תתמב
חפץ, וזהו שארז"ל בג' לשונות של חיבה50 חיבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה וכולן אין למדין אלא מפרשותו של אותו הרשע ותדבק נפשו51, שכם בני חשקה52, כי חפץ53, דענין חפץ הוא חשיקה ודביקה עד שיתאחד ויהי' אחד ממש והוא בחי' תעלומות לב.
ושרש ענין החפץ הנה חפץ הוא פנימיות הרצון54 וכמ"ש ועמך לא חפצתי55 ולא כתי' לא רציתי דר"ל דבכל מה שעמך שטפל ובטל לך וכמ"ש כי עמך מקור חיים56 אפי' מקור החיים מקור התענוגי' ג"כ טפל ובטל לך, וא"כ אינו שייך שיחפץ בה דמאחר שהוא טפל ובטל, דעת להבין נקל57 שיחפוץ יותר באוא"ס עצומ"ה, וכל מה שצריכים על צד ההכרח שייך בזה רצון שהוא חיצוניות וכמארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני58, ומאחר שכופין אותו ה"ז שלא ברצונו, כ"א ע"צ ההכרח ומ"מ נק' רצון שהוא חיצוניות הרצון, משא"כ חפץ שהוא פנימיות הרצון אינו כ"א לאוא"ס עצומ"ה לבד, וב' בחי' אלו הם מקור ב' בחי' נקודא בהיכלא, דאי' בכהאריז"ל דגולגלתא (בפ"א דמקיף את) דחפיא על מוחא הוא בינה והמוח שגנוז בתוכו הוא בחי' חכ'59 ושרש החכ' מבחי' ח"ס יש שם ג"כ ב' בחי' אלו גולגלתא שהוא בחי' רצון60 ומו"ס בחי' חפץ פנימיות הרצון, וע"י העבודה יכולים להמשיך ב' בחי' אלו רצון וחפץ, וזהו לפני ה' תטהרו בגימ' כתר61 שממשיכים ב' הב'62 שבכתר פנימיות וחיצוניות, וזהו מאד עמקו מחשבותיך63 סתם מח' הוא בחי' חכ' דמח' ויובלא לא אתפרש לעלמין64 יובל בחי' שער הנו"ן דבינה65 ומח' חכ', מאד עמקו מח' שבבחי' עומק המח' יש ג"כ ב' בחי' אלו, וזהו ממעמקים ב' עומקים ואי' בזהר ב' לשונות ע"ז עומקא דכולא עומקא דבירא66 והם ב' יסודות דחו"ב ונמשך מלמעלה ב'
הערות
- 50. בג' לשונות של חיבה : ראה ב"ר פ"פ, ז. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים הערה 103.
- 51. ותדבק נפשו : וישלח לד, ג.
- 52. שכם בני חשקה : וישלח שם, ח.
- 53. כי חפץ : שם לד, יט.
- 54. חפץ הוא פנימיות הרצון : ראה שו"ת הצ"צ אבהע"ז ח"ב סרס"ג (ח, ג). לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכה, ד ובהערה 597. סה"מ ליקוט ח"ב ע' רעו.
- 55. ועמך לא חפצתי : תהלים עג, כה.
- 56. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה לקו"ת אמור לא, ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 50.
- 57. דעת להבין נקל : ע"פ משלי יד, ו.
- 58. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני : תו"כ ופרש"י ויקרא א, ג. ערכין כא, א במשנה. ראה סה"מ מלוקט ו' ע' צט הערה 81.
- 59. בכהאריז"ל דגולגלתא. . בינה. . חכ' : ראה קול ברמה לזהר אד"ר נשא קכט, א (מהדורת קארעץ תקמ"ה כב, א ד"ה ספר דרושים).
- 60. גולגלתא שהוא בחי' רצון : ראה לקו"ת שלח מח, ב. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה אני לדודי הא' ובהערה 59.
- 61. תטהרו בגימ' כתר : בלקו"ת אחרי כו, רע"ד מציין לרמ"ז ס"פ אחרי.
- 62. הב' : אולי צ"ל: הבחי'.
- 63. מאד עמקו מחשבותיך : תהלים צב, ו.
- 64. דמח' ויובלא לא אתפרש לעלמין : ראה זהר ח"ש קכג, א.
- 65. יובל בחי' שער הנו"ן דבינה : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"י מערכת יובל. אוה"ת בהר כרך ב ע' תרט. נצבים ע' א'רעג.
- 66. בזהר. . עומקא דכולא עומקא דבירא : בשלח סג, ב.
