207
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לאחר מכן ישנו השלב שבו הופכים הבנים למציאות בפני עצמה. כלומר, העבודה של כל ישראל במשך כל הדורות, החל מגלות וגאולת מצרים ובמשך כל שית אלפי שנין דהוי עלמא – אופנים שונים ודרכים מחולקות בפועל בעבודת ה'.
ויש השלב האמצעי המקשר את האבות ומעשה האבות עם הבנים ועבודתם, וזאת על ידי השבטים בני יעקב. אמנם, אצל השבטים כבר התחילו הבדלי הדרגות של הנשמות בעבודת ה'42, הנחלקות לשנים עשר שבטים, שנים עשר שערים ודרכים בעבודת ה' וכל אחד במסילתו יעלה43, אך כיוון שבדרגתם ובעבודתם קיימת פעולת יעקב אביהם, הרי על ידי כך נעשה ומתקיים הקשר שבין הפרטים – עבודת הבנים, לבין ה"כלל", מעשה האבות.
ה. חלומות יוסף – ההתחלה לגלות ולגאולה
וזהו החידוש בפרשת וישב:
בפרשות הקודמות בתורה, החל מפרשת לך לך, מסופר על האבות, ועל כל הפרטים של מעשי האבות. אך החידוש בפרשת וישב הוא, שמתחיל הספור אודות השבטים ופעולותיהם, כפי שהם בפני עצמם.
ולכן גם תוכן הפרשה הוא הגורם וההתחלה של הירידה לגלות מצרים
– כדברי חז"ל44 על הפסוק45 "וישלחהו מעמק חברון" – "בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב46 ידוע תדע כי גר יהיה זרעך", ופירש רש"י47 "והוא תחלת סיבת ירידת ישראל למצרים". ועוד, בכך מתחילה
הערות
- 42. ולהעיר דהתחלקות השבטים ונתינת השמות להשבטים (שבזה מתבטאה עבודת כאו"א בפ"ע) באה בפועל ע"י האמהות – ראה לקו"ש ח"י שם. ועפ"ז תומתק השייכות להמשל הנ"ל סעיף ג, דהתחלת מציאות הבן והתחלקות אבריו באה ע"י שהותו תשעה חדשים בבטן האם.
- 43. שלכן קרי"ס הי' לי"ב גזרים (ראה לקו"ת צו יז, רע"א. מאמרי אדה"ז – פרשיות ח"א ע' רנט ואילך. ועוד) וכן חלוקת א"י הייתה לי"ב שבטים (ראה לקו"ת מסעי צד, א ואילך (נסמן בלקו"ת צו שם). ועוד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 11 הערה 39).
- 44. סוטה יא, רע"א (הובא בפרש"י פרשתנו לז, יד – בשינוי ל' קצת). ובב"ר (פרשתנו) שם, יג – בשינויים. וראה לקמן הערה 49. ובזהר פרשתנו קפד, א: וכי יעקב שלימא דהוה רחים לי' ליוסף כו' והוה ידע דכל אחוי הוו סנאין לי' אמאי שדר לי' לגבייהו אלא איהו לא חשיד עלייהו דהוה ידע דכלהו הוו זכאין ולא חשיד לון אלא גרים קב"ה כל דא בגין לקיימא גזרא דגזר בין הבתרים (ראה לקוטי לוי"צ לזהר שם – ע' קמז*). השינויים בין הגמרא והזהר – נתבארו בשיחת מוצש"ק פ' וישב תשל"ט.
- 45. פרשתנו שם.
- 46. לך טו, יג.
- 47. סוטה שם ד"ה וישלחהו.
- . ושם נדפס בתחלת ההערה מקומו בזהר "שם" (בהמשך לההערה שלפנ"ז על זהר שם דף קפ, ב), והוא ט"ס וצ"ל: קפד, א.
רש"י על בראשית ל״ז:י״ד - הטקסט מספריא
מעמק חברון. וַהֲלֹא חֶבְרוֹן בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן (במדבר י"ג), אֶלָּא מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית ט״ו:י״ג):
ויבא שכמה. מָקוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנוּת, שָׁם קִלְקְלוּ הַשְּׁבָטִים, שָׁם עִנּוּ אֶת דִּינָה, שָׁם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה (מלכים א י"ב):
מעמק חברון FROM THE VALE OF HEBRON — But was not Hebron situated on a hill, as it is said (Numbers 13:22) “And they went up into the South and they came unto Hebron” why then does it state that Jacob sent him from the עמק, (the vale, the deep part) of Hebron? But the meaning is that Jacob sent him in consequence of the necessity of bringing into operation the profound (עמוקה) thought of the righteous man who was buried in Hebron (Midrash Tanchuma, Vayera 22) — in order that there might be fulfilled that which was spoken to Abraham when the Covenant was made ‘between the parts” (cf. 15:13), “thy seed shall be a stranger etc.”
ויבא שכמה AND HE CAME TO SHECHEM — A spot foredestined to be the scene of misfortunes: there the sons of Jacob sinned (by selling Joseph), there Dinah was maltreated, there the kingdom of the House of David was divided, as it said (1 Kings 12:1) “And Rehoboam went to Shechem etc.” (Sanhedrin 102a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.