על הפרק
אגרות קודש כרך ג תקג
מקור מפורש
בפרק זה
ג) אם יש להנ"ל שייכות למש"כ אדמוה"ז באגה"ק סי' כ' שהארת הקו בקע את הפרסא?
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א
מקור מפורש
בפרק זה
197 הקב"ה בעצמו ("הוא לבדו, ית'"). . הכח והיכולת לברוא. . יש מאין : אגרת הקודש סי' כ (קל, ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א תצוה שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
10 אגה"ק סימן כ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א פורים קטן שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
10 אגה"ק סימן כ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה ו
מקור מפורש
בפרק זה
9 הקדמת תיקוני זהר קרוב לתחילתה, ראה אגרת הקדש סימן כ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג שמיני שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
השתשלות – מחכמה ואילך, ירידה – מאוא"ס לחכמה, בכללות יותר: השתל' – לאחר הצמצום, ירידה – עד הצמצום, יעוין לקו"ת ברכה צח, ב. שה"ש מב, ב. וראה ג"כ אגה"ק סי' כ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה חיי שרה שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
מסיום פסוק זה למדים (חגיגה יב, א) שהארץ נבראת תחלה. ויש לקשר דרשת הירוש' עם הדרשה שבחגיגה שם (ראה לעיל סוס"ג ובהנסמן שם): מבואר בכ"מ (ראה תו"א ותו"ח ר"פ ויגש. ד"ה כי המצוה הזאת תרס"ו. ועוד) שדעת ב"ש שמים נבראו תש"א), ומכיון שבחי' עצם נשמתו האירה גם בגופו [שזהו"ע ותרא אותו כי טוב הוא, שכשנולד נתמלא הבית כולו אורה (שמות ב, ב. פרש"י שם משמו"ר פ"א, כ), שגם "בית" הוא הגוף, נתמלא מאור הנשמה (ד"ה ויבא עמלק תרפ"ח בתחלתו)], תחלה, הוא מצד בחי' הגילויים דסדר השתלשלות, ודעת ב"ה ארץ נבראת תחלה הוא – מצד כח העצמות, שכח העצמות מתגלה בארץ דוקא (ראה אגה"ק סי' כ' (קלב, רע"א)) – והרי גם ענין הנצחיות שבנבראים הוא מצד כח הא"ס שבהם (כבפנים ההערה), ואמיתית ענין הא"ס ובל"ג הוא בעצמות דוקא. ואין מזה סתירה למה שצבא השמים קיימים באיש וצבא הארץ קיימים (רק) במין – אף שכח העצמות מתגלה בארץ דוקא כנ"ל – כי ב' ענינים בגילוי כח העצמות: ענין ה"אין סוף" שבו (שבעצמותו ית' גופא הוא כביכול ענין ה"גילוי" שבו) – וענין זה מתגלה בעיקר בבחי' האור, שמה שהוא א"ס הוא להיותו מעין המאור (ראה ד"ה ויולך ה' תרס"ו. תקעו תש"ז. ועוד) ולכן, גם בנבראים הוא בעיקר בצבא השמים; ומה ש"אין לו תחלה" – שזה מתבטא בהכח להוות יש מאין (ראה אגה"ק שם (קל, ריש ע"ב) שהכח להוות יש מאין הוא מצד הענין ד"מציאותו מעצמותו" – "אין לו תחלה") – וענין זה הוא בעיקר בבחי' המלכות ובארץ. ועיין ד"ה מצה זו תש"ז פ"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
69 והטעמים שבזהר ובע"ח (דלעיל הערה 55) הם הקדמה והכנה להשלמת הכוונה ד"דירה בתחתונים". כי ענין ה"דירה" הוא [לא רק שנמצא בה כל העצם, אלא גם] שהעצם נמצא בה בגילוי (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 35), ולכן צריך ל"הטיב לברואיו" ו"יכירו גדולתו" – בחי' הגילויים, כי ידיעה והכרה זו הם הכנה לגילוי העצמות. (ובדוגמת המבואר בלקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 214, שאהוי"ר, עם היותם בחי' גילויים, הם "דרכי הוי'" – לפי שעל ידם דוקא בא עצמותו ית' בגילוי, במעשה המצות. עיי"ש). וכמו שההתהוות, עם היות שהיא רק ביכולת העצמות, בכ"ז ההתהוות בפועל הוא מהאור וע"י התלבשותו בכלים (אגה"ק סי' כ' – קל, ריש ע"ב), כן גם השלמת הכוונה ד"דירה בתחתונים" – דירה לעצמותו, הוא ע"י (הקדמת "להטיב לברואיו" – אור, ו"יכירו גדולתו" – כלים. וי"ל בדא"פ שזהו ג"כ הסדר ב"ושכנתי בתוכם": משכן – אור, ביהמ"ק (דשלמה) – כלי, וביהמ"ק דלעתיד – דירה לעצמותו.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
78 אגה"ק סי' כ' (קל, ריש ע"ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז תזריע שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
33 אגה"ק סי' כ (קל, ריש ע"ב). ובהמשך (משיחת ש"פ תזריע תשכ"ה) תרס"ו ע' שנד־ה, שהכח לברר את "טבע החומרי הגמור דנה"ב כו', שזהו בבחי' התחדשות גמורה כחידוש יש מאין", הוא לפי שבהנשמה "כמו שירדה למטה מטה (בגוף ונה"ב) יש בה כח העצמות".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט עקב שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
30 לכאורה הי' אפשר לומר, שהעקב [שבאדם. ועד"ז בנמשל – העבודה דקב"ע] אינו מתייחס להרצון יותר מהראש, כ"א שהראש, להיותו כלי לשכל – השכל שבו מסתיר על הרצון, ובהעקב – לא ישנו הסתר זה. אבל מהלשון בתו"א (א, ב) "ובבחינה זו נקרא הרגל ראש .. שסופן הוא תחלתן שבחי' הרגל נקרא ראש", משמע שמעלת הרגל "בבחי' זו" היא בדוגמת מעלת הראש בבחי' הגילויים. והיינו שנעיצת תחלתן בסופן הוא באופן, שבחי' סופן – רגל, הוא כלי לבחי' תחלתן – כמו שהראש הוא כלי לשכל. וכן מובן גם מהענין ד"דירה בתחתונים", מה שדוקא התחתונים הם דירה לעצמותו ית' (ובעולמות העליונים – רק גילוי, שזהו "ירידה מאור פניו ית'" (תניא פל"ו. נת' בד"ה באתי לגני תשי"א פ"ה. וש"נ) – שזהו לא רק לפי שהגילויים שישנם בעליונים מסתירים על העצמות, ובעוה"ז – אין הסתר זה, אלא גם) לפי שההרגש שמציאותו מעצמותו – בעוה"ז, הוא בדוגמת והוא "כלי" ודירה להעצמות שמציאותו מעצמותו (אגה"ק סי' כ'. ביאוה"ז בשלח מג, ג. ביאוה"ז להצ"צ ע' ריד. וראה המשך ר"ה תרצ"ד בסה"מ תיש"א (פי"ד. ובד"ה בסוכות שם בתחלתו). מצה זו תש"ז פ"ב. ובכ"מ). ומזה מובן גם בנוגע לעניננו, שהעבודה דקב"ע היא כלי להעצמות (משיחת ש"מ אייר תשכ"ה).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד
מקור מפורש
בפרק זה
*) געדרוקט אין ספר חכמי ישראל (ניו יארק, תרפ"ד) ע' לב **) אגרת הקודש סימן כ
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בפרק זה
*) געדרוקט אין ספר חכמי ישראל (ניו יארק, תרפ"ד) ע' לב **) אגרת הקודש סימן כ
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב תזריע שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
9) אגה"ק סימן כ (קל, ב) והטעם עייז מפני ש,אינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו ולכן הוא לבדו כו'" -- והרי כל חידוש אמתי -- אין לו עילה כו'.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ג
מקור מפורש
בפרק זה
11 ראה בכ"ז – אגה"ק סי' כ'. תו"א ד"ה יביאו לבוש מלכות (צ, ב). אוה"ת שמע"צ ע' א'תשפא ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' פ"ב. שרש מצות התפילה פכ"ה ואילך. ועוד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו טבת שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
34 ראה לקוטי לוי"צ שם (ע' רנד) השייכות דהילולא דאדה"ז לחודש טבת מצד הענין דהמתקת הגבורות (ראה לעיל הערה 16, שזה שייך להנ"ל בפנים בפי' "גוף נהנה מן הגוף (הגשמי)"). ולהעיר דאגה"ק סי' כ – המבארת מעלת הגשמיות שבה דוקא יש כח העצמות דמציאותו מעצמותו כו' – כתבה אדמו"ר הזקן "בימים שלפני הסתלקותו בכפר פייענא" (דרמ"צ קע, א). וראה בארוכה לקו"ש חט"ז שיחה לכ"ד טבת.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
ג) אם יש להנ"ל שייכות למש"כ אדמוה"ז באגה"ק סי' כ' שהארת הקו בקע את הפרסא!
