ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה וישב שיחה א

209

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ו. הקנאה – במעלת עבודת יוסף

לפי זה ניתן להבין גם את הענין של "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר":

כל השבטים היו "שבטי י"ה", ומובן, ששנאתם וקנאתם כלפי יוסף לא היו שנאה וקנאה כפשוטן, ח"ו וח"ו, ובמיוחד שבפסוק כאן, לאחר ספור החלומות, נאמר "ויקנאו בו אחיו", כמו "ותקנא⁵⁵ רחל באחותה"⁵⁶, לומר שהם ראו בחלומות אלו מעין הוראה מלמעלה לגבי מעלות יוסף וכדומה⁵⁷ – אלא⁵⁸ שנאתם וקנאתם היו חלק מעבודת ה' – "מעשים טובים"⁵⁹:

כאשר נחלקו הדרגות בין בני ישראל – הן מצד הגברא, שלאחר האבות היו דרגות שונות בעבודת ה' אצל השבטים, והן מצד התקופה והחפצא והעבודה הרוחנית – שבירידת ישראל למצרים החל קיום ברית בין הבתרים לבנים, ולכן התחילה אצלם העבודה של גלות וגאולה^* –

אז החל להיות "מורגש" השוני של אופני העבודה, ואצל כל אחד הודגשה המעלה של הדרג והעבודה המיוחדת שלו⁶⁰. ולכן כאשר מתגלית בחלומו של יוסף ההוראה מלמעלה אודות עבודתו של יוסף⁶¹, שדווקא באמצעותו מבוצעת עבודת בני ישראל בגלות⁶² שתביא לאחר מכן את הגאולה – נגרם "ויקנאו בו אחיו"⁶³, על כך שכוונת הקדוש־ברוך־הוא מתגשמת דווקא באופן עבודתו של יוסף, למרות שגם דרכי העבודה שלהם הן דרכים אמיתיות בעבודת ה'.

ועל כך ממשיכה התורה ואומרת

הערות

55. ויצא ל, א – ובפרש"י שם, פשוטו של מקרא.
56. ע"ד קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כא, א) ועוד. וראה אוה"ת להצ"צ עה"פ (בראשית כרך א' ריח, א ואילך).
57. ראה אברבנאל שם. ועוד.
58. וראה זהר שבהערה 44.
59. להעיר מש"ך עה"ת פרשתנו לז, ט בסופו: מצאתי כתוב שאמר ויקנאו בו, לא אמר אותו כמו שאמר ויקנאו אותו פלשתים, בו בחילוף א"ת ב"ש שי"ן פ"ה ועם ה' אותיות גימ' שכינה, והנעלם ה"ס שכינה תתאה ולזה נתקנאו בו אחיו. וראה גם מאמרי אדה"ז – פרשיות ח"א ע' רח. תו"ח ס"פ ויגש (צד, ד).
*.
60. להעיר גם ממשנ"ת (לקו"ש ח"ז ע' 342 ואילך. חכ"ב [המתורגם] ע' 156 ואילך) במרז"ל (יבמות סב, ב) בנוגע לתלמידי רע"ק ש"לא נהגו כבוד זה לזה". וראה גם לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 94 בביאור מרז"ל (ב"ב עה, א) שלעת"ל כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו.
61. ראה נחמד למראה לב"ר ריש פרשתנו פפ"ד, ט (ח).
62. ראה בארוכה תו"א ויגש מד, א־ב (תו"ח שם צג, א ואילך. ועוד) דבסדר השתלשלות עתה יוסף הוא למעלה מיהודה [אלא דשם מדובר בבחי' יוסף לגבי יהודה, ולכן עשרת השבטים שייכים ליוסף; אבל בפרטיות הרי בבחי' זו ישנן כמה מדריגות (עשר)]. וראה לקמן..... ע' 252 ואילך.
63. להעיר שאפילו לעת"ל צדיק נכוה מחופתו של חברו (ראה לעיל הערה 60).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.