תרסח
במדריגה מאהבה ברשפי51 אש הנק' אבני אקדח52 הנולדים מבחי' השערים דבינה שהיא53 בחי' אהבה חיצונית בהגלות נגלות לעין כל, אמנם בחי' החפיצה היא בחי' אהבה פנימיות שהיא מסותרת ואינה נגלית לעין הרואה, אבל היא מתוך קרבו, ועמוקה כ"כ עמוק עד אשר יכלה נפשו להסתלק מחמתה לגמרי כאשר לא תשיג די מבוקשה, וכענין הנז' בגמ' באחד שהעלה בלבו טינא54 כו', כי זהו פי' חפץ שהוא החשק בפנימיות עד אשר נדבקה נפשו ממש באותו דבר שחושק וכמ"ש גבי שכם לשון חשקה נפשו55, כי חפץ בבת יעקב56, ומאחר שיש בחי' זו בלעו"ז58 כ"ש שיש בחי' זו בקדושה, וז"ע שארז"ל בג' לשונות59 חיבה60 חיבב הקב"ה את ישראל כו' מפרשיתו של אותו רשע דהיינו שכם בן חמור כו'57, ובחי' אהבה בחפיצה וחשיקה ודביקה זו נמשך מבחי' נתיבות החכמה דוקא, שהיא בבחי' העלם ונולדה ממנו האהבה בתעלומות לבו כו', משא"כ מבחי' בינה נולדה האהבה ברשפי אש <73>
מתגבורת יסוד האש האלקי שבנפש לבד ונק' אבני אקדח כו'61.
והנה חפץ הוא פנימיות הרצון63, והרצון הוא בחי' חיצוניות הרצון שנק' ג"כ בשם רצון, ולכן כתי' ועמך לא חפצתי64, חפצתי דוקא62 שבבחי' פנימיות הרצון אינני65 חפץ כלל במה שהוא עמך היינו מה שבטל וטפל לך אפי' בחי' כי עמך מקור חיים66 מקור התענוגים כו' ג"כ אינני חפץ בפנימיות הרצון, מאחר שהם עמך לבד שהם בטל וטפל לך וא"כ למה יחפוץ בהם הלא דעת לנבון נקל67 שיותר טוב העיקר מהטפל, וע"כ68 מי לי בשמים69 ועמך לא חפצתי כלל, בבחי' חפץ פנימיות הרצון, ומה שבהכרח יש לו רצונות לדברים המותרים והצריכים לעבודה זהו הכל בבחי' רצון לבד שהיא בחי' חיצוני' הרצון שנק' ג"כ רצון, וכמו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני70 זהו ג"כ בכלל רצון יחשב, מ"מ הוא רק ע"י כפיה והכרח כו'.
הערות
- 51. ברשפי : שם: רשפי. בלקו"ת כבפנים.
- 52. אבני אקדח : ישעי' שם. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 45. ספר הערכים חב"ד מערכת אבן הערה 69.
- 53. שהיא : בהמשך יונתי הנדפס: שהוא — וכ"ה בלקו"ת.
- 54. באחד שהעלה בלבו טינא : סנהדרין עה, א.
- 55. חשקה נפשו : וישלח לד, ח. כתוב זה לא הובא בלקו"ת כאן.
- 56. כי חפץ בבת יעקב : שם לד, יט.
- 58. בלעו"ז : קהלת ז, יד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קלד.
- 59. בג' לשונות חיבה : ראה ב"ר פ"פ, ז. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים הערה 103.
- 60. לשונות חיבה : בהמשך יונתי הנדפס: לשונות של חיבה.
- 57. ומאחר. . כו' : כ"ז ליתא בלקו"ת כאן.
- 61. כו' : ע"כ לשון לקו"ת הנ"ל שבהערה 48.
- 63. חפץ הוא פנימיות הרצון : ראה שו"ת הצ"צ אבהע"ז ח"ב סרס"ג (ח, ג). לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכה, ד ובהערה 597. סה"מ ליקוט ב' ע' רעו.
- 64. ועמך לא חפצתי : תהלים עג, כה.
- 62. והנה חפץ. . דוקא : לשון לקו"ת פ' ראה יח, ג בשינויים — צויין אליו בלקו"ת פ' ראה כו, ב שבהערה 48. והמשכו לקמן על יד הערה 71.
- 65. אינני : בהמשך יונתי הנדפס: איננו.
- 66. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה לקו"ת אמור לא, ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 50.
- 67. דעת לנבון נקל : ע"פ משלי יד, ו.
- 68. וע"כ : בהמשך יונתי הנדפס: ע"כ.
- 69. מי לי בשמים : תהלים עג, כה.
- 70. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני : תו"כ ופרש"י ויקרא א, ג. ערכין כא, א במשנה. ראה סה"מ מלוקט ו' ע' צט הערה 81.