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז כ"ד טבת שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
1 אגה"ק סי' כ – שכתבה אדמו"ר הזקן "בימים שלפני הסתלקותו בכפר פייענא" (דרמ"צ קע, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז כ"ד טבת שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
13 וכסיום לשון האגה"ק סי' כ – "כמ"ש היום לעשותם ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז יו"ד שבט שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
19 אגה"ק סי' כ (קל, ב). ובארוכה בהנסמן בהערה 17.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ו
מקור מפורש
בפרק זה
39 אגה"ק סי' כ (קל, סע"א ואילך).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח חג השבועות שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
62 אגה"ק סי' כ (קל, רע"ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
...והנה בכלל מצב הנ"ל הוא ע"י שהאמונה בהשגחה פרטית הוא רק באופן מקיף, כי כשנכנסת בפנימיות -- מובן שאין כל מקום להתרגשות, וכמבואר באגה"ק סי' כ'"ה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא וארא שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
47 אגה"ק סי' כ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד ואתחנן שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
33 אגה"ק סי' כ (קל, ב). וראה במקומות שבהערה הבאה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ג
מקור מפורש
בפרק זה
64 תניא אגה"ק סימן כ (קלא, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בפרק זה
26 תקו"ז בהקדמה (ג, ב). אגה"ק סימן כ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"כ
מקור מפורש
בפרק זה
14 עץ חיים שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"ב. וראה תניא אגה"ק סימן כ (קל, א).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תש"כ
מקור מפורש
בפרק זה
61 תניא אגה"ק סימן כ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"כ
מקור מפורש
בפרק זה
17 תקו"ז בהקדמה (ג, ב). עץ חיים שער מז (שער סדר אבי"ע) פ"ב. תניא אגה"ק סימן כ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בפרק זה
217 תניא אגה"ק סימן כ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ג*), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בפרק זה
והנה בכ"ז ואתה מחי' את כולם כתיב 44 , דהארת אור אלקי הרי נמשך להוות ולהחיות את כל הנבראים מאין ליש, וכדאיתא באגה"ק סי' ך' דהארה דהארה דהארה הוא בכל הנבראים ונוצרים ונעשים כו', שהוא האור והחיות אלקי שנמשך בכל הנבראים, וכמאמר 45 הזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים, דהאור והחיות מאיר ונמשך גם במדרי' היותר תחתונים והיותר שפלים, וכמ"ש 46 אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך (עכ"ל).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ו ב"ה. ענינה* של תורת החסידות**
מקור מפורש
בפרק זה
1234 ואז היא מתגלית (לא רק בבירור הדבר גשמי שמחוץ להאדם, אלא גם) בהבחינות של הנשמה עצמה, ד' הבחינות נרנ"ח, ועל ידם דוקא היא נמשכת ופועלת בדבר הגשמי שמחוץ להאדם (אף שהתעוררות היחידה באה מצד בירור דבר הגשמי דוקא)
[בדוגמת מה שכח העצמות שמציאותו מעצמותו, עם היותו מתבטא בהתהוות היש הגשמי דוקא, מ"מ המשכת כח העצמות בהיש הוא ע"י האור דוקא "שהאור הוא ממוצע בין יש האמיתי ליש הנברא, והיינו דע"י אמצעות האור בא כח העצמות, ווערט אַראָפּגעטראָגן דער כח העצמות להוות יש מאין ואפס המוחלט" (ד"ה יחיינו תרצ"ד פי"ד. וראה גם אגה"ק סי' כ'),
ועד"ז בעבודת האדם, שעם היות שגילוי העצמות הוא בקיום המצות מעשיות דוקא, בכל זה, אופן המשכת העצמות במעשה המצות הוא ע"י הכחות פנימיים (שכל ומדות) דוקא (ראה לקו"ש ח"ג ע' 956 שמטעם זה נקראים אהוי"ר בשם "דרכי הוי'". עיי"ש באריכות)],
שלכן (לצורך קנין החפץ), גם הד"א (נרנ"ח) קנויים להאדם, ועי"ז דוקא, הד"א קונות לו את החפץ, כנ"ל בפנים.
ויש לומר, שזהו גם הביאור בפנימיות הענינים מה שלא רצו להקנות את החפץ באופן שיהי' כ"הלכתא בלא טעמא" לגמרי (ראה לעיל הערה 127) – כי גם בירור הגשמי כו' צ"ל נמשך ע"י השכל (טעמא) דוקא.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בפרק זה
ובפרט ע"פ המבואר באגרת הקודש סימן כ' 22 שכח הבורא שמהוה את הנבראים מאין ליש הוא ממהותו ועצמותו של המאציל ב"ה, שמציאותו הוא מעצמותו, ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בפרק זה
ולפנ"ז – בסיום אגה"ק סי' כ', ד"ה איהו וחיוהי חד 1769 :
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תש"ל
מקור מפורש
בפרק זה
2482 אגה"ק סימן כ (קל, ריש ע"ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמות, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בפרק זה
אגרת הקודש סימן כ', והרשימה "נפש השפלה כו'" 235 , ובנוגע לאדמו"ר מהוריי"צ:
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, פרשת פרה, כ"ף אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בפרק זה
1872 תניא אגה"ק סימן כ (קל, ריש ע"ב).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ בשלח, י"א שבט ה'תשמ"ח
מקור מפורש
בפרק זה
52 אגה"ק סי' כ (קל, ריש ע"ב). – ולהעיר אשר כ ר"ת כתר ועשרים בגימטריא כתר (כנ"ל בשוה"ג להערה 23).
פתיחה בהקשר
ענינה של תורת החסידות 22
מקור מפורש
בפרק זה
131 ואז היא מתגלית (לא רק בבירור הדבר גשמי שמחוץ להאדם, אלא גם) בהבחינות של הנשמה עצמה, ד' הבחינות נרנ"ח, ועל ידם דוקא היא נמשכת ופועלת בדבר הגשמי שמחוץ להאדם (אף שהתעוררות היחידה באה מצד בירור דבר הגשמי דוקא)
[בדוגמת מה שכח העצמות שמציאותו מעצמותו, עם היותו מתבטא בהתהוות היש הגשמי דוקא, מ"מ המשכת כח העצמות בהיש הוא ע"י האור דוקא "שהאור הוא ממוצע בין יש האמיתי ליש הנברא, והיינו דע"י אמצעות האור בא כח העצמות, ווערט ¨ר§פּגעטר§גן דער כח העצמות להוות יש מאין ואפס המוחלט" (ד"ה יחיינו תרצ"ד פי"ד. וראה גם אגה"ק סי' כ'),
ועד"ז בעבודת האדם, שעם היות שגילוי העצמות הוא בקיום המצות מעשיות דוקא, בכל זה, אופן המשכת העצמות במעשה המצות הוא ע"י הכחות פנימיים (שכל ומדות) דוקא (ראה לקו"ש ח"ג ע' 956 שמטעם זה נקראים אהוי"ר בשם "דרכי הוי'". עיי"ש באריכות)],
שלכן (לצורך קנין החפץ), גם הד"א (נרנ"ח) קנויים להאדם, ועי"ז דוקא, הד"א קונות לו את החפץ, כנ"ל בפנים.
ויש לומר, שזהו גם הביאור בפנימיות הענינים מה שלא רצו להקנות את החפץ באופן שיהי' כ"הלכתא בלא טעמא" לגמרי (ראה לעיל הערה 121) – כי גם בירור הגשמי כו' צ"ל נמשך ע"י השכל (טעמא) דוקא.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשן של הדברים הנ"ל
מקור מפורש
בפרק זה
27 ולכאו' פלא : ראה ג"כ לקו"ת פ' ראה כו, ד. שם יט, ג ובאגה"ק סי' כ.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי ג
מקור מפורש
בפרק זה
ל ירושלמי פ"ק דברכות סוף ה"ב. ובבלי סוף פ"ב דברכות יז, א (נוח לו שלא נברא). וראה תניא אגה"ק סי' כ קלא, א (הטעם לזה).
פתיחה בהקשר
לקוטי תורה דרושים לר"ה נו ב
מקור מפורש
בפרק זה
וע' באגה"ק סי' כ':
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך ד פרשת פינחס את קרבני לחמי
מקור מפורש
בפרק זה
הנה בספר עה"ק ח"א רפ"ח בשם הרב ר' עזריאל ז"ל באיזה הכרח תכריח שיש שם עשר ספירות כי רצוני לומר שאין שם רק א"ס בלבד, תשובה אין סוף הוא שלימות מבלי חסרון ואם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלמותו כו' והגבול הנמצא ממנו תחלה הם הספירות שהם כח השלם וכח החסר כשהם מקבלים מהשפע הבא משלימותו הם כח שלם ובהמנע השפע מהם יש בהם כח חסר כו' עכ"ל ועיין מזה ג"כ בספר חוקר ומקובל, ד"ד ע"ב וז"ל הב' בחי' שזכרנו הם א"ס המורה על הרצון שהוא ביכולתו והוא בלתי סוף ותכלית כו' ומה שרצה ע"ד תכלית כו' והן נקראות ספירות כו' והן הן מדות הרצון המוגבלות שרצה בהן לברוא את העולם על פיהם ולהנהיג בהן עולמו עכ"ל ובדרך החסידות נק' ב' בחינות אלו סוכ"ע וממכ"ע וכמ"ש בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות, וז"ש ברבות בראשית פ"ד מה אם אתה שאתה כו' אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והי' העולם עאכ"ו, ור"ל שעם היותו א"ס מאיר ומשפיע ממנו ג"כ כח מוגבל, וזהו הע"ס, אך באמת בע"ס עצמן יש אורות וכלים, אשר כלים דאצי' עם היותן אלקות הם כח בבחי' גבול וזהו שארז"ל שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות, והאור המלובש בהן יש בו כח א"ס וכמ"ש באגה"ק סי' כ' בד"ה איהו וחיוהי וזהו ענין כח השלם וכח החסר שכ' הרע"ז ז"ל ועמ"ש ע"פ המאמר אנת הוא שלימא דכולהו כו' וכד אנת תסתלק מנייהו כו', וזהו ענין הקרבנות דפי' בעה"ק
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך ד הוספות - פרשת מסעי אלה מסעי
מקור מפורש
בפרק זה
ענין ויכתוב משה את מוצאיהם מה צ"ל ויכתוב משה הלא כל התורה משה כותב כמארז"ל פ"ב דב"ב הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב ומהו ענין מוצאיהם למסעיהם ואח"כ נאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם גם ענין מ"ב מסעות ביצי"מ (בד"ה לכן אמור לבנ"י) אך הנה בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע בכל יום בבקר ובערב כאלו הוא עת יצ"מ (ע"כ) א"כ יש ג"כ הארת מ"ב מסעות בכל יום והוא ענין מ"ב תיבין בפ' שמע מן ואהבת עד ובשעריך והענין כי מצרים הוא מצר ים, ים הוא הפך אתוון מבחי' מי והנה בחי' מי הוא כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (הג"ה מי אלה הוא שם אלקים כמ"ש בזח"א דף ב' ועמ"ש מזה בד"ה והיה מספר בנ"י ובהביאור בפי' הפסוק פלג אלקים מלא מים עכ"ה) ברא אלה יש מאין וצ"ל למה נק' מאין והלא ממך הכל (ה' בת"א פ' בשלח ד"ה וירא ישראל מבואר התירוץ לפי שבריאת העולם ע"י ש' הוי' יו"ד צמצום ובלק"ת פ' ראה ד"ה אחרי פ"א פי' שהוא נברא מבחי' שהוא כאין ואפס לגבי עצמותו ית' שהוא רק אור וזיו כו', ובמ"א נת' פי' מאין ר"ל שהיא דבר חדש מה שלא היה בכח המקור המוצאו ולא ע"ד השתלשלות עילה ועלול וכן פי' בלק"ת ד"ה ואתחנן פ"ב וכ"מ באגה"ק סי' כ' גבי בלי שום סיבה אחרת ליש הזה וכאן פי' שני הפירושים ע').
