ר' אבהו פתח והמה כאדם
שצטר' אבהו פתח והמה כאדם
ש"פ דברים תר"ם לפ"ק
(פתיחתא דאיכה ובמד"ר בראשית פי"ט בשינוי קצת)
ר' אבהו1 פתח2 והמה כאדם עברו ברית3 זה אדה"ר א' הקב"ה אדה"ר הכנסתיו לג"ע כמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדו ולשמרו4, וצויתיו ויצו כו' מכל עץ הגן5 אכל תאכל ומעה"ד טו"ר לא תאכל6, ועבר על ציוויי כמ"ש המן עץ אשר צויתיך7 לבלתי אכל ממנו אכלת, ודנתיו בגירושין ויגרש את האדם8 ובשילוחין וישלחהו משם9 וקוננתי עליו איכה, אי כה10 איכה כתי' (דהי' יכול לכתוב בך' קמוצה (ר"ל בקמ"ץ11 ) ונא' בך' ה' ה"ז איכה) כך בני הכנסתים לארץ כמ"ש ואביא אותם אל ארץ הכרמל12, וצויתים צו את בנ"י13, ועברו על ציווי וכל ישראל עברו בריתי (במ"א אי' עזבו בריתי14 ) ודנתי בגירושין מביתי אגרשם15, ובשילוחין שלח תמעל פני ויצאו16, וקוננתי עליהם איכה ישבה בדד17, (ה' ע' זח"א ךטא ואפשר לכוונו עם המדר' הנ"ל ע')18, וצ"ל מה שייך חורבן בהמק"ד לחטא עה"ד (ה' ע' בזח"א דךוא וגלי לון קוב"ה דביום אכלו ממנו גרמו דאבדו ב' אבדין דאינון בית ראשון בית שני כו'19 מות תמות ב"פ כו' יחרב ויבש בב"ר ובב"ש ע"ש וע' במד"ר בר' פך"א20 ע"פ ויגרש הראה לו חורבן בהמק"ד, וע' בזח"א רלז"א, ע'), ואם נאמר שזהו בירור על חטא עה"ד צ"ל והלא אדה"ר הי' מקור כלליות הנשמות ואח"כ כשנוסדה הארץ מג' בני נח הי' גם לבני חם ויפת ליטול חלק כו' ולמה דוקא בני שם ומבני שם ישראל דוקא מחויבים בהשיעבוד.
והענין דהנה כתי' אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש21 ופי' בזהר (ה' ח"ג דמה"א22 ע') דאסתלק שימשא מלאנהרא בי' ומלאסתכלא בי'23 ופי' במק"מ שמש הוא שמש הוי'24 ז"א והיינו דז"א אינו מאיר במל' ועל ל' החסידות הוא קול ודיבור, וא"כ א"ז כפי' הפשוט שמפרשים שהשחרות אינו מצד עצמה כ"א מצד השמש אבל כאן מפרש שהשחרות הוא מפני דאסתלק שימשא כו' וא"כ צ"ל אומרו אל תראוני כו', ואפ"ל ע"ד שארז"ל אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו25, ועוי"ל דהשחרות אינו מצ"ע כ"א כמ"ש כי בפשעיכם שולחה אמכם26 וזהו אל תראוני שאני שחרחורת דזה שזפתני השמש הוא מצד עונות בנ"י, ועוי"ל כמארז"ל גלו לבבל שכינה עמהם27 וכמ"ש למענכם שולחתי בבלה28 והיינו ג"כ שאינו מצ"ע, רק לפי תירוץ זה הוא מה שנמשך לאגנאה עלייהו.
ושרש הענין הוא דהנה ארז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים29, מפני מה נתאווה אין אנו יודעין30 דמה תופס מקום לגבי' וכן מצינו שארז"ל מה איכפת לו להקב"ה31 אם שוחט מן העורף ואם שוחט מן הצואר, אך מ"מ זה אנו תאיודעין שנתאווה כו', וכן ארז"ל ע"פ שוקיו עמודי שש32 שוקיו זה עולם שנשתוקק הקב"ה33 כו' עמודי שש שנברא בששה ימים, מפני מה אין אנו יודעין אבל זה אנו יודעים שנשתוקק ואמרז"ל (ה' מד"ר בראשית פי"ט) עיקר שכינה בתחתונים היתה34 וע"י חטא ז' דורות סלקו השכינה עד למעלה מרקיע הז', והנה אדה"ר שהי' בחיר שבנבראים וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה35 וכמארז"ל דמלאכי' היו צולין לו בשר36 הרי שגם מלאכים היו (טפלים) לו, הוא התחילה37 בעבודה תחילה ונא' בו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וכמו עבודת הגן שצריכין לזמר הקוצים ושארי עובדות כמו"כ הי' עבודה שלו בג"ע וזהו לעבדה ולשמרה לעבדה רמ"ח ולשמרה שס"ה מל"ת38, רמ"ח מ"ע הם המשכות אלקות למטה ושס"ה מל"ת הוא שלא יהי' יניקת החיצונים וכמו שמזמרי' את הקוצים, והנה זה מובן דהעבודה בגן הי' באופן יותר מכמו אח"כ כשגירש אותו, והריחוק הערך הוא כמו שכר לגבי עונש, דעכשיו הג"ע הוא תשלום שכר דכשמקיימים תומ"צ התשלום שכר הוא הג"ע, רק שאינו עצם השכר39 כ"א פירותיהן כו' (הגה דשכר מצוה הוא עצם המצוה40 וזה יתגלה לע"ל דוקא, ואפ"ל זהו"ע זיו תורתן ועבודתן41 שהוא רק זיו והארה לבד ובחי' זו הוא בג"ע, ואפ"ל זהו"ע מארז"ל יושבין ונהנים מזיו השכינה42 שהוא רק זיו לבד וזהו שכ' נהנים הנאה שייך מדבר שמשיג וזהו ג"ע בינה43 שהוא השגה והבנה וכידוע ומבואר במ"א באריכות ומאחר שהוא מושג מוכרח לומר שהוא רק הארה לבד אך על לע"ל ארז"ל צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם44, ומ"ש במ"א דעיקר ענ"ג העליון יהי' לע"ל45 דוקא אפ"ל שהוא עונג שאינו מצד השגה וכמבואר במ"א דג"ע הוא ממכ"ע ולע"ל יהי' בחי' סוכ"ע46 וזהו שארז"ל יפה שעה אחת47 בתשובה ומע"ט תבבעוה"ז כו' עכ"ה), אבל מ"מ הוא שכר הנשמות רק נשמות בגופים יהי' גילוי גבוה יותר (ה' מצד הסוכ"ע שמשם שורש הגופים48 וכמ"ש במ"א ע') ומ"ש ויגרש הוא עונש א"כ בערך כשכר לגבי עונש.
והנה אח"כ בהעונש כתי' וישלחהו לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, וצ"ל מהו אומרו אשר לוקח משם והול"ל לעבוד את האדמה ותו לא. והענין דלכאור' צ"ל איך יש בכח נברא לשנות הדיעה העליונה והלא כשבראו ברא אותו בכל הפרטים ואיך שייך שרצונו יעשה היפך הרצה"ע (ה' אפ"ל הכוונה דכתי' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו49 וכמו שיש רצון למעלה כמו"כ נעשה רצון באדם ואיך יעשה ההיפך מרצה"ע ע'), אך זהו מפני שהאדם הוא בעל בחירה50 ובזה הוא מחולק מכל הנבראים (אפ"ל ר"ל51 גם בזה כו'), אך אף שהוא בע"ב מ"מ אפשר לבחור בטוב וכמ"ש ראה נתתי לפניך52 כו' ובחרת בחיים53 אף שהוא בדרך עצה מ"מ מי ששכלו ישר צריך לבחור כן ע"פ השכל, עז"א אשר לוקח משם, דזה מובן דעיקר העבודה אינו בהאדמה אשר לוקח משם דאל"כ הול"ל54 ליישב אותו בארץ ולמה השיבו בגן הארץ אלא מוכרח לומר דעיקר העבודה הוא בג"ע, ומה ששלחו לעבוד כו' הוא עונש על החטא, וקאמר אשר לוקח משם מזה יובן סיבת החטא, דהנה הארץ שינתה ציווי' שנצטווה עץ פרי שיהי' טעם העץ והפרי שוים55 ואח"כ נא' עץ עושה פרי56 שאין עץ ופרי' שוים וכמו"כ האדם עץ הוא הגוף וכמ"ש כי האדם עץ השדה57 והנפש נמשל לפרי ואין עץ ופרי שוי' דאף שהנפש היא חלק אלוקה ממעל58 ויש לו אהבה לאלקות מ"מ הגוף עושה את שלו, וזהו שא' אשר לוקח משם, וזהו נתינת טעם איך שינה רצה"ע, הטעם הוא מפני שלוקח מן האדמה והיא שינתה ציווי' לכן האדם שינה ג"כ, ולמה שינתה הארץ יש ע"ז טעם אחר והוא שייך לתוהו ותיקון, ובמדה שאדם מודד59 בה מודדין לו, דמפני שהגבירו60 העץ על הפרי (ה' אפ"ל והוא מסיבת שינוי הארץ כנ"ל ואפ"ל שזהו הטעם שפגם בעולם כמשית"ל, ע') בה מודדין לו שיעבוד את האדמה.
