תכד
דאצי' ה"ה ג"כ מרוחקים מהקו46 וא"כ אפי' נשמות דאצי' ה"ה ג"כ איזה דבר מה ולכן נק' בשם חלק שהחלק מורה ג"כ על היותו נבדל47 כי הרי הוא רק חלק אחד ולא שנים ולא כולו. ובזה יובן מה שהנשמה צריכה לההקרבה דמיכאל דהנה שרש הנשמות הם מגרמוהי, וע"י ההקרבה מתעלית לחיוהי.
והענין דהנה אי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד47 וצ"ל למה אמרו ב' פעמים חד הלא חד הוא לשון תרגום48 וה"ה כמו תיבת אחד בלה"ק ופי' אחד הוא אחדות לגמרי כי לכן למדו מצות ליחדו מפ' שמע ישראל49 הוי' אחד ומבואר במ"א הקושי' שלכאורה הי' רבותא יותר לומר יחיד50 והתירוץ ע"ז שתיבת אחד מורה יותר על אחדותו ית' מתיבת יחיד, וא"כ לפ"ז אם נאמר שאותו איהו בעצמו שמתייחד עם חיוהי הוא האיהו שמתייחד עם גרמוהי והיחוד דחיוהי וגרמוהי שוה א"כ למה אמרו ב"פ חד. ואין לומר שלכן אמרו ב"פ חד מפני שהם שמות מחולקים כי חיוהי הוא לפי פי' אחד אורות וגרמוהי הם כלים51, ולפי פי' א' חיוהי הוא מוחין וגרמוהי מדות52, אבל היחוד דחיוהי וגרמוהי שוה, הרי מ"מ אינו מובן למה אמרו ב"פ חד שמאי נפ"מ אם מתייחד בדבר א' או בשני דברים אם היחוד הוא שוה הי' צ"ל פעם א' חד. אך ע"כ צ"ל דאינו שוה היחוד דגרמוהי להיחוד דחיוהי וממילא יובן שאותו האיהו שמתייחד עם גרמוהי אינו אותו האיהו בעצמו שמתייחד עם חיוהי. והענין דהנה גרמוהי מתאחד עמם אוא"ס לברוא בהם וע"י יש מאין53 והנה הבריאה הוא דבר פלא אשר הוא בחיק הבורא דוקא וכמארז"ל אלמלא מתכנשין כל באי עולם54 א"א לבראות אפי' כנף יתוש א' וליתן בו חיות, ואין הפי' שהנברא יכול ג"כ להוות קצת אלא שלא יהי' כך טוב כמו ע"י בריאת הקב"ה, כ"א הפי' הוא שהנברא אין יכול
הערות
- 46. נשמות. . מהקו : לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן פ"ו מציין: כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי.
- 47. נשמות. . נק' חלק. . נבדל : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ס"ע רטו ואילך. ע' רס [שערי תשובה ע, ב ובהערה 20]. המשך תער"ב ח"א ע' תרי.
- 47. איהו וחיוהי. . וגרמוהי חד : ראה ת"ז בהקדמה ג, ב. (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן ובהערה 99.
- 48. חד הוא לשון תרגום : ראה ת"א ותיוב"ע לבראשית א, ה.
- 49. מצות ליחדו מפ' שמע ישראל : ואתחנן ו, ד. ראה סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ב. ולהצ"צ נט, ב.
- 50. הוי' אחד. . יחיד : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו פנ"א. תו"א וארא נה, ב. מאמרי אדה"א בראשית ע' תק. וש"נ. תו"ח שמות ח"א מז, א. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ע' קע. וש"נ. תרכ"ט ע' לא. וש"נ. תש"ג ע' 66. וש"נ.
- 51. חיוהי. . אורות וגרמוהי הם כלים : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן ובהערה 100.
- 52. חיוהי. . מוחין. . וגרמוהי. . מדות : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"י. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יפה שעה הא' פיסקא והנה להבין זה ובפיסקא וביאור: בזהר מפרשי הזהר. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 71. סה"מ תש"ג ע' 104 בהערה. תש"ח ע' 161 ובהערה כו. סה"מ תרל"ח ע' יד. וש"נ.
- 53. גרמוהי. . לברוא. . יש מאין : ראה אגה"ק שם.
- 54. אלמלא מתכנשין כל באי עולם : ראה ירושלמי סנהדרין ספ"ז. ספרי ואתחנן ו, ה. ב"ר פל"ט, יד. וש"נ. אוה"ת בראשית כרך ו ע' 2040. המשך מים רבים תרל"ו פכ"ה. לקו"ש משפטים כרך כו ע' 366.
ספר המצוות, מצוות עשה ב׳ - הטקסט מספריא
היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד, והוא שנאמין שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד, והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, וברוב המדרשות תמצאם אומרים על מנת ליחד את שמי, על מנת ליחדני, ורבים כאלה, רוצים בזה המאמר אנחנו אמנם הוציאנו מעבדות ועשה עמנו מה שעשה מן החסדים והטובות על תנאי האמנת היחוד כי אנחנו מחוייבים בזה, והרבה מה שיאמרו מצות יחוד, ויקראו גם כן זאת המצוה מלכות שמים כי הם אומרים כדי לקבל עליו מלכות שמים, ר"ל ההודאה ביחוד והאמנתו. (בפרשת ואתחנן, מדע הלכות יסודי התורה פרק א'):
בראשית רבה ל״ט:י״ד - הטקסט מספריא
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.