ושאבתם מים בששון

שנהושאבתם מים בששון

בס"ד חגה"ס תרמ"ב

ושאבתם מים בששון¹ ממעייני הישועה² כו' וארז"ל בירושלמי רפ"ה דסוכה שהיו שואבים משם רוה"ק, ולהבין זה למה דווקא ע"י ניסוך המים³ היו שואבים רוה"ק ולא ע"י היין⁴ שבכל השנה, ועוד צ"ל הטעם למה בחג דוקא ניתוסף מצות ניסוך המים על ניסוך היין, אך באמת מצות ניסוך המים בחג דוקא הוא מחמת שהוא תיכף אחרי יוה"כ⁵, ושמחת החג נמשך מתוקף העלי' שהי' ביוהכ"פ, לכן י"ל מתחלה ענין יוהכ"פ וממילא יובן מצות שמחת החג ומה שניתוסף בו מצות ניסוך המים כו'. הנה מצינו שיוהכ"פ נק' שבת שבתון⁶, והיינו כמו שהשבת הוא בחי' עלי' הששה ימים שקדמו איליו שעולים ונכללים ביום השבת שאחריהם בבחי' קודש העליון (כי השבת נק' קודש מלה בגרמה⁷ כמ"ש בזהר, וכדכתי' ושמרתם את השבת כי קדש הוא⁸), כן יוהכ"פ הוא עליות כל השבתות⁹ של כל השנה שקדמו אליו וכולם עולים ונכללים ביוהכ"פ (שהוא בחי' קדה"ק כמשי"ת) ולכן נק' שבת שבתון. ולהבין ענין זה גם להבין מה שלפעמים נא' על יוהכ"פ שבת שבתון הוא¹⁰ בחי' דכר ולפעמים נא' שבת שבתון היא¹¹ בחי' נוק'. וילה"ק מתחלה ענין השבת הנה כתי' זכור את יום השבת לקדשו¹², ולכאורה אינו מובן מש"א לקדשו דמשמעו שישראל שנוממשיכים תוס' קדושה בשבת ובאמת שבת מקדשא וקיימא¹³, גם להבין מה שא' זכור בקמץ תחת הזיין ולא אמר זכור בשוא¹⁴ (דזכור בשוא אין משמעותו רק ל' ציווי משא"כ זכור בקמ"ץ לפעמים הוא לשון ציווי ולפעמים הוא ל' מקור ומשפיע, ולכאו' צ"ל דהל"ל בל' דליכא למיטעי בי' כו'). והנה בפ' יתרו כתי' זכור את יום השבת כו', ובמש"ת בפ' ואתחנן כ' שמור את יום השבת¹⁵, ואי' במכילתא ע"ז משל לזאב¹⁶ שהוא טורף מלפניו ומלאחריו כו' כ"ה ענין השבת זכור הוא מלפניו ושמור הוא מלאחריו, וכבר עמדו המפרשים ע"ז מהו"ע המשל שהמשל¹⁷ את השבת לזאב כו'. אך הענין הוא דהנה ארז"ל במד"ר¹⁸ ע"פ ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה¹⁹ מצות שבת מסר לו²⁰, ויניחהו²¹ כד"א וינח ביום השביעי²², ולעבדה כמד"א²³ ששת ימים תעבוד²⁴ כו'²⁵, ולשמרה כמד"א²⁶ שמור את יום השבת, והנה לכאורה אינו מובן דבשלמא שביתת השבת הוא מצוה אבל ששת ימים תעבוד אינה מצוה כלל²⁷ ולמה הזכירה במצות שבת שמסר לו כו'. אך כל הנ"ל יובן בהקדם ענין השבת שהו"ע מנוחה כמ"ש כי ששת ימים עשה ה' את השמים כו' וביום השביעי שבת²⁸ שפירושו הו"ע מנוחה וכן כתי' וינח ביום השביעי*, ולכאורה אינו מובן איך שייך ענין מנוחה

*)בגוכתי"ק נרשם: מן שיש עד כמשי"ת אצ"ל:

(שיש שתי שבתות שבת עילאה ושבת תתאה^א כמארז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן^ב כו' והוא מ"ש אלה תולדות נח נח^ג כו' ב"פ נייחא^ד שהוא שתי שבתות הנ"ל כמשי"ת).

שנזלמעלה, דבשלמא למטה באדם העושה מלאכה שבונה בנין או עושה כלי שהמלאכה הוא עמל ויגיעה אצלו מצד שהנפש שלו הוא רוחני' ויורד ומתלבש בדבר גשמי שאינו מערכו כלל לכן העבודה היא יגיעה גדולה גם לגבי הנפש שהיא רוחני, וכ"ש לגבי גוף הגשמי העובד ועושה כו', לכן אחרי גמר העשי' שמתעלה החיות המלובש במעשה המלאכה לעצמי' הנפש נחשב זה למנוחה אצלו, משא"כ למעלה שבמאמר ברא הכל²⁹ ולא שייך בו ענין היגיעה וכדכתי' לא ייעף ולא ייגע³⁰ כו' וכמארז"ל לא בעמל ולא ביגיעה ברא³¹ הקב"ה את עולמו כ"א במאמר כו', וא"כ לכאו' אינו שייך ענין מנוחה אצלו מן היגיעה כו', אך באמת אין הכוונה בתי' שבת וינפש³² או וינח ענין המנוחה כפשוטו דוקא רק העלי' מן הירידה הוא קורא בש' שביתה ומנוחה להיות שהוא ע"ד העלי' מן הירידה באדה"ת שהוא מנוחה באמת לכן קורא למעלה ג"כ ענין העלי' מן הירידה ג"כ בש' שביתה ומנוחה (הגם שלמעלה לא שייך ענין המנוחה כלל, מאחר שלא נתייגע כו').

ב) וביאור ענין העלי' למעלה, הנה כתי' בדבר הוי' שמים נעשו³³ שנמצא ששרשי מקור העולמות הוא מבחי' לבוש הדיבור* שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה³⁴, והוא ע"ד כמו³⁴ באדה"ת שלבושי הדיבור והמעשה נק' לבושי' חיצוני' ע"ש שהם נמשכים לחוץ מן הנפש בבחי' נפרד, כי ע"י המעשה בשעה שעושה מתלבש חיות הנפש במעשה הבנין או הכלי ואח"כ הם נפרדים מאדם העושה נמצא שגם הארת החיות שנתלבשה בהם נבדל ונפרד מן האדם (כידוע שבמעשה שאדם עושה נמשך חיות מעט מזעיר מכח אל הפועל³⁵, והראי' מהרה"מ נ"ע שהכיר בכלי³⁶ שמי שעשה אותה הי' סומא בעין א'³⁷ כו'), וכן הדיבור יורד ג"כ בבחי' נפרד מן האדם כי הבל הדבור יוצא לחוץ, משא"כ לבוש המח' באדם מתאחד בעצמי' הנפש ואינו נבדל ממנה לכן אינה מתגלית כלל לזולתו מצד שאינה נמשכת בבחי' נפרד כו', ועד"ז יובן למעלה שהמשכת התהוות עולמות הנבראים מאין להיות נראים ליש הוא ע"י דיבור עליון שפועל התגלות השפע לחוץ והיינו שיהי' נראה בבחי' יש ושיסתירו על כח אלקי השופע בהם, והמשכתם הוא למטה עד שמתלבשים בעשי' גשמי', וכח זה נק' בחי' מעשה למעלה כה"פ בנפעל כו' משא"כ מח' עליונה הוא שנחבחי' לבוש המתאחד בעצמיות אלקות ואינה נגלית בבחי' יש כו' ולכן המח' הוא למעלה ממקור ההתהוות מאין ליש כו'. והנה אמיתית מקור המהווה מאין ליש הוא בחי' המדות דאצי' (כי ששת ימים³⁸ כתי' ולא בששת ימים, והיינו שהששת ימים שהם המדות דאצי' בהם עשה את השמים ואת הארץ), וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה³⁹ כו', רק שמעצם המדות לא הי' ההתהוות נראה ליש לכן נתלבשו המדות עליונות⁴⁰ במדות⁴¹ המלוכה וכמ"ש מלכותך מלכ"ע⁴², וזהו בחי' הדבור עליון דעש"מ המהוה מציאות התהוות כל הנבראים, אך המח' עליונה הוא בחי' לבוש התגלות חו"ב עילאין⁴³ שהם למעלה ממקור ההשתל' מאין ליש ולכן נק' חכים ולא בחכ' ידיעא⁴⁴ מבין ולא בבינה ידיעא כו', וכמו באדה"ת עצם המח' הוא רק כלי אל השכל והשכל הוא התגלות הנפש המגלה לו בעצמו, היינו להשכיל השכלות עמוקות לעצמו ולא לבא בבחי' התגלות לזולתו כי איידי דטריד למיבלע⁴⁵ כו'.