תגוהנה ירידות האור הוא לפ"ע הבירורים ולכן מצינו ג' דברים (פגמים) א' ששינתה הארץ, ב' ביום רביעי כתי' מארת חסר61 והוא מ"ש לכי ומעטי א"ע מפני שטענה א"א לב' מלכים62 להשתמש בכתר א' והוא הרגשות היש, והענין דהנה ארז"ל הכל הי' מן העפר63 אפי' גלגל חמה וא"כ כ"ש הלבנה ומפני שהארץ שינתה מכמו שנצטווה לכן גם הלבנה טענה א"א כו' (ה' ע' במא"א מע' א' סעי' קךו ארץ נק' הנוק' כשיש לה זווג כו' וכפה"נ אפ"ל שהוא מל' דאצי' וע' מע' למד סעי' טית לבנה נק' מל' דיצי', ע') דהנה אי' בכהאריז"ל דהשבירה הי' בז"ת64 ובמל' לא הי' שבירה רק ארעא אתבטלית (ספד"צ פ"ג)65 ונשאר בה אורות דתהו והוא משם67 ס"ג66 גס68 לכן הלבנה שהיא מהארץ הי' בה הרגשות היש וטענה א"א כו' וא"ל לכי ומעטי כו' ואח"כ א' הביאו עלי כפרה69 על שמעטתי את הירח, עלי הוא על הוי'70 וכדי שיומשך על הוי' הוא ע"י לכי ומעטי א"ע והו"ע הבירורים, ואח"כ ביום ו' יום ברוא אדה"ר חטא71 בחטא עה"ד והעונש הי' וישלחהו לעבוד את האדמה כו' והוא הבירור, ומכל הנ"ל מובן שהעבודה שהי' בג"ע לגבי עבודה דעכשיו אין ערוך כלל, דאז הי' העבודה להמשיך עונג העליון למטה, ועכשיו צריכים לזכך העולם דע"י חטאו פגם בהעולם (ה' ואפ"ל זהו מ"ש ארורה האדמה בעבורך72 מפני חטא שלך כו' ע') לכן צריכים לזכך את העולם שיהי' העולם ראוי לקבל גילוי אלקות.
וזהו שאנו אומרים בנוסח תפלות מוסף ושם נעשה לפניך כמצות רצוניך73, משמע דעכשיו אינו כמצות רצוניך, דכל עבודה דעכשיו הוא לזכך את העולם וכמ"ש את העולם נתן בלבו74 שהעולם נתון בלבו של אדם דלפ"ע שמזכך נפשו לפ"ע זה מברר חלקו בעולם, וא"ז כמו העבודה שהי' בג"ע שהמקום הי' מקום תדמוכשר רק שצריכים להמשיך גילוי אלקות (הגה ואדה"ר ע"י עבודתו בג"ע המשיך הרצה"ע בג"ע שהי' מקום מוכשר (וצ"ע כמשנת"ל דע"י חטאו פגם בהעולם למה לא הניחו בארץ אשר לוקח משם, ואפשר י"ל ממשארז"ל עה"ד טעם עץ ופריו שוים75 וצ"ע ע' בכ"ה76 הבי' ממד' דבלא החטא לא הי' תמיד בג"ע כ"א בארץ ג"כ77 ) (ומה שנת"ל שהמשיך עונג העליון בג"ע אפ"ל שהכל כוונה א' דעונג ורצון א' הם78 שהרצון הוא מצד העונג שיש לו בדבר ההוא, והעונג הוא מצד הרצון וכמ"ש במ"א באריכות דא"א להיות עונג בלא רצון ורצון בלא עונג לכן כא' נחשבו), אך עתה מפני שנפגם הארץ א"א להמשיך עונג העליון למטה כ"א להוסיף אורות באצי' לכן אינו כמצות רצוניך דנתאווה הקב"ה להיות לו דירה למטה, וכל שממשיכים עתה ע"י העבודה באצי' כנ"ל יומשך לע"ל למטה בעוה"ז, אז יהי' כמצות רצוניך, עכ"ה), אך בעוה"ז המקום אינו ראוי כלל, וכ"ש משארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני79 ונת"ל80 דלפני הוא בחי' בעל הרצון שאין הארץ כלי מוכשר לגילוי זה, לכן אינו כמצות רצוניך והעיקר יהי' לע"ל דוקא.
והנה מעת חטא עה"ד עד זמן שאנו בו עתה היו כמה שינוים בעבודה דתחילה הי' שני אלפי' תוהו81, הגם שאדה"ר התחיל בבירורים82 מ"מ הי' ע"ד התהו83, ואח"כ ב"א תורה84 והעיקר הוא מזמן מ"ת, אף שהתחלת החשבון הוא ממ"ח לאברהם85 מ"מ הרי ארז"ל כל המצות שעשו האבות ריחות היו86 אבל אנו שמן תורק שמך87 דבר שמוריקין מכלי לכלי88, ריח הוא רק הארה בעלמא, ולכן כמה שמריחים אינו כלה כלל, אבל אנו שמן תורק שמך שהוא עצמיות89 וגם כדבר שמוריקין מכלי תהלכלי שהמהות נמשך ע"י, ואף לאחר שקיבלו התורה לכאו' אז הי' שלימות וכמ"ש ותרב חכמת שלמה90, בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא91 ובבהמק"ד הי' גילוי אלקות וכמארז"ל במקדש קורין את השם ככתבו92, ושאבתם מים בששון93 שמשם הי' שואבין רוה"ק94, מ"מ אינו שלימות עדיין וכמ"ש על אפי ועל חמתי הי' העיר הזאת מיום הוסדה95, ולכאורה צ"ל והלא ארז"ל ביום שמחת לבו זו בנין בהמק"ד96 ואיך אמר על אפי כו', אך זהו מצד מוחין דגדלות דההנהגה למטה צ"ל בשמחה, ושיהי' גילוי אלקות, אך הנה גלוי וידוע בד"ע שהידיעה אינה מכרחת הבחירה97 שעתידים לחטוא וישפוך חמתו על עצים ואבנים98 לכן על אפי ועל חמתי כו'. דהנה א"א לומר ח"ו דבנין בהמק"ד וחורבנו הי' במקרה99, כ"א ע"ד תהו ותיקון* דדין לא אהניא לי' ודין אהניא לי'100 אינו שייך שמתחלה קסבר שאהני' לי' ואח"כ ראה שלא אהני' לי', האומר כן הוא מצד הקליפות עמלק100 שהוא אשר קרך ומצד הקרירות101 אפ"ל שהי' מקרה אבל מי שיעיין בעינא פקיחא א"א לומר שהוא במקרה ח"ו כ"א בונה ע"מ לסתור וסותר ע"מ לבנות102, וכמו"כ בבהמק"ד בונה ע"מ לסתור ועיקר המכוון הוא שיהי' מ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצוניך, והנה אף לאחר מ"ת (ה' קודם שנכנסו לארץ, ולפי המשך הענין הול"ל קודם ענין בהמק"ד) לא הי' שלימות עדיין, וכמ"ש וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ שמע ישראל103 כו' וצ"ל הלא ק"ש תוהוא חובות הגוף104 ומה שייך לארץ105 דוקא, והתירוץ דאפי' מצות שאינו תלויות בארץ מ"מ בארץ הם באו"א, וזהו שרצה משה ליכנס לארץ106 וכי לאכול מפרי' הוא צריך אלא לקיים מצות התלויות בה, וצ"ל דאפי' מצות שאינם תלויות בארץ נק' ג"כ תלויות בארץ דעיקר עשייתן הוא בארץ (ה' ואפי' בארץ אינו שלימות עדיין וכמ"ש על אפי ועל חמתי כו' כנ"ל וזהו מפני שעברו על ציווי'107 (אפ"ל חטא עה"ד) וכמשנת"ל ע').