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך א הוספות - דרושים לשבועות ענין מקרא ומשנה
מקור מפורש
בפרק זה
והענין הוא כי כדי להיות התהוות עולם העשייה הוא ע"י זיווג ז"א ונוק' דיצירה, שמבחי' ז"א דיצירה לבד שהוא בחי' אלקות והו"ק אינן בגדר חסד וגבורה גשמיים כ"א כשהולך השפע ע"י בחי' מלכות דיצי' ונתצמצם עצם האור דיצירה אז יכול אח"כ להתהוות עולם עשייה ע"י מסך מבדיל (והוא ע"ד מ"ש באגה"ק סי' כ' שעיקר התהוות היש ודבר נפרד לגמרי הוא ממלכות כו' כי אין מלך בלא עם כו' ומה גם כי בריאת הנשמות ממנה להיות יש ודבר נפרד כו', ועמ"ש במ"א בדרוש הנפילים לפי שלא נקלטו הנשמות במל' כו'), וזהו ויאמר אלקים יהי אור בעל המאמר הוא חסד דיצירה ויהי אור הוא כשנתהווה חסד דעשייה, יקוו הים הוא בחי' גבורה דיצירה, ומה שנאמר ויאמר אלקים ואף שהמאמר הוא מו"ק דיצירה, אך מט"ט שהוא ו"ק דיצירה שמו כשם רבו (נ' דהפי' ויאמר אלקים היינו ודאי א"ס ב"ה ומ"ש דהוא ו"ק דיצי' ר"ל אור א"ס המלובש בו"ק דיצירה וכמ"ש במ"א).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק" אגרת כב
מקור מפורש
בפרק זה
263 האור מעין המאור: ראה תניא אגה"ק סי' כ (קל, סע"א).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח וידבר כו' ויצוום כו'
מקור מפורש
בפרק זה
כח בגבול אתה מחסר שלימותו, והגבול הנמצא ממנו תחילה זהו בחי' הכלי' דע"ס , שזהו שא' בס"י עשר דוקא ולא תשע ולא אחד עשר, שבאמת בהאור לא יש שום הבדל והפרש בין אור החכ' לאור החסד עד"מ, שהאור שוה בכולם כמ"ש בסש"ב , וההבדלה שבניהם זהו מצד הכלים שבהם וע"י הוא המספר עשר דוקא, וא"כ יתכן לומר גם על בחי' הזיו המהוה בי"ע שהוא כח מוגבל מאחר ששרשו מהכלי' דמל' דאצי', אך איך יתהוה הגבול הנברא מכח הגבול, ואיך קורא אותו אין שפי' העדר, וה"ה מציאות מוגבל עשר דוקא, אמנם באמת אין בכח הכלי' דאצי' כלל להוות בי"ע כ"א ע"י שבחי' איהו מתייחד עם גרמוהי להוות בהם וע"י בחי' עולמות בי"ע כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי חד, ולכן יתכן לקרות הבריאה יש מאין מב' טעמי' הא' אין שאינו מושג שה"ז מבחי' איהו, וגם אין ע"ש ההעדר שהרי הגבול הנמצא ממנו תחילה זהו הכלי' דע"ס, וההתהוות הוא מבחי' איהו שמתייחד עם בחי' גרמוהי אשר בבחי' איהו אינו שייך שום הגבלה כלל, רק שמתייחד עם גרמוהי בכדי שיתהוה מבחי' יש הנאצל היינו הגבלה הנאצלת בחי' יש הנברא ועיקר התהוות היש הוא מבחי' איהו שהוא כח הא"ס הכל יכול יכול , רק שזהו ע"י אמצעית יחודו ית' עם בחי' הכלים דע"ס דמ' דאצי', וזהו דכתי' רבות עשית אתה ה' אלקי שבחי' ריבוי הנבראי' שנבראו מאוא"ס בחי' אח"פ זהו ע"י התייחדותו עם בחי' הכלים דע"ס דמ' דאצי' שמתייחדי' ומתכללים יחד שעי"ז נמשך ריבוי התהוות נבראי' שונים זמ"ז כמ"ש במ"א, ונמצא מה שפי' שהכח המהוה בי"ע זהו ג"כ מוגבל הכוונה על בחי' הכלי', ובחי' האצי' שלמעלה מהתהוות בי"ע הכוונה על בחי' אורות דאצי' שהם בלי מה כו'.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח מונה מספר כו'
מקור מפורש
בפרק זה
ועוי"ל שהם נק' מספר שהם שרש הגבול כמ"ש בענין שיעור קומה של יוצר כו' רל"ו אלפים רבבות פרסאות, ע' מזה בבה"ז פ' פנחס ובאגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי, ועמ"ש מזה בתוס' לק"ת ד"ה להבין מ"ש באוצ"ח, וזהו המוציא במספר צבאם כמשי"ת לקמן אי"ה.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט כרמי כו' האלף לך שלמה כו' (א)
מקור מפורש
בפרק זה
ומעתה יובן ענין בחי' ההבדלה שבין קדש לחול שזהו עיקר ההבדלה כנ"ל, והשייך להבין ענין האלף לך שלמה, דהנה בנוסח ההבדלה במוש"ק המבדיל בין קדש לחול, שזהו אינו כמו שמבדילין במוצאי שבת ליו"ט המבדיל בין קדש לקדש, בהיות ידוע שהיו"ט נק' מקראי קדש שקוראי' בהם בחי' הקדש העליון שז"ע שחותמי' ביו"ט מקדש ישראל והזמנים דישראל אינהו דקדשינהו לזמנים שהם קוראי' וממשיכים בחי' הקדש עליון בבחי' הזמני' שהם המועדי', וכמ"ש אשר תקראו אתם וארז"ל אתם אפי' כו' וכנודע שיו"ט הם בחי' מוחין דאימא, משא"כ שבת היא בחי' מוחין דאבא, והוא מקדשי וקיימי כמ"ש בפ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת לקדשו, ובמ"א בד"ה ביום השמיני עצרת , מקדש ישראל והזמנים, ולכן מבדילי' בין קדש לקדש, משא"כ הבדלה שבמוצ"ש לחול היא ההבדלה והמסך שמבדיל יותר גם מבחי' הפרגוד הנ"ל הנז' בברייתא הנ"ל ששם גם אחרי הפרגוד יש בחי' ביטול היש לאין, והיינו כי הם בי"ע דקדושה, שעם היות שהכלים דע"ס דבי"ע הם ג"כ נבראי', כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי, מ"מ הם בבחי' ביטול, משא"כ בחי' חול הוא ק"נ כמשנ"ת לעיל מהזח"ב פקודי דרכ"ז סע"א והמק"מ שם בשם הרח"ו שהוא מהאריז"ל, שהבדלה זו היא מסך מבדיל יותר כו' ועכ"ז אמרו בזהר חולקא חדא אית ליה בקדושה מסטרא דשמאלא, שפי' המק"מ הם הבירורי' שבק"נ, והיינו מה שנפל בשה"כ שצריכי' לבררם ולהעלותם משם, (ועמ"ש במ"א בענין ובקשתם משם , קראו שם פרעה, רק י"ל שם הוא הבירורי' שעוד למטה יותר מנוגה).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט אז ישיר כו'
מקור מפורש
בפרק זה
ועד"ז יובן שגם כשאנת הוא האורות מסתלקים מהכלים עכ"ז נשאר רשימו מהאור בהכלים, וזהו בחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי לברוא בהן וע"י יש מאין (שזהו ממה שנשאר מהארת הקו דוקא כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי ע"ש), וזהו בחי' הקיסטא דחיותא שנת' כאן.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [כמים הפנים] והנה כו' מיכאל עומד ומקריב
מקור מפורש
בפרק זה
באלקות לא הי' לו כלל ענין העמידה באהוי"ר, והגם שי"ל שזה קאי בהיות הנשמה בגעה"ע, מ"מ הלא גם נשמות דאצי' מרוחקים מן הקו כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי, ולזאת יתכן לומר בהם ענין עמידתן
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם כמים הפנים
מקור מפורש
בפרק זה
46 נשמות. . מהקו : לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן פ"ו מציין: כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ג ויצב שם מזבח
מקור מפורש
בפרק זה
נשמה דאצי' מ"מ לא הי' רק מרכבה לז"א דאצי' ולא ז"א ממש, וכמ"ש רבינו באגה"ק סי' ך' בענין נשמות דאצי' וז"ל, אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלים דע"ס שבהן מלובש הקו מאור א"ס שהאור הוא כעין המאור כו', עכ"ל, וא"כ צ"ל האיך ארז"ל אף אביכם בורא עולמות, וארז"ל יעקב בראך.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ג ויצב שם מזבח
מקור מפורש
בפרק זה
ויותר צ"ל על מארז"ל הנ"ל דמגילה שהקב"ה קרא ליעקב אל, הלא שם אל הוא מז' שמות שאינם נמחקי', וידוע שגם הע"ס דאצי' ממש מה שנקראים בשמות שאינם נמחקים כמו אל אלקי' ששם אל הוא בחסד וש' אלקי' בגבורה, אין הכוונה על הע"ס ממש כ"א רק על אור א"ס שמלובש בהן שאוא"ס כשמלובש בחסד נק' אל וכמ"ש מזה במ"א, וא"כ הנשמות דאצי' כיון שכבר נפרדו מהכלים דאצי' כמ"ש באגה"ק סי' ך' הנ"ל, ונמצא אין הקו וחוט מאוא"ס מלובש בהן, א"כ אין שייך לקרותם בשמות הבורא, דהא אפי' הע"ס עצמן לא נקראים בשמות הבורא רק מפני שהקו מאוא"ס מלובש בהן כו' והאיך אמרו בפ"ב דמגילה שהקב"ה קראו ליעקב אל שהוא מז' שמות שאינם נמחקים כו'.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ג ויצב שם מזבח
מקור מפורש
בפרק זה
דהן אמת שהנשמה דאצי' היא אלקות ואינה מסתרת על אור האלקי שבה, אמנם גם על בחי' האלקות שבה, וגם מה שגבוה ממנה היינו בחי' כלים דע"ס דאצי' (שבפרט אחד הם גבוהים שהרי בחי' איהו מתייחד עם גרמוהי הם הכלים לברוא בהם וע"י יש מאין, משא"כ בנשמות אם שהם ג"כ אלקות מ"מ אינו מתייחד בחי' איהו עמהם לברוא בהם וע"י יש מאין כמ"ש באגה"ק סי' ך' הנ"ל, וה"ה גבוהים בבחי' זו מנשמות דאצי'), ומ"מ גם על הע"ס אינו שייך לקרותן בשם מז' שמות כ"א מצד האור כו' והאיך יקראו הנשמות דאצי' בשם אל ושם הוי' כו'.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ג ויצב שם מזבח
מקור מפורש
בפרק זה
דהנה מ"ש באגה"ק סי' ך' הנ"ל שהנשמות דאצי' הם נפרדי' גם מכלי' דע"ס, זהו הנשמה כמו שהיא למעלה שנק' בשם עומדי' כמו המלאכי', רק שיתרון הנשמה על המלאך שמלאכי' הם מבחי' חיצוניות הכלי' ונשמות מפנימיות הכלי', אבל מ"מ גם הנשמות נפרדו מהכלים דע"ס עד שאינן בבחי' כח האלקי הבורא יש מאין.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ג כל שמעשיו עדר
