326
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שזולתו אינו מסוגל להגיע אל" -- ע"י שימלא באותו מקום רחוק את השליחות שהוטלה עליו.
וע"ד הודעת חז"ל" שרב בבואו לבבל מצא כי לימוד התורה נעדר, אך אח'כ -- ע"י עבודתו -- הרי דוקא בבבל הגיע למוד התורה למעלה מופלגה:י עד כי במחלוקת דתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי נפסקת ההלכה כתלמודה של בבל'י. וכל זה כתוצאה מיציאתו של רב מא"י לחוץ לארץ, הליכה הנראית לכאורה כענין בלתי רצוי, אך דוקא עי"ז נתוספה מעלה גדולה -- דרגה נעלית בלימוד התורה.
וייל שזהו ג"כ אחד הטעמים להנהגת הבעש"ט", הה"מ ממעזריטש, אדמו"ר הזקן וכו' עד כ"ק מו"ח אדמו"ר -- ששלחו תלמידים להתגורר במקומות רחוקים וכו' -- אעפ"י שלכאורה אין מקום טוב יותר עבור התלמידים מאשר להיות כל ימיהם במחיצת הרבי -- אך הענין הוא כנ"ל שדוקא ע'י ירידה זו מגלה התלמיד כחות מיוחדים וניתנה לו זכות מיוחדת להגיע למדריגה נעלית מכפי שהי' קודם לכן, דהיינו -- אף ש(בפשטות) נשלחו התלמידים בכדי לפעול עלי' במקום אליו נשלחו -- עי"ז נתוסף גם עילוי רב בתלמידים עצמם:.
וכפי שראו בפועל שאותם שמלאו השליחות, ועשו זאת באמונה ובמסירות ולא בדרך הכרח וכפ" [ואף אם ההתחלה היתה מצד קבלת-עול, אך קב"ע זו היתה חדורה בשמחה ובטוב לבב אמיתיים] -- היתה הצלחתם בנוגע למצבם הרוחני שלא בערך, ופשיטא שהייתה שלא בערך עליית אלו שהשתמטו מהשליחות, או אלו שמלכתחילה לא הוטלה עליהם כל שליחות -- מסתמא היות ולא זכו לכך -- והתגוררו בקרבת מקום.
וכשם שהי' הדבר אצל תלמידי הבעש"ט וכו' -- שכבר עמדו על דעת עצמם -- וקבלו הוראה להתיישב במקומות רחוקים וכו', כן הי' גם בנוגע תלמידי הישיבה: כשבא כ"ק מו"ח אדמו"ר למקום פ5' ויסד ישיבה בקירוב אליו ובד' אמותיו*, הרי בה בשעה בחר בכמה תלמידים מצויינים ושלחם למקומות ועיירות רחוקים, רחוקים בגשמיות ורחוקים גם ברוחניות (ואף למקומות מעבר לים, מדינות שונות ומשונות) בכדי לפעול עלי' באותם המקומות -- וביחד עם זה הייתה גם כוונה ותכלית שע"י שימלאו את שליחותם במקום רחוק יגיעו ויתעלו לשלימותם האמיתית.
הערות
- 1. חולין קי, א. רשיי תענית י, א (דיה תתאי), אגרת רב שרירא גאון, וראה סדה"ד בערכו.
- 2. המעלה של לימוד התורה בפלפול וע"י קושיות, אף שנקרא (סנהד' כד, א) במחשכים הושיבני, שהוא גם בערך של תלמוד ירושלמי אף שארז"ל (ספרי ר"פ עקב. ב"ר פט"ז, ד) ,אין תורה כתורת א"י". ראה סה"מ תש"ח ע' 121.
- 3. ראה יד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות ב.
- 4. ראה לקו"ש ח"ב ע' [36.
- 5. ויל דג'ז חלק מ,לימוד* התלמיד אצל רבו, מפעולת הרב בתלמידו.
- 6. וראה רש"י ערובין מא, ב ד"ה כאילו (כל העיר כד'א). ובגמ' שם מז, ב.
בראשית רבה ט״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לָאֻמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, מַאי טַעְמָא (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה נְהָרִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָאשִׁים. (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן נֶחְמָדִין מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וגו', מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְתוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זוֹ מָדַי שֶׁהָיָה הָמָן שָׁף עַמָּהּ כַּנָּחָשׁ, עַל שֵׁם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. חִדֶּקֶל זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה קַלָּה וְחַדָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב הוּנָא בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים קָדְמָה מַלְכוּת יָוָן לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּנִימוּסִין וּבְפִנְקֵיסִין וּבְלָשׁוֹן. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְעַשְּׁרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם נִינְוֵה, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְנָאוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצִירוֹת לְיִשְׂרָאֵל. וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, זוֹ אֱדוֹם. פְּרָת, שֶׁהֵפֵרָה וְהִצִירָה לְבָנָיו [נ"א לפניו]. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל זָקֵן. פְּרָת, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִפָּרַע לָהּ. פְּרָת, עַל שֵׁם סוֹפָהּ (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- אגרות קודש כרך ז ב'עט חולין קי, א
- אגרות קודש כרך כג ח'תתסד חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר חולין קי, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר חולין קי, ב
- לקוטי שיחות כרך א קדושים שיחה א מאותו ספר חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך ו וארא שיחה ב מאותו ספר חולין קי, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג מאותו ספר חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך יט עקב שיחה ה מאותו ספר חולין קי, ב
- לקוטי שיחות כרך יט וילך שיחה ב מאותו ספר חולין קי, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י חולין קי, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יד דיני ציצית שעשאן נכרי ונשים וטלית שאולה ד חולין קי, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים א חולין קי, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תצו דין יום טוב שני של גליות ז חולין קי, א
- שארית יהודה הלכות מליחה - סי' עג (א) ריבוי דם חולין קי, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות חולין קי, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצו דין יום טוב שני של גליות חולין קי, א
- תורת מנחם שיחת יום ב', בדר"ח מרחשון, ה'תש"ל חולין קי, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א חולין קי, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יד דיני ציצית שעשאן נכרי ונשים וטלית שאולה חולין קי, ב