וזהו אדה"ר הכנסתיו לג"ע כו' כך בני הכנסתי לארץ כו', דלא יאמרו דבארץ הוא שלימות העבודה אלא כמו אדה"ר הכנסתיו לג"ע כדי שיהי' שלימות ודנתיו בגירושין ובשילוחין מפני שעבר על ציווי' כך בנ"י הכנסתים לארץ ודנתים בגרושין ובשילוחין וכ"ז מפני שעברו על ציווי' וקננתי עליהם איכה כמו באדה"ר שא"ל איכה וצ"ל והלא108 לא ידע אי' מקומו, והמפרשים109 פי' לכנוס עמו בדברים, ואפ"ל שא"ל איך אתה ירדת כ"כ למדרי' שפלה, וכמו"כ בנ"י קוננתי עליהם איכה ישבה בדד, דעליהם נא' הן עם לבדד ישכון110 והוא מ"ש ה' בדד ינחנו111 וזה יהי' לע"ל ובלעם ראה את זאת ואמר הן עם לבדד ישכון, ועתה איכה ישבה בדד, (ושרש) הענין דהנה כתי' הזורעים בדמעה112 כו' הלוך ילך ובכה113 נושא משך הזרע, הנה זריעה הוא מצות114 וכמ"ש זרע הקב"ה התומ"צ להנחילן לישראל לעוה"ב115 ולא הניח דבר שאין בו מצוה, בא לחרוש שדהו לא תחרוש בשור וחמור יחדיו116 (ה' כמבואר במ"א ע"פ בארץ לא זרוע117 שהלא הוא זרוע, ואפ"ל דמה שנמשלו מצות לזריעה, כמו שזורעין גרעין בארץ ונרקב שם ואח"כ צומח מהגרעין, והצמיחה הוא לפ"ע הרקבון118 דכל תזשנרקב יותר צומח ממנו אח"כ בריבוי יותר (וכמו אחר גלות מצרים הי' מ"ת ולהגילוי דלע"ל צריכים גלות כו' שהוא גדול מגלות מצרים119 ) וכמו"כ במצות כתי' זורע צדקות120 מצמיח ישועות (שע"ה נהורין121 ) שזרען בארץ והם ישראל שנק' ארץ חפץ122 כדי שיהי' הצמיחה, ועיקר הצמיחה הוא לפ"ע הרקבון והוא הביטל לכן ע"י שעושה המצוה ומבטל א"ע לאלקות נעשה העלאת מ"ן, ועי"ז נעשה הצמיחה הוא המשכות מ"ד123, והנה עיקר הרקבון הוא במל"ת דוקא שהוא הכפי' וההכרח שלא יעשה ד"ז כלל א"כ הביטל גדול יותר ממילא הצמיחה היא ג"כ בריבוי יותר, וזהו שמי עם י"ה שס"ה וזכרי עם ו"ה רמ"ח124 שמ"ע תלויות בו"ה שהם זו"נ ומל"ת בי"ה שהם חו"ב125 עכ"ה) בא לבנות בית ועשית מעקה לגגך126 ומזוזה.
והנה הניצוצות שנפלו בשבה"כ נתפזרו וזה שכ' כד' רוחות השמים127 פרשתי אתכם (וארז"ל ע"פ צדקות פרזונו בישראל128 ) צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן בין האומות129, והוא ללקט הניצוצות, וזהו וילקט יוסף את כל הכסף אשר במצרים130 הרי שלקט כל הנצוצות דאי' בספרי' דר"ב נצוצות נפלו במצרים131 תחובררו אותם במצרים וזהו וגם ערב ר"ב עלו אתם132 הם ר"ב ניצוצות, והבירור הוא ע"י המצות הגם דכתי' ראשו פ"ז133 דממ"ע לא נשאר לנו רק פ"ז מצות134 צ"ל דשאר המצות נבררו כבר ואותן שנשארו צריכים לבררם, והנה עיקר ירידות המל' הוא עתה135, דבזמן שהי' בהמק"ד קיים הי' הבירורים ע"י הקרבנות וזהו העשן שעולה מן הקרבנות136 דכל דבר מורכב מד' יסודות137 והעפר נשאר באפר ואר"מ יוצאים בהעשן138 וזהו"ע הבירורים, אך משחרב בהמק"ד צ"ל ירידות עצם המל' לברר בירורים וזהו מ"ש בכה תבכה בלילה139 על בית ראשון וב"ש וכמ"ש ונהר יחרב ויבש140, יחרב בב"ר ויבש בב"ש והוא כמ"ש חרבה המים141 יבשה הארץ142, והי' שהיות זמן ביניהם, דחרב היינו שיש קצת לחלוחית עדיין ויבשה הוא שנתיבש לגמרי, דבב"ש חסרו ה' דברים143 שהם עקרים.
וזהו היתה לי דמעתי לחם144 יומם ולילה באמר אלי כל היום אי' אלקיך, פי' כאדם שאומר הלחם שלי הוא הדמעה, באמר אלי כל היום אי' אלקיך דבישראל העיקר הוא הבטחון, וזהו אי' אלקיך דאותותינו לא ראינו145, אלביש שמים קדרות146 ושק אשים כסותם, אך באמת אינו כן וכמ"ש אכן אתה אל מסתתר147, אדרבה הכח ההסתר הוא למעלה מכח הגילוי. וזהו הזורעים בדמעה ברנה יקצרו כו' בא יבוא ברנה נושא אלומותיו148, כמו עד"מ כשאדם זורע אינו יודע אם יצמח, הגם שבשנה העברה צמחה הרבה אך אפשר שעתה לא יצמח, דיש שנה שצומח הרבה ויש שצומח מעט ויש שאינו צומח כלל, אבל בשעה שקוצר ונושא אלומותיו דהדרך שקוצרין תחילה ואח"כ עושין אלומות ומאספים אותם למ"א ומכניסים לגורן, וזהו בא יבא שבא למעלה מעלה, ומ"ש ברנה הוא שמחה שאחר העצב149 וע"ד הקבלה תטהוא גבורות דאימ'. וזהו העם ההולכים בחשך150 ראו אור גדול, מפני שהלכו בחשך לכן ראו אור גדול.
וזהו"ע נר חנוכה מצותה משתשקע151, שנשקע שמש הוי', וכמ"ש אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש דאסתלק שימשא מני', והיינו אף כשיתבונן איך דאני ה' לא שניתי152 ואתה הוא קודם שנברה"ע153 כו' מ"מ ואתם בנ"י לא כליתם154 שלא באו לכלות הנפש, וזהו משתשקע, שנשקע לגמרי כמו טבעו155 כו', אז צריכים להדליק נ"ח שיש בהם שמן ופתילה ותרי גוונא אור הם פנימים ומקיפים ושמן ופתילה הוא להמשיך האור למטה ומצותה להניח על פתח הבית מבחוץ156 דוקא במקום החשך יאיר האור שהחשך יהי' אור, והזמן הוא עד שתכלה רגל מן השוק, עד דכלי' רגלי דתרמודאי157, דכ"ז שיש בנ"א בשוק אין המזיקין שולטים כ"כ אבל אח"כ אינו שייך בירורים, וזהו"ע ז' מצות דרבנן158 דערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה ש"ת159, בינה יתירה ניתנה באשה160, והוא סופר וספר161, דס"ת הוא בינה162 ומי שכותב את הספר הוא בינה יתירה, וכמו"כ כאן ע"י הזורעים בדמעה כו' בא יבא ברנה. ומה שישראל דוקא הם המבררים דהנה כתי' כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו163, דדוקא ישראל שעושה מצוה164 אז הוא מצוה אבל לא או"ה165 (ה' וכמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ166 דוקא ע') אדרבה גוי ששבת167 חייב מיתה דלא ישבותו, לבד ז' מצות ב"נ168 יכולים הם ג"כ תילברר169, וזהו כמו סגולה שא"י טעמה רק שהוא סגולה כמו"כ כאן דוקא ישראל הם המבררים, וזהו הזורעים בדמעה ע"י הזריעה בדמעות וכמ"ש בכה תבכה בב"ר וב"ש עי"ז דוקא אח"כ בא יבא ברנה.
[בגוכתי"ק הניח 2 שורות פנוי ואח"כ נרשם]
אברהם המשיכו ברקיע הא'170 כו' עד משה המשיכו למטה.
