כמים הפנים

תיטכמים הפנים

בס"ד פ' שמות שנת תר"מ הנחה

שמות

כמים הפנים¹ כן לב האדם אל האדם², הנה נת"ל³ בפי' האדם אל האדם דיש ב' בחי' אדם, אדם שבחיות המרכבה ואדם העליון שעל הכסא, ובכדי שיהי' נמשך מאדה"ע שעל הכסא לד' חיות הוא ע"י העלאות מ"ן ואתעדל"ת של האדם דלמטה, והעלאות מ"ן הוא ע"י הקרבנות כי ע"י שמקריבין הבהמה הגשמי' ע"ג המזבח עי"ז היא נכללת באש שלמטה ובאש שלמעלה עד שנעשה אכילה לארי' שבמרכבה כמ"ש בזהר ארי' דאכיל קרבנין⁴, וענין אכילה הוא שנשתנה ממהות למהות, ממהות בע"ח למהות חיות המרכבה, ועי"ז מתעלה הארי' לאדה"ע ועי"ז נמשך אח"כ מאדה"ע לאדם שבמרכבה. והנה בעבודה בנפש האדם ישנו ג"כ כל הבחי' הנ"ל והענין דהנה ארז"ל מיכאל עומד ומקריב נשמותיהן של ישראל⁵ ע"ג המזבח, והגם שפעם ארז"ל נשמותיהן של צדיקים⁶ המכוון הוא ג"כ על כללות נש"י כי ועמך כולם צדיקים⁷ כתי', וצ"ל למה נצרכים נש"י לההקרבה וההעלאה של מיכאל דבשלמא בקרבנות יתכן ענין ארי' דאכיל קרבנין שהו"ע העלי' שע"י הארי' שלמעלה, כי נפש הבהמה הגם ששרשה ג"כ מחיות המרכבה⁸ מ"מ ה"ה נשתלשלה למטה עד שנעשה בהמה גשמיות ואח"כ כשנעשית אכילה לארי' דלעילא ונת"ל שענין אכילה הוא שמשתנה ממהות למהות וה"ז עלי' גדולה שמשתנה ממהות בהמה גשמי' לארי' דלעילא, אבל נשמות ישראל שהם חלק אלקה⁹ ה"ז אלקות ולמה צריכים צדיקים שהם נשמות דאצי' להעלי' שע"י מיכאל, והגם שנת"ל שכללות נשמות ישראל נקראים בש' צדיקים מ"מ הרי כל הנשמה בפרט יש לה שרש מאצי' העליון וכמ"ש בבינונים¹⁰ כי אפי' מי שאין לו רק נפש דמל' דמל' דעשי'¹¹ שרש תכשרשו הוא מאצי' כי במל' דעשי' מלובש חכ' דעשי' אשר בו מלובש מל' דיצי' וחכ' דיצי' עד חכ' דאצי' שבו השראות אוא"ס וא"כ הרי כל נשמה שרשה מאצי' ומפני זה נק' חלק הוי' כמ"ש כי חלק הוי' עמו¹² ולמה צריכים לההקרבה של מיכאל, וא"א לומר שנק' בש' חלק עש"ז שנבדלת מהעצם דהלא כתי' חלק הוי' עמו וה"ה נקראת גם אחר ירידתה למטה בש' חלק הוי' ה"ה חלק מהעצם וה"ה ג"כ עצם¹³ שה"ה חלק מכל העצם.

