12

"הווה מנשק להו לאחוותי'" (שבת יג, הרהור... דמיא לכון כי כשורא (תוספות א) לפי ש"הי' יודע בעצמו שלא יבוא לידי

שם) – ונשיקה זו, לא באה בהרגש מיוחד

לקירוב

של התעוררות האהבה, ורק ביחס וצריך להיות בין אח לאחות].

ונשיקה כזו, שהיא רק כעין סימן האהוב, ולכן שייכת גם כשהאהוב הוא

(המסמן (קירוב) ידידות וחיבה) המתאים בלבד המורה על החבה, אין נוגע בה הרגש

ישן, ואפילו בזה שאינו בחיים או בדומם.

שדוקא

והנה מצינו בכמה ענינים, מחלקי המדות והרגש, יש לו שייכות ועפ"ז יש לומר, שטעם הפנימי לזה,

בחי' ה"דומם" (שבנפש האדם) שלמטה וקישור לבחי' ה"עצם" שלמעלה מעלה מהם.

שבנשיקה שהיא רק כעין "סימן" כו' אינו

שהחיבה

נוגע הרגש האהוב, הוא לפי המתבטאת על ידה אף שאינה באה

שייכת

בהתלהבות, אלא באופן טבעי וקר, היא (בפנימיותה) לבחי' האהבה עצמית

המתבטאת

שלמעלה מענין ה"הרגש" (ושהיא בהזכרת השם – ראה שיחה הנ"ל).

בנשיקת

ועפ"ז יובן זה מה שמצינו דגם (ראה ספה"מ תש"ט ע' 87 סעיף ב') – כי הרצון לבטאות את החיבה באופן של שלמעלה מגילוי והרגש.

מעיל ס"ת מתבטאת חיבה גדולה ביותר אף שבנשיקה זו היא רק כעין סימן בלבד –

"סימן" עכ"פ, בא הוא מצד האהבה עצמית