ג) ומעתה יובן ענין השבת למעלה שהו"ע עלי' מן היריד' כנ"ל, דהנה כל העש"מ שהם בחי' הדו"מ הם ירידה לגבי אוא"ס המתלבש בכלים די"ס דאצי' וכמ"ש לאו אורחי' דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא⁴⁶ (ובאמת אפי' התלבשות אוא"ס במדות דאצי' להיות מקור להתהוות מאין ליש הוא ג"כ ירידה גדולה לגבי אור א"ס המלובש באו"א עילאין⁴⁷ שלמעלה מבחי' המדות ואפי' מבחי' המוחין השייך למדות הנק' יש"ס ותבונה⁴⁸ כידוע), אך בשבת עולים בחי' לבושי הדבור הנק' מעשה למעלה לבחי' לבוש עצמי' המח' שהוא בחי' לבוש לחו"ב עילאין כנ"ל (וכן המדות עולין לבחי' או"א עילאין והו"ע עליית הששת ימים ביום השבת שהוא בחי' קדש דח"ע קדש מלה בגרמי' כו') וממילא עולין כל העולמות ג"כ לקבל מבחי' עצמיות המח' (ומבחי' עצמיות החו"ב עילאין כנ"ל, כי אינו דומה עליות החיות למעלה לגבי עליית החיות למטה באדה"ת, שלמטה החיות בלבד עולה למקורו והכלי עם החיות מעט המלובש בה נשאר בבחי' נפרד מצד שההתהוות הוא מיש ליש, משא"כ למעלה שההתהוות הוא מאין ליש לכן אם הי' מסתלק האין המהווהו ליש הי' אין ואפס כמ"ש בסש"ב בש' הבעש"ט ז"ל ע"פ לעולם ה' דברך נצב⁵⁰, וכ"ה במדרש⁴⁹, ולכן ממילא מובן שגם גשם הנבראים מוכרחים לעלות לקבל חיות שנטמהמחשבה כו'). וזהו ממצוא חפציך ודבר דבר⁵¹ דכתי' בשבת ואמרז"ל דיבור אסור הרהור מותר⁵² והיינו מטעם הנ"ל שלבושי הדבור ומעשה עולין ונכללים בלבושי המח' ביום השבת כנ"ל וזהו"ע שבת שנק' בש' שבת בראשית⁵³, והיינו מטעם הנ"ל שלבושי הדבור ומעשה עולין ונכללים בלבושי המח' ביום השבת כנ"ל וזהו"ע שבת שנק' בש' שבת בראשית כו' (והיינו מטעם שבו נעשה עליית העולמות והחיות המלובש בהם שהם בחי' לבושי הדיבור ומעשה כו' וגם המדות דאצי' כנ"ל) שכולם עולים לקבל מבחי' ח"ע הנק' ראשית⁵⁴ כו', וזהו בחי' שבת תתאה שהו"ע העלי' שנעשה בשבת מלמטה למעלה, ועל בחי' זאת ארז"ל דשבת מקדשא וקיימא. אך מש"א לקדשו דמשמע שישראל מוסיפין קדושה בשבת ואיזהו קדושה מוסיפין כו' כיון שהוא קדש מצ"ע, אך הענין יובן בהקדם מאמר אני ראשון ואני אחרון⁵⁵ דבחי' ראשון הוא בחי' אור א"ס שלמעלה מן החכ' ולכן נק' ראשון, כי ראשית הוא בחי' נוק' והוא בחי' חכ"ע שהוא בחי' מקבל לגבי למעלה מן החכ' כמ"ש והחכ' מאין תמצא⁵⁷ (הגם שהוא בחי' משפיע לכל מה שלמטה הימנו שהוא כלליות הי"ס דאצי' ולכן נק' ראשית אליהם כו'), אך בחי' ראשון הוא בחי' דכר⁵⁶ והוא בחי' הכתר שלמעלה מן החכ' שהוא בחי' משפיע לגבי ח"ע ובחי' הכתר נק' קדם⁵⁸ שאינו בגדר ראשית ואחרי' (וכמארז"ל ראשון דמעיקרא משמע⁵⁹ כמו הראשון אדם תולד⁶⁰ כו'), ולכן א' אני הוא בחי' מל' דא"ס המתלבש בבחי' ראשון שהוא בחי' הכתר כנ"ל, הנה בחי' זאת הוא ג"כ אחרון היינו שנעשה בחי' דכר להשפיע גם במל' הנק' אחרית⁶¹ כי לפניו שוין הח"ע עם המל' כו' (ומבלעדי אין אלקים באמצעיתא⁶² שכל הצמצומי' דהשתל' אינם מסתירים לפניו כלל כו'), וזהו"ע חותמו של הקב"ה אמת⁶³ שהוא בחי' רת"ס⁶⁴, כי הא' הוא בחי' ראש שהוא בחי' מל' דא"ס המלובש בח"ע⁶⁵, וראש אותיות אשר⁶⁵ כמו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו שהוא בחי' תענוג⁶⁶ הפשוט הנמשך שסמבחי' מל' דא"ס במצות העליונות (שהם בחי' אורחין דגולגלתא⁶⁷ כידוע), והמם הוא בחי' תוך שהוא התלבשותו מבחי' ח"ע עד המל' (ולא עד בכלל והו"ע ומבלעדי באמצעיתא כנ"ל), ותי"ו הוא בחי' התלבשותו בבחי' המל' שהוא בבחי' אני אחרון המתלבש בבחי' אחרית שהוא המל' כו'.