(דבהמ"ק הי' דירת עראי וכמ"ש ואהי' מתהלך במשכן ובאהל171 אבל לע"ל יהי' דירת קבע)
הערות
עמוד שצט
- 1. ר' אבהו פתח והמה כאדם : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר הכ' מהמשך מצה זו (פס"ב — פס"ד) שנדפס לעיל בחלק המאמרים [ושם הפתיחה: וביאור ענין משתשקע החמה].
- 2. ר' אבהו פתח : פתיחתא דאיכ"ר ס"ד — בשינויים. ב"ר פי"ט, ט — כמצויין בריש המאמר.
- 3. והמה כאדם עברו ברית : הושע ו, ז.
- 4. ויניחהו בג"ע לעבדו ולשמרו : בראשית ב, טו [ושם: לעבדה ולשמרה].
- 5. ויצו כו' מכל עץ הגן : בראשית ב, טז.
- 6. ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל : שם ב, יז.
- 7. המן עץ אשר צויתיך : בראשית ג, יא [ושם: העץ].
- 8. ויגרש את האדם : שם ג, כד.
- 9. וישלחהו משם : בראשית שם, כג [ושם: וישלחהו ה"א מג"ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם].
- 10. איכה : שם ג, ח.
- 11. בך'. . בקמ"ץ : מתנות כהונה לאיכ"ר שם.
- 12. ואביא אותם אל ארץ הכרמל : ירמי' ב, ז [ושם: אתכם].
- 13. צו את בנ"י : באיכ"ר כאן צויין ויקרא כד, ב. בב"ר שם (פי"ט, ט) מביא הכתוב: ואתה תצוה את בנ"י — תצוה כו, כ.
- 14. וכל ישראל עברו בריתי. . עזבו בריתי : באיכ"ר כאן: וכל ישראל עברו את תורתיך — דניאל ט, יא.
- 15. מביתי אגרשם : הושע ט, טו.
עמוד ת
- 16. שלח מעל מעל פני ויצאו : ירמי' טו, א.
- 17. איכה ישבה בדד : איכה א, א.
- 18. (ה'. . ע') : (הגה. . עד כאן).
- 19. כו' : אולי כ"ה בגוכתי"ק.
- 20. במד"ר בר' פך"א : ס"ח.
- 21. אל תראוני. . השמש : שה"ש א, ו [ושם: ששזפתני — ראה גם לקמן פיסקא וזהו"ע נר חנוכה. מאמרי אדה"א נ"ך ע' רמד].
- 22. דמה"א : וכ"ה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 1765. וכנצ"ל: ע"ב.
- 23. דאסתלק. . בי' : בזהר: דאסתלק מני שמשא לאנהרא לי ולאסתכלא בי.
- 24. שמש הוי' : לא הובא במק"מ כאן. ראה זהר בראשית כ, א. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1166. סה"מ תרל"ח ע' צו.
- 25. אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו : אבות פ"ד, מי"ח.
- 26. בפשעיכם שולחה אמכם : ישעי' נ, א.
- 27. גלו לבבל שכינה עמהם : מכילתא בא יב, מב. ספרי בהעלותך י, לה. מסעי לה, לד. מגילה כט, א. ראה גם לקו"ש ב' ניסן כרך ז ע' 210 הערה 29.
- 28. למענכם שולחתי בבלה : ישעי' מג, יד.
- 29. נתאוה הקב"ה. . דירה בתחתונים : ראה תניא רפל"ו. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1693.
- 30. מפני מה נתאוה אין אנו יודעין : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 1776.
- 31. מה איכפת לו להקב"ה : ראה תנחומא שמיני ז-ח. ב"ר רפמ"ד. אוה"ת שמיני ע' נב ואילך. המשך מים רבים תרל"ו ע' קטו. סה"מ תרל"ח ע' מח ואילך. לקו"ש אבות כרך יז ע' 415 הערה 53. שופטים כרך יט ע' 182 הערה 42.
עמוד תא
- 32. שוקיו עמודי שש : שה"ש ה, טו.
- 33. שוקיו. . שנשתוקק הקב"ה : ראה במד"ר רפ"י.
- 34. מד"ר. . עיקר שכינה בתחתוני' היתה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1780.
- 35. וכל העולם. . לצוות לזה : ראה ברכות ו, ב.
- 36. דמלאכי' היו צולין לו בשר : סנהדרין נט, ב. ראה גם תו"ח ויקהל ח"ב תכב, ג הערה 1256.
- 37. התחילה : אוצ"ל: התחיל.
- 38. לעבדה רמ"ח ולשמרה שס"ה מל"ת : בראשית ב, טו. ראה זהר בראשית כז, א. תרומה קסה, ב. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שצט בראשית ע' עג קונטרסים ע' שי.
- 39. הג"ע רק שאינו עצם השכר : ראה לקו"ת בהר מב, א. תו"א יתרו עג, ב. תניא פל"ו ובמ"מ הגהות והערות קצרות לשם.
- 40. דשכר מצוה הוא עצם המצוה : אבות פ"ד, מ"ב. ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח הערה 230.
- 41. זיו תורתן ועבודתן : ראה תניא פל"ט. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וכל שיח השדה על יד הערה 41.
- 42. יושבין ונהנים מזיו השכינה : ראה ברכות יז, א.
- 43. ג"ע בינה : ראה תו"א יתרו עג, ב. לקו"ת צו יא, ד. מאמרי אדה"ז תק"ע ע' צח.
- 44. צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם : ברכות יז, א. ראה גם לקו"ת שלח מז, סע"ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קעא.
- 45. ענ"ג העליון יהי' לע"ל : ראה תו"א ויצא כא, ג.
- 46. דג"ע הוא ממכ"ע ולע"ל. . סוכ"ע : ראה אגה"ק סי"ז. תו"א יתרו שם.
- 47. יפה שעה אחת : אבות פ"ד, מי"ז.
עמוד תב
- 48. הסוכ"ע שמשם שורש הגופים : ראה תו"א מג"א צ, ב. סע"ג. צא, ג. צב, ג ואילך. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה ובהערה 25.
- 49. נעשה אדם בצלמינו כדמותינו : בראשית א, כו.
- 50. שהאדם הוא בעל בחירה : ראה לקו"ת אמור לח, ב. עט"ר ע' 84. תו"ח תולדות קנה, א ואילך. אוה"ת ר"ה ע' א'שלה ואילך. סה"מ תר"ס ע' י ואילך.
- 51. אפ"ל ר"ל : תיבת אפ"ל נכתבה ממעל לתיבת ר"ל.
- 52. ראה נתתי לפניך : נצבים ל, טו.
- 53. ובחרת בחיים : שם ל, יט.
- 54. הול"ל : אוצ"ל: הו"ל.
- 55. עץ פרי. . העץ והפרי שוים : בראשית א, יא וברש"י.
- 56. עץ עושה פרי : שם א, יב [ושם: ועץ].
- 57. כי האדם עץ השדה : פ' שופטים כ, יט.
- 58. שהנפש היא חלק אלוקה ממעל : ראה איוב לא, ב. תניא רפ"ב. לעיל הנחה ד"ה ואתה תצוה ובהערה 54.
- 59. ובמדה שאדם מודד : סוטה ח, ב במשנה.
- 60. שהגבירו : תיבה זו אינה ברורה.
עמוד תג
- 61. מארת חסר : בראשית א, יד. רש"י שם. ירושלמי תענית פ"ד, ה"ג. מ"ס פי"ז, ה"ה.
- 62. לכי ומעטי. . א"א לב' מלכים : ראה חולין ס, ב. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 1810.
- 63. הכל הי' מן העפר : קהלת ג, כ. ראה ב"ר פי"ב, יא. קה"ר שם. ראה גם תו"ח בשלח ח"א קסג, ב. אוה"ת בלק ע' תתקכא. סה"מ תרכ"ז ע' שנז. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אני לדודי הא' על יד הערה 58.
- 64. בכהאריז"ל דהשבירה הי' בז"ת : ראה ע"ח שער דרושי הנקודות ש"ח, פ"ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ח. וש"נ.
- 65. ובמל'. . ארעא אתבטלית (ספד"צ פ"ג) : אוצ"ל: רפ"א. זהר תרומה קעו, ב. ראה לקו"ת בהר מ, א . מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תשפו. המשך תער"ב ח"א ע' תרב. ע' תרד ואילך. ח"ב ע' תתפח.
- 67. משם ס"ג : ראה זהר רע"מ פינחס רמו, ב.
