אגרת לא
אגרת לא
[תקע"ט]
הקדמת דרך חיים
כתיב 1724 ראשית חכמה יראת 1725 ה' כו', וכתיב הן יראת ה' היא חכמה 1726 , ולכאורה שני פסוקים אלו סותרים זה את זה, דמ"ש ראשית חכמה כו' הרי יראה קודמת לחכמה, וכמאמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת 1727 , ומ"ש הן יראת ה' היא חכמה הרי החכמה קודמת ליראה, וכמו שאמרו דאם אין חכמה אין יראה, וכן להיפך אם אין יראה אין חכמה 1728 כמ"ש ראשית חכמה יראת ה', ואם כן באיזה יקדים... 1729
ואחר הדברים והאמת האלה 1730 , עתה באתי לפרש שיחתי 1731 זאת בתוכחת מגולה זו מאהבה מסותרת 1732 לכל אנשים מאנ"ש, חבירים מקשיבים 1733 אשר כערכי, שמכירים מקומם באמת לאמיתו, ולא יתעו בדרכים שונים בגדולות ונפלאות מהם 1734 עד שידמו בנפשם דמיון שוא לומר רזי לי 1735 כו'. ודאי כל איש יחפוש בחפש מחופש הדק היטב מקרב ולב עמוק 1736 עמוק 1737 על כל הדברים והאמת האלה, שמדברים בענייני תשובה ויראת חטא ויראת אלהים הנוגעים למעשה ולמחשבה במוח ולב, עד שיהיה לבבו ודעתו בר ונקי מכל שוא וכזב דמיוני כמ"ש בכל לבי דרשתיך 1738 כו'. ועל זה אמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה 1739 כו', שצריך לחפש היטב בדרכיו ומעשיו ולא להטעות את עצמו, וכל לבבות דורש ה' 1740 כו'.
והנה על זה הוסדו כל דברי אמת הללו, שכתבתי רק בשביל אנשים המשתוקקים והחפצים באמת, וימצא כל איש בהם מרגוע לנפשו 1741 לפי מקומו ומדרגתו ושעתו. והן הן כל הדברים שידעתי היטב לכל מכאובי ונגעי איש 1742 ואיש, בכמה מיני חליים רעים בחולי הנפש שלא ניתן לכתוב, על כן כל אשר חפץ ורוצה לטהר לבבו ולקרב אל העבודה האלקית באמת יחקוק בלוח לבו 1743 הדק היטב 1744 כל דבור ודבור, ולא יקרא כקורא בספר לצאת ידי חובתו, שבקל יסיח דעתו ולבו ולא יבין סיבת נפילתו מעט מעט במשך זמן עד שיאמר נואש 1745 בנפשו כו'.
וה' יודע ועד 1746 שלא להתגדל עשיתי זאת, כי אין כאן במה להתגדל ולהתפאר, שאין בזה חכמה ולא מלאכה כמלאכת סופר חובר חיבורים בחידושים ופשטים שונים כו', וחס לי' לזרעא דאבא 1747 כו', כידוע לכל יודעי ומכירי 1748 מנעורי. רק מאשר אני רואה גודל העוני ודוחק השעה בצוק העתים 1749 הללו, בגודל הדחק בפרנסה מגדול עד קטן 1750 , וידל ישראל מאד 1751 מאד ה' ירחם על עמו כו', ואין לאל ידם 1752 לפנות גם שעה אחת ממש לעסוק ביגיעת הנפש בדברים שבלב ומוח בענין עבודת האלקים בתפלה ותורה ומצות כו', רק בפרקים מיוחדים. וגם מעט מהרבה שיש להם פנאי מעט, תקצר רוחם מאד מעבודה קשה 1753 , ולא יכילו בכלי מוחם ולבם כל הדברים לאמיתתן, ובקל נשכח הכל והיה כלא היה 1754 . והנסיעה קשה מאד 1755 מרוב הטרדה וממיעוט היכולת בהוצאה רבה בעתים כאלה כידוע. על כל אלה אמרתי ללקט באמרים 1756 אמרי נועם 1757 המתקבלים בלב שומע, בכל פרטי הדברים שידעתי שצריך כל איש ואיש כפי מקומו שיעסוק בהם בכל עת מצוא 1758 לפניו, למען ילמדו ליראה את ה' 1759 בעצמם, ולא יצטרכו להפקיר עצמם ביתר מכפי מדתם וכחם.
ואני תש כחי לצאת ולבא 1760 במקומות רחוקים 1761 , ולזאת באתי לבקש מכל אוהבי וריעי ליתן לבבם היטב לכל דברי אמת הללו, ולא יקטן הדבר ח"ו, כגדול כקטן 1762 הכל שוין בזה. ויעשו בכל מנין חק ודבר קבוע, שיהיה כל אחד מחזק לרעהו ללמוד יחד, גם בספר התניא, ובב' חלקים דספר שער התשובה, שמיוסדים על דברי אמת, להוציא לאור דברים שבלב בכל פרטי ענייני התשובה וענייני התפלה כו' וד"ל.
ואם אמנם ידעתי טבע אנ"ש, שבדברים שבכתב, שגם שמלאים טעות, לא יחוסו על כל הוצאה רבה להשיגם, וכאשר יבואו אותן הדברים בעצמן בדפוס לא יחושו לנפש[ם] לקנות גם במקח היותר זול, וגם אותו שקונה כורכו יפה ומניחו בקרן זוית למשמרת כשיפנה ישנה 1763 , ולא ימצא פנאי לעולם מפני שתקצר רוחו 1764 בעמלו שיעמול תחת השמש 1765 כו'. לזאת אני מזהירם באמת לטובתם, ולא אבוש ולא אכלם 1766 בזה, כי עלי הדבר מוטל חובה ומצוה רבה בעת כזאת, ואני נפשי הצלתי 1767 ודי בזה.
דברי המדבר באמת אוהבם דבק מאח 1768 לכל דורש אלקים 1769 באמת ובתמים 1770 .
נאום דוב בער באאמו"ר הגאון מוהר"ר שניאור זלמן זצ"ל נ"ע
הערות
- 1724. נדפסה בהקדמת הספר דרך חיים, שהוא חלק שלישי משער התשובה (קאפוסט, תקע"ט). אריכות הביאור שבהקדמה זו, נדפסה כבר בכל ההוצאות של הספר דרך חיים, ולא נעתקה כאן אלא הפנייה לאנ"ש, שבתחלת ובסיום ההקדמה. הקדמות והסכמות נוספות של רבינו – לעיל י, ובהנסמן בהערות שם.
- 1725. ראשית חכמה יראת ה': תהלים קיא, י.
- 1726. הן יראת ה' היא חכמה: איוב כח, כח.
- 1727. כל שיראת חטאו . . מתקיימת: אבות פ"ג, ט.
- 1728. אם אין חכמה אין יראה . . אין חכמה : שם יז.
- 1729. יקדים...: אריכות הביאור שבהקדמה זו, נדפסה כבר בכל ההוצאות של הספר דרך חיים.
- 1730. ואחרי הדברים והאמת האלה: ע"פ דה"ב לב, א.
- 1731. לפרש שיחתי : ע"פ ישעי' כה, יא.
- 1732. בתוכחת מגולה . . מאהבה מסותרת: ע"פ משלי כז, ה.
- 1733. חברים מקשיבים: שה"ש ח, יג.
- 1734. בגדולות ונפלאות מהם: ע"פ תהלים קלא, א.
- 1735. רזי לי: ישעי' כד, טז.
- 1736. חפש מחפש . . ולב עמוק: ע"פ תהלים סד, ז.
- 1737. עמוק עמוק: ע"פ קהלת ז, כד.
- 1738. בכל לבי דרשתיך: תהלים קיט, י.
- 1739. נחפשה דרכ י נו . . ונשובה: ע"פ איכה ג, מ.
- 1740. וכל לבבות דורש ה': ע"פ דה"א כח, ט.
- 1741. וימצא . . מרגוע לנפשו: ע"פ ירמי' ו, טז.
- 1742. מכאובי ונגעי איש: ע"פ דה"ב ו, כט.
- 1743. יחקוק בלוח לבו: ע"פ ירמי' יז, א.
- 1744. הדק היטב: ע"פ כריתות ו, ב.
- 1745. שיאמר נואש: ע"פ ירמי' ב, כה. יח, יב.
- 1746. וה' יודע ועד: ע"פ ירמי' כט, כג.
- 1747. וחס לי' לזרעא דאבא: ע"פ חולין קיא, ב.
- 1748. יודעי ומכירי: ע"פ תענית ה, ב.
- 1749. צוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה.
- 1750. מגדול עד קטן: ע"פ אסתר א, ה. כ.
- 1751. וידל ישראל מאד: שופטים ו, ו.
- 1752. ואין לאל ידם: ע"פ תבא כח, לב.
- 1753. תקצר רוחם מאד מעבודה קשה: ע"פ וארא ו, ט.
- 1754. והי ה כלא הי ה : ע"פ עובדי' א, טז.
- 1755. והנסיעה קשה מאד: כדלעיל אגרת י.
- 1756. ללקט באמרים: ע"פ רות ב, טו.
- 1757. אמרי נועם: ע"פ משלי טו, כו. טז, כד.
- 1758. בכל עת מצוא: ע"פ תהלים לב, ו.
- 1759. למען ילמדו ליראה את ה': ע"פ וילך לא, יב.
- 1760. תש כחי לצאת ולבוא: וילך לא, ב. ובפרש"י שם.
- 1761. לצאת ולבא במקומות רחוקים: כתוכנית רבינו דלעיל אגרות ט-י.
- 1762. כגדול כקטן: דה"א כה, ח ובכ"מ.
- 1763. כשיפנה ישנה: ע"פ אבות פ"ב, ד.
- 1764. שתקצר רוחו: ע"פ איוב כא, ד.
- 1765. בעמלו שיעמול תחת השמש: ע"פ קהלת א, ג.
- 1766. ולא אבוש ולא אכלם: ע"פ נוסח ברכת ק"ש.
- 1767. ואני נפשי הצלתי: ע"פ יחזקאל ג, יט.
- 1768. אוהבם דבק מאח: ע"פ משלי יט, כד.
- 1769. דורש אלקים: ע"פ תהלים יד, ב.
- 1770. באמת ובתמים: ע"פ שופטים ט, טז. יט.
משנה אבות ג׳ - הטקסט מספריא
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת. ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת. מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות. שאלמלא מוראה. איש את רעהו חיים בלעו. רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה. הרי זה מושב לצים. שנאמר (תהלים א, א) ובמושב לצים לא ישב. אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. אין לי אלא שנים. מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה. שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר שנאמר (איכה ג, כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו:
רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד. ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. שנאמר (ישעיה כח, ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה. כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא. שנאמר (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה':
רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה. והמהלך בדרך יחידי. והמפנה לבו לבטלה. הרי זה מתחייב בנפשו:
רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ:
רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם. שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל. ומנין אפילו חמשה שנאמר (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין אפילו שלשה. שנאמר בקרב אלהים ישפוט. ומנין אפילו שנים. שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגומר. ומנין אפילו אחד. שנאמר (שמות כ, כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:
רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו. שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כט, יד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה. ומפסיק ממשנתו. ואומר מה נאה אילן זה. ומה נאה ניר זה. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:
רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. שנאמר (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר (שם) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. הא אינו מתחייב בנפשו. עד שישב ויסירם מלבו:
רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת:
הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו. רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו. אין רוח המקום נוחה הימנו. רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית. ויין של צהרים. ושיחת ילדים. וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ. מוציאין את האדם מן העולם:
רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים. והמבזה את המועדות. והמלבין פני חברו ברבים. והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים. אין לו חלק לעולם הבא:
רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש. ונוח לתשחורת. והוי מקבל את כל האדם בשמחה:
רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. מסורת סייג לתורה. מעשרות סייג לעושר. נדרים סייג לפרישות. סייג לחכמה שתיקה.
הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם. חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם. שנאמר (בראשית ט, ו) בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל. שנקראו בנים למקום. חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
הכל צפוי. והרשות נתונה. ובטוב העולם נדון. והכל לפי רוב המעשה:
הוא היה אומר הכל נתון בערבון. ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה. והחנוני מקיף, והפנקס פתוח. והיד כותבת. וכל הרוצה ללות. יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר בכל יום. ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה:
רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה. אם אין בינה אין דעת. אם אין דעת אין בינה. אם אין קמח אין תורה. אם אין תורה אין קמח. הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה. לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין. והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. שנאמר (ירמיה יז, ו) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין. ושרשיו מרובין. שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו. אין מזיזין אותו ממקומו. שנאמר (ירמיה יז, ח) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:
רבי אליעזר בן חסמא אומר. קינין. ופתחי נדה. הן הן גופי הלכות. תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה:
משנה אבות ב׳ - הטקסט מספריא
רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה. ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מה למעלה ממך. עין רואה. ואוזן שומעת. וכל מעשיך בספר נכתבין:
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר. יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה. סופה בטלה. וגוררת עון. וכל העמלים עם הצבור. יהיו עמלים עמהם לשם שמים. שזכות אבותם מסייעתן. וצדקתם עומדת לעד. ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם:
הוו זהירין ברשות. שאין מקרבין לו לאדם. אלא לצורך עצמן. נראין כאוהבין בשעת הנאתן. ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו:
הוא היה אומר. עשה רצונו כרצונך. כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה:
הוא היה אומר אין בור ירא חטא. ולא עם הארץ חסיד. ולא הביישן למד. ולא הקפדן מלמד. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ובמקום שאין אנשים. השתדל להיות איש:
אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים. אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון:
הוא היה אומר מרבה בשר. מרבה רמה. מרבה נכסים. מרבה דאגה. מרבה נשים. מרבה כשפים. מרבה שפחות. מרבה זמה. מרבה עבדים. מרבה גזל. מרבה תורה. מרבה חיים. מרבה ישיבה. מרבה חכמה. מרבה עצה. מרבה תבונה. מרבה צדקה. מרבה שלום. קנה שם טוב. קנה לעצמו. קנה לו דברי תורה. קנה לו חיי העולם הבא:
רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה. אל תחזיק טובה לעצמך. כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי. ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס. ורבי יהושע בן חנניה. ורבי יוסי הכהן. ורבי שמעון בן נתנאל. ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע אשרי יולדתו. רבי יוסי חסיד. רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר. הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו. אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם. ורבי אלעזר בכף שניה. מכריע את כולם:
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר עין רעה. רבי יהושע אומר חבר רע. רבי יוסי אומר שכן רע. רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם. אחד הלוה מן האדם. כלוה מן המקום ברוך הוא. שנאמר (תהלים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר לב רע. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם:
הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואל תהי נוח לכעוס. ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה. שנשיכתן. נשיכת שועל. ועקיצתן. עקיצת עקרב. ולחישתן. לחישת שרף. וכל דבריהם כגחלי אש:
רבי יהושע אומר עין הרע. ויצר הרע. ושנאת הבריות. מוציאין את האדם מן העולם:
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
רבי שמעון אומר הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה. וכשאתה מתפלל. אל תעש תפלתך קבע. אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא. שנאמר (יואל ב, יג) כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ואל תהי רשע בפני עצמך:
רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה. ודע מה שתשיב לאפיקורוס. ודע לפני מי אתה עמל. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק:
הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור. ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- שארית יהודה הלכות מליחה - סי' סט (יז) יש להתיר חולין קיא, א
- שארית יהודה הלכות מליחה - סי' סט (יח) בדיעבד חולין קיא, א
- שיעורי הלכה למעשה הלכות תערובות חולין קיא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח חולין קיא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים חולין קיא, ב
- דובר שלום כבישה בדבר חריף חולין קיא, סע"ב

