ש"פ יתרו, כ"ף שבט, ה'תשכ"ה

238

(הנחה בלתי מוגה)

ומשה

נגש אל הערפל אשר שם האלקים ³⁷⁷ , ופירש רש"י, לפנים משלש מחיצות, חושך ענן וערפל, שנאמר ³⁷⁸ וההר בוער באש עד לב השמים חושך ענן וערפל, ערפל הוא עב הענן וכו'. ומביא הצ"צ ³⁷⁹ בהגהותיו למאמר אדמו"ר הזקן ד"ה זה (שלא נדפס עדיין, והתקוה שיודפס בקרוב) ³⁸⁰ , שבספר עמק המלך ³⁸¹ כתב שערפל (שהוא חושך יותר מחושך סתם, וכנ"ל שהוא עב הענן) הוא עולם העשי' [ועפ"ז י"ל, שחשך ענן וערפל הם ג' עולמות בי"ע ³⁸² , והיינו, שעולם הבריאה נק' בשם חושך, כמ"ש ³⁸³ בורא חושך, ועולם היצירה נק' בשם ענן ³⁸⁴ , ועולם העשי' נק' בשם ערפל], וזהו ומשה נגש אל הערפל, שהוא עוה"ז, אשר שם האלקים, פי' שעולם העשי' נעשה בסוד אלקים (עכ"ל). ועל זה כותב הצ"צ, שמ"ש שערפל הוא עולם העשי', וא"כ, החושך העב שלו הוא לגריעותא, לא משמע כן ממ"ש ³⁸⁵ הוי' אמר לשכון בערפל. ומביא גם דברי הגמרא במסכת חגיגה ³⁸⁶ , ערבות שבו צדק משפט וצדקה וכו', וכסא הכבוד מלך א-ל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות כו', וחשך וענן וערפל מקיפין אותו, שנאמר ³⁸⁷ ישת חשך סתרו סביבותיו גו'. (ופריך) ומי איכא חשוכא קמי שמיא, והכתיב ³⁸⁸ הוא גלי עמיקתא גו' ונהורא עמי' שרי (ומשני) לא קשיא, הא בבתי גואי, הא בבתי בראי, ופירש רש"י, בבתי גואי ונהורא עמי' שרא. ומבאר הצ"צ, שענין החושך בבתי בראי קאי על בחי' הכתר שנקרא ישת חושך סתרו, כי כתרא עלאה אוכמא הוא לגבי אוא"ס ³⁸⁹ . ועפ"ז מבאר שג' הבחי' חושך ענן וערפל הם כתר (חושך) וחכמה (ענן) ובינה (ערפל). ופי' ומשה נגש

239

אל הערפל הו"ע עליית התפארת (בחינתו של משה) בבינה (ערפל), ומ"ש אשר שם האלקים, היינו לפי שהתגלות עתיק הוא בבינה ³⁹⁰ . ומדייק במאמר ³⁹¹ , דצריך להבין מ"ש ומשה נגש אל הערפל, שמייחד ענין זה למשה דוקא, הלא אז (במ"ת) הי' התגלות אלקות גדולה (התגלות העצמות) לכל ישראל. וגם צריך להבין מ"ש אשר שם האלקים, שם אלקים דוקא (אף שישנם שמות נעלים יותר משם אלקים, ועד לשם הוי', שהוא שם העצם כו' ³⁹² ), הלא בהר סיני נגלה כזקן מלא רחמים ³⁹³ .

ב) וממשיך

במאמר15, שתחילה צריך להקדים מהו הענין דמתן תורה, דלכאורה, הלא האבות קיימו כל התורה קודם שניתנה ³⁹⁴ . ובהגהת הצ"צ ³⁹⁵ , שמעלת אברהם היתה גדולה מאד, שהיתה עבודתו בבחי' רצוא ושוב, הלוך ונסוע גו' ³⁹⁶ , ולכן ניתנה לו התורה, רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, שהן בחי' רצוא ושוב ³⁹⁷ , וזוהי שטה א', שאברהם זכה לבחי' רצוא ושוב מצד שורש נשמתו, וכל אדם יוכל להגיע לבחי' רצוא ושוב ע"י התורה. ושטה ב', שההמשכות דאברהם היו (בעיקר) בעולמות העליונים, וכדי להיות המשכת אוא"ס גם למטה, הרי זה ע"י מתן תורה. ומובן, שמ"ש בשטה הב', אינו שולל אלא מוסיף על מ"ש בשטה א', והיינו, שענין זה גופא שלאחרי מ"ת יש ביכולת להמשיך אוא"ס למטה (כשטה הב'), הרי זה ענין שנאמר ושייך לכל אדם. ומוסיף בהגהת הצ"צ, ויש שטה ג', ע"ד מ"ש ³⁹⁸ וארא אל אברהם בא-ל שד-י (אבל) ושמי הוי' לא נודעתי להם, כי זה נמשך רק ע"י התומ"צ, והיינו, שהאבות המשיכו מבחי' חג"ת, היינו, שם הוי' כפי שמלובש בשם אלקים, שמש בתוך המגן כו' ³⁹⁹ , אבל ושמי הוי', היינו, שמש הוי'23, בחי' אוא"ס המלובש בחכמה, שנק' אמת, להיות גילוי כפי שכולא קמי' כלא חשיב ממש, מוציא חמה מנרתקה ⁴⁰⁰ , זהו הנמשך ע"י התורה כו'. ובמק"א ⁴⁰¹ מבואר, שהאבות המשיכו רק מעולם האצילות, ואילו ע"י מ"ת נמשך מבחי' שלמעלה מהשתלשלות,