ד) ומעתה יובן ענין לקדשו הנ"ל שישראל מוסיפין קדושה בשבת והיינו שממשיכים מבחי' אור א"ס שלמעלה מן החכמה בחי' תוס' אור בבחי' ח"ע⁶⁸ כו' (וזהו"ע דכתי' וקראת לשבת עונג⁶⁸ כו'), וזהו שער החצר הפנימי' הפונה קדים יהי' סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח⁶⁹, שבשבת נפתח מבחי' קדם שהוא בחי' המל' דא"ס המלובש בכת"ע שנק' ראשון ומתגלה בבחי' ח"ע הנק' יום השבת כו' ובחי' זאת נק' שבת עילאה כו'. אך הנה עדיין צ"ל איך ממשיכים ישראל, וע"י מה ממשיכים, תוס' קדושה ביום השבת. והענין הוא שזהו ע"י ששת ימים תעבוד כו' כי פי' עבודה הוא ל' תיקון⁷⁰ והיינו לתקן הששת ימים, וביאור ענין תיקונם הנה ידוע דששת ימים אלו נק' שימ"ב, והיינו ע"ש קבלתם מבחי' ח"ע הנק' ראשית ומאיר בהם בחי' הביטול דח"ע, אך לאחר חטא עה"ד נק' ששת ימי החול כי חול הוא מל' חולין והוא מל' אשה זונה וחללה⁷¹, והיינו מפני שנתפשטו למטה ונתלבשו בנוגה דעשי' כו', כי יש פרסא המבדיל בין קודש לקדש⁷² שזהו כל הפרסאות שבמדריגת הקדושה עצמה, אך יש פרסא המבדלת בין קודש לחול שהוא בין בחי' הקדושה לבחי' נוגה לכן כאשר נתלבשו ששת ימים בנוגה נק' ששת ימי החול כו' (כי לאחר חטא עה"ד נעשה תערובות טו"ר⁷³ בעולם ובשנה ובנפש וכולם נתגשמו כו' לכן גם ששת ימים שהם בחי' הזמן נתגשמו ונתערבו טוב ברע לכן נק' ששת ימי החול כו'). והנה התיקון דששת ימים היינו לברר ולהפוך הרע לטוב שעי"ז יתבררו כל הניצוצות המלובשים בבחי' נוגה דעשי' גשמי' ויתעלו ויוכללו באצי' וזהו נק' חולין שנעשו עטה"ק⁷⁴, כי הנה באמת יש ג"כ בחי' אצי' בעשי'⁷⁵ ונק' אצי' שבעשי' ולכן אפשר לברר ולהפוך בחי' עשי' הנק' חול באצי' שבו הנק' קודש (וממילא נכלל אח"כ בעצמי' האצי' כו'). וזהו"ע ר"י בן גדגודא⁷⁶ שהוא הי' אוכל שסאחולין שנעשו עטה"ק כו', כי הנה יש ד' בחי' הא' נק' בש' חול והוא בחי' עשי' שנראה בבחי' יש ונפרד ולכן נק' חול מל' חלל כנ"ל, והב' נק' מעשר שיש בו בחי' קדושה, כמ"ש העשירי יהי' קודש⁷⁷, וזהו בחי' יצי' כו', ובחי' הג' נק' בחי' תרומה והוא בבחי' בריאה אשר שם נא' ארוממך אלקי המלך⁷⁸ כו' כי המלאכים דבריאה נק' רוממי שדי⁷⁹ כו'), אך בחי' הד' נק' קודש שזהו בחי' אצי'⁸⁰ שמאיר בו הארת ח"ע בגילוי עצום הנק' קודש מלה בגרמי', ולכן כ"א מהתנאים הי' אוכל⁸¹ ומעלה לפי מדריגתו, יש שהי' יכול להעלות הניצוצי' דנוגה דעשי' בבחי' אצי' ממש לכן נק' אוכל חולין שנעשו עטה"ק, ויש שלא הי' יכול להעלות רק עד עולם הבריאה ונק' אוכל חולין שנעשו על טהרת תרומה כו'. וע"ד הפשוט יש שהוא אוכל לעבוד את ה' בכח האכילה נמצא שלא נתעלה בשעת מעשה הניצוץ בשעת האכילה ממש, אך אח"כ בשעת התפילה כשמתפלל באהוי"ר או לומד לשמה שהתפילה והלימוד הוא בכח האכילה ההוא ממילא נתעלה הניצוץ שבמאכל לבחי' קודש העליון דאצי' וזה אינו נק' אוכל עטה"ק (רק אפשר נק' אוכל חולין על טהרת תרומה כו'), משא"כ יש שהוא בתכלית הביטול במחשבתו באוא"ס בעת האכילה עצמה שאז הוא עליית הניצוץ אלקי שבמאכל בשעת האכילה עצמה לבחי' קודש העליון הנה זהו נק' אוכל חולין על טה"ק כו'.

קיצור ד'⁸², אך ע"י מה ממשיכים תוס' ביוה"ש זהו ע"י העבודה בש"י החול, והענין הוא דכתי' לעשות ות"י⁸⁴ לתקן⁸³, ששי"ב צריכים תיקון, להיות כי נק' בראשית לפי שמקבלים מבחי' חכ' שנק' ראשית, אמנם ע"י חטא עה"ד נק' ימי החול, כי יש ב' הבדלות הא' בין קודש לקדש, הב' בין קדש לחול, פי' חול ל' חללה, והיינו לפי שנתפשטו בנוגה, וע"י חטעה"ד שנעשה תערובות טו"ר בעש"ן, ולכן ששת ימים שהם זמן צריכין תיקון להפך הרע לטוב, וזהו שמצינו בפ"ב דחגיגה שהתנאים זה הי' אוכל על טה"ק, וזהו ע"ט תרומה, והיינו שיש אבי"ע בכל עולם, א"כ יש אצי' גם בעשי', ובכלל עשי' חול, יצי' מעשר, בריאה תרומה, אצי' קדש, וכשאוכל עטה"ק מברר הרע דעשי' שיתהפך להיות טוב בקדש דאצי' דעשי' ואח"כ עולה לאצי' העליון כו', ויש שלא הי' יכול להעלות כ"א ע"ט תרומה דהיינו בריאה לבד, ופי' הענין ע"פ פשוט כשאוכל כדי שיתחזק שיוכל ללמוד ולהתפלל שבשעת האכילה עדיין אינו מתעלה הניצוץ שבמאכל לבחי' קדש העליון, משא"כ מי שהוא קשור ודבוק באוא"ס גם בשעת האכילה הנה הוא מעלה הניצוץ תומ"י לבחי' קדש העליון כו'.

שסבה) ועפ"ז ג"כ ענין שיחות חולין של ת"ח צריכים לימוד⁸⁵ שנא' ועליהו לא יבול⁸⁶ וזהו נא' על ר"ג כו', הענין הוא ע"ד שאנו מוצאים בבחי' השערות שנא' שער באשה ערוה⁸⁷ ויש שערות שהם בתכלית הקדושה כמו בנזיר דכתי' בי' קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו⁸⁸ וכן בכהנים⁸⁹ כו'. הענין הוא כי שערות הוא בחי' אותיות⁹⁰, והנה צ"א⁹¹ דע"מ נק' שער באשה ערוה להיות שנמשכים מבחי' המל' דאצי' הנק' אשה יראת הוי'⁹², והע"מ מתפשטים למטה מטה עד שנעשה מהם יניקת החיצונים ג"כ, ולכן בלוים נא' והעבירו תער על כל בשרם⁹³ כו' בכדי להעביר יניקת החיצונים מהם כו', אך הנזיר הוא מרכבה לבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' ח"ע⁹⁴ אשר משם לא יוכל להיות המשכת השפע רק ע"י בחי' שערות ומשם כל קדושה בשערא תלייא⁹⁵ כידוע ולכן מוכרח לגדל השער, וכן עד"ז הכהן הוא מרכבה לבחי' רב חסד דעתיקא⁹⁶ כו'. ועד"ז יובן ג"כ ענין שיחות חולין של ת"ח, כי הע"מ נק' עמל שיחה⁹⁷ להיותם בבחי' ירידה והשפלה בבחי' יש נפרד ונק' מילין דהדיוטא כנ"ל, אך ת"ח הוא בחי' איתן (ששורש נשמתו הוא באצי' כנז' במאמר ויקח המן⁹⁸ כו' ע"ש) הוא מעלה בחי' שיחה זאת לשרשה בבחי' השערות שלמעלה מן החכ' אשר שם הם שסגבתכלית הקדושה וכל קדושה נמשך מהם ולכן צריכים לימוד כי מהם נמשך ביטול דח"ע כח מ"ה⁹⁹ כו'.

קיצור ¹⁰⁰ ה), ועפ"ז יובן ענין שיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד, דהנה מצינו ששער באשה ערוה, ומצינו שיש קדושה בשערות כמו בנזיר וכהנים, והענין הוא ששערות הם אותיות, ואותיות דע"מ להיות כי מתפשטים למטה מטה עד שגם סט"א מקבלת חיותם מהם לכן נק' שער שבאשה יראת ה' הוא בחי' מל' בשם שער באשה ערוה שמתפשט להשפיע חיות גם להם כו', אך הנזיר להיותו מרכבה לבחי' א"א שלמעלה מהחכ' אשר משם א"א להיות ההשפעה כ"א ע"י שערות לבד לכן קדושה תלוי בשערא דוקא, וכן כהנים מרכבה לרב חסד צ"ל כסום יכסמו את ראשיהם¹⁰¹, משא"כ בלוים קו השמאל והעבירו תער כו', ולפ"ז יובן פי' שיחת חולין דהיינו עמל שיחה דעש"מ, של ת"ח שמקבלים מבחי' חכ' ונק' איתן כמ"ש במ"א, הוא מעלה אותם לשרשם שערות שלמעלה מהחכ' שבהם קדושה תלוי', לכן צריכין לימוד שמשם נמשך חכ' ע"י שערות כו' דאבא יונק ממזלא¹⁰² כו'.

