עטרת תפארת שיבה
תתלחעטרת תפארת שיבה
ש"פ וישב מ"א לפ"ק
עטרת תפארת שיבה1 בדרך צדקה תמצא2, ופי' רבינו (בתו"א פ' וישב ד"ה בכ"ה בכסלו3 ) (בפ"א4 כדי שיהי' תפארת להעטרת) כדי שיומשך בחי' תפארת שיבה שהוא בחי' הדרת פנים וכמ"ש יאר ה' פניו5 כו', ועל ל' החסידות, הו"ע תעלומות לב6 פנימיות הלב שמתאחד עם המוחין דחיצוניות הלב אינו מתאחד עם המוחין דאף כשהמוח חושב מחשבות ומתבונן בגדולת א"ס מ"מ חיצוניות הלב אינו ברשותו (בפ"א של מוח) אבל פנימיות הלב מתאחד עם המוחין וזהו בדרך צדקה תתלטתמצא, ופי' שם7 שע"י הריח הו"ע העלאת מ"ן דצדקה עי"ז נמשך גילוי המוח בפנימיות הלב, ולכאו' אינו מובן מאחר שפנימיות הלב מתאחד עם המוח וא"כ מה צריך לשית עצות לזה דבדרך צדקה תמצא, והנה צ"ל תחילה ענין חיצוניות הלב ופנימיות הלב.
הנה כתי' וצדקה כנחל איתן8, כמו הנחל שהוא התפשטות המים מן המעין כמו ע"י צדקה ממשיכים הארה והמשכה מבחי' איתן (בפ"א שפי' בזהר) שהוא בחי' נקודא בהיכלי9 תרין ריעין דלא מתפרשין10, ואותיות איתן משמשות לעתיד11 דלע"ל יומשך בחי' זו, וכמ"ש הנה ישכיל עבדי12 ירום ונשא וגבה מאד אותיות אדם13, אך הוא בהיפוך אתוון אדם דע"י הבירורים נמשך בחי' זו, והיינו ע"י הסרת הערלה דדברים גשמים דע"י העבודה דאיתן יומשך למעלה בחי' שרש ומקור מה שנק' למעלה בחי' איתן והוא כמ"ש ומל ה' את לבבך14 ואת לבב זרעך, תי' ומל ל' גילוי15 וכמו וקטפת מלילות16 פי' שנוטלין העץ ומתגלה הגרעין, וזהו ומל ה' את לבבך ויומשך הגילוי מלמעלה בהקדם בחי' ומלתם את ערלת לבבכם17, וע"ד18 מילה בגשמיות דג' מדריגות יש19 מילה בגשמיות ומ"ש ומלתם את ערלת לבבכם, ומל ה' אלקיך את לבבך וכאן לא כתי' ערלה דבבחי' פנימיות הלב אינו שייך ערלה רק בבחי' חיצוניות הלב והוא מ"ש ומלתם את ערלת לבבכם. אך בהקדם בחי' מילה בגשמיות ובחי' ומלתם את ערלת לבבכם אז אח"כ ומל ה' אלקיך את לבבך שנמשך הגילוי מלמעלה, וכמו בחי' איתן שמתגלה בהקדים הסרת הערלה תחילה, כמו"כ בחי' ומל הוא ג"כ בהקדם תחילה בחי' ומלתם את ערלת לבבכם וזהו ומל ל' עתיד כמו אותיות איתן שמשמשות לעתיד, וביאור ענין ומל ה' אלקיך את לבבך, דהנה את לבבך ואת לבב ר"ת אלול20 וכתי' דרשו ה' בהמצאו21 ואמרז"ל אימתי בהמצאו בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ וחדש אלול הוא הכנה לזה, ובעשי"ת אומרים תתממזמור ממעמקים22 קראתיך ה'23 ולכאו' הול"ל מעומק מהו ממעמקים, והענין שיש ב' עומקי'24 עומק ועומק לפנים מעומק, ועל ל' החסידות הו"ע תשובה תשוב ה'25 עילאה לגבי יו"ד והה' הוא במילוי יוד ותשוב ה' הוא בחי' בינה26 ליבא27 בחי' פנימיות הלב, והיו"ד שבהעלם בה' הוא בחי' תעלומות לב שבהעלם פנימיות הלב, ועל ל' הקבלה ממעמקים הם ב' יסודות דאו"א יסוד אי' הוא בחי' פנימיות ויסוד שגניז בפנימיות הלב הוא בחי' תעלומות לב והוא עומק הב' שלפנים מבחי' פנימיות הלב.
ולהבין ענין פנימיות הלב ותעלומות הלב יובן מפעולה שלהם, דהנה אמרז"ל חמשים שערי בינה28 נברא בעולם הרי נק' שערים ועל בחי' חכ' אי' בס"י בל"ב נתיבות29 פליאות חכ' הרי נק' נתיבות, דהנה שער משמש כניסה ויציאה והשער הוא שער רחב אך הוא במקום קרוב כמו היציאה מחצר לרה"ר הוא בקרוב וכמו"כ הכניסה מר"ה לחצר הוא במקום קרוב, וכמו"כ יובן הנמשל למעלה דנק' שערי בינה שהשער הוא רחב ומשמש כניסה ויציאה היינו לידת המדות הם מהבינה דבינה נק' אם הבנים31, דע"י ההתבוננות בגדולת הא"ס נולד אהבה לאלקות, וכמו"כ משמש כניסה הוא ביטל המדות וכמ"ש לך ה' הגדולה32 כו' הוא ג"כ ע"י הבינה, אך הוא במקום קרוב דהנה ארז"ל33 יוסף יתום מאמו34, דכתי' אלה תולדות יעקב יוסף35, פי' הגילוים דיעקב הוא יוסף שהוא הי' מרכבה36 לבחי' מדרי' צ"ע37 לכן כתי' תתמאויוסף הוא המשביר39 לכל עם הארץ שהוא מקור המשפיע לבחי' צדיק תחתון38 והי' יתום מאמו דבינה עד הוד אתפשטות40 וא"כ השפעת יוסף הי' לא מבחי' בינה כ"א מבחי' יסוד אבא ארוך41 וזהו מקום קרוב רק עד בחי' הוד, והמשל דנתיב30 הוא דהנתיב הוא קצר לא כמו הדרך שהוא דרך רחב משא"כ הנתיב הוא נתיב קצר אך הולך למרחוק בשדות אפי' במדבריות, וכמו"כ יובן הנמשל למעלה שנק' נתיב שהוא קצר היינו שהוא בהעלם אך הולך למרחוק כמו חכ' התורה שנתלבשה בדברים גשמים ציצית בצמר גשמי תפילין בקלף גשמי ד"מ שבלולב בצמחים גשמים סוכה בסכך הגשמי שופר בדבר גשמי, וכמו"כ תרומות ומעשרות הם צמחים מהארץ שהם דברים גשמים, וגם כל המצות יש להם הגבלה כמו סוכה צ"ל לא פחות מז"ט ומשהו42 ולא יותר מכ' אמה דלא שלטא בי' עיני'43 לכן נק' נתיב (בפ"א ושרשם מהחכ' שהרי כל המצות הם בהגבלה כו').
