שס
מבחי' מל' דא"ס במצות העליונות (שהם בחי' אורחין דגולגלתא67 כידוע), והמם הוא בחי' תוך שהוא התלבשותו מבחי' ח"ע עד המל' (ולא עד בכלל והו"ע ומבלעדי באמצעיתא כנ"ל), ותי"ו הוא בחי' התלבשותו בבחי' המל' שהוא בבחי' אני אחרון המתלבש בבחי' אחרית שהוא המל' כו'.
ד) ומעתה יובן ענין לקדשו הנ"ל שישראל מוסיפין קדושה בשבת והיינו שממשיכים מבחי' אור א"ס שלמעלה מן החכמה בחי' תוס' אור בבחי' ח"ע68 כו' (וזהו"ע דכתי' וקראת לשבת עונג68 כו'), וזהו שער החצר הפנימי' הפונה קדים יהי' סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח69, שבשבת נפתח מבחי' קדם שהוא בחי' המל' דא"ס המלובש בכת"ע שנק' ראשון ומתגלה בבחי' ח"ע הנק' יום השבת כו' ובחי' זאת נק' שבת עילאה כו'. אך הנה עדיין צ"ל איך ממשיכים ישראל, וע"י מה ממשיכים, תוס' קדושה ביום השבת. והענין הוא שזהו ע"י ששת ימים תעבוד כו' כי פי' עבודה הוא ל' תיקון70 והיינו לתקן הששת ימים, וביאור ענין תיקונם הנה ידוע דששת ימים אלו נק' שימ"ב, והיינו ע"ש קבלתם מבחי' ח"ע הנק' ראשית ומאיר בהם בחי' הביטול דח"ע, אך לאחר חטא עה"ד נק' ששת ימי החול כי חול הוא מל' חולין והוא מל' אשה זונה וחללה71, והיינו מפני שנתפשטו למטה ונתלבשו בנוגה דעשי' כו', כי יש פרסא המבדיל בין קודש לקדש72 שזהו כל הפרסאות שבמדריגת הקדושה עצמה, אך יש פרסא המבדלת בין קודש לחול שהוא בין בחי' הקדושה לבחי' נוגה לכן כאשר נתלבשו ששת ימים בנוגה נק' ששת ימי החול כו' (כי לאחר חטא עה"ד נעשה תערובות טו"ר73 בעולם ובשנה ובנפש וכולם נתגשמו כו' לכן גם ששת ימים שהם בחי' הזמן נתגשמו ונתערבו טוב ברע לכן נק' ששת ימי החול כו'). והנה התיקון דששת ימים היינו לברר ולהפוך הרע לטוב שעי"ז יתבררו כל הניצוצות המלובשים בבחי' נוגה דעשי' גשמי' ויתעלו ויוכללו באצי' וזהו נק' חולין שנעשו עטה"ק74, כי הנה באמת יש ג"כ בחי' אצי' בעשי'75 ונק' אצי' שבעשי' ולכן אפשר לברר ולהפוך בחי' עשי' הנק' חול באצי' שבו הנק' קודש (וממילא נכלל אח"כ בעצמי' האצי' כו'). וזהו"ע ר"י בן גדגודא76 שהוא הי' אוכל
הערות
- 67. במצות . . אורחין דגולגלתא : ראה זהר אד"ר נשא קכט, א. קלו, א. אגה"ק ס"כ (קלא, א). סה"מ תר"ם ח"א ע' נה. וש"נ.
- 68. אור בבחי' ח"ע : ה: אורו' בבחי' ח"ע והיינו המשכת תענוג הפשוט שזהו גילוי אור מל' דא"ס המלובש בכתר עליון שנק' ראשון וע"י ישראל הוא נמשך בבחי' חכ"ע.
- 68. וקראת לשבת עונג : ישעי' נח, יג.
- 69. שער החצר . . וביום השבת יפתח : יחזקאל מו, א.
- 70. עבודה הוא ל' תיקון : ראה לקו"ת בלק ע, ג.
- 71. אשה זונה וחללה : אמור כא, ז.
- 72. פרסא המבדיל בין קודש לקדש : ראה תו"א לך יב, סע"א ואילך.
- 73. לאחר חטא עה"ד . . תערובות טו"ר : ראה ע"ח שער הקליפות שמ"ח, פ"ג. שע"ק ח"א, ש"א. הערות שמן ששון למאמר פסיעותיו של אאע"ה [אות מ נדפס גם בס' כתבים חדשים לרח"ו ע' מ]. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תדש. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' פג. וש"נ.