מקור מפורש
בפרק זה
ו) ובכ"ז יובן מעלת המעשה שע"ז אמרו כל שמעשיו מרובין מחכמתו כו' דהנה כתי' אשר ברא אלקים לעשות וארז"ל לתקן, כי תכלית הירידה בהשתלשלות העולמות הוא רק כמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו דהיינו להיות ביטול היש, וזהו עיקר ענין עולם התיקון להיות יחוד והתכללות אורות וכלים, שהם דרך כלל בחי' אין ויש כי האורות הם בחי' הארות והמשכות א"ס ב"ה והם בבחי' ביטול, והכלים הם בחי' יש חו"ב חו"ג (ונודע כי גם באצי' ששם איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד היינו שבבחי' כלים דאצי' מתייחד בחי' איהו להיות חד בהון, אבל מ"מ אינו דומה לבחי' היחוד דאיהו וחיוהי שלכן נא' ב' פעמים חד, שאיהו וחיוהי הם חד באופן היותר נעלה רק שגם בבחי' גרמוהי הם בחי' הכלים ג"כ מתייחד בבחי' חד לברוא בהן וע"י בחי' בי"ע כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי, ולפי"ז יובן מש"נ כאן שהכלים דבי"ע הם בחי' יש, חו"ב חו"ג), והנה בעולם התהו לא יכלו הכלים להכיל את האורות דהיינו שלא הי' היש נכלל ובטל אל האין, ועיקר ענין עולם התיקון הוא להיות התכללות האורות עם הכלים וכן להיות התכללות חו"ג שמאלא וימינא שהוא בחי' ביטול היש לאין, וכ"ז מפני שכך עלה ברצונו להיות נח"ר בביטול היש ואתכפיא דסט"א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ג מי מנה עפר יעקב (א)
מקור מפורש
בפרק זה
והכח הזה להיות נמשך בחי' המספר לאין מספר נמשך מבחי' מקור אור התורה ומצות קודם שנתחלק לתרי"ג בחי' וחלקים בבחי' אדם העליון שעל הכסא שעש"ז נק' התורה אדם, דמקור האור הוא בחי' א"ס ממש לכך יכול לפעול ישועות ג"כ בבחי' שנתחלקו בבחי' מספר להיות ריבוי אורות לאין מספר ממש (וי"ל שזהו כאשר מאיר תוס' אור מבחי' חד ארחא דפלגותא דשערי שבגלגלתא שממנה מתפשטי' תרי"ג ארחין בז"א כמ"ש באד"ר דקך"ט ע"א ובאגה"ק סי' ך', אז נעשה יחוד וזיווג המדות דז"א להיות ג"כ בלי מספר).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ג מי מנה עפר יעקב (א)
מקור מפורש
בפרק זה
אלו בז"א הוא מהשפעת או"א ועוד נעלה יותר (כמדומה שכן מבואר באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי) וזהו בחי' שמים, והתרי"ג מצות עצמן הם מט"ס דז"א].
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועוי"ל ענין ק"נ דאצי'
מקור מפורש
בפרק זה
74 באגה"ק סי' ך' : תניא קל, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועוי"ל ענין ק"נ דאצי'
מקור מפורש
בפרק זה
בהמות י"ב בקר דבריאה , ובשם חיות דיצי' שראה יחזקאל כו', כן גם הנשמות נק' בשם זרע בהמה, ויש נשמות דאצי' שנק' זרע אדם כמו נשמת האבות ומשה , ומ"מ גם הנשמות דאצי' אינם אלקות ממש, ואינם כמו העשר ספירות דאצי' כמ"ש מזה באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי, כמ"כ יוכל להשתלשל גם ק"נ דאצי', ואינו אלקות ח"ו ולא כמו ע"ס דקדושה דאצי' דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד , משא"כ בנשמות דאצי' וכ"ש וק"ו בק"נ דאצי', והיינו כי הקו וחוט מאיר בספי' התפארת דאצי', (אם ע"י החכ' דאצי' כמ"ש בלק"ת בד"ה אם בהרת פ"ד בהג"ה ע"ש, וביותר לפי מה שמדברים כאן שהקו ז"ע חוטא יקירא קדישא שנת' באד"ר פ' נשא דקל"ד ע"א, או ע"פ מ"ש במ"א בענין שהת"ת עולה עד הכתר , ע"פ מ"ש בזהר תרומה דקע"ה ב'), וזהו סוד קדוש בוא"ו, וע"י התפארת מאיר בחו"ג ג"כ וכנודע שהתפארת מחבר חו"ג ע"י שמאיר בו מבחי' דלאו מכל אינון מדות איהו כלל כמ"ש באגה"ק סי' י"ב ד"ה והי' מעשה הצדקה שלום, שלכן יש בכחו לחברם, וכאשר מחבר חו"ג ממילא מאיר גם בהם הארת הקו וחוט, וכן בכל הע"ס דאצי', משא"כ אפי' בנשמות דאצי' אין מאיר הארת הקו וחוט, וכ"ש וק"ו בק"נ דאצי' כו', ובודאי יש הפרש גדול בין נשמות דאצי' שהן קדש כמ"ש קדש ישראל לה' , נשמה שנתת בי טהורה היא , משא"כ ק"נ דאצי' (שאין שייך שמות קדש וטהר, שהרי ק"נ הוא מחצה טוב ומחצה רע כמ"ש בלק"ת בדרוש בהרת הנ"ל, ובפ' חקת בד"ה ויקחו אליך פרה איתא במשניות פ"א ע"ש ובנשמות דאצי' הגם שאין מאיר בהם הקו מ"מ אף גם לאחר שירדו הנר"נ דאצי' לעוה"ז לצדיקים הראשונים אפשר שלא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות ולכן הי' מסתלקות (מן הגוף) כשרוצה לחטוא בטרם יחטאו כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי הנ"ל, שנמצא אינם בערך כלל לבחי' ק"נ דאצי' שיש בה מחצה רע כו') רק המכוון מן הדמיון שמדמים ק"נ דאצי' לנשמות דאצי' זהו איך ששייך לשון אצילות גם בבחי' נשמות דאצי' שאינם אלקות
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א הים ראה וינוס
מקור מפורש
בפרק זה
בע"ח , ובאגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי , וצ"ל שמאיר בת"ת דז"א ע"י בחי' החכמה כמ"ש בלק"ת בד"ה קמפלגי אם בהרת רפ"ד בהג"ה, שבאצי' מאיר אוא"ס בחכמה לבד כמ"ש בע"ח והחכמה נק' ג"כ שמים כנודע מענין שם מים , ע' בת"א בד"ה כי עמך מקור חיים בענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים, ובד"ה השמים כסאי , ובכ"ד, ועכ"ז נק' סוכ"ע ששייך לעולם שלגבי אוא"ס גם החכ' דאצי' כעשי' גשמי' נחשב כמ"ש כולם בחכ' עשית (ולפ"ז יתפרש כפשוטו מה שלא שניתי כלל לפי שגם בחי' סוכ"ע אינו תופס מקום כלל וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו שגם בחי' נשגב הוא ג"כ רק שם והארה כו' ורק הודו הוא על ארץ ושמים שגם על בחי' שמים סוכ"ע הוא ג"כ רק הודו בחי' זיו לבד, אכן זהו לגבי אוא"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע, אבל באמת גם בבחי' סוכ"ע עצמו ג"כ לא שניתי שאין הבריאה פועל ח"ו שום שינוי מאחר שאינו מתלבש כו' וזהו הנה טפחות נתת ימי שגם מה שמאיר במל' מבחי' יומין היינו בחי' ז"א ואפשר גם חו"ב שנק' יום יום כמ"ש במ"א בענין שעשועי' יום יום , ועכ"פ בחי' מוחין דז"א זהו בכלל יומין יחשב, הוא טפחות שהוא מדוד כנ"ל ממשל השמים שהגבהתם ורוממותם מן הארץ מדוד ת"ק שנה כו'), וזהו שבאמת גם סוכ"ע אין ערוך לעצמותו ית', ואעפ"כ וחלדי בחי' יבשה פי' שכל מה שביבשה יש בים חוץ מן החולדה (שהיא ביבשה לבד וזהו וחלדי) כאין נגדך כי בחי' ממכ"ע הוא רק הארה בעלמא (בחי' אין המהוה היש דבי"ע, שזהו שהבריאה נק' יש מאין בחי' הארה לבד), ואין ערוך לבחי' סובב ימין של הקב"ה בחי' וימינו תחבקני בחי'
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ש"פ נח, תער"ג
מקור מפורש
בפרק זה
וגם לפי המבו' בכ"ד שהן מבחי' פנימיות הכלים היינו שהן חלק מבחי' הכלים וכמ"ש בבה"ז פנחס על מאה"ז דרמ"ט ע"פ ובחודש הראשון, ועם שהנשמה היא רק חלק קטן מהכלים מ"מ ה"ה בחי' אלקות דכלים כמ"ש בבה"ז שם ובלקו"ת בהבי' הב' דיונתי ובאגה"ק סי' כ' אלא מעין בחי' אלקות בצמצום עצום וכעין הכלים די"ס דאצי' כו' (ובהגהות לבה"ז הנ"ל שגם בהתהוותם בבי"ע הן בחי' אלקות ממש), ובבה"ז שם שהן מתאחדים עם הכלים כו' (ולכאו' צ"ע והלא מבו' באגה"ק הנ"ל שכבר יצאו ונפרדו מהכלים כו', ובאמת בהכרח לומר שהן
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ליל א' דחה"ש, תער"ג
מקור מפורש
בפרק זה
הב' אינו בבחי' אין ממש כו', והוא מפני שהאין של היש הנברא ה"ה בחי' הארה נבדלת (דהאור שהוא בבחי' דבקות במקורו הגם שהוא דוקא שרש ההתהוות וכמ"ש באגה"ק סי' כ', מ"מ ההתהוות בפועל אא"ל מאור זה כ"א מהארה דהארה שהוא הארה נבדלת כו', וזהו שההתהוות הוא מבחי' מל' דוקא כו' וכמ"ש במ"א), וא"כ אינה בבחי' אין ממש
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ליל ב' דחה"ש, תער"ג
מקור מפורש
בפרק זה
ממנו תפוח ע"י כח הצומח שבארץ, והנה אנ"ר שאותה המתיקות שבתפוח הנרגש לחיך לא הי' כלל בהגרעין שנאמר שממנו נתהווה כו', ורוב זרעוני גינה אינם נאכלים כלל כו', ואם נא' שמכח הצומח נתהווה מתיקו' הזאת הלא אין מציאו' מתיקות כלל בכח הצומח הרוחני כו' (ובמ"א מבו' שגם בכח הצומח יש בו המתיקות, וזהו שפרש"י ע"פ יושבי הארץ שהיו טועמים את העפר כו' רק שהוא מתיקות רוחני כו', ובאגה"ק סי' כ' כ' שמכח הצומח הוא עצם ישות הפרי, והצמיחה שהו"ע החיות, והמתיקו' הוא מהמזל כו').
