תרעא
וכמשל המושך בחבל105 בקצה התחתון נמשך גם קצה העליון כבי' שז"ע ג' השכינה107 כו' וע"ז הוא שאה"כ וישוב אל ה' וירחמהו108, והיינו לעורר ר"ר על בחי' ש' של הוי' השוכן אתם בתוך109 כו' שכינה עמהם110 כו', ולהיות כי מעשה אבות סימן לבנים111 שלכן כאשר ראה יעקב את רחל כתי' וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך112, פי' רחל היא114 כנס"י113 מקור כל הנשמות שהרי היא היתה עקרת הבית115, עיקרה של בית יעקב הנק' ישראל116, ועש"ז הוא117 בחי' כנס"י שכונסת אורות דבחי' ישראל דלעילא118 בתוכה117 וכמ"ש במ"א, וכאשר ראה יעקב את רחל119 שרומז גם לבחי' כרחל לפני גוזזי' נאלמה120 כו', התחיל לעורר רחמים במדתו העליונה שהיא מדת הרחמים שבאצי' על מקור כנס"י, ולא עוד אלא וישא את קולו בחי' הקל121 כו' יעקב למעלה למקור הרחמים העליונים הנק' אב הרחמים, וכמשנת"ל122 ההפרש בין אב הרחמן לבחי' אב הרחמים123 שבחי' אב הרחמן בנו"ן פשוטה רומז על בחי' הרחמים שבסדר השתלשלות124 האצי' מדתו של יעקב, שהוא בריח התיכון125 המבריח מן קצה התחתון עד קצה העליון לעורר ע"י קולך126 בחי' אב הרחמים בחי' רחמים רבים שלמעלה מהשתלשלות בחי' עטרת תפארת שיבה הדרת פנים זקן127 בחי' י"ג ת"ד דא"א כו', שז"ע דכתי' בו וישא את קולו ויבך שע"י הקול בכיה יתעורר בחי' ר"ר שיומשך משם בחי' ר"ר על כלליות כל הנשמות בכלל
הערות
- 105. יעקב חבל נחלתו. . וכמשל המושך בחבל : האזינו לב, ט. ראה גם לעיל המשך יונתי ובהערה 58.
- 107. ג' השכינה : ראה גם הנסמן במ"מ הגהות והע"ק לתניא פי"ז (כג, א).
- 108. וישוב אל ה' וירחמהו : ישעי' נה, ז.
- 109. השוכן אתם בתוך : אחרי טז, טז וברש"י שם. יומא נו, ב. ספרי ורש"י מסעי לה, לד.
- 110. שכינה עמהם : מכילתא בא יב, מב. ספרי בהעלותך י, לה. מסעי לה, לד. מגילה כט, א. ראה גם לקו"ש ב' ניסן כרך ז ע' 210 הערה 29.
- 111. מעשה אבות סימן לבנים : ראה תו"א וישלח כו, רע"א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' צא. רמב"ן לך יב, ו. לקו"ש תולדות כרך כה ע' 123. וש"נ.
- 112. וישק יעקב לרחל. . ויבך : ויצא כט, יא. ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' שפא. וש"נ.
- 114. היא : בהמשך יונתי הנדפס: הוא. בתניא כבפנים.
- 113. רחל היא כנס"י : ראה זהר וארא כט, ב. ב"ר פע"א, ב. (בנוסף לתניא כאן). תו"א מג"א צד, ד.
- 115. רחל. . עקרת הבית : ראה ב"ר פע"א, ב. פע"ג, ב. זהר ויצא קנד, א. קנז, ב. רש"י ויגש מו, יט. רות ד, יא.
- 116. יעקב הנק' ישראל : וישלח לב, כט. לה, י.
- 117. הוא : כ"ה גם בהמשך יונתי הנדפס.
- 118. ישראל דלעילא : זהר שמות ה, א. יז, סע"א. ועוד. וראה גם אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תעו ממד"ר ופדר"א.
- 117. כנס"י שכונסת אורות. . בתוכה : ראה גם תו"א תצוה פד, ב. סה"מ תרל"ח ע' תיט. וש"נ.
- 119. וכאשר ראה יעקב את רחל : ויצא כט, י.
- 120. כרחל לפני גוזזי' נאלמה : ישעי' נג, ז [ושם: וכרחל. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 244].
- 121. הקל : בהמשך יונתי הנדפס: הקול.
- 122. וכמשנת"ל : במאמר ד"ה והנה כובע על יד הערה 18 ואילך.
- 123. ההפרש בין אב הרחמן לבחי' אב הרחמים : ראה לקו"ת ר"ה סב, ד. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו ובהערה 14.
- 124. השתלשלות : בהמשך יונתי הנדפס: ההשתל'.
- 125. יעקב שהוא בריח התיכון : ע"ד תרומה כו, כח. ראה זהר בשלח נא, ב. תרומה קעה, ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יט. סה"מ תרכ"ט ע' קיז. וש"נ. תרנ"ג ע' רנח ואילך.
- 126. קולך : בהמשך יונתי הנדפס: קולו.
- 127. הדרת פנים זקן : שבת קנב, א. וראה ב"מ פד, א.
תניא, ליקוטי אמרים י״ז - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״.
דְּלִכְאוֹרָה, הוּא – ״בִּלְבָבְךָ״ – נֶגֶד הַחוּשׁ שֶׁלָּנוּ [וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית], שֶׁאֵין קָרוֹב מְאֹד הַדָּבָר לְהַפֵּךְ לִבּוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה׳ בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא: ״אָטוּ יִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא״? וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲבָה. וְגַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה דְּ״צַדִּיקִים – דַּוְקָא – לִבָּם בִּרְשׁוּתָם״.
אֶלָּא, דְּ״לַעֲשׂוֹתוֹ״ – רוֹצֶה לוֹמַר, הָאַהֲבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיַּית הַמִּצְוֹת בִּלְבָד, שֶׁהִיא ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ שֶׁבְּתַעֲלוּמוֹת לֵב, גַּם כִּי אֵינָהּ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, וְדָבָר זֶה ״קָרוֹב מְאֹד״ וְנָקֵל לְכָל אָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מוֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ, כִּי מוֹחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, מִמֵּילָא יוֹלִיד, בְּמוֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים – הָאַהֲבָה לַה׳ לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם מִצְוֹתָיו וְתוֹרָתוֹ.
וְ״זֶה כָּל הָאָדָם״, כִּי – ״הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״ כְּתִיב, שֶׁ״הַיּוֹם״ הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה דַּוְקָא ״וּלְמָחָר כוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַמּוֹחַ – שַׁלִּיט בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ עַל חָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וְעַל פִּיו, וְעַל כָּל הָאֵבָרִים שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה. אִם לֹא מִי שֶׁהוּא רָשָׁע בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁ״הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם״, וְאֵין לִבָּם בִּרְשׁוּתָם כְּלָל, וְזֶה עוֹנֶשׁ עַל גּוֹדֶל וְעוֹצֶם עֲוֹנָם. וְלֹא דִבְּרָה תוֹרָה בְּמֵתִים אֵלּוּ, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים.
כִּי בֶּאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לָרְשָׁעִים לְהַתְחִיל לַעֲבוֹד ה׳ בְּלִי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר תְּחִלָּה – לְשַׁבֵּר הַקְּלִיפּוֹת שֶׁהֵם מָסָךְ מַבְדִּיל וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל יְדֵי שְׁבִירַת לִבּוֹ וּמְרִירַת נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, שֶׁעַל יְדֵי לֵב נִשְׁבָּר – נִשְׁבָּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה דְסִטְרָא אָחֳרָא [עַיֵּין שָׁם פָּרָשַׁת פִּינְחָס דַּף ר״מ וּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא דַּף ח׳ וְדַף ה׳ עַמּוּד א׳ וּבְפֵירוּשׁ הָרַב מֹשֶׁה זַכּוּת שָׁם].
וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, לְהַעֲלוֹת הֵ״א תַּתָּאָה, לַהֲקִימָהּ מִנְּפִילָתָהּ שֶׁנָפְלָה אֶל הַחִיצוֹנִים, שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גָּלוּ לֶאֱדוֹם – שְׁכִינָה עִמָּהֶם״, דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אֱדוֹם מוֹרִיד וּמַמְשִׁיךְ לְשָׁם בְּחִינַת וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה אֶת נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, הַמְלוּבָּשִׁים בּוֹ בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית מֵהַקְּלִיפָּה, שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הַמּוֹלֶכֶת בּוֹ בְּעוֹדוֹ רָשָׁע וּמוֹשֶׁלֶת בָּעִיר קְטַנָּה שֶׁלּוֹ, וְנֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה אֶצְלָהּ.
וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְיִתְפָּרְדוּ כוּ׳ – הִיא קָמָה מִנְּפִילָתָהּ וְגַם נִצָּבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
רש"י על במדבר ל״ה:ל״ד - הטקסט מספריא
אשר אני שכן בתוכה. שֶׁלֹּא תַשְׁכִּינוּ אוֹתִי בְטֻמְאָתָהּ:
כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל. אַף בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם (ספרי):
אשר אני שכן בתוכה [AND YE SHALL NOT DEFILE THE LAND] … IN WHICH I DWELL — It means: Do not do anything defiling to the land so that you will make Me dwell amidst its uncleanness,
'כי אני ה שכן בתוך בני ישראל FOR I, THE LORD, DWELL AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL — for even when they (the Israelites) are unclean My Shechinah remains amongst them (Sifrei Bamidbar 160:15).
בראשית רבה ע״א:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׂי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
רש"י על בראשית מ״ו:י״ט - הטקסט מספריא
בני רחל אשת יעקב. וּבְכֻלָּן לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן אֵשֶׁת, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת:
בני רחל אשת יעקב THE SONS OF RACHEL, JACOB’S WIFE — In the case of all the other wives of Jacob the term אשת “wife” is not mentioned. But the reason is because she was the chief mistress of the household (Genesis Rabbah 73:1).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.