ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה*
324
ויקח
מן הבא בידו מנחה גו' 633 , ומבואר בזה בארוכה במאמרי חסידות הנדפסים 634 , וגם בא' הביכלאַך שיצאו לאחרונה לגילוי 635 , שכל הקרבנות והתפלות (שבמקום קרבנות תקנום 636 ) נקראים בשם מנחה. וטעם הדבר, דהנה, עבודת הקרבנות, וכן עבודת התפלה, היא עבודה מלמטה למעלה. וכידוע מעלת עבודת התפלה (וקרבנות) על העבודה דתורה ומצוות, שתורה ענינה המשכה מלמעלה למטה, כי התורה היא חכמתו של הקב"ה, ולימוד התורה של האדם הנה לאמיתתו הרי זה באופן דתען לשוני אמרתך 637 , שעונה וחוזר על דבריו של הקב"ה. ואפילו מצוות שעיקרם שהאדם יקיים אותם, הרי העבודה בזה היא לקיים דבר שצוה הקב"ה , אבל אם האדם יעשה מעצמו דבר שלא צוה הקב"ה, ויחשוב לקיים מצות ה', הרי הוא עובר על בל תוסיף. משא"כ תפלה (ועד"ז קרבנות) ענינה הוא תפלת ובקשת האדם , והיא על הענינים שחסרים לו . ואע"פ שגם תפלה היא מצוה, הרי ענינה של מצוה זו 638 – שהאדם יבקש על הענינים שלו . וכיון שתפלה היא עבודה מלמטה למעלה, יש בה המעלה דלמעשה ידיך תכסוף 639 , שלכן ה"ה מגעת למעלה יותר מאשר עבודת ההמשכה שמלמעלה למטה. ולכן נקראים כל התפלות בשם מנחה, ר"ת מ"ן ח' ה' 640 , ופירושו: מ"ן – העלאת מיין נוקבין מלמטה למעלה, ח' – שמגעת במזל השמיני שלמעלה מהשתלשלות, ה' – ומשם נמשך בה' תתאה, ספירת המלכות, שורש ומקור הנבראים, שעל ידה יומשך בבי"ע, עד לעשי' הגשמית 641 , להיות רופא חולים ומברך השנים וכו'.
325
ב) והנה
אע"פ שכל התפלות נקראים בשם מנחה, הרי מזה שתפלת המנחה בפרט נקראת מנחה 642 , מובן, שעיקר הענין דמנחה [העלאה מלמטה למעלה, ובמילא גם המשכת האור שלמעלה מהשתלשלות עד למטה מטה] הוא בתפלת מנחה דוקא. ולכן אמרו חז"ל 643 לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה 644 . והביאור בזה, דהנה, תפלת שחרית היא בתחילת היום, קודם שהאדם נעשה עסוק וטרוד בעניני העולם. ותפלת ערבית היא בסוף היום, לאחרי שכבר יצא מעניני העולם. אבל תפלת מנחה באה באמצע הלהט (קאָך) בעניני עוה"ז 645 , ומבלי הבט על העסקים והטדרות כו', ה"ה מנתק את עצמו מהם ומתפלל מנחה 646 . ולכן עבודה זו היא עיקר הענין דהעלאת מ"ן.
וזהו
גם הטעם שבתפלת מנחה יש דעות (ועד להלכה למעשה) שהיא (לא כנגד קרבנות, כמו תפלת שחרית וערבית, אלא) כנגד קטורת, וכמ"ש 647 תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב 648 . והענין בזה, דהנה, החילוק בין קרבנות וקטורת הוא בכמה ענינים, ומהם 649 , שכל הקרבנות באים רק מדברים טהורים שמתבררים על ידם, משא"כ בקטורת היו גם דברים טמאים 650 , שזהו"ע בירור גקה"ט 651 . ומטעם זה מגעת הקטורת למעלה מקרבנות (וכנ"ל שב' הענינים תלויים זב"ז 652 ). ולכן
326
נקראים קרבנות בשם אכילה, כמ"ש 653 את קרבני לחמי לאשי, וקטורת ( רק ) ריח, שריח הוא למעלה מאכילה, שמגיע בנפש 654 , וכן הוא גם למעלה, כמבואר בכ"מ. ומעלת הריח על אכילה מובנת גם מזה שאכילה היא בפה, שהוא שער לחיצוניות המוחין, וריח הוא בחוטם, שהוא שער לפנימיות המוחין 655 . ואע"פ שגם על קרבנות נאמר21 ריח ניחוחי [דכיון שקרבנות בכללות ענינם הוא העלאת מ"ן, ונקראים בשם מנחה, לכן הם ענין של ריח 656 ], הנה בריח גופא יש כמה מדריגות, ריח דקרבנות 657 , ריח דקטורת (דכל השנה, שבהיכל) ששייך לנקב הימני שבחוטם, וריח דקטורת (דיוהכ"פ, שבקה"ק) ששייך לנקב השמאלי 658 .
ג) וזהו
מ"ש ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. דהנה, המנחה ששלח יעקב לעשו ענינה העלאת מ"ן לבחי' עולם התהו (לעשו כמו שהוא בשרשו), שלכן היו במנחה זו גם בהמות טמאות (דלא כמו קרבנות דתיקון שהיו מבהמות טהורות דוקא) 659 . ולכן נקראת מנחה, להיותה כמעלת תפלת מנחה על תפלות שחרית וערבית, וכמעלת קטורת על קרבנות.
ד) ועוד
ענין בזה, ובהקדים הידוע שזה שעשו (תהו) הוא הבכור, הוא רק בחיצוניות, אבל בפנימיות הנה יעקב הוא הבכור 660 . ובזה
327
יש לבאר דיוק הלשון בתורה אור 661 על הפסוק 662 וישלח יעקב מלאכים לפניו, "לפניו ממש , אל בחינה שלמעלה ממנו במדריגה כו' בחי' מלכין קדמאין דתהו". דהנה, בפשטות הכוונה בלשון אדמו"ר הזקן "לפניו ממש " היא למעליותא, היינו, שיעקב שלח מלאכים לא לבחינה שהיא בשוה אליו במדריגה, אלא לפניו, לבחי' שלמעלה ממנו. אבל ע"פ הידוע בפירוש רש"י וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש, שרק את ה"ממש" של המלאכים שלח יעקב לעשו, אבל הרוחניות של המלאכים נשארה אצל יעקב 663 , היינו, שהכוונה ב"ממש" היא לגריעותא, מובן, שגם לפניו ממש הוא לגריעותא. והיינו, שזה שעשו (תהו) הוא לפניו, למעלה מיעקב, הוא רק ב"ממש", בחיצוניות, אבל בפנימיות יעקב הוא למעלה יותר. ועי"ז שיעקב, בעל עולם התיקון, מברר את הניצוצות דתהו שנפלו בשבה"כ, ה"ה ממשיך לא רק מבחי' התהו שקדמה לתיקון, אלא גם מהבחי' שבה עולם התיקון הוא למעלה יותר 664 . ועי"ז פעל שוירץ עשו לקראתו ויחבקהו גו' וישקהו 665 , שגם עכשיו, כפי שעשו הוא קודם הבירור, במצב שהלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב 666 , נתבטל עשו ליעקב ונשקו בכל לבו.
______ ● ______
הערות
- 633. פרשתנו לב, יד.
- 634. ד"ה זה בתו"א, תו"ח ואוה"ת. וד"ה ראה ריח בני (שם).
- 635. באב. מספר (31) 12 (נדפס באוה"ת בראשית (כרך ב) רלט, א ואילך).
- 636. ברכות כו, ב.
- 637. תהלים קיט, קעב. וראה ברכות כב, א, אשר, אפילו כשהאדם כבר אומר הד"ת נאמר עליהם "הלא כה דברי כאש", ועד – בנוגע להלכה בפועל.
- 638. תפלה רחמי היא (ברכות כ, ב). וראה רמב"ם ריש הל' תפלה: תפלה .. שיהא אדם מתחנן ומתפלל כו' (וביותר – להרמב"ן שם שמדאורייתא מצותה תפלה בעת צרה ( דהאדם )).
- 639. איוב יד, טו. וראה של"ה שער הגדול (כט, ב ואילך).
- 640. תו"א פרשתנו כה, ד.
- 641. לשנות הגשמיות (ראה תניא קו"א רד"ה להבין מ"ש בפע"ח).
- 642. ראה ג"כ רד"ה והוא עבר לפניהם תרכ"ז.
- 643. ברכות ו, ב.
- 644. "והגם דבגמרא שם הנה ר' יוחנן ורב נחמן בר יצחק ס"ל דאף בתפלת ערבית ושחרית הוא כן, ומ"מ הנה אלי' נענה בתפלת המנחה, דמזה מובן דתפלת מנחה היא גבוהה במעלה ומדריגה על התפלות דשחרית וערבית" (רד"ה לעולם יהא אדם תרצ"א – קונטרס טו (נדפס לאח"ז בסה"מ תרצ"א ע' שמה)). וראה להלן הערה 24.
- 645. וגם בעולם – תפלת המנחה היא בזמן שהשמש כבר פנה, שזה מורה על ההסתר יותר (אוה"ת וישלח רלה, א).
- 646. אוה"ת שם. סד"ה לעולם יהא תרצ"א (סה"מ תרצ"א ע' שנב).
- 647. תהלים קמא, ב.
- 648. דעת ר' יוסי – ירושלמי ברכות פ"ד ה"א. וראה הגהות מיימוני הל' תפלה פ"ג אות ג'. ואסיקנא דעבד כמר (או) כמר עבד (שו"ע או"ח ר"ס רלג), כי יש במנחה ב' הבחי' (ד"ה והוא עבר הנ"ל ס"ד).
- 649. ראה בכ"ז עט"ר שער יו"כ בסופו. אוה"ת תולדות קנב, ב. שם פרשתנו רלז, ב. ד"ה והוא כחתן תרנ"ז סי"א ואילך.
- 650. המור שהוא דם של חי' ידוע, כמ"ש הרמב"ם הל' כלי המקדש פ"א ה"ג (ושם פ"ב ה"ד). וראה טואו"ח סרי"ו. תו"א מג"א צט, א.
- 651. כ"ה בד"ה והוא כחתן תרנ"ז סט"ו (ולהעיר מאוה"ת תולדות שם).
- 652. דלהיות שהעלאת מ"ן שבה היא מגקה"ט שלמטה מנוגה, היא ממשכת מבחי' מזל השמיני "ונוצר". וע"ד המבואר באגה"ק סכ"ח בענין מעלת הפרה אדומה על קרבנות. וזוהי השייכות דמנחה (מ"ן למזל השמיני, כנ"ל) לקטורת. וראה אוה"ת פרשתנו רלה, סע"ב.
- 653. פינחס כח, ב.
- 654. וכמרז"ל (ברכות מג, ב) שריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו. והוא בחי' עצם הנשמה שלמע' מהתלבשות בגוף (ד"ה והוא כחתן ססי"א. וראה גם שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו סי"ג וסכ"ה).
- 655. ראה המשך תער"ב ח"א ע' תמח ואילך. ד"ה והניף ידו תשי"א וד"ה ויאמר לו יהונתן תשי"א (סה"מ תשי"א ע' נח ואילך. ע' סו). ד"ה והי' ביום ההוא תשכ"ב (סה"מ תשכ"ב ע' רכט).
- 656. וי"ל בדא"פ שזהו מה שאמרו בברכות שם: " אף בתפלת ערבית", " אף תפלת שחרית" (הגם שנלמדים מפסוקים אחרים) – כי גם בהם ישנה (בכללות) מעלת הריח (דמנחה). וכנ"ל שכל התפלות נקראות בשם מנחה.
- 657. ראה בעט"ר, שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו, ובד"ה והוא כחתן סי"א, שריח שבקרבנות הוא ע"ד ריח המאכל.
- 658. ראה זח"ג קל, ב: מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין. – בהמובא בפנים ראה בארוכה ד"ה וירח ה' ושלאחריו רדע"ת (המשך תער"ב ח"א ע' תלו ואילך). ושם, דריח המאכל מחזק חיות הנפש (האו"מ מוסיף בהאו"פ, אתכפיא), וריח הבושם משיב וממשיך חיות חדש (גילוי האו"מ, חי' או גם יחידה, אתהפכא), רעו"ד ו(דיוהכ"פ) תשובה. ועפ"ז י"ל לכאורה, דבכללות, החילוק דריח דקרבנות (שגם הוא צ"ל ע"י החוטם) ודקטורת – שזה בנקב הימני וזה בנקב השמאלי. – עוד מענין ריח בד"ה והריחו תקס"ב (מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ח"א ע' סב ואילך).
- 659. תו"א פרשתנו כה, א. כו, א.
- 660. תו"ח פרשתנו מג, ד ואילך. אוה"ת רלא, ב ואילך. קיצורים והערות לתניא ע' מט. ד"ה ביום השמע"צ עת"ר.
- 661. פרשתנו כד, רע"ג.
- 662. ריש פרשתנו.
- 663. סה"ש תש"ג ע' 155– בשם הה"מ.
- 664. דלהיות שבנין וסתירת התהו לא הי' במקרה ח"ו, לזאת, ע"י הבירורים נשלם הכוונה דבחי' אוא"ס שלמעלה מתהו ותיקון, ולשם הוא העלי' (ד"ה תקעו תרס"ז קרוב לסופו).
- 665. פרשתנו לג, ד.
- 666. ספרי בהעלותך ט, יו"ד – הובא בפרש"י כאן.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ג׳ - הטקסט מספריא
תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה.
נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות.
הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.
תפלת המוספין זמנה אחר תפלת השחר עד שבע שעות ביום והמתפלל אותה אחר שבע שעות אף ע"פ שפשע יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום.
תפלת הערב אף ע"פ שאינה חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה.
המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים.
כל מי שעבר עליו זמן תפלה ולא התפלל במזיד אין לו תקנה ואינו משלם בשוגג או שהיה אנוס או טרוד משלים אותה תפלה בזמן תפלה הסמוכה לה ומקדים תפלה שבזמנה ואחריה מתפלל את התשלומין.
כיצד טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים ראשונה תפלת מנחה והשנייה תשלומי שחרית טעה ולא התפלל מנחה עד ששקעה החמה יתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית ושנייה תשלומי מנחה טעה ולא התפלל ערבית עד שעלה עמוד השחר מתפלל שחרית שתים ראשונה שחרית והשניה תשלומי ערבית.
טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה אינו משלים אלא אחרונה בלבד כיצד טעה ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית והאחרונה תשלומי מנחה אבל שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה וכן בשאר תפלות.
היו לפניו שתי תפלות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוספין ויש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו.
שולחן ערוך, אורח חיים רל״ג - הטקסט מספריא
מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה לְאַחַר ו' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה, יָצָא. וְעִקַּר זְמַנָּהּ מִט' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה עַד הַלַּיְלָה לְרַבָּנָן, וּלְרַבִּי יְהוּדָה עַד פְּלַג הַמִּנְחָה שֶׁהוּא עַד סוֹף י" א שָׁעוֹת חָסֵר רָבִיעַ. הַגָּה: וּמְשַׁעֲרִינָן שָׁעוֹת אֵלּוּ לְפִי עִנְיַן הַיּוֹם, וְאַף אִם הַיּוֹם אָרֹךְ מְשַׁעֲרִינַן לְי"ב שָׁעוֹת וְהֵם נִקְרָאִים שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת, וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁשִּׁעֲרוּ חֲכָמִים בְּשָׁעוֹת, מְשַׁעֲרִינַן לְשָׁעוֹת אֵלּוּ (רַמְבַּ"ם בְּפי' הַמִּשְׁנָה בְּפ"ק דִּבְרָכוֹת), וְאַסִיקְנָא, דְּעָבַד כְּמַר, עָבַד; וּדְעָבַד כְּמַר, עָבַד; וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה לְעוֹלָם כְּחַד מִינַיְיהוּ, שֶׁאִם עוֹשֶׂה כְּרַבָּנָן וּמִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד הַלַּיְלָה, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה; וְאִם עוֹשֶׂה כְּר' יְהוּדָה וּמִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; וְעַכְשָׁו שֶׁנָּהֲגוּ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה עַד הַלַּיְלָה, אֵין לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה; וְאִם בְּדִיעֲבַד הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, יָצָא. וּבִשְׁעַת הַדַּחַק, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. הַגָּה: וּלְדִידָן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה, אֵין לוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה אַחַר כָּךְ; וּבְדִיעֲבַד אוֹ בִּשְׁעַת הַדַּחַק, יָצָא אִם מִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד הַלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אֹהֶל מוֹעֵד וְרַשְׁבָּ"א).
אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם, צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם לִכְלוּךְ, וְלֹא יְבָרֵךְ. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ"ב סָעִיף ה'. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ עוֹמֵד מִלִּמּוּדוֹ, יִטֹּל יָדָיו לִתְפִלָּה (מִנְהָגִים); וְאִם אֵין לוֹ מַיִם מְזֻמָּנִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכ"מ והקנמון הוא העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב ומתגמרים בו בני אדם והקדה היא הקושט וקנה בושם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב והם ממיני הבשמים שנותנין אותם הרופאים בצרי:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מב - שנת תשכ"ה - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשכ"ה תו"מ חמ"א ע' 326
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.