- 66. דתהו. . ס"ג : ראה ע"ח שער דרושי הנקודות ש"ח, פ"א. תו"ח בראשית ט, א ובהערה 2.
- 68. ס"ג גס : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ערבים עלי דברי דודיך הערה 72.
- 69. הביאו עלי כפרה : חולין שם.
- 70. הביאו עלי. . על הוי' : ראה גם סה"מ תרכ"ט ס"ע קיט. תרל"ב ח"א ע' סה.
- 71. ביום ו' יום ברוא אדה"ר חטא : בראשית א, כו ואילך. ראה סנהדרין לח, ב.
- 72. ארורה האדמה בעבורך : בראשית ג, יז.
- 73. בנוסח תפלות מוסף ושם נעשה לפניך כמצות רצוניך : ליו"ט [בדילוג]. ראה לעיל הנחה ד"ה בן פורת יוסף הב' ובהערה 9.
- 74. את העולם נתן בלבו : קהלת ג, יא [ושם: בלבם]. ראה לעיל הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי תעשה לי ובהערה 142.
- א. ראה אוה"ת בהר כרך ב ע' תתצח. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקצח.
עמוד תד
- 75. עה"ד טעם עץ ופריו שוים : של"ה תורה שבכתב רסט, ריש ע"ב.
- 76. בכ"ה : אולי כתוב: בנ"ה.
- 77. הבי' ממד' דבלא החטא לא הי' תמיד בג"ע כ"א בארץ : ראה גם ב"ר פי"ט, ג. פדר"א פי"א. חסד לאברהם מעיין רביעי נהר ז.
- 78. דעונג ורצון א' הם : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' מז. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תפ ואילך. וש"נ. פיה"מ סב, ג. פלח הרמון אמור ע' שדמ.
- 79. נח"ר. . ונעשה רצוני : ספרי שלח טו, ז. י. ראה לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1. וש"נ.
- 80. ונת"ל : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"ס.
- 81. שני אלפי' תוהו : ע"ז ט, א.
- 82. שאדה"ר התחיל בבירורים : ראה גם סה"מ עת"ר ע' רטז. מאמר ד"ה צו את בנ"י תשי"א. ד"ה ויקח ה"א את האדם תשי"ב. ולהעיר משיחת ליל ב' דחה"פ תרס"ט ד"ה מתחלה — סה"מ ליקוט ח"ג ע' קסט.
- 83. ע"ד התהו : ראה גם לקו"ש ח"ש כרך ג' ע' 776.
- 84. ב"א תורה : ע"ז ט, א.
- 85. שהתחלת החשבון הוא ממ"ח לאברהם : בע"ז שם: נ"ב. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אריב"ל הנהו ך"ו הודו על יד הערה 20.
- 86. כל המצות. . ריחות היו : ראה שהש"ר שבהערה הבאה.
- 87. אנו שמן תורק שמך : שה"ש א, ג. ראה שהש"ר פ"א, ג (א). מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רנז ואילך. וש"נ. סה"מ תרכ"ט ע' רכא ואילך. וש"נ.
- 88. דבר שמוריקין מכלי לכלי : ראה גם לקו"ש בהעלותך כרך ח ע' 76 הערה 11.
- 89. ריח. . הארה. . שמן. . שהוא עצמיות : ראה גם לקו"ת שה"ש ג, א-ב.
- ב. ראה (קודם החטא) ע"ח שער מ"ן ומ"ד של"ט, דרוש ג. שער ק"נ שמ"ט, פ"ג. וראה גם שער דרושי הנקודות ש"ח, פ"ו. ועוד.
עמוד תה
- 90. ותרב חכמת שלמה : מלכים-א ה, י.
- 91. בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא : ראה זהר ויצא קנ, א. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תקפט.
- 92. במקדש קוראין את השם ככתבו : ראה תמיד פ"ז, מ"ב.
- 93. ושאבתם מים בששון : ישעי' יב, ג.
- 94. שמשם הי' שואבין רוה"ק : ראה ירושלמי סוכה פ"ה, ה"א. לקו"א להה"מ סרנ"ט . אוה"ת הושע כרך א ע' תלז. לקו"ש האזינו וחה"ס כרך ב ע' 424.
- 95. על אפי. . הי'. . מיום הוסדה : ירמי' לב, לא [בשינויים]. ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערות 1803-1804.
- 96. ביום שמחת לבו זו בנין בהמ"ק : שה"ש ג, יא [ושם: וביום]. ראה תענית כו, ב (במשנה).
- 97. שהידיעה אינה מכרחת הבחירה : ראה תו"א וירא טו, א. תו"ח בראשית ל, ד ובהערה 15. תולדות קנד, ב ואילך ובהערה 43.
- 98. וישפוך חמתו על עצים ואבנים : איכ"ר פ"ד, יד.
- 99. א"א לומר. . הי' במקרה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 1808 ואילך. תו"ח תולדות קנד, א ואילך ובהערה 20. סה"מ מלוקט ה' ע' קנד ואילך ובהנסמן שם.
- 100. דדין. . אהניא לי' : ראה ב"ר פ"ג, ז. פ"ט, ב. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת על יד הערה 21. לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה ביום השמיני עצרת על יד הערה 21. סה"מ ת"ש ע' 55 בהערה. תרל"ח ע' תמב. וש"נ.
- 100. תהו ותיקון. . מצד הקליפת עמלק : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 90.
- 101. אשר קרך. . הקרירות : תצא כה, יח. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 560.
- 102. בונה ע"מ לסתור וסותר ע"מ לבנות : בסה"מ מלוקט ה' ע' קנו מציין מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשכח. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ס"עד תקפב ואילך.
- 103. וזאת המצוה. . בארץ שמע ישראל : ואתחנן ו, א [בדילוגים]. ד. ראה לקו"ת ואתחנן ד, א. ט, א. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רנה. וש"נ.
- ד. אולי כצ"ל בסה"מ מלוקט שם.
- ג. נמצא גם באו"ת צג, ג.
עמוד תו
- 104. ק"ש הוא חובות הגוף : ראה קדושין לז, א וברש"י שם. וראה גם לקו"ש עקב כרך ט ע' 80 ואילך ובהערות שם. אחרי כרך יז ע' 190.
- 105. ומה שייך לארץ : ראה גם לקו"ת תצא מ, סע"ד. אוה"ת חוקת כרך ה ע' א'תרכו . דברים כרך ד (בהוספות) ע' אתתלג. סה"מ תרל"ח ע' רכט. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 1817.
- 106. שרצה משה ליכנס לארץ : ראה סוטה יד, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרלז. וש"נ. תו"ח וישלח קצד, ג ובהערה 48.
- 107. ציווי' : וכ"ה בסמוך.
- 108. והלא : אוצ"ל: וכי.
- 109. והמפרשים : רש"י שם.
- 110. הן עם לבדד ישכון : בלק כג, ט.
- 111. ה' בדד ינחנו : האזינו לב, יב.
- 112. הזורעים בדמעה : תהלים קכו, ה.
- 113. הלוך ילך ובכה : תהלים שם, ו.
- 114. זריעה הוא מצות : ראה גם תו"א שמות נג, ג. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1821.
- 115. זרע הקב"ה. . לעוה"ב : לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן מציין: במד"ר ס"פ שלח — ראה במדב"ר פי"ז, ה . תנחומא שלח טו.
- 116. לא תחרוש בשור וחמור יחדיו : תצא כב, י [ושם: ובחמור].
- 117. בארץ לא זרוע : ירמי' ב, ב [ושם: זרועה]. ראה לקו"ת פקודי ג, ב. שה"ש ז, א. תו"ח פקודי ח"ב תמג, סע"ג. תנד, ד. לעיל המשך מצה זו רפ"מ.
- 118. גרעין. . לפ"ע הרקבון : ראה אגה"ק ס"ח (קיג, א). מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקצח. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ב, ב. וש"נ. לעיל הנחה ד"ה כי טובים דודיך מיין על יד הערה 14. (בחלק המאמרים) המשך מצה זו על יד הערה 1159.
- ה. אוצ"ל: חובת.
- ו. במהדורת תשנ"ח חוקת בהוספות ע' 18 ואילך.
- ו. מובא גם בהמשך מים רבים תרל"ו פצ"ח ע' קד.
עמוד תז
- 119. ולהגילוי דלע"ל. . גדול מגלות מצרים : ראה תו"א וארא נו, ד. תו"ח שם ח"א סג, ד. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' צו. וש"נ.
- 120. זורע צדקות : ברכת יוצר. ראה גם לעיל בהנחה והמשך שבהערה 118.