240

בחי' כי לא אדם ⁴⁰² כו'. וכמבואר גם במאמר זה ⁴⁰³ , שעיקר ענין מ"ת הוא להמשיך בבחי' התורה שנק' אדם מא"ס ב"ה ממש. וזהו גם מה שענין התורה הוא גילוי רצון העליון ממש, שזהו בחי' רצון הפשוט שלמעלה מהשכל, וע"ד שמצינו בנוגע לר' עקיבא שהקב"ה אמר שתוק כך עלה במחשבה ⁴⁰⁴ , והרי אצל ר' עקיבא הי' ענין שהוא היפך השכל (כפי שהקשה משה וכי זו תורה וזו שכרה28), והיינו, שזהו"ע שאינו מושג כלל בשכל כו' ⁴⁰⁵ . וזהו החידוש דמ"ת, שגם ענין שלמעלה מהשכל לגמרי, נמשך למטה בשכל האדם כו'. ומובן, שהחידוש דמ"ת לפי שטה הג' כולל גם ב' השטות שלפנ"ז, והיינו, שלאחרי מ"ת נמשכת הבחי' שלמעלה מהשתלשלות (כשטה הג') ע"י כל אדם (כשטה הא'), ובאופן שנמשך גם למטה (כשטה הב').

ג) וממשיך

במאמר ⁴⁰⁶ , אך מהיכן יזכה לזה האדם, שבאמת הוא השפל שבכל הבריות, כדאיתא בגמרא ⁴⁰⁷ מפני מה נברא אדם בערב שבת, שאם תזוח דעתו עליו, אומר לו, יתוש קדמך במעשה בראשית (היינו, שאפילו יתוש שמכניס ואינו מוציא ⁴⁰⁸ , שהוא קליפה היותר תחתונה כו' ⁴⁰⁹ , קודמת לאדם כו'). אך הענין הוא, שמי שהוא במדריגה תחתונה יכול לעלות יותר, והיינו לפי שיש לו שורש גבוה יותר, שלכן יכול לירד למדריגה תחתונה כזו כו'. ועוד זאת, שזהו מצד גודל המעלה שבבירור ההעלם דלמטה, כמבואר במאמר ⁴¹⁰ בפירוש הכתוב ⁴¹¹ ולכבודי בראתיו גו', שכבודי הוא לשון מלבוש (כמארז"ל ⁴¹² ר' יוחנן קארי למאנא מכבדותא), שהוא דבר המעלים, והיינו, שהקב"ה מלביש את עצמו בתוך העולמות, עולם לשון העלם ⁴¹³ , וזוהי תכלית כוונת הבריאה, כמארז"ל ⁴¹⁴ כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, היינו, כדי שתהי' העבודה לברר את ההעלם ולהמשיך גילוי אלקות למטה.

ועפ"ז

יש להוסיף ולתווך את שני הפירושים בענין הערפל אשר שם האלקים, הפירוש שערפל קאי על עולם העשי' (שנעשה בסוד אלקים, שזהו תכלית ההעלם שמצד שם אלקים), והפירוש שערפל קאי

241

על בחי' ישת חושך סתרו (כנ"ל ס"א), כי, ע"י בירור ההעלם דעוה"ז מגיעים לבחי' העלם העצמי ⁴¹⁵ (וזהו אשר שם האלקים, ששם אלקים קאי על בחי' העלם העצמי ⁴¹⁶ ).

