508

לו. בערך שנה לפני הסתלקותו החל הרבי לחתום את היו"ד של שמו בכתב אשורי (כתב קדש). דבר זה היה בכל מכתב שהיה כותב, לכל יהודי, יהיה מי שיהיה. חשיבותו של "עשירי" (יו"ד) היא – והיה הוא ותמורתו יהיה קדש^*, הרבי דרש גם את התמורה – לקדש.

(משיחת ש"פ וארא, תשי"א)

לז. נאמר בגמרא⁴⁷: "תנו רבנן, בשעת פטירתו של רבי אמר: לבני אני צריך כו', נר יהא דלוק במקומו, שלחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה".

הסבר הדברים הוא: משמעותה של "פטירה" היא גם – העתקה ממקום למקום, מענין אחד לשני, מסוג עבודה אחד למשנהו, דוגמת ההפטרה, שהיא פטירה והעתקה מתורה לנביאים. הרי הצדיקים הולכים, הן בעולם הזה והן בעולם הבא – מחיל אל חיל, בעליה אחר עליה⁴⁸ – נקרא, לכן, הדבר לגביהם בשם פטירה, כלומר: העלאה לאופן "עבודה" נעלה יותר.

בשעת פטירתו של רבי אמר: "לבני אני צריך". לא זו בלבד שהבנים צריכים לו, אלא, אף יתר על כן, הוא צריך לבנים.

אפשר הרי לחשוב שמאחר והחלה לדידו עבודה מסוג נעלה יותר אין לו כל ענין אתנו – מקדים רבי בשעת פטירתו ואומר: "למרות שהנני עולה לסדר־עבודה נעלה לגמרי, הנני זוכר אתכם, עם זאת, בכל מקום בו אהיה, ויתרה מזו: אף לי, בעליות הרמות ביותר, חשובה עבודתכם, לבני אני צריך".

לח. "נר יהא דלוק במקומו, שלחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה". משמעות הדברים היא שכל הענינים, בהם היה נהוג לפנות לרבי, עומדים במקומם.

באופן כללי היו באים לרבי בשני סוגי ענינים: תקון ופרנסה רוחנית. תקון ופרנסה גשמית – אבל לא חומרית. כל סוג נחלק לשלשה פרטים.

"יחידות" לגשמיות נחלקת בשלשה דברים: בני, חיי ומזוני, שהם נר, שלחן ומטה. "חיי" הם בחינת "נר", ככתוב⁴⁹: נר הוי' נשמת אדם. "מזוני" הם "שלחן", ו"בני" – בחינת "מטה". כל הדברים האלה "עומדים במקומם", ויכול הוא לענות ועונה הוא כבתחילה ומשפיע עתה כמקודם.

לט. וכבגשמיות כך ברוחניות. גם ברוחניות ישנו ענין של "נר", שהוא ענין המצוות באופן כללי, כאמור⁵⁰: "כי נר מצוה". "שלחן" הוא ענין התורה שכן התורה, נוסף על היותה בחינת "לבוש" כשאר המצוות,