ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשכ"ה

177

(הנחה בלתי מוגה)

ויהי

בשלח פרעה את העם וגו' ³⁵¹ , הנה בענין זה מצינו שפרעה שילח את בנ"י על כרחם (כמ"ש ³⁵² וביד חזקה יגרשם מארצו, על כרחם של ישראל ³⁵³ ). וצריך להבין, איך הי' פרעה יכול לשלוט על בנ"י לשלחם על כרחם. ובשלמא בנוגע לשליטתו על בנ"י לעכבם במצרים, הרי זה בגלל שהיתה גזירה מלמעלה, אבל אינו מובן איך היתה לו שליטה על בנ"י לגרשם ממצרים, לילך על כרחם לקבל את התורה. ובפרט שהענין דבשלח פרעה את העם הי' לאחרי שכבר היו עשר המכות שפעלו שבירה בקליפת מצרים ³⁵⁴ , וכבר נסתיים זמן הגלות, ובמילא נסתיימה שליטת פרעה על בנ"י, שכבר לא היו תחת ממשלתו כלל, וא"כ, איך היתה לו שליטה עליהם לשלחם ממצרים. וביותר יוקשה ע"פ הידוע שאצל בנ"י ישנו הענין דבחירה חפשית, כמ"ש ³⁵⁵ הן האדם הי' כאחד ממנו גו', שזהו מצד שרשם בבחי' העצמות, ששם הוא אמיתית ענין הבחירה, וא"כ, איך שייך שתהי' בעלות לפרעה על הבחירה של בנ"י. ומה שמצינו שישנו הענין דכופין אותו כו' ³⁵⁶ , הרי זה רק כאשר הכפי' היא ע"י ישראל (וכן אם היכוהו עכו"ם ואמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך ³⁵⁷ ), והיינו לפי שישנו הציווי ואהבת לרעך כמוך ³⁵⁸ , והוכח תוכיח את עמיתך ³⁵⁹ , וציווי זה הוא נתינת כח מלמעלה שמסייע ליהודי לכפות את חבירו, משא"כ כאשר עכו"ם אנסוהו מעצמן (אפילו אם הדין נותן כן, ועאכו"כ אם אנסהו שלא כדין)7. וכיון שפרעה שילח את בנ"י מעצמו (לא מצד ציווי הקב"ה לישראל), א"כ, איך הי' בכחו לשלוט על הבחירה של בנ"י.

ב) ויובן

בהקדם המבואר בתורה אור בפרשת השבוע ³⁶⁰ (די חסידישע סדרה) בפירוש ויהי בשלח פרעה את העם, בהקדם הידוע ³⁶¹

178

שקליפה קדמה לפרי, והיינו, שהאור והחיות המלובש בקליפות הוא ממדרגות גבוהות ונעלות מאד, מבחי' התוהו שקדם לתיקון שהוא השרש דבנ"י, וכאשר בנ"י היו בשעבוד מצרים, ביררו והעלו את ניצוצות הקדושה שנפלו שם ע"י שבירת הכלים דתהו, ועי"ז ניתוסף אצלם עילוי גדול יותר כו'. וזהו ויהי בשלח פרעה את העם, שהי' משלח עם בנ"י (דפירוש את העם הוא כמו עם העם) פארות וענפים כו', היינו, ששלח עמהם את ניצוצות הקדושה שנתבררו ונתעלו על ידם בהיותם במצרים.

ועפ"ז

יש לבאר גם הענין דויהי בשלח פרעה את העם כפשוטו (לא רק שהי' משלח עם העם את ניצוצות הקדושה שנתבררו במצרים, אלא ששלח ממצרים את בנ"י עצמם), שדוקא לאחרי עשר המכות וסיום השעבוד, שהו"ע הבירור דמצרים, היתה האפשרות וההכרח להענין דבשלח פרעה את העם, דכיון שכבר נתבררו ונתגלו ניצוצות הקדושה שהיו אצלו, הנה מצד גודל מעלת הניצוצות דתהו הי' לו הכח לשלח את בנ"י ממצרים. והענין בזה, דהנה, לאחרי שכבר נסתיים השעבוד דמצרים, היו כאלו מבנ"י שסברו שמוטב להשאר בארץ מצרים, במיטב הארץ, בארץ גושן ³⁶² , ולעבוד את ה' מתוך מנוחה כו', ולכן לא רצו לצאת למדבר שיש בו נחש שרף ועקרב ³⁶³ , ארץ לא זרועה ³⁶⁴ (גם ברוחניות ³⁶⁵ ). אמנם, כל זה הוא מצד בחי' התיקון, שהוא במדידה והגבלה, אורות בכלים, ולכן יכולים להשאר במצרים, מיצרים וגבולים דקדושה. אך דוקא פרעה, ששרשו מבחי' התוהו שלמעלה מהתיישבות בכלים, נאמר עליו ³⁶⁶ ופרעה הקריב, שהקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים ³⁶⁷ , שיצאו ממצרים דקדושה, ע"י ההתעוררות דחסד נעוריך גו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה14.

ג) ויש

להוסיף, שעד"ז מצינו גם במ"ש בהמשך הפרשה ³⁶⁸ ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, ואיתא במדרש ³⁶⁹ שעץ זה הרדופני הי', שהוא עץ מר, שפירותיו הם סם המות ³⁷⁰ , ואעפ"כ, הנה דוקא

179

על ידו נמתקו המים המרים. והענין בזה ³⁷¹ , כמשנ"ת פעם ³⁷² שאין זה מצד גילוי אור הקדושה, אלא הענין דאתהפכא סט"א, שהסט"א עצמה מתהפכת לקדושה, מצד שרשה בעולם התוהו. והיינו, שדוקא ע"י הרדופני, תכלית המרירות, שמעוררת את התגלות השרש בבחי' התוהו, נעשית מתיקות המים המרים, שזהו"ע דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא ³⁷³ , שהחושך והמרירות עצמם נעשים אור ומתיקות. וענין זה מגיע למעלה יותר מאשר הבירור שנעשה ע"י גילוי אור (אף שגם הבירור שנעשה ע"י גילוי אור מגיע למעלה יותר מאשר גילוי האור מצד עצמו), וע"ד שדוקא נקב השמאלי שבחוטם מגיע בבחי' חיין דחיין, למעלה מהנקב הימני שמגיע רק בבחי' חיין ³⁷⁴ . וענין זה הוא ע"ד האמור לעיל שדוקא ע"י פרעה ניתוסף עילוי גדול יותר כו'. וזהו גם כללות ענין הגלות, כמבואר בתו"א10 שנמשל לזריעת הגרעין בארץ, שנרקב ונפסד (שלכן ה"ז באופן דהזורעים בדמעה ³⁷⁵ ), ועי"ז דוקא נעשית הצמיחה (ברנה יקצורו25) בתוספת וריבוי, כמארז"ל ³⁷⁶ זורע כור מוציא כמה כורין.

______ ● ______