1038
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
באור השבת, אזי אם אין יודעים את הענין המיוחד שבתורה לשבת זו, עליו לקרוא את הפרשה ה"כללית" בתורה לשבת25 – שהיא פרשת המן, שכן גם המן במעלתו העצמית ירד עד לדרגות הנחותות ביותר. לא כן עשרת הדברות, או פרשה אחרת בתורה, אף שהן נעלות ביותר, אינן מורות כל כך על המשכתן למטה מטה כפי שהן במעלתן.
ד. כל עניני העולם מקורם בתורה. שני סוגי הלחם, לחם מן הארץ ולחם מן השמים (מן) מצויים גם בתורה, שכן התורה נקראת לחם26, ומשני סוגי הלחם שבתורה, נובעים שני סוגי הלחם בגשמיות.
שני סוגי הלחם בתורה הם: גליא דתורה ופנימיות התורה. גליא דתורה נקראת לחם מן הארץ ופנימיות התורה – לחם מן השמים.27
גליא דתורה נקראת לחם מן הארץ, משום הקושיות ומחלוקות שבה – הקשורות בטרחה ויגיעה; פנימיות התורה נקראת לחם מן השמים – "דלית תמן לא קשיא כו' ולא מחלוקת כו'"28 (אין בה לא קושיות ולא מחלוקת).
ברם, אין לחשוב: מאחר שפנימיות התורה נקראת לחם מן השמים הרי היא שייכת רק ליחידי סגולה; גם פנימיות התורה, כמו ה"מן", שייכת לכל בני ישראל, גם לרשעים, ואפילו לרשעים במובן הפשוט – כי לא זו בלבד שהדבר לא יזיק ח"ו, כמו המן שאין בו פסולת, שלא הביא כל היזק, אלא אדרבה, מאחר ש"תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה"29, הרי בודאי שלימוד החסידות פועל בהם סוף כל סוף שיחזרו בתשובה ויהיו לומדי תורה ומקיימי מצוות, וכהבטחת רז"ל33, שהמאור שבה – המאור שבתורה, זה פנימיות התורה31 – מחזירו למוטב.
משום כך אסור למנוע ח"ו משום אדם מישראל מלימוד פנימיות התורה, אדרבה, יש להשתדל ולקרב כל אדם אל ה"לחם" מן השמים, ללימוד פנימיות התורה, כי על ידי כך ימהר להגיע אל האמת האמיתית, ויהיה ל"אינו משקר", שיסולק ממנו שקר העולם המסתיר ומכחיש את "אמת הוי'", עד שלא תהיה אצלו כל מחלוקת בין נפש האלוקית ונפש הבהמית; לא יהיו אצלו שום קושיות
הערות
- 25. עד"ז מצינו גם בתפלה שיש י"ב שערים מיוחדים לי"ב שבטים וכשאין ידוע השער וכו' – מתפלל ונכנס בשער הכולל וכו' (ראה לקו"א להה"מ. שער הכולל בהקדמתו).
- 26. ראה שבת קכ, א. חגיגה יד, א. הקדמת ת"ז (א, ב). שם (בסופו) ת"ג (קמ, ב). ב"ר פמ"ג, ו. ועוד.
- 27. ראה ד"ה והי' כי תבוא תרס"ו. אר"ע אשריכם תרס"ז.
- 28. זח"ג קכד, ב. וראה אגה"ק סכ"ו.
- 29. קדושין מ, ב וש"נ.
- 33.
- 31. קרבן העדה שם. וראה ג"כ תורת שלום ע' 232.
- 30. איכ"ר בתחלתו. ירושלמי חגיגה פ"א, סה"ז.
בראשית רבה מ״ג:ו׳ - הטקסט מספריא
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם וגו' (בראשית יד, יח), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, יג): וּבַת צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם. וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הַמָּקוֹם הַזֶּה מַצְדִּיק אֶת יוֹשְׁבָיו, מַלְכִּי צֶדֶק, (יהושע י, א): אֲדֹנִי צֶדֶק. צֶדֶק נִקְרֵאת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, כא): צֶדֶק יָלִין בָּהּ, מֶלֶךְ שָׁלֵם, רַבִּי יִצְחָק הַבַּבְלִי אוֹמֵר שֶׁנּוֹלַד מָהוּל. (בראשית יד, יח): הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְרַבָּנָן, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר הִלְכוֹת כְּהֻנָּה גְדוֹלָה גִּלָּה לוֹ, לֶחֶם, זֶה לֶחֶם הַפָּנִים. וָיָיִן, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי תּוֹרָה גִּלָּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר כָּל יַיִן שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם חוּץ מִזֶּה. אָמַר רַבִּי לֵוִי אַף זֶה לֹא יָצָאנוּ מִיָּדוֹ, שֶׁמִּשָּׁם קָרָא עָלָיו (בראשית טו, יג): וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
תלמוד ירושלמי חגיגה א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעוּוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגַנָּב וְגַזְלָן יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְתַקֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן מִתְּחִילָּה וְנִתְעַוֵות. וְאֵיזֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפִּירֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אִם רָאִיתָ עֲיָירוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. מַה טַעַם. עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי יוֹשֶׁב. וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי.
רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא שְׁלַח לְרִבִּי חִיָיה וּלְרִבִּי אַסִּי וּלְרִבִּי אִמִּי לְמִיעֲבוֹר בַּקִּרֵיָיתָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לִמְתַקְנָא לוֹן סָפְרִין וּמַתְנִיָינִין. עֲלוֹן לְחַד אֲתַר וְלָא אַשְׁכְּחוֹן לָא סְפַר וְלָא מַתְנִיָין. אָמְרִין לוֹן. אַייתוֹן לָן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אַיְיתוֹן לוֹן סַנְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. אֵילֵּין אֵינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. לֵית אֵילֵּין אֶלָּא חָרוּבֵי קַרְתָּא. אָמְרִין לוֹן. וּמָאן אִינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. סַפְרַיָיא וּמַתְנִיָינַיָּא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם יי לֹא יִבְנֶה בַיִת וגו׳.
רִבִּי חוּנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מָצָאנוּ שֶׁוִּיתֶּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל מְאָסָם בַּתּוֹרָה לֹא וִויתֵּר. מַה טַעָם. וַיֹּאמֶר יי עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. אוֹתִי עָזְבוּ אַוַותְּרָה. שֶׁמָּא אֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ. שֶׁאִילּוֹ אוֹתִי עָזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מְקָרְבָן אֶצְלִי. רַב חוּנָה אָמַר. לַמֵּד תּוֹרָה שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַתְּ בָּא לִשְׁמָהּ.
רִבִּי יְהוּדָה כְּשְׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֶת הַכַּלָּה מִתְקַלְּסִין הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים וְאוֹמֵר. הַמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד.
נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס. הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה בְקַיְסָרִין. שָׁלַח לְרִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ מַזְכֵּי בְטִיבֵּרִיָּה. שָׁלְחוֹן וְאָמְרוּן לֵיהּ. גְּמַל הוּא חֶסֶד. שְׁלַח כָּתַב לֵיהּ. הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקַיְסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לְטִיבֵּרִיָּא. כְּבָר נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס בְּלוֹד הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד. דְּלֹמָא. רִבִּי חִיָיה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִמִּי עַנְיָן מֵיתֵי לְגַבֵּי רִבִּי לָעְזָר. אֲמַר לוֹן. אָן הֲוִיתוֹן יוֹמָא דֵין. אָמְרוֹן לֵיהּ. גְּמַל חֶסֶד. אֲמַר לוֹן. וְלָא הֲוָה תַמָּן חוֹרָנִין. אָמְרִין לֵיהּ. מָגִיר הֲוָה.
מצוטט ב־4 עמודים
תורת מנחם 3
- מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד. ש"פ דברים, תשעה באב (נדחה), ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ד ע' 1038
- לא - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. משיחת* ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשכ"א לקו"ש ח"ד ע' 1038
- לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ג לקו"ש ח"ד ע' 1038
מאמרים מלוקטים 1
- חלק א ‹ בס"ד. ליל ערב ראש-השנה ה'תשמ"ג לקו"ש ח"ד ע' 1038
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- אגרות קודש כרך ד תתקפו שבת קך, א
- לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה ג מאותו ספר שבת קכ, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד שבת קכ, רע"א
- תורת שמואל תרמ"א ובירך את לחמך שבת קכ, א
- תורת שמואל תרמ"א ונקדשתי בתוך בנ"י שבת קכ, א
- תורת שמואל תרמ"א וברך את לחמך שבת קכ, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ו יונתי בחגוי הסלע שבת קכ, א
- מאמרי אדה"ז תקס"ט יונתי בחגוי הסלע שבת קכ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: מה דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ ג שבת קכ, סע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קסא דיני חציצה וטבילה ה שבת קכ, ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים מב שבת קכ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תקיד שלא לכבות ביום טוב י שבת קכ, ב
- ספר השיחות י"ט כסלו תש"ט שבת קכ, א
- פלח הרמון בחוקותי בשברי לכם מטה לחם שבת קכ, א
- פלח הרמון אמור להבין שרשי הדברים - ביאור על והניף שבת קכ, א
- מבית הגנזים ענייני רבנות ורבנים רבני חב"ד בעיירה ראמען שבת קכ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיד שלא לכבות ביום טוב שבת קכ, ב
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ט שבת קכ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מה דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ שבת דף ק"כ