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון יום ב' דחה"ש, תרד"ע
מקור מפורש
בפרק זה
אור כו', וכמשנת"ל באורך איך שגם בשרש ומקור האורות יש ע"ס רק שהן בבחי' אחדות ופשיטות לגמרי כו' (וכללות האור הזה הוא להאיר את העולמות כו'), ולאחר הצמצום הן בבחי' ספי' פרטיות ונקרא ע"ס בלי מה כו', וכמו שמתלבשים בכלים ה"ה בבחי' מציאות אור כו', ובד"פ הוא בבחי' הכלים דע"ס דאצי' שבהם שייך ענין ההשתל', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' ד"ה איהו וחיוהי חד בהשתל' הספי' בספי' עצמן כו', וגם למ"ד כלים דזו"נ נעשים נר"נ לבי"ע כו' (ובזה ג"כ בחי' האור כמו שנמשך ע"י הכלים שנעשה כמהות הכלים שבא ג"כ בבחי' התלבשות כו', ומ"מ על האור נאמר אין קדוש כה' כו' וכמ"ש במ"א).
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ש"פ מטו"מ, תרד"ע
מקור מפורש
בפרק זה
ההתכללות שמצד הכלים שנמצאים מדרי' פרטיות וכולם מקבלים זמ"ז דהיינו שאין שלימות למדרי' האחת בלי האחרת וע"י המדרי' האחרת היא נשלמת, וא"כ הרי כולם ביחד דוקא כשהן מקבלים זמ"ז אז דוקא כל אחת היא בבחי' שלימות בעצמה וכולם יחד הן דבר אחד שלם, והאחדות היא מבלי אשר ימצא בהם ראש וסוף כלל כו', וה"ז כמו שלימות העצמות שנושא הכל והוא בבחי' אחדות פשוטה ממש כו' (וי"ל דכשם דבענין ההתהוות הרי אמיתית ההתהוות הוא מהעצמות דוקא וכמ"ש באגה"ק סי' ך' דא"ס שמציאותו מעצמותו כו' הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות כו', כמו"כ בענין ההתכללות אמיתית ענין ההתכללות שלהם היא מהעצמות דוקא כו', וכמו"כ יהי' לעתיד הביטול במציאות היש בבחי' אין עוד דוקא כו' וכמ"ש במ"א).
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ש"פ ראה, תרד"ע
מקור מפורש
בפרק זה
שהנשמות כבר יצאו ונפרדו מהכלים כמ"ש באגה"ק סי' ך' ומכ"ש שהן מרוחקים מן הקו כו', וזהו גם בנשמות דאצי' כמש"ש, מ"מ כללות הנשמות יש בהם טבע העלי' גם בנשמות דבי"ע לפי שהן מ"מ אלקות, דגם נשמות דבי"ע הן אלקות בעצם מהותם ע"כ יש בהם טבע העלי' וההתכללות כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ש"פ תבוא, תרד"ע
מקור מפורש
בפרק זה
בבחי' דביקות ממש כו'), וע"כ האור הגם שהוא בבחי' דביקות בהעצם אינו מגלה כל העצמות כו', ומ"מ בענין האור הרי האור מגלה שהוא בחי' מאור (רק שמגלה מציאות המאור לא עצם המהות כו' וכמ"ש במ"א), ובמ"א כ' דלהיות שהאור מעין המאור י"ל שיש בו כל מה שבעצמות, וכמו שיש בהאור כח ההתהוות כו' כמ"ש באגה"ק סי' ך', רק שזה שנתגלה בו הוא בחי' האור לבד כו' לפי שכן הוא רצון העצמות כו').
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ש"פ נצו"י, תרד"ע
מקור מפורש
בפרק זה
התחדשות וכמו אור וזיו השמש המאיר לארץ ולדרים עלי' הרי אינו פועל שום התחדשות בהדבר שמאיר עליו רק מה שמאיר אותו שהפעולה היא ממהות הפועל כו', והתחדשות בגשם הדבר אינו נעשה מזה כלל כו', וכמו גם הצמיחה שע"י השמש וכמ"ש ממגד תבואות שמש כו' אין זה התחדשות בהגשם כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ך' בענין המזל המכה בו ואומר לו גדל שזהו רק הצמיחה מקטנות לגדלות שהוא בחי' התפשטות לבד כו', וגם אור וחיות הנפש שמחי' את הגוף הרי הפעולה היא ממהות הפועל כו', רק בחיות הנפש בגוף הרי הגוף חי מהנפש וכמשנת"ל פ' רפ"ד דהגוף אינו רק כמו לבוש רק שהוא עצמו חי מהנפש כו', וזהו מפני שאור וחיות הנפש בא בבחי' או"פ לא כמו אור השמש שבבחי' או"מ כו', ולכאו' זהו ג"כ התחדשות והוא שהדבר הבלתי חי בעצם נעשה חי כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני יום ב' דר"ה, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
וכמשנת"ל פ' קל"ב), אמנם יש צמיחה שלא ע"י הזריעה שצומחים כמה עשבים ואילנות וגם פירות שלא ע"י זריעה כלל וה"ה בבחי' יש מאין ממש כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ך' דביסוד העפר יש כח הצמיחה מאין ליש כו', ולכן הצמיחה היא בבחי' בל"ג שגם ע"י זריעה הרי הצמיחה היא לא לפ"ע הזריעה דמגרעין א' יכול להיות ריבוי גרעינים וכמו ויזרע יצחק כו' וימצא מאה שערים כו', וביותר בהצמיחה שלא ע"י זריעה הרי צמיחת העשבים והאילנות הן עד אין שיעור ממש כו', ומה שיש הפסק לפעמים בצמיחה הוא מפני שמתייבש הארץ ואינו כלי לכח הצומח, אבל מצד כח הצומח אין בזה שיעור והגבלה כלל כו', ולא כמו בעו"ע העלם וגילוי שנכלה כחו כו' כמשנת"ל פ' שי"ב, וזהו מפני שהמקור הוא בבחי' אין ממש שאינו בבחי' מציאות כלל, והמתהווה אינו נמצא כלול במציאותו בהאין האלקי וההתהוות היא התהוות חדשה שאינו במדרי' מקורו כלל, וע"כ ההתהוות היא בל"ג ולא יכלה כחו לעולם כו' (והא בהא תליא דכאשר המהווה והמתהווה הן בערך זל"ז היינו שהמהווה הוא בבחי' מציאות וההתהוות הוא בבחי' גילוי ההעלם לבד והוא בחי' אין ויש רוחני כו', יש
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני יום ב' דר"ה, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
שיט) ומה שיש בחי' דצ"ח באצי' והן האותיות דיו"ד מאמרות דאצי', הענין הוא דהנה כ' בסש"ב ח"ב פ"ד בענין הגדול הגבור דהגדול הוא בחי' החסד כו' להוות ברואים מאין ליש כו', ונק' גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו כי גדול ה' כו' ולכן משפיע ג"כ כו' (ונראה הכוונה כמ"ש באגה"ק סי' ך' שהאור מהווה להיותו מעין המאור כו'), והגבור הוא מדת הצמצום ומניעת ההתפשטות כו' שיהי' הנברא בבחי' יש ודבר בפ"ע כו', ובשרשן הן הב' ידות יד הגדולה ויד החזקה שהן בחי' חו"ג שבאריך, יד הגדולה היא עצם השפע שנגלה מן ההעלם לגילוי כו', ויד חזקה הוא כח המחלק המצמצם השפע שהוא הגילוי כו' (ובשרש שרשן הן בחי' חו"ג שבעצמות והוא מה שאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית כו').