וא"ו) והנה ע"י התיקון דששת ימים שהו"ע בירור הניצוצי' מנוגה בכל וא"ו ימי החול עי"ז כשמתעלין אח"כ למעלה בקדושת האצי' בשבת אזי המתברר עולה למעלה¹⁰³¹⁰⁴ בבחי' תענוה"ע הפשוט שלמעלה הרבה מן החכ' שהוא בחי' אני ראשון כנ"ל וממשיכים אותו בח"ע הנק' ראשית כנ"ל ואז נעשה בחי' השבת בחי' דכר ומשפיע כו'. וע"ז¹⁰⁵ יובן המד"ר לעבדה כמד"א ששת ימים תעבוד שזהו מכלל מצות שבת, כי ע"י תיקון הששת ימים נעשה בחי' השבת כו', וזהו זכור בקמץ מל' דכר ומשפיע היינו שתעשה אותו בבחי' דכר במה שתמשיך בו בחי' אני ראשון שלמעלה מראשית דחכמה בחי' נוק' כו' ועי"ז נעשה בחי' דכר ומשפיע כו', משא"כ אם הי' אומר זכור בשוא לא הי' ממשמעותו רק ענין הזכרון שהו"ע העלי' לבחי' קודש דח"ע (כידוע דבחי' זכרון הוא בעלי' לחכ'¹⁰⁶ ולכן בפ' קדש שהוא בח"ע נא' ולזכרון בין עיניך¹⁰⁷ כו'), והוא בחי' שבת תתאה, משא"כ כשאומר זכור בקמץ כולל ב' הפי' לשון זכירה ול' זכר משפיע וממילא הוא רומז גם על בחי' דשבת עילאה שהוא בחי' המשכת מל' דא"ס המלובש בכת"ע וחכ"ע, וגם הקמץ הוא בכתר¹⁰⁸ כידוע).

שסדקיצור וא"ו), והנה נודע כי המתברר עולה למעלה מן המברר, ולכן בירורי הניצוצי' דתהו שעולים מנוגה כשמתעלים בשבת עולים לבחי' תענוג הפשוט שלמעלה מהחכ' והיינו בחי' אני ראשון הנ"ל וע"י נמשך בחכ' מבחי' אני ראשון, ואז נעשה השבת בחי' דכר ומשפיע כו', וזהו דכתי' זכור בקמץ, שיהי' משמעותו גם לשון דכר ומשפיע כו', והיינו בחי' ש"ת וש"ע¹⁰⁹ כו'.

ז) ומעתה יובן ענין המכילתא במה שהמשיל את השבת לזאב כו', דהנה כתי' בנימין זאב יטרף¹¹⁰ ומתרגמינן ע"ז בארעי' תשרי שכינתא ובאחסנתי' יתבני מקדשא, ולכאורה אינו מובן דבשלמא הקרבת הקרבן ע"ג המזבח שייך לקרותו בש' טרף שהוא נק' אכילת המזבח אבל באמת ענין הקרבנות רמז אח"כ במ"ש בבוקר יאכל עד¹¹¹ כו' כמשי"ת ומאמר זאב יטרף לא קאי רק על השראת השכינה (שהיא היתה בחלקו של בנימין לבד כידוע שההיכל והדביר והמזבח במקום שהי' לו יסוד¹¹² הכל הי' בחלקו של בנימין) ומהו"ע השראת השכינה לקרותו בש' טרף כו'. אך הענין יובן בהקדם ענין ההפרש בין טרף למזון, כי הנה מזון הבהמות נק' בש' מזון להיות מזונה הוא עשב הגדל בשדה כמאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך¹¹³ שזהו סיבה קרובה לכן נק' בש' מזון משא"כ עיקר מזון החיות הוא כאשר מזדמן להם איזה דבר מבע"ח לטרוף, וזהו דבר שאינו מצוי רק בא ע"י סיבה רחוקה לכן נק' בש' טרף כו'. ועד"ז יובן ברוחני' שיש ב' מיני שפע, הא' הבא בדרך השתל' עו"ע¹¹⁴ שהוא מחכ' לבינה ומבינה למדות כו' ונק' אוא"ס המתלבש בבחי' ח"ע בש' ממכ"ע¹¹⁵ והו"ע עה"ע¹¹⁶ משא"כ מציאות החכ' מלמעלה מן החכ' נמשך שלא בסדר והדרגה דעו"ע רק מאין ליש בדרך דילוג הערך כמאמר והחכ' מאין תמצא כו' ולכן גם השפע הנמשכים¹¹⁷ מבחי' אור א"ס שבבחי' ח"ע נק' בש' מזון שהוא בחי' סיבה קרובה משא"כ בחי' תוס' אורות הנמשכים מלמעלה מן החכ' בבחי' ח"ע שהוא בחי' סיבה רחוקה נק' בש' טרף, וזהו"ע טרף נתן ליראיו¹¹⁸, כי יראיו מקבלים השפע הנמשך מלמעלה מן החכ' בחי'¹¹⁹ ח"ע כו'. והנה מזה הטעם נק' השראת השכינה בש' טרף, כי עיקר ענין השראת השכינה הוא בחי' גילוי סוכ"ע שסהשיתגלה למטה בהיכל ק"ק כו' ובחי' זאת נק' בש' טרף כו'. וזהו בנימין זאב יטרף, כי בנימין נק' בנימין הצדיק¹²⁰, ובחי' צדיק הוא העולה למעלה מעלה וממשיך מבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' ח"ע בבחי' ח"ע עד למטה מטה בבחי' המל' שהוא בחי' ביהמ"ק¹²¹ ולכן נק' בש' טורף כנ"ל (וכידוע דיסוד עולה עד פנימי' הכתר¹²² וממשיך משם בבחי' המל' וזהו דאחיד בשמו"א¹²³ כו'). ואח"כ א' בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל, שהו"ע היחודים עליונים הנמשכים בכ"י מלמעלה מהשתל' בהשתל' ע"י הקרבנות שהו"ע את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים¹²⁴ כו', כי ע"י הקרבת הבהמה ע"ג המזבח הי' עולה החיות שבה מבחי' נוגה ומתעלה ונכלל בשרשם¹²⁵ פני שור¹²⁶ שבמרכבה ומשם עולים¹²⁷ למעלה מעלה באורות דתהו, והעלאה זאת גורם ההמשכה חדשה מלמעלה מהשתל' בבחי' השתל' כו' (והנה בחי' בירורי נוגה שיעלו להכלל בקדושה נק' ג"כ בשם סיבה רחוקה שזהו ג"כ בחי' דילוג הערך התהפכות הרע לטוב, וזהו בכל לבבך דא איהו רזא¹²⁸ כו', וזהו ממרחק תביא לחמה¹²⁹ וכמבואר בבה"ז¹³⁰ במאמר איהו אזלת למרחוק לאתר רחוק ואייתיאת משם מאנא¹³¹ כו'). וזהו"ע בנימין זאב יטרף שהו"ע השראת השכינה בד"כ מלמעלה מהשתלשלות בבחי' השתל' וממילא נעשה שם מקום להקרבת הקרבנות להמשיך תוס' אורות חדשים בכ"י שזהו"ע בבוקר יאכל עד כו'.

