עטרת תפארת שיבה כו'
תרסהעטרת תפארת שיבה כו'
בס"ד פ' וישב
משלי סי' י"ו ל"א
איתן כו' חפץ, רצון כו' וישא את קולו
וישב
עטרת תפארת שיבה1 בדרך צדקה תמצא, ופי' רבינו ז"ל2 שמבחי' צדקה נעשה בחי' עטרת תפארת שיבה והוא בחי' הדרת פנים, יאר ה' פניו אליך3 כו' בחי' פנימיות היינו בחי' תעלומות לב4 ופנימיות הלב שמתאחדת עם המוח בבחי' תרדל"מ, כי חיצוני' הלב אינה מתאחדת עם המוח, שהמוח ברשותו להשכיל ולהתבונן בגדולת א"ס ב"ה, ואעפ"כ חיצוניות הלב אינה ברשותו כו', אבל פנימיות הלב היא מתאחדת ממש עם המוח כו'. ומחמת הצדקה נעשה בחי' ריח המשיב את הנפש ומאיר גילוי המוח להתאחד בפנימיות הלב5 כו'. ולכאו' צ"ל מאחר שפנימיות הלב מתאחדת עם המוח למה צריכי' לצדקה שע"י הצדקה יהי' נעשה בחי' ריח לעורר גילוי המוח שיתאחד בפנימיות הלב.
אך הענין הוא דכתי' (עמוס ססי' ה' ך"ד) וצדקה6 כנחל איתן פי' נחל7 איתן הוא המשכה הנמשכת מבחי' איתן שהיא8 בחי' נקודה בהיכלא9, ותרדל"מ10, ואותיות תרסואיתן משמשות לעתיד11 אנא12 עתיד לאתגליא13, וכמ"ש הנה ישכיל עבדי14 כו'15, שאז יתגלה16 אוא"ס17 ב"ה ויחודו ית' תוך פנימיות18 נקודת הלב, ע"י המשכת נחל איתן הוא הארת חכמה עילאה שיאיר בפנימיות הלב ליבטל ביחודו ית' בתכלית מעומקא דלבא אחרי הסרת הערלה19 מתאוות הגשמיות כו'20, ואפ"ל שזהו בחי' ומל ה' אלקיך את לבבך21, שפי' ומל הוא לשון גילוי22 כמו וקטפת מלילות23, שבחי' גילוי זה יהי' אחר ומלתם את ערלת לבבכם24 וכמשנ"ת במ"א שיש ג' בחי' מילה25 הגשמיית26, ומילת ערלת הלב, ובחי' הג' היא מ"ש ומל ה' אלקיך את לבבך שבבחי' מילה זו לא נזכר ערלת הלב מפני שקאי על בחי' פנימיות הלב שלא יש שם בחי' ערלה כלל כ"א כדי שיתגלה בחי' זו זהו ע"י ב'27 בחי' מילה היינו הגשמיית ומילת ערלת הלב עי"ז זוכים לבחי' ומל ה' אלקיך, שלשון הכתוב משמע הבטחה לעתיד כמו אותיות איתן כו' שאז ומל הוי' כו' את לבבך וי"ל שזהו גילוי בחי' איתן הארת ח"ע <72>
בפנימיות הלב, אך זהו לאחר שכבר הסיר הערלה מבחי' חיצוני' הלב והיינו כמשנ"ת כאן שאחר הסרת הערלה מתאוות הגשמיות יאיר בחי' איתן בפנימיות הלב, והוא כמשנ"ת לעיל שפנימיות הלב מתאחדת עם המוח בבחי' תרדל"מ, וכמ"ש בלק"ת בד"ה כי המצוה הזאת פ"ב28 בפי' ממעמקים קראתיך30 לשון רבים כי יש עומק למעלה מעומק כו', תשוב31 תשוב32 ה'33 במלוי יו"ד שהה' בעצם הוא34 בחי' תשובה עילאה שהיא מעומק הלב, ומילוי היו"ד הוא בחי' תעלומות לב שבהעלם כו' והיינו ב' יסודות דאו"א, כי יסוד אימא בינה35 ליבא זהו בחי' פנימיות הלב עומקא תרסזדליבא, ויסוד אבא הוא הארת ח"ע המאיר בפנימיות הלב ונק' תעלומות לב, ונתבאר מזה בלק"ת בד"ה ביום השמיני שלח36, וע' בפ' ראה ע"פ ושמתי כדכד37 שבחי' אהבה זו הנמשכת מחכמה עילאה נק' אבני חפץ29 שלמעלה מבחי' אבני אקדח, דהנה שרש ההפרש מה שבבינה הוא שערים כמארז"ל חמשים שערי בינה38 נבראו בעולם, ובחכמה הוא נתיבות כמ"ש בס"י בשלשים ושתים נתיבות39 פליאות חכ' כו', זהו מפני כי השער40 משמש כניסה ויציאה לרבים ואינם הולכים למרחוק, ועד"ז יובן בשערים דבינה שדרך בם נמשך ההשפעה במדות בגילוי רב, ואינם הולכי' למרחוק שהרי בינה רק עד הוד בלבד אתפשטת41 ולכן יוסף שהי' בחי' צ"ע בחי' יסוד42 הי' יתום מאמו43 מטעם הנ"ל, אבל בחי' הנתיב מצער הוא ואינו רחב כ"כ כמו השער44, רק שהוא הולך למרחוק לשדות ומדבריות, ועד"ז יובן בענין הנתיבות דחכמה שהם המשכות בבחי' העלם והסתר כמו הנתיב שהוא בעצמו מצער הוא, והולך למרחוק שבחי' חכמת התורה נתלבשה בדברים גשמיים פיאה ובכורים תרומות ומעשרות וקרבנות, וציצית ותפילין גשמי'45 וד"מ שבלולב גשמי' ושופר ודומיהם כו', והכל הוא בגבולים ושיעורים סוכה ז"ט ומשהו46, ולמעלה מעשרים אמה פסולה47, ועד"ז בכל מצותיה של תורה.
אך הנה48 לע"ל כתי' וכל גבולך לאבני חפץ49 שע"י בחי' הנתיבות הנ"ל שהולכים למרחוק יהי' כל גבולך לאבני חפץ, פי' שע"י הנתיבות דחכ' הנמשכים במדות גם לב האבן תהי' חפיצה ושוקקה לדבקה בו ית' והיא50 האהבה פנימיות שלמעלה תרסחבמדריגה מאהבה ברשפי51 אש הנק' אבני אקדח52 הנולדים מבחי' השערים דבינה שהיא53 בחי' אהבה חיצונית בהגלות נגלות לעין כל, אמנם בחי' החפיצה היא בחי' אהבה פנימיות שהיא מסותרת ואינה נגלית לעין הרואה, אבל היא מתוך קרבו, ועמוקה כ"כ עמוק עד אשר יכלה נפשו להסתלק מחמתה לגמרי כאשר לא תשיג די מבוקשה, וכענין הנז' בגמ' באחד שהעלה בלבו טינא54 כו', כי זהו פי' חפץ שהוא החשק בפנימיות עד אשר נדבקה נפשו ממש באותו דבר שחושק וכמ"ש גבי שכם לשון חשקה נפשו55, כי חפץ בבת יעקב56, ומאחר שיש בחי' זו בלעו"ז58 כ"ש שיש בחי' זו בקדושה, וז"ע שארז"ל בג' לשונות59 חיבה60 חיבב הקב"ה את ישראל כו' מפרשיתו של אותו רשע דהיינו שכם בן חמור כו'57, ובחי' אהבה בחפיצה וחשיקה ודביקה זו נמשך מבחי' נתיבות החכמה דוקא, שהיא בבחי' העלם ונולדה ממנו האהבה בתעלומות לבו כו', משא"כ מבחי' בינה נולדה האהבה ברשפי אש <73>
מתגבורת יסוד האש האלקי שבנפש לבד ונק' אבני אקדח כו'61.