ד) והנה

ע"פ האמור לעיל, יש לומר, שגם הענין דנגש אל הערפל אשר שם האלקים (שמההעלם הכי עליון, בחי' ישת חושך סתרו, נמשך עד להעלם היותר תחתון שבעוה"ז) שייך לכל אדם. ואף שהכתוב מחלק בין כל העם למשה, כמ"ש ויעמוד העם מרחוק ומשה (לבדו) נגש אל הערפל גו', הנה גם כל העם שייך לבחי' הערפל. ובהקדים, שהמעמד ומצב דויעמוד העם מרחוק גופא מורה שיש להם שייכות עם הבחי' שנמצאים בריחוק מקום ממנה, כי, אילו לא היו שייכים כלל לבחי' זו, לא הי' נופל עליהם אפילו הלשון של עמידה מרחוק. ועוד זאת, דמשמעות לשון הכתוב ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל, היא, שבתחילה הנה גם משה עמד יחד עם כל בנ"י מרחוק, ולאח"ז נגש משה אל הערפל, ושאר העם נשארו על עמדם. ומזה מובן, ש"מרחוק" הוא מקום כזה שממנו נגש משה אל הערפל. והיינו, שלא זו בלבד שגם הבחי' דמרחוק כשלעצמה שייכת לבחי' הערפל, אלא עוד זאת, שהיא גם הכנה שממנה באים לבחי' הערפל. ועוד והוא העיקר, שעי"ז שמשה נגש אל הערפל, המשיך בחי' זו לכל בנ"י, גם לאלו שהם בבחי' עם (מלשון עוממות ⁴¹⁷ ). וכמובן גם מהמבואר בתניא ⁴¹⁸ בנוגע לענין היראה, שכיון שלגבי משה מילתא זוטרתי היא ⁴¹⁹ , הרי זה נעשה ענין ששייך ונוגע לכל בנ"י, כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה כו', ועוד זאת, שבכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משרע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור, עיני העדה, ללמד דעת את העם כו'.

ה) והענין

בזה, דהנה, משה ענינו תורה, שהרי משה ⁴²⁰ קיבל תורה כו' ומסרה כו' לכל בנ"י, ועד שהתורה נקראת על שמו, כמ"ש ⁴²¹ זכרו תורת משה עבדי ⁴²² . וכמו"כ בחי' משה שבכאו"א מישראל הו"ע לימוד התורה. וע"י בחי' משה שבנפשו נמשך אור התורה גם בבחי' העם שבנפשו (כשם שממשה רבינו נמשך בכל בנ"י, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך

242

ושואב מימיך ⁴²³ ), והיינו, שלימוד התורה נותן כח וחיות בכל עניני העבודה, הן בעבודת התפלה [דאף שתפלה קודמת לתורה, וכמאמר אבא בנימין שתהא תפלתי סמוכה למטתי ⁴²⁴ , הנה גם ענין זה גופא שתפלה קודמת לתורה, ה"ז נלקח מהתורה, שהתורה מורה שצ"ל ענין התפלה בכלל, וגם פרטי הענינים בנוגע לאופן התפלה], הן בקיום המצוות, ועד לעבודה דבכל דרכיך דעהו ⁴²⁵ . ובזה צריך להיות הענין דמשה נגש אל הערפל, שגם הבחי' דערפל, ישת חושך סתרו, שהו"ע הרצון פשוט שלמעלה מהשגה, יומשך בלימוד התורה בהבנה והשגה. וזהו כללות הענין דלימוד פנימיות התורה, תורת החסידות, שגם הענינים דרזין ורזין דרזין שלמעלה מהשגה, צריכים לבוא בלימוד באופן של הבנה והשגה, וכדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ⁴²⁶ , שלימוד תורת החסידות צריך להיות כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה. וזהו גם כללות הענין שלימוד התורה צ"ל ביראת שמים ⁴²⁷ , ולא רק בלימוד תושב"כ, שבה מודגש ענין הקדושה כו' יותר מאשר ענין ההבנה וההשגה, אלא גם בתושבע"פ, שעיקרה הו"ע ההבנה וההשגה (כידוע ההפרש בין מקרא וקבלה למשנה ותלמוד ⁴²⁸ ), הנה הגם שהבנה והשגה קשורה עם תנועה של התפשטות, ואילו יראת שמים פועלת תנועה של כיווץ (היפך ההתפשטות), מ"מ, צ"ל לימוד בהבנה והשגה ויראת שמים שניהם יחד, ולא זו בלבד שהכיווץ שמצד היראה לא יפריע להבנה והשגה, אלא אדרבה, שע"י היראת שמים יתוסף בהבנה והשגה גופא. וזהו ומשה נגש אל הערפל, שגם בחי' ערפל, רצון פשוט שלמעלה מהשכל, נמשך למשה, בלימוד התורה, כולל גם תושבע"פ. וזהו גם מה שמצינו הענין דשתוק כך עלה במחשבה בשייכות לר' עקיבא (כנ"ל ס"ב), דהנה אמרו רז"ל ⁴²⁹ כולהו אליבא דרבי עקיבא, היינו, שר' עקיבא הוא מקור תושבע"פ, שעיקרה הבנה והשגה. ואילו בענין דשתוק כך עלה במחשבה מתבטא רצון הפשוט שאין לו מקום בשכל, ועד שהשכל טוען שזהו היפך השכל (זו תורה וזו שכרה). והיינו שגם בהבנה והשגה בלימוד תושבע"פ צריך להמשיך בחי' הרצון הפשוט שלמעלה מטו"ד.

______ ● ______