והנה על לע"ל כתי' וכל גבולך לאבני חפץ ותחילה כתי' ושעריך לאבני אקדח44 וכל גבולך כו' פי' מבחי' שערים נעשה בחי' אבני אקדח, אבל מבחי' נתיב כל גבולך יהי' אבני חפץ דאהבה זו הוא למעלה מבחי' אהבה ברשפי אש שהוא בחי' אבני אקדח שהוא אבן בוער בל"א45 פינקולט והוא בחי' אהבה ברשפי אש בהתגלות לבו ונמשך מבחי' שערים שהם כנגד ז' מדות וכל מדה כלול מז' הרי מ"ט ושער החמשים הוא עצם הבינה46, נמצא יש שער לכל מדה ומדה לכן נולד מזה האהבה ברשפי אש בגילוי לעין כל, אבל בחי' אבני חפץ הוא אהבה שהיא מוסתרת ונעלמת אך היא אהבה עזה מאד (בפ"א עד שיוכל להיות שיופרד הנפש לגמרי מהגוף) יותר אין ערוך מבחי' אהבה ברשפי אש, ויובן זה מלעו"ז47 דאי' בגמ' מעשה באחד שהעלה בלבו טינא48 ושאלו לרופאים כו' וחכמים העמידו דבריהם ואמרו ימות כו' הרי יוכל להיות אהבה עזה כ"כ עד שיופרד הנפש מהגוף אפי' בסט"א, וכ"ש בקדושה שיוכל אהבה49 אשר מחמתה יתבטלו כל כחות נפשו לבד כח זה, וזהו נק' תתמבחפץ, וזהו שארז"ל בג' לשונות של חיבה50 חיבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה וכולן אין למדין אלא מפרשותו של אותו הרשע ותדבק נפשו51, שכם בני חשקה52, כי חפץ53, דענין חפץ הוא חשיקה ודביקה עד שיתאחד ויהי' אחד ממש והוא בחי' תעלומות לב.
ושרש ענין החפץ הנה חפץ הוא פנימיות הרצון54 וכמ"ש ועמך לא חפצתי55 ולא כתי' לא רציתי דר"ל דבכל מה שעמך שטפל ובטל לך וכמ"ש כי עמך מקור חיים56 אפי' מקור החיים מקור התענוגי' ג"כ טפל ובטל לך, וא"כ אינו שייך שיחפץ בה דמאחר שהוא טפל ובטל, דעת להבין נקל57 שיחפוץ יותר באוא"ס עצומ"ה, וכל מה שצריכים על צד ההכרח שייך בזה רצון שהוא חיצוניות וכמארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני58, ומאחר שכופין אותו ה"ז שלא ברצונו, כ"א ע"צ ההכרח ומ"מ נק' רצון שהוא חיצוניות הרצון, משא"כ חפץ שהוא פנימיות הרצון אינו כ"א לאוא"ס עצומ"ה לבד, וב' בחי' אלו הם מקור ב' בחי' נקודא בהיכלא, דאי' בכהאריז"ל דגולגלתא (בפ"א דמקיף את) דחפיא על מוחא הוא בינה והמוח שגנוז בתוכו הוא בחי' חכ'59 ושרש החכ' מבחי' ח"ס יש שם ג"כ ב' בחי' אלו גולגלתא שהוא בחי' רצון60 ומו"ס בחי' חפץ פנימיות הרצון, וע"י העבודה יכולים להמשיך ב' בחי' אלו רצון וחפץ, וזהו לפני ה' תטהרו בגימ' כתר61 שממשיכים ב' הב'62 שבכתר פנימיות וחיצוניות, וזהו מאד עמקו מחשבותיך63 סתם מח' הוא בחי' חכ' דמח' ויובלא לא אתפרש לעלמין64 יובל בחי' שער הנו"ן דבינה65 ומח' חכ', מאד עמקו מח' שבבחי' עומק המח' יש ג"כ ב' בחי' אלו, וזהו ממעמקים ב' עומקים ואי' בזהר ב' לשונות ע"ז עומקא דכולא עומקא דבירא66 והם ב' יסודות דחו"ב ונמשך מלמעלה ב' תתמגבחי' רצון וחפץ [בפ"א וידוע [דשרש] היסוד למעלה ממוחין] וזהו בחי' איתן וע"ז כתיב משכיל לאיתן האזרחי67 פי' שיזרח בנש"י לע"ל, דלע"ל יומשך בחי' איתן למטה.
אך מעין והארה מבחי' זו יכולים להמשיך עכשיו ג"כ, דמאחר דבחי' פנימיות הלב ישנו בכל נפש מישראל הרי יכול להמשיך אותו מהעלם לידי גילוי, והוא בהתעורר ר"ר על נפשו דכל נפש מישראל שרשה הגבה למעלה מאד וירדה למטה מטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר א"כ גדלה הרחמנות על הנפש מאד, וכמו שמבואר במ"א בענין האבות68 הן המרכבה69 שהמשיכו לבניהם אחריהם (בפ"א דור אחר דור) נר"ן לבי"ע והוא בחי' פנימיות הלב לכן כאו"א מאן דהוא אם בשם ישראל יכונה70 אפי' קל שבקלים ופושע ישראל יוכל להמשיך בזווגו נפש דמל' דמל' דעשי'71 אף שהוא ממדרי' הפחותות והתחתונות דעשי' מ"מ מאחר שנכלל בכלל ע"ס דקדושה יש בו התכללות וא"כ יש בו בחי' חכ' ג"כ ומלובש בו מל' דאצי', וגם דהנה אימא תתאה מקננא בעשי'72 ובמל' דאצי' מלובש חכ' עילאה שבו שורה אוא"ס דחכ' הוא אחד האמת כח מה73 שבו שורה אוא"ס, וא"כ הרי יש בכאו"א בחי' תעלומות לב, וכשאינו יכול להוציא אותו מכח אל הפועל בתוך תוך פנימיות נקודות לבו הרי הרחמנות על הנפש גדול מאד וכמו א' שחבוש בבית אסורים הרי גדלה הרחמנות עליו, וכמו"כ כאן מה יוכל להיות בית אסורים יותר מזה שהוא חבוש ביד עצמו בל"א אין זיך, שהכח שיש לו אינו יכול להוציא אותו לידי פועל.
וביאור הענין הנה כתי' כה אמר ה' לבית יעקב74 אשר פדה את אברהם, יעקב הי' מרכבה לבחי' התפארת75 שהוא מדות הרחמים76, ואברהם הוא בחי' האהבה המוסתרת שנת"ל שהיא ירושה לנו מאבותינו77 והראשון הוא אברהם78 תתמדוהאהבה היא מוסתרת ונעלמת עד מאד, ויעקב הוא פודה את אברהם ע"י התעוררות ר"ר על נפשו, דשרש הנפש מבחי' ח"ע דכל נפש ונפש מישראל שרשו מבחי' א"ס חיי החיים79 וירדה למטה בגוף ונה"ב שהגוף הוא ממישכא דחיוויא80 והוא מרוחק לגמרי מבחי' אור פני מלך חיים81 ומלך עולם, וכשיתבונן כל אדם היטב הרי ימצא מח' אשר לא לה' המה ומכ"ש כשימצא דיבור ומכ"ש מעשה אשר לא לה' המה וע"ז כתי' מלך אסור ברהטים ברהיטא מוחא82 וגם המלך אסור כו' דכתי' יעקב חבל נחלתו83 כמו החבל כשמושכין קצה הא' נמשך גם קצה השני84 כמו"כ ברהיטי מוחא גם המלך אסור והו"ע גלות השכינה גלו לבבל שכינה עמהם85 וכמ"ש השוכן אתם בתוך טומאותם86 דכמו בקדושה כתי' ושכנתי בתוכם בתוך כ"א ואחד87 כמו"כ כתי' השוכן אתם בתוך כו' שכינה עמהם. והעצה לזה יעזוב רשע דרכו88 ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמיהו, שיעורר ר"ר על בחי' שם דהוי' (ר"ל בחי' מל' שנק' שם ה') וזהו מדתו של יעקב.