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני יום ב' דר"ה, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
ויש יתרון גדול בהתהוות יש מאין שיש בזה גדולת א"ס ב"ה הרבה יותר מבאצי' הנאצלים כו', להיות דבנאצלים אין שום התחדשות כ"א מן ההעלם לגילוי לבד כו', אבל בהתהוות הנבראים שזהו בבחי' התחדשות גמורה יש בזה יותר מגדולת א"ס ב"ה (ובאמת ענין ההתהוות זהו רק בכח העצמות כידוע ומבו' באגה"ק סי' ך') ונראה ונגלה בזה כח הא"ס ב"ה כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ליל ב' דחה"ס, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
וזהו גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו וידוע דעיר אלקינו הוא בחי' עולם הדבור והן הריבוי צירופים המהווים כל הנבראים שזהו בחי' עיר אלקינו כו', ובזה דוקא ניכר גדלות הוי' כו', שהרי ההתהוות הוא מש' הוי' דוקא דהוי' ל' מהווה כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ך' שהאור הוא המהווה כו', אך זהו ע"י ש' אלקים דוקא, דמש' הוי' לא הי' אפשר להיות כלל התהוות הנבראים
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ליל ב' דחה"ס, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
וגם יש התלבשות המדרי' זה בזה כו', שכל אלו ריבוי אופני המשכות אינו מובן כ"כ מענין האור כ"א מענין בחי' כח כו' (ובאצי' ענין התלבשות הספי' זב"ז הוא ע"י הכלים כו' וכמ"ש באגה"ק סי' ך' השתל' הספי' כו' מצד הכלים כו', ובשרשן הוא הצמצום הראשון כו' שע"י הצמצום מתעלם
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני שחהמ"ס, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
שהרי א"א לומר שמציאותם מעצמותם שהרי הן מציאות יש ואיך אפשר להיות שהיש יהי' מציאותו מעצמותו כו', רק הפלא הוא בהתהוות היש שההתהוות היא באופן כזה כאילו אין לו מקור, והיינו דבהרגשתו אינו מרגיש כלל שיש מקור המהווה אותו כו', וז"ש באגה"ק סי' ך' דא"ס שמציאותו מעצמותו בלי שום עילה שקדמה לו ח"ו הוא לבדו ביכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט בלי שום עילה וסיבה שקדמה ליש הזה כו', היינו שתהי' התהוות שלא בהדרגה בבחי' עו"ע כו', אבל זאת א"א לומר שמציאות יש יהי' מציאותו מעצמותו (דמה שמציאותו מעצמותו הוא שנמצא בבחי' בלתי מציאות נמצא כו'), וגם הרי מציאותם הוא ע"י הרכבה שמורכבים מד' יסודות ומגוף ונפש, וכל דבר המורכב א"א שיהי' מציאותו מעצמותו שהרי צריך עוד דבר כו', ומאחר שהן הווים הרי צ"ל נפסדים דכל הווה נפסד כו' דכל יש לו תחלה יש לו תכלה כו', וכן כל המורכב סופו להפרד כו', וזאת ודאי שאפשר שיפרד וכל האפשרי במין א"א שלא יהי' כו' כמ"ש הרמב"ם ז"ל, וא"כ הי' צריך להיות בהם הפסידות.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ בראשית, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
והגם דבכלים דאצי' כמו שירדו לבי"ע יש בהם ג"כ בחי' האור, שהרי הארת הקו שהי' מאיר בכלים די"ס דמל' בקע הפרסא עמהם ומאיר בהם בבי"ע כמו באצי' ממש כו' כמ"ש באגה"ק סי' ך'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ חיי שרה, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
וי"ל בזה כמו היש הנברא מבו' באגה"ק סי' כ' שנברא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה, וא"כ הרי הנברא במה שהוא בחי' יש אינו בבחי' התפשטות ממקורו, שז"ע בלי עילה וסיבה כו', שאם הי' בבחי' התפשטות הרי יש העצם שממנו באה ההתפשטות כו', ונת"ל פ' שנ"ה דבהתפשטות נראה ונגלה העצם כו', ומאחר שהוא בלי עילה וסיבה כו' אינו בבחי' התפשטות כו', וזהו שהנברא הוא באין ערוך לגבי מקורו ואם הי' בבחי' התפשטות הי' במדרי' רוחני' כמו מקורו האין כו', ומה שהוא יש זהו לפי שנמצא ממקורו לא בבחי' התפשטות ממנו כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ וישלח, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
דלגבי מדרי' זו יש ערך והשתוות להעבודה דאדם בשכלו ומדותיו שהרי הכל במדרי' נבראים כו', שהע"ס דבריאה הן במדרי' נברא וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דראשית היש הן הכלים דע"ס דברי' והאורות דנ"ר כו', וכן הנבראים דבי"ע הן במדרי' נברא כו', וע"כ יש לעבודת האדם בשכלו ומדותיו ערך והשתוות להם כו', ועם היות שהמלאכים המה שכליים נבדלים היינו שנבדלים מן החומר והן רק מדרי' רוחניים דממילא ההשגה שלהם באלקות הוא באופן אחר וכן האהוי"ר שלהם הוא באו"א כו', מ"מ יש לשכל ומדות דנה"א למטה ערך והשתוות לזה שהרי הוא ג"כ אלקי כו', ואדרבה הרי מעלת הנשמה היא למעלה הרבה ממלאכים וע"כ עם היות שירדה למטה דבהתלבשות בגוף ונה"ט ה"ה בא בהגשמה כו', הנה זהו מעלת הנשמה דלהיותה גבוה הרבה ממלאכים יש ביכולתה להתלבש בגוף ונה"ט כו', והיינו שגם בהיותה מתלבשת בגוף ונה"ט אינה משתנית מ"מ בעצם מהותה וה"ה בבחי' הבדלה בעצם ממהות הגוף ונה"ט גם בהיותה מלובשת בהם כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ ויגש, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
הרי אינו גילוי פשוט (היינו גילוי העצם ממש) כ"א ע"י הצמצום כו', ע"כ הוא ג"כ בבחי' מקבל כו', וכמ"ש במ"א שהקו הוא בחי' שכינתא לגבי האוא"ס שלפני הצמצום, דעם היותו נוגע ודבוק באוא"ס מ"מ לפי שהמשכתו הוא ע"י הצמצום ה"ה בבחי' מקבל שמקבל מאוא"ס ב"ה ומשפיע בנאצלים כו', ודבקות זו שייכה גם בבחי' הכלים שהן בבחי' מקבל לגבי האור, וגם בבחי' השתל' הספי' בספי' עצמן בבחי' עו"ע הוא בבחי' הכלים כו' וכמ"ש באגה"ק סי' כ', וה"ה בבחי' דבקות בהאור וכן כל ספי' בספירה העליונה שמשתלשלים זמ"ז כו', וע"כ אינן בבחי' השפעה למטה דאיידי דטריד למבלע לא פליט כו', והטרדא למבלע ה"ז ג"כ בחי' הביטול.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ ויקו"פ, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
וי"ל עפמ"ש במ"א בענין איהו וחיוהי ואיהו וגרמוהי, דחיוהי הוא בחי' האורות וגרמוהי בחי' הכלים, דהאורות הן בחי' גילוי מן העצם שמעין העצם כו', והכלים הן כמו מהות דבר בפ"ע היינו לא כמו העצם כו', והן אלקות ממש רק שנמצאו באופן כזה שאינם כמו העצם כו', ולכן התהוות היש הוא ע"י הכלים דוקא, עם היות שהאור הוא המהווה, מ"מ זהו ע"י הכלים דוקא כו' כמ"ש באגה"ק סי' כ', שאם הי' ההתהוות מן האור הי' המתהווה כמו המקור מפני שהאור בעצמו הוא כמו העצם כו', וע"כ הי' ההתהוות ע"י הכלים דוקא להיותם לא כמו העצם
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ שמיני, העת"ר תתקמט
מקור מפורש
בפרק זה
ולכאו' נר' שזהו לגבי האורות דאצי' כו' שהרי באגה"ק סי' כ' כ' שגם הארת הקו שבהכלים בקע הפרסא עמהם כו', ובסי' בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש ותפלה מבו' דבחי' הישות והביטול שבמלאכים הוא מבחי' האורות והכלים דאצי' כו', אך מ"מ אין האור כמו שהוא באצי' כי בא בהגשמה ע"י חיצוני' הכלים כו', אך לפי המבו' לעיל
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ תו"מ, העת"ר תתקנה
מקור מפורש
בפרק זה
וזהו שאנו אומרים ברוך שאמר והי' העולם פי' שאמר הוא בחי' אותי' שהן הכלים דאצי' שהן נעשים נשמה לבי"ע כו', והו"ע האמירה התגלות האותי' אל הזולת כו' (וכמשנת"ל ד"ה ויהי ביום השמיני) ועי"ז והי' העולם כו', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דמיחוד זו"ן דבי"ע נתהוו כל הנבראים מאין ליש ע"י אור הנשמה כו', ואנו אומרים ברוך שאמר היינו שממשיכים מבחי' האורות שלהם שבאצי' המשכה לכלים שלהם שבבי"ע, דהרי בבי"ע הוא בחי' מיעוט האור ובפרט בחי' חכ' שהוא בחי' סילוק כו' כנ"ל, ע"כ או' ברוך שאמר שיומשך בחי' האור בהכלים כמו שהוא באצי' כו' (ואז יהי' בכלים דבי"ע ג"כ גילוי המהות כו' והיינו שגם בכלים דבי"ע יהי' איהו וגרמוהי חד כמו באצי' כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה בעצם כו' יצאו
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני יום ב' דחה"ש, בסעודה, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
כו', דבשמים לא יש כח הצמיחה כ"א בארץ דוקא כו', וע"ה שזהו ע"י השפעת השמים וכמו כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' והולידה והצמיחה כו', וכן משארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמע' המכה בו ואומר לו גדל שזהו המזלות שברקיע שע"י הוא הצמיחה וכמו ממגד תבואות שמש וממגד כו', וכמ"ש וכל שיח השדה טרם יהי' כו' כי לא המטיר כו', מ"מ ההתהוות הוא מן הארץ דוקא היינו מכח הצומח שבארץ שמזה הוא התהוות גוף העשב והתבואה וכה"ג, והמזל המכה בו ואומר לו גדל זהו לאחר שכבר צמח העשב ועושה בו רק ההגדלה מקטנות לגדלות וכמ"ש באגה"ק סי' כ', ועל מ"ש כי לא המטיר פרש"י שעמדו על פתח הקרקע וע"י המטר צמחו ונתגלו כו', והוא רק ההתפשטות הנעשה ע"י החיות כו', אבל עצם העשב מתהווה מכח הצומח כו' (וע' משנת"ל ד"ה אנכי הא').
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ שלח, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
אתרחק ממך, אמר להם הריני מסבב ורואה אתכם כו', והיינו דמצד הקו שייך מעומ"ט כמשנת"ל באורך, וראשית גילוי הקו הוא בחכ' ששם מאיר גילוי אור הקו, אבל בחי' מל' היא בחינה אחרונה שהיא בבחי' ריחוק מאוא"ס כו' (ומ"ש ושם לכ"א מקומו שכן הוא בתחלה בעליית הרצון בבחי' השערה בכח להיות בחי' מעלה ומטה כו'), ואמר התחתון אני לא אתרחק ממך שהרי מצד אור הקו ה"ה רחוקה יותר כו', והי' התשובה הריני מסבב אתכם כו', והו"ע מתחת זרועות עולם דהעיגול הגדול שלפני הקו סובב ומקיף כולם (ובפרטי' הוא בחי' עיגול אריך שמקיף הע"ס כו') דבזה הרי בחי' המל' היא בקירוב יותר כו', ומשו"ז יש במל' דוקא כח ההתהוות מאין ליש כו' וכמ"ש באגה"ק סי' כ'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ עקב, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
והנה נת' עוד טעם מפני ששבת הכל הוא בבחי' עלי' כו', מ"מ הרי יש גם בשבת העלאות והמשכות כו' (ובאמת א"ז המשכת בחי' פנימי' העונג ממש שזהו אמיתי' ענין המן כו', דהמשכה זו היא בסעודה שלישית בשבת דההמשכה היא בז"א כמו שעולה בעתיק כו' כנ"ל וכמו שית'), ובאצי' גופא י"ל שזהו דוקא בז"א, שהרי בחי' נר"ן דבי"ע בפרטי' זהו מבחי' הכלים דמל' וכמ"ש באגה"ק סי' כ', וי"ל דגם כמו שהן באצי' ה"ה בבחי' מדרי' פרטי' כו' (ועמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ וד"ה צהר תעשה בענין המספר שהוא במל' כו'), וע"כ המשכת בחי' עתיקא שזהו בכלים גדולים הוא בז"א דוקא, וג"ז הוא בבחי' פנימי' ז"א דוקא, וכידוע דחיצוני' ז"א הוא בבחי' התחלקות, וההתכללות הוא דוקא בפנימי' ז"א וכמו האברים דבחיצוני' יש לכל א' פעולה מיוחדת ובפנימי' הם מתכללים כו', וכמ"ש בסי' בד"ה תלתא אינון דזמינין כו', ושם דזהו יום השבת כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ליל ב' דר"ה, עתר"ו
מקור מפורש
בפרק זה
והענין הוא דהנה ידוע דאמיתת ההתהוות הוא רק בכח העצמות דהוא לבדו בכחו ויכולתו להוות מאין ליש כו', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דמהותו ועצמותו של המאציל עליון ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו לכן הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסבה אחרת קודמת ליש הזה כו', הרי דכח התהוות היש דהיינו שיהי' מציאות דבר שאינו נראה ונרגש מקורו כלל, שבאם הי' נראה ונרגש בו מקורו לא הי' התהוותו כלל בבחי' יש, כ"א דוקא ע"י שאינו נרגש בו מקורו כלל עי"ז הוא בבחי' יש כו' (דמציאות האור הוא דוקא ע"י גילוי מקורו והרגש מקורו והיינו שע"י דבקות האור בהמאור עי"ז דוקא הוא האור כו', וכמו באור השמש דוקא כאשר יש מאור השמש ישנו להאור כו', וכשיהי' דבר המפסיק ביניהם לא יאיר האור כו', ובמציאות היש הוא להיפך דבגילוי מקורו עליו וכשיהי' בהנברא הרגש מקורו לא יהי' במציאות יש כלל כ"א דוקא ע"י התעלמות מקורו שאינו נרגש בו כלל כו' וכנ"ל, ובפרטיות בנבראים גופא הוא ההפרש בין נבראים
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"ת, עתר"ו
מקור מפורש
בפרק זה
והגם דכל כח אלקי גם אפי' במדרי' היותר תחתונה ה"ה בבחי' דבקות דאל"כ איך הוא כח אלקי כו', ובפרט בענין ההתהוות שצ"ל דוקא ע"י הדבקות במקורו כו' וכמ"ש באגה"ק סי' כ', הנה בענין הדביקות דכל כח אלקי מבו' במ"א שזה בבחי' התחדשות מה שמתחדש תמיד ממקורו כו', וכמו המחדש בכי"ו תמיד מע"ב, דזה שצ"ל ההתחדשות בכל יום ובכל עת ורגע ואינו נמשך החיות על משך זמן כו', הוא מפני שהחיות צ"ל בבחי' דבקות במקורו דאז דוקא הוא בבחי' אור וחיות כו', אבל הדבקות היא רק בדרך התחדשות לא בבחי' דבקות ממש כו', שכן הוא גם בכח אלקי המהווה שז"ע המחדש כו' מע"ב כו', ומה שההתהוות צ"ל דוקא מאור הדבוק במקורו, הנה באמת ההתהוות היא מבחי' האור שהוא דבוק, רק ההתהוות בפועל היא מהאור שבהתלבשות בבחי' מל' כו', וכמ"ש במ"א ד"ה ויצוום דההארה הנמשכת מאתו ית' להוות
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ליל ב' דסוכות, עתר"ו
מקור מפורש
בפרק זה
דבעולם אצי' יש אדה"ע כלול מאורות וכלים כו' ובחי' זו היא העיקרית ונק' פנימי' העולמות כו', ועוד יש בחי' שנית והיא עולם האצי' עצמו הנחלק בז' היכלות שבתוכם עומד אדה"ע (וכ"ה בע"ח שמ"א פ"ד), והעולם וההיכלות נק' חיצוני' העולמות כו', והיינו דבאצי' גופא בחי' ההיכלות הוא חיצוניות העולם דאצי' (ובאגה"ק סי' כ' כ' דהיכלות דאצי' הן בחי' נברא), והאורות והכלים הן בחי' פנימי' העולם דאצי' אבל ג"ז הוא בחי' עולם כו' (ובע"ס עצמן זהו בחי' חיצוניותן כו' וכמשי"ת), ובדרוש ג' מיני אדם מבו' דהכלים הן ג' מדרי' והן התלת עלמין שבזהר פ' שלח, והאור הוא ד' מדרי' והמדרי' הד' היא בחי' אצי' שזהו בחי' אור שלמע' מכלים, והתלת עלמין הן בי"ע כו', זהו בכללות ההשתל' שהן ג' בחי' אדם ג' עולמות בי"ע (דעולם האצי' הוא בחי' עשי' כו') ואצי' דכללות הוא האוא"ס שלפני הצמצום כו', ובעולם אצי' הפרטי' ג' בחי' בי"ע הן בינה ז"א ומל' דבחי' האורות והכלים הן הג' בחי' בי"ע שבאצי' ובחי' החכ' היא בחי' אצי' שבאצי' שלמע' מהכלים כו' כמבו' שם, והכוונה נר'
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ליל ב' דסוכות, עתר"ו
מקור מפורש
בפרק זה
והענין הוא כמ"ש באגה"ק סי' כ' דהאור הוא מהווה להיותו מעין המאור הוא מהותו ועצמותו כו' וזהו שע"י הדבקות דוקא עי"ז הוא שמהווה כו', וג"ז מפני שהוא הארה לבד שהרי מעצמות אוא"ס א"א להיות התהוות היש רק מהאור להיותו בבחי' הארה לבד ה"ז בערך להיות מזה התהוות היש כו', אך זהו בהאור כמו שבא באצי' ומתלבש בכלים דאצי' כו' שהרי בכדי שיהי' מציאות יש הוא ע"י הכלים, וכמ"ש באגה"ק שם דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהם וע"י מאין ליש כו', והיינו ע"י האורות שבאים בבחי' צמצום ומתלבשים בכלים דאצילות ה"ה בערך להיות בבחי' מקור ליש כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ נח ושבת ר"ח, עתר"ו
מקור מפורש
בפרק זה
והרמ"ז פי' יקרי' הוא בחי' לבוש וכמו ר"י קארי למאני מכבדותא, והיינו דבחי' עלמא עילאה ותתאה הן בחי' לבושים אל האור שמתלבש בתוכם, והוא בחי' הקו"ח שמתלבש בע"ס דאצי' עד בחי' מל' דאצי' וגם בבי"ע בוקע הארת הקו כו', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דהארת הקו כו' בקע הפרסא עמהם כו' והיינו בחי' האו"פ שמאיר ג"כ בבי"ע, ומ"ש עביד עלמא תתאה כו' הוא הגילוי דאו"מ, ואומרו ואיהו יקרי' כו' הוא הגילוי דהאו"פ שמאיר ג"כ בגילוי בבי"ע כו', אר"י הכי הוא ודאי וברא אדם על כולא הה"ד אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי כו', פי' ריה"ו בא לבאר איך הוא שיהי' גילוי האור בבי"ע שהרי ידוע דבתהו לא הי' התחברות אצי' עם הבריאה כו', דכשם שהספי'
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
והדוגמא מכ"ז יובן למעלה, דהנה לפי סדרי השתל' דאבי"ע בכללות ובפרטיות בא האור והגילוי במדה וקצבה ע"י הקו הנמשך מאוא"ס שבא במדה ומשקל באיזה אופן שנמשך בעולמות בבחי' מעלה ומטה כו', שבעולמות הא"ס שלפני האצי' מאיר עצמות הקו כו', ובזה יש ג"כ כמה חילוקי מדרי' עד אין שיעור וכמו בא"ק ועקודים ונקודים ובבחי' עתיק ואריך כו', שבכ"ז יש חילוקים גדולים מאד כו', וכמו בגולגלתא יתבין תליסר אלפי עלמין שאינם בחי' עלמין ממש רק שמות וצירופים כאלו, ובאגה"ק סי' ך' שזהו כעין נשמת מלאכים כו', והיינו שזה חילוקי אורות שמחולקים במעלתן ובמדרי' כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
דברים דקים כו', ומ"מ מצד עצמיות הנפש אפי' היא ממדרי' התחתונה מאד ה"ה מ"מ נפש האלקית והיתה בטילה באוא"ס ממש כנר בפני אבוקה שזהו ביטול עליון מאד כו', ומצד ההעלם שבנשמות גם הנשמות היותר גבוהות אינם בערך כמו שהיו קודם, וכמ"ש בסש"ב פל"ז דגם צ"ג עובד ה' ביראה ואה"ר בתענוגים לא יגיע למעלת דביקותו בה' בדו"ר בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה ואין ערך ודמיון ביניהם כלל כו', וכן הוא בנשמה כמו שירדה לבריאה לגבי הנשמה כמו שהיא באצי' כו', והיינו דגם נשמות דאצי' כמו שירדו לברי' אינם כמו באצי' כו' הגם שלא נשתנה מהותן להיות בבחי' נפרד כו' כמ"ש באגה"ק סי' כ').
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
אמנם גם לאחר שנבנית בחי' המל' בע"ס בכדי שיהי' ההתהוות והאור והחיות מבחי' מל' הוא ע"י יחוד ז"א ומל', דז"ע איהו וגרמוהי חד לברוא בהן וע"י מאין ליש כו' ומבו' במ"א דגרמוהי בחי' מל', ועם היות שכח ההתהוות הוא במל' מ"מ המהווה הוא בחי' איהו כו', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דההתהוות הוא מהאור להיותו מעין המאור כו' רק שזהו ע"י הכלים כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ד בענין הגדול הגבור כו' ובסוף הפרק שזהו בחי' אורות וכלים כו' ובפרטיות הוא בחי' ז"א ומל' כו', ואף גם אם ההתהוות הוא מבחי' המל' בכח עצמה (וכמו הצמיחה שהיא מכח הצומח שבארץ כו') מ"מ זהו דוקא ע"י המשכת המ"ד דבחי' ז"א כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
הכלול ג"כ מע"ס כו' ועמ"ש בע"ח שער המוחין ושער פנימיות וחיצוניות, וזהו בחי' ל' כלים דאצי' בחי' פנימי ואמצעי וחיצון שהן רת"ס כו'), שמהם נעשה בנין הנוק' להוות ולהחיות בי"ע בע"ס בכל עולם דבי"ע (יו"ד כלים פנימיים שהן חב"ד בעולם הברי' והאמצעים ביצי' והחיצונים בעשי' והן בחי' חג"ת נה"י כו', ובאגה"ק סי' ך' ובד"ה להבין מ"ש בפע"ח שהן בחי' אור הנשמה דבי"ע כו').
