11
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שמת
פרש"י (תענית שם) "סבורים היו שם), "שלא מת כלל גם בגוף"2. ואתי כי "ויגוע גו'" – כי באמת יעקב לא מת
אבל תירוץ זה אינו מספיק, כי
[לבד זאת דלפי פי' המהרש"א שם, רק "בנפש, כשאר צדיקים... אבל בגוף
" – הכוונה בזה (ראה חדא"ג מהרש"א
שפיר מה שיוסף נשק לאביו אחרי שראה
כלל, אלא נשאר בחיים כפשוטם. זה מה שיעקב אבינו "לא מת" המכוון הוא
הי' מת" – הנה גם לפי פי' רש"י]
והי'
מאחר שיוסף עכ"פ לא הרגיש בזה וציווה לחנטו3), א"כ הקושיא במקומה נשיקה לאהוב גם באופן (שהאוהב יודע)
. והביאור בכהנ"ל יובן בהקדים,
א) נשיקה הבאה מצד רגש של אהבה
בין ה"סבורים .. שמת" (שלכן בכה עליו
עומדת: הרי מצינו ביטוי של חיבה ע"י
שאין חיבה זו מורגשת לזולתו? כי יש ב' סוגי ואופני נשיקה: עזה ביותר: כאשר האהבה מורגשת בתוקף
יכולה
התפעלותה והתלהבותה, עד שאינה להתבטאות בדיבור (דברי חיבה) – כי
אינן
אותיות הדבור, מכיון שהם "כלים", מבטא את אהבתו ע"י נשיקין (ראה תו"
ונשיקה מסוג זו, היות וכל ענינה הוא כשהאהוב הוא ער ומרגיש את האהבה האהבה המבוטאת בנתינת מתנה או כשהאהוב מאזין לדבריו ויודע לקבל להיות לפי ערכו של האהוב), כמבואר
ב) נשיקה הבאה רק בתור "אות" ו"
יכולים להכיל אהבה רבה זו – אזי הוא
א פ, ד. ובכ"מ).
ביטוי אהבתו העזה להאהוב, שייכת דוקא הנובעת ומתגלית לו ע"י הנשיקה – ובדוגמת
בדבור דברי אהבה, שאינה שייכת אלא מתנתו (שלכן המתנה ודברי אהבה צריכים
בשיחה הנ"ל4.
סימן" של קירוב ושל חיבה [וכמו עולא
הערות
- 2. וכן מוכח גם מפירש"י עה"ת (ויחי שם). ואין מקום לרמזים וכו'.
- 3. מהא דרש"י בפירושו עה"ת לא כתב " שהרי פירש"י עה"ת הוא גם ל"בן חמש (למקרא)", סבורים היו שמת", מוכח לכאורה, שבדרך הפשט, מלכתחילה. הקושיא "וכי ספדו ספדנייא כו'" אינה מ"מ בכו וספדו עליו לפי שע"י "ויגוע גו'" נפסק הוא בנוגע לחנטה, שהיא (רק) ענין מרקחת כי אף שיעקב אבינו לא מת (וגם הם ידעו מזה), הקשר שבינו לבינם (ולהעיר מפירש"י נ, ג). ועד"ז (רש"י נ, ב). בשמים שבפנים. אבל מובן שא"א לתרץ עפ"ז הקושיא המהרש"א) מוכח ששייך נשיקה גם במת – והרי
- 4. ומה שהאהבה המתבטאת בהזכרת שמו שהרי לפי פירוש רש"י בש"ס (ומכ"ש לפירוש בזה אין פלוגתא. של האהוב שייכת גם כשאין האהוב יודע מזה כלל אהבה (כמבואר בארוכה בשיחה הנ"ל) – אף שהיא גדולה יותר גם מהאהבה המתבטאת בנשיקה – הוא לפי שכלל זה [שביטוי האהבה שייך דוקא "גילוי". שמכיון שאהבה זו (גם כמו שהיא בלב) באופן של גילוי ממש, היינו שמתגלית ונגרשת כשהאהוב מרגיש זה] הוא דוקא באהבה שבבחי' ענינה הוא "גילוי", לכן התגלותה (מחוץ להלב) הוא להאהוב. משא"כ האהבה המתבטאת בהזכרת השם, התגלותה מכיון שהוא בחי' "עצם" (כנ"ל שם), לכן גם ובדוגמת הידוע (ד"ה חכמות בחוץ תרנה תרצ"ד כמו שהוא בהעלמו. יכולה להיות באופן שלא תורגש להמקבל. – פ"ב. ובכ"מ) בענין גילוי העצמות, שהוא מתגלה
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כה ‹ ויחי ‹ שיחה ג ‹ 292 לקו"ש ח"ו ע' 11
תורת מנחם 1
- נח - שנת תש"ל - חלק ראשון ‹ יום ב' דראש השנה, ה'תש"ל לקו"ש ח"ו ע' 11
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.