דהנה כתי' ויצא יעקב מבאר שבע89 וילך חרנה ומהו"ע ההילוך ומה שלחו יצחק לחרן90, אך הענין הוא לברר בירורים, ואח"כ כתי' ויהי כאשר ראה יעקב את רחל91 כו' וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך92, דהנה רחל הוא כנס"י93 מקור כללות נש"י והיא עקרת הבית94 עיקרא דביתא דיעקב וכמו שטען יעקב הלא ברחל עבדתיך95 כו' שעיקר עבודת הבירורים שלו הי' בשביל רחל96, תתמהונק' כנס"י (בפ"א שהיא מל'97 ) ויעקב נק' ישראל100 שהוא101 ז"א99 ) וכונס אורות דישראל דלעילא בתוכה98, אך הנה רחל יש בו עוד פי' וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה102 וכמ"ש נאלמתי דומי' החשיתי103 והו"ע ירידת הנשמה בגוף שאינו מאיר בבחי' דיבור, וכשראה יעקב את זאת התחיל לעורר ר"ר עם מדתו שהוא מדת הרחמים, ועוד זאת וישא את קולו ויבך דכתי' הקל קול יעקב קלא קדמאה חסר ו' קלא בתראה104 מלא ו' ובחי' הקול הוא ממשיך שיהי' יעקב יוד עקב105 שהיו"ד יומשך בבחי' עקביים ג"כ (ע' בתו"א פ' ויצא בביאור לד"ה ושבתי בשלום106 ) וישא את קולו שהגביהו בבחי' רחמים פשוטים ר"ר רב חסד107 שלמעלה מסדר השתל', וזהו אב הרחמן, אב הרחמים108, אב הרחמן הוא רחמים דסדר השתל' מדתו של יעקב, אב הרחמים הם רחמים פשוטים שלמעלה מסדר השתל', וזהו וישא את קולו לבחי' רחמים גדולים רחמים פשוטים, ויבך הו"ע מים תחתונים בוכים109 אנן בעינן למהוי קדם מלכא בחי' מקדם ומאז110, וענין וישק יעקב לרחל הו"ע התדבקות רוחא ברוחא111 וכמ"ש ישקני מנשיקות פיהו112 ופרש"י שהם טעמים תומ"צ113 שיתגלו לע"ל וכמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך114 שעיקר מצות רצונך יהי' לע"ל דוקא, והארה מבחי' זו נמשך עתה ג"כ והוא בחי' טל תחי'115 שמחי' הנשמה המלובשת בגוף, וזהו"ע התדבקות רוחא ברוחא התקשרות מחדו"מ במחדו"מ תתמודתורה, וזהו יעקב אשר פדה את אברהם116 במדתו של יעקב מדות הרחמים, והנה מעשה אבות סימן לבנים117 כמו"כ יש בכוח כאו"א מישראל לבוא לבחי' זו.
וזהו בכל מאדך118 ויש בזה ב' פי' בזהר פי' בכל מאדך שהוא אהבה רבה שבלי גבול119 (בפ"א וכמו שמבואר בחסידות בכ"מ שבכל מאדך הוא רעותא120 דליבא121 בלי גבול) והוא בחי' תעלומות לב, ובמשנה פי' בכל מאדך בכל ממונך122 עשיות הצדקה בלי הגבלה, דכל המצות הם בהגבלה סוכה לא פחות מז"ט ומשהו ולא יותר מך' אמה, שופר שיעורו טפח123, לולב ד"ט124 וכדומה ועצם החיוב דמצות הוא125 ג"כ בהגבלה חומש ומעשר126, ואף ע"י עשיות המצוה בהגבלה הרי נת"ל שעי"ז נעשה וכל גבולך לאבני חפץ, אך ע"י עשיות הצדקה למעלה מההגבלה הוא בחי' ריח העלאות מ"ן לכח העליון שבנפש בחי' תעלומות לב, דאפי' כשבא לבחי' בכל מאדך שבלי גבול א"ז בערך בחי' מאד העליון שהרי בכל מאדך כתי' מאד שלך127 אך בחסד ה' עלינו מאד האדם מעורר מאד העליון שבלי גבול, כמו"כ ע"י בחי' בכל מאדך בכל ממונך יבוא לבחי' מאדך בחי' תעלומות לב, ולכן אף שפנימיות הלב מתאחד עם המוחין מ"מ כדי להוציא מכח אל הפועל הוא ע"י צדקה, וזהו עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, תפארת שיבה הוא בחי' הדרת פנים יאר ה' פניו אליך בחי' יגת"ד שיהי' נושא עון ועובר על פשע128 שהם המשכות המקיפים שיומשכו בפנימיות וכמשנת"ל שע"י צדקה ממשיכים המקיף בפנימי, וזהו עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא כדי שיומשך המקיף בפנימי' הוא ע"י צדקה דוקא בדרך צדקה תמצא כו'.
הערות
עמוד תתלח
- 1. עטרת תפארת שיבה : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ.
- 2. עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא : משלי טז, לא.
- 3. בתו"א. . בכסלו : כט, סע"ג ואילך [ושם כט, א: בכסליו].
- 4. בפ"א : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' ובהערה 74.
- 5. יאר ה' פניו : נשא ו, כה.
- 6. תעלומות לב : תהלים מד, כב. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ושאבתם מים ובהערה 90.
עמוד תתלט
- 7. ופי' שם : כט, רע"ד.
- 8. וצדקה כנחל איתן : עמוס ה, כד.
- 9. נקודא בהיכלי : כ"ה בגוכתי"ק. ראה זהר בהקדמה ו, רע"א. תצוה קפ, א. (לעיל בחלק המאמרים) במאמר כאן הערה 9.
- 10. תרין ריעין דלא מתפרשין : ראה זהר בשלח נו, א. ויקרא ד, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שסו. וש"נ. תו"ח בראשית כא, ב ובהערה 8.
- 11. ואותיות איתן משמשות לעתיד : שהן באין בריש התיבה להורות על שימוש הפעולה להבא אפע"ל יפע"ל תפע"ל נפע"ל — לקו"ת פ' ראה יח, א.
- 12. הנה ישכיל עבדי : ישעי' נב, יג.
- 13. מאד אותיות אדם : ראה זהר רע"מ פינחס רמו, ב. ב"ר פ"ח, ה. פ"ט, יב.
- 14. ומל ה' את לבבך : נצבים ל, ו [בדילוג].