- 121. שע"ה נהורין : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ז ובהערה 121.
- 122. ישראל שנק' ארץ חפץ : מלאכי ג, יב. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שע. וש"נ תו"ח ויצא קסח, ב הערה 33.
- 123. מ"ן. . מ"ד : זהר בראשית יז, סע"ב. יח, רע"א. ראה גם בענין מ"ן ומ"ד מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קפג ואילך.
- 124. שמי עם י"ה שס"ה. . רמ"ח : ראה שמות ג, טו. ת"ז בהקדמה ד, סע"ב. ה, א. לקו"ת פקודי ג, ב ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע תתקי. וש"נ. תו"ח בא ח"א קיד, א. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ע' קכט. וש"נ. תרל"ח ע' שיב.
- 125. בו"ה שהם זו"נ. . בי"ה שהם חו"ב : ראה זהר רעיא מהימנא פינחס רמג, רע"א. אגה"ת פ"ד.
- 126. ועשית מעקה לגגך : תצא כב, ח.
- 127. כד' רוחות השמים : זכרי' ב, י. ראה גם סידור שחרית סז, ד. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' תס ואילך.
- 128. צדקות פרזונו בישראל : ס' שופטים ה, יא.
- 129. צדקה עשה הקב"ה. . האומות : ראה פסחים פז, ב. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וזהו שרש יונתי על יד הערה 19. תו"ח שמות ח"א מ, ג ואילך ובהנסמן שם.
- 130. וילקט יוסף. . אשר במצרים : ויגש מז, יד . ראה מג"ע מקץ אופן י"ז. מאמרי אדה"א בראשית ע' תפט ואילך. אה"ת מקץ כרך ו ע' תתשה ואילך. מאמרי אדמו"ר מהר"ש דרושי חתונה ע' ז ואילך. סה"מ מלוקט ה' ע' רנט ואילך . וש"נ.
- 131. דאי' בספרי' דר"ב נצוצות נפלו במצרים : ראה תו"ח שמות ח"א לט, סע"ג: נהר נילוס (שנפלו שם כל ניצוצות דתהו שנפלו בדור הפלגה ועוד נשמות. בהערה הבאה.
- ז. ושם : הנמצא בארץ מצרים.
- ח. מהדו"ת ברוקלין תשל"ז ע' קפו ד"ה גם.
- ט. ושם וכן במפתח הפסוקים (לשם ובכרך ו) צ"ל : ויגש מז, יד.
עמוד תח
- 132. וגם ערב ר"ב עלו אתם : ראה בא יב, לח. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 388.
- 133. ראשו פ"ז : שה"ש ה, יא [בדילוג].
- 134. נשאר לנו רק פ"ז מצות : ראה מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רסו. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ע' שעט. וש"נ.
- 135. עיקר ירידות המל' הוא עתה : ראה תו"א מקץ לח, א. לקו"ת במדבר ג, ד ואילך.
- 136. הבירורים. . העשן שעולה מן הקרבנות : ראה (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1835.
- 137. דכל דבר מורכב מד' יסודות : ראה רמב"ם רפ"ד מהל' יסוה"ת.
- 138. והעפר. . ואר"מ יוצאים בהעשן : ראה גם אגה"ק סט"ו. סה"מ תרל"ח ע' רצו. וש"נ.
- 139. בכה תבכה בלילה : איכה א, ב. סנהדרין קד, ב. ראה גם אוה"ת איכה כרך ב ע' א'ג.
- 140. ונהר יחרב ויבש : איוב יד, יא. ראה זהר בהקדמה ו, ב. בראשית כו, א. שמות ט, ב. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1746.
- 141. חרבה המים : נח ח, יג [שם: חרבו]. ראה מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תרלו. תו"ח בשלח ח"א קנג, ב ובהערה לשם. סה"מ תרכ"ט ע' רצה.
- 142. יבשה הארץ : שם ח, יד.
- 143. דבב"ש חסרו ה' דברים : יומא כא, ב. ראה לקו"ת ר"ה נז, ג.
- 144. היתה לי דמעתי לחם : תהלים מב, ד.
- 145. דאותותינו לא ראינו : תהלים עד, ט. ראה גם לעיל הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי על יד הערה 68.
- 146. אלביש שמים קדרות : ישעי' נ, ג.
- 147. אכן אתה אל מסתתר : ישעי' מה, טו. ראה גם לעיל הנחה ד"ה אי' וכו' נביאים וכתובים ובהערה 33.
- 148. בא יבוא. . אלומותיו : תהלים קכו, ו.
- 149. ברנה הוא שמחה שאחר העצב : ראה אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' שעד.
עמוד תט
- 150. העם ההולכים בחשך : ישעי' ט, א. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו על יד הערה 1177.
- 151. נר חנוכה מצותה משתשקע : ראה שבת כא, ב. לעיל הנחה ד"ה ואלא עלמא אמאי קאים על יד הערה 29 ואילך.
- 152. דאני ה' לא שניתי : מלאכי ג, ו.
- 153. ואתה הוא קודם שנברה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 154. ואתם בנ"י לא כליתם : המשך הכתוב אני ה' לא שניתי. ראה תו"א יתרו סז, א. תו"ח שמות ח"א ז, ג. וש"נ. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 663.
- 155. טבעו : בשלח טו, ד. תהלים ט, טו. איכה ב, ט.
- 156. ומצותה להניח על פתח הבית מבחוץ : שבת כא, ב.
- 157. עד שתכלה. . דכלי' רגלי דתרמודאי : שבת שם.
- 158. ז' מצות דרבנן : נסמן לעיל בהנחה ד"ה סמכוני באשישות הערות 82-83.
- 159. דערבים עלי. . מיינה ש"ת : ע"ז לה, א וברש"י שם.
- 160. בינה יתירה ניתנה באשה : ראה נדה מה, ב. ב"ר רפי"ח.
- 161. סופר וספר : ראה ס"י בתחילתו.
- 162. דס"ת הוא בינה : ראה זהר ויקהל דף ר, א. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ושאבתם מים פ"ד. וש"נ.
- 163. כי יעקב. . לסגולתו : תהלים קלה, ד.
- 164. דדוקא ישראל שעושה מצוה : ראה תו"א שמות נג, ד (ובהנסמן בריש המאמר שם). יתרו סח, ב. ע, ד. עב, ב. בהערה הבאה.
- 165. אבל לא או"ה : ראה לעיל הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 57.
- 166. כי תהיו אתם ארץ חפץ : מלאכי ג, יב. מובא גם לעיל שם על יד הערה 53.
- 167. גוי ששבת : סנהדרין נח, סע"ב. ראה גם לקמן (בחלק הנחות) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת על יד הערה 57.
- 168. ז' מצות ב"נ : ראה סנהדרין נו, סע"א. רמב"ם הל' מלכים רפ"ט.
עמוד תי
- 169. ז' מצות. . יכולים. . לברר : ראה גם ש"א צב, א. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יונתי בחגוי הסלע על יד הערה 177 ואילך.
- 170. אברהם המשיכו ברקיע הא' : אולי הכוונה מלמעלה למטה. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' רלד. סה"מ תרע"ח ע' רעא.
- 171. ואהי' מתהלך במשכן ובאהל : שמואל-ב ז, ו [ושם: באהל ובמשכן].
בראשית רבה י״ט:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם (בראשית ג, ט), אֵיךְ הֲוֵית, אֶתְמוֹל לְדַעְתִּי, וְעַכְשָׁיו לְדַעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, אֶתְמוֹל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְעַכְשָׁיו בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, כְּתִיב (הושע ו, ז): וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְּרִית, הֵמָּה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן וְצִוִּיתִיו וְעָבַר עַל צִוּוּיִי, וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין, וְקוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה. הִכְנַסְתִּיו לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טו): וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן. וְצִוִּיתִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טז): וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם, וְעָבַר עַל הַצִּוּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יא): הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶנּוּ אָכָלְתָּ. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כג): וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן. וְדַנְתִּי אוֹתוֹ בְּגֵרוּשִׁין, דִּכְתִיב (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. קוֹנַנְתִּי עָלָיו אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶכָּה, אֵיכָה כְּתִיב. אַף בָּנָיו הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְצִוִּיתִים וְעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין וּבְגֵרוּשִׁין וְקוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה. הִכְנַסְתִּים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ז): וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל. צִוִּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז, כ): וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עָבְרוּ עַל צִוּוּיִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט, יא): וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּשִׁלּוּחִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. דַּנְתִּי אוֹתָם בְּגֵרוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, טו): מִבֵּיתִי אֲגָרְשֵׁם, קוֹנַנְתִּי עֲלֵיהֶם אֵיכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה.
