יז א

המפסיק כו' לכן נקרע הים לי"ב קרעים כי הנה השבטים הם בבריאה ושם הם י"ב בחי' בכלל. וכן המלאכים דבריאה הן י"ב בקר והים עליהם מלמעלה. עם היותן דרך כלל ארבע מחנות שכינה מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. וכמ"ש ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. מ"מ כל א' מתחלק לשלש כמו י"ב שבטים שהיו ד' דגלים וכל דגל יש בו ג' שבטים. והוא כמו ביד יש ג' פרקין וכן ברגל (וכמ"ש בזהר פ' ויחי דרמ"א ע"א). והנה הגם שהשבטים עצמן הם בבריאה מ"מ שרשן ומקורן י"ב גבולי אלכסון דז"א דאצי' (וכמ"ש במ"א סד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים ובביאור ע"פ יהודה אתה). ולכן קי"ס שהוא חיבור ועליית הבריאה באצילות ה"ז התחברות ועליית הי"ב שבטים דבריאה בי"ב גבולי אלכסון דז"א דאצי' (ועמ"ש ע"פ וירד הגבול) ולכן נקרע הים לי"ב גזרים שכל שבט ושבט במסילתו יכוין כל חד לפום שיעורא דיליה (וכמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן בפי' ששם עלו שבטים שבטי יה כו'):

ב וכל זה הוא ענין קריעת ים סוף שהוא בבחי' הדבור עליון. דהיינו שלא יעלים הדבור והאותיות כו'. אמנם לע"ל כתיב והניף ידו על הנהר והענין כי הנה קי"ס היה צ"ל כדי שיוכל להיות אח"כ קבלת התורה וכמארז"ל פ' בתרא דפסחים דקי"ח ע"א בפי' הים ראה וינוס ההרים רקדו. ההרים רקדו קאי על מתן תורה כו' כי עיקר ענין קיום המצות הוא שעי"ז ממשיכים שיהיה גילוי אור א"ס למטה בבי"ע כמו שמתגלה בע"ס דאצילות אשר שם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד. משא"כ בבי"ע שהם עולמות הנפרדים בבחי' יש ודבר נפרד וע"י המצות שהם רמ"ח אברים דמלכא ממשיכים גילוי יחוד עליון שבאצילות שיהיה מתגלה עד"ז ממש גם בבי"ע (וכמ"ש בת"א פ' בראשית בביאור ע"פ כי כאשר השמים החדשים ובד"ה משה ידבר) ולכן היה צ"ל תחלה קי"ס שהוא ענין בקיעת הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה עד שבנ"י הלכו ביבשה בתוך הים ועי"ז היה יכול להיות אח"כ קבלת התורה שמאצילות יומשך הגילוי בבי"ע. והנה ענין מ"ת הוא היום לעשותם בקיום המצות בפועל ממש ותלמוד תורה כנגד כולם. ולמחר לקבל שכרם היינו לע"ל והוא ענין התגלות פנימית התורה וטעמי מצות וכדפרש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו וזהו ג"כ ענין משיח שנאמר בו הנה ישכיל עבדי ירום ונשא כו' היינו מאברהם ויצחק כו' עד וגבה מאד אותיות אדם שיהיה למעלה מבחי' אדם הראשון ומבחי' מרבע"ה כמ"ש בספר הגלגולים פי"ט ושם פי' מאדם הראשון אחר שחטא וע' לקמן. ועיין בהרמ"ז ס"פ בא ור"פ ואתחנן בדף ר"ס ע"ב גבי משה הוי שירותא ובפ' כי תצא דרע"ו סע"ב בד"ה כימי צאתך והוא ילמד דעת לכל העם בהשגת פנימית התורה. כ"א לפי פשוטו שילמוד תורה הנגלות לנו ולבנינו. אינו מובן איך יוכל האחד לשאת ריבוא רבבות אנשים ועוד והלא אז בתח"ה יקומו מרבע"ה גם כל הגדולים שכבר יודעים את כל התורה כו'. אלא הענין כי אז יהיה הלימוד בפנימית התורה שארוכה מארץ מדה ויש בה עליות רבות לאין קץ ותכלית. אך הנה כמו שכדי להיות קבלת התורה בהיום לעשותם הי' צ"ל תחלה קי"ס כך כדי להיות התגלות פנימי' התורה לע"ל צ"ל והניף ידו על הנהר. והוא נהר פרת דכתיב ביה והנהר הרביעי הוא פרת וארז"ל פרק בתרא דבכורות דנ"ה ע"ב הוא דמעיקרא דהיינו בחי' ונהר היוצא מעדן והוא בחינת בינה שהיא בחי' מחשבה שלמעלה מהדבור וע"כ נק' נהר שהמחשבה אינה נחה ושוקטת ונמשכת תמיד. וע"כ נק' נהר שנמשך תמיד מלשון ונהרו אליו כל הגוים משא"כ הים נק' מקוה המים דקוו וקיימו והוא בחי' הדבור כו' וזהו ונהר יוצא מעדן שיוצא ונמשך תמיד מבחי' עדן. והנה המחשבה היא ג"כ בחי' אותיות והם ג"כ רק בחי' לבושי' לעצם החכמה כמו הדבור אלא שהוא לבוש פנימי יותר אבל