- 15. ומל ל' גילוי : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1628.
- 16. וקטפת מלילות : תצא כג, כו.
- 17. ומלתם את ערלת לבבכם : עקב י, טז.
- 18. וע"ד : אולי כתוב ועוד.
- 19. דג' מדריגות יש : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) במאמר כאן ובהערה 25.
- 20. את לבבך ואת לבב ר"ת אלול : ראה אבודרהם ס' תפלת ר"ה (ירושלים תשכ"ג ס"ע רס). בעה"ט־ פרושי ר' חיים פלטיאל נצבים ל, ו. ב"ח לטוא"ח סתקפ"א ד"ה והעבירו. ר"ח שער התשובה פ"ד ד"ה עוד יש (קטו, ב). של"ה ריש מס' ר"ה ריג, א. לקו"ת פ' ראה יט, א. לג, ד.
- 21. דרשו ה' בהמצאו : ישעי' נה, ו. ראה ר"ה יח, א.
- א. ובהערת המו"ל שם מציין שכ"ה בפענח רזא כ"י מינכן בשם ר' אלעזר.
עמוד תתמ
- 22. ובעשי"ת אומרים מזמור ממעמקים : ראה סידור אדה"ז לפני ברכו. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תתמא ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתסט. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א רכט, ב. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' שיט. וש"נ.
- 23. ממעמקים קראתיך ה' : תהלים קל, א.
- 24. ב' עומקי' : ראה לקו"ת נצבים מה, ד (ושם מציין גם ללקו"ת שמ"ע פו, ד). פ' ראה יח, ג. לקמן ובהערה 66.
- 25. תשובה תשוב ה' : ראה זהר רע"מ נשא קכב, א.
- 26. ה'. . בינה : ראה אגה"ת פ"ד.
- 27. בינה ליבא : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 28. חמשים שערי בינה : ר"ה כא, ב. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה נעשה אדם פ"ב ובהערה 17.
- 29. אי' בס"י בל"ב נתיבות : פ"א, מ"א. ראה גם הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' ג.
- 31. דבינה נק' אם הבנים : ראה זהר ויחי ריט, א. יתרו פד, א. פה, ב. פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"א מערכת אם הבנים. לקו"ת שמ"ע פח, ד. שעה"י קי, ב ובהערה 19.
- 32. לך ה' הגדולה : דבהי"א כט, יא. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה נעשה אדם פ"ב בתחילתו.
- 33. ארז"ל : אמר רבינו ז"ל והכוונה שהביאור דבסמוך אמרו אדה"ז.
- 34. יוסף יתום מאמו : ראה ע"ח שער הצלם שכ"ו, פ"ג. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קיח. וש"נ. שעה"י קלד, ב ובהערה 55.
- 35. אלה תולדות יעקב יוסף : וישב לז, ב. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה רני ושמחי ובהערה 75. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 40.
- 36. יוסף שהוא הי' מרכבה : ראה גם תו"ח משפטים ח"ב רפד, ג.
- 37. יוסף. . מדרי' צ"ע : ראה זהר ויצא קנג, ב. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה רני ושמחי ובהערה 42.
עמוד תתמא
- 39. ויוסף הוא המשביר : מקץ מב, ו (בדילוג — ראה לעיל הנחה ד"ה יונתי בחגוי הסלע ובהערה 32).
- 38. צ"ע. . צדיק תחתון : ראה הערה שלפנ"ז.
- 40. דבינה עד הוד אתפשטות : ראה זהר רע"מ פינחס רכג, ב. אמרי בינה שער התפילין קכ, ד. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תקפה.
- 41. יסוד אבא ארוך : ראה ע"ח שער הכללים פ"י. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שעח. וש"נ. תו"ח תצוה ח"ב של, א. וש"נ.
- 30. דהנה שער. . והמשל דנתיב : ראה גם לקו"ת פ' ראה כו, ב. אמ"ב שער התפילין קכא, א ואילך.
- 42. סוכה. . מז"ט ומשהו : באגה"ק ס"י: ז"ט. ראה סה"מ תרל"ב ח"א ע' פד ובהערה שם. (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי ובהערה 270.
- 43. ולא יותר מכ' אמה. . עיני' : סוכה ב, א.
- 44. וכל גבולך לאבני חפץ. . לאבני אקדח : ישעי' נד, יב.
- 45. בל"א : בלשון אידיש. ראה שיחת ליל הושע"ר תשנ"ב אות ג (שיחות קודש ע' 165 ואילך). ליל שמח"ת קודם הקפות תשנ"ב — סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 38 בשולי הגליון להערה 20. לקו"ש משפטים כרך כא ע' 448 הערה 15.
- 46. שערים. . ז' מדות. . מ"ט. . עצם הבינה : ראה לקו"ת במדבר י, ד. מטות פה, ב. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה נעשה אדם פ"ב.
- 47. מלעו"ז : קהלת ז, יד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קלד.
- 48. מעשה באחד שהעלה בלבו טינא : ראה סנהדרין עה, א.
- 49. שיוכל אהבה : אוצ"ל: שיוכל להיות אהבה.
עמוד תתמב
- 50. בג' לשונות של חיבה : ראה ב"ר פ"פ, ז. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים הערה 103.
- 51. ותדבק נפשו : וישלח לד, ג.
- 52. שכם בני חשקה : וישלח שם, ח.
- 53. כי חפץ : שם לד, יט.
- 54. חפץ הוא פנימיות הרצון : ראה שו"ת הצ"צ אבהע"ז ח"ב סרס"ג (ח, ג). לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכה, ד ובהערה 597. סה"מ ליקוט ח"ב ע' רעו.
- 55. ועמך לא חפצתי : תהלים עג, כה.
- 56. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה לקו"ת אמור לא, ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 50.
- 57. דעת להבין נקל : ע"פ משלי יד, ו.
- 58. כופין אותו עד שיאמר רוצה אני : תו"כ ופרש"י ויקרא א, ג. ערכין כא, א במשנה. ראה סה"מ מלוקט ו' ע' צט הערה 81.
- 59. בכהאריז"ל דגולגלתא. . בינה. . חכ' : ראה קול ברמה לזהר אד"ר נשא קכט, א (מהדורת קארעץ תקמ"ה כב, א ד"ה ספר דרושים).
- 60. גולגלתא שהוא בחי' רצון : ראה לקו"ת שלח מח, ב. (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה אני לדודי הא' ובהערה 59.
- 61. תטהרו בגימ' כתר : בלקו"ת אחרי כו, רע"ד מציין לרמ"ז ס"פ אחרי.
- 62. הב' : אולי צ"ל: הבחי'.
- 63. מאד עמקו מחשבותיך : תהלים צב, ו.
- 64. דמח' ויובלא לא אתפרש לעלמין : ראה זהר ח"ש קכג, א.
- 65. יובל בחי' שער הנו"ן דבינה : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"י מערכת יובל. אוה"ת בהר כרך ב ע' תרט. נצבים ע' א'רעג.
- 66. בזהר. . עומקא דכולא עומקא דבירא : בשלח סג, ב.
עמוד תתמג
- 67. משכיל לאיתן האזרחי : תהלים פט, א. ראה גם לקו"ת פ' ראה יח, סע"א. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' עג. וש"נ. ע' עד.
- 68. בענין האבות : ראה תניא פי"ח.
- 69. האבות הן המרכבה : ראה ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רטו. וש"נ. תו"ח נח מט, ד ובהערה 42. משפטים ח"ב ש, ג. סה"מ תרכ"ט ע' רלח. וש"נ.
- 70. אם בשם ישראל יכונה : ראה גם לקו"ש י"ב תמוז כרך ח ע' 329 ואילך.
- 71. נפש דמל' דמל' דעשי' : ראה גם לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים ובהערה 11.
- 72. אימא תתאה מקננא בעשי' : ראה ת"ז ת"ו (כג, א).
- 73. דחכ'. . כח מה : זהר רע"מ צו כח, א. לד, א. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 39. ד"ה וירא העם וינועו על יד הערה 66.
- 74. כה אמר ה' לבית יעקב : ישעי' כט, כב [ושם: אל בית]. ראה תניא פמ"ה. ראה גם לקמן הערה 116.
- 75. יעקב שהי' מרכבה לבחי' התפארת : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 16.
- 76. התפארת שהוא מדות הרחמים : ראה זח"א בהשמטות רנא, ריש ע"ב. פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"כ מערכת רחמים.
- 77. האהבה המוסתרת. . מאבותינו : ראה תניא פי"ח.
- 78. האהבה. . אברהם : ראה גם סידור שער הסוכות רנט, ג. תו"ח תצוה ח"ב שסד, א. וש"נ.
עמוד תתמד
- 79. חיי החיים : יומא עא, א. ראה גם תניא פמ"ד (סג, א).
- 80. ממישכא דחיוויא : ראה תניא פל"א (מ, ב) ובמ"מ הגהות והע"ק שם. ס' שיעורים בספר התניא פמ"ה ע' 613 הערה 3. הנסמן באוה"ת חוקת כרך ו ע' א'תתצג־ מאמרי אדה"א נ"ך ע' תלד.
- 81. אור פני מלך חיים : ע"פ משלי טז, טו.
- 82. מלך אסור ברהטים ברהיטא מוחא : שה"ש ז, ו. ת"ז בהוספות תקונא שתיאה קמד, ב. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' לב. וש"נ. פיה"מ נח, א. אוה"ת נצבים ריש ע' א'קצו.
- 83. יעקב חבל נחלתו : האזינו לב, ט.
- 84. כמו החבל. . קצה השני : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי ובהערה 58.
- 85. גלו לבבל שכינה עמהם : מכילתא בא יב, מב. ספרי בהעלותך י, לה. מסעי לה, לד. מגילה כט, א. ראה גם לקו"ש ב' ניסן כרך ז ע' 210 הערה 29.
- 86. השוכן אתם בתוך טומאותם : אחרי טז, טז וברש"י שם. יומא נו, ב. ספרי ורש"י מסעי לה, לד.
- 87. ושכנתי בתוכם בתוך כ"א ואחד : תרומה כה, ח. ראה אלשיך שם. לקו"ש בא כרך כו ע' 83 הערה 49. שם תרומה ע' 173 הערה 45. טור ברקת הל' יו"ט סתק"כ (סג, א). טור יהלום יו"ד סשס"ג, ס"ז (ב, ג). מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרי"ד ע' ו בשם הה"מ.
- 88. יעזוב רשע דרכו : ישעי' נה, ז.
- 89. ויצא יעקב מבאר שבע : ויצא כח, י.
- 90. יעקב. . שלחו יצחק לחרן : תולדות כח, א-ב ואילך.
- 91. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל : ויצא כט, י.
- 92. וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך : ויצא כט, יא [ושם: את קולו — וכ"ה בסמוך בפנים]. ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' שפא. וש"נ.
- 93. רחל הוא כנס"י : ראה זהר וארא כט, ב. ב"ר פע"א, ב. תניא פמ"ה. תו"א מג"א צד, ד.
- 94. רחל. . עקרת הבית : ראה ב"ר שם. פע"ג, ב. זהר ויצא קנד, א. קנז, ב. רש"י ויגש מו, יט. רות ד, יא.
- 95. הלא ברחל עבדתיך : ויצא כט, כה [ושם: עבדתי עמך — ראה גם תו"ח ויצא קעב, ד].
- 96. רחל. . שהיא מל' : ראה זהר פינחס רמד, א. פרדס שער ערכי הכנויים שכ"ג, פ"כ מערכת רחל. מאו"א מערכת רחל אות טז וראה ביאיר נתיב שם בסופו.
עמוד תתמה
- 97. ונק' כנס"י. . מל' : ראה זהר בלק קצז, א.
- 100. ויעקב נק' ישראל : וישלח לב, כט. לה, י.
- 101. שהוא ז"א : ראה ע"ח שער פרצופי זו"ן של"א, פ"א. שער הקליפות שמ"ח, פ"ג. שער הפסוקים וישלח לב, כט. שער היחוד ע' קלג, ואילך.
- 99. מל'). . ז"א) : כ"ה בגוכתי"ק.
- 98. כנס"י. . וכונס אורות. . בתוכה : ראה גם תו"א תצוה פד, ב. סה"מ תרל"ח ע' תיט. וש"נ.
- 102. כרחל לפני גוזזי' נאלמה : ישעי' נג, ז [ושם: וכרחל. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 244].
- 103. נאלמתי דומי' החשיתי : תהלים לט, ג. ראה גם לקו"ת צו ט, ב. מסעי פח, ג.
- 104. הקל קול יעקב קלא קדמאה. . בתראה : תולדות כז, כב. ראה הנסמן באוה"ת וישב כרך ב ע' 526. כרך ה ע' 1788.
- 105. יעקב יוד עקב : ע"ח שער סדר אצי' ש"ג, פ"ב. ראה תו"א ר"פ ויצא. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז. וש"נ. תו"ח שמות ח"א יח, ב. וש"נ.
- 106. בתו"א. . ושבתי בשלום : כב, א ואילך.
- 107. רב חסד : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עשה צדקה ומשפט ובהערות 115-114.
- 108. אב הרחמן אב הרחמים : ראה לקו"ת ר"ה סב, ד. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו ובהערה 14.
- 109. מים תחתונים בוכים : ראה ת"ז ת"ה (יט, ב). לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"ט הערה 487.
- 110. קדם. . מקדם ומאז : ראה גם אוה"ת חנוכה כרך ה' ע' 1864 שמציין ללקו"ת פ' ראה יח א: מאז מקדם [ובלקו"ת שם: מאז מעולם]. תו"א ויקהל פז, ד.
- 111. התדבקות רוחא ברוחא : ראה זהר משפטים קכד, ב.
- 112. ישקני מנשיקות פיהו : שה"ש א, ב.
- 113. ופרש"י שהם טעמים תומ"צ : ראה רש"י שם. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 499.
- 114. ושם נעשה לפניך כמצות רצונך : מוסף ליו"ט [בדילוג]. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת הב' ובהערה 9.
- 115. טל תחי' : ראה שבת פח, ב.
עמוד תתמו
- 116. יעקב אשר פדה את אברהם : ראה גם לעיל הערה 74. הערות לתיקונים לתניא ספל"ב. תניא מ"מ הגהות והע"ק ספל"ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ח. וש"נ.
- 117. מעשה אבות סימן לבנים : ראה תו"א וישלח כו, רע"א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' צא. רמב"ן לך יב, ו. לקו"ש תולדות כרך כה ע' 123. וש"נ.
- 118. בכל מאדך : ראה ואתחנן ו, ה.
- 119. בכל מאדך. . בזהר. . שבלי גבול : ראה זהר וארא כז, א.
- 120. שבכל מאדך. . רעותא דליבא : ראה לקו"ת מטות פא, סע"ג ואילך. ואתחנן י, ד. עקב טו, ג. שה"ש מט, א ואילך. נא, א.
- 121. רעותא דליבא : זהר וירא ק, א.
- 122. בכל מאדך. . בכל ממונך : ראה ברכות נד, א. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי ובהערה 102.
- 123. שופר שיעורו טפח : שו"ע אדה"ז הל' שופר סתקפ"ו, ס"ו־ סי"ג. ראה גם לעיל הנחה ד"ה עשה צדקה ומשפט ובהערה 101.
- 124. לולב ד"ט : ראה שו"ע אדה"ז הל' לולב רסתר"נ. לעיל שם ובהערה 103.
- 125. דמצות הוא : אולי צ"ל: דמצות הצדקה הוא.
- 126. חומש ומעשר : ראה שו"ע יו"ד רסרמ"ט. אגה"ק ס"י. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ס. סה"מ תש"י ע' 177 ובהערה לשם.
- 127. בכל מאדך. . מאד שלך : ראה גם לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה תכון תפלתי קטורת לפניך ובהערה 30.
- 128. נושא עון ועובר על פשע : מיכה ז, יח.
בראשית רבה ח׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.
בראשית רבה פ׳:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר (בראשית לד, ח), רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בִּשְׁלשָׁה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל חִבָּה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּדְבִיקָה, בַּחֲשִׁיקָה וּבַחֲפִיצָה. בִּדְבִיקָה (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים. בַּחֲשִׁיקָה (דברים ז, ז): לֹא מְרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה'. וּבַחֲפִיצָה (מלאכי ג, יב): וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם וגו'. וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפָּרָשָׁה שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה. בִּדְבִיקָה (בראשית לד, ג): וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בַּחֲשִׁיקָה (בראשית לד, ח): שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם. בַּחֲפִיצָה (בראשית לד, יט): כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב. רַבִּי אַבָּא בַּר אֱלִישָׁע מוֹסִיף אַף תַּרְתֵּין בְּאַהֲבָה וְדִבּוּר, בְּאַהֲבָה (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם. בְּדִבּוּר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. וְאָנוּ לְמֵדִים מִפָּרָשָׁתוֹ שֶׁל רָשָׁע הַזֶּה, בְּאַהֲבָה (בראשית לד, ג): וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָה. בְּדִבּוּר, (בראשית לד, ג): וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְדַבֵּר עַל הַלֵּב, אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁמְּיַשְּׁבִים אֶת הַלֵּב, אָמַר לָהּ אָבִיךְ בִּשְׁבִיל שָׂדֶה אֶחָד רְאֵה כַּמָּה בִּזְבֵּז וְכַמָּה מָמוֹן הִכְרִיעַ, אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי לִתֵּן לָךְ כַּמָּה נְטָעִים וְכַמָּה שָׂדֶה בֵּית זֶרַע עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית לד, ט): וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן אֶצְבָּעוֹ בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים תְּחִלָּה אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶצְבָּעוֹ תְּחִלָּה בְּתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהִתְחַתְּנוּ אוֹתָנוּ, (דברים ז, ג): לֹא תִתְחַתֵּן בָּם. הֵם אָמְרוּ: וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ, אָמְרוּ הֵם תָּבְעוּ תְּחִלָּה. (בראשית לד, יב): הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, מוֹהַר, פַּרְנוֹן, מַתַּן, פְּרָאפוֹרוֹן.
רש"י על ויקרא א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
זכר. וְלֹא נְקֵבָה; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר זָכָר לְמַטָּה — שֶׁאֵין תַּ"לֹ — זָכָר וְלֹא טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס:
תמים. בְּלֹא מוּם:
אל פתח אהל מועד. מְטַפֵּל בַּהֲבָאָתוֹ עַד הָעֲזָרָה; מַהוּ אוֹמֵר יַקְרִיב יַקְרִיב? אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה עוֹלַת רְאוּבֵן בְּעוֹלַת שִׁמְעוֹן יַקְרִיב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, וְכֵן עוֹלָה בְּחֻלִּין, יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וַהֲרֵי הֵן כֻּלָּן עוֹלוֹת, וְתִקְרַב כָּל אֶחָד לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא; יָכוֹל אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה בִּפְסוּלִין אוֹ בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "יַקְרִיבֶנּוּ" (ספרא):
יקריב אתו. מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ, יָכוֹל בְּעַל כָּרְחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לִרְצוֹנוֹ", הָא כֵּיצַד? כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי (שם):
לפני ה' וסמך. אֵין סְמִיכָה בְּבָמָה (שם):
זכר A MALE, but not a female. When Scripture mentions again lower down. (v. 10) that the sacrifice shall be זכר, a male, — which appears unnecessary to state, — it intends to say: a male, but not an animal whose sex is indeterminate or which is a hermaphrodite (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 9; Bekhorot 41b).
תמים means WITHOUT BLEMISH,
אל פתח אהל מועד [HE SHALL BRING IT NEAR] UNTO THE ENTRANCE OF THE APPOINTED TENT — He himself must attend to bringing it right up to the forecourt (where it is handed over to the priests). What is the force of Scripture using the term יקריב twice (יקריבנו and יקריב אתו; it might suffice to say:תמים זכר 'יקריבנו אל פתח אהל מועד לרצונו וכו)?! It is intended to intimate that even in case the burnt offering of Reuben has become mixed up with that of Simeon so that they cannot be identified, nevertheless each must bring one of the animals to the forecourt on behalf of him to whom it really belongs). Similarly if a burnt offering has been mixed up with non-consecrated animals, the non — consecrated ones must be sold for עולה purposes (they are sold to people who have voluntarily undertaken to offer an עולה), and thus all of them become burnt offerings and each is now brought on behalf of him to whom it belongs (cf. Mishna Zevachim 8:1). One might think that this must also be done if it (an animal intended to be a burnt offering) became mixed up with animals unfit for sacrifice (with those mentioned above as excluded from the category of sacrifices) or with a different kind of sacrifices (e.g., peace — offerings)! Scripture. however, states,יקריבנו, “he shall bring it) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 13).
יקריב אתו HE SHALL OFFER IT — This apparently superfluous word (אתו) teaches us that they (the בי"ד) must put pressure upon him to bring it if he is remiss in bringing the sacrifice he had promised. One might think that this means that they shall force him against his will! Scripture, however, states, לרצונו “[he must bring it] so that it shall be favourably accepted for him”. How is this possible? They press him until he says, “I wish to do it” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 3 15).
'לפני ה וסמך [HE SHALL OFFER] IT …] BEFORE THE LORD (4) AND HE SHALL LAY [HIS HAND UPON THE HEAD OF THE SACRIFICE] - This implies that there is no "laying of hands" upon an animal sacrifice on a private "high place" (במה; at the time when sacrifice was permissible on such) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 4 1)
תניא, ליקוטי אמרים י״ח - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב, מִלַּת ״מְאֹד״ שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״.
צָרִיךְ לֵידַע נֶאֱמָנָה, כִּי אַף מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה בִּידִיעַת ה׳, וְאֵין לוֹ לֵב לְהָבִין בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה דְּחִילוּ וּרְחִימוּ אֲפִילוּ בְּמוֹחוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, קָרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ מַמָּשׁ, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, שֶׁהִיא ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״ שֶׁבְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לְבָאֵר וּלְהַקְדִּים תְּחִלָּה בַּאֵר הֵיטֵב, שֹׁרֶשׁ אַהֲבָה זוֹ, וְעִנְיָינָהּ, וְאֵיךְ הִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ, וְאֵיךְ נִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ.
וְהָעִנְיָן, כִּי הָאָבוֹת – הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְעַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
וְעַל כָּל פָּנִים, אֲפִילוּ לְקַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ בְּזִיוּוּגָם נֶפֶשׁ דְּנֶפֶשׁ דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבִּקְדוּשַּׁת הָעֲשִׂיָּה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִיא כְּלוּלָה מִכּוּלָּן, גַּם מֵחָכְמָה דַעֲשִׂיָּה, שֶׁבְּתוֹכָהּ מְלוּבֶּשֶׁת חָכְמָה דְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָהּ חָכְמָה דַאֲצִילוּת, שֶׁבָּהּ מֵאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, וְ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״.
וְנִמְצָא, כִּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבָּהּ, עִם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ, לְהַחֲיוֹתָהּ מִבְּחִינַת רֹאשָׁהּ עַד בְּחִינַת רַגְלָהּ, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
[וְלִפְעָמִים מַמְשִׁיכִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר גִּלְגּוּלִים]:
הִנֵּה, הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַהֲבָנָה, וְהִיא לְמַעְלָה מֵהַבִּינָה שֶׁהוּא הֲבָנַת הַשֵּׂכֶל וְהַשָּׂגָתוֹ, וְהַחָכְמָה – הִיא לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וְהַהַשָּׂגָה, וְהִיא מָקוֹר לָהֶן.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן חָכְמָה – ״כֹּ״חַ מָ״ה״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּשָּׂג וּמוּבָן, וְאֵינוֹ נִתְפָּס בְּהַשָּׂגָה עֲדַיִין, וְלָכֵן מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ הַנָּשִׁים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם מַאֲמִינִים בַּה׳, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגָה, כִּי ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין וְגוֹ׳״, וּלְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל – הַכֹּל כִּפְתָיִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ וְגוֹ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאֲנִי ״בַּעַר״ וּ״בְהֵמוֹת״ – ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״.
וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.
וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדוּלַּת ה׳, וְגַם בַּמְעַט שֶׁיּוֹדְעִים אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה׳ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְטַעֲנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁה׳ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶּה כָּל הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמּוּשָּׂג וּמוּבָן:
בראשית רבה מ״ז:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), תָּנֵי הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן צָרִיךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאַבְרָהָם, פַּעַם אַחַת הָיָה אַבְרָהָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָמַר לָהֶן נִפָּטֵר מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֶּם תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צָרְכּוֹ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים צָרִיךְ אֲנִי לְדָבָר, אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, כב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית לה, יג): וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ה - הטקסט מספריא
עוֹד יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים, לְעוֹרֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תְּחִלָּה רַחֲמִים רַבִּים לִפְנֵי ה׳ עַל נִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ, אֲשֶׁר יָרַד מִמְּקוֹרוֹ – חַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וְנִתְלַבֵּשׁ בְּ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, הָרָחוֹק מֵאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּתַכְלִית הַהֶרְחֵק – כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא תַּכְלִית הַקְּלִיפּוֹת הַגַּסּוֹת כוּ׳.
וּבִפְרָט, כְּשֶׁיִּזְכּוֹר עַל כָּל מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים הֵמָּה, וּ״מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים״ – ״בִּרְהִיטֵי מוֹחָא״, כִּי ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״. וְכִמְשַׁל הַמּוֹשֵׁךְ בְּחֶבֶל וְכוּ׳, וְהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְיָשׁוֹב אֶל ה׳ וִירַחֲמֵהוּ״, לְעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עַל שֵׁם ה׳ הַשּׁוֹכֵן אִתָּנוּ, כְּדִכְתִיב: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״. כִּי רָחֵל הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְיַעֲקֹב בְּמִדָּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים שֶׁבַּאֲצִילוּת, הוּא הַמְּעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עָלֶיהָ. וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ – לְמַעְלָה, לִמְקוֹר הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים, הַנִּקְרָא ״אַב הָרַחֲמִים״ וּמְקוֹרָם. וַיֵּבְךְּ – לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם רַחֲמִים רַבִּים עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל מְקוֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַעֲלוֹתָן מִגָּלוּתָן, וּלְיַיחֲדָן בַּיִּחוּד הָעֶלְיוֹן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, בִּבְחִינַת נְשִׁיקִין, שֶׁהִיא – אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ״, דְּהַיְינוּ, הִתְקַשְּׁרוּת דִּבּוּר הָאָדָם בִּ״דְבַר ה׳ זוֹ הֲלָכָה״, וְכֵן מַחֲשָׁבָה בְּמַחֲשָׁבָה, וּמַעֲשֶׂה בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת, וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד. דְּ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״, וְהוּא בְּחִינַת חִיבּוּק מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״. וְעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּדִבּוּר וּמַחֲשֶׁבֶת הָעִיּוּן – הֵן בְּחִינַת נְשִׁיקִין מַמָּשׁ.
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי זֶה, יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, כְּדִכְתִיב: ״לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
תניא, ליקוטי אמרים מ״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל מַדְרֵגַת אַהֲבָה מִבּ׳ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ: ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – נֶחְלֶקֶת לְכַמָּה בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת לְאֵין קֵץ, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – ״דָּא קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּאִיהוּ אִתְיְדַע וְאִתְדַּבֵּק לְכָל חַד לְפוּם מַה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ וְכוּ׳״.
וְלָכֵן נִקְרָאִים דְּחִילוּ וּרְחִימוּ – ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, וְתוֹרָה וּמִצְוֹת – הֵן ״הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כוּ׳״. כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, בְּקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁהֵם לְפִי הַדַּעַת אֶת ה׳ שֶׁבְּמוֹחַ וָלֵב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ אַחַת הִיא אַהֲבָה הַכְּלוּלָה מִכָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״, וְהִיא שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וִירוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
וְהַיְינוּ, מַה שֶּׁכָּתַב הַזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה וְגוֹ׳״ – ״דְּיַרְחִים לְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא רְחִימוּתָא דְנַפְשָׁא וְרוּחָא כְּמָה דְאִתְדַּבְּקוּ אִילֵּין בְּגוּפָא וְגוּפָא רָחִים לוֹן וְכוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״, כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה ה׳ ״נַפְשִׁי״ וְחַיַּי הָאֲמִתִּים, לְכָךְ – ״אִוִּיתִיךָ״, פֵּירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְךָ כְּאָדָם הַמִּתְאַוֶּה לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁהוּא חַלָּשׁ וּמְעוּנֶּה – מִתְאַוֶּה וְתָאֵב שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו, וְכֵן כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן – מִתְאַוֶּה וְחָפֵץ שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ, אֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, חַיֵּי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּקִרְבִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי בַּלַּיְלָה, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר שָׁם: ״דְּבָעֵי בַּר נַשׁ מֵרְחִימוּתָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְמֵיקַם בְּכָל לֵילָא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ עַד צַפְרָא כוּ׳״.
וְאַהֲבָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִזּוֹ, וְהִיא מְסוּתֶּרֶת גַּם כֵּן בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בִּירוּשָּׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, הִיא, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ כוּ׳״, כִּי הֲלֹא אָב אֶחָד לְכוּלָּנוּ.
וְאַף כִּי מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת לְהַשִּׂיג אֲפִילוּ חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף מִמַּדְרֵגַת אַהֲבַת ״רַעְיָא מְהֵימְנָא״? מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי אֶפֶס קָצֵהוּ וְשֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵרַב טוּבוֹ וְאוֹרוֹ – מֵאִיר לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים, דְּ״אִתְפַּשְּׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא לְאַנְהָרָא לוֹן וְכוּ׳״.
רַק שֶׁהֶאָרָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת מֵהַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר אֶל הַגִּילּוּי, לִהְיוֹת בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ – ״לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, אֶלָּא ״קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ״, דְּהַיְינוּ, לִהְיוֹת רָגִיל עַל לְשׁוֹנוֹ וְקוֹלוֹ – לְעוֹרֵר כַּוָּונַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הוּא אָבִינוּ מַמָּשׁ הָאֲמִיתִּי וּמְקוֹר חַיֵּינוּ, וּלְעוֹרֵר אֵלָיו הָאַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַבֵּן אֶל הָאָב. וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ כֵּן תָּמִיד הֲרֵי הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע.
וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ לִכְאוֹרָה, שֶׁהוּא כֹּחַ דִּמְיוֹנִי – לֹא יָחוּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ מִצַּד עַצְמוֹ בִּבְחִינַת ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״. רַק שֶׁתּוֹעֶלֶת יְצִיאָתָהּ אֶל הַגִּילּוּי כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹמֵד וּמְקַיֵּים עַל יְדֵי זֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו.
וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, לִהְיוֹת גַּדְפִין לְפָרְחָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַנַּחַת רוּחַ הוּא, כִּמְשַׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ מִבְּנוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אוֹ ״לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים״, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, גַּם לִבְחִינַת ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד לְהוֹצִיאָהּ מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי, עַל יְדֵי הַהֶרְגֵּל תָּמִיד בְּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
אַךְ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַגִּילּוּי בְּלִבּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי צִיּוּר עִנְיַן אַהֲבָה זוֹ בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּמוֹחוֹ, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ כוּ׳״:
וְהִנֵּה, בּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ, אַף שֶׁהֵן יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּכְמוֹ טֶבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְכֵן הַיִּרְאָה הַכְּלוּלָה בָּהֶן, שֶׁהִיא, לִירֹא מִלִּיפָּרֵד חַס וְשָׁלוֹם מִמְּקוֹר חַיֵּינוּ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים״, אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ, וְאָז, מְקוֹמָן בְּי׳ סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן וּבְסִיבָּתָן.
אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ – נִקְרָאִים ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ בַּזּוֹהַר, וּמְקוֹמָן – בְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתָן מֵהַהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר הַלֵּב אֶל בְּחִינַת גִּילּוּי, הִיא עַל יְדֵי הַדַּעַת וּתְקִיעַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּחוֹזֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת עֲצוּמָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, יַתִּיר וְתָדִיר, בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ הוּא חַיֵּינוּ מַמָּשׁ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא.
וּמוּדַעַת זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: כִּי ״בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה מְקַנְּנָא תַּמָּן אִימָּא עִילָּאָה״, שֶׁהִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף חַיֵּי־הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין״.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, הֵן כְּלוּלוֹת מִן בְּחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״, וּגְדוֹלָה וּמְעוּלָּה מִ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים״ – אֲשֶׁר הָאַהֲבָה נִקְרֵאת לְעֵיל בְּשֵׁם ״אַהֲבַת עוֹלָם״.
רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, צָרִיךְ לִטְרוֹחַ בְּשִׂכְלוֹ לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיעַ גַּם לִבְחִינַת ״אַהֲבַת עוֹלָם״ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת ה׳, כְּדֵי לְהַגְדִּיל מְדוּרַת אֵשׁ הָאַהֲבָה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְלַהַב הָעוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, עַד שֶׁ״מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְכוּ׳ וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ וְכוּ׳״. כִּי יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לִבְחִינַת אַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְכוּ׳, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – כַּאֲשֶׁר אֵינָן כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת כוּ׳, כְּיִתְרוֹן וּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְגַם, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ וְתַכְלִיתוֹ, לְמַעַן דַּעַת אֶת כְּבוֹד ה׳ וִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, אִישׁ אִישׁ כְּפִי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת בֹּא: ״בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ וְכוּ׳״, וְכַנּוֹדָע:
רש"י על במדבר ל״ה:ל״ד - הטקסט מספריא
אשר אני שכן בתוכה. שֶׁלֹּא תַשְׁכִּינוּ אוֹתִי בְטֻמְאָתָהּ:
כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל. אַף בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם (ספרי):
אשר אני שכן בתוכה [AND YE SHALL NOT DEFILE THE LAND] … IN WHICH I DWELL — It means: Do not do anything defiling to the land so that you will make Me dwell amidst its uncleanness,
'כי אני ה שכן בתוך בני ישראל FOR I, THE LORD, DWELL AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL — for even when they (the Israelites) are unclean My Shechinah remains amongst them (Sifrei Bamidbar 160:15).
בראשית רבה ע״א:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׂי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
רש"י על בראשית מ״ו:י״ט - הטקסט מספריא
בני רחל אשת יעקב. וּבְכֻלָּן לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן אֵשֶׁת, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת:
בני רחל אשת יעקב THE SONS OF RACHEL, JACOB’S WIFE — In the case of all the other wives of Jacob the term אשת “wife” is not mentioned. But the reason is because she was the chief mistress of the household (Genesis Rabbah 73:1).
רש"י על שיר השירים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":
כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":
תניא, ליקוטי אמרים ל״ב - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא – מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ – בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ – עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.
וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.
[וְלֹא אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְגוֹ׳״, אֶלָּא עַל הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק ט״ז דְּשַׁבָּת]:

