ש"פ במדבר, ערב חג השבועות, ה'תשכ"ח

415

בס"ד. ש"פ במדבר, ערב חג השבועות, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

וארשתיך

לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את הוי' ²⁷⁸⁸ . הנה וארשתיך לי הוא מאמר הקב"ה שנקרא חתן לנשמות ישראל שנקראים בשם כלה, כמבואר בלקו"ת ²⁷⁸⁹ שכנסת ישראל שהיא מקור כל נשמות ישראל נק' כלה. ולהעיר ממ"ש בהגהת הצ"צ עיין רבות בא כו', ומשם משמע, שגם הנשמה שמלובשת בגוף נקראת בשם כלה. וענין זה (וארשתיך לי גו') נאמר על כל אחד ואחד מישראל, שלכן נאמר בלשון יחיד, ע"ד מ"ש ²⁷⁹⁰ אנכי הוי' אלקיך, בלשון יחיד, כדרשת חז"ל ²⁷⁹¹ שכל אחד מישראל הי' אומר עמי הדיבור מדבר.

ב) והענין

בזה, כמבואר בלקו"ת שכלה (מלשון כליון) הוא ע"ש הפסוק ²⁷⁹² כלתה נפשי, והיינו, לפי ששרשה הוא מספירת המלכות שתשוקתה לדבקה במקורה וחיי החיים ית' בכלות הנפש, כמאמר ²⁷⁹³ נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך, ומזה נעשה ענין הכליון בכל נשמה ונשמה ²⁷⁹⁴ שהיא חלק אלקה ממעל ²⁷⁹⁵ .

ובפרטיות

יותר, הנה בפסוק הנ"ל כתיב נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות הוי' לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי, וצריך להבין טעם חילוק הלשונות בכתוב, שגבי נפשי כתיב חצרות הוי', וגבי לבי ובשרי כתיב א-ל חי. דהנה, בחי' א-ל חי היא בעילוי גדול הרבה יותר מבחי' חצרות הוי', וכמו שהוא למטה שחצר היא למטה מבית (שלכן דירת האדם בקביעות אינה בחצר, כי אם בבית דוקא), ועאכו"כ שחצר היא למטה מהאדם הדר בהבית. ונפשי היא למעלה מלבי ובשרי, שהרי בשרי קאי על בשר הגוף, וממש"נ לבי ובשרי (שהכתוב מקשר לבי עם בשרי),

416

מובן, שגם לבי קאי על הלב הגשמי. וא"כ, איך אפשר לומר שנפשי נכספה וגם כלתה לחצרות הוי' בלבד, ואילו לבי ובשרי (שלמטה מבחי' נפשי) ירננו אל א-ל חי (שלמעלה מבחי' חצרות הוי'). אך הענין בזה, שהיא הנותנת, שבנוגע לבחי' נפשי מספיק שיהי' הכליון לבחי' חצרות הוי', אבל בנוגע ללבי ובשרי, לא מספיק בחי' חצרות הוי' שהו"ע הגילויים, כיון שזה לא יפעל עליו (דאָס וועט אים ניט דערנעמען), ולכן נאמר לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי, שתהי' תשוקתו לבחי' העצמות דוקא.

והענין

בזה ²⁷⁹⁶ , דהנה יש שני בחי' כלה, כלה נאה וחסודה, וכלה כמות שהיא. ובזה נחלקו ב"ש וב"ה, כדאיתא בגמרא ²⁷⁹⁷ כיצד מרקדין לפני הכלה, ב"ש אומרים כלה כמות שהיא, וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה, והלכה כב"ה ²⁷⁹⁸ (ועד שב"ש במקום ב"ה אינה משנה) ²⁷⁹⁹ , דס"ל שאפילו אם היתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה. וכמבואר בלקו"ת ²⁸⁰⁰ שהלל הוא מלשון בהלו נרו ²⁸⁰¹ , שהו"ע הגילוי, ולכן, גם בכלה שהיא חיגרת או סומא פועלים לגלות בה את הענין דכלה נאה וחסודה. והנה, על בחי' כלה נאה וחסודה נאמר נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות הוי', חצרות לשון רבים, שהם חצר החיצונה וחצר הפנימית, וגדלה מעלת חצר הפנימית לגבי חצר החיצונה שהיא בין החצר החיצונה להבית (כפי שמצינו גם בהלכות עירובין ²⁸⁰² ), וכמ"ש ²⁸⁰³ חצר בית המלך הפנימית נוכח פתח הבית, ועז"נ ²⁸⁰⁴ כל גו' אשר יבוא גו' אל החצר הפנימית אשר לא יקרא וגו', והיינו, אַז דאָרטן איז גאָר אַנדערש, ולכן כתיב ²⁸⁰⁵ שער החצר הפנימית גו' יהי' סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח, שאז נמשך מן החצר הפנימית אל החצר החיצונה. וענינם בעבודה ²⁸⁰⁶ , שחצר החיצונה שהיא העבודה החיצונה הו"ע פסוד"ז, כי בפסוד"ז נזכר גדולתו ית' ממה שהוא מחי' עולמות כו', וחצר הפנימית שהיא העבודה הפנימית הו"ע ק"ש, שבה נאמר ²⁸⁰⁷ ואהבת גו' בכל מאדך, שהו"ע המס"נ. וענין הכוסף והכליון לחצרות הוי' הוא בבחי' נפשי, שזהו בחי' כלה נאה וחסודה. אך בחי' כלה הב', שהיתה חיגרת וסומא, ובה

