292

השורש והמקור האמיתי²⁷ של כל שבט²⁸.

לפי זה מובן שבכך ש"כללן כולם בכל הברכות" – "איש אשר כברכתו ברך אותם" – נוצר חידוש ומעלה מיוחדת בברכה, כיון ש"נמשך" בה השורש הכולל את כולם, שורש שהוא בבחינת "אביהם" – יעקב. לא ככל הברכות, שהן המשכה מהשורש המסויים של המתברך, אלא שבמקור מסויים זה מתגלה ומורגש השורש הכללי של כל שבט. ולכן מכילה כל ברכה מסויימת בתוכה גם את השורש הכללי של כל הברכות והמעלות²⁹.

ו. כל יהודי חייב בכל סוגי העבודה הרוחנית

מכך נובע הבדל באופן עבודת ה':

ידוע³⁰, שהתחלקותם של ישראל לשנים עשר שבטים כרוכה באופן שבו כל אחד מהם "משמש את קונו"³¹ על ידי "מעשיך" ו"דרכיך", שהרי יש אופנים שונים של "מעשיך" ו"דרכיך" כמפורש בברכות, ובהתאם לכך יש הבדלים בעבודתם הרוחנית³². כלומר, שבעבודת ה' יש שתים עשרה דרכים כלליות, ולכל שבט יש דרך מיוחדת משלו.

ולפי זה יוצא, שהחידוש של "איש אשר כברכתו ברך אותם" – שמשמעותו היא, כדלעיל, שכל אחד מהשבטים קשור גם לדרכים האחרות בעבודת ה' – הוא בכמה אופנים:

א) בדומה לאמור לעיל על יששכר וזבולון, שבאמצעות השותפות שביניהם¹⁶ זכה זבולון בחלק מלימוד התורה של יששכר, ויששכר קיבל חלק מעבודת גמילות החסדים של זבולון.

וכך גם לגבי הדרכים האחרות בעבודת ה', שמצד "התכללות" כל שנים עשר השבטים, יש לכל שבט חלק גם בעבודת ה' של השבטים האחרים.

ב) כל שבט מעורר ומשפיע מעבודתו על שבט אחר, ועל כל השבטים: יושבי אהל³³ – שבט יששכר – משפיעים על בעלי עסק³³, שיוסיפו בקביעות עתים לתורה בעבודתם שלהם, ואילו בעלי עסק, מארי עובדין טבין – זבולון – מעוררים ומשפיעים על יושבי אהל – יששכר – להוסיף במעשיהם הטובים, גמילות חסדים.

אך אופנים אלו קשורים לענין, שכל