1037
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
נאמר: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", בשבת עומדת הבריאה כולה, בכליון להקב"ה ("ויכולו" מלשון כליון)20. אין משמעות הדבר שהעולם מתבטל, אלא שהעולם, כמו שהוא, מתעלה ומתרומם ב"כליון" זה, לכך הלכה היא21: שהשבת מצוה לענגו באכילה ושתיה, תענוג האדם באכילה ושתיה גשמיים בשבת, לא רק האכילה ושתיה אלא התענוג עצמו – נעשה מצוה. בימות החול אכילתו ושתיתו של האדם צריכה להיות רק במידה הדרושה לקיום הגוף, וגם אלו ללא התענוג שבהן, שהוא מגשם; לא כן בשבת, לא זו בלבד שאין התענוג מגשם ("פרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתכם")22, אלא אדרבה, התענוג עצמו הוא המצוה.23
אור השבת חודר בכל הבריאה, עד שאפילו רשע גמור אינו משקר בשבת24, ועם זאת אין פירוש הדבר שבשבת מתעורר בתשובה וחדל מלהיות רשע. שכן מדובר כאן, במי שנשאר כפי שהיה אתמול, ועם כל זה אינו משקר בשבת, משום שאור השבת חודר גם בתחתון ביותר.
ולכן, כשלא ידוע איזו פרשה נקראת בשבת, יש לקרוא בפרשת המן דוקא: כל ההמשכות בעולם הרי מקורן בתורה; שלכן, כדי לפעול בעולם את ענין השבת, ש"המטה" יהיה חדור
הערות
- 20. ראה ב"ר פ"י, ד. אוה"ת עה"פ ויכולו. וש"נ.
- 21. שו"ע אדה"ז ר"ס רמב.
- 22. זח"ב פח, ב.
- 23. ראה תו"א ר"פ חיי שרה. לקו"ת בלק עב, א. ד"ה והוא עומד עליהם תרס"ג וש"נ.
- 24. ירוש' דמאי רפ"ד – אף שבחול משקר וכו' דהיינו שהוא רשע גמור. – ומה שנראה במוחש שלפעמים משקר בשבת הוא מפני שיש לו כח הבחירה ויכול לבחור גם היפך טבעו וחזקה שלו (וכלשון הירושלמי (דמאי רפ"ד) והמפרשים "אומר אמת" "ירא מלשקר" וכיו"ב, ולא "אינו יכול לשקר"), אבל מצד טבע כל איש ישראלי, אפילו מצד טבע נפשו הבהמית דעם הארץ, אינו משקר בשבת. – וכן הוא גם בנוגע למן, דאף שהמזון שלהם אז, מצד טבעם, הי' לחם מן השמים שאין בו פסולת, מ"מ מצד כח בחירתם היו יכולים לקנות מתגרי או"ה מזון שיש בו פסולת (יומא עה, ב) ולהיות ניזונים ממנו (משיחת ש"פ עקב תשכ"ג).
- . ע"פ מש"כ בד"ה והריחו לאדה"ז (בס' אתהלך – ליאזנא) בענין הטל נראה דהמן למטה הי' מהות השפע דלמעלה.
- . ראה ג"כ לקו"ת פ' תזריע ד"ה למנצח על השמינית.
בראשית רבה י׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא, דָּרַשׁ רַבִּי אָפֵס בְּאַנְטוֹכְיָא, אֵין לָשׁוֹן וַיְכֻלּוּ אֶלָּא לְשׁוֹן מַכָּה וּלְשׁוֹן כְּלָיָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס בִּמְדִינָה וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְדִינָה, וְעָרַב לוֹ קִלּוּסָן, הִרְבָּה לָהֶן בְּדִיצָה, הִרְבָּה לָהֶן בְּהִדְיוֹכִין. לְאַחַר זְמַן הִכְעִיסוּ אוֹתוֹ, וּמִעֵט לָהֶן בְּדִיצָה וּמִעֵט לָהֶן בְּהִדְיוֹכִין. כָּךְ עַד שֶׁלֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ הַמַּזָּלוֹת מְהַלְּכִין דֶּרֶךְ קְצָרָה וּבִמְהִירוּת, מִשֶּׁחָטָא סִבְּבָן דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וּבִמְתִינוּת. יֵשׁ מַזָּל שֶׁגּוֹמֵר הִלּוּכוֹ לְי"ב חֹדֶשׁ, כְּגוֹן כּוֹכָב חַמָּה. וְיֵשׁ מַזָּל שֶׁהוּא גּוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁלשִׁים יוֹם, וְהִיא לְבָנָה. וְיֵשׁ מַזָּל שֶׁגּוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהוּא צֶדֶק. וְיֵשׁ מַזָּל שֶׁהוּא גוֹמֵר הִלּוּכוֹ לִשְׁלשִׁים שָׁנָה, וְהוּא שַׁבְּתָי. חוּץ מִן כּוֹכָב נֹגַהּ וּמַאְדִּים, שֶׁאֵין גּוֹמְרִין הִלּוּכָן אֶלָּא לְאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה. (ובעי שאלה שנגה מהלכת י"ב מזלות לעשרה חדשים, כל מזל כ"ה יום, ומאדים חדש וחצי, בל מזל מהלך י"ב שנה ומחצה, והיאך אומר כן נגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לארבע מאות ושמונים שנה, חזינא תמיהה לפיכך בעי שאלה). רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִין תָּנֵי, בְּנוֹת שׁוּחַ בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה שֶׁל שְׁמִטָּה נוֹהֵג קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, לְפִי שֶׁעוֹשׂוֹת פֵּרוֹת לְשָׁלשׁ שָׁנִים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עָשׂוּ פֵּרוֹת בֶּן יוֹמָן. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַפֵּא אוֹתָהּ מַכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כו): וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא, מַחַץ מַכָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִרְפָּא.
מצוטט ב־6 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לא ‹ בשלח ‹ שיחה ג ‹ 86 לקו"ש ח"ד ע' 1037
- כרך לו ‹ תשא ‹ שיחה א ‹ 177 לקו"ש ח"ד ע' 1037
תורת מנחם 2
- כה - שנת תשי"ט - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ ויקהל, פרשת שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשי"ט לקו"ש ח"ד ע' 1037
- מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ה* לקו"ש ח"ד ע' 1037
מאמרי אדה"ז ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- תקס"ט ‹ ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי ‹ שכו לקוטי שיחות ח"ד ע' 1037
ספר המאמרים ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרצ"ב-תרצ"ג ‹ תרצ"ב ‹ בס"ד. ‹ רצט לקו"ש ח"ד ע' 1037
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.