417

צריכים לפעול ולגלות את הענין דכלה נאה וחסודה, הרי זה ע"ד בעלי תשובה שעליהם אמרו רז"ל ²⁸⁰⁸ במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם, ועז"נ לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי, לבחי' העצמות דוקא.

ג) והנה

בחי' כלה היא ארוסה, ועז"נ וארשתיך לי, ובפרטיות יותר ישנם ג' ענינים באירוסין, שזהו מש"נ וארשתיך לי ג"פ, וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה, וכדאיתא בספרי טעמי המנהגים ²⁸⁰⁹ שג' הכריכות שכורכים רצועת התפילין על האצבע הם כנגד ג"פ וארשתיך, דלכאורה אינו מובן למה נאמר וארשתיך ג"פ דוקא, וממה נפשך, או שיאמר וארשתיך לי לעולם בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים ובאמונה, או שיאמר וארשתיך גם על כל אחד מד' הענינים דצדק ומשפט חסד ורחמים. ומזה מובן, שג"פ וארשתיך הם ג' מדריגות בענין האירוסין.

והענין

בזה, דהנה, מ"ש וארשתיך לי לעולם ²⁸¹⁰ הוא ע"ד מארז"ל ²⁸¹¹ כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם, והיינו לפי שהוא מבחי' עתיק, דלית שמאלא בהאי עתיקא ²⁸¹² , וידוע שהתגלות עתיק בבינה, כמ"ש בזהר ²⁸¹³ הוא (דקאי על בינה ²⁸¹⁴ ) דא עתיקא, וכפי שרואים באדם למטה שהתגלות התענוג הוא בבינה דוקא, ששם בא השכל בריבוי פרטים כו', משא"כ בחכמה שהיא בבחי' נקודה בלבד, אין עדיין התגלות התענוג. וענינו בעבודה, שוארשתיך לי לעולם הו"ע אהבת עולם, שהיא למעלה מאהבה רבה ²⁸¹⁵ שהיא בבחי' ז"א ²⁸¹⁶ . אמנם, מי שאינו שייך לעבודה באופן של התבוננות, בחי' בינה, הנה עז"נ וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. בצדק הו"ע הצדקה, כי גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה ²⁸¹⁷ , וכרבי אליעזר שיהיב פרוטה לעני והדר מצלי ²⁸¹⁸ , והיינו לפי שע"י הצדקה פודה את נפשו מן הגלות כו', כי אין ישראל נגאלין אלא בצדקה ²⁸¹⁹ ,

418

שנאמר ²⁸²⁰ ושבי' בצדקה ²⁸²¹ . במשפט, דהנה כתיב ²⁸²² רשע מכתיר את הצדיק, ועז"נ ²⁸²³ ובערת הרע מקרבך, לכך צריך להיות משפט על זה. בחסד וברחמים הנה חסד היא מדתו של אברהם, ורחמים (תפארת) היא מדתו של יעקב, ועז"נ ²⁸²⁴ ליעקב אשר פדה את אברהם, דהיינו עי"ז שמעורר רחמים רבים על נפשו, כמבואר בתניא ²⁸²⁵ בפירוש הכתוב ²⁸²⁶ וישק יעקב לרחל גו' ויבך, וכמבואר בלקו"ת ²⁸²⁷ שכאשר האדם רואה ששום דבר אינו פועל עליו (קיין זאַך דערנעמט אים ניט), אזי העצה היא לעורר רחמים רבים על נפשו כו'. וממשיך בכתוב, וארשתיך לי באמונה, דהיינו, שגם מי שאינו שייך להתבוננות, וגם איש עני הוא ואין יכול ליתן צדקה [ולהעיר, שענין זה יכול להיות באופן שהוא ע"ד מארז"ל ²⁸²⁸ עה"פ ²⁸²⁹ אבירי לב הרחוקים מצדקה, שכל העולם כולו ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע, היינו, שהם רחוקים מצדקתו של הקב"ה, ולכן סיבבו מלמעלה שאינו יכול ליתן צדקה, כיון שאינו צריך לכך. אבל ענין זה יכול להיות גם באופן שהוא נמצא בתכלית הפחיתות, ולכן אין נותנים לו מלמעלה את האפשרות שיוכל ליתן צדקה], הנה גם אצלו יכול להיות הענין דארשתיך, להיות בבחי' כלה, ע"י אמונה, והיינו לפי שענין האמונה ישנו אצל כאו"א מישראל, וכמבואר בתניא ²⁸³⁰ שכל ישראל הם מאמינים בה' (מאמינים בני מאמינים ²⁸³¹ ), ואפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה'.

