנים יפות. כלומר, גם כזה אדם, שההיכרות וההתחברות עמו לא תביא לו כל תועלת בענייניו (לא רק בקו של לימוד התורה, אלא אף לא בקו של גמ"ח וכו'), אף על פי כן, עליו לקבל אותו ולא רק באופן סתמי, אלא "בסבר פנים יפות", שהאדם יראה ויחוש כי הוא מקבלו ומתעסק עמו מתוך שמחה והתמסרות.

ז. הכח לביצוע שלוש ההוראות, ע"י "שמאי"

לאור הביאור האמור מתעוררת השאלה: כיצד ניתן אכן ליישם בו זמנית את כל ההוראות הללו, המהוות סתירה אחת לשניה? מחד, הנהגה של "עשה תורתך קבע" שעיקרה השגה ולימוד בתורה ובאופן של "אמור מעט" – ומאידך "ועשה הרבה": להרבות בקיום המצוות ועוד בריבוי חיות והתלהבות; ובנוסף לכל אלה – הדרישה "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", המהוה ניגוד בולט יותר: בה בשעה שעיקר ההצלחה ב"תורתך קבע" באה דוקא על־ידי התבודדות, בכל זאת צריך להתעסק לא רק במעשה המצוות בריבוי, אלא גם עם הזולת. כיצד ניתן להתגבר על כל הסתירות הללו?⁵¹

ולכן מקדימה המשנה ומודיעה, כי בעל המאמר הוא "שמאי": על־ידי (התוכן המרומז בשם) "שמאי" ניתן ליישם את כל שלושת ההוראות.

מבואר בלקוטי־תורה⁵² אודות (השם) "שמאי", ש"על כן נקרא שמאי כענין שאמרו רז"ל⁵³ על פסוק⁵⁴ ושם דרך כו' כל השם אורחותיו, דהיינו ששוקל דרכיו איך ומהו כו'" – שהשם "שמאי" (שהוא מלשון "שם אורחותיו" – מעריך ושוקל את דרכיו) – מרמז ומלמד, שיהודי צריך להעריך ולשקול את דרכיו, זמנו והכוחות שניתנו לו.

וכאשר יעריך וישקול את הכוחות שניתנו לו מלמעלה, ימצא שבכוחו למלא את העבודה בכל שלושת