משנה אבות ד׳:י״ח - הטקסט מספריא
רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. ואל תשאל לו בשעת נדרו. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
מדרש תנחומא, שמיני ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר (דברים יד, ה), שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים (דברים יד, ד). יוֹתֵר מֵאֵלֶּה אֵין בָּעוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ עַצְמְכֶם שֶׁלֹּא לְשַׁקֵּץ אֶת עַצְמְכֶם בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּבְשֶׁרֶץ טָמֵא. כָּךְ אָמַר דָּוִד, הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא), בִּשְׁבִיל לְצָרֵף בְּרִיּוֹתָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא שְׁחִיטָה, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל נוֹחֵר וְאוֹכֵל וְשׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר מִן הַיֶּרֶךְ. תֵּדַע, שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה הַשְּׁחִיטָה הַזּוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֶעָתִיד לָבֹא עוֹשֶׂה סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִן הַבְּהֵמָה וְלִוְיָתָן וְאֵין שָׁם שְׁחִיטָה. תֵּדַע לְךָ, לִוְיָתָן בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה הוּא, וְהַמַּלְאָכִים יָגוּרוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים (איוב מא, יז). וְאִם הֵם זוֹרְקִין עָלָיו כַּמָּה רְמָחִים שֶׁל בַּרְזֶל, כְּתֶבֶן הוּא חוֹשְׁבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל (איוב מא, יט). וְכֵן בְּהֵמוֹת שָׂדַי קָשֶׁה, שֶׁהוּא רוֹבֵץ עַל אֶלֶף הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). וְהֵיכָן הֵן נִשְׁחָטִין. אֶלָּא זֶה לָזֶה מִזְדַּוְגִין שְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בָּאֶחָד יִגָּשׁוּ (איוב מא, ח). בְּהֵמוֹת יִגַּשׁ בַּלִּוְיָתָן וְאוֹחֵז בְּקַרְנָיו וּבוֹקֵעַ. וְלִוְיָתָן הֵפֶךְ יִהְיֶה מִיתָתוֹ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ בִּזְנָבוֹ וְהוֹרְגוֹ, וְהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִין וְנוֹטְלִין מָנוֹת מָנוֹת. מִכָּאן שְׁחִיטָה. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִבְדֹּק וּלְצָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל.
משנה אבות ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
משנה אבות ד׳:י״ז - הטקסט מספריא
הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
רש"י על בראשית א׳:י״ד - הטקסט מספריא
יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ:
יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת:
להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:
והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י'), בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת:
ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה:
ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם:
ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים (ס"א וּרְבִיעַ יוֹם), יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:
יהי מארת BE THERE LUMINARIES — They had been created on the first day, but on the fourth He commanded them to be suspended in the firmament (Chagigah 12a). Indeed, all the productions of heaven and earth were created on the first day, but each of them was put in its place on that day when it was so commanded. In reference to this it is written את השמים (v. 1) In the beginning God created that which was את with the heavens etc., in order to include all the productions of heaven, ואת הארץ to include all its (the earth’s) productions (Genesis Rabbah 12:4).
יהי מארת The word is written without the ו after the א (so that it may be read מארת, cursed), because it is a cursed day when children are liable to suffer from croup. In reference to this we read (in Taanit 27b): On the fourth day of the week they used to fast to avert croup from the children (Yerushalmi Taanit 4:3).
להבדיל בין היום ובין הלילה TO CAUSE A DIVISION BETWEEN THE DAY AND THE NIGHT — This took place after the primeval (divine) light was conserved for the righteous; but during the first seven [another reading is “three”] days of Creation the primeval light and darkness functioned together both by day and by night.
והיו לאותות AND THEY SHALL BE FOR SIGNS — When the heavenly luminaries are eclipsed it is a sign of ill-omen for the world, as it is written, (Jeremiah 10:2) “Be not dismayed at the signs of heaven” — when you carry out the will of the Holy One, blessed be He, you need apprehend no calamity (Sukkah 29a).
ולמועדים AND FOR SEASONS (FESTIVALS) — This is written with a view to the future when Israel would receive command regarding the festivals which would be calculated from the time of the lunar conjunction (Genesis Rabbah 6:1).
ולימים AND FOR DAYS — The sun functions half a day and the moon the other half — together a full day.
ושנים AND FOR YEARS — At the end of three hundred and sixty five days [another version: 365¼] they complete their course through the twelve signs of the Zodiac that attend them, and that is one year [another version: and this makes 365¼ days]; they then begin to revolve a second time in a circle similar to their first cycle.
תלמוד ירושלמי תענית ד׳:ג׳ - הטקסט מספריא
משנה: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן קוֹרִין בְּרֵאשִׁית וִיְהִי רָקִיעַ. בַּשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ יִקָּווּ הַמַּיִם. בַּשְּׁלִישִׁי יִקָּווּ הַמַּיִם יְהִי מְאוֹרוֹת. בָּרְבִיעִי יְהִי מְאוֹרוֹת יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם. בַּחֲמִישִׁי יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם וְתוֹצֵא הָאָרֶץ. בַּשִּׁשִּׁי וְתוֹצֵא הָאָרֶץ וַיְכוּלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צָבָאָם. פָּרָשָׁה גְדוֹלָה קוֹרִין אוֹתָה בִּשְׁנַיִם וְהַקְּטַנָּה בְּיָחִיד. בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶן כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע. עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת: כָּל יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל אֵין בּוֹ מַעֲמָד שַׁחֲרִית. קָרְבַּן מוּסָף אֵין בּוֹ נְעִילָה. וְקֻרְבַּן עֵצִים אֵין בּוֹ מִנְחָה דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה קָרְבַּן מוּסָף אֵין בּוֹ מִנְחָה וְקֻרְבַּן עֵצִים אֵין בּוֹ נְעִילָה. חָזַר רַבִּי עֲקִיבָה לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְדִבְרֵי בֶן עַזַּאי:
הלכה: רַב חוּנָה אָמַר. שְׁלֹשָׁה קְרוּיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֲתוּ מֵעֲשָׂרָה פְסוּקִים. חִזְקִיָּה אָמַר. כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּיבְּרוֹת. וְהָא תַנִּינָן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיְהִי רָקִיעַ. וְהָא לֵית בְּהוֹן אֶלָּא תְמַנְיָיא. רִבִּי אִידִי אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן כֶּהֲנָא וָאַסָּא. חַד אָמַר. חוֹזֵר. וְחוֹרָנָה אָמַר. חוֹתֵךְ. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִים. מָאן דְּאָמַר. חוֹתֵךְ. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר פָּסוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהָא תַנִּינָן. בַּשֵּׁינִי יְהִי רָקִיעַ יִקָּווּ הַמַּיִם. חַד אָמַר. חוֹזֵר. וְחוֹרָנָה אָמַר. חוֹתֵךְ. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִין. מָאן דְּאָמַר. חוֹתֵךְ. אֲפִילוּ חוֹתֵךְ לֵית בֵּיהּ. הֵתִיב רִבִּי פִלִּיפָּה בַּר פְּרִיטָה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. וַהֶרֵי פָּרָשַׁת עֲמָלֵק. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְיָיה הִיא. שֶׁהוּא סִדְרוֹ שֶׁלְיוֹם. הָתִיב רִבִּי לָעְזָר בַּר מְרוֹם קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וְהָא תַנֵּי. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא לֹא יִּפְחוֹת מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִים.