והנה חפץ הוא פנימיות הרצון63, והרצון הוא בחי' חיצוניות הרצון שנק' ג"כ בשם רצון, ולכן כתי' ועמך לא חפצתי64, חפצתי דוקא62 שבבחי' פנימיות הרצון אינני65 חפץ כלל במה שהוא עמך היינו מה שבטל וטפל לך אפי' בחי' כי עמך מקור חיים66 מקור התענוגים כו' ג"כ אינני חפץ בפנימיות הרצון, מאחר שהם עמך לבד שהם בטל וטפל לך וא"כ למה יחפוץ בהם הלא דעת לנבון נקל67 שיותר טוב העיקר מהטפל, וע"כ68 מי לי בשמים69 ועמך לא חפצתי כלל, בבחי' חפץ פנימיות הרצון, ומה שבהכרח יש לו רצונות לדברים המותרים והצריכים לעבודה זהו הכל בבחי' רצון לבד שהיא בחי' חיצוני' הרצון שנק' ג"כ רצון, וכמו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני70 זהו ג"כ בכלל רצון יחשב, מ"מ הוא רק ע"י כפיה והכרח כו'.
תרסטוהנה ב' בחי' אלו דחפץ ורצון הם שרש71 בחי' נקודה בהיכלא72 וכמ"ש בביאור האדרא מהאריז"ל דך"ב ע"א73 שבחי' גלגלתא המקפת את המוח זהו בחי' בינה שהוא היכל לחכ' הגנוזה בתוכם74, והנה חכמה מקורה מח"ס, וזהו שהאהבה הנמשכת מחכמה נקרא אבני חפץ (שהוא פנימיות הרצון כנודע שגלגלתא הוא בחי' רצון76 כו'75) וז"ע תעלומות הלב, ולכן בפי' ממעמקים פי' בזח"ב דס"ג ע"ב ב' לשונות עומקא דכולא, עומקא דבירא שהם ב' יסודות דאו"א נקודה בהיכלא כו' דהיינו חכ' עילאה שבפנימיות הלב תשוב ה' במילוי יו"ד, ועי"ז מעורר ג"כ למעלה בחי' ממעמקים שהיא בחי' גלגלתא וחכמה הגנוזה בתוכה בחי' מאד עמקו מחשבותיך77 כו' שהם שרש ומקור בחי' נקודה בהיכליה78 כנ"ל79 שהוא בחי' איתן הנ"ל.
אך הנה כתי' משכיל לאיתן האזרחי80 שבחי' זו יזרח בנו לעתיד, ומ"מ81 גם עכשיו יש ג"כ עצה היעוצה שעי"ז יאיר קצת הארה מאור ה' דבחי' איתן לתוך בחי' נקודת פנימיות הלב כעין בחי' הגילוי שיהי' לעתיד כו', והוא ע"י שיעורר רחמים רבים על ניצוץ נפשו האלקי' ששרשה הגבה מאד למעלה מעלה וירדה פלאים כו', וכ"ז שאין האדם זוכה שיתגלה אור ה' מבחי' איתן בנקודת פנימיות לבבו, להיות בבחי' ביטול ביחודו ית' מעומקא דלבא עד בחי' כליות82 הנפש ממש כו', אזי באמת לאמיתו יש רחמנות גדולה על בחי' ניצוץ שבנפשו האלקית, כי הניצוץ נמשך מבחי' חכ', וכמ"ש מזה במ"א בענין שהאבות83 הן הן המרכבה84 וע"כ זכו להמשיך נר"נ לבניהם אחריהם עד עולם מע"ס דקדושה שבד' עולמות אבי"ע לכאו"א כפי מדריגתו וכפי מעשיו, ועכ"פ אפי' לקל שבקלים ופי"ש85 נמשך בזיווגם נפש מבחי' מל' דמל' דעשייה86 שהיא מדריגה תחתונה תרעשבקדושת העשיי' כו'87, ועכ"ז88 מאחר שהיא מע"ס ה"ה כלולה מעשר89 שיש בה גם <74>
בחי' חכ' דעשייה90 שבה מלובש91 חכמה דמל' דאצי' שבה חכ' עילאה92 דאצי' שבה שורה א"ס93, וכמ"ש במ"א הטעם שהשראת אוא"ס היא94 בחכ' דוקא ע' בסש"ב פל"ה בהג"ה, ונמצא כי בכאו"א יהי' מי שיהי' יש בנפשו ניצוץ מבחי' ח"ע שבה שורה א"ס, ולכן כשאינו יכול להאיר מבחינתו הלזו לתוך בחי' פנימיות לבו, ששם הוא מקום גילוי בחי' הארה זו כמובן, ה"ז נחשב לבחי' הניצוץ זה לבחי' גלות ממש, וצריכים לעורר בחי' ר"ר העליונים שעי"ז יצא הניצוץ מבחי' הגלות והשביה ויאיר לתוך בחי' נקודת לבבו כו'.