- 74. חולין שנעשו עטה"ק : חגיגה יט, סע"ב. ראה גם אוה"ת ברכה כרך ו ע' ב'תקעג.
- 75. יש . . אצי' בעשי' : ראה ספר הגלגולים פ"כ. לקו"ת במדבר ב, ב. סה"מ תש"ח ע' 81.
- 76. ר"י בן גדגודא [בבוך 810: גודגדא] : ראה חגיגה יח, ב במשנה [ושם: יוחנן . . גודגדא. וכ"ה באוה"ת ירמי' ע' שעג. סה"מ תרכ"ז ע' רפ. תרכ"ט ע' קצג. פר"ת ע' קצד (ושם: במשנה דפ"ג דחגיגה. וכנצ"ל: ספ"ב דחגיגה). תרכ"ז ע' קנא — ושם: ר' יוחנן].
חגיגה י״ט ב - הטקסט מספריא
מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר: מַטְבִּיל בָּעֶלְיוֹנָה, וַאֲנִי אוֹמֵר: בַּתַּחְתּוֹנָה וְלֹא בָּעֶלְיוֹנָה! אֲמַר לֵיהּ: אִי תַּנְיָא — תַּנְיָא.
הַטּוֹבֵל לַחוּלִּין וְהוּחְזַק לַחוּלִּין כּוּ׳. מַנִּי מַתְנִיתִין — רַבָּנַן הִיא, דְּשָׁנֵי לְהוּ בֵּין חוּלִּין לְמַעֲשֵׂר.
אֵימָא סֵיפָא: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, מִדְרָס לִפְרוּשִׁין. בִּגְדֵי פְרוּשִׁין, מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה.
אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: חוּלִּין וּמַעֲשֵׂר כַּהֲדָדֵי נִינְהוּ, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר?! אִין, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר.
רַב אַחָא בַּר אַדָּא מַתְנֵי לַהּ בְּסֵיפָא חָמֵשׁ מַעֲלוֹת, וּמוֹקֵי לַהּ כּוּלָּהּ כְּרַבָּנַן.
אָמַר רַב מָרִי: שְׁמַע מִינַּהּ חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ — כְּקוֹדֶשׁ דָּמוּ. מִמַּאי —
Rabbi Meir would say: One may immerse in the upper one, and I say: In the lower one but not in the upper one. This demonstrates that Rabbi Yehuda does not accept the principle of raising the partition. Rabbi Yoḥanan said to him: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot take issue with it. Therefore, it is clear that the matter is held in dispute between tanna’im and that Rabbi Yehuda does not accept the principle of raising the partition.
§ It is taught in the mishna: One who immersed for the purpose of eating non-sacred food with the intention of assuming a presumptive status of ritual purity for non-sacred food it is prohibited for him to eat tithes. The Gemara comments: Whose opinion is expressed in the mishna? It is that of the Rabbis, who differentiate between non-sacred produce and tithes, since they maintain the following: If one who is required by rabbinic law to immerse touches non-sacred food, it remains pure, but if he comes into contact with tithes they are rendered ritually impure.
However, in that case, say the latter clause of the mishna, which states that the garments of an am ha’aretz, who is not careful with regard to the halakhot of ritual purity, are considered to be rendered ritually impure by the impurity imparted by the treading of a zav, which is considered a primary source of ritual impurity, for perushin, individuals who are careful to eat even non-sacred food in a state of purity. The garments of perushin, although they are careful to remain ritually pure, are nevertheless considered to be rendered impure by the treading of a zav for priests who partake of teruma. Consequently, the latter clause differs from the opinion of the Rabbis in the earlier clause.
Therefore, we have arrived at the opinion of Rabbi Meir, who said: Non-sacred produce and tithes are similar to one another, as this clause of the mishna does not distinguish between those eating non-sacred food and those eating tithes. Is the earlier clause the opinion of the Rabbis and the latter clause the opinion of Rabbi Meir? The Gemara answers: Yes; although it is unusual, in this instance we must explain that the earlier clause was said by the Rabbis and the latter clause by Rabbi Meir.
However, Rav Aḥa bar Adda would teach that five levels of ritual purity are listed in the latter clause of the mishna, by counting the clause that states that the clothes of those who eat non-sacred produce in a state of purity are ritually impure for tithes, and in this way he establishes the entire mishna in accordance with the opinion of the Rabbis.
§ Rav Mari said: They learn from the mishna that non-sacred produce that was prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food, i.e., with the same stringencies as required for sacrificial food, is like sacrificial food. From where is this deduced?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.