בראשית רבה פ׳:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר (בראשית לד, ח), רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בִּשְׁלשָׁה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל חִבָּה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּדְבִיקָה, בַּחֲשִׁיקָה וּבַחֲפִיצָה. בִּדְבִיקָה (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים. בַּחֲשִׁיקָה (דברים ז, ז): לֹא מְרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה'. וּבַחֲפִיצָה (מלאכי ג, יב): וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם וגו'. וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפָּרָשָׁה שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה. בִּדְבִיקָה (בראשית לד, ג): וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בַּחֲשִׁיקָה (בראשית לד, ח): שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם. בַּחֲפִיצָה (בראשית לד, יט): כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב. רַבִּי אַבָּא בַּר אֱלִישָׁע מוֹסִיף אַף תַּרְתֵּין בְּאַהֲבָה וְדִבּוּר, בְּאַהֲבָה (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם. בְּדִבּוּר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. וְאָנוּ לְמֵדִים מִפָּרָשָׁתוֹ שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה, בְּאַהֲבָה (בראשית לד, ג): וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָה. בְּדִבּוּר, (בראשית לד, ג): וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְדַבֵּר עַל הַלֵּב, אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁמְּיַשְּׁבִים אֶת הַלֵּב, אָמַר לָהּ אָבִיךְ בִּשְׁבִיל שָׂדֶה אֶחָד רְאֵה כַּמָּה בִּזְבֵּז וְכַמָּה מָמוֹן הִכְרִיעַ, אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי לִתֵּן לָךְ כַּמָּה נְטָעִים וְכַמָּה שָׂדֶה בֵּית זֶרַע עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית לד, ט): וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים תְּחִלָּה אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶצְבָּעוֹ תְּחִלָּה בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהִתְחַתְּנוּ אוֹתָנוּ, (דברים ז, ג): לֹא תִתְחַתֵּן בָּם. הֵם אָמְרוּ: וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ, אָמְרוּ הֵם תָּבְעוּ תְּחִלָּה. (בראשית לד, יב): הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, מוֹהַר, פַּרְנוֹן, מַתַּן, פְּרָאפוֹרוֹן.
רש"י על ויקרא א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
זכר. וְלֹא נְקֵבָה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר זָכָר לְמַטָּה — שֶׁאֵין תַּ"לֹ — זָכָר וְלֹא טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס:
תמים. בְּלֹא מוּם:
אל פתח אהל מועד. מְטַפֵּל בַּהֲבָאָתוֹ עַד הָעֲזָרָה; מַהוּ אוֹמֵר יַקְרִיב יַקְרִיב? אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה עוֹלַת רְאוּבֵן בְּעוֹלַת שִׁמְעוֹן יַקְרִיב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, וְכֵן עוֹלָה בְּחֻלִּין, יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וַהֲרֵי הֵן כֻּלָּן עוֹלוֹת, וְתִקְרַב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא; יָכוֹל אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה בִּפְסוּלִין אוֹ בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "יַקְרִיבֶנּוּ" (ספרא):
יקריב אתו. מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ, יָכוֹל בְּעַל כָּרְחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לִרְצוֹנוֹ", הָא כֵּיצַד? כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי (שם):
לפני ה' וסמך. אֵין סְמִיכָה בְּבָמָה (שם):
זכר A MALE, but not a female. When Scripture mentions again lower down. (v. 10) that the sacrifice shall be זכר, a male, — which appears unnecessary to state, — it intends to say: a male, but not an animal whose sex is indeterminate or which is a hermaphrodite (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 9; Bekhorot 41b).
תמים means WITHOUT BLEMISH,
אל פתח אהל מועד [HE SHALL BRING IT NEAR] UNTO THE ENTRANCE OF THE APPOINTED TENT — He himself must attend to bringing it right up to the forecourt (where it is handed over to the priests). What is the force of Scripture using the term יקריב twice (יקריבנו and יקריב אתו; it might suffice to say:תמים זכר 'יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו וכו)?! It is intended to intimate that even in case the burnt offering of Reuben has become mixed up with that of Simeon so that they cannot be identified, nevertheless each must bring one of the animals to the forecourt on behalf of him to whom it really belongs). Similarly if a burnt offering has been mixed up with non-consecrated animals, the non — consecrated ones must be sold for עולה purposes (they are sold to people who have voluntarily undertaken to offer an עולה), and thus all of them become burnt offerings and each is now brought on behalf of him to whom it belongs (cf. Mishna Zevachim 8:1). One might think that this must also be done if it (an animal intended to be a burnt offering) became mixed up with animals unfit for sacrifice (with those mentioned above as excluded from the category of sacrifices) or with a different kind of sacrifices (e.g., peace — offerings)! Scripture. however, states,יקריבנו, “he shall bring it) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 13).
יקריב אתו HE SHALL OFFER IT — This apparently superfluous word (אתו) teaches us that they (the בי"ד) must put pressure upon him to bring it if he is remiss in bringing the sacrifice he had promised. One might think that this means that they shall force him against his will! Scripture, however, states, לרצונו “[he must bring it] so that it shall be favourably accepted for him”. How is this possible? They press him until he says, “I wish to do it” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 15).
'לפני ה וסמך [HE SHALL OFFER] IT …] BEFORE THE LORD (4) AND HE SHALL LAY [HIS HAND UPON THE HEAD OF THE SACRIFICE] - This implies that there is no "laying of hands" upon an animal sacrifice on a private "high place" (במה; at the time when sacrifice was permissible on such) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 4 1)
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.