אגרת לב
אגרת לב
[לערך תקע"ט]
אחדשה"ט 1771
מראש בסתר אמרתי 1772 לכסות ולהסתיר 1773 הדברים שבלבבי, אך כעת אמרתי אקרא נא לאהבת נעורים, ואוכיחנו בתוכחת מגולה מאהבה מסותרת 1774 ומושרשת בנפשותינו. כי בהיות שזה פעם שנית שמעתי שמעל' מדבר סרה עלי בהתגלות בפני יחידי סגולה ודווקא מתוך תוך הלב, הן בדברי מוסרות 1775 והן בהתנהגות הרבנות, וגם ענינים גופניים כו'.
אהובי אחי 1776 , מה לך כי נתת עיניך עלי זה כמה שנים 1777 , מה עשיתי לך 1778 , הלא זה קרוב לכ' שנה שבאת מאה"ק ונתתי לבך לדא"ח, האם מנעתי חסד ואמת 1779 אלקי' הזה ממך עד מקום שידי מגעת 1780 . בכל כחי עבדתי 1781 , גם סבלתי בזיונות ויסורים משגעונותיך בתחלה, אך אהבת האמת כסה על הכל. וגם אצל אאמו"ר ז"ל הייתי למליץ טוב כל הימים, ואנכי נטעתי בנפשך שורק 1782 והצליח ועשה פרי 1783 בעבודה שבלב זה כמה שנים, אשר חי' בהם חיי עולם. האיך החי יוכל להכחיש את החי 1784 .
וזה מקרוב כד' או ה' שנים, מה זאת אשר חלק לבבו ליתן עיונו לרעה עלי להשגיח בכל פרטי'. אם ביראת שמים ומדות רעות, הי' לו להוכיחני כדין בהצנע תחילה 1785 , ואם לא הייתי מקבל אז ראוי לגלות קלוני ברבים בפרהסיא. וגם זה הי' אסור לו מצד הדין מכמה טעמים, כמובן לחכם ולמדן ותיק כמוהו.
ועוד שבאמת ידעתי שהוא מכיר את מקומו היטב, מה שהי' לפניו בקבלת החסידים 1786 בתחילתו ומה שהוא עכשיו, ואין לו דמיון בגשמיות גופו בבחי' יש ולב נשבר ושפלות כו' לגבי טבעי ומהותי 1787 מנעורי בהיותי בן י"ג שנה, כי מזרעא דאבא 1788 כו'. ומעל' מוטעה מאד מאד בזה, ה' יכפר עליו 1789 . כי נהפוך הוא 1790 , כי ת"ל מדותי מתרומיות מדותיו 1791 ז"ל. ושגה ברואה 1792 עינו עין בלעם 1793 , מצד שהעלה בלבו טינא 1794 , כי שנה ופירש 1795 , נעשה שונא כו'. וסופו מוכיח על תחלתו 1796 שהי' בשקר וגסות, ושקר אין לו רגלים 1797 , כי אם הי' אמת לא הי' מביט לרעה רק לטובה, וגם הד"ח היו מתקיימים בנפשו, וכעת ישליכם אחרי גיוו 1798 , כל אוכל תתעב נפשו 1799 , כידוע לי טבעו הגס, שבקוצפו וכעסו יקלל מלכו ואלקיו 1800 כו', יבזה וירמוס ברגליו העלה רפש וטיט 1801 , פיו מלא דם 1802 רותח כו'. ובזה מקלקל 1803 חולי הנפש בדמים רעים וחטאים 1804 המאבדים ומעבירים על דעתו ועל דעת קונו 1805 . ע"כ מבעט כו' מחרף ומגדף לכל סיטרין, לא תתיישב בו רוחו ודעתו לעולם, קם ונופל כו'. כי המה הנפילים 1806 , וכאשר שמעתי ביאור רחב מפי אאמו"ר ז"ל על מעל' דייקא וד"ל.
ועתה אחרי כל אהובך אני, הכל 1807 אני מוחל לך, והכל מפני אהבתנו הנאמנה התקועה בנפשי מימי נעורים, ומצד הרחמנות עליך באמת לבלתי ידח 1808 לגמרי, הגם שאינו נוגע לי כלום, כי עכשיו קשה יותר. אך אולי עדיין יכול להיות להטות לבו לטוב 1809 ויתחרט חרטה גמורה מקרב ולב עמוק 1810 , ויקבל על עצמו שלא להשגיח עלי, כי לא שייך אליו ענין כזה. ויכיר את מקומו 1811 , והי' לו נפשו שלל, כשישמע ד"ח הרבה להחיות את נפשו, כי ת"ל חיים הם ממקור נביעתם לאלפים ורבבות ענינים, ממתיקות ופנימיות התורה של אאמו"ר שלא שמעתן אוזן מעולם, ודייקא מתוך הבוך 1812 , כי לית ליה לבן רק מה שירש ירושה מאביו מהשיג 1813 ידו, הלואי שאזכה לקבלם כולם בנפשי ונפשות כל אנ"ש המקושרים באור תורתו, ולא ינחילונו זרים זולתו ח"ו, כידוע לכל.
ועל תשובתו אני מצפה, וההכחשה אינו כלום, כי בשקלאוו גילה הכל בכוסו וכעסו 1814 , ומהר"פ 1815 דרש לך ע"פ ויבא גם השטן בתוכם 1816 וד"ל.
הערות
- 1771. נדפסה באגרות בעה"ת ע' קנט. ספר התולדות אדמו"ר האמצעי ע' 171. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת יז. ומועתקת בכת"י (207 ער ג, א. 1007 שס, א. 1300 מט, ב). קביעת התאריך: א) מקבל האגרת – ר' אלעזר מדיסנא – חזר מאה"ק בשנת תקס"א (ראה אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת פט). וממה שכתב כאן "זה קרוב לכ' שנה שבאת מאה"ק". אם כן נכתבה האגרת לערך בשנים תקע"ט-פ. ב) ממה שנאמר בה "כד' או ה' שנים ... חלק לבבו", והיינו אחרי הסתלקות אדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג. נראה שנכתבה לערך בשנים תקע"ח-ט. את האגרת שלח רבינו ע"י אחיו (של ר"א) ר' צבי (ראה אודותם בית רבי עו, א-ב. ושם נזכרת גם האגרת שלפנינו), וכתב לו רבינו (המשפיע ע' קפא): מוסגר פה מכתב לאחיך, אף תוכל למסור לו, ולדעתי יתפעל, גם שיכעוס בתחלה יותר אבל תשוב רוחו אליו אחר כך, ואתך המדע.
- 1772. מראש בסתר אמרתי: ע"פ ישעי' מח, טז.
- 1773. ולהסתיר : נ"א: ולהעלים.
- 1774. ב תוכחת מגולה מאהבה מסותרת: ע"פ משלי כז, ה.
- 1775. בדברי מוסרות : נ"א: בדברי חסידות.
- 1776. אחי: נ"א ידידי.
- 1777. זה כמה שנים: ע"פ זכרי' ז, ג.
- 1778. מה עשיתי לך: ע"פ בלק כב, כח.
- 1779. חסד ואמת: ע"פ ויחי מז, כט ובכ"מ.
- 1780. עד מקום שידי מגעת: ע"פ פסחים ח, א. ב"מ ז, א.
- 1781. בכל כחי עבדתי: ע"פ ויצא לא, ו.
- 1782. ואנכי נטעתי בנפשך שורק: ע"פ ירמי' ב, כא.
- 1783. ועשה פרי: ע"פ ישעי' לז, לא.
- 1784. האיך החי יוכל להכחיש את החי: ע"פ ברכות כז, ב.
- 1785. כדין בהצנע תחילה: ראה שו"ע רבינו סי' קנו ס"ח, וש"נ.
- 1786. לפניו בקבלת החסידים : נ"א: לפני קבלת החסידות.
- 1787. ומהותי: נ"א ומדותי.
- 1788. מזרעא דאבא: ע"פ ברכות כ, א. נה, ב.
- 1789. יכפר עליו: ע"פ תצוה ל, י.
- 1790. נהפוך הוא: ע"פ אסתר ט, א.
- 1791. מדותי מתרומיות מדותיו: ע"פ גיטין סז, א.
- 1792. ושגה ברואה: ע"פ ישעי' כח, ז.
- 1793. עינו עין בלעם: ע"פ אבות פ"ה, יט.
- 1794. שהעלה בלבו טינא: ע"פ סנהדרין עה, א.
- 1795. שנה ופירש: ע"פ פסחים מט, ב.
- 1796. וסופו מוכיח על תחלתו: ע"פ נדרים מח, א.
- 1797. ושקר אין לו רגלים: ראה תקוני זהר תיקון כב (סו, א). של"ה קכב, א.
- 1798. ישליכם אחרי גיוו: ע"פ מ"א יד, ט.
- 1799. כל אוכל תתעב נפשו: ע"פ תהלים קז, יח.
- 1800. יקלל מלכו ואלקיו: ע"פ ישעי' ח, כא.
- 1801. רפש וטיט: ע"פ ישעי' נז, כ.
- 1802. פיו מלא דם: ע"פ שבת קנב, א.
- 1803. ובזה מקלקל : זה באה מקלקול.
- 1804. וחטאים : נ"א: חולאים.
- 1805. ומעבירים על דעתו ועל דעת קונו: ע"פ עירובין מא, א.
- 1806. כי המה הנפילים: ראה גם לעיל אגרת ג, ובנסמן בהערות שם.
- 1807. הכל : נ"א: אעפי"כ.
- 1808. לבלתי ידח: ע"פ שמואל-ב יד, יד.
- 1809. לטוב: נ"א: ישוב.
- 1810. מקרב ולב עמוק: ע"פ תהלים סד, ז.
- 1811. ויכיר את מקומו: ע"פ אבות פ"ו, ו.
- 1812. ודייקא מתוך הבוך: שילמוד דא"ח מתוך הספר.
- 1813. מהשיג ידו : ע"פ ויקרא ה, יא. נ"א: מהטוב הידוע.
- 1814. בכוסו וכעסו: ע"פ עירובין סה, ב.
- 1815. ומהר " פ : כנראה ר' פנחס רויזעס שיק משקלאוו. ראה אודותיו – לעיל אגרת כו, ובהנסמן בהערות שם.
- 1816. ויבא גם השטן בתוכם: איוב א, ו. ב, א.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 34 עמודים.
- נר מצוה ותורה אור שער האמונה פז, ב ב"מ ז, א
- שו"ת סימן לה ב"מ דף ז
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת מג מאותו ספר ב"מ ז, א
- אגרות קודש כרך ח ב'שעג סנהדרין עה, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת, יו"ד תמוז, ה'תשכ"ה סנהדרין עה, ב
- תורת שמואל תר"ם סכמוני באשישות סנהדרין עה, א
- תורת שמואל תר"ם סמכוני באשישות סנהדרין עה, א
- תורת שמואל תר"ם עטרת תפארת שיבה כו' סנהדרין עה, א
- תורת שמואל תר"ם עטרת תפארת שיבה סנהדרין עה, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שלישי: לבאר מ"ש שתכלית העבודה סנהדרין עה, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרש ענין יונתי סנהדרין עה, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה סנהדרין עה, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו משה ידבר והאלקים יעננו בקול סנהדרין עה, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה סנהדרין עה, א
- ביאורי תניא קיידנר, יעקב פרק ד סנהדרין עה, א
- אגרות קודש כרך ח ב'תלב גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך ל הוספות בראשית גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך לב אמור ל"ג בעומר גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות ל"ג בעומר גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות שיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, תשמ"ו גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך לד דברים שיחה ב גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר-ל"ג בעומר שיחה א גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך כב ל"ג בעומר שיחה א גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד גיטין סז, א
- לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות שיחה ג גיטין סז, א
- תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ז גיטין סז, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ועבר ה' לנגוף את מצרים גיטין סז, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל גיטין סז, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מג גטין סז, א
- שיעורי הלכה למעשה כתב הרשאה בגט גיטין סז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל גיטין סז, א
- תורת מנחם ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג גיטין סז, א
- תורת מנחם ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשל"ג גיטין סז, א