אך הענין דהנה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה אתה בראת¹⁴ יצרת נפחת וצ"ל האיך שייך לומר טהורה קודם שבראת דהלא ידוע שענין הבריאה הוא בריאה יש מאין שהוא התחדשת לגמרי וכמ"ש אם בריאה יברא¹⁵ ופרש"י אם נברא מכבר מוטב ואם לא יברא עכשיו מחדש, והגם שהקשו כל המפרשים¹⁶ דהא אין כל חדש תחת השמש¹⁷ הרי תרצו ע"ז תירוצים הרבה, דאם נפרש שפי' בריאה אינו התחדשות וא"כ ה"ז השתל' עילה ועלול¹⁸ הלא הי' גם הכופרים בבריאת העולם מודים שהרי הם אינם מאמינים רק בהתחדשות העולם בבריאה חדשה, אבל בהשתל' הרי הם מודים ואם הי' בריאת עולם ע"י השתל' ה"ה¹⁹ גם הם מודים, אלא ע"כ שהוא התחדשות לגמרי. ועוד דא"א כלל לומר שבריאת עולם הוא ע"י השתל' כי ענין השתל' עו"ע הוא שהעלול הי' תחילה בהעלם בהעילה, ועד"מ שכל ומדות¹⁹ שענין המדה הוא רצון לאיזה דבר ובכדי שיהי' מדות הגלויים הוא ע"י שמבין היטב בשכלו האיך שנצרך להיות לו רצון לאותו הדבר ונעשה הטי' בשכלו לאותו הדבר, וה"ז מדות שבשכל ומזה נעשה אח"כ בלב מדה ממש מדות שבלב, וא"כ הגורם למדה שבלב הוא השכל שיש בו מדה שבשכל וא"כ מדות שבלב אינו התחדשות גמור כ"א בתחילה הי' בהעלם בשכל מדות שבשכל, ואח"כ יצאו לידי גילוי להיות מדה שבלב, וכמו"כ מחשבה ודיבור²⁰. וזהו ענין השתל' דפי' השתל' הוא מלשון שלשלת²¹ שטבעת א' אחוז בחבירו והרי מחצה העליון של טבעת התחתון מלובש במחצה התחתון של העליון עד שנעשה שלשלת ארוכה, וא"כ אם נאמר שבריאת עולמות הי' ע"י השתל' הרי נצטרך לומר שעוה"ז הגשמי' כמו שהוא הי' תחילה בהעלם בשרשו תכאהרוחני, וזהו דבר שא"א כלל לאומרו, ואף שהגשמי' מתהוה מהרוחני' מ"מ הרי הכל מודים שהתהות הגשמי' מהרוחניות²² אין לך בריאה יש מאין גדול מזה.

ויובן זה ממה שארז"ל בפרקי דר"א הארץ מהיכן נבראת²³ משלג שתחת כסא הכבוד, ואם נאמר שהשלג הוא שלג גשמי' היו שואלים מהיכן נברא השלג, אלא ע"כ שהשלג הוא שלג רוחני' והיינו כי השי"ן²⁴ הוא ג' מאות וה"ה ג' במאות והלמ"ד הוא ג' פעמים עשרה וה"ה ג' בעשירית והג' הוא ג' ביחידות, ומהמדריגה שברוחניות הנק' יחידות עשירות מאות מזה נתהוה הארץ הגשמי, וה"ה זה מובן לכל שא"א לומר שהארץ כמו שהיא גשמי הי' שמה עומד בשרשו הרוחני אלא ע"כ שהבריאה היא התחדשות לגמרי ולכן נק' בש' בריאה, וא"כ מה שנאמר בנשמה אתה בראת הפי' ג"כ בראת ע"ש התחדשות לגמרי ולפ"ז לא הי' עדיין מציאותה והאיך יתכן לומר טהורה קודם בראת שהרי שם טהור נופל לומר על איזה מציאות וכמ"ש בלוים וכה תעשה להם לטהרם²⁵ כי זהו ההפרש בין כהנים ללוים שהכהנים הם במדריגת קדושה ולוים במדרי' טהורה²⁶, ועכ"פ השם טהרה נאמר על מציאות הלוים, וא"כ איך שייך לומר כן קודם בריאת הנשמה כלל, וזה א"א לומר ששם טהור קאי על הניצוץ האלקי המתלבש בהנשמה²⁷, אבל הנשמה עצמה היא בבחי' בריאה, כי זה לא יתכן כי הרי הנשמה עצמה נק' חלק הוי'.

