שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
1 כתיב"ע עה"פ וישב יעקב בשלויתא ובפדר"א פל"ח ויל"ש רמז קלח: בטח ושאנן ושלו. ולהעיר ממגילה כא, סע"א: אין ישיבה אלא לשון עכבה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח מסעי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
(א) שינה, שהיא "אחד מששים למיתה", העדר שכל וכו', מראה על הסתרה, העדר.
67 גם להגירסא "ישבנו" (וראה לעיל הערה 3) – הרי ארז"ל (מגילה כא, סע"א) "אין ישיבה אלא לשון עכבה". וראה ע"ד החסידות לקו"ש ח"ז [המתורגם] ע' 93 ואילך, וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
– עי"ז שנשים צדקניות בישראל מקדישות מזמנן לעסוק בכל הנ"ל באופן של צניעות ובאופן של שלימות היראה – " ירושלים ", ועושות זאת בהרחבה – " ברחובות ירושלים" , ובאופן של ישיבה – " ישבו " – "אין ישיבה אלא לשון עכבה" (לא באופן ש"דעתן קלות" , שאז הרי זה ענין שיש בו שינויים, אלא באופן של עבודה מסודרה).
713 מגילה כא, סע"א. הובא בפרש"י עה"ת עקב ט, ט. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
מצד השלימות דלעתיד לבוא (שאז יהיו כל הענינים בתכלית השלימות) מתאים יותר שענין התחי' (שעיקרו בשביל נצחיות השכר) יהי' באופן שיקומו לכתחילה במצב של שלימות כבחורים – כי, בזה שיקומו " זקנים וזקנות " ואעפ"כ "ישבו (באופן של קביעות, "אין ישיבה אלא לשון עכבה" ) ברחובות ירושלים", " כדרך הבחורים " – מודגש בתמידות (לא רק באופן חד-פעמי) העילוי דאתהפכא .
1045 מגילה כא, סע"א. הובא בפרש"י עה"ת תזריע יב, ד. עקב ט, ט. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
הביאור בפירוש רש"י ריש פרשתנו, "זאת תהי' תורת המצורע וגו'", "מלמד שאין מטהרין אותו בלילה" – שהוכחת רש"י היא (לא מתיבת "ביום", כמו בגמרא (שהרי רש"י אינו מעתיק תיבת "ביום" ), כי, בפשש"מ קאי על כל המעת-לעת , אלא) מהתיבות " זאת תהי' תורת
521 מגילה כא, א. – ולהעיר, שציון זה מופיע בכמה דפוסי רש"י, אבל לא נכתב ע"י רש"י, אלא ניתוסף אח"כ (שלכן אינו מופיע בכל הדפוסים), וכדמוכח גם מציון הדפים, שהרי חלוקת הש"ס לדפים נערכה בעת הדפסת הש"ס, ריבוי זמן לאחרי שרש"י כתב פירושו.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
כל ימי עיכובו ("וישב", לשון עכבה ) בעוה"ז, הוא בדביקות בהש"י, ואף שהוא בארציות וחומריות עוה"ז ("בארץ"), עכ"ז הוא ב"מגורי אביו", ר"ל ביראת אביו שבשמים, ואפילו הוא בין הרשעים אינו לומד ממעשיהם, וזהו בארץ כנען, כמ"ש כנען בידו מאזני מרמה, ואעפ"כ מחזיק בתומו, וכוונתו רק להרבות תולדות, שהוא מצות ומעשים טובים, והם עיקר תולדותיו של הצדיק .
1503 ראה מגילה כא, סע"א. פרש"י בלק כב, ח. עקב ט, ט.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ומדייק כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בעל ההילולא (דב' ניסן) , דצריך להבין אומרו זאת תורת העולה, הרי תורת העולה נתבארה כבר בפרשת ויקרא, ובפרשה זו נאמרו רק כמה פרטים בדיני העולה, וכמו ללמד על הקטר חלבים ואברים שיהא כשר כל הלילה .
517 פרש"י עה"פ – ממגילה כא, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אין וישב אלא לשון עכבה , ר"ל כל ימי עיכובו בעוה"ז הוא בדביקות הש"י, ואף שהוא בארציות וחומריות עוה"ז, עכ"ז הוא במגורי אביו, ר"ל ביראת אביו שבשמים, ואפילו הוא בין הרשעים אינו לומד ממעשיהם, וזהו בארץ כנען, כמ"ש כנען בידו מאזני מרמה, ואעפ"כ מחזיק בתומו, וכוונתו רק להרבות תולדות שהוא מצות ומעשים טובים, והם עיקר תולדותיו של הצדיק .
1182 ראה מגילה כא, סע"א. פרש"י בלק כב, ח. עקב ט, ט.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וענין זה נוגע בעיקר לתלמידי הישיבה – ישיבה מלשון עכבה , שלימוד התורה הוא הקביעות שלהם, ואין להם שייכות לענינים אחרים – "תורתם אומנתם" .
1290 ראה מגילה כא, סע"א. הובא בפרש"י עה"ת תזריע יב, ד. בלק כב, ח. עקב ט, ט.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב', בדר"ח מרחשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
אלה שתפקידם "יושב אוהלים", אין וישב אלא עכבה , אינם יוצאים מד' אמותי' של תורה, אלא שבהיותם בישיבה גופא מוסיפים בהתמדה ובשקידה עד כדי כך – שבדרך ממילא מורגש זה בכל הסביבה, ופועל ומקרב ומושך ומתוספים תלמידים חדשים.
1704 מגילה כא, א. הובא בפרש"י עה"ת תזריע יב, ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ט"ז אלול, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ועל זה ממשיך "וישבת בה", ו"אין ישיבה אלא לשון עכבה" , והכוונה בזה, שצריכה להתעכב ולעבוד עם עניני עוה"ז, וע"י עבודתה בארץ הלזו הגשמית ובבחי' "עכבה", הרי היא מגיעה לתכלית שלימות הטוב, ובמילא לתכלית השמחה (כי אז אינה "נהמא דכסופא" גם בגלוי).
1473 מגילה כא, סע"א. הובא בפרש"י עה"ת תזריע יב, ד.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב י"ט כסלו ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ז) ויש לקשר זה עם תורת הרב המגיד (בעל ההילולא) עה"פ וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שירידת יעקב ממדריגתו העליונה לישב בארץ בארציות (היינו, ירידת הנשמה למטה) [ועד לאופן דוישב, שאין ישיבה אלא לשון עכבה] הוא בשביל מגורי אביו, מגורי לשון אסיפה וכניסה כמו אוגר בקיץ, לאגור ולאסוף הניצוצות הקדושים (שבעוה"ז) ולהכניסם ולהעלותם לעילא.
66 מגילה כא, א. ובאו"ת שם יז, ב (סמ"ח): כל ימי עיכובו . . בארציות וחומריות עוה"ז.
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח צפון
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
קודם חצות (תוד"ה לאתויי מגילה כא, א) כמו הפסח שלא הי' נאכל אלא עד חצות.
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום צפון
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
קודם חצות (תוד"ה לאתויי מגילה כא, א 30 ) כמו הפסח שלא הי' נאכל אלא עד חצות.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רפב קריאת התורה והמפטיר א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
א כבר נתבאר בסי' קל"ה שמשה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קורין בספר תורה חמשה גברי ביו"ט וששה ביום הכיפורים וז' בשבת בשביל המעלה והקדושה יתירה שיש בכל אחד על חבירו הוסיף בו איש אחד.
ג משנה מגילה כא, א. רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז. טור.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רפב קריאת התורה והמפטיר א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ואם רצו להוסיף על מנין זה יכולים להוסיף כמו שירצו ולא היתה התקנה אלא כדי שלא יפחתו ממנין זה ויש אומרים שביו"ט אין מוסיפים על ה' כדי שלא יהא שוה עם יום הכיפורים ושבת אם יקרא בו ששה או שבעה וכן ביום הכיפורים אין מוסיפים על ששה שלא יהא שוה לשבת והסברא ראשונה עיקר ואעפ"כ נהגו במדינות אלו כסברא אחרונה ביום הכפורים ובכל יו"ט מלבד בשמחת תורה שהכל רוצים לעלות לתורה וסומכין על סברא הראשונה שהיא עיקר וגם ביום הכיפורים ובכל היו"ט אין המפטיר מהמנין כמו שיתבאר:
ה משנה מגילה כא, א. משמעות רש"י שם ד"ה ואין מוסיפין. רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז. שו"ת מהר"מ (פראג) סי' קי. טור ורמ"א ס"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעז דיני אכילת האפיקומן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ו צריך ליזהר לאכול האפיקומן קודם חצות לילה כמו הפסח שלא היה נאכל אלא עד חצות ולכתחלה טוב להקדים את עצמו לגמור את ההלל שאחר ברכת המזון קודם חצות:
ל רבא קכ, ב. תוס' מגילה כא, א ד"ה לאתויי. רא"ש פ"י סי' לח, שכן נהג ר"ת . טור ושו"ע ס"א. וכ"ה בסידור. וראה גם לעיל סי' תנח ס"ב. וראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 38, שבליל הסדר השני לא מקפידים בכך.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תפח סדר תפלת שחרית של פסח ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ה משה תקן להם לישראל שיהיו קורין חמשה גברי בכל יום טוב מענינו של יום ורמז לזה שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל שתיקן להם שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו ואנשי כנסת הגדולה תקנו להפטיר בנביא בכל יו"ט בענינו של יום וחכמי המשנה והגמרא ביררו ענין כל יום ויום בתורה ובנביאים וסדרו לנו לקרות ביום ראשון של פסח חמשה גברי בפרשת משכו וקחו לכם צאן וגומר ומפטיר בפסח גלגל ביהושע יש מתחילין מן בעת ההיא וגו' ויש מתחילין ויאמר יהושע אל העם התקדשו וכן נוהגין עכשיו (ואם יכול להוסיף ביום טוב על מנין הקרואים נתבאר בסי' רפ"ב):
מב משנה מגילה כא, א. רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז. שו"ע ס"ג. מ"א שם (שמשה תיקן מנין העולים). וראה גם לעיל סי' רפב ס"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
י בימי חולו של מועד קורין ד' גברי אין פוחתין מהם לפי שיש בהן קרבן מוסף לפיכך הוסיפו לקרות אחד יותר ממה שקורין בשני וחמישי ואין מוסיפין עליהם כמו שמותר להוסיף בשבת ויום טוב על מנין הקרואים לפי שבחולו של מועד יש בו מלאכה לעם ובמה שהם מתאחרים בבית הכנסת יקשה בעיניהם האיחור ואסור להטריח את הציבור:
עו משנה מגילה כא, א. רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז. וכ"ה בסידור (ראש חודש).
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום הכיפורים: תרכא סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
א מוציאין שני ספרים וקורים בראשון ששה אנשים בפרשת אחרי מות עד ויעש כאשר צוה ה' ואם חל בשבת קורין שבעה ומפטיר קורא בספר שני בפנחס ובעשור לחודש ומפטיר בישעיה ואמר סלו סלו עד כי פי ה' דבר לפי שבפרשה זו נתבאר ענין תשובה ותענית:
ב משנה מגילה כא, א. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רפב ס"א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעז דיני אכילת האפיקומן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ו צריך ליזהר לאכול האפיקומן קודם חצות לילה, כמו הפסח שלא היה נאכל אלא עד חצות .
933 הלכה זו תלוי' במחלוקת התנאים לענין קרבן פסח ומצה, ובמחלוקת הפוסקים לענין אכילת האפיקומן:
פסחים קכ, ב (תניא ואכלו את הבשר בלילה הזה, רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה, ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. אמר לו רבי עקיבא והלא נאמר חפזון עד שעת חפזון ... אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו ... דכיון דאיתקש לפסח כפסח דמי). ופרש"י שם (ואקשיה בהיקשא דעל מצות ומרורים יאכלוהו).
תוס' שם (יש מפרשים דכך הלכה, דהא סתם מתני' כוותיה, ואין זה ראיה). אבל במגילה כא, א ד"ה לאתויי (נראה דהלכה כרבי אלעזר ... ואם כן צריך למהר לאכול מצה בלילי פסחים קודם חצות, ואפילו מצה של אפיקומן).
רא"ש פ"י סל"ח (ומיהו נכון להחמיר כרבי אלעזר, דאפשר דרבי עקיבא מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאורייתא. וכן היה נוהג רבינו תם ז"ל, למהר לאכול אפיקומן קודם חצות).
שו"ת הרשב"א ח"א סי' תמה (והילכך אזלינן לחומרא כרבי אלעזר בן עזריה. ונפקא מינה לדידן לאכילת מצה לאחר חצות ... על כן צריך ליזהר וליכול קודם חצות. וכן מצה של אפיקומן).
טור ושו"ע ס"א (ויהא זהיר לאכלו קודם חצות).
וכן הוא בפסקי ההגדה (וצריך לאכלו קודם חצות).
ומנהגינו להחמיר בזה רק בליל ראשון, כמובא בהיום יום לט"ו ניסן (בסדר הראשון היה אאמו"ר מקצר, בכדי לאכול האפיקומן לפני חצות, אבל בשני היה מאריך. מתחיל לפני שעה ט וגומרו בשעה ג-ד אחר חצות, והיה מאריך בביאור ההגדה).
וכן הוא בהקדמה ללקוטי דברים (ליקוט כה) תא, א (מנהג בית הרב, בקבלה מדור לדור, להתחיל סדר הראשון תיכף אחר תפלת ערבית ושלא להאריך בו, כדי לאכול האפיקומן קודם חצות לילה. לא כן סדר השני אשר עורכים אותו בשעה מאוחרת בלילה, והאדמו"ר מאריך בביאור ההגדה ובעיניני תורה והתעוררות לעבודה).
והיינו כיון שליל שני הוא רק מדברי סופרים, וכדלקמן סי' תפא סוף ס"א (ובליל ב' יש לסמוך על סברא), לא החמירו בזה.
*
וכל זה הוא לענין אפיקומן, שהיא אינה אלא לזכר, כדלעיל ס"ג (ועכשיו שאין לנו פסח, צריך כל אחד לאכול כזית [מצה] זכר לפסח).
משא"כ לענין המצה של מצוות אכילת מצה, חייבים לאכול קודם חצות, כדלעיל סי' תנח ס"א-ב (שמצות מצה הוקשה למצות הפסח, שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ... לזמן אכילתה ... שצריך לאכלה קודם חצות הלילה כמו הפסח שאינו נאכל אלא עד חצות).
וכן הוא לקמן סי' תרלט ס"כ (וכיון שאכילת לילה הראשונה נלמד בגזירה שוה מאכילת מצה, צריך להיות דומה לה בכל דבר, דהיינו ... לאכול קודם חצות לילה, הכל כמו באכילת מצה כמו שנתבאר בהלכות פסח).
יוצא לכאורה אם כן, שאם איחר מאיזה טעם, ולא אכל מצה עד חצות, לא יוכל לברך "על אכילת מצה".
אמנם גם זה תלוי במחלוקת, כמובא לעיל שהתוס' בפסחים נסתפק, והתוס' במגילה הכריע כרבי אלעזר בן עזריה. ואילו הרמב"ם סבירא לי דלא קיי"ל כרבי אלעזר בן עזריה, כפי שכתב בהל' קרבן פסח סוף פ"ח (כבר ביארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות, כדי להרחיק מן העבירה, ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר). והיינו כדעת רבי עקיבא, שלשיטתו אמר רבא שיוצאים באכילת המצה גם לאחר חצות.
ולמעשה נתבארה ההלכה בדגול מרבבה ס"א (ונראה דמי שאירע לו אונס שלא יכול לאכול פרוסת המוציא עד חצות לא יברך על אכילת מצה, דספק ברכות להקל). וכן הוא בפרי מגדים סי' תעז א"א ס"ק א (יש לומר הלכה כן כהר"ם ז"ל ... ומיהו בלא ברכה דספק ברכות להקל). וכן הוא בסדור דרך החיים, סי' קכג ס"ג (אם לא אמר ההגדה עד לאחר חצות, יאכל מצה בלא ברכת על אכילת מצה ... משום דהוא פלוגתא בין הרמב"ם ובין התוס'). וכן הוא במשנה ברורה ביאור הלכה (עכ"פ לא יברך על אכילת מצה דספק ברכות להקל).
אבל יש חולקים וסוברים שיברך עליו גם אחר חצות, כמבואר בפר"ח סי' תעז ס"א (ומה שכתב ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. דעת הרמב"ם בפרק ו' שזמנו כל הלילה ... וכן דעת הרי"ף). ובשו"ת משכנות יעקב סי' קלט (העולה בידינו ... דהלכה כרבי עקיבא, דעיקר מצות פסח מן התורה כל הלילה, ואם שכח לאכול מצה עד חצות חייב לאכול אחר חצות ולברך עליה ... ולפענ"ד דהמברך לא הפסיד).
וכן נראית לכאורה דעת רבינו, לעיל סי' תעה סל"ג (ואם נאנס ולא אכל מצה בלילה זה, אין לו תשלומין בשאר לילות וימים. לפיכך כשאוכל מצה בשאר לילות וימים אינו מברך על אכילת מצה, אף שלא אכל מצה עדיין מכניסת הפסח ולא בירך עליה). משגרת הלשון נראה, שבלילה הראשון מברך בכל אופן, אף אחר חצות. וכן העיר מכאן בנתיב החיים על דרך החיים שם.
וכן לעיל סי' תעג ס"ג (אין לו תשלומין ביום ... בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך לשם חובה, דהיינו בלילה הראשון). ולא חילק בין קודם או אחר חצות.
*
ההיקש מאכילת הפסח לאכילת המצה, הובא גם לעיל סי' תנח ס"א (מצה הוקשה למצות הפסח, שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו), וסי' תעב ס"ב (שאכילת מצה הוקשה לאכילת פסח, שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, ובפסח נאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה, בלילה ממש).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעז דיני אכילת האפיקומן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, יג
ולכתחלה טוב להקדים את עצמו לגמור את ההלל שאחר ברכת המזון קודם חצות :
934 הרי"ף . שו"ת הרשב"א ח"א סוס"י תמה (ואפילו בקריאת הלל החמירו בתוספות שלא לקרות לאחר חצות). ר"ן פסחים כז, ב ד"ה גרסי' (ואפילו בקריאת ההלל החמירו בתוספות לקרותו קודם חצות), ומגילה ז, א ד"ה זה הכלל (וכן בהלל שבלילי פסחים החמירו בתוספות שלא לקרותו אחר חצות). רמ"א ס"א (ויקדים עצמו שגם ההלל לקרא קודם חצות).
והיינו אף שבתוס' שלנו מגילה כא, א ד"ה לאתויי (אבל בהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר כל כך, שהרי מדרבנן הוא). מכל מקום יש שיטה בתוס' להחמיר גם בזה.
ולכן נפסק כאן, דהיינו רק לכתחלה. ומסיק בלקוטי טעמים ומנהגים (אבל אין מדקדקין בזה בבית הרב).
*
ומזה מובן שאין מדקדקים אף בב' כוסות האחרונים, שיהיו דוקא קודם חצות.
ואף שנתבאר לעיל סי' תעב ס"ב (לכן גם כל הארבע כוסות שתקנו חכמים אינו אלא בלילה, בזמן הראוי לאכילת מצה, שכל מה שתקנו חכמים כעין של תורה תקנו. וכוס של קידוש הוא אחד מן הארבע כוסות).
והקשה מהרי"ל, סדר ההגדה ע' צב (תקשה לך על שני כוסות האחרונים דלאחר אכילה, יהיו גם כן מחוייבים לשתות קודם חצות, כדרך מצה). וראה שערי שלום (פסחים סי' לב).
מכל מקום אין מדקדקין בזה, מטעם המובא לעיל מהתוס' (אין להחמיר כל כך, שהרי מדרבנן הוא).
והיינו שלענין מצה וד' כוסות בלילה דוקא (ולא קודם חשיכה), שהלכה זו היא לדברי הכל, מדקדקין גם בד' כוסות שהן מדרבנן. משא"כ לענין מצה וד' כוסות לפני חצות, שהיא מחלוקת הפוסקים, אין מדקדקין בזה אלא לענין מצה, ולא לענין ד' כוסות שהן מדרבנן.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפח סדר תפלת שחרית של פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ה משה תקן להם לישראל שיהיו קורין חמשה גברי בכל יום טוב , מענינו של יום , ורמז לזה שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, שתיקן להם שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו.
107 משנה מגילה כא, א (ביום טוב חמשה). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז (ובימים טובים חמשה). שו"ע ס"ג (חמשה גברי).
והטעם שקורין ביום טוב חמשה גברי, נתבאר לעיל סי' רפב ס"א (משה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו קורין בספר תורה חמשה גברי ביום טוב וששה ביום הכיפורים וז' בשבת, בשביל המעלה והקדושה יתירה שיש בכל אחד על חבירו הוסיף בו איש אחד).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצ סדר תפלת יום שני ותפלת חולו של מועד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
י בימי חולו של מועד קורין ד' גברי .
458 משנה מגילה כא, א (בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז (בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה ... אין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהן).
וכן הוא בסידור, אחרי הלל (וקוראין בראש חדש וחול המועד ד' גברי).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ד ביום א' של שבועות אחר גמר ההלל (וכל דיני ההלל ביום זה נתבאר בסי' תפ"ח ), מוציאין ב' ספרי תורה מטעם שנתבאר בסי' תפ"ח , וקורין בספר תורה א' חמשה גברי בפרשת יתרו בחודש השלישי לצאת עד סוף הסדרה, שהוא ענינו של יום שבו נתנה התורה .
653 משנה מגילה כא, א (ביום טוב חמשה). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז (ובימים טובים חמשה). וכדלעיל שם ס"ה (משה תקן להם לישראל שיהיו קורין חמשה גברי בכל יום טוב מענינו של יום), ושם נסמן (הערה 107).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) הוספות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ומוציאין ספר תורה וקוראין בראש חדש וחול המועד ד' גברי .
774 משנה מגילה כא, א (בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן). טור ושו"ע סי' תכג ס"א, לענין ר"ח (ומוציאין ספר תורה וקורים בו ד', אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם). שוע"ר סי' תצ ס"י, לענין חול המועד (בימי חולו של מועד קורין ד' גברי).
תקנת קריאת התורה וההפטרה בשבת ומועדים וכו', נתפרשה כל אחת במקומה, כמצויין בשוע"ר סי' תפח ס"ה (הערה 116).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) הוספות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ובחנוכה ג' גברי , וקדיש, אשרי ובא לציון, קדיש שלם, ומכניסין ספר תורה להיכל, ואחר כך אומרים בית יעקב :
779 טור ושו"ע סי' תרפד ס"א (קורין בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא, שלשה בכל יום).
וכדתנן מגילה כא, א (בשני וחמישי בשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ... זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה). ולכן גם חנוכה ופורים, שאין בהם מוסף, קורין שלשה.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
שיהיו קורין בספר תורה חמשה גברי ביום טוב וששה ביום הכיפורים וז' בשבת , בשביל
1368 משנה מגילה כא, א (בשני וחמישי בשבת
במנחה, קורין שלשה ... בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה ... ביום טוב חמשה,
ביום הכיפורים ששה, בשבת שבעה). רמב"ם הל' תפלה פי"ב הט"ז (כמה הן
הקוראין, בשבת בשחרית קוראין שבעה, וביום הכיפורים ששה, ובימים טובים חמשה ...
בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה, בשבת וביום הכפורים במנחה, ובשני ובחמישי
של כל השנה, ובחנוכה ובפורים בשחרית, ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה). טור
ולבוש ס"א (בחול קורין ג' כגון ביום ב' וה' ... בראש חודש ובחולו של מועד ...
מוסיפין אחד הרי ד', וביום טוב ... קורין ה', וביום הכיפורים ... קורין ו', ובשבת ...
קורין ז').
וכאן לא הזכיר את שני וחמישי ושבת במנחה וראש חדש וחול המועד,
אלא את אלו ש"אם רצו להוסיף על מנין זה יכולים להוסיף".
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
המעלה והקדושה יתירה שיש בכל אחד על חבירו הוסיף בו איש אחד .
1369 משנה מגילה כא, א ( זה
הכלל, כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה. ביום טוב חמשה. ביום הכפורים
ששה, בשבת שבעה), ובגמרא שם כב, ב (בראש חדש ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה, ביום טוב
דאסור בעשיית מלאכה חמשה, ביום הכיפורים דענוש כרת ששה, שבת דאיכא איסור סקילה
שבעה). לבוש ס"א (שכן הוא סדר המעלות שמעלין בקודש ... וביום טוב שהוא קדוש
יותר מהם, קורין ה', וביום הכיפורים שהוא קדוש יותר קורין ו', ובשבת שהוא קדוש
מכולם קורין ז').
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
להוסיף על מנין זה יכולים להוסיף כמו שירצו,
1370 משנה מגילה כא, א (בשני ובחמישי ...
ואין מוסיפין עליהם ... ביום טוב חמשה, ביום הכיפורים ששה, בשבת שבעה, אין פוחתין
מהן, אבל מוסיפין עליהן), ופרש"י (ואין מוסיפין עליהן, שלא יקשה לצבור מפני
שהן ימי מלאכה ... בראשי חדשים וחול המועד נמי איכא ביטול מלאכה דמלאכת דבר האבד
מותרת), משא"כ ביום טוב ויום כיפור מוסיפין עליהן. רמב"ם הל' תפלה
פי"ב הט"ז (בשבת בשחרית קוראין שבעה, וביום הכיפורים ששה, ובימים טובים
חמשה, אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהם). שו"ת מהר"מ (פראג) סי' קי (הא
אמרינן בשבתות ויום טוב מוסיפים על ה' ו' ז'). טור ודעה הא' ברמ"א ס"א
(והוא הדין ביום טוב מותר להוסיף על מנין הקרואים).
וטעם הנ"ל שאין מוסיפין בראש חדש וחול המועד וב' וה',
הובא גם לקמן סי' תצ ס"י (בימי חולו של מועד קורין ד' גברי ... ואין מוסיפין
עליהם, כמו שמותר להוסיף בשבת ויום טוב על מנין הקרואים, לפי שבחולו של מועד יש בו
מלאכה לעם, ובמה שהם מתאחרים בבית הכנסת יקשה בעיניהם האיחור, ואסור להטריח את
הציבור).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יב, יג
מברכים, אלא ראשון היה מברך ברכה ראשונה והאחרון היה מברך ברכה אחרונה , אבל עכשיו שכל
1383 משנה מגילה כא, א (הפותח והחותם
בתורה מברך לפניה ולאחריה).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
פסוקים, ואין למדין מחול המועד וחנוכה שאי אפשר בענין אחר .
1393 אבודרהם שם (דאין
עולה למנין אלא אם כן מוסיף, הואיל ואפשר, מה שאין כן בפרי החג דהתם לא אפשר).
שו"ע שם ( אינו
עולה מהמנין . חוץ מפרי החג, משום דלא אפשר).
ובאמת אין הפרש גדול בין קריאת התורה של
פרי החג בחול המועד סוכות ושל חנוכה, לבין שאר קריאת התורה, הן לדעת המחבר והן
לדעת הרמ"א.
שהרי לדעת המחבר שהובא לעיל שבפרי החג
ובחנוכה חוזרים וקוראים אותה פרשה, פסק כאן שאף בשאר קריאת התורה מותר לחזור
ולקרות אותה פרשה.
ולדעת הרמ"א שפוסק כאן שאסור לחזור
ולקרות אותה פרשה, פוסק כאן גם לענין פרי החג, ברמ"א סי' תרסג שם (ויש אומרים
ששנים הראשונים קורין בספיקא דיומא, והשלישי קורא ביום המחרת, והד' חוזר וקורא כל
ספיקא דיומא, דהיינו מה שקראו שנים הראשונים, וכן אנו נוהגים).
וכן לענין חנוכה, ברמ"א סי' תרפד
שם (ויש אומרים שישראל קורא ביום שלאחריו, דהיינו ביום הג', וכן בכל יום. וכן
נוהגין).
אך מכל מקום יש הפרש קטן בינם, הן לדעת
המחבר והן לדעת הרמ"א, ומזה למד רבינו שבמקום שאי אפשר חוזרים וקוראים אותה
פרשה, ולכן נוהגים כן במדינות אלו בשמחת תורה, לחזור ולקרות אותה פרשה.
*
והיינו שאף לדעה הראשונה כאן, ש"שמותר
לקרות עולים הרבה בפרשה אחת, שחוזר וקורא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, ואין בזה חשש
ברכה לבטלה". מכל מקום יש הפרש בין קריאת התורה רגילה ש"אין השני עולה
למנין ז' קרואים המחוייבים בשבת", לבין קריאת פרי החג בחול המועד סוכות, שגם
השני עולה מן המנין ( חוץ
מפרי החג, משום דלא אפשר).
ומזה לומד רבינו, שכן הוא גם לדעת
הרמ"א כאן, שכיון "שאי אפשר בענין אחר", לכן עושים כן בשמחת תורה.
ואף שלפי דעת הרמ"א לא מצינו חילוק
זה, בין אפשר לבין אי אפשר.
הנה כל זה הוא כיון שלדעת הרמ"א גם
בחול המועד סוכות וחנוכה "אפשר בענין אחר", "שישראל קורא ביום
שלאחריו".
אך מכל מקום למדים מדעת המחבר, שבמקום
"שאי אפשר בענין אחר", מותר "להשני לברך על הפסוקים שכבר בירך
עליהם הראשון". ולכן עושים כן בשמחת תורה, כיון "שאי אפשר בענין
אחר".
*
ויתירה מזו, גם לדעת הרמ"א יש
הפרש, שהרי בחול המועד סוכות חוזר הרביעי וקורא מה שכבר קראו כהן ולוי, כמבואר
ברמ"א שם (והד' חוזר וקורא כל ספיקא דיומא, דהיינו מה שקראו שנים הראשונים).
והטעם לזה כיון "שאי אפשר בענין אחר".
והטעם למנהג זה, גם לדעת הרמ"א,
נתבאר בלבוש שם (ולרביעי חוזרין וקוראין ביום השני. וביום השלישי שהן ספיקא דיומא,
ושייכי יותר לרביעי משום שהוא ניתוסף משום קדושת היום).
והיינו כדתנן מגילה כא, א (זה הכלל, כל
שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה).
והביאור הפשוט בהלכה זו הוא כמובא לקמן
סי' תפח ס"ו (ורבנן סבוראי תקנו, וכן הנהיגו הגאונים אחריהם, שיקרא המפטיר בפרשת
המוספין שבפנחס).
ובסי' תצ סי"א (כשתקנו רבנן סבוראי
להוציא ספר תורה שניה בכל יום לקרות בו פרשת המוספין שבפינחס, דהיינו והקרבתם
וגו', אזי אין קורין בד' פרשיות היום רק ג' גברי, והד' קורא בפרשת המוספין). וכן
הוא בחול המועד סוכות, שהרביעי קורא בפרשת המוספים של יום זה.
ואין חוששים למה שהרביעי מברך "על
הפסוקים שכבר בירך עליהם הראשון", כיון ש"אי אפשר בענין אחר". ולכן
עושים כן בשמחת תורה, כיון "שאי אפשר בענין אחר".
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפב קריאת התורה והמפטיר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ושאר תעניות ציבור ויום הכיפורים במנחה, שאין יכולים להוסיף על ג',
1433 כדתנן מגילה כא, א (בשני
וחמישי, בשבת במנחה, קורין שלשה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצב דין תפלת מנחה בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
שבת במנחה , עשרה
1953 ב"ק פב, א (עשרה תקנות תיקן עזרא,
שקורין במנחה בשבת). מגילה כא, א (בשבת במנחה קורין שלשה). טור ושו"ע
ס"א (ומוציאין ספר תורה וקורין ג' אנשים).
ונתבאר לעיל רס"י רפב (והערה 1366 ), שבזה תיקן עזרא הן את
עצם קריאת התורה והן את מנין הקרואים שבה.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרכא סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ואם חל בשבת קורין שבעה.
1548 משנה מגילה כא, א (ביום הכיפורים ששה, בשבת שבעה). משנה שם ל, ב (ביום הכיפורים אחרי מות). טור ושו"ע שם (בראשון קורים ששה בפרשת אחרי מות, עד ויעש כאשר צוה ה' (אחרי טז, לד). ואם חל בשבת, קורים שבעה).
וכן הוא לעיל סי' רפב ס"א (שמשה רבנו תיקן ... ששה ביום הכיפורים, וז' בשבת), וס"ב (ויום הכיפורים שחל להיות בשבת, טוב שלא להוסיף, מפני שסיומי מנין העולים מכוונים שמסיימין בדברי כפרה וכפר בעדו וכו', וכן כולם, ולכן טוב שלא לשנותם).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי פסקי הסדור סדר קריאת המגילה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא, יב
כשקורין המגלה בצבור מברכין לאחריה ברכה זו [ברוך כו' הרב את ריבנו וכו'], אבל לא ביחיד.
3212 ארחות חיים הל' מגילה ס"ז, וכל בו סי' מה ד, ג (ירושלמי לא אמרו ברכה לאחריה, אלא בצבור). רמ"א סי' תרצב סוס"א (ואין לברך אחריה, אלא בצבור).
והיינו שמברכים ברכת המצות לפניה ולא לאחריה, מלבד ברכת התורה וההפטרה בצבור, שמברכין גם לאחריה, כדתנן מגילה כא, א (הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה).
פתיחה בהקשר