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
ואף גם המצות הכתובים בתורה הן רק העשי' לבד היינו המעשה בפו"מ, וכמו להניח תפילין ולעשות סוכה וכה"ג, ואינו מבו' במקרא פרטי הדבר איך צ"ל התפילין ואיך תהי' הסוכה ופרטי הענינים שבזה, וגם שאין בזה טעמים והשגות כלל רק עצם העשי' בפו"מ, והיינו מפני ששרשה מבחי' חב"ד דאצי' אינו יכול לבוא בהתגלות רק דוקא במקום היותר נמוך והיינו בעשי' שאין בזה התגלות האור כו', דבעולם היותר עליון ההמשכות דשם הן בבחי' גילוי להיות דשם הוא בחי' אור וכלי והיינו שהן בערך זה לזה העולם וההמשכות, כי העולם והכלים הן בערך אל האור כו' דכן הוא במדרי' הרוחניים שהן בערך זל"ז כו', וע"כ המשכה שאינה בבחי' גילוי אינה המשכה, וכל המשכות אור שם הוא שמאיר בגילוי כו' (ועיקר ענין זה הוא בעולם האצי' שהכלים הן ג"כ אלקות ממש והן בערך האור כו', משא"כ בי"ע שהכלים הן בחי' נברא כמ"ש באגה"ק סי' ך',
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
ומ"מ גם בחי' ז"א להיות שם המתקה בחסדים תמיד כי ז"א רובו חסדים כו', ע"כ עז"נ ג"כ אני ה' לא שניתי כו', דבאצי' בכלל אינו שייך שינוים להיותו עצם אלקות כו', ועמ"ש בע"ח שער כסה"כ פ"ו וכמ"ש בפרד"ס שכ"ד פי"א דבע"ס דאצי' הרי האור הוא אור פשוט ואינו שייך בו שינוים ח"ו וגם הכלים ה"ה בבחי' דביקות בהאור דאיהו וגרמוהי חד כו' (ובד"ה ארדה נא הנ"ל מבו' דבהכלים דאצי' מגיע הפגם והוא בבחי' יודע היינו בבחי' התלבשות כו', וצ"ל דבאצי' בכלל גם מצד הכלים הוא בבחי' סילוק לבד שמסתלק ע"י החטא, וכמ"ש בפרד"ס שם ובאגה"ק סי' כ' דמדרי' האצי' הי' מסתלקות כשרצו לחטוא בטרם יחטאו כו', וי"ל כמ"ש במ"א דמח' פוגם בעולם הברי' וכ"ש באצי' שע"י מח' ורצון מסתלק כו' ומ"מ הוא בבחי' סילוק
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
ושרש הענין הוא כידוע ומבו' במ"א ונת' ג"כ לעיל שהאור הוא המהווה וכמ"ש באגה"ק סי' כ', אמנם מה שהאור מהווה אין זה בכח עצמו כ"א מפני הדביקות של האור בהעצמות ויש בו כח העצמות שהוא לבדו בכחו ויכולתו להוות כו', וכח זה הוא בהעלם בהאור ובא בהתגלות בהתהוות יש מאין כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
וכמו"כ הוא באצי' ובי"ע דאצי' מובדל במעלתו מבי"ע מ"מ יש ערך ושייכות מאצי' לבי"ע, שהרי אצי' הוא בחי' הגילוי וכמא' אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' אפיקת בבחי' גילוי כו', והגילוי הוא להיות בבחי' ממוצע בין אוא"ס לנבראים כו', והכלים דאצי' מתלבשים בבי"ע וגם האור מלובש בהם כמ"ש באגה"ק סי' כ'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
וע"כ מבחי' חסד דאצי' שהוא בבחי' א"ס א"א שיתהווה ממנו בחי' חסד דברי' שהוא בבחי' גבול, וכמו מחנה מיכאל באהבה שהן נבראים בע"ג כו', וכמו"כ בחי' כלי החסד דעולם הברי' והאורות דרו"נ הן בחי' נברא בע"ג כמ"ש באגה"ק סי' כ', ואין ערוך כלל לגבי בחי' חסד דאצי', וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו בענין ואנכי עפר ואפר דבחי' אברהם דעולם הברי' באין ערוך כלל לגבי בחי' החסד דאצי' כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
ולידת הנשמות הוא שנעשית בבחי' בריאה בפ"ע בבחי' מהות ומציאות דבר במוחין ומדות להשיג אלקות והיא בבחי' נשמה אלקית, אבל היא יצאה ונפרדה מבחי' מל' כמו הולד שנבדל מאמו כו', והיינו דגם נשמות דאצי' ה"ה מרוחקים מן הקו כו', וכמ"ש באגה"ק סי' כ' שכבר יצאו ונפרדו מהכלים שבהם מאיר הקו מאוא"ס ב"ה כו', ומכ"ש כמו שנעשית נשמה בעולם הבריאה כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
וכמו"כ הוא למעלה שהאור אינו עושה שום שינוי כלל בהעצמות כו', וא"כ הרי ההתהוות שמבחי' האור והזיו הוא באין ערוך כלל לגבי העצמות ואין עושה שום שינוי כלל כו' (וזה שההארה היא מהווה את היש הוא מפני שנמשכת מן העצמות, כי כח ההתהוות הוא דוקא בעצמות א"ס שמציאותו מעצמותו בלי שום עילה וסבה שקדמה לו ח"ו הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט כו' כמ"ש באגה"ק סי' כ', ואם הארה היתה נבדלת מן העצם לא הי' בכחה להוות כו', ומה שמהווה הוא מפני שנמשכת מן העצם כו', אבל ההתהוות היא מההארה מן העצם ואין ההתהוות עושה שום התפעלות ח"ו בהעצם כו').
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
ממש, וכמ"ש באגה"ק סי' כ' דמדרי' האצי' מסתלקות בעת החטא כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
והנה המלאכים דבי"ע שנבראו מבחי' הכלים דזו"נ דבי"ע, כמ"ש באגה"ק סי' כ' דמזיווג זו"נ דבי"ע נבראו מאין ליש כל הנבראים ונוצרים ונעשים כו', בהם שייך שינוי והתפעלות כו', הגם שיש בהם הארת בחי' מל' מ"מ שייך בהם שינוי כו', וכמ"ש במ"א בענין אור וכח דבחי' כח הוא בחי' הכלים דבי"ע שייך בזה שינוי והתפעלות כו', וכ"ש בהמלאכים שנבראו מבחי' הכלים כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
והענין הוא דהנה מובן באגה"ק סי' כ' בענין דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהם וע"י מאין ליש דבחי' איהו זהו בחי' אור פנימי המתלבש בהכלים כו', דבחי' האור המתלבש בבחי' מל' הוא בבחי' מקור להוות כו' (ובמ"א שזהו בחי' יחוד ז"א ומל' דאיהו זהו בחי' ז"א היינו בחי' האור דז"א (ובד"כ בחי' ז"א עיקרו בחי' אורות וכמו שהז"א רובו חסדים כו' וכמ"ש במ"א) שמתייחד עם בחי' המל' להוות מאין ליש כו', וע"ז הוא סדר ההשתל' דע"ס דאצי' להיות בחי' המשכת האור ממדרי' למדרי' עד שיהי' בערך להיות מקור ליש כו' וכמ"ש במ"א.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ חיי, צב"ר. ריגא
מקור מפורש
בפרק זה
76 תניא אגה"ק סימן כ (קל, ב ואילך).
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרפ"ט זאת תורת הבית
מקור מפורש
בפרק זה
ג) והנה המשל בזה הוא כמו הניצוץ קטן שעולה ונמשך להכלל באבוקה גדולה, הרי ניצוץ הזה הנה יש בו טבע העלי' להיות נמשך להכלל בהאבוקה וטעם הדבר הוא להיות שהוא עצמו ממהותו של האבוקה, ולזאת הנה הוא נמשך ועולה להכלל בהאבוקה היינו במהות מקורו, והגם שהניצוץ ה"ה נבדל ונפרד ממקורו שה"ה מציאות ניצוץ, מ"מ הנה ההבדלה וההפרדה הלזאת שהוא במציאות ניצוץ הרי אינו פועל בו שום השתנות בעצם מהותו שהוא אש ע"כ הרי יש בו בטבעו טבע העלי' להכלל במקורו וכמו"כ יובן בנשמה, דכל נשמה אלקית הרי יש בה ניצוץ אלקי מעצמות א"ס ב"ה שהן אלקות בעצם מהותן, והגם שהנשמות נפרדו ונבדלו ממקורן שה"ה במציאות נשמה וכדאי' באגה"ק סי' כ', שכבר יצאו ונפרדו מהכלים
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרפ"ט בסוכות תשבו
מקור מפורש
בפרק זה
והנה ידוע שבכל עולם יש הע"ס של העולם מעולם דאצי' שהם ההיכלות דאצי', ומבואר באגה"ק סי' כ' דהיכלות דאצי' הוא שנברא מאין ליש שזהו בבחי' התחדשות ממש, וגם הע"ס דאצי' שהן אלקות ממש והן בבחי' השתל' זמ"ז ה"ז ג"כ בבחי' התחדשות.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ב
מקור מפורש
בפרק זה
92 בד"ה איהו וחיוהי: אגה"ק סי' כ.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ב
מקור מפורש
בפרק זה
108 בד"ה איהו וחיוהי: אגה"ק סי' כ [קל, א].
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ב
מקור מפורש
בפרק זה
129 וכמ"ש בד"ה איהו וחיוהי: אגה"ק סי' כ'.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ד
מקור מפורש
בפרק זה
273 איהו וחיוהי: אגה"ק סי' כ.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ט
מקור מפורש
בפרק זה
419 בד"ה איהו וחיוהי: אגה"ק סי' כ' (קל, א).
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק י"ט
מקור מפורש
בפרק זה
610 בד"ה איהו וחיוהי: אגה"ק סי' כ'.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק כ
מקור מפורש
בפרק זה
707 אגה"ק סי' כ (קלב, א-ב).
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק מ"ח
מקור מפורש
בפרק זה
1016 מאמר תדשא הארץ: ראה אגה"ק סי' כ המובא לקמן.
פתיחה בהקשר