בראשית רבה פ׳:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר (בראשית לד, ח), רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בִּשְׁלשָׁה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל חִבָּה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּדְבִיקָה, בַּחֲשִׁיקָה וּבַחֲפִיצָה. בִּדְבִיקָה (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים. בַּחֲשִׁיקָה (דברים ז, ז): לֹא מְרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה'. וּבַחֲפִיצָה (מלאכי ג, יב): וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם וגו'. וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפָּרָשָׁה שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה. בִּדְבִיקָה (בראשית לד, ג): וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בַּחֲשִׁיקָה (בראשית לד, ח): שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם. בַּחֲפִיצָה (בראשית לד, יט): כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב. רַבִּי אַבָּא בַּר אֱלִישָׁע מוֹסִיף אַף תַּרְתֵּין בְּאַהֲבָה וְדִבּוּר, בְּאַהֲבָה (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם. בְּדִבּוּר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. וְאָנוּ לְמֵדִים מִפָּרָשָׁתוֹ שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה, בְּאַהֲבָה (בראשית לד, ג): וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָה. בְּדִבּוּר, (בראשית לד, ג): וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְדַבֵּר עַל הַלֵּב, אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁמְּיַשְּׁבִים אֶת הַלֵּב, אָמַר לָהּ אָבִיךְ בִּשְׁבִיל שָׂדֶה אֶחָד רְאֵה כַּמָּה בִּזְבֵּז וְכַמָּה מָמוֹן הִכְרִיעַ, אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי לִתֵּן לָךְ כַּמָּה נְטָעִים וְכַמָּה שָׂדֶה בֵּית זֶרַע עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית לד, ט): וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים תְּחִלָּה אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶצְבָּעוֹ תְּחִלָּה בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהִתְחַתְּנוּ אוֹתָנוּ, (דברים ז, ג): לֹא תִתְחַתֵּן בָּם. הֵם אָמְרוּ: וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ, אָמְרוּ הֵם תָּבְעוּ תְּחִלָּה. (בראשית לד, יב): הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, מוֹהַר, פַּרְנוֹן, מַתַּן, פְּרָאפוֹרוֹן.
רש"י על ויקרא א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
זכר. וְלֹא נְקֵבָה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר זָכָר לְמַטָּה — שֶׁאֵין תַּ"לֹ — זָכָר וְלֹא טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס:
תמים. בְּלֹא מוּם:
אל פתח אהל מועד. מְטַפֵּל בַּהֲבָאָתוֹ עַד הָעֲזָרָה; מַהוּ אוֹמֵר יַקְרִיב יַקְרִיב? אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה עוֹלַת רְאוּבֵן בְּעוֹלַת שִׁמְעוֹן יַקְרִיב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, וְכֵן עוֹלָה בְּחֻלִּין, יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וַהֲרֵי הֵן כֻּלָּן עוֹלוֹת, וְתִקְרַב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא; יָכוֹל אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה בִּפְסוּלִין אוֹ בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "יַקְרִיבֶנּוּ" (ספרא):
יקריב אתו. מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ, יָכוֹל בְּעַל כָּרְחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לִרְצוֹנוֹ", הָא כֵּיצַד? כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי (שם):
לפני ה' וסמך. אֵין סְמִיכָה בְּבָמָה (שם):
זכר A MALE, but not a female. When Scripture mentions again lower down. (v. 10) that the sacrifice shall be זכר, a male, — which appears unnecessary to state, — it intends to say: a male, but not an animal whose sex is indeterminate or which is a hermaphrodite (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 9; Bekhorot 41b).
תמים means WITHOUT BLEMISH,
אל פתח אהל מועד [HE SHALL BRING IT NEAR] UNTO THE ENTRANCE OF THE APPOINTED TENT — He himself must attend to bringing it right up to the forecourt (where it is handed over to the priests). What is the force of Scripture using the term יקריב twice (יקריבנו and יקריב אתו; it might suffice to say:תמים זכר 'יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו וכו)?! It is intended to intimate that even in case the burnt offering of Reuben has become mixed up with that of Simeon so that they cannot be identified, nevertheless each must bring one of the animals to the forecourt on behalf of him to whom it really belongs). Similarly if a burnt offering has been mixed up with non-consecrated animals, the non — consecrated ones must be sold for עולה purposes (they are sold to people who have voluntarily undertaken to offer an עולה), and thus all of them become burnt offerings and each is now brought on behalf of him to whom it belongs (cf. Mishna Zevachim 8:1). One might think that this must also be done if it (an animal intended to be a burnt offering) became mixed up with animals unfit for sacrifice (with those mentioned above as excluded from the category of sacrifices) or with a different kind of sacrifices (e.g., peace — offerings)! Scripture. however, states,יקריבנו, “he shall bring it) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 13).
יקריב אתו HE SHALL OFFER IT — This apparently superfluous word (אתו) teaches us that they (the בי"ד) must put pressure upon him to bring it if he is remiss in bringing the sacrifice he had promised. One might think that this means that they shall force him against his will! Scripture, however, states, לרצונו “[he must bring it] so that it shall be favourably accepted for him”. How is this possible? They press him until he says, “I wish to do it” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 15).
'לפני ה וסמך [HE SHALL OFFER] IT …] BEFORE THE LORD (4) AND HE SHALL LAY [HIS HAND UPON THE HEAD OF THE SACRIFICE] - This implies that there is no "laying of hands" upon an animal sacrifice on a private "high place" (במה; at the time when sacrifice was permissible on such) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 4 1)
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- תורת מנחם ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשכ"ה ערכין כא, א
- מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט, ה'תשל"ב ערכין כא, א
- תורת שמואל תר"ם עטרת תפארת שיבה מאותו ספר ערכין כא, א
- תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשל"ב ערכין כא, א
- אגרות קודש כרך ח ב'שעג סנהדרין עה, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת, יו"ד תמוז, ה'תשכ"ה סנהדרין עה, ב
- תורת שמואל תר"ם סכמוני באשישות מאותו ספר סנהדרין עה, א
- תורת שמואל תר"ם סמכוני באשישות מאותו ספר סנהדרין עה, א
- תורת שמואל תר"ם עטרת תפארת שיבה מאותו ספר סנהדרין עה, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שלישי: לבאר מ"ש שתכלית העבודה סנהדרין עה, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרש ענין יונתי סנהדרין עה, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה סנהדרין עה, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו משה ידבר והאלקים יעננו בקול סנהדרין עה, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה סנהדרין עה, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת לב סנהדרין עה, א
- ביאורי תניא קיידנר, יעקב פרק ד סנהדרין עה, א