177

ובמשך הזמן הם ממילא "יכרתו ויגועו"⁵⁷ באופן טבעי –

ואין לשאול: והרי גם שלילת כוח ההולדה סותרת, לכאורה, ל"ורחמיו על כל מעשיו" – כי, כידוע⁵⁸, בכוח ההולדה שאצל הנבראים מתבטא כוח האין־סוף וחוסר ההגבלה של הקדוש־ברוך־הוא. כי הנבראים כשלעצמם מוגבלים, ולא ייתכן שיהיה להם כוח ההולדה⁵⁹ מצד עצמם, שיכולתה היא ההולדה עד אין סוף. אלא שהקדוש־ברוך־הוא מכניס את כח האין־סוף שלו בטבעו של הגוף המוליד.

כאשר נעדר כוח ההולדה, אין זאת שנוטלים ענין מן הטבע, אלא, שלא הוסיפו לטבע כוח נוסף, אשר בעצם הוא מעל לטבע⁶⁰.

ו. המחלוקת היא על אופן מציאות הגוים

אך אין די בהסבר זה, כי:

א) כיון שלעתיד לבוא יתגשם "אהפוך¹⁵ אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" – מדוע תתבטל, ואפילו במשך הזמן, מציאותם של קוראים בשם ה' ועובדים לו?

ב) נאמר בנבואה: "והיו⁶¹ מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך", "ועמדו⁶² זרים ורעו צאנכם", וריש לקיש עצמו אומר⁶³ "כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב' אלפים וח' מאות עבדים" – וכיצד ייתכן, אפוא, לומר שכל האומות יכרתו במשך הזמן?

האמור מכריח איפוא לומר, שלפי כל הפירושים אין הכוונה שלעתיד לבוא תתבטל בפשטות⁶⁴ מציאותם של הגויים. מציאותם תתקיים גם לעתיד לבוא. אלא המחלוקת בין הדעות שלעיל – בין שני הפירושים על "וקרקר כל בני שת", וכן הפירושים על "פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה" – היא לגבי האופן של מציאות הגויים בתקופה שלעתיד לבוא.