קיצור ז), ומעתה יובן דברי המכילתא שהמשיל השבת לזאב הטורף, דהנה כתי' בנימין זאב יטרף, ומתרגמינן בארעא תשרי שכינתא ובאחסנתי' יתבני בית מקדשא¹³², ולכאו' א"מ מהו שייך ללשון טרף, שהקרבנות שאפשר לכנותן בש' טרף זהו מרומז במ"ש אח"כ בבקר יאכל עד, ומ"ע השראת השכינה לכנותו בשם טרף, ויובן בהקדם פי' טרף שאין פי' כמו מזון, כ"א שמזון כמו מזון האדם והבהמה נק' בשם מזון שזהו סיבה קרובה שניזוני' מצמח האדמה, כמ"ש עשב לבהמתך, ולחם לבב אנוש יסעד¹³³, אבל מזון החיות הוא מסיבה רחוקה והיא הנק' בשם טרף שטורף שסובע"ח ואוכלה שאינו מצוי כמו עשב השדה כו', ועד"ז יובן ברוחני' שיש ב' מיני שפע הא' עילת העילות, הב' סיבת הסיבות, עה"ע הוא בחי' ממכ"ע שנמשך מחכ' לבינה, ומהם לזו"נ, משא"כ מציאות החכ' מלמעלה מן החכ' זהו מאין למציאות יש דחכ' בדרך דילוג הערך ולכן נא' ע"ז תמצא בדרך מציאה¹³⁴ סיבה רחוקה סבה"ס, וא"כ ההמשכה מח"ע ואילך נק' בשם מזון, משא"כ ההמשכה מלמעלה מהחכ' נק' טרף, וז"ע טרף נתן ליראיו, וכדכתי' אין מחסור ליראיו¹³⁵ ע"ד ב"נ רבות וחסרונן¹³⁶ מילוי החסרון כו', ולפ"ז יובן שענין השראת השכינה בבהמק"ד שהי' בחלקו של בנימין הוא הנק' טרף להיות כי בו הי' גילוי סוכ"ע, והוא בחלקו של בנימין להיותו בחי' צדיק (שלא הי' במכרי"ו¹³⁷) שעולה מעלה מעלה להמשיך אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות, כידוע שיסוד עולה עד הדעת ופנימיות הכתר, וממשיך במל' וזהו דאחיד בשמי' (היינו שמי השמים) וארעא, וזהו בנימין זאב יטרף, ואח"כ בבקר יאכל עד היינו הקרבנות שע"י נמשך יחודי' עליונים ע"י בירורי ניצוצות דתהו שעולים וגורמים המשכה חדשה מלמעלה מהשתלשלות, והנה בירורי נוגה זהו ג"כ סיבה רחוקה, כדכתי' ממרחק תביא לחמה, וז"ע בנימין זאב כו' שבאחסנתי' יתבני מקדשא וישרי שכינתי' ויקריבו שם קרבנות כו'.

ח) ומעתה יובן ענין יום השבת שנק' בש' זאב, להיות שיום זה גורם עליית כל הבירורים מנוגה עד למעלה מעלה מהשתל' וממשיך משם המשכה חדשה בבחי' חכ"ע וגילוי זה נמשך למטה מטה מרכ"ד עד סוכד"ר (והו"ע לקדשו המבו"ל שנמשך ע"י ששת ימים תעבוד כו' ובחי' המשכה זאת נק' בש' טרף כנ"ל הן בחי' העלאה והן בחי' ההמשכה) וכ"ז נעשה ע"י יום השבת לכן נק' יום השבת בש' זאב הטורף כו'. והנה כל הנ"ל נק' טורף מלפניו כי ההמשכה שהוא נמשך מלמעלה מהשתל' הוא מחמת הבירורים שקדמו בששת ימים שלפניו כי הם הכנה ליום השבת כמאמר מחד בשבתא לשבתא¹³⁸ כו' (ומי שטרח בע"ש¹³⁹ יאכל בשבת), אך מה שא' שהוא טורף גם מלאחריו היינו שממשיך קדושת השבת שהוא בחי' המשכה מלמע' מבחי' ח"ע כנ"ל גם בששת ימים שלאחריו (כידוע דמיני' מתברכין כל שיתא יומין¹⁴⁰ כו'). והנה מה שטורף מלפניו נק' בש' זכור כנ"ל שבחי' הבירורים דששת ימים שנק' בשם טרף (להיות שבאים מנוגה אתר רחוקא) לכן נק' עושין את השבת להיות בבחי' זכר משפיע כו', משא"כ מה שטורף מלאחריו נק' בש' שמור להיות שצריך לשמור קדושה זאת, וענין השמירה הוא ע"י שיזהר מלדבר שקר ח"ו, כי הנה קדושת השבת נק' בש' אמת¹⁴¹ כי אמת הוא ג"כ המשכה מלמעלה מהשתל' שסזדח"ע (כנ"ל בענין חותמו של הקב"ה אמת) ולכן כשדובר שקרים ח"ו הוא מסלק ממנו קדושת השבת ח"ו ונק' מחלל את השבת ולכן צריך לשמור א"ע מזה כו', וזהו שמור מלאחריו כו', והנה כל הנ"ל הוא בחי' השבת שיש בחי' דכר ונוק' משפיע ומקבל וכנ"ל באריכות.

קיצור ח), ועפ"ז יובן מה שנק' השבת בשם זאב שטורף, כי כל הבירורים דנוגה שמבררי' בששת ימי החול עולים בשבת עד למעלה מהשתלשלות ונמשך משם תוס' בשבת שז"ע לקדשו שנת"ל ובחי' זכור בקמץ, שז"ע טורף מפני שזהו מלמעלה מבחי' ממכ"ע בחי' עה"ע כ"א מבחי' סוכ"ע סה"ס כו', וכ"ז נק' טורף מלפניו כי זהו מהבירורים דששת ימים שקדמו לשבת, וכן ארז"ל מי שטרח בע"ש, ואמרו מחד בשבתא לשבתא, וכמארז"ל מונה ששה ימים¹⁴² ומשמר יום א' שצ"ל תחלה ששה ימים, שז"ע לעשות השבת שיהי' בבחי' דכר ומשפיע, אך מה שטורף מלאחריו זהו מה שנמשך קדושת השבת בששת ימים שלאחריו דמיני' מתברכין כל הששה ימים כו' זהו שטורף מלאחריו, רק שמלפניו נק' זכור שעושים השבת בבחי' דכר, ומלאחריו נק' שמור שצריכים לשמור קדושת השבת והיינו שלא ישקר כי שבת נק' אמת לכן ע"ה ירא לשקר בשבת¹⁴³, ודבר שקרים לא יכון¹⁴⁴, לכן צריך לשמור שלא יסלק ממנו קדושת השבת כו'.

ט) ומעתה י"ל ענין יוה"כ שנק' שבת שבתון כו' כי הנה כתי' ארי' שאג מי לא יירא¹⁴⁵ כו' וארי' ר"ת אלול ר"ה יו"כ¹⁴⁶, והענין הוא שיוהכ"פ נק' ארי' רק שההכנה ליוהכ"פ שהוא מדאורייתא הנה הוא מתחיל מר"ה ומדרבנן מתחיל מר"ח אלול¹⁴⁷ ולכן ר"ת ארי' כולל ר"ת מכל הג' בחי' כנ"ל. וביאור הענין שיוהכ"פ נק' בש' ארי' הנה שאגת הארי הוא בכח גדול ובתגבורות גדולה מאד, וברוחני' ע"ד העבודה הוא בחי' בע"ת דמשכין לי' בחילא יתיר¹⁴⁸, להיות שבע"ת הי' מקודם כל ימיו בתכלית הריחוק ופירוד ממקורו לזאת בזכרו על ה' אשר הוא מקום¹⁴⁹ חיותו והוא נפרד ממנו בתכלית לזאת יצעק אל ה' בתגבורות גדולה לצאת מגדרי הכלי ולמאוס בחייו לגמרי עד שלפעמים תצא נשמתו לגמרי כמו בראב"ד שיצאה נשמתו¹⁵⁰ כו' (אם לא אותם אשר ה' חפץ בחייהם פועל בהם שוב אחרי הרצוא בתגבורות הנ"ל והו"ע בע"כ אתה חי¹⁵¹ כו'), ולכן נק' חילא יתיר שהוא למעלה שסחמצ"ג, שהגם שבצ"ג יכול להיות ג"כ כלות הנפש (כמו בג' תלמידי רשב"י שנסתלקו באד"ר¹⁵²) הנה זהו מצד עוצם העונג בעריבות ומתיקות¹⁵³ שתרגיש הנפש באלק"ח¹⁵⁴ ותגעל הנפש את הבשר כו' (כמ"ש באוה"ח¹⁵⁵ כו') ואין זה רק מצד גילוי היחידה ולא נגע עדיין לתוכיות נקודת הלב שהוא בחי' עצמיות היחידה משא"כ בבע"ת שהצעקה אצלו הוא מצד ההיפוך והמנגד נוגע לעצמיות נקודת הלב שהוא בחי' עצמיות היחידה כו', וזהו"ע חילא יתיר דבע"ת שגבוה מצ"ג כמארז"ל במקום שבע"ת¹⁵⁷ צ"ג אין יכולים לעמוד¹⁵⁶ כו', ובחי' חילא יתיר זה נק' ארי' שהוא למעלה מבחי' זאב שהוא בחי' צ"ג כנ"ל.

והנה ¹⁵⁸ זהו כוונת מארז"ל דריסת זאב בדקה¹⁵⁹ ודריסת ארי' בגסה, כי הנה דקה הוא בחי' דקות הרע דנוגה שהו"ע תאוות היתר, אבל בחי' גסה הוא גקה"ט (והיינו בחי' גסות הרע דנוגה שהוא מקור לגקה"ט שהו"ע כמו תאוות היתר ברשפי אש שמזה יוכל לבא לכלל איסור ח"ו¹⁶⁰ כמבואר במ"א), והנה ע"י רשפי אש האהבה דצ"ג לא יוכל להתהפך רק בחי' דקות הרע דנוגה לקדושה (והו"ע חולין שנעשו על טה"ק כנ"ל¹⁶¹ אבל ע"י תוקף הארי' דבע"ת שנק' ארי', יוכל להתהפך גם גסות הרע ויוכלל בקדושה ולכן זדונות נעשו לו כזכיות¹⁶² כו', והו"ע ההתהפכות מטמא לטהור כו'. והנה עם הנ"ל יובן ענין ההפרש בין שבת ליוהכ"פ שנק' שבת שבתון, כי שבת הוא ע"ד הבחי' דצ"ג שמהפך מבחי' חול לבחי' קודש משא"כ יוהכ"פ הוא ע"ד הבחי' דבע"ת שמהפך מטמא לטהור כו' ולכן הוא יום סליחת העוונות וזדונות נעשו לו כזכיות, והטעם לזה הנה מבואר למעלה שבחי' שבת הוא בחי' העלי' לבחי' חכ"ע הנק' קודש (כידוע דחכ' הוא בחי' קדוש¹⁶³ מלה בגרמי' כו' וכנ"ל), אך ביוהכ"פ נעשה עלי' יותר גבוה, והיינו לבחי' קדש הקדשים שהוא בחי' פנימי' הכתר והוא ענין בחי' הי' הוא ושמו בלבד¹⁶⁴, ולכן כל העבודה¹⁶⁵ דיוהכ"פ הי' בהיכל ק"ק כו', ולכן גם כל השבתות מתעלים ע"י יוהכ"פ לבחי' קדה"ק כו', ולכן שסטנק' שבת שבתון כו' (והנה כמו שמבואר למעלה דבבחי' השבת יש משפיע ומקבל שבחי' מקבל שבו נעשה ממילא ומאיליו כמארז"ל דשבת מקדשא וקיימא כו', והיינו העלי' לבחי' ח"ע הנק' שבת תתאה, משא"כ בחי' משפיע שבו שהוא ההמשכה מבחי' אני ראשון לבחי' ראשית שהוא בחי' המשכת עונג העליון המלובש בכתר זהו דוקא נעשה ע"י מעה"ת כו', וכמאמר זכור כו' לקדשו כו', כ"ה ביוהכ"פ יש בחי' מקבל ומשפיע ועיצומו של יום הוא בחי' מקבל רק שבחי' מקבל שבו הוא גבוה מבחי' משפיע דשבת¹⁶⁶.

קיצור ט), ומעתה יובן ענין יוהכ"פ שנק' שבת שבתון, הנה כתי' ארי' שאג מי כו', שתי' ארי' הוא ר"ת אלול ר"ה יוהכ"פ, והענין שיוהכ"פ נק' ארי' ור"ה הוא הכנה ליוהכ"פ, ומדרבנן מתחיל ההכנה מר"ח אלול, ולכן ש' ארי' כולל כל הג' זמנים אלו. ובה"ע מה שיוהכ"פ נק' ארי' הנה שאגת הארי' הוא בכח ותגבורת גדולה מאד, וע"ד העבודה ברוחניות ז"ע בע"ת דמשכין לי' לקוב"ה בחילא יתיר להיות שכל ימיהם הי' בבחי' הריחוק לכן בזכרו על ה' יצעק במר נפשו לצאת ממאסר הגוף, וע"ד כמו ראב"ד שיצא נשמתו, ויש אשר בע"כ אתה חי מפני כי ה' חפץ בחייהם פועל בהם השוב אחר הרצוא, שזהו שלימות העבודה יותר שהרי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים¹⁶⁷, ועכ"פ מפני גודל הרצוא דבעת"ש נק' חילא יתיר ע"ד גבורת שאגת הארי, והגם שגם בצדיקים גמורים מצינו ג"כ רצוא בכליות¹⁶⁸ הנפש ממש כמו"ש בג' תלמידי הרשב"י ז"ל באד"ר שנסתלקו כו', אמנם זהו רק מצד הארת גילוי נקודת הלב, אבל בע"ת להיות כי זהו מצד המנגד דהיינו ריחוקם מה' אדם¹⁶⁹ הנה כליות נפשם זהו מצד עצם תוכיות פנימיות נקודת הלב שהיא גילוי היחידה עצמה כו' לכן זהו חילא יתיר ולכן נק' בחי' זו בש' ארי' שלמעלה מבחי' זאב הטורף כו'.

ובזה יובן כוונת מארז"ל דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה, כי פי' דקה היינו דקות הרע דנוגה, שז"ע תאוות היתר, אבל בחי' גסות זהו בחי' גסות הרע, והיינו בחי' הרע דנוגה שהוא מקור לג"ק, וע"ד שארז"ל היום אומר לו כך¹⁷⁰ ומחר אומר לו כך כו' עבוד כו' שזהו תכלית הרע דג"ק כו', ויש לו מקור ברע דנוגה כו'. והנה ע"י האהבה ברשפי אש דצ"ג אינו יכול להתהפך כ"א בחי' דקות הרע דנוגה שז"ע זאב יטרף ודרוסת הזאב רק בדקה וז"ע בחי' חולין היינו שנתערב טו"ר, שנעשו על טה"ק, משא"כ דרוסת הארי היינו בע"ת דמשכין בחילא יתיר הוא גם בגסה בחי' גסות הרע שיוכלל בקדושה ולכן זדונות נעשו כזכיות כו', מי יתן טהור מטמא¹⁷¹. ועפ"ז יובן ההפרש שבין שבת ליוהכ"פ, ששבת הו"ע עליית העולמות¹⁷² שעוהמשכת הענג מבירורי נוגה כנ"ל זהו כמו העבודה דצ"ג שמחול יתהפך לקדש, משא"כ יוהכ"פ זדונות נעשו כזכיות זהו ע"י התשובה בחילא יתיר בחי' ארי', והטעם הוא דבשבת העלי' בחכ', שבת כי קדש, אמנם ביוהכ"פ העלי' לקה"ק ולכן הי' עיקר העבודה דכה"ג ביוהכ"פ בקה"ק ונק' שבת שבתון וכנ"ל, וכמו בשבת שיש בחי' מקבל ומשפיע כנ"ל בחי' שבת בעצם שמקדשא וקיימא, ובחי' אני ראשון שנמשך ע"י הבירורי' דחול שז"ע לעשות השבת כנ"ל, כן ביוהכ"פ יש ג"כ ב' בחי' אלו ומה שעצומו של יום מכפר זהו בחי' מקבל שבו, רק שבחי' מקבל זה הוא גבוה יותר מבחי' משפיע דשבת.