אך הענין דהנה פי' טהורה קאי על שרשה הקדומה של הנשמה כמו שהיתה באצי'²⁸ העליון קודם שירדה להקרא בש' איזה מציאת גשם דהנה כל נשמה שרש שרשה מאצי' העליון כמשנת"ל דאפי' נפש דמל' דמל' דעשי' הרי מלובש בו עד חכ' דאצי' שבה שורה אוא"ס, ומה שיש פרטי נשמות שנק' בש' נשמות דאצי' והם נשמות דזרע אדם ההפרש ביניהם לבין נשמות דזרע בהמה²⁹ כי נשמות דאצי' גם לאחר שירדו להתלבש למטה בגוף ונה"ב ה"ה דבוקים לאלקי' חיים כמו שהיו בשרשן באצי' וכמ"ש בפרד"ס בש' ספר הבהיר כל זמן היות אברם בעולם³⁰ לא תכבהוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד במקומי ושומר משמרתי ונת' הפי' במ"א שהחליף לגמרי את מדת החסד³¹ עד שהוא הי' פועל כל פעולת מדת החסד, והאיך הוא הרי אברהם הי' למטה בגוף הגשמי', אלא ע"כ שהי' למטה ג"כ דבוק וקשור לאלקות כמו הנשמה בשרשה, ואף שכתי' אברהם אברהם ופסיק טעמא בגווייהו ונת' הפי' בתו"א³² שאברהם כמו שירד למטה אינו דומה כמו אברהם בשרשו, היינו מחמת ירידת הנשמה להתלבש בגוף ונה"ב אבל ע"י עבודה שלו נעשה למטה בגוף כמו למעלה בשרשו³³, וזהו כללות העבודה דנשמות דאצי' שהגם שע"י הירידה נעשה פסיק טעמא הם עושים בעבודתם שלא יהי' פסיק טעמא, אך זהו דוקא נשמות דאצי', אבל נשמות דבי"ע לא כן עבודתם כמ"ש במ"א, אבל מ"מ שרשם של כל הנשמות הם מאצי' ושם היתה בבחי' טהורה, ובכדי שתתלבשה בגוף ונה"ב בכדי שיהי' בירור דנה"ב שזהו עיקר הכוונה, הוצרכה להתלבש בתחילה בעולם הבריאה בכדי שיוכל להקרא עליה בש' גשם הבריאה כי שם בריאה מורה ע"ש היותו דבר נבדל בעצמו נבדל משרשו, אך הבריאה היא גבוה למעלה במעלתה ממעלת היצירה כי בריאה הוא הנברא ראשון ממקורו ושרשו.

והענין דהנה אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך³⁴, ולכאורה הלא בריאה שהיא הגבה למעלה הי' צריך להיות להקרות בשם אור. אך הנה פי' חושך אינו חושך בעצם כי אדרבה שמה הוא ריבוי אור אלא כמו עד"מ החשך הגשמי' א"א לראות בו כלום וע"י אור יכולים לראות וה"ז מציאות מהות, ועד"ז הוא עולם הבריאה מחמת ריבוי אור שבו ה"ה העלם עד שנעלם מעין כל חי וע"ד מארז"ל ע"פ במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי³⁵, ולכאורה הלא תלמוד בבלי ה"ה עיקר המפרש ומבאר כל התורה שבו וע"י הוא עיקר הבירור ולמה נק' בש' חושך. אלא שנק' בש' חשך ע"ש שגנוז בו מאד האור וא"א לבוא על האור שבו כ"א ע"י בירור שהם הקושיות שבגמרא ורמינהו או שארי קושיות ותירוצים ועי"ז מתגלה האור, וא"כ הרי אדרבה עש"ז נק' חשך ע"ש שגנוז בו מאד הריבוי אור, ועד"ז הוא עולם הבריאה, אבל עולם היצי' אין בו כ"א רק מיעוט אור עד שהוא בגדר השגה ולכן נק' בש' אור, ודרך כלל בריאה ויצירה הוא כמו חומר³⁷ וצורה³⁶ שהחומר אפשר להיות בלתי צורה והצורה א"א להיות בלתי חומר כי ציור הצורה ה"ה בהחומר, וא"כ הצורה הוא תכגמצטרך תמיד אל החומר. והנה עשי' הוא מרוחק לגמרי כי מחשבה ודיבור ה"ה לבושים קרובים עדיין אבל מעשה הרי הוא מרוחק לגמרי כי הנה אנו רואים שכאשר האדם עושה איזה מלאכה הרי בעת עשיית המלאכה הרי המלאכה צ"ל מחובר אל האדם אז אבל אחר עשיית הכלי ה"ה נפרד לגמרי מהאדם העושה. ועד"ז הוא עולם העשי', ולכן כתי' אף עשיתיו, אף הפסיק הענין³⁸, וכאשר ירדה הנשמה ע"י התלבשותה בבי"ע אח"כ נתלבשה בגוף האדם וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים³⁹ בכדי לברר הנה"ב, אבל קודם התלבשותה בבי"ע כאשר היתה עומדת באצי' היתה בבחי' טהורה שפי' טהור אינו מציאת דבר מה כ"א שהוא מנוקה מכל דבר והוא ע"ד שלילה שאין בו שום דבר, וכידועה ההפרש בין טמא לטהור שטמא הוא שנתלבש בלבושים טמאים ושורה עליו אור מקיף דטומאה, אבל הטהור הוא מנוקה לגמרי מכל אלו הלבושים וכמו גוון לבן שהוא גוון עצמי⁴¹ שאין בו דבר נוסף כי הדבר הצבועה⁴⁰ הרי הצבע הוא דבר נוסף אבל בגוון לבן הוא גוון עצמי, או כמו בגד לבן שנתלבן מכל הכתמים, וכמו"כ הו"ע הנשמה בהיותה עומדת באצי'.

