שנה
ושאבתם מים בששון
בס"ד חגה"ס תרמ"ב
ושאבתם מים בששון1 ממעייני הישועה2 כו' וארז"ל בירושלמי רפ"ה דסוכה שהיו שואבים משם רוה"ק, ולהבין זה למה דווקא ע"י ניסוך המים3 היו שואבים רוה"ק ולא ע"י היין4 שבכל השנה, ועוד צ"ל הטעם למה בחג דוקא ניתוסף מצות ניסוך המים על ניסוך היין, אך באמת מצות ניסוך המים בחג דוקא הוא מחמת שהוא תיכף אחרי יוה"כ5, ושמחת החג נמשך מתוקף העלי' שהי' ביוהכ"פ, לכן י"ל מתחלה ענין יוהכ"פ וממילא יובן מצות שמחת החג ומה שניתוסף בו מצות ניסוך המים כו'. הנה מצינו שיוהכ"פ נק' שבת שבתון6, והיינו כמו שהשבת הוא בחי' עלי' הששה ימים שקדמו איליו שעולים ונכללים ביום השבת שאחריהם בבחי' קודש העליון (כי השבת נק' קודש מלה בגרמה7 כמ"ש בזהר, וכדכתי' ושמרתם את השבת כי קדש הוא8), כן יוהכ"פ הוא עליות כל השבתות9 של כל השנה שקדמו אליו וכולם עולים ונכללים ביוהכ"פ (שהוא בחי' קדה"ק כמשי"ת) ולכן נק' שבת שבתון. ולהבין ענין זה גם להבין מה שלפעמים נא' על יוהכ"פ שבת שבתון הוא10 בחי' דכר ולפעמים נא' שבת שבתון היא11 בחי' נוק'. וילה"ק מתחלה ענין השבת הנה כתי' זכור את יום השבת לקדשו12, ולכאורה אינו מובן מש"א לקדשו דמשמעו שישראל
הערות
- 1. ושאבתם מים בששון : מאמר זה הוא הנחת ר' הלל מדרוש כ"ק אדמו"ר הצ"צ משבת פ' נח קודם התפלה ש' תרי"א עם תיקונים מכ"ק אדמו"ר מהר"ש. הנחת ר' הלל נמצאת גם בבוך 1237 ע' תסו. 1090 ע' שעו. הנרשם ברשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר הצ"צ שנת הנ"ל ע' פה. ויודפס בע"ה בסדרת ספריו פלח הרמון. העתק הנחת ר' הלל כפי שהיא נרשמה בבוך זה מתאימה בד"כ עם ההעתק של בוך 1090 הנ"ל. בשולי היריעה להלן נרשמו שינויים אחדים מהנחת ר' הלל כפי שהם מופיעים בביכלאך אחרים, ונסמן לקמן באות ה. המאמר נרשם בכת"י מעתיק עם תיקונים וכו' בגוכתי"ק. הקיצורים (הנמצא לפנינו מתחיל מקיצור ד) נרשמו בגוכתי"ק בפ"ע. וסודרו להלן ע"י המו"ל בפנים המאמר אחר כל פרק. בפ"י נרשמו הקיצורים י־ יא־ יב. היינו שבהקיצור פ"י נחלק לב' פרקים י' וי"א והקיצור הג' י"ב הוא הוספה על מה שנמצא בפנים. ואולי קיצורים אלו הם לסידור המאמר באופן אחר, ואולי הי' גם פתיחה אחרת. בהכותרת התיבות חגה"ס תרמ"ב, ניתוספו ע"פ בוך 810.
- 2. ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה : ישעי' יב, ג.
- 3. ניסוך המים : סוכה מב, ב. מח, א-ב. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"י, ה"ו.
- 4. ניסוך . . היין : ראה רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"ב. הל' תמידין ומוספין פ"ו, ה"ו.
- 5. בחג . . תיכף אחרי יוה"כ : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' לט. אוה"ת יוה"כ ע' א'תקע. סוכות ע' א'תשכב ואילך. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרכב. וש"נ. לעיל מאמר ד"ה ומעתה צ"ל מפני מה כל הנשמה פ"ח.
- 6. שיוהכ"פ נק' שבת שבתון : נסמן בסמוך הערות 10-11.
- 7. השבת נק' קודש מלה בגרמה : ראה זהר אמור צד, ב.
- 8. ושמרתם את השבת כי קדש הוא : תשא לא, יד.
- 9. יוהכ"פ הוא עליות כל השבתות : ראה לקו"ת יו"כ ע, ב. לקמן פ"ט.
- 10. שבת שבתון הוא : אמור כג, לב.
- 11. שבת שבתון היא : אחרי טז, לא.
- 12. זכור את יום השבת לקדשו : יתרו כ, ח. ראה תו"א יתרו סט, ג ואילך. לעיל מאמר ד"ה זכור את יום השבת בתחילתו. וש"נ. ד"ה במשנה וכו' ר' נהוראי אומר פ"ג.
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין י׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח ודבר זה הלכה למשה מסיני ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו:
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ב׳ - הטקסט מספריא
היין והסולת שמביאין עם הקרבן הם הנקראין נסכים והסולת לבדה נקראת מנחת נסכים ומנחת נסכים אינה טעונה לא תנופה ולא הגשה ולא לבונה אבל טעונה מלח וכולה נשרפת על מזבח החיצון ויתנסך היין על המזבח ואין נותנין אותו על האש אלא מגביה ידו ויוצק על היסוד והוא יורד לשיתין:
אין טעון נסכין אלא עולת בהמה ושלמים בלבד בין היו קרבן צבור או קרבן יחיד או כבש יולדת ואילו של כהן גדול הואיל והן עולות טעונים נסכים אבל העוף והאשמות והחטאות אין מביאין עמהם נסכים חוץ מחטאת מצורע ואשמו שנתפרשו נסכיהם בתורה:
ומניין שאין מביאין נסכים עם החטאת והאשם שנאמר לפלא נדר או נדבה דבר הבא בנדר ונדבה יצאו חטאת ואשם ובכור ומעשר ופסח הואיל ואינן באין בנדר ונדבה אין טעונין נסכים ומניין להביא שלמי חגיגה ועולת ראייה לנסכים שנאמר או במועדיכם:
כמה הוא שיעור נסכים נסכי כבש או כבשה עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין וכן נסכי העז בין קטן בין גדול בין זכר בין נקבה או נסכי רחל אע"פשהיא גדולה אבל נסכי איל הן שני עשרונים סלת בלול בשלישית ההין שמן ויין לנסך שלישית ההין ונסכי הפר או העגל בין זכרים בין נקבות שלשה עשרונים סלת בלול בחצי ההין שמן ויין לנסך חצי ההין:
אלו הן הנסכים בין לעולה בין לשלמים כשיעור הזה לכל אחד ואחד שנאמר כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם אין מוסיפין על השיעורין האלו ואין גורעין מהן ואם גרע או הוסיף כל שהוא פסול חוץ מכבש העולה שמקריבין ביום הנפת העומר שהנסכים שלו שני עשרונים בלול בשלישית ההין שמן אע"פ שנכפלה סולתו לא נכפלו יינו [ושמנו] אלא יין לנסך רביעית ההין:
המצורע מביא עם שלשה כבשים שלו שהן חטאת ואשם ועולה שלשה עשרונים ומפי השמועה למדו שהן באין בכלל הזבחים שלו עשרון עם כל כבש בלול ברביעית ההין שמן ורביעית יין עם כל עשרון משלשתן כשאר נסכי הכבשים והמקריב את הפלגס מביא עמו נסכי איל ולא עולה לו זבחו:
ההין הוא שנים עשר לוג וכבר הודענו שיעור הלוג עם מדות אחרות בהלכות עירובין והעשרון הוא העומר שהוא שיעור חלה וכבר ביארנו שיעורו בענין חלה:
כשמודדין הנסכים או המנחות בין מנחת יחיד בין מנחת צבור אין מודדין אותו במדה של שלשה עשרונים לפר או של שנים לאיל אלא מודד הכל בעשרון אחד שהיה במקדש וכן השמן של נסכים מודדין אותו במדתו שבמקדש ושמן של מנחות היחיד בלוג שבמקדש כמנין העשרונות כך מנין הלוגין:
בירוצי המדות של סלת חול שאין גב העשרון קודש ובירוצי היין והשמן קודש לפי שהוא יורד על גב הכלי וכלי הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ ולמה יתקדשו הבירוצין אע"פ שאין כוונת המודד אלא למה שבכלי בלבד כדי שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול:
מה היו עושין בבירוצין אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו ואם לנו יפסלו בלינה ואם לאו מקיצין בהן המזבח:
כיצד לוקחין בהם עולות הבשר לשם והעורות לכהנים:
הסלת עם השמן של נסכים אינן מעכבין את היין ולא היין מעכבן ולא הנסכים מעכבין את הזבח אלא מביא אדם קרבנו היום ונסכיו אחר עשרה ימים אחד יחיד ואחד צבור והוא שלא קדשו הנסכים בכלי שרת אבל אם נתנן לכלי שרת אם לנו יפסלו בלינה:
אין מביאין נסכים אלא מן החולין לא יביאם לא מן התרומה ולא ממעשר שני ולא מן הבכורים ואפילו תודה שמביא לחמה מן המעשר לא יביאו נסכים אלא מן החולין:
כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן ואין נוהגין לדורות אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי:
וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות והקריבו בשבת כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד כאשר מפורש שם וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי מלואים היו ואינן נוהגין לדורות אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו אין להוסיף עליהם ואין לגרוע:
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כשהיו נותנין היין למנסך היו שני כהנים עומדין על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידן והסגן עומד על קרן המזבח והסודרין בידו ותקעו והריעו ותקעו ובאו ועמדו אצל זה הממונה על הצלצל אחד מימינו ואחד משמאלו:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.