יו"ד) וביאור הדברים, הנה בחי' מל' דא"ס שנעשה בבחי' עתיק¹⁷³ יש שני בחי', הא' בחי' ז"ת שבו שמתלבש בבחי' הכתר הנק' אריך¹⁷³ וכידוע בכהאריז"ל דחסד דעתיק מלובש בגולגלתא¹⁷⁴ כו', (וע"ד¹⁷⁵ ההסבר נק' עומק¹⁷⁶ המורכב ברצון שהוא בחי' עונג פשוט לגבי התענוג המתלבש בחכ' אך לגבי עצמיות התענוג נק' עונג מורכב כו'), ובחי' הב' הוא בחי' ג"ר דע"י שבלתי מתלבש בבחי' הכתר הנק' א"א (וע"ד ההסבר הוא בחי' עצמי' התענוג הפשוט שבלתי מורכב אפי' ברצה"פ כו'). והנה בחי' משפיע דשבת הוא בחי' העונג המלובש ברצוה"פ הנק' גולגלתא וזהו אני המתלבש בבחי' ראשון כנ"ל, ובחי' זאת נק' אנכי כו', משא"כ ביוכ"פ מאיר בחי' אנכי אנכי כו' (וע' בסידור שער יוהכ"פ¹⁷⁸) שהוא בחי' עצמות התענוה"פ שבלתי מתלבש אפי' ברצון ולכן הוא מוחה פשעיך¹⁷⁷ כו' והוא בחי' הי' הוא ושמו בלבד, אך גם זה הוא רק בחי' מקבל דיוהכ"פ שהוא עיצומו של יום שהוא ג"כ מכפר, אך ע"י מעה"ת נעשה בחי' משפיע, ובחי' מעה"ת דיוהכ"פ הוא בחי' התשו' כנ"ל (משא"כ מעה"ת דשבת הוא בחי' תומ"צ דו' ימי החול כו'). והענין הוא כי גם ג"ר דע"י הוא בחי' מל' דא"ס שנק' אור א"ס אבל העצמי'¹⁷⁹ לא יתכן לקרותו גם בש' א"ס כי הוא למעלה מגדר גילוי והתפשטות, וע"י התשובה מעוררים קדושת העצמי' שיומשך בבחי' מל' דא"ס (והו"ע מקדשי שמך¹⁸⁰ כו') ואז נעשה בחי' דכר ומשפיע. וזהו שלפעמים נא' שבת שבתון הוא¹⁸¹ שהוא בחי' נוק' ולכן נא' שם חוקת עולם כי בחי' זאת מאיר בו תמיד גם כשאין מעה"ת שהוא בחי' התשו' מעומקא דליבא ופסוק זה הוא בפ' אחרי, אך בפ' אמור א' שבת שבתון הוא ושם לא נא' חוקת עולם כי שם מיירי שיש בחי' תשובה שעאמעומקא דליבא כמש"א ועיניתם את נפשותיכם¹⁸² שהכוונה הוא גם על בחי' עינוי רוחני' במרירות שתתמרמר הנפש על ריחוקו מה' ותצעק מעומקא דליבא ועי"ז נמשך קדושת העצמי' בבחי' השם נעשה בחי' דכר ולכן א' שבת שבתון הוא כו'.

ועתה ¹⁸³ יובן ענין שמחת החג שאחרי יוהכ"פ ומה שניתוסף בו מצות ניסוך המים, כי הנה ההפרש בין מים ליין, כי יין הוא בחי' בינה¹⁸⁴ וידוע דבחי' חו"ב הם תרדל"מ¹⁸⁵ לכן ע"י ניסוך היין של כל השנה הי' נמשך בחי' חו"ב בבחי' מוחי' למקורו¹⁸⁶ נש"י (שהם בחי' זו"נ למעלה) וממילא יהי' נמשך גם למטה בחי' מוחי' בכל נשמה ונשמה בפרט, אך כ"ז הוא חכם בבינה¹⁸⁷ אבל בחי' מים הוא בעצם החכ'¹⁸⁸ שהוא בחי' אין והיא כלולה בלמעלה מן החכ' בתכלית ההעלם ועז"נ אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני¹⁸⁹ (כידוע שיש כמה מדרי' בחכ' חכ' שבכתר או חכ' דא"ק או חכ' הכלולה בעצמיות אור א"ס שלפני הצמצום* כו'), ולכן לא הי' יכול להיות המשכת מוחי' מעצם החכ' בכל השנה להיותה בתכלית ההעלם כו' אך בחג שנתגלה עצמי' ההעלם מצד השמחה שהוא שמחה עצמי' להיותה באה מבחי' הקירוב שאחר הריחוק שבכל השנה להיותה בתכלית ההעלם כו' כנ"ל, ולכן בחג הסוכות שמתגלה עצמי' ההעלם מצד השמחה שהוא שמחה עצמי' להיותה באה מבחי' הקירוב שנעשה ביוהכ"פ אחרי הריחוק העצום כו' שזה גורם שמחה עצמי' כמבואר¹⁹⁰ במ"א במשל הבן עם האב¹⁹¹ כאשר הי' בקירוב תמיד עמו אינו מתענג בגילוי ממנו כי עונג עצמי' לא יוכל לבא בגילוי אך כאשר נתרחק ממנו זמן רב ואח"כ נתקרב עמו אז נגלה העונג עצמי' למתענגי' זה מזה בגילוי כי כל המנגד גורם גילוי עצום כו'), ולכן יוכל לבא גם ההעלם דעצמיות החכ' לידי גילוי אור ולכן הי' אז שאיבת מים בששון היינו

*)בצד הגליון נרשם: מן הצמצומי' עד וקדמון אצ"ל:

הצמצומי' בג' מדריגות שבו שהוא יחיד אחד וקדמון^ה שעבשהמשיכו בחי' התגלות שמחה גם בבחי' ההעלם דחכ' כו'. ומזה הטעם היו שואבין משם רוה"ק, כי הנה ההפרש בין נבואה לרוה"ק¹⁹², שבבחי' נבואה יש גילוי יותר גבוה מבחי' רוה"ק אך אעפי"כ בשרשו רוה"ק הוא גבוה יותר, הענין הוא כי בחי' נבואה נמשך מבחי' וחכם בבינה ובחי' הבינה מאיר בנו"ה דז"א (ששם מקור הנביאים¹⁹³ כידוע) אך בחי' רוה"ק בשרשו הוא בבחי' עצם החכ' שלמעלה מבחי' התלבשות בבינה שנק' קדש מלה בגרמי', וז"ע דוד מלך ישראל שלא הי' נביא¹⁹⁴, אך הי' מקור לבעל¹⁹⁶ רוה"ק¹⁹⁵ והוא גבוה מן הנביאים שאחריו כי אחי' השילוני הי' מב"ד של דוד¹⁹⁷ והוא הי' רבו של אלי'¹⁹⁸ הנביא (ואליהו מקור של כל הנביאים¹⁹⁹ כו'). וזהו הטעם מה שבר"ה אומרים פסוקי כתובים קודם לפסוקי נביאים להיות שכאשר המל' עולה בבחי' עלי' נעשי' עט"ב²⁰¹²⁰⁰ (כי בעלה הוא בחי' ח"ע המתלבש בבינה כמאמר נודע בשערים בעלה²⁰² וע"י הבינה נמשך בבחי' ז"א משא"כ עלי' המל' הוא לבחי' עצם הח"ע שבלתי מתלבשת בבינה ולכן נעשה עטרה לבחי' בעלה כו'²⁰³. ומעתה יובן ענין הנ"ל שבעת ניסוך המים דוקא היו שואבין רוה"ק להיות שאז זמן גילוי עצמי' החכ' שלמעלה מבחי' התלבשות בבחי' בינה ובחי' זאת הוא מקור לבחי' רוה"ק כנ"ל, אך בכלל מאתים מנה²⁰⁴ ולכן יוכשר לזכות לנבואה ג"כ משם כיונה בן אמיתי שזכה לנבואה בעת שמחת בה"ש כו'.

קיצור יו"ד²⁰⁵), וביאור הענין, הנה בבחי' מל' דא"ס שנעשה עתיק לאצי'²⁰⁶ יש ב' בחי' הא' ז"ת שבו שמתלבש בכתר דאצי' כנודע שבחי' חסד דעתיק מלובש בגלגלתא וגבורה דעתיק מלובש במו"ס, וע"ד ההסבר זהו בחי' ענג המלובש ברצון שנק' תענוג פשוט לגבי הענג המלובש בחכ', אמנם לגבי עצם הענג נק' ענג מורכב ברצון כו', ובחי' הב' שבו הוא בחי' ג"ר דע"י שאינו מתלבש גם בכתר דא"א, שעגוע"ד ההסבר הוא בחי' תענוג הפשוט הבלתי מורכב אפי' ברצה"פ ג"כ, ונת"ל שבחי' משפיע דשבת הוא בחי' ענג המורכב ברצון שז"ע א' דאמת שמאיר בתרי"ג ארחין דגלגלתא כנ"ל בחי' אני ראשון, וזהו נק' אנכי כו', אבל ביוהכ"פ מאיר ב"פ אנכי כדכתי' אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך שהוא תענוג פשוט שאינו מורכב כלל אפי' ברצה"פ ולכן נמשך משם מחילת עוונות להיות מוחה פשעיך כו', והיינו בחי' הוא ושמו בלבד, ומ"מ גם בחי' זו זהו בחי' מקבל שיש ביוהכ"פ שז"ע עיצומו של יום שהוא מכפר, ובחי' זו כמו שבת בעצם שהיא מקדשא וקיימא כן בשבת שבתון דיוהכ"פ שהיא העלי' לקה"ק ג"ר דעתיק זהו נק' עיצומו של יום שהוא כדוגמת מקדשא וקיימא, אך ע"י מעה"ת שביוהכ"פ שזהו בחי' ארי' תשו' בחילא יתיר (ולא כמו מעשה התחתונים דשבת שהוא תומ"צ דששת ימי החול כ"א תשו' דוקא) נעשה יוהכ"פ בחי' דכר ומשפיע, והענין כי גם ג"ר דעת"י הוא מבחי' מל' דא"ס שנק' רק בשם אור לבד, משא"כ בחי' העצמיות אינו שייך לקרותו אפי' בשם א"ס ג"כ וכ"ש בש' אור כו' להיותו למעלה מגדר התפשטות, וע"י התשו' בחילא יתיר מעוררים העצמיות שיומשך במל' דא"ס, וז"ע מקדשי שמך שיומשך מבחי' אתה קדוש בשמך קדוש ואז נעשה בבחי' דכר ומשפיע כו', וזהו מה שבפ' אחרי נא' שבת שבתון היא שקאי על עצומו של יום שעם היותו מכפר מ"מ נק' היא מקבל כמו קדושת השבת בעצם שנק' קדש וזה נק' קד"ק, ולכן כתי' חוקת עולם דהיינו תמיד פי' גם כשאין אתדל"ת ח"ו בבחי' תשו' כו', משא"כ בפ' אמור דכתי' ועניתם את נפשותיכם, פי' עינוי אינו עינוי הגשמי דה' עינוי' שביוהכ"פ²⁰⁷, כ"א גם בחי' עינוי הרוחני שמתמרמר על ריחוקו מה' אחד, מעומקא דליבא ותוך תוך פנימי' נקודת נפשו כו', ולכן לא נא' חוקת עולם בפ' אמור כי העלאת מ"ן בבחי' עינוי זה לא בכל השני' בשוה, וכשיש העלאת מ"ן אז מעורר בחי' קדושת העצמיות שיבא לידי גילוי בבחי' מל' דא"ס ואז נעשה בחי' דכר ומשפיע ולכן נא' בפ' אמור שבת שבתון הוא, וה"ז כמו ענין לקדשו דשבת רק שזהו בבחי' שבת שבתון כו'.

קיצור י"א²⁰⁸), ובכ"ז יובן ענין שמחת החג שאחרי יוהכ"פ ושניתוסף בו ניסוך המים כי הנה שרש ההפרש בין מים ליין, שהיין הוא בבינה, וחו"ב הם תרדל"מ לכן ע"י ניסוך היין נמשך מחו"ב מוחין לזו"נ שהם מקורי נש"י כידוע וממילא נמשך גם בכל נשמה למטה מוחין חדשים בכאו"א בפרט, אמנם הנה כ"ז הוא רק בחי' וחכם בבינה, אך הנה בחי' מים הוא בחי' עצם החכ' שהוא אין כמ"ש מאין תמצא בדרך מציאה שהוא הוא בחי' האין כמו באין דכתר כמ"ש במ"א, ועז"נ אמרתי אחכמה והיא רחוקה להיותה בחי' אין דכתר, ולכן בכל השנה א"א שיומשך מבחי' זו להיותה בבחי' ההעלם דכתר כו', ואמנם השמחה דחג שנמשך מיוהכ"פ שנתעורר ההעלם דבחי' העצמיות דבחי' אתה קדוש בשמך קדוש, ולכן מחמת השמחה של הקירוב שאחרי הריחוק העצום דכל השנה, מתגלה שמחה העליונה מבחי' עצמיות ההעלם במקיפים דסכך הסוכה, ולכן סכך עולה מספר מאה²⁰⁹ להיות כי מאה הוא שעדבחי' כתר כמ"ש בזח"א חיי דקך"ב²¹⁰, וגם מל' נק' סוכך והיינו בחי' מל' דא"ס שמחה מצד הגילוי דאתה קדוש הנמשך בו כנ"ל, ולכן הי' ניסוך המים שרומז על עצם ההעלם דחכ' שמתגלה בחה"ס.

ועוי"ל בא"א, חכמה כח מה²¹¹, כח התפשטותה אל הבינה מ"ה ד..ה לגבי הכתר, ומפני הגילוי שנמשך מאתה קדוש מתגלה העלם הכתר והחכ' בזמן שמחתינו ולכן הי' אז שאיבת מים בששון, ולא נא' בפירוש בתושב"כ בינה להיות כי זהו למעלה מהגילוי שבבינה כ"א הלמ"מ²¹³, ד"ס שעריבים יותר מיינה ש"ת²¹⁴, להיות זהו עצם החכ' סופר²¹² שלמעלה מיין ספר, ולכן משם היו שואבין רוה"ק כו' כי ההפרש בין נבואה לרוה"ק שנבואה נמשך מחכם בבינה שמשם נמשך בנו"ה מקור הנבואה, אמנם רוה"ק הגם שאינו גילוי המהות כנבואה מ"מ בשרשו גבוה יותר שהוא מעצם החכ', וע"ד חכם עדיף מנביא²¹⁵ קדש מילה בגרמי', וע"ד דהע"ה שלא הי' נביא, כ"א מקור לרוה"ק שגבוה יותר מנביא, שהרי אחי' השילוני מב"ד של דוד והוא הי' רבו של אלי', ואלי' מקור נביאים שאלישע הי' תלמידו²¹⁶, ולכן מקדימים פסוקי כתובים במוסף דר"ה להיות כי אז הוא התחלת הארי' דיוהכ"פ, ואז הוא עליית המל' שמתעלה להיות אחע"ב²¹⁷, בעלה הוא חכם בבינה, נודע בשערי' דבינה בעלה חכם בבינה, וע"י הבינה נמשך בז"א, משא"כ עליית המל' לבחי' עצם החכ' ולבחי' הכתר עד שנעשה עטרה לבעלה בחי' חכ' המאיר בבינה, ולכן בהגלות בחי' החכ' בעצם היו שואבין רוה"ק שמקור רוה"ק הוא עצם החכ', ועכ"ז בכלל מאתיים מנה לכן זכה יונה בן אמתי לנבואה משמחת בית השואבה כמ"ש בירושלמי דסוכה פ"ה.

שעהקיצור י"ב²¹⁸), והנה יום ראשון דסוכת נק' ראשון כמ"ש ולקחתם לכם²¹⁹ ביום הראשון פרי כו', וראשון זה חלוק מכל בחי' ראשון, כי הוא ראשון אחר יוהכ"פ שמעורר בחי' עצמיות דאתה קדוש (והד' ימים שבין יוהכ"פ לחג אינם בחשבון²²⁰ כנודע) ויום ראשון דחג הוא הראשון שאחר יוהכ"פ היינו בחי' דכר ומשפיע שביוהכ"פ כנ"ל, ובחי' זו ולקחתם לכם שיומשך המקיף בפנימי ע"י ד"מ שבלולב²²¹ שהם אין²²² שהלולב כפות²²³ והדסים תלתא תלתא²²⁴ וערבות גדילים באחוה²²⁵, ואתרוג דר באילנו משנה לשנה²²⁶ שזהו הכל מצד שהם אין כמ"ש במ"א, לכן הם כלים שע"י יומשך האין דכתר וחכ' בנש"י להיות לכם, וביום שני דחג מתחיל נסוך המים²²⁷ כנ"ל רוה"ק, עד שביום השמיני בחי' חכ' מלמטלמ"ע²²⁹ עצרת קליטה²³⁰ תהי' לכם²²⁸ שיוקלט כל השפע הנ"ל בבחי' פנימיות לכם כו'.