אך הנה מ"מ צ"ל שהנשמה כמו שהיתה באצי' ה"ה היתה איזה מציאות דבר מה וה"ז קצת נפרד אך אינו דבר נבדל לגמרי כמו בריאה, שהרי אין שייך לומר שם טהור כ"א על איזה מציאות דבר מה דאל"כ על מי יחול שם טהרה וכמו למשל שאומרים על אדם שהוא טהור מכל דבר הרי נופל השם טהור על המציאות, כמו"כ הנשמה הגם שהיתה בחי' טהורה מ"מ ה"ה איזה דבר מה, ובאמת ה"ה מוכרח לומר כן דהרי כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניו⁴² ופי' עמידה למעלה הוא אהוי"ר וכמ"ש במלאכים ויעמידם לעד לעולם⁴³ שהו"ע עמידתם באהוי"ר וכמש"כ⁴⁴ נשמות שעמידתם הוא באהוי"ר, והנה ש' אהבה לא שייך כ"א לזולתו כי אין שייך לומר שיהי' לאדם אהבה לעצמו והרי ע"כ האהבה הוא לזולת וכמו"כ יראה, וא"כ הרי הנשמה הי' מציאות קצת איזה מהות שעמדה באהוי"ר, וא"א לומר דמ"ש עמדתי קאי על הנשמה כמו שעמדה בגעה"ת וגעה"ע שהוא בבריאה ויצי'⁴⁵, שהרי גם נשמות תכדדאצי' ה"ה ג"כ מרוחקים מהקו⁴⁶ וא"כ אפי' נשמות דאצי' ה"ה ג"כ איזה דבר מה ולכן נק' בשם חלק שהחלק מורה ג"כ על היותו נבדל⁴⁷ כי הרי הוא רק חלק אחד ולא שנים ולא כולו. ובזה יובן מה שהנשמה צריכה לההקרבה דמיכאל דהנה שרש הנשמות הם מגרמוהי, וע"י ההקרבה מתעלית לחיוהי.

והענין דהנה אי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד⁴⁷ וצ"ל למה אמרו ב' פעמים חד הלא חד הוא לשון תרגום⁴⁸ וה"ה כמו תיבת אחד בלה"ק ופי' אחד הוא אחדות לגמרי כי לכן למדו מצות ליחדו מפ' שמע ישראל⁴⁹ הוי' אחד ומבואר במ"א הקושי' שלכאורה הי' רבותא יותר לומר יחיד⁵⁰ והתירוץ ע"ז שתיבת אחד מורה יותר על אחדותו ית' מתיבת יחיד, וא"כ לפ"ז אם נאמר שאותו איהו בעצמו שמתייחד עם חיוהי הוא האיהו שמתייחד עם גרמוהי והיחוד דחיוהי וגרמוהי שוה א"כ למה אמרו ב"פ חד. ואין לומר שלכן אמרו ב"פ חד מפני שהם שמות מחולקים כי חיוהי הוא לפי פי' אחד אורות וגרמוהי הם כלים⁵¹, ולפי פי' א' חיוהי הוא מוחין וגרמוהי מדות⁵², אבל היחוד דחיוהי וגרמוהי שוה, הרי מ"מ אינו מובן למה אמרו ב"פ חד שמאי נפ"מ אם מתייחד בדבר א' או בשני דברים אם היחוד הוא שוה הי' צ"ל פעם א' חד. אך ע"כ צ"ל דאינו שוה היחוד דגרמוהי להיחוד דחיוהי וממילא יובן שאותו האיהו שמתייחד עם גרמוהי אינו אותו האיהו בעצמו שמתייחד עם חיוהי. והענין דהנה גרמוהי מתאחד עמם אוא"ס לברוא בהם וע"י יש מאין⁵³ והנה הבריאה הוא דבר פלא אשר הוא בחיק הבורא דוקא וכמארז"ל אלמלא מתכנשין כל באי עולם⁵⁴ א"א לבראות אפי' כנף יתוש א' וליתן בו חיות, ואין הפי' שהנברא יכול ג"כ להוות קצת אלא שלא יהי' כך טוב כמו ע"י בריאת הקב"ה, כ"א הפי' הוא שהנברא אין יכול תכהלהוות כלל כי בריאה הוא בחיק הבורא ולא בחיק הנבראים והרי הבריאה הוא דבר פלא מ"מ הרי הוא מקור התהות הנבראים שהוא מדריגה התחתונה. אבל מחיוהי א"א להיות אפי' מקור ושרש להתהות הנבראים, וא"כ היחוד בהם הוא נעלה למעלה מעלה ממעלת היחוד דגרמוהי.

אך צ"ל הלא אי' בעה"ק הוא אינון ואינון הוא⁵⁵, הוא היינו אוא"ס ואינון קאי על כללות ע"ס, שכל הע"ס בשוה גם גרמוהי הם אלקות ממש, אך הענין דהנה בכלים יש ב' בחי' הא' כלים דז"א דאצי' ועליהם אי' בעה"ק אינון הוא וכמארז"ל הוא וחכמתו ורצונו אחד⁵⁶, ובחי' הב' שבכלים הם למ"ד כלים דז"א⁵⁷ דאצילות כאשר נעשים נר"נ בבי"ע ועליהם שייך לומר שאין היחוד דאיהו עמם בשוה לחיוהי. ולפ"ז יובן העלי' דנש"י כי שרש נש"י הם מפנימי' הכלים כידוע ששרש המלאכים הם מחיצוני' הכלים ונשמות ישראל מפנימי' הכלים⁵⁸ שהם גרמוהי והעלי' הוא לחיוהי. וצ"ל לפ"ז ששרש נשמות ישראל הם מלמ"ד כלים דז"א שנעשים נר"נ לבי"ע, או אפ"ל ששרשם מפנימיות הכלים דז"א כמו שהוא באצי', ואעפי"כ העלי' שמתעלים לחיוהי הוא גדולה מאוד, כי הגם שאמרו אינון הוא שהם כלים דע"ס דאצי' מ"מ כאשר נצרך לומר עליהם שהם אינון ה"ה קצת דבר בעצמו עד שנצרך לומר עליהם שהם מתייחדין בא"ס, ואפי' נשמות דאצי' ה"ה מרוחקים מהקו, וע"י ירידתן למטה נעשה העלי' אח"כ לאשתאבא בגופא דמלכא⁵⁹ ממש, והגם שנת' במ"א שנש"י שהם מפנימי' הכלים הם קרובים לגבי האור⁶⁰ מ"מ הרי אין זה כ"א קרובים אבל ע"י העלי' הם מתייחדים עם האור ויחוד הו"ע אחר לגמרי מקירוב⁶⁰.

והנה העלי' הגדולה הוא ע"י ירידת הנפ"א להתלבש בגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים, ומגודל ההסתר נעשה תשוקה וצמאון בבחי' ולדבקה בו ית' וכמ"ש ואתם הדבקים⁶¹ כו', ובכדי להבין זה הנה כתי' אחרי הוי' כו' ובו תדבקון⁶² ופרט בכאן ששה דברים ואי' בש"ך על התורה⁶³ שהששה דברים הם כנגד שית תיבין תכודיחו"ע דפסוק שמע ישראל⁶⁴ וא"כ ובו תדבקון הוא כנגד הוי' אחד⁶⁵. והענין דהנה שמע הוא מלשון אסיפה וקיבוץ⁶⁶ לקבץ כל הכוחות המפוזרים לאלקות, והנה יש בפסוק זה ג' דברים הא' הכנת ההתבוננות הב' עצם ההתבוננות הג' פעולת ההתבוננות. והנה הכנת התבוננות הוא עדיין יש גמור, וגם בעת ההתבוננות הוא עדיין מציאות נבדל שהרי יש מי שמתבונן, ופעולת ההתבוננות הוא הוי' אחד שהו"ע לדבקה בו ית' שהו"ע הדבקת באוא"ס עד שלא יהי' שום מציאות נוסף על עצמותו. וזהו פי' הפסוק שמע הוא ש' עיי"ן⁶⁷ שהו"ע הבירורים וידוע דענין הבירורים הוא לברר מהיש גמור, הוי' אלקינו הוא כמ"ש אחרי הוי' אלקיכם תלכון⁶⁸ שזהו ש' הוי' שבסדר השתל' ולכן נק' בש' אחרי, והנה ואותו תעבודו הוא ש' הוי' שלמעלה מסדר השתל' וזהו הוי' אחד שהו"ע הדביקות בא"ס עצמותו ומהותו ית' עד שאינו דבר נוסף על עצמותו כלל כי פי' דביקה הוא מלשון וטח את הבית⁶⁹ וכמו למשל כאשר יטוחו את הבית הרי נראה ונגלה הטיחה עד שיוכל להקרות את הבית על שם הטיחה וה"ז התדבקות משני דברים שיתאחדו לגמרי, אלא שאין לזה משל בגשמי' שיהי' שני דברים נפרדים לאחדים ממש כי א"א להיות משל בגשמי' ע"ז כי ענין הדביקות הוא יחו"ע שכולו קמי' כלא חשיב⁷⁰ ולמטה א"א למצוא דבר שיהי' לפני זה הדבר כלא חשיב וממילא אינו משל ליחו"ע כ"א קצת משל לזה הו"ע גוון לבן שאינו דבר נוסף על עצמותו, כמו"כ הו"ע הדביקות דהוי' אחד והוא ע"י שמתבונן בתחילה איך ששרש הנשמה היא מד' גבוה שהוא בחי' טהורה והירידה הוא צורך עלי'⁷¹ להתאחד בבחי' חיוהי עי"ז הוא בא לצמאון לדבקה בו ית'. וזהו ענין ההקרבה דנשמות ישראל.

והנה ההקרבה דנשמות ישראל מה שמיכאל מקריב הוא הקרבה עליונה וגבוה מאד מההקרבה דארי' דאכיל קרבנין, והענין דהנה כתי' ואם האכל יאכל⁷² ארז"ל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת מזבח ואחת אכילת אדם, כהנים אוכלים ובעלים מתכפרין⁷³. והנה לכאורה אכילת מזבח גבוה מאכילת אדם, אך תכזבאמת אינו כן שאכילת אדם גבוה הרבה מאכילת מזבח. והענין דהנה אנו רואים דע"י כח האכילה יכול האדם לעשות מלאכה, דאם לא יאכל מתחלש וע"י האכילה מתחזק כחו, והנה המאכל בעצמו אינו יכול לעשות כלום כי עיקר העושה הוא האדם אלא מפני שהנשמה ירדה למטה ה"ה נצרכת להממוצע דהלחם בכדי שע"י יהי' התחברות הנשמה בגוף, וכמ"ש באליהו וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום⁷⁴, והרי אליהו הלך בציווי המקום ולמה נצרך ללחם הגשמי', אלא מפני שגם נשמתו נתלבשה למטה בגוף לכן הוצרך להממוצע דלחם וכמ"ש ולחם לבב אנוש יסעד⁷⁵, ועד"ז יובן בהלחם נש"י דהנה הלחם ע"י אכילת האדם מתעלה בעילוי אחר עילוי שתחילה הי' בחי' חי שהוא רחוק ממעלת האדם וכ"ש צומח שהוא יותר רחוק, וע"י האכילה נתכלל ונתהפך להיות במדריגת אדם, ועוד שע"י האכילה ההיא לומד ומתפלל וה"ה מקיים רצון העליון שציוה הבורא ית' וא"כ המאכל נעשה כלי לרצון העליון ב"ה וה"ז עלי' גדולה להמאכל. ולפ"ז יובן ההפרש בין אכילת מזבח לאכילת כהנים כי הנה אכילת מזבח הוא מה שמקריבין בהמה גשמי' והיא מתעלת⁷⁷ ונכללת בשרשה בפני שור⁷⁶, אלא שפני שור הוא מהשמאל ועיקר העבודה הוא לאכללא שמאלא בימינא⁸⁰. ולכן מתעלית אח"כ בבחי' פני ארי'⁷⁹ אל הימין⁷⁸, אך צריכים להביא אש גם מן ההדיוט⁸¹ וה"ז עלי' גדולה מאד. והנה הארי' הוא חיה וא"כ העלי' הוא מחי לחי, אבל ע"י אכילת כהנים ה"ה מתעלה לבחי' אדם וה"ז עלי' מחי למדבר, ומדבר הוא סוג ומין אחר מבע"ח, שאין הפי' שמעלת המדבר שיש בו כל המעלות שיש בדצ"ח⁸² ונוסף בו עוד מעלת מדבר דא"כ גם בבע"ח יש מדריגות חלוקות שיש לאחד יתרון על חבירו, אלא שמעלת מדבר הוא מד' גבוה ומחולקת לגמרי מדצ"ח וכמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ות"א לרוח ממללא⁸³. והגם שבבע"ח כתי' ג"כ כל אשר נשמת רוח חיים⁸⁴ כו' אך זהו ענין אחר לגמרי.

והנה אדם בגימט' מ"ה⁸⁵ ומ"ה מברר ב"ן⁸⁶, ואף שאכילת מזבח הוא ג"כ מה שמ"ה מברר ב"ן אך זהו הבירור בבי"ע. אבל אכילת אדם דכהנים מגעת עד בירור תכחדמ"ה דאצי' שמברר ב"ן דאצי' כי על האדם כתי' נעשה אדם בצלמנו כדמותינו⁸⁷ שהו"ע יחו"ת ויחו"ע שהוא ד"ע ודעת תחתון ובאדם גופא יש ג' בחי' כהנים לוים וישראלים, וכהנים הוא מדריגה הגבוה שבהג' מד' ואכילתו הוא ג"כ רצון העליון שציוה ית' שיהי' כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואדם הוא אדמה לעליון⁸⁸ שפי' עליון הוא מה שלמעלה מהשכל וגם אדם בגימט' מ"ה שמ"ה הוא בלתי מהות⁸⁹ לגמרי, ולכן ע"י אכילת כהנים עי"ז נעשה הבירור עליון שבאצי' מה שמ"ה מברר ב"ן דאצי'. ועד"ז יובן מה שמיכאל כה"ר⁹⁰ חסד⁹¹ עליון מקריב נשמותיהן של ישראל הוא שע"י בירור הנה"ב עי"ז יתעלה נפש האדם להתייחד בבחי' חיוהי ביחוד ממש. ולפ"ז אפשר לומר פי' הפסוק אדם ובהמה תושיע הוי'⁹² היינו ע"י בירור הנה"ב עי"ז מתעלים גם הנשמות דזרע בהמה להכלל בבחי' אדם מ"ה דאצי' ועי"ז תושיע הוי' שנמשך שע"ה נהורין⁹³ עילאין. והנה רז"ל אמרו בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם ומשימים את עצמם כבהמה⁹⁴, ואפ"ל ג"כ עד"ז שע"י בירור הנה"ב הם ערומים כאדם ועי"ז באים לביטול דבהמה שהוא למעלה מטעם ודעת⁹⁵ והוא מדריגת אדם דלעילא.

ועפ"ז יובן הפסוק והנה טוב מאד⁹⁶ וארז"ל טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר⁹⁷, דהנה היצה"ר הוא תכלית הטוב אלא שהוא גנוז בלבושים רבים, כי כוונת היצה"ר שלא יתפתה האדם אחריו וכמשל בן המלך עם הזונה⁹⁸ שרצון המלך שלא ישמע הבן להזונה וגם רצון הזונה היא שלא יתפתה אחרי' כי עי"ז היא מתעלית במעלה העליונה, אבל מי שמתפתה אחריו, לבד שאינו משלים רצון המלך אלא שגם רצון היצה"ר ג"כ אינו משלים, אלא שהוא צריך לפתות בכל מיני הסתות ופתויים בכל מיני דרכים שאפשר, וע"י שהאדם כובש את יצרו עי"ז מתגלה מדריגת מאד, והענין כי טוב הוא הגבלה כמו למשל שאומרים על אדם שהוא טוב ה"ז הגבלה כי זה תכטהלשון אינו נופל כ"א על דבר המוגבל אבל מאד הוא בל"ג⁹⁹ ממש. וע"י שהאדם כובש את יצרו ומעורר אצלו רצון ותשוקה לדבקה בו ית', וע"ד מה שמצינו בשכם ותדבק נפשו¹⁰⁰ כו' שכם בני חשקה נפשו¹⁰¹ כו' כי חפץ בבת יעקב¹⁰², ועד"ז יהי' לו רצון לאלקות בדביקה וחשיקה וחפיצה¹⁰³ עי"ז מתגלה מאד העליון שהוא בל"ג ממש ועי"ז מתעלה הנה"א במקום אשר לא הי' יכול לבוא שמה מצ"ע, ולכן היצ"ט אינו כ"א רק טוב בלבד אבל היצה"ר הוא טוב מאד.

ובזה יובן פי' הפסוק כמים הפנים לפנים, דהנה פי' מים כמ"ש זכור אב נמשך אחריך כמים¹⁰⁴, אך זהו גופא יהי' בבחי' פנימי' ולא טבע והסכם בלבד, כי הסכם הוא רצון שהוא רק חיצוני', כ"א יהי' בבחי' חפץ שהוא פנימי'¹⁰⁵, וחפצו יהי' לפנימי' אלקות וכמ"ש לך אמר לבי בקשו פני¹⁰⁶ את פניך כו'. ועי"ז נמשך לב האדם אל האדם. אך לפ"ז צריך לפרש לא ע"ד מה שפי' בהקרבת הקרבנות שזהו ענין המשכת אדה"ע שעל הכסא לאדם שבמרכבה, אלא ע"י עבודת האדם מה שמיכאל מקריב נשמותיהן כו' נמשך מבחי' כי לא אדם¹⁰⁷ אלא שנק' בש' אדם עש"ז כי פי' אדם הוא מלשון אדמה לעליון והגם שפי' עליון הוא למעלה מהשתל' מ"מ כאשר נופל לומר לשון התדמות לבחי' עליון הרי נופל גם על בחי' עליון לשון אדם, ומבחי' כי לא אדם שזהו האדם נמשך אל האדם דכללות ע"ס, וע"י העבודה נעשה המשכת א"ס דכי לא אדם אל כללות ע"ס דאצי' ע"ד שע"י עבודת האדם מתגלה מאד העליון וע"ד ובו תדבקון כמו"כ ע"י עבודה שמבקש בפנימי' את פנימי' אלקות עי"ז נמשך לב האדם דכי לא אדם אל האדם דאצי'.