320
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הכנה אלי'; אבל מאידך, גם עבודות אלו, אינן רק טפל והכשר לה,עבודה תמה" (כלומר, שאא"פ לזרוק הדם אא"כ יש לפני' שחיטה קבלה והולכה), כ"א הן עבודות בפ"ע וענינים עיקריים מצ"ע בהקרבן; שלכן מחשבה פסולה פוסלת לא רק בזריקה (,עבודה תמה") כ"א גם בשחיטה קבלה והולכה*, וכיו"ב.
ועד"ז בעניננו: אף שכל סוגי העבודות המוטלים על תלמידי תומכי תמימים -- גם עבודת התפלה, הפצת המעינות וכו' -- כאו"א מהם הוא עיקר ועבודה לעצמו, מ"מ ה,עבודה תמה" של תלמיד הישיבה היא -- לימוד התורה, וכל שאר העבודות הן בערכה הכנה להתכלית.
ובזה יתוסף ביאור בהקשר שבין הצלחת הישיבה גם לשקו"ט הגמרא אי ,גדיא יאי" או ,אמרי יאי": נת"ל סעיף ג', שמהמשך הגמרא מוכח דגם לפי מסקנת הגמרא, ,ששניהן שקולין כאחד", יש יתרון ב,אימרי" על ,גדיא'. והיינו כנ"ל, כי עיקר תכליתו של תלמיד הישיבה הוא ב,אימרי" -- לימוד התורה (,כבשים קודמים לעזים בכל מקום")*; ויתרון זה מתבטא גם בריבוי בכמות, שרוב זמנו בהישיבה עליו להתעסק בלימוד התורה, וכהראי' דהכהן גדול דהתמיד (,תמידים כסדרם") הוא באימרי דוקא>.
ט. כל הענינים משתלשלים מתורה -- ומזה, שגם בתורה עצמה יש בי הבחי' ד,אימרי" ו,גדיא".
וי"יל -- על יסוד המבואר בדרוש הנ"ל של הצ"צ (ודרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז), ד,אימרי" ו,גדיא" הם (גם) צדיקים ובע"ת" - דגליא דתורה הוא בחי' ,אימרי", צדיקים:; ופנימיות התורה -- ,גדיא", בע"ת;
הערות
- 4. משנה זבחים כט, ב. רמב"ם הל' פסולי המוקדשין פי"ג.
- 5. ראה לקמן ס"י, שבכל עח (גם בעסקו בענינים אחרים) צ*ל ,דעתו" על לימוד התורה,
- 3. כי שניהם, משה רבינו ומשיח, ענינם תורה: משה (עיקר) ענינו נגלה דתורה, ומשיח (עיקר) ענינו פנימיות התורה (ראה בארוכה שער האמונה פנ"ו. ועוד); וזהו"ע של .משה רבינו'ס כוסות* ו,משיח'ס כוסות" -- נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובשניהם לימוד באופן של ,יין" שיש בו טעם וכו', היינו בהבנה והסברה (ראה לקו"ש ח"ז ע' 277).
- 4. [ובפרטיות יותר י"ל, דגם באחש"פ גופא יש ב' הענינים: סעודח אחש"פ (לחם) -- נגלה דתורה (ראה הנסמן לקמן הערה 44); כוסות דאחש"פ (יין) -- פנימיות התורה (יינה של תורה - ראה אמ"ב שער הק"ש ספנ"ג ואילך)].
- 5. וזוהי השייכות לתלמידי ישיבת תומכי תמימים, שענינם -- לימוד התורה, נגלה וחסידות. וראה לקמן הערה 43.
- 6. 7') באוה"ת שם מביא: ,אי' בס' דברי אמת מהרב רבי יצחק לאנצטר ז"ל בשם הה"מ נ"ע שהיו מתווכחים אם צדיקים גדולים אם בע"ת גדולים ואיני זוכר האיך". אבל בסיום המאמר שם: .ולפמיש בשם המגיד גדיא בע"ת כו'". וראה בארוכה ד"ה מלכא ומלכתא תרצ"ז (ושם, ,דעבודת הצדיקים הוא אימרא דקולם קול רחמים ... ועבודת הבע"ת הוא גדיא ... גדיא הוא עז שהוא התוקף והקשיות וכו'").
משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין י״ג - הטקסט מספריא
שלש מחשבות הן שפוסלין את הקרבנות ואלו הן:מחשבת שינוי השם ומחשבת המקום ומחשבת הזמן מחשבת שינוי השם כיצד זה השוחט את הזבח שלא לשמו כגון שהיה עולה ויחשב שהוא שלמים או ישחטנו לשם עולה ושלמים או לשם שלמים ולשם עולה או ששחט הזבח שלא לשם בעליו זו היא מחשבת שינוי השם מחשבת המקום כיצד כגון ששחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו או להקטיר ממנו דבר הראוי להקטרה חוץ לעזרה או לאכול ממנו דבר הראוי לאכילה חוץ למקום אכילתו זו היא מחשבת המקום וזבחים שחשב בהן מחשבה זו הם הנקראים זבחים ששחטן חוץ למקומן מחשבת הזמן כיצד כגון ששחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו מאחר שתשקע החמה שאינו זמן זריקתו או להקטיר ממנו דבר הראוי להקטיר למחר מאחר שיעלה עמוד השחר שאינו זמן הקטרתו או לאכול ממנו דבר הראוי לאכילה לאחר זמן הראוי לאכילתו זו היא מחשבת הזמן וזבחים שחשב בהן מחשבה זו הם הנקראים זבחים שנשחטו חוץ לזמנן והם הנקראים פגול בכ"מ וזהו פגול האמור בתורה:
מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו אינו מדבר אלא במחשב בשעת הקרבה שיאכל ממנו בשלישי והוא הדין לכל קרבן שחשב עליו בשעת מעשיו שיאכל ממנו לאחר זמן הראוי לאכילת אותו קרבן וכן אם חשב להקטיר ממנו במזבח דבר הראוי להקטרה [לאחר זמן הראוי להקטרה] כך למדו מפי השמועה אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח אם חשב עליהן אחר זמנן הרי הקרבן פגול:
אבל קרבן שלא נפסדה מחשבתו אלא נזרק דמו על המזבח כהלכתו ונשאר ממנו לאחר זמן אכילתו אותו הנשאר נקרא נותר ואסור לאכלו והקרבן כבר נרצה וכפר הרי הוא אומר בדם ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח כהלכתו נתכפרו הבעלים ונרצה הקרבן לפיכך אין מתפגל אלא דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח כמו שיתבאר אחד זבח שחשב בו אחת משלש מחשבות אלו בשעת שחיטה או שחשב בשעת קבלת הדם או בשעת הולכתו למזבח או בעת זריקתו על המזבח:
נמצאת למד שבארבע עבודות הזבח נפסל במחשבה:בשחיטה ובקבלה ובהולכת הדם ובזריקתו על המזבח:
והעוף בשני דברים:במליקה ובמצוי הדם:
והמנחות הנקמצות בארבעה:בקמיצה ובנתינת הקומץ בכלי שרת ובהולכת הקומץ למזבח ובזריקתו על האש:
אבל אם חשב בדברים אחרים חוץ מאלו כגון שחשב בשעת הפשט או בשעת ניתוח או בשעת הולכת אימורין למזבח או בשעת בלילת המנחה או בשעת הגשתה וכיוצא בדברים אלו אין אותה המחשבה מועלת כלום בין שהיתה מחשבת שינוי השם בין מחשבת המקום בין מחשבת הזמן:
וכן המחשב באחת מארבע עבודות אלו או בכולן מחשבה אחרת חוץ משלש מחשבות אלו אין אותה המחשבת מפסדת כלום כיצד המחשב בשעת שחיטה וקבלה והולכה וזריקה להניח דם הזבח או אימוריו למחר או להוציאן חוץ לעזרה או שחשב לזרוק הדם על הכבש שלא כנגד היסוד או ליתן את הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין למטה למעלה או ליתן דמים הניתנין במזבח החיצון במזבח הפנימי או את הניתנין בפנימי לחיצון או להכניס דם החטאת לפנים או שחשב שיאכלו הזבח טמאים או שאר הפסולין לאכילה או שיקריבום טמאים או שאר הפסולין לעבודה או לערב דם הזבח בדם הפסולין או שחשב לשבר עצמות הפסח ולאכול ממנו נא או שחשב לשרוף חטאת הנשרפת חוץ לזמנן או חוץ למקומן בכל אלו המחשבות וכיוצא בהן הזבח כשר וכן אם חשב בשעת קמיצת המנחה ובשעת נתינתו לכלי ובשעת הולכתו ובשעת זריקתו על האש להניח קומצה או לבונתו למחר או להוציאו לחוץ הרי זו כשירה:
כבר ביארנו שהולכה שלא ברגל אינה הולכה לפיכך אין המחשבה פוסלת בה והמהלך במקום שאינו צריך הרי זו הולכה והמחשבה פוסלת בה כיצד קבל הדם והוא עומד במקומו ופשט ידו לזורקו על המזבח וחשב בעת שפשט ידו בדם אין המחשבה פוסלת בה אבל אם קבל הדם בפנים ולא הלך בו לגבי המזבח אלא הלך בו והוציאו לחוץ וחשב בשעת הלוכו לחוץ במחשבת הזמן וכיוצא בה הרי זו פוסלת:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.