תַּנֵּי. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הָיוּ מִתְעַנִּים בְכָל יוֹם. בַּשֵּׁינִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל מַפְרִשֵׂי יַמִּים. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל יוֹצְאֵי דְרָכִים. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם. בָּרְבִיעִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא תַעֲלֶה אַסְכָּרָה לְתוֹךְ פִּיהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאוֹרוֹת. מְאֹרֹת כָּתוּב. בַּחֲמִישִּׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַמְּעוּבָּרוֹת שְׁלֹּא יַפִּילוּ וְעַל הַמֵּינִיקוֹת שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בְנֵיהֶן. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה. תַּנֵּי. לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין לֹא בָעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִפְּנִי כְבוֹד שַׁבָּת. תַּנֵּי. סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָיְתָה מִתְעַנָּה עִמָּהֶן. וְסַנְהֶדְרִין יְכוֹלָה לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל יוֹם. מְחַלְּקִין הָיוּ עַצְמָן עַל בָּתֵּי אָבוֹת. וְאֵין מִתְעַנִּין עַל שְׁנֵי דְבָרִים כְּאַחַת. מִן הָדָא. וַנָּקוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָה. לֹא מִן הָדָא אֶלָּא מִן הָדָא. וְרַחֲמִין לְמִיבְּעֵי מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָא דְּנָא. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. שֶׁאִם הָיוּ שְׁנֵי דְבָרִים. כְּגוֹן עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגוֹבַיי. מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי חַגַּיי כַד דַּהֲוָה נְפַק לְתַעֲנִיתָא הֲוָה אֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אָחֵינָן. אַף עַל גַּב דְּאִית בְּלִיבִּינָן עֲקִין סַגִּין אֶלָּא לָהֵן דַּאֲתִינָן.
מַתְנִיתָא דְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִֵיר אָמַר. מִתְפַּלְּלְין וְקוֹרִין מִתְפַּלְּלְין וְקוֹרִין. בְּרַם כְּרַבָּנִן. מִתְפַּלְּלְין וְקוֹרִין מִתְפַּלְּלְין וְהוֹלְכִין לָהֶן. הָא מוּסָף יֵשׁ בּוֹ. מַתְנִיתָא דְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִֵיר אָמַר. מִתְפַּלְּלְין וְקוֹרִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּמַחֲלִף. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא כְּמַתְנִיתָן. אָמַר רִבִּי סִימוֹן סוּכְרָא דְקִיסָּא טְרַד. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִפְּנֵי סְעוּדוֹת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. עַל שֵׁם כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵירוּ קוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ.
קִרְיָיא מְסַיֵיעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי. אִין תִּימַר. תְּרֵין יַרְחִין הֲווֹן. וְהָא כְתִיב מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם. אָמַר רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא. רִבִּי יוֹחָנָן מְפַקֵּד לִכְנִישְׁתָּא דִכוּפְרָא. סַבּוֹן מֵיעוֹל עַד דּוּ אִימָמָא וְאַתּוּן אָמְרִין זְמַנּוֹ וְעִיבּוּרוֹ.
בראשית רבה י״ב:י״א - הטקסט מספריא
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם בְּרִיָּיתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאָרֶץ בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאָרֶץ, וּמַיְיתֵי לֵיהּ מִן הָכָא (תהלים קמח, א): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וגו' (תהלים קמח, ז): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם, וּמַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (איוב לז, ו): כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ, מַה שֶּׁלֶג אַף עַל פִּי שֶׁהַוָּיָיתוֹ בָּאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא בַּשָּׁמַיִם, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הַשָּׁמַיִם. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתָן אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נה, י): כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וגו', מַה הַגֶּשֶׁם אַף עַל פִּי שֶׁיְרִידָתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הָאָרֶץ, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֵין בְּרִיָּיתוֹ אֶלָּא מִן הָאָרֶץ. רַבִּי יוּדָן מַיְיתֵי לֵיהּ מֵהָכָא (קהלת ג, כ): הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר. רַב נַחְמָן אָמַר אֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ז): הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח.
בראשית רבה י״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ (בראשית ג, ב), וְהֵיכָן הָיָה אָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אַבָּא בַּר קוֹרְיָיה אָמַר נִתְעַסֵּק בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְיָשַׁן לוֹ. רַבָּנָן אַמְרֵי נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אָמַר לוֹ כָּאן בֵּית נֶטַע, כָּאן בֵּית זֶרַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ב, ו): בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם, לֹא יָשַׁב אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁם. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן וגו' וְלֹא תִגְעוּ בּוֹ (בראשית ג, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל, ו): אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא שֶׁלֹא תַעֲשֶׂה אֶת הַגָּדֵר יוֹתֵר מִן הָעִקָּר שֶׁלֹא יִפֹּל וְיִקְצֹץ הַנְּטִיעוֹת. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ וגו', וְהִיא לֹא אָמְרָה כֵּן, אֶלָא (בראשית ג, ג): אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עוֹבֶרֶת לִפְנֵי הָעֵץ נְטָלָהּ וּדְחָפָהּ עָלָיו, אָמַר לָהּ הָא לָא מִיתַת, כְּמָה דְּלָא מִיתַת בְּמִקְרְבֵיהּ, כֵּן לָא מִיתַת בְּמֵיכְלֵיהּ, אֶלָּא (בראשית ג, ה): כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם וגו'.
משנה תמיד ז׳:ב׳ - הטקסט מספריא
באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים. וחמשה כלים בידם. הטני ביד אחד. והכוז ביד אחד. והמחתה ביד אחד. והבזך ביד אחד. וכף וכסויה ביד אחד. וברכו את העם ברכה אחת. אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול. שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר. אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:
תלמוד ירושלמי סוכה ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה. זֶה חָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה שֶׁאֵינָהּ דּוֹחָה לֹא שַׁבָּת וְלֹא יוֹם טוֹב. אָמְרוּ כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:
הלכה: הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה כול׳. הָא שֶׁלְקָרְבָּן דוֹחֶה. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. חָלִיל שֶׁלְקָרְבָּן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ דוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. תַּמָּן תַּנִּינָן. בִּשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. בִּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹן. בִּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הַשֵּׁינִי וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח. וּבְיוֹם הָעֲצֶרֶת. וּבִשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וְיֵשׁ שְׁמוֹנֶה בְלֹא שַׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה הִיא. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּאִילֵּין רַבָּנִן. לָמָּה אֵינוּ דוֹחֶה. מִשֵּׁם שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. וְהָא כְתִיב וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים. בְּשִׂמְחַת שְׁלֹמֹה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל. כָּל זְמַן שֶׁהֶחָלִיל נוֹהֵג הַהַלֵּל נוֹהֵג. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. לָמָּה קוֹרִין אֶת הַהַלֵּל כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג. כְּנֶגֶד הַלּוּלָב שֶׁהוּא מִתְחַדֵּשׁ כָּל שִׁבְעָה. וְלָמָּה מִן כָּל אִילֵּין מִילַּיָיא חָלִיל. תַּנִּינָן. שֶׁזֶּה לְקִיצִּים וְזֶה לְקִיצִּין וְזֶה חָבִיב וְזֶה חָבִיב. וְתָלוּ חָבִיב בְּחָבִיב. וּבַעֲצֶרֶת אוֹמֵר לוֹ הֵי לָךְ מַצָּה הֵי לָךְ חָמֵץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הֵי לָךְ חָמֵץ [הֵילָךְ מַצָּה]. מָאן דְּאָמַר. הֵילָךְ מַצָּה. שֶׁהוּא חָבִיב. מָאן דְּאָמַר. הֵי לָךְ חָמֵץ. שֶׁהוּא תָדִיר.
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ בֵּית שׁוֹאֵבָה. שֶׁמִּשָּׁם שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. עַל שֵׁם וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְינֵי הַיְשׁוּעָה. דְּלֹמָא. רִבִּי לֵוִי וִיהוּדָה בַּר נַחְמָן הֲווֹן נָסְבִין תַּרְתֵּין סִילְעִין מֵיעוֹל מְצַמְתָּה קָהָלָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. עָאַל רִבִּי לֵוִי וְדָרַשׁ. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מֵאָשֵׁר הָיָה. דִּכְתִיב אֲשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן. וּכְתִיב קוּם לֵךְ צָרְפָתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מִזְּבוּלוּן הָיָה. דִּכְתִיב וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵן זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם. וּכְתִיב מִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין. וּכְתִיב כִּדְבַר יְי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִיתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. בְּשׁוּבְתָא חוֹרִיָיתָא אָמַר רִבִּי לֵוִי לִיהוּדָה בַּר נַחְמָן. סַב לָךְ אִילֵּין תַּרְתֵּין סִילְעַיָּא וְעוֹל מְצַמְתָּה קָהָלָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. יָפֶה לִימְּדָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן. אִמּוֹ מֵאָשֵׁר וְאָבִיו מִזְּבוּלֻן. וְיַרְכָתוֹ עַל צִידוֹן. יֶרֶךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּהּ מִצִּידוֹן הָיָה. וּכְתִיב וַיