מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת

תיגמי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת

הנחה בס"ד פ' נח שנת תר"מ

נח

מי כהוי' אלקינו¹ המגביהי לשבת² והמשפילי לראות בשמים וארץ³ וצ"ל פי' המגביהי ומשפילי, וגם צ"ל הקישור וחיבור דהמגביהי עם המשפילי. והענין דהנה פסוק זה הוא תשובה על הפסוק הקודם כי בתחילה כתי' רם על כל גוים⁴ כו' והוא הדיעה האומרת עזב ד' את הארץ⁵ כו', ולזה אומר הפ' תשובה ע"ז שאדרבה שלפי שהוא מגביהי הוא משפילי בשמים וארץ בשוה⁶ להוציא מאותו הדיעה. ולהבין זה צ"ל תחילה ענין ר"ח בכלל דהנה עיקר ענין קריאת שם ראש חודש הוא ע"ש שהוא ראש לכל החדש⁷ כמו שהראש הוא הראש לכל הגוף וכמו שבגוף האדם הראש הוא כלל והאברים הם פרטים, כמו"כ השלשים יום הם פרטים ור"ח הוא כלל, ע"ד שראש השנה הוא כלל אלא שר"ה הוא כלל לשנה תמימה ור"ח הוא כלל לחדש. וצ"ל למה נתנו היו"ט דר"ח לנשים⁸ דוקא שהם אסורים במלאכה והלא מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות⁹. ויש ע"ז הרבה טעמים, וטעם א' הוא לפי שתחת הזמן אשה משועבדת לבעלה¹⁰, אך עכ"פ אנו רואים שהמצות שהם רמים ונפלאים כמו שופר סוכה לולב נשים פטורות¹¹ ור"ח הוא ג"כ בזמן דוקא כי יום א' לפני ר"ח ויום לאחר ר"ח אינו שייך ליו"ט דר"ח כ"א בזמן ר"ח דוקא, ואף שאיסור המלאכה בר"ח הוא רק מנהג אבל מ"מ הרי הוא מנהג גמור כמ"ש בפרד"א ובירושלמי¹² וא"כ למה ניתן לנשים דוקא. והנה בפרד"א אי' טעם ע"ז כי בשעה שהטעו הערב רב לישראל לעשות העגל ואח"כ אמרו להם פרקו נזמי הזהב¹³, לא נתנו הנשים ולכן ניתן להם השכר בעד זה יו"ט של ר"ח. וצ"ל למה ר"ח דוקא הוא השכר על מניעות עשיית העגל. וצ"ל ענין העגל דהנה בעגל כתיב שאמרו אלה אלקיך ישראל¹⁴ אשר העלוך מארץ מצרים, וצ"ל הלא העגל נעשה ממה שהתיכו זהב, והלא מי שיש לו איזה שמץ וקצת דעת יבין זאת שאין שייך על מתכות או זהב מהותך לאמר אלה אלקיך, ובפרט דור המדבר שהי' דור דיעה¹⁵ תידהאיך אפ"ל שטעו כ"כ בעגל הגשמי הנעשה מזהב לומר שזה אלקה, ובפרט לומר שהוא הוציא את בנ"י ממצרים, והלא הם ראו בראי' חושיות האותות והמופתים שעשה הקב"ה בהוציאם ממצרים ואיך יחליפו אותו בעגל מזהב לומר שהוא המוציא אתכם מארץ מצרים.

אך הענין דהנה פרעה אמר לא ידעתי את הוי' כו' מי הוי'¹⁷ כו'. והענין דהנה כל האומות הכופרים בהקב"ה אינם כופרים לגמרי¹⁶ כ"א שהם כופרים בהשגחה פרטיות, כי זה הם מודים שמאמיתית המצאו¹⁸ נמצאו כל הנמצאים והוא ברא את הכל מאין ליש והוא יחיד ונצחי, אך שהם כופרים בהשגחה פרטי' שאומרים רם על כל גוים, עזב את הארץ, שטענתם הוא שהשפלה וירידה לפניו להשפיל א"ע להחיות כל עולמות השפלים ולהשגיח על כל פרטיהם, וזהו שאומרים על השמים כבודו כי אין הפי' שמים גשמי' כ"א שמים רוחניות וארץ הוא גשמי' ואומרים לפי טעותם שברוחני' הוא משגיח על כל פרט אבל בגשמי' השפלה לפניו להשגיח עליהם, וזהו פי' רם הוי' על כל גוים על השמים כו' דכמו שגבוה שמים מארץ כמ"ש כי כגבוה שמים מארץ¹⁹ וכתיב שמים לרום²⁰, כמו"כ הוא ריחוק הערך גשמי' מרוחני' ולכן אומרים כי רם כו' על השמים כו' אבל הארץ עזב ביד צבא המזלות וכמארז"ל אין לך עשב²¹ מלמטה שאין לו מזל המכה בו ואומר לו גדל שכל עשב וכל אילן פרטי יש לו מזל פרטי אבל הם אומרים שעזב הקב"ה ביד צבא המזלות לעשות כאות נפשם ורצונם ואין לו חלק בהם, וזהו טעות גמור כי המזלות אינם אלא שלוחי השפע, והגם דכתיב ממגד תבואות שמש²² וממגד גרש ירחים אין זה כ"א שע"י עובר השפע וכל צבא מעלה אינם אלא כגרזן ביד החוצב²³ בו היתכן לומר שהגרזן הוא הפועל והעושה הלא העושה והפועל אינו אלא האדם או למשל כלי המחרישה שבו חורשים היתכן לומר שהם פועלים כלום אלא שבהם וע"י עושה האדם כחפצו וכרצונו.

