מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת
תיגמי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת
הנחה בס"ד פ' נח שנת תר"מ
נח
מי כהוי' אלקינו1 המגביהי לשבת2 והמשפילי לראות בשמים וארץ3 וצ"ל פי' המגביהי ומשפילי, וגם צ"ל הקישור וחיבור דהמגביהי עם המשפילי. והענין דהנה פסוק זה הוא תשובה על הפסוק הקודם כי בתחילה כתי' רם על כל גוים4 כו' והוא הדיעה האומרת עזב ד' את הארץ5 כו', ולזה אומר הפ' תשובה ע"ז שאדרבה שלפי שהוא מגביהי הוא משפילי בשמים וארץ בשוה6 להוציא מאותו הדיעה. ולהבין זה צ"ל תחילה ענין ר"ח בכלל דהנה עיקר ענין קריאת שם ראש חודש הוא ע"ש שהוא ראש לכל החדש7 כמו שהראש הוא הראש לכל הגוף וכמו שבגוף האדם הראש הוא כלל והאברים הם פרטים, כמו"כ השלשים יום הם פרטים ור"ח הוא כלל, ע"ד שראש השנה הוא כלל אלא שר"ה הוא כלל לשנה תמימה ור"ח הוא כלל לחדש. וצ"ל למה נתנו היו"ט דר"ח לנשים8 דוקא שהם אסורים במלאכה והלא מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות9. ויש ע"ז הרבה טעמים, וטעם א' הוא לפי שתחת הזמן אשה משועבדת לבעלה10, אך עכ"פ אנו רואים שהמצות שהם רמים ונפלאים כמו שופר סוכה לולב נשים פטורות11 ור"ח הוא ג"כ בזמן דוקא כי יום א' לפני ר"ח ויום לאחר ר"ח אינו שייך ליו"ט דר"ח כ"א בזמן ר"ח דוקא, ואף שאיסור המלאכה בר"ח הוא רק מנהג אבל מ"מ הרי הוא מנהג גמור כמ"ש בפרד"א ובירושלמי12 וא"כ למה ניתן לנשים דוקא. והנה בפרד"א אי' טעם ע"ז כי בשעה שהטעו הערב רב לישראל לעשות העגל ואח"כ אמרו להם פרקו נזמי הזהב13, לא נתנו הנשים ולכן ניתן להם השכר בעד זה יו"ט של ר"ח. וצ"ל למה ר"ח דוקא הוא השכר על מניעות עשיית העגל. וצ"ל ענין העגל דהנה בעגל כתיב שאמרו אלה אלקיך ישראל14 אשר העלוך מארץ מצרים, וצ"ל הלא העגל נעשה ממה שהתיכו זהב, והלא מי שיש לו איזה שמץ וקצת דעת יבין זאת שאין שייך על מתכות או זהב מהותך לאמר אלה אלקיך, ובפרט דור המדבר שהי' דור דיעה15 תידהאיך אפ"ל שטעו כ"כ בעגל הגשמי הנעשה מזהב לומר שזה אלקה, ובפרט לומר שהוא הוציא את בנ"י ממצרים, והלא הם ראו בראי' חושיות האותות והמופתים שעשה הקב"ה בהוציאם ממצרים ואיך יחליפו אותו בעגל מזהב לומר שהוא המוציא אתכם מארץ מצרים.
אך הענין דהנה פרעה אמר לא ידעתי את הוי' כו' מי הוי'17 כו'. והענין דהנה כל האומות הכופרים בהקב"ה אינם כופרים לגמרי16 כ"א שהם כופרים בהשגחה פרטיות, כי זה הם מודים שמאמיתית המצאו18 נמצאו כל הנמצאים והוא ברא את הכל מאין ליש והוא יחיד ונצחי, אך שהם כופרים בהשגחה פרטי' שאומרים רם על כל גוים, עזב את הארץ, שטענתם הוא שהשפלה וירידה לפניו להשפיל א"ע להחיות כל עולמות השפלים ולהשגיח על כל פרטיהם, וזהו שאומרים על השמים כבודו כי אין הפי' שמים גשמי' כ"א שמים רוחניות וארץ הוא גשמי' ואומרים לפי טעותם שברוחני' הוא משגיח על כל פרט אבל בגשמי' השפלה לפניו להשגיח עליהם, וזהו פי' רם הוי' על כל גוים על השמים כו' דכמו שגבוה שמים מארץ כמ"ש כי כגבוה שמים מארץ19 וכתיב שמים לרום20, כמו"כ הוא ריחוק הערך גשמי' מרוחני' ולכן אומרים כי רם כו' על השמים כו' אבל הארץ עזב ביד צבא המזלות וכמארז"ל אין לך עשב21 מלמטה שאין לו מזל המכה בו ואומר לו גדל שכל עשב וכל אילן פרטי יש לו מזל פרטי אבל הם אומרים שעזב הקב"ה ביד צבא המזלות לעשות כאות נפשם ורצונם ואין לו חלק בהם, וזהו טעות גמור כי המזלות אינם אלא שלוחי השפע, והגם דכתיב ממגד תבואות שמש22 וממגד גרש ירחים אין זה כ"א שע"י עובר השפע וכל צבא מעלה אינם אלא כגרזן ביד החוצב23 בו היתכן לומר שהגרזן הוא הפועל והעושה הלא העושה והפועל אינו אלא האדם או למשל כלי המחרישה שבו חורשים היתכן לומר שהם פועלים כלום אלא שבהם וע"י עושה האדם כחפצו וכרצונו.
וזהו מה שנ"י אומרים מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת שלפי שהוא מגביהי שהוא מרומם ומנושא מכללות כולם ושוה לפניו שמים וארץ רוחני' וגשמי' דכמו שגשמי' השפלה לפניו ית' כמו"כ רוחני' השפלה לפניו בשוה ממש. והנה גם לפי טעותם הרי הם מודים שהוא משגיח ברוחני' כמו"כ הוא משגיח על פרט ופרט תטובגשמי' כי הרי רוחני' וגשמי' שוין לפניו, וזהו משארז"ל ע"פ כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי ומהולל בגוים ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי24 דקרו לי' אלקא דאלקי'25, פי' אלקייא הוא הכח כי אלקים הוא מלשון כ"ח וכמ"ש ואת אילי הארץ26 כו' והוא לפי דבריהם ולפי טעותם שניתן הכח לצבא המזלות לעשות כאות נפשם והקב"ה הוא אלקי אלקים וכמ"ש הודו לאלקי האלקים27 ועזב להם את ההנהגה כי הרי הם מקבלים רק מצבא המזלות, ולכן יש מדינה אחת במדינת יוון אשר מושליהם ע"פ רוב הם נשים כי שם הוא מזל בתולה והם מקבלים מהמזלות28. ובזה יובן מ"ש במצרים למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ29, ולכאורה תיבת בכל הארץ הרי הוא מיותר כי עיקר הסיפור הוא לידע שאין כמוהו. אך הענין דהנה בשמים הרי גם הם מודים שהוא המנהיג והוא המשגיח, אלא שהם כופרים ואומרים שעזב את הארץ, ולכן עשה הקב"ה אותות ומופתים בארץ שעשה שינוי הטבע בארץ כחפצו וכרצונו ועי"ז ידעו כי גם בארץ הוא משגיח וזהו כי אין כמוני בכל הארץ וכמ"ש ולמען ספר שמי כי אין כמוני בכל הארץ30. וזהו מ"ש וידעת היום31 והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד והענין דהנה אלקים הוא מלשון כח32 והוא מקור כל הכוחות הנשפעים ומחמת שם אלקים נעשה ריבוי התחלקות הנבראים כי אלקים הוא לשון רבים33, ובא הציווי ע"ז לידע כי לא שם אלקים בלבד הוא העושה כ"א ש' הוי' ובאמת ש' הוי' ואלקים כולא חד34. וזהו מ"ש רבות עשית35 אתה ה' אלקי דהנה ריבוי התהוות הנבראים שנעשה מש' אלקים והוא ע"י ש' הוי' שהוא העושה והמהוה ע"י ש' אלקים, וזהו ה' אלקי.
וזהו וידעת כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל וכו' ועל הארץ מתחת שעיקר מצות הידיעה הוא לידע דכמו שהוי' הוא האלקים בשמים ממעל כמו"כ הוא בארץ מתחת שגם בארץ הגשמי' עיקר המהוה והמחי' הוא ש' הוי' והוא המשגיח בכל מעשה התחתונים, ואמרו אין עוד הוא עוד ענין אחד דהיינו שאין דבר נוסף על עצמותו ח"ו והוא להוציא ג"כ ענין השיתוף36 דענין השיתוף הוא כמארז"ל שלש תטזשותפים באדם37 אב ואם והקב"ה, והגם שחלק אב ואם אין ערוך לגבי חלק הקב"ה מ"מ נק' בשם שותפים מפני שהם בעלי בחירה38 והרי יכול לבחור שלא לישא אשה ולא להוליד בנים וכאשר בחר לישא אשה והוליד בנים נק' עש"ז בשם שותף, אבל צבא מעלה אינו כן כי אינם בעלי בחירה כלל והם רק כגרזן ביד החוצב בו, וכמו שלא שייך לומר שכלי המחרישה הוא שותף עם האדם העושה בו וע"י, שהרי האדם יוכל בידים ג"כ לחרוש אלא שהוא ברוב טורח וריבוי זמן ולא יהי' כ"כ בעומק וע"י כלי המחרישה יהי' במהירות ובנקל ובעומק יותר, וכמו הגרזן שחוצבים בו וע"י אבנים מהר הרי יוכל ג"כ באצבעות ידיו לעקור את האבן מההר אלא שיהי' ברוב טרחה, וא"כ אין נופל כלל עליהם לומר שהם שותפים להאדם, וכמו"כ כל צבא מעלה אינם אלא כגרזן ביד החוצב בו שאינם בעלי בחירה כלל וכלל כמו הגרזן שאנו רואים שהאדם כאשר ירצה וחוצב בהגרזן ואם לא ירצה לא יחצוב בו, אבל הגרזן גם אם ירצה לחצוב לא יפעול כלום, כמו"כ הם צבא מעלה שאין בהם ממש מצד עצמם אלא כגרזן ביד החוצב בו, ומה שארז"ל אין אומן בלא כלים39 אין הפי' שבלא כלים אינו אומן כלל, כי אם אין לו כלים ה"ה ג"כ אומן, אלא שהכלים הם המביאים את אומנות האומן מהעלם אל הגילוי, כי בלא כלים הלא לא ניכר פלאות40 האומן והרי הוא כמו שאינו אומן כלל כי מאי נפ"מ אם הוא אומן או לאו אם אינו מוציא אומנותו מהעלם אל הגילוי שיהי' ניכר הפעולה שלו אבל באמת הכלים הם רק כמו צבת שבהם וע"י יאחוז האומנות של האומן.
וזהו מ"ש אין עוד כי מלבד שלא להם לבד ניתן הכח להשגיח על מעשה התחתונים עוד זאת שגם בש' שותפים ג"כ לא יקראו שאינם דבר נוסף על עצמותו כי אין בהם ממש כלל וכלל, אלא הקב"ה בלבדו הוא המשגיח על כל פרט ופרט, ובדרך כלל יש דומם צומח חי מדבר ובדומם יש הרבה מינים לאין שיעור40 וכמו"כ בכל מין ומין יש ריבוי פרטים, וכמו"כ הוא בצומח וחי, והקב"ה בעצמו הוא המשגיח על כל פרטי פרטיות המין, וכמ"ש המחדש בטובו41 בכל יום תמיד מעשה בראשית שבטובו שלו העצמי' ממש מחדש מע"ב דכמו שבתחילת הבריאה הי' ע"י טבע הטוב להטיב42 כמ"כ הוא עכשיו ממש שהוא מהוה ומחי' ומשגיח בכל רגע ורגע, אלא דמ"ש בכל יום הוא דבכדי שיבין האדם זאת הוא בנקל להבין יותר מכל יום, דכמו שבתחילת הבריאה הי' כברייתו של עולם תיזברישא חשוכא43 והדר נהורא כמו"כ כאשר רואה האדם בכל יום שבתחילה מאפיל ואח"כ מאיר הרי מובן שהקב"ה מחדש אותם בכל יום, אבל באמת הרי הוא מחדשם בכל רגע ורגע, ושרש חידוש הישינות האלו הוא מטוב שלו העצמי והוא הוא המשגיח על כל פרטי פרטיות. ובזה יובן מה שאמר פרעה לא ידעתי את הוי', כי הוא הי' כופר בש' הוי', כי מש' אלקים ידע44 שיוסף הודיעו וכמ"ש אלקים יענה45 כו'. אך שיוסף הודיע לו האלקים כמו שהוא מיוחד עם ש' הוי' אבל פרעה קיבל ממנו לפי טעותו רק ש' אלקים בלבד וכפר בש' הוי' ולכן עשה הקב"ה אותות ומופתים בארץ שינוי הטבע באין מונע כלל, ועי"ז ראו שאין ממש ביד המזלות, כי אם הי' בהם איזה כח לעשות רצונם הרי הי' מונעים ומעכבים, כמו ע"ד האדם שמי שיש כח ויכולת ועושים נגד רצונו ה"ה מונע ומעכב, ואם הי' ביד המזלות איזה כח ה"ה הי' מעכבים, ובמצרים הי' שולט אז מזל טלה והקב"ה עשה ביד המזלות עצמם כרצונו, הרי ראו שהוא המשגיח על כל פרט ולא כמו שהם אומרים עזב את הארץ. וזהו מ"ש למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ.
ובזה יובן ענין העגל שאעפ"י שראו האותות והמופתים שעשה הקב"ה במצרים מ"מ כאשר עלה משה בהר מצאו הערב רב מקום להטעות את ישראל ואמרו שלא מפני השגחתו של הקב"ה הי' האותות והמופתים כ"א שמזל שור נלחם עם מזל טלה וכבש אותו והוא עשה את האותות והמופתים, וע"ד שמצינו בדניאל דכתיב שהמזלות לוחמים46, ובאמת א"א ללחום הם בעצמם דמה שאמר דניאל שהמזלות לוחמים הוא ע"י ציווי הקב"ה אבל בעצמם אינם יכולים לעשות כלום, ולכן עשו את העגל העלאת מ"ן למזל שור וזהו כללות ענין חטא העגל. והנה הנשים לא נתקבל אצלם דעת זה כי נשים הם עלמא דנוקבא אשר שרשם ממל' והנה כתי' י"ב בקר שהם י"ב מזלות48 דרקיע49 והים עומד עליהם47 ים הוא מל' דאצי'50 והוא שולט ומושל עליהם וה"ה יודעים שהמזלות אין בהם כלום ממש כי ה"ה בעצמו מושל עליהם והנשים ששרשם ממל' ומל' הוא מקור הנבראים וממנו יכול להיות גילוי שיורגש בנפש האדם ולכן הרגישו הנשים זאת ולא קיבלו דיעה הזאת ולא פרקו נזמי הזהב שלהם, אבל האנשים ששרשם מז"א שהוא מרוחק בערך בי"ע הרי לא יוכלו51 להיות משם גילוי שיורגש בנפש האדם, והמל' שמשם יוכל להיות גילוי המורגש ה"ז אינו השרש שלהם, ומאין ירגישו זאת, ולכן טעו אחר הערב רב לאמר שיש כח לצבא המזלות ועשו כדמות עגל העלאות מ"ן למזל שור.
תיחובזה יובן מה שנתנו לנשים דוקא יו"ט של ר"ח. כי הנה בר"ח מקבלת הלבנה אור חוזר מהשמש ועיקר אורה היא מהשמש52 ובנמשל הלבנה הוא מל'53 שהוא ש' אלקים54 שמקבל כל הכח שלו מש' הוי' וזהו ענין יחוד הוי' ואלקים, ולכן הנשים ששרשם ממל' ש' אלקים והם לא האמינו בעגל ולכן ניתן להם שכר איסור עשיית מלאכה של ר"ח שהוא ענין היחוד דהוי' ואלקים, ולכן יש טעם ע"פ נגלה מה שסתם ווסת הנשים הוא מל' לל' יום, ע"ד מילוי הלבנה55, וכמ"ש באסתר ואני לא נקראתי56 לבוא אל המלך זה שלשים יום. ובנש"י בעבודה הוא מ"ש יפה כלבנה57. ובזה יובן מה שנשמות ישראל מונים ללבנה58 ואומות העולם מונין לחמה, כי הגם שהחמה היא גדולה מהלבנה מכל מקום הרי זה ע"ד רם כו' על השמים כו' אבל הלבנה היא קטנה מהשמש ולכן מקבלת אורה מהשמש. והרי זה מורה על יחוד הוי' ואלקים, ולכן ישראל מונין ללבנה דוקא. ובזה יובן פירוש הפסוק המגביה59 לשבת, כי אומות העולם אומרים רם על כל גוים הוי' על השמים רוממות א"ס עצמותו ומהותו הוא מה שמשגיח רק בשמים בלבד. אבל נשמות ישראל הם מאמינים בני מאמינים60 משיבים כי אדרבה לפי שהוא מגביהי לשבת הרי שמים השפלה לפניו כמו הארץ הגשמי' ואם כן גם לפי טעותם הם אומרים שמשגיח בשמים כמו כן הוא משגיח בארץ וזהו מ"ש מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, אלקינו דוקא, שנשמות ישראל יאמרו כן דוקא, כי הפסוק הזה מוציא גם כן השיתוף ובני נח אינם מצווים על השיתוף61 כי אם נשמות ישראל דוקא, ולכן אמר מי כהוי' אלקינו דוקא.
הערות
עמוד תיג
- 1. מי כהוי' אלקינו : הנחה ממאמר ד"ה לה"ע ר"ח שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ.
- 2. מי. . המגביהי לשבת : תהלים קיג, ה.
- 3. והמשפילי. . וארץ : תהלים שם, ו [ושם: המשפילי. . ובארץ].
- 4. רם על כל גוים : שם שם, ד.
- 5. עזב ד' את הארץ : יחזקאל ח, יב. ט, ט.
- 6. שלפי שהוא מגביהי. . בשוה : ראה גם לקמן פיסקא וזהו מה. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר לה"ע ר"ח כאן ובהערה 26.
- 7. ר"ח. . ראש לכל החדש : ראה לקו"ת ר"ה נח, א. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 2.
- 8. למה נתנו. . לנשים : ראה ירושלמי פסחים רפ"ד. פדר"א פמ"ה וברד"ל שם. רש"י מגילה כב, ב ד"ה ראשי חדשים. אוה"ת חנוכה כרך ה' ע' 1864 הובא לקמן במאמר ד"ה רני ושמחי על יד הערה 52 ואילך. לקו"ש ר"ח תמוז כרך ח ע' 315 הערה 8.
- 9. מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות : קדושין כט, א במשנה. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קנח ואילך. וש"נ.
- 10. שתחת הזמן אשה משועבדת לבעלה : ראה אבודרהם סדר תפלות של חול (ירושלים תשכ"ג ע' כה ד"ה כל. ובהערת המו"ל שם תה, א).
- 11. שופר סוכה לולב נשים פטורות : ראה שו"ע אדה"ז הל' ר"ה סתקפ"ט, ס"ב. הל' סוכה רסתר"מ. הל' ציצית סי"ז, ס"ג.
- 12. בפרד"א ובירושלמי : נסמן לעיל הערה 8.
- 13. פרקו נזמי הזהב : ל' הכתוב תשא לב, ב.
- 14. אלה אלקיך ישראל : תשא שם, ד. ח.
- 15. דור דיעה : ראה זהר בשלח סב, ב. פע"ח שחה"מ שכ"א, פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' עו. וש"נ. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והנה כובע על יד הערה *109: הצד"ג.
עמוד תיד
- 17. לא ידעתי. . מי הוי' : שמות ה, ב [בהיפך הסדר].
- 16. פרעה. . אינם כופרים לגמרי : ראה ספר הערכים חב"ד כרך ב מערכת אוה"ע ע' רעז ואילך.
- 18. שמאמיתית המצאו : ראה רמב"ם ריש הל' יסוה"ת.
- 19. כי כגבוה שמים מארץ : תהלים קג, יא.
- 20. שמים לרום : משלי כה, ג.
- 21. אין לך עשב : ראה אוה"ת וארא כרך ח ע' ב'תתפג שמציין: הובא בר"ח פ"ה משער האהבה והוא במ"ר בראשי' פ"י[, ו]. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמח. וש"נ. שם ע' תתעו ואילך. שער האמונה ע' נג.
- 22. ממגד תבואות שמש : ברכה לג, טו [ושם: וממגד].
- 23. כגרזן ביד החוצב : מו"נ ח"ג פכ"ט. זהר בראשית לו, א. ישעי' י, טו.
עמוד תטו
- 24. כי. . עד. . ומהולל. . ומוגש לשמי : מלאכי א, יא [ושם: ועד. תיבת ומהולל ליתא. מוגש].
- 25. דקרו לי' אלקא דאלקייא : מנחות בסופה. ראה סה"מ תרל"ב ח"א ע' נג בהערה.
- 26. ואת אילי הארץ : יחזקאל יז, יג.
- 27. הודו לאלקי האלקים : תהלים קלו, ב.
- 28. במדינת. . יוון. . מהמזלות : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר לה"ע ר"ח כאן ובהערה 22.
- 29. למען תדע. . הארץ : וארא ט, יד.
- 30. ולמען ספר. . הארץ : וארא שם, טז [בהוספת תיבות: כי אין כמוני].
- 31. וידעת היום : ואתחנן ד, לט. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמוכים לעד פ"ב.
- 32. אלקים. . כח : ראה שו"ע אדה"ז דין כוונת הברכות ס"ה, ס"ג. תו"ח וארא ח"א עה, ב. וש"נ.
- 33. אלקים. . רבים : רש"י וירא כ, יג. וישלח לה, ז. ראה תו"א וארא נו, ב. תו"ח שם ס, א ואילך. לקו"ת אמור לא, ג.
- 34. הוי' ואלקים כולא חד : ראה זהר בהקדמה יב, א. תרומה קסא, א ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קעה ובהנסמן בריש המאמר שם. תו"ח וארא ח"א ס, א. וש"נ. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תה ואילך. וש"נ.
- 35. רבות עשית : תהלים מ, ו.
- 36. אין עוד. . ענין השיתוף : ראה סה"מ תרכ"ט ע' קנה ואילך ובהנסמן שם. סה"מ מלוקט א' ע' נה.
עמוד תטז
- 37. שלש שותפים באדם : ראה נדה לא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקנ. ח"ד ע' א'רז. קונטרסים ע' קו. הנחות תקע"ז ע' רעח.
- 38. שותפים. . בעלי בחירה : ראה גם לקו"ש יתרו כרך לו ע' 90 ואילך.
- 39. אין אומן בלא כלים : פמ"ג לאו"ח (בהקדמה) באגרת הראשונה.
- 40. פלאות : אולי צ"ל: פעולת.
- 40. ובדומם. . לאין שיעור : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 37.
- 41. המחדש בטובו : ברכת יוצר. ראה גם לעיל ע' ה. וש"נ. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ויאמר כו' לך לך על יד הערה 84.
- 42. טבע הטוב להטיב : ראה עמק המלך שער שעשועי המלך בתחילתו. שומר אמונים ויכוח שני סי"ד. שער היחוה"א פ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. ולהעיר משו"ת חכם צבי סי"ח.
עמוד תיז
- 43. כברייתו. . ברישא חשוכא : שבת עז, ב (כגי') רש"י. ראה תו"ח וארא ח"א מט, ג ואילך. הנסמן בסה"מ תרכ"ז ע' תנד.
- 44. פרעה. . מש' אלקים ידע : ראה תו"א מקץ מג, רע"א. סידור שער החנוכה ערא, סע"ב.
- 45. אלקים יענה : מקץ מא, טז.
- 46. בדניאל. . שהמזלות לוחמים : ראה שם פ"י ואילך.
- 48. י"ב בקר שהם י"ב מזלות : ראה פרדס שער פרטי השמות שכ"א, פ"ו.
- 49. י"ב מזלות דרקיע : ברכות לב, ב. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ג, ה"ו.
- 47. י"ב בקר. . והים עומד עליהם : ראה מלכים-א ז, כה. מד. דהי"ב ד, טו.
- 50. ים הוא מל' דאצי' : ראה זהר בהעלותך קנ, ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תסג.
- 51. יוכלו : כ"ה בהכת"י.
עמוד תיח
- 52. מקבלת הלבנה אור. . מהשמש : ראה סידור שחרית לשבת קפב, ד. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתפג. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' נד. וש"נ.
- 53. הלבנה הוא מל' : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג מערכת לבנה.
- 54. מל'. . אלקים : ראה זהר בראשית כב, א. אחרי סה, א. תו"ח וארא ח"א עה, ב הערה 202.
- 55. ווסת הנשים. . הלבנה : ראה אוה"ת תשא כאן ע' א'תתקפז.
- 56. ואני לא נקראתי : אסתר ד, יא.
- 57. יפה כלבנה : שה"ש ו, י.
- 58. ישראל מונים ללבנה : ראה סוכה כט, א.
- 59. המגביה : כ"ה בהכת"י.
- 60. מאמינים בני מאמינים : שבת צז, א. וראה אוה"ת בראשית כרך ג ע' 1104. תשא ע' א'תתעט.
- 61. ובני נח אינם מצווים על השיתוף : ראה רמ"א בשו"ע או"ח סקנ"ו. סה"מ תרכ"ט ע' רנה ואילך. מלוקט א' ע' נב ואילך. וש"נ. ספר הערכים חב"ד כרך ב מערכת אוה"ע ע' שמג. וש"נ.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
גלגל התשיעי שהוא מקיף את הכל חלקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר חלקים כל חלק וחלק העלו לו שם על שם צורה זו שתראה בו מן הכוכבים שלמטה ממנו שהם מכוונים תחתיו והם המזלות ששמותם טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים.
שולחן ערוך, אורח חיים קנ״ו - הטקסט מספריא
אַחַר כָּךְ יֵלֵךְ לַעֲסָקָיו, דְּכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן, כִּי הָעֹנִי יַעֲבִירֶנּוּ עַל דַּעַת קוֹנוֹ; וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲשֶׂה מְלַאכְתּוֹ עִקָּר, אֶלָּא עֲרַאי, וְתוֹרָתוֹ קֶבַע, וְזֶה וָזֶה יִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ; וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה; וְיִזָּהֵר מִלְּהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהַזְכָּרַת הַשֵּׁם מְצוּיָה, מִיתָה מְצוּיָה; וְיִזָּהֵר מִלִּשָּׁבַע, אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶלֶף עֲיָרוֹת הָיוּ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ וְכֻלָּם נֶחְרְבוּ בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ נִשְׁבָּעִים שְׁבוּעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מְקַיְּמִים אוֹתָם; וְיִזָּהֵר מִלְּהִשְׁתַּתֵּף עִם עַכּוּ"ם, שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה וְעוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ (שְׁמוֹת כג, יג). הַגָּה: וְיֵשׁ מְקִלִּין בַּעֲשִׂיַּת שֻׁתָּפוּת עִם הַעַכּוּ"ם בַּזְּמַן הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַעַכּוּ"ם בַּזְּמַן הַזֶּה נִשְׁבָּעִים בַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְאַף עַל גַּב דְּמַזְכִּירִין הָעֲבוֹדָה זָרָה, מִכָּל מָקוֹם כַּוָּנָתָם לְעוֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶלָּא שֶׁמְּשַׁתְּפִים שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם: וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (וַיִּקְרָא יט, יד) דַּהֲרֵי אֵינָם מֻזְהָרִין עַל הַשִּׁתּוּף (רַ"ן ספ"ק דַּעֲבוֹדָה זָרָה וְר' יְרוּחָם ני"ז ח"ה וְתוס' רֵישׁ פ"ק דִּבְכוֹרוֹת); וְלָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם בְּלֹא שֻׁתָּפוּת, לְכֻלֵּי עָלְמָא שָׁרֵי בְּלֹא יוֹם חַגֵּיהֶם (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ח מֵהִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה) וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה מֵהִלְכוֹת ע"א סי' קמ"ז.