וביאור הענין יובן ע"פ מ"ש במ"א בענין יעקב אשר פדה את אברהם95, שתוכן הענין הוא שע"י בחי' ומדריגת יעקב שהי' מרכבה לבחי' הת"ת96 היא מדת הרחמים97 כו' עי"ז הוא פודה את אברהם היינו בחי' האהבה המוסתרת שבירושה לנו מאבותינו98 שיוכל לבוא לבחי' אה"ר בהתגלות לבו, והוא ע"י שיעורר99 ר"ר על ניצוץ נפשו האלקי' אשר ירד ממקורו חיי החיים100 א"ס ב"ה דכולא קמי' כלא חשיב101, ונתלבש בגוף שהיא ממשכא דחויא102 הרחוק מאור פני המלך103 בתכלית הריחוק, ובפרט כשיזכור מעשיו ודבוריו ומחשבותיו מיום היותו אשר לא טובים המה, ועז"נ מלך אסור ברהטים בחי' רהיטי מוחא104 כי יעקב חבל נחלתו כתי'106 תרעאוכמשל המושך בחבל105 בקצה התחתון נמשך גם קצה העליון כבי' שז"ע ג' השכינה107 כו' וע"ז הוא שאה"כ וישוב אל ה' וירחמהו108, והיינו לעורר ר"ר על בחי' ש' של הוי' השוכן אתם בתוך109 כו' שכינה עמהם110 כו', ולהיות כי מעשה אבות סימן לבנים111 שלכן כאשר ראה יעקב את רחל כתי' וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך112, פי' רחל היא114 כנס"י113 מקור כל הנשמות שהרי היא היתה עקרת הבית115, עיקרה של בית יעקב הנק' ישראל116, ועש"ז הוא117 בחי' כנס"י שכונסת אורות דבחי' ישראל דלעילא118 בתוכה117 וכמ"ש במ"א, וכאשר ראה יעקב את רחל119 שרומז גם לבחי' כרחל לפני גוזזי' נאלמה120 כו', התחיל לעורר רחמים במדתו העליונה שהיא מדת הרחמים שבאצי' על מקור כנס"י, ולא עוד אלא וישא את קולו בחי' הקל121 כו' יעקב למעלה למקור הרחמים העליונים הנק' אב הרחמים, וכמשנת"ל122 ההפרש בין אב הרחמן לבחי' אב הרחמים123 שבחי' אב הרחמן בנו"ן פשוטה רומז על בחי' הרחמים שבסדר השתלשלות124 האצי' מדתו של יעקב, שהוא בריח התיכון125 המבריח מן קצה התחתון עד קצה העליון לעורר ע"י קולך126 בחי' אב הרחמים בחי' רחמים רבים שלמעלה מהשתלשלות בחי' עטרת תפארת שיבה הדרת פנים זקן127 בחי' י"ג ת"ד דא"א כו', שז"ע דכתי' בו וישא את קולו ויבך שע"י הקול בכיה יתעורר בחי' ר"ר שיומשך משם בחי' ר"ר על כלליות כל הנשמות בכלל תערבובפרט להעלותן מגלותן הנ"ל והוא מאסר הגוף כו' ולייחדן ביחוד העליון אוא"ס ב"ה בבחי' נשיקין שהוא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא128 כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו129 שפרש"י שז"ע טעמי תורה130 שיתגלו לעתיד, וע' בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה בלק"ת <75>
שה"ש131, וגם עכשיו בחי' טל תורה מחיה בגוף132 להיות עבודתו שלימה היינו בחי' התקשרות דבור האדם בדבר ה' זו הלכה133 וכן מח' במחשבה ומעשה בבחי' מעשה המצות, ובפרט במצות הצדקה וחסד שהוא בחי' חסד דרועא ימינא134 והוא בחי' חיבוק ממש כמ"ש וימינו תחבקני135, ועיקר בחי' ההעלאה לעורר בחי' ר"ר העליוני' מעין בחי' וברחמים גדולים136 דלע"ל זהו ע"י בחי' הצדקה בריבוי וכנ"ל137 בענין בכל מאדך בכל ממונך138 כפי' המשנה, שע"י שמעורר טובו וחסדו לצאת מהגבלה שע"פ חכמת התורה שנותנת מדה וגבול כנ"ל, הנה עי"ז יבוא לבחי' בכל מאדך שהי'139 בחי' פנימיות הלב כמ"ש בזח"ב וארא דך"ז ע"א, שיתאחד בחי' פנימיות הלב עם המוח שז"ע איתן כנ"ל שהוא ע"י הצדקה כמ"ש וצדקה כנחל איתן שע"י הפרזת הצדקה כנ"ל בא לגילוי הארת בחי' איתן שיתגלה לע"ל שיאיר גם עכשיו כו', ולכן עטרת תפארת בחי' הדרת פנים כו' בדרך צדקה דוקא תמצא כו'.
הערות
עמוד תרסה
- 1. עטרת תפארת שיבה : אודות מאמר זה נרשם בס' התולדות של כ"ק אדמו"ר מהר"ש (קה"ת תש"ז ע' 53): איתן כו' חפץ, רצון כו' וישא את קולו. למאמר זה לפיסקא ראשונה — הוא לשון התו"א וישב כט, סע"ג ואילך בהוספות. לפיסקא אך הענין — בתחלתה לשון קו"א לתניא קסא, א ואילך בשינויים. לשון הלקו"ת פ' ראה יח, ג. פ' ראה שם כו, ב. לפיסקא אך הנה: ראה לקו"ת פ' ראה כו, ב בשינויים. לפיסקאות והנה חפץ־ והנה ב' — לשון הלקו"ת פ' ראה יח, ג בהוספות ובשינויים. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפס לקמן (בחלק הנחותיו).
- 2. ופי' רבינו ז"ל : בתו"א כאן.
- 3. יאר ה' פניו אליך : נשא ו, כה.
- 4. תעלומות לב : תהלים מד, כב. ראה גם לעיל מאמר ד"ה ושאבתם מים ובהערה 90.
- 5. הלב : ע"כ לשון התו"א.
- 6. וצדקה. . הגשמיות כו' : לשון קו"א לתניא קסא, א ואילך בשינויים.
- 7. נחל : בקו"א כאן: כמו שנחל.
- 8. שהיא : בהמשך יונתי הנדפס: שהוא. בקו"א כבפנים.
- 9. נקודה בהיכלא : ראה זהר בהקדמה ו , רע"א. תצוה קפ, א. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' א. תו"ח בא ח"א קכח, סע"ב ואילך. וש"נ. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 9. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ספכ"א. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו על יד הערה 82.
- 10. ותרדל"מ : ראה זהר בשלח נו, א. ויקרא ד, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שסו. וש"נ. תו"ח בראשית כא, ב ובהערה 8. בקו"א כאן: ותרין ריעין וכו' — ראה תניא עם ליקוט פירושים (לקו"א כאן ע' קנ הערה 6 ) שבבוך 1064 הובא כבפנים.
- . ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
- א. וכן צ"ל בש"א מב, א הערה 15.
- ב. שם־ וכן בע' קנא הערה 9־ ע' קנג־ ע' קסא מציין למאמר דידן ד"ה עטרת תפארת תר"מ וצ"ל תרמ"א.
עמוד תרסו
- 11. ואותיות איתן משמשות לעתיד : שהן באין בריש התיבה להורות על שימוש הפעולה להבא אפע"ל יפע"ל תפע"ל נפע"ל — לקו"ת פ' ראה יח, א.
- 12. אנא : בקו"א כאן: פי' אנא. ראה תניא הנ"ל ע' קנא הערה 9.
- 13. אנא עתיד לאתגליא : ע"פ זהר ויקרא יא, א. אחרי סה, ב.
- 14. הנה ישכיל עבדי : ישעי' נב, יג.
- 15. כו' : בקו"א כאן: וגו'. ראה גם תניא הנ"ל ע' קנא הערה 10 שבבוך 1064 ליתא תיבת וגו'.
- 16. שאז יתגלה אוא"ס : בקו"א כאן: והיינו שיתגלה אז אור א"ס. ראה גם תניא הנ"ל הערה 11.
- 17. אוא"ס : בהמשך יונתי הנדפס: או"א
- 18. פנימיות : בלוח התיקון לשם: פנימית.
- 19. אחרי הסרת הערלה : ראה גם אגה"ק ס"ד (קה, ב).
- 20. כו' : בקו"א כאן: וכו'.
- 21. ומל ה' אלקיך את לבבך : נצבים ל, ו.
- 22. ומל הוא לשון גילוי : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1628.
- 23. וקטפת מלילות : תצא כג, כו.
- 24. ומלתם את ערלת לבבכם : עקב י, טז.
- 25. ג' בחי' מילה : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 19. סה"מ תרכ"ו ס"ע כז ואילך. תרכ"ז ע' תד ואילך. תרל"ג ח"ב ע' שצט ואילך. וש"נ. תרל"ח ע' שפא. ע' שפד.
- 26. הגשמיית : בהמשך יונתי הנדפס: הגשמיות.
- 27. ב' : שם: ג'.
- 28. בלק"ת בד"ה כי המצוה הזאת פ"ב : נצבים מה, ד.
- 30. ממעמקים קראתיך : תהלים קל, א.
- 31. תשוב : בהמשך יונתי הנדפס: תשובה. וכ"ה בלקו"ת כאן.
- 32. תשובה תשוב ה' : ראה זהר רע"מ נשא קכב, א.
- 33. ה' : בהמשך יונתי הנדפס: ה"י. בלקו"ת כבפנים.
- 34. שהה' בעצם הוא : בלקו"ת: שהה"א היא.
- 35. בינה ליבא : ת"ז בהקדמה יז, א.
עמוד תרסז
- 36. בלק"ת בד"ה ביום השמיני שלח : שמע"צ פו, ד.
- 37. בפ' ראה ע"פ ושמתי כדכד : לקו"ת שם כו, ב.
- 29. ממעמקים. . אבני חפץ : לשון הלקו"ת פ' ראה יח, ג.
- 38. חמשים שערי בינה : ר"ה כא, ב. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה נעשה אדם פ"ב ובהערה 17.
- 39. כמ"ש בס"י בשלושים ושתים נתיבות : פ"א, מ"א. ראה גם הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' ג.
- 40. כי השער : ראה להבא להלן לקו"ת פ' ראה כו, ב.
- 41. בינה רק עד הוד. . אתפשטת : ראה זהר רע"מ פינחס רכג, ב. אמרי בינה שער התפילין קכ, ד. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תקפה.
- 42. יוסף. . יסוד : ראה זהר רע"מ פינחס רלו, א. פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"י מערכת יוסף. לקמן מאמר ד"ה רני ושמחי על יד הערה 44. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יונתי בחגוי הסלע על יד הערה 31. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' על יד הערה 59.
- 43. יוסף. . הי' יתום מאמו : ראה ע"ח שער הצלם שכ"ו, פ"ג. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קיח. וש"נ. שעה"י קלד, ב ובהערה 55. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 33.
- 44. השער : בהמשך יונתי הנדפס: השערי'. בלקו"ת כאן ליתא.
- 45. גשמי' : שם: גשמיי'. בלקו"ת כאן ליתא.
- 46. סוכה ז"ט ומשהו : באגה"ק ס"י: ז"ט. ראה סה"מ תרל"ב ח"א ע' פד ובהערה שם. לעיל המשך יונתי ובהערה 270.
- 47. ולמעלה מעשרים אמה פסולה : משנה סוכה ב, א.
- 48. אך הנה : להבא להלן — לשון לקו"ת פ' ראה כו, ב בשינויים.
- 49. וכל גבולך לאבני חפץ : ישעי' נד, יב.
- 50. והיא. . היא : בהמשך יונתי הנדפס: והוא. . הוא. בלקו"ת כבפנים.
עמוד תרסח
- 51. ברשפי : שם: רשפי. בלקו"ת כבפנים.
- 52. אבני אקדח : ישעי' שם. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 45. ספר הערכים חב"ד מערכת אבן הערה 69.
- 53. שהיא : בהמשך יונתי הנדפס: שהוא — וכ"ה בלקו"ת.
- 54. באחד שהעלה בלבו טינא : סנהדרין עה, א.
- 55. חשקה נפשו : וישלח לד, ח. כתוב זה לא הובא בלקו"ת כאן.
- 56. כי חפץ בבת יעקב : שם לד, יט.
- 58. בלעו"ז : קהלת ז, יד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קלד.
- 59. בג' לשונות חיבה : ראה ב"ר פ"פ, ז. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים הערה 103.
- 60. לשונות חיבה : בהמשך יונתי הנדפס: לשונות של חיבה.
- 57. ומאחר. . כו' : כ"ז ליתא בלקו"ת כאן.
- 61. כו' : ע"כ לשון לקו"ת הנ"ל שבהערה 48.
- 63. חפץ הוא פנימיות הרצון : ראה שו"ת הצ"צ אבהע"ז ח"ב סרס"ג (ח, ג). לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכה, ד ובהערה 597. סה"מ ליקוט ב' ע' רעו.
- 64. ועמך לא חפצתי : תהלים עג, כה.
- 62. והנה חפץ. . דוקא : לשון לקו"ת פ' ראה יח, ג בשינויים — צויין אליו בלקו"ת פ' ראה כו, ב שבהערה 48. והמשכו לקמן על יד הערה 71.
- 65. אינני : בהמשך יונתי הנדפס: איננו.
- 66. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה לקו"ת אמור לא, ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 50.
- 67. דעת לנבון נקל : ע"פ משלי יד, ו.
- 68. וע"כ : בהמשך יונתי הנדפס: ע"כ.
- 69. מי לי בשמים : תהלים עג, כה.
- 70. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני : תו"כ ופרש"י ויקרא א, ג. ערכין כא, א במשנה. ראה סה"מ מלוקט ו' ע' צט הערה 81.
עמוד תרסט
- 71. שרש : מכאן לשון לקו"ת פ' ראה יח, ג בשינויים — ראה לעיל הערה 62.
- 72. בהיכלא : בלקו"ת כאן: בהיכליה.
- 73. בביאור האדרא מהאריז"ל דך"ב ע"א : בספר קול ברמה — קארעץ תקמ"ה.
- 74. בתוכם : בלקו"ת כאן: בתוכה — וכ"ה בסמוך בפנים. בקול ברמה: ונגנזה בתוכו.
- 76. שגלגלתא הוא בחי' רצון : ראה לקו"ת שלח מח, ב. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה אני לדודי הא' ובהערה 59.
- 75. (שהוא. . כו') : בלקו"ת כאן: כו'.
- 77. מאד עמקו מחשבותיך : תהלים צב, ו.
- 78. בהיכליה : בהמשך יונתי הנדפס: בהיכלא. בלקו"ת כבפנים. ראה לעיל הערה 72.
- 79. כנ"ל : ע"כ לשון לקו"ת פ' ראה — ראה לעיל הערה 71.
- 80. משכיל לאיתן האזרחי : תהלים פט, א. ראה גם לקו"ת פ' ראה יח, סע"א. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' עג. וש"נ. ע' עד.
- 81. ומ"מ : מכאן עד סיום המאמר נדפס גם בתניא עם ליקוט פירושים וכו' לקו"א וצדקה כנחל איתן ע' קנט-קסא.
- 82. כליות : כ"ה גם בהמשך יונתי הנדפס. בתניא הנ"ל: כלות.
- 83. שהאבות : מכאן לשון התניא פי"ח בשינויים ובהוספות.
- 84. שהאבות הן הן המרכבה : ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רטו. וש"נ. תו"ח נח מט, ד ובהערה 42. משפטים ח"ב ש, ג. סה"מ תרכ"ט ע' רלח. וש"נ.
- 85. ופי"ש : בהמשך יונתי הנדפס ובתניא: ופושעי ישראל.
- 86. נפש מבחי' מל' דמל' דעשייה : בתניא כאן: נפש דנפש דמלכות דעשיה.
עמוד תרע
- 87. תחתונה. . העשיי' כו' : שם: התחתונה. . העשיה. ראה גם תניא מהדו"ק כאן ע' קכז בשינויי נוסחאות.
- 88. ועכ"ז : בתניא כאן: ואעפ"כ.
- 89. ה"ה כלולה מעשר : שם: קדושות היא כלולה מכולן.
- 90. שיש בה גם בחי' חכ' דעשייה : שם: גם מחכמה דעשי'.