וזהו מה שנ"י אומרים מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת שלפי שהוא מגביהי שהוא מרומם ומנושא מכללות כולם ושוה לפניו שמים וארץ רוחני' וגשמי' דכמו שגשמי' השפלה לפניו ית' כמו"כ רוחני' השפלה לפניו בשוה ממש. והנה גם לפי טעותם הרי הם מודים שהוא משגיח ברוחני' כמו"כ הוא משגיח על פרט ופרט תטובגשמי' כי הרי רוחני' וגשמי' שוין לפניו, וזהו משארז"ל ע"פ כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי ומהולל בגוים ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי²⁴ דקרו לי' אלקא דאלקי'²⁵, פי' אלקייא הוא הכח כי אלקים הוא מלשון כ"ח וכמ"ש ואת אילי הארץ²⁶ כו' והוא לפי דבריהם ולפי טעותם שניתן הכח לצבא המזלות לעשות כאות נפשם והקב"ה הוא אלקי אלקים וכמ"ש הודו לאלקי האלקים²⁷ ועזב להם את ההנהגה כי הרי הם מקבלים רק מצבא המזלות, ולכן יש מדינה אחת במדינת יוון אשר מושליהם ע"פ רוב הם נשים כי שם הוא מזל בתולה והם מקבלים מהמזלות²⁸. ובזה יובן מ"ש במצרים למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ²⁹, ולכאורה תיבת בכל הארץ הרי הוא מיותר כי עיקר הסיפור הוא לידע שאין כמוהו. אך הענין דהנה בשמים הרי גם הם מודים שהוא המנהיג והוא המשגיח, אלא שהם כופרים ואומרים שעזב את הארץ, ולכן עשה הקב"ה אותות ומופתים בארץ שעשה שינוי הטבע בארץ כחפצו וכרצונו ועי"ז ידעו כי גם בארץ הוא משגיח וזהו כי אין כמוני בכל הארץ וכמ"ש ולמען ספר שמי כי אין כמוני בכל הארץ³⁰. וזהו מ"ש וידעת היום³¹ והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד והענין דהנה אלקים הוא מלשון כח³² והוא מקור כל הכוחות הנשפעים ומחמת שם אלקים נעשה ריבוי התחלקות הנבראים כי אלקים הוא לשון רבים³³, ובא הציווי ע"ז לידע כי לא שם אלקים בלבד הוא העושה כ"א ש' הוי' ובאמת ש' הוי' ואלקים כולא חד³⁴. וזהו מ"ש רבות עשית³⁵ אתה ה' אלקי דהנה ריבוי התהוות הנבראים שנעשה מש' אלקים והוא ע"י ש' הוי' שהוא העושה והמהוה ע"י ש' אלקים, וזהו ה' אלקי.

וזהו וידעת כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל וכו' ועל הארץ מתחת שעיקר מצות הידיעה הוא לידע דכמו שהוי' הוא האלקים בשמים ממעל כמו"כ הוא בארץ מתחת שגם בארץ הגשמי' עיקר המהוה והמחי' הוא ש' הוי' והוא המשגיח בכל מעשה התחתונים, ואמרו אין עוד הוא עוד ענין אחד דהיינו שאין דבר נוסף על עצמותו ח"ו והוא להוציא ג"כ ענין השיתוף³⁶ דענין השיתוף הוא כמארז"ל שלש תטזשותפים באדם³⁷ אב ואם והקב"ה, והגם שחלק אב ואם אין ערוך לגבי חלק הקב"ה מ"מ נק' בשם שותפים מפני שהם בעלי בחירה³⁸ והרי יכול לבחור שלא לישא אשה ולא להוליד בנים וכאשר בחר לישא אשה והוליד בנים נק' עש"ז בשם שותף, אבל צבא מעלה אינו כן כי אינם בעלי בחירה כלל והם רק כגרזן ביד החוצב בו, וכמו שלא שייך לומר שכלי המחרישה הוא שותף עם האדם העושה בו וע"י, שהרי האדם יוכל בידים ג"כ לחרוש אלא שהוא ברוב טורח וריבוי זמן ולא יהי' כ"כ בעומק וע"י כלי המחרישה יהי' במהירות ובנקל ובעומק יותר, וכמו הגרזן שחוצבים בו וע"י אבנים מהר הרי יוכל ג"כ באצבעות ידיו לעקור את האבן מההר אלא שיהי' ברוב טרחה, וא"כ אין נופל כלל עליהם לומר שהם שותפים להאדם, וכמו"כ כל צבא מעלה אינם אלא כגרזן ביד החוצב בו שאינם בעלי בחירה כלל וכלל כמו הגרזן שאנו רואים שהאדם כאשר ירצה וחוצב בהגרזן ואם לא ירצה לא יחצוב בו, אבל הגרזן גם אם ירצה לחצוב לא יפעול כלום, כמו"כ הם צבא מעלה שאין בהם ממש מצד עצמם אלא כגרזן ביד החוצב בו, ומה שארז"ל אין אומן בלא כלים³⁹ אין הפי' שבלא כלים אינו אומן כלל, כי אם אין לו כלים ה"ה ג"כ אומן, אלא שהכלים הם המביאים את אומנות האומן מהעלם אל הגילוי, כי בלא כלים הלא לא ניכר פלאות⁴⁰ האומן והרי הוא כמו שאינו אומן כלל כי מאי נפ"מ אם הוא אומן או לאו אם אינו מוציא אומנותו מהעלם אל הגילוי שיהי' ניכר הפעולה שלו אבל באמת הכלים הם רק כמו צבת שבהם וע"י יאחוז האומנות של האומן.

וזהו מ"ש אין עוד כי מלבד שלא להם לבד ניתן הכח להשגיח על מעשה התחתונים עוד זאת שגם בש' שותפים ג"כ לא יקראו שאינם דבר נוסף על עצמותו כי אין בהם ממש כלל וכלל, אלא הקב"ה בלבדו הוא המשגיח על כל פרט ופרט, ובדרך כלל יש דומם צומח חי מדבר ובדומם יש הרבה מינים לאין שיעור⁴⁰ וכמו"כ בכל מין ומין יש ריבוי פרטים, וכמו"כ הוא בצומח וחי, והקב"ה בעצמו הוא המשגיח על כל פרטי פרטיות המין, וכמ"ש המחדש בטובו⁴¹ בכל יום תמיד מעשה בראשית שבטובו שלו העצמי' ממש מחדש מע"ב דכמו שבתחילת הבריאה הי' ע"י טבע הטוב להטיב⁴² כמ"כ הוא עכשיו ממש שהוא מהוה ומחי' ומשגיח בכל רגע ורגע, אלא דמ"ש בכל יום הוא דבכדי שיבין האדם זאת הוא בנקל להבין יותר מכל יום, דכמו שבתחילת הבריאה הי' כברייתו של עולם תיזברישא חשוכא⁴³ והדר נהורא כמו"כ כאשר רואה האדם בכל יום שבתחילה מאפיל ואח"כ מאיר הרי מובן שהקב"ה מחדש אותם בכל יום, אבל באמת הרי הוא מחדשם בכל רגע ורגע, ושרש חידוש הישינות האלו הוא מטוב שלו העצמי והוא הוא המשגיח על כל פרטי פרטיות. ובזה יובן מה שאמר פרעה לא ידעתי את הוי', כי הוא הי' כופר בש' הוי', כי מש' אלקים ידע⁴⁴ שיוסף הודיעו וכמ"ש אלקים יענה⁴⁵ כו'. אך שיוסף הודיע לו האלקים כמו שהוא מיוחד עם ש' הוי' אבל פרעה קיבל ממנו לפי טעותו רק ש' אלקים בלבד וכפר בש' הוי' ולכן עשה הקב"ה אותות ומופתים בארץ שינוי הטבע באין מונע כלל, ועי"ז ראו שאין ממש ביד המזלות, כי אם הי' בהם איזה כח לעשות רצונם הרי הי' מונעים ומעכבים, כמו ע"ד האדם שמי שיש כח ויכולת ועושים נגד רצונו ה"ה מונע ומעכב, ואם הי' ביד המזלות איזה כח ה"ה הי' מעכבים, ובמצרים הי' שולט אז מזל טלה והקב"ה עשה ביד המזלות עצמם כרצונו, הרי ראו שהוא המשגיח על כל פרט ולא כמו שהם אומרים עזב את הארץ. וזהו מ"ש למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ.

ובזה יובן ענין העגל שאעפ"י שראו האותות והמופתים שעשה הקב"ה במצרים מ"מ כאשר עלה משה בהר מצאו הערב רב מקום להטעות את ישראל ואמרו שלא מפני השגחתו של הקב"ה הי' האותות והמופתים כ"א שמזל שור נלחם עם מזל טלה וכבש אותו והוא עשה את האותות והמופתים, וע"ד שמצינו בדניאל דכתיב שהמזלות לוחמים⁴⁶, ובאמת א"א ללחום הם בעצמם דמה שאמר דניאל שהמזלות לוחמים הוא ע"י ציווי הקב"ה אבל בעצמם אינם יכולים לעשות כלום, ולכן עשו את העגל העלאת מ"ן למזל שור וזהו כללות ענין חטא העגל. והנה הנשים לא נתקבל אצלם דעת זה כי נשים הם עלמא דנוקבא אשר שרשם ממל' והנה כתי' י"ב בקר שהם י"ב מזלות⁴⁸ דרקיע⁴⁹ והים עומד עליהם⁴⁷ ים הוא מל' דאצי'⁵⁰ והוא שולט ומושל עליהם וה"ה יודעים שהמזלות אין בהם כלום ממש כי ה"ה בעצמו מושל עליהם והנשים ששרשם ממל' ומל' הוא מקור הנבראים וממנו יכול להיות גילוי שיורגש בנפש האדם ולכן הרגישו הנשים זאת ולא קיבלו דיעה הזאת ולא פרקו נזמי הזהב שלהם, אבל האנשים ששרשם מז"א שהוא מרוחק בערך בי"ע הרי לא יוכלו⁵¹ להיות משם גילוי שיורגש בנפש האדם, והמל' שמשם יוכל להיות גילוי המורגש ה"ז אינו השרש שלהם, ומאין ירגישו זאת, ולכן טעו אחר הערב רב לאמר שיש כח לצבא המזלות ועשו כדמות עגל העלאות מ"ן למזל שור.

תיחובזה יובן מה שנתנו לנשים דוקא יו"ט של ר"ח. כי הנה בר"ח מקבלת הלבנה אור חוזר מהשמש ועיקר אורה היא מהשמש⁵² ובנמשל הלבנה הוא מל'⁵³ שהוא ש' אלקים⁵⁴ שמקבל כל הכח שלו מש' הוי' וזהו ענין יחוד הוי' ואלקים, ולכן הנשים ששרשם ממל' ש' אלקים והם לא האמינו בעגל ולכן ניתן להם שכר איסור עשיית מלאכה של ר"ח שהוא ענין היחוד דהוי' ואלקים, ולכן יש טעם ע"פ נגלה מה שסתם ווסת הנשים הוא מל' לל' יום, ע"ד מילוי הלבנה⁵⁵, וכמ"ש באסתר ואני לא נקראתי⁵⁶ לבוא אל המלך זה שלשים יום. ובנש"י בעבודה הוא מ"ש יפה כלבנה⁵⁷. ובזה יובן מה שנשמות ישראל מונים ללבנה⁵⁸ ואומות העולם מונין לחמה, כי הגם שהחמה היא גדולה מהלבנה מכל מקום הרי זה ע"ד רם כו' על השמים כו' אבל הלבנה היא קטנה מהשמש ולכן מקבלת אורה מהשמש. והרי זה מורה על יחוד הוי' ואלקים, ולכן ישראל מונין ללבנה דוקא. ובזה יובן פירוש הפסוק המגביה⁵⁹ לשבת, כי אומות העולם אומרים רם על כל גוים הוי' על השמים רוממות א"ס עצמותו ומהותו הוא מה שמשגיח רק בשמים בלבד. אבל נשמות ישראל הם מאמינים בני מאמינים⁶⁰ משיבים כי אדרבה לפי שהוא מגביהי לשבת הרי שמים השפלה לפניו כמו הארץ הגשמי' ואם כן גם לפי טעותם הם אומרים שמשגיח בשמים כמו כן הוא משגיח בארץ וזהו מ"ש מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, אלקינו דוקא, שנשמות ישראל יאמרו כן דוקא, כי הפסוק הזה מוציא גם כן השיתוף ובני נח אינם מצווים על השיתוף⁶¹ כי אם נשמות ישראל דוקא, ולכן אמר מי כהוי' אלקינו דוקא.