והנה

ג' המדריגות בענין וארשתיך הם כנגד ג' עולמות בי"ע. וארשתיך לי לעולם, בחי' בינה, הוא כנגד עולם הבריאה (עלמין סתימין דלא אתגליין), דאימא עילאה מקננן בכורסייא ²⁸³² . וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, בחי' המדות, הוא כנגד עולם היצירה, דשית ספירן מקננן ביצירה45. וארשתיך לי באמונה הוא כנגד עולם העשי', כי, מצד פחיתות המדריגה דעולם העשי' לא שייך שם ענין השכל והמדות, כי אם ענין האמונה, ואדרבה, דוקא בעשי' הוא תוקף האמונה. וסדר ג'

419

המדריגות שבכתוב הוא בהתאם לסדר ההמשכה בעולמות, שמבריאה נמשך ליצירה ועשי'. וע"ד המבואר ²⁸³³ בענין כי בי"ה הוי' צור עולמים ²⁸³⁴ , ביו"ד נברא עולם הבא ובה"א נברא עולם הזה ²⁸³⁵ , שהו"ע ההמשכה מיו"ד לה"א, מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא, והיינו, שתחילה נמשך בה' ראשונה, בחי' בינה, עולם הבריאה, ומשם נמשך לאות ו' ועד לה' אחרונה, שהם עולמות יצירה ועשי'. ויש להוסיף, שכללות ההמשכה בג' מדריגות אלו שהם כנגד ג' עולמות בי"ע היא ע"י הסולם, שיש בו ב' ענינים, כמארז"ל סולם זה מזבח ²⁸³⁶ , וסולם זה סיני49, שהם ב' הענינים דתורה ותפלה, שעל ידם היא ההמשכה מלמעלה למטה וההעלאה מלמטה למעלה.

ד) והנה

כל זה הוא בבחי' כלה וארוסה, שעז"נ וארשתיך גו'. אבל אח"כ צריך להיות בחי' נישואין, וזהו שמסיים בכתוב וידעת את הוי', מלשון והאדם ידע את חוה ²⁸³⁷ , שהוא בחי' התקשרות האמיתי, וכמ"ש לעתיד לבוא כי מלאה הארץ דעה את הוי' ²⁸³⁸ . ומדריגה זו היא כנגד עולם האצילות, ששם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד ²⁸³⁹ , ונקרא אצילות מלשון אצלו וסמוך ²⁸⁴⁰ , והיינו, לפי שהוא בתכלית הביטול, וזהו גם מ"ש את הוי', את הטפל להוי' ²⁸⁴¹ . וההכנה לזה היא ע"י העבודה בג' המדריגות דוארשתיך לי וגו', שכנגד ג' עולמות בי"ע, ועי"ז באים מענין האירוסין שהוא בבחי' מקיף לענין הנישואין שהוא באופן של התקשרות פנימית.

ה) וזהו

גם מה שמפטירין בפסוק זה בשבת שלפני מתן תורה, לפי שענינו של מ"ת [שאז נעשה חידוש גם בהמצוות שהיו כבר קודם מ"ת, כמ"ש הרמב"ם ²⁸⁴² ] הוא וידעת את הוי'. וההכנה לזה היא וארשתיך לי באמונה, לפי שההכנה למ"ת היתה ע"י אמירת נעשה ונשמע ²⁸⁴³ , ובאופן של הקדמת נעשה לנשמע ²⁸⁴⁴ , שזהו ע"ד ענין האמונה. וכמו"כ גם בענין וידעת את הוי' דלעתיד לבוא, שההכנה לזה היא ע"י העבודה דדרא

420

דעקבתא דמשיחא מתוך אמונה ומס"נ דוקא, כמבואר ²⁸⁴⁵ בענין והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ²⁸⁴⁶ , שעיקר ענין הענוה דמשה הי' מצד ההתבוננות בדרא דעקבתא דמשיחא, שאינם שייכים לא לשכל (וארשתיך לי לעולם) ולא למדות (וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים), ואעפ"כ עומדים במס"נ מצד ענין האמונה כו', שזהו"ע וארשתיך לי באמונה, ועי"ז זוכים לוידעת את הוי', בגאולה האמיתית והשלימה, שאז יקויים היעוד והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב ²⁸⁴⁷ , שיומשך בלי מספר במספר ²⁸⁴⁸ , בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.