- 91. שבה מלובש : שם: שבתוכה מלובשת.
- 92. שבה חכ' עילאה : שם: שבתוכה חכמה.
- 93. שורה א"ס : שם: מאיר אור א"ס ב"ה.
- 94. היא : בהמשך יונתי הנדפס: הוא.
- 95. יעקב אשר פדה את אברהם : ישעי' כט, כב. ראה גם הערות לתיקונים לתניא ספל"ב. תניא מ"מ הגהות והע"ק ספל"ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ח. וש"נ.
- 96. יעקב שהי' מרכבה לבחי' הת"ת : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 16.
- 97. הת"ת היא מדת הרחמים : ראה זח"א בהשמטות רנא, ריש ע"ב. פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"כ מערכת רחמים.
- 98. האהבה המוסתרת. . מאבותינו : ראה תניא פי"ח.
- 99. ע"י שיעורר : ראה בהבא לקמן תניא פמ"ה בשינויים ובהוספות.
- 100. חיי החיים : יומא עא, א. ראה גם תניא פמ"ד (סג, א).
- 101. דכולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 102. משכא דחויא : ראה תניא פל"א (מ, ב) ובמ"מ הגהות והע"ק שם. ס' שיעורים בספר התניא כאן (פמ"ה) ע' 613 הערה 3. הנסמן באוה"ת חוקת כרך ו ע' א'תתצג־ מאמרי אדה"א נ"ך ע' תלד.
- 103. מאור פני המלך : ע"פ משלי טז, טו.
- 104. מלך אסור ברהטים בחי' רהיטי מוחא : שה"ש ז, ו. ת"ז בהוספות תקונא שתיאה קמד, ב. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' לב. וש"נ. פיה"מ נח, א. אוה"ת נצבים ריש ע' א'קצו.
- 106. יעקב. . כתי' : ראה מ"מ הגהות והע"ק לתניא פמ"ה כאן (סד, ב).
עמוד תרעא
- 105. יעקב חבל נחלתו. . וכמשל המושך בחבל : האזינו לב, ט. ראה גם לעיל המשך יונתי ובהערה 58.
- 107. ג' השכינה : ראה גם הנסמן במ"מ הגהות והע"ק לתניא פי"ז (כג, א).
- 108. וישוב אל ה' וירחמהו : ישעי' נה, ז.
- 109. השוכן אתם בתוך : אחרי טז, טז וברש"י שם. יומא נו, ב. ספרי ורש"י מסעי לה, לד.
- 110. שכינה עמהם : מכילתא בא יב, מב. ספרי בהעלותך י, לה. מסעי לה, לד. מגילה כט, א. ראה גם לקו"ש ב' ניסן כרך ז ע' 210 הערה 29.
- 111. מעשה אבות סימן לבנים : ראה תו"א וישלח כו, רע"א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' צא. רמב"ן לך יב, ו. לקו"ש תולדות כרך כה ע' 123. וש"נ.
- 112. וישק יעקב לרחל. . ויבך : ויצא כט, יא. ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' שפא. וש"נ.
- 114. היא : בהמשך יונתי הנדפס: הוא. בתניא כבפנים.
- 113. רחל היא כנס"י : ראה זהר וארא כט, ב. ב"ר פע"א, ב. (בנוסף לתניא כאן). תו"א מג"א צד, ד.
- 115. רחל. . עקרת הבית : ראה ב"ר פע"א, ב. פע"ג, ב. זהר ויצא קנד, א. קנז, ב. רש"י ויגש מו, יט. רות ד, יא.
- 116. יעקב הנק' ישראל : וישלח לב, כט. לה, י.
- 117. הוא : כ"ה גם בהמשך יונתי הנדפס.
- 118. ישראל דלעילא : זהר שמות ה, א. יז, סע"א. ועוד. וראה גם אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תעו ממד"ר ופדר"א.
- 117. כנס"י שכונסת אורות. . בתוכה : ראה גם תו"א תצוה פד, ב. סה"מ תרל"ח ע' תיט. וש"נ.
- 119. וכאשר ראה יעקב את רחל : ויצא כט, י.
- 120. כרחל לפני גוזזי' נאלמה : ישעי' נג, ז [ושם: וכרחל. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 244].
- 121. הקל : בהמשך יונתי הנדפס: הקול.
- 122. וכמשנת"ל : במאמר ד"ה והנה כובע על יד הערה 18 ואילך.
- 123. ההפרש בין אב הרחמן לבחי' אב הרחמים : ראה לקו"ת ר"ה סב, ד. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו ובהערה 14.
- 124. השתלשלות : בהמשך יונתי הנדפס: ההשתל'.
- 125. יעקב שהוא בריח התיכון : ע"ד תרומה כו, כח. ראה זהר בשלח נא, ב. תרומה קעה, ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יט. סה"מ תרכ"ט ע' קיז. וש"נ. תרנ"ג ע' רנח ואילך.
- 126. קולך : בהמשך יונתי הנדפס: קולו.
- 127. הדרת פנים זקן : שבת קנב, א. וראה ב"מ פד, א.
עמוד תערב
- 128. אתדבקות רוחא ברוחא : ראה זהר משפטים קכד, ב.
- 129. ישקני מנשיקות פיהו : שה"ש א, ב.
- 130. שפרש"י שז"ע טעמי תורה : שם. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 499.
- 131. ועיין בביאור. . בלק"ת שה"ש : מח, א.
- 132. טל תורה מחי' בגוף : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1705.
- 133. בדבר ה' זו הלכה : שבת קלח, ב. עמוס ח, יב.
- 134. חסד דרועא ימינא : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 135. וימינו תחבקני : שה"ש ב, ו. ח, ג.
- 136. וברחמים גדולים : ישעי' נד, ז.
- 137. וכנ"ל : במאמר ד"ה והנה כובע.
- 138. בכל מאדך בכל ממונך : ראה ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א. לעיל מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי ובהערה 102.
- 139. שהי' : כ"ה גם בהמשך יונתי הנדפס.
בראשית רבה פ׳:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר (בראשית לד, ח), רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בִּשְׁלשָׁה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל חִבָּה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּדְבִיקָה, בַּחֲשִׁיקָה וּבַחֲפִיצָה. בִּדְבִיקָה (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים. בַּחֲשִׁיקָה (דברים ז, ז): לֹא מְרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה'. וּבַחֲפִיצָה (מלאכי ג, יב): וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם וגו'. וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפָּרָשָׁה שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה. בִּדְבִיקָה (בראשית לד, ג): וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בַּחֲשִׁיקָה (בראשית לד, ח): שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם. בַּחֲפִיצָה (בראשית לד, יט): כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב. רַבִּי אַבָּא בַּר אֱלִישָׁע מוֹסִיף אַף תַּרְתֵּין בְּאַהֲבָה וְדִבּוּר, בְּאַהֲבָה (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם. בְּדִבּוּר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. וְאָנוּ לְמֵדִים מִפָּרָשָׁתוֹ שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה, בְּאַהֲבָה (בראשית לד, ג): וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָה. בְּדִבּוּר, (בראשית לד, ג): וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְדַבֵּר עַל הַלֵּב, אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁמְּיַשְּׁבִים אֶת הַלֵּב, אָמַר לָהּ אָבִיךְ בִּשְׁבִיל שָׂדֶה אֶחָד רְאֵה כַּמָּה בִּזְבֵּז וְכַמָּה מָמוֹן הִכְרִיעַ, אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי לִתֵּן לָךְ כַּמָּה נְטָעִים וְכַמָּה שָׂדֶה בֵּית זֶרַע עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית לד, ט): וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים תְּחִלָּה אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶצְבָּעוֹ תְּחִלָּה בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהִתְחַתְּנוּ אוֹתָנוּ, (דברים ז, ג): לֹא תִתְחַתֵּן בָּם. הֵם אָמְרוּ: וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ, אָמְרוּ הֵם תָּבְעוּ תְּחִלָּה. (בראשית לד, יב): הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, מוֹהַר, פַּרְנוֹן, מַתַּן, פְּרָאפוֹרוֹן.
רש"י על ויקרא א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
זכר. וְלֹא נְקֵבָה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר זָכָר לְמַטָּה — שֶׁאֵין תַּ"לֹ — זָכָר וְלֹא טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס:
תמים. בְּלֹא מוּם:
אל פתח אהל מועד. מְטַפֵּל בַּהֲבָאָתוֹ עַד הָעֲזָרָה; מַהוּ אוֹמֵר יַקְרִיב יַקְרִיב? אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה עוֹלַת רְאוּבֵן בְּעוֹלַת שִׁמְעוֹן יַקְרִיב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, וְכֵן עוֹלָה בְּחֻלִּין, יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וַהֲרֵי הֵן כֻּלָּן עוֹלוֹת, וְתִקְרַב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא; יָכוֹל אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה בִּפְסוּלִין אוֹ בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "יַקְרִיבֶנּוּ" (ספרא):
יקריב אתו. מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ, יָכוֹל בְּעַל כָּרְחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לִרְצוֹנוֹ", הָא כֵּיצַד? כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי (שם):
לפני ה' וסמך. אֵין סְמִיכָה בְּבָמָה (שם):
זכר A MALE, but not a female. When Scripture mentions again lower down. (v. 10) that the sacrifice shall be זכר, a male, — which appears unnecessary to state, — it intends to say: a male, but not an animal whose sex is indeterminate or which is a hermaphrodite (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 9; Bekhorot 41b).
תמים means WITHOUT BLEMISH,
אל פתח אהל מועד [HE SHALL BRING IT NEAR] UNTO THE ENTRANCE OF THE APPOINTED TENT — He himself must attend to bringing it right up to the forecourt (where it is handed over to the priests). What is the force of Scripture using the term יקריב twice (יקריבנו and יקריב אתו; it might suffice to say:תמים זכר 'יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו וכו)?! It is intended to intimate that even in case the burnt offering of Reuben has become mixed up with that of Simeon so that they cannot be identified, nevertheless each must bring one of the animals to the forecourt on behalf of him to whom it really belongs). Similarly if a burnt offering has been mixed up with non-consecrated animals, the non — consecrated ones must be sold for עולה purposes (they are sold to people who have voluntarily undertaken to offer an עולה), and thus all of them become burnt offerings and each is now brought on behalf of him to whom it belongs (cf. Mishna Zevachim 8:1). One might think that this must also be done if it (an animal intended to be a burnt offering) became mixed up with animals unfit for sacrifice (with those mentioned above as excluded from the category of sacrifices) or with a different kind of sacrifices (e.g., peace — offerings)! Scripture. however, states,יקריבנו, “he shall bring it) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 13).
יקריב אתו HE SHALL OFFER IT — This apparently superfluous word (אתו) teaches us that they (the בי"ד) must put pressure upon him to bring it if he is remiss in bringing the sacrifice he had promised. One might think that this means that they shall force him against his will! Scripture, however, states, לרצונו “[he must bring it] so that it shall be favourably accepted for him”. How is this possible? They press him until he says, “I wish to do it” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 15).
'לפני ה וסמך [HE SHALL OFFER] IT …] BEFORE THE LORD (4) AND HE SHALL LAY [HIS HAND UPON THE HEAD OF THE SACRIFICE] - This implies that there is no "laying of hands" upon an animal sacrifice on a private "high place" (במה; at the time when sacrifice was permissible on such) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 4 1)
תניא, ליקוטי אמרים י״ח - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב, מִלַּת ״מְאֹד״ שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״.
צָרִיךְ לֵידַע נֶאֱמָנָה, כִּי אַף מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה בִּידִיעַת ה׳, וְאֵין לוֹ לֵב לְהָבִין בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה דְּחִילוּ וּרְחִימוּ אֲפִילוּ בְּמוֹחוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, קָרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ מַמָּשׁ, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, שֶׁהִיא ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״ שֶׁבְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לְבָאֵר וּלְהַקְדִּים תְּחִלָּה בַּאֵר הֵיטֵב, שֹׁרֶשׁ אַהֲבָה זוֹ, וְעִנְיָינָהּ, וְאֵיךְ הִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ, וְאֵיךְ נִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ.
וְהָעִנְיָן, כִּי הָאָבוֹת – הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְעַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
וְעַל כָּל פָּנִים, אֲפִילוּ לְקַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ בְּזִיוּוּגָם נֶפֶשׁ דְּנֶפֶשׁ דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבִּקְדוּשַּׁת הָעֲשִׂיָּה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִיא כְּלוּלָה מִכּוּלָּן, גַּם מֵחָכְמָה דַעֲשִׂיָּה, שֶׁבְּתוֹכָהּ מְלוּבֶּשֶׁת חָכְמָה דְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָהּ חָכְמָה דַאֲצִילוּת, שֶׁבָּהּ מֵאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, וְ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״.
וְנִמְצָא, כִּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבָּהּ, עִם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ, לְהַחֲיוֹתָהּ מִבְּחִינַת רֹאשָׁהּ עַד בְּחִינַת רַגְלָהּ, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
[וְלִפְעָמִים מַמְשִׁיכִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר גִּלְגּוּלִים]:
הִנֵּה, הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַהֲבָנָה, וְהִיא לְמַעְלָה מֵהַבִּינָה שֶׁהוּא הֲבָנַת הַשֵּׂכֶל וְהַשָּׂגָתוֹ, וְהַחָכְמָה – הִיא לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וְהַהַשָּׂגָה, וְהִיא מָקוֹר לָהֶן.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן חָכְמָה – ״כֹּ״חַ מָ״ה״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּשָּׂג וּמוּבָן, וְאֵינוֹ נִתְפָּס בְּהַשָּׂגָה עֲדַיִין, וְלָכֵן מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ הַנָּשִׁים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם מַאֲמִינִים בַּה׳, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגָה, כִּי ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין וְגוֹ׳״, וּלְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל – הַכֹּל כִּפְתָיִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ וְגוֹ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאֲנִי ״בַּעַר״ וּ״בְהֵמוֹת״ – ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״.
וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.
וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדוּלַּת ה׳, וְגַם בַּמְעַט שֶׁיּוֹדְעִים אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה׳ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְטַעֲנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁה׳ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶּה כָּל הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמּוּשָּׂג וּמוּבָן:
בראשית רבה מ״ז:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), תָּנֵי הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן צָרִיךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאַבְרָהָם, פַּעַם אַחַת הָיָה אַבְרָהָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָמַר לָהֶן נִפָּטֵר מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֶּם תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צָרְכּוֹ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים צָרִיךְ אֲנִי לְדָבָר, אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, כב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית לה, יג): וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ב - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא – מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ – בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ – עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.
וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.
[וְלֹא אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְגוֹ׳״, אֶלָּא עַל הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק ט״ז דְּשַׁבָּת]:
תניא, ליקוטי אמרים מ״ה - הטקסט מספריא
עוֹד יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים, לְעוֹרֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תְּחִלָּה רַחֲמִים רַבִּים לִפְנֵי ה׳ עַל נִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ, אֲשֶׁר יָרַד מִמְּקוֹרוֹ – חַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וְנִתְלַבֵּשׁ בְּ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, הָרָחוֹק מֵאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּתַכְלִית הַהֶרְחֵק – כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא תַּכְלִית הַקְּלִיפּוֹת הַגַּסּוֹת כוּ׳.
וּבִפְרָט, כְּשֶׁיִּזְכּוֹר עַל כָּל מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים הֵמָּה, וּ״מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים״ – ״בִּרְהִיטֵי מוֹחָא״, כִּי ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״. וְכִמְשַׁל הַמּוֹשֵׁךְ בְּחֶבֶל וְכוּ׳, וְהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְיָשׁוֹב אֶל ה׳ וִירַחֲמֵהוּ״, לְעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עַל שֵׁם ה׳ הַשּׁוֹכֵן אִתָּנוּ, כְּדִכְתִיב: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״. כִּי רָחֵל הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְיַעֲקֹב בְּמִדָּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים שֶׁבַּאֲצִילוּת, הוּא הַמְּעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עָלֶיהָ. וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ – לְמַעְלָה, לִמְקוֹר הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים, הַנִּקְרָא ״אַב הָרַחֲמִים״ וּמְקוֹרָם. וַיֵּבְךְּ – לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם רַחֲמִים רַבִּים עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל מְקוֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַעֲלוֹתָן מִגָּלוּתָן, וּלְיַיחֲדָן בַּיִּחוּד הָעֶלְיוֹן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, בִּבְחִינַת נְשִׁיקִין, שֶׁהִיא – אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ״, דְּהַיְינוּ, הִתְקַשְּׁרוּת דִּבּוּר הָאָדָם בִּ״דְבַר ה׳ זוֹ הֲלָכָה״, וְכֵן מַחֲשָׁבָה בְּמַחֲשָׁבָה, וּמַעֲשֶׂה בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת, וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד. דְּ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״, וְהוּא בְּחִינַת חִיבּוּק מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״. וְעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּדִבּוּר וּמַחֲשֶׁבֶת הָעִיּוּן – הֵן בְּחִינַת נְשִׁיקִין מַמָּשׁ.
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי זֶה, יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, כְּדִכְתִיב: ״לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
תניא, ליקוטי אמרים מ״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל מַדְרֵגַת אַהֲבָה מִבּ׳ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ: ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – נֶחְלֶקֶת לְכַמָּה בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת לְאֵין קֵץ, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – ״דָּא קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּאִיהוּ אִתְיְדַע וְאִתְדַּבֵּק לְכָל חַד לְפוּם מַה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ וְכוּ׳״.
וְלָכֵן נִקְרָאִים דְּחִילוּ וּרְחִימוּ – ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, וְתוֹרָה וּמִצְוֹת – הֵן ״הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כוּ׳״. כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, בְּקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁהֵם לְפִי הַדַּעַת אֶת ה׳ שֶׁבְּמוֹחַ וָלֵב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ אַחַת הִיא אַהֲבָה הַכְּלוּלָה מִכָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״, וְהִיא שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וִירוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
וְהַיְינוּ, מַה שֶּׁכָּתַב הַזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה וְגוֹ׳״ – ״דְּיַרְחִים לְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא רְחִימוּתָא דְנַפְשָׁא וְרוּחָא כְּמָה דְאִתְדַּבְּקוּ אִילֵּין בְּגוּפָא וְגוּפָא רָחִים לוֹן וְכוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״, כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה ה׳ ״נַפְשִׁי״ וְחַיַּי הָאֲמִתִּים, לְכָךְ – ״אִוִּיתִיךָ״, פֵּירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְךָ כְּאָדָם הַמִּתְאַוֶּה לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁהוּא חַלָּשׁ וּמְעוּנֶּה – מִתְאַוֶּה וְתָאֵב שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו, וְכֵן כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן – מִתְאַוֶּה וְחָפֵץ שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ, אֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, חַיֵּי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּקִרְבִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי בַּלַּיְלָה, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר שָׁם: ״דְּבָעֵי בַּר נַשׁ מֵרְחִימוּתָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְמֵיקַם בְּכָל לֵילָא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ עַד צַפְרָא כוּ׳״.
וְאַהֲבָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִזּוֹ, וְהִיא מְסוּתֶּרֶת גַּם כֵּן בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בִּירוּשָּׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, הִיא, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ כוּ׳״, כִּי הֲלֹא אָב אֶחָד לְכוּלָּנוּ.
וְאַף כִּי מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת לְהַשִּׂיג אֲפִילוּ חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף מִמַּדְרֵגַת אַהֲבַת ״רַעְיָא מְהֵימְנָא״? מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי אֶפֶס קָצֵהוּ וְשֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵרַב טוּבוֹ וְאוֹרוֹ – מֵאִיר לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים, דְּ״אִתְפַּשְּׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא לְאַנְהָרָא לוֹן וְכוּ׳״.
רַק שֶׁהֶאָרָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת מֵהַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר אֶל הַגִּילּוּי, לִהְיוֹת בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ – ״לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, אֶלָּא ״קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ״, דְּהַיְינוּ, לִהְיוֹת רָגִיל עַל לְשׁוֹנוֹ וְקוֹלוֹ – לְעוֹרֵר כַּוָּונַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הוּא אָבִינוּ מַמָּשׁ הָאֲמִיתִּי וּמְקוֹר חַיֵּינוּ, וּלְעוֹרֵר אֵלָיו הָאַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַבֵּן אֶל הָאָב. וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ כֵּן תָּמִיד הֲרֵי הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע.
וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ לִכְאוֹרָה, שֶׁהוּא כֹּחַ דִּמְיוֹנִי – לֹא יָחוּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ מִצַּד עַצְמוֹ בִּבְחִינַת ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״. רַק שֶׁתּוֹעֶלֶת יְצִיאָתָהּ אֶל הַגִּילּוּי כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹמֵד וּמְקַיֵּים עַל יְדֵי זֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו.
וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, לִהְיוֹת גַּדְפִין לְפָרְחָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַנַּחַת רוּחַ הוּא, כִּמְשַׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ מִבְּנוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אוֹ ״לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים״, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, גַּם לִבְחִינַת ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד לְהוֹצִיאָהּ מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי, עַל יְדֵי הַהֶרְגֵּל תָּמִיד בְּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
אַךְ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַגִּילּוּי בְּלִבּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי צִיּוּר עִנְיַן אַהֲבָה זוֹ בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּמוֹחוֹ, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ כוּ׳״:
וְהִנֵּה, בּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ, אַף שֶׁהֵן יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּכְמוֹ טֶבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְכֵן הַיִּרְאָה הַכְּלוּלָה בָּהֶן, שֶׁהִיא, לִירֹא מִלִּיפָּרֵד חַס וְשָׁלוֹם מִמְּקוֹר חַיֵּינוּ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים״, אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ, וְאָז, מְקוֹמָן בְּי׳ סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן וּבְסִיבָּתָן.
אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ – נִקְרָאִים ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ בַּזּוֹהַר, וּמְקוֹמָן – בְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתָן מֵהַהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר הַלֵּב אֶל בְּחִינַת גִּילּוּי, הִיא עַל יְדֵי הַדַּעַת וּתְקִיעַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּחוֹזֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת עֲצוּמָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, יַתִּיר וְתָדִיר, בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ הוּא חַיֵּינוּ מַמָּשׁ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא.
וּמוּדַעַת זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: כִּי ״בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה מְקַנְּנָא תַּמָּן אִימָּא עִילָּאָה״, שֶׁהִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף חַיֵּי־הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין״.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, הֵן כְּלוּלוֹת מִן בְּחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״, וּגְדוֹלָה וּמְעוּלָּה מִ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים״ – אֲשֶׁר הָאַהֲבָה נִקְרֵאת לְעֵיל בְּשֵׁם ״אַהֲבַת עוֹלָם״.
רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, צָרִיךְ לִטְרוֹחַ בְּשִׂכְלוֹ לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיעַ גַּם לִבְחִינַת ״אַהֲבַת עוֹלָם״ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת ה׳, כְּדֵי לְהַגְדִּיל מְדוּרַת אֵשׁ הָאַהֲבָה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְלַהַב הָעוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, עַד שֶׁ״מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְכוּ׳ וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ וְכוּ׳״. כִּי יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לִבְחִינַת אַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְכוּ׳, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – כַּאֲשֶׁר אֵינָן כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת כוּ׳, כְּיִתְרוֹן וּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְגַם, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ וְתַכְלִיתוֹ, לְמַעַן דַּעַת אֶת כְּבוֹד ה׳ וִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, אִישׁ אִישׁ כְּפִי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת בֹּא: ״בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ וְכוּ׳״, וְכַנּוֹדָע:
תניא, ליקוטי אמרים י״ז - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״.
דְּלִכְאוֹרָה, הוּא – ״בִּלְבָבְךָ״ – נֶגֶד הַחוּשׁ שֶׁלָּנוּ [וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית], שֶׁאֵין קָרוֹב מְאֹד הַדָּבָר לְהַפֵּךְ לִבּוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה׳ בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא: ״אָטוּ יִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא״? וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲבָה. וְגַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה דְּ״צַדִּיקִים – דַּוְקָא – לִבָּם בִּרְשׁוּתָם״.
אֶלָּא, דְּ״לַעֲשׂוֹתוֹ״ – רוֹצֶה לוֹמַר, הָאַהֲבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיַּית הַמִּצְוֹת בִּלְבָד, שֶׁהִיא ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ שֶׁבְּתַעֲלוּמוֹת לֵב, גַּם כִּי אֵינָהּ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, וְדָבָר זֶה ״קָרוֹב מְאֹד״ וְנָקֵל לְכָל אָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מוֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ, כִּי מוֹחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, מִמֵּילָא יוֹלִיד, בְּמוֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים – הָאַהֲבָה לַה׳ לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם מִצְוֹתָיו וְתוֹרָתוֹ.
וְ״זֶה כָּל הָאָדָם״, כִּי – ״הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״ כְּתִיב, שֶׁ״הַיּוֹם״ הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה דַּוְקָא ״וּלְמָחָר כוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַמּוֹחַ – שַׁלִּיט בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ עַל חָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וְעַל פִּיו, וְעַל כָּל הָאֵבָרִים שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה. אִם לֹא מִי שֶׁהוּא רָשָׁע בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁ״הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם״, וְאֵין לִבָּם בִּרְשׁוּתָם כְּלָל, וְזֶה עוֹנֶשׁ עַל גּוֹדֶל וְעוֹצֶם עֲוֹנָם. וְלֹא דִבְּרָה תוֹרָה בְּמֵתִים אֵלּוּ, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים.
כִּי בֶּאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לָרְשָׁעִים לְהַתְחִיל לַעֲבוֹד ה׳ בְּלִי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר תְּחִלָּה – לְשַׁבֵּר הַקְּלִיפּוֹת שֶׁהֵם מָסָךְ מַבְדִּיל וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל יְדֵי שְׁבִירַת לִבּוֹ וּמְרִירַת נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, שֶׁעַל יְדֵי לֵב נִשְׁבָּר – נִשְׁבָּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה דְסִטְרָא אָחֳרָא [עַיֵּין שָׁם פָּרָשַׁת פִּינְחָס דַּף ר״מ וּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא דַּף ח׳ וְדַף ה׳ עַמּוּד א׳ וּבְפֵירוּשׁ הָרַב מֹשֶׁה זַכּוּת שָׁם].
וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, לְהַעֲלוֹת הֵ״א תַּתָּאָה, לַהֲקִימָהּ מִנְּפִילָתָהּ שֶׁנָפְלָה אֶל הַחִיצוֹנִים, שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גָּלוּ לֶאֱדוֹם – שְׁכִינָה עִמָּהֶם״, דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אֱדוֹם מוֹרִיד וּמַמְשִׁיךְ לְשָׁם בְּחִינַת וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה אֶת נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, הַמְלוּבָּשִׁים בּוֹ בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית מֵהַקְּלִיפָּה, שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הַמּוֹלֶכֶת בּוֹ בְּעוֹדוֹ רָשָׁע וּמוֹשֶׁלֶת בָּעִיר קְטַנָּה שֶׁלּוֹ, וְנֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה אֶצְלָהּ.
וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְיִתְפָּרְדוּ כוּ׳ – הִיא קָמָה מִנְּפִילָתָהּ וְגַם נִצָּבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
רש"י על במדבר ל״ה:ל״ד - הטקסט מספריא
אשר אני שכן בתוכה. שֶׁלֹּא תַשְׁכִּינוּ אוֹתִי בְטֻמְאָתָהּ:
כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל. אַף בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם (ספרי):
אשר אני שכן בתוכה [AND YE SHALL NOT DEFILE THE LAND] … IN WHICH I DWELL — It means: Do not do anything defiling to the land so that you will make Me dwell amidst its uncleanness,
'כי אני ה שכן בתוך בני ישראל FOR I, THE LORD, DWELL AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL — for even when they (the Israelites) are unclean My Shechinah remains amongst them (Sifrei Bamidbar 160:15).
בראשית רבה ע״א:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׂי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
רש"י על בראשית מ״ו:י״ט - הטקסט מספריא
בני רחל אשת יעקב. וּבְכֻלָּן לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן אֵשֶׁת, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת:
בני רחל אשת יעקב THE SONS OF RACHEL, JACOB’S WIFE — In the case of all the other wives of Jacob the term אשת “wife” is not mentioned. But the reason is because she was the chief mistress of the household (Genesis Rabbah 73:1).

