208
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הפרשה כולה, כפי שמפרש רש"י48 "אלה תולדות יעקב יוסף – ואלה של תולדות יעקב, אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב סיבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה... על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים"49 –
כי עבודתם העיקרית של הבנים קשורה לגלות ולגאולת מצרים, שהרי גלות מצרים כוללת את כל שאר המלכויות50 והגלויות51, וגאולת מצרים היא השרש וכוללת את כל הגאולות52.
יוצא מכך, שבפרשת וישב מופיע המעבר בין מעשי האבות לבין מעשי הבנים, שעבודת הבנים היא בשתי תקופות ועבודות – גלות וגאולה.
וזהו ההסבר לכך שהפרשה מתחילה בחלומות יוסף, והמשמעות הפנימית אינה רק ההוראה למלכות יוסף במצרים, אלא זוהי נבואה גם לגבי קיום ברית בין הבתרים באופן כללי – הגלות והגאולה* של ישראל53.
– הענינים האחרים המופעים בפרשה, הרי הכוונה שבהם, שהיא הסיבה ליישום גזירת בין הבתרים, אינה מופיעה בגלוי בדבריהם ובמעשיהם של יעקב ושל השבטים. ואילו בחלומות יוסף, שהם נבואה. כדלעיל, נכללים מעשי הבנים באופן כללי54.
הערות
- 48. לז, ב.
- 49. וראה שבת י, ב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו במצרים (וראה שם תוד"ה ה"ג ונתגלגל)*. ובתנחומא פרשתנו ג בסופו: אר"י מחשבה עמוקה נטלת עם אברהם בין הבתרים כו', וממשיך "אמר רבי יהודה ב"ר שלום .. חשב היאך להורידן בכבוד והביא עלילה שיאהב יעקב ליוסף וישנאוהו אחיו וימכרוהו כו' וירד יעקב ובניו". ועד"ז שם ד.
- 50. דכל המלכיות נק' ע"ש מצרים (ב"ר פט"ז, ד).
- 51. ראה ל"ת להאריז"ל ר"פ תצא. ספר הליקוטים שם. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 96.
- 52. דבגאולת מצרים נתחדש ענין פתיחת הצינור דגאולה (ד"ה כימי צאתך תש"ח רפי"ב. וראה גבורות ה' למהר"ל פס"א בתחלתו).
- *. ראה ב"ר פרשתנו (ר"פ פה): שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף ויוסף הי' עסוק כו' ראובן הי' עסוק כו' ויעקב הי' עסוק כו' ויהודה הי' עסוק כו' והקב"ה הי' עוסק* בורא אורו של מלך המשיח. ומובן מזה דמאורעות הפרשה היו לא רק הקדמה לירידת ישראל למצרים אלא לכללות סדר (עבודת ישראל ב)הגלות עד להגאולה שע"י מלך המשיח.
- 53. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 183 ואילך ובהערות שם.
- 54. כי בהענינים שהיו קשורים בפעולות יעקב – כמו וישלחהו מעמק חברון, צ"ל שלא נתלבשו בגלוי בידיעתו של יעקב, ולכן מפרשים רז"ל (סוטה שם) בעצה עמוקה של אותו צדיק – אברהם (ראה לקו"ש שם ע' 184 – בשוה"ג להערה 19)*; ועד"ז מה שישראל אהב את יוסף מכל בניו (כמרז"ל הנ"ל הערה 49), משא"כ בנוגע לחלומותיו של יוסף שהם נבואה מלמעלה ואינו ענין שמכריח בחירת ופעולת האדם, וע"י פתרון הפה אפשר לשנותה. וכו'.
- . ועד"ז בזהר פרשתנו קפב, סע"ב ואילך.
- . כ"ה בב"ר לפנינו. וביל"ש "מביא אורו" (וחסר שם: ויוסף הי' עסוק כו' ויעקב הי' עסוק), ובב"ר הוצאת אלבק: הקב"ה בורא אורו. וראה חילופי נוסחאות שם.
- . ובפרט לפי הזהר הנ"ל הערה 44.
בראשית רבה ט״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לָאֻמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, מַאי טַעְמָא (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה נְהָרִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָאשִׁים. (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן נֶחְמָדִין מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וגו', מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְתוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זוֹ מָדַי שֶׁהָיָה הָמָן שָׁף עַמָּהּ כַּנָּחָשׁ, עַל שֵׁם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. חִדֶּקֶל זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה קַלָּה וְחַדָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב הוּנָא בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים קָדְמָה מַלְכוּת יָוָן לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּנִימוּסִין וּבְפִנְקֵיסִין וּבְלָשׁוֹן. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְעַשְּׁרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם נִינְוֵה, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְנָאוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצִירוֹת לְיִשְׂרָאֵל. וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, זוֹ אֱדוֹם. פְּרָת, שֶׁהֵפֵרָה וְהִצִירָה לְבָנָיו [נ"א לפניו]. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל זָקֵן. פְּרָת, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִפָּרַע לָהּ. פְּרָת, עַל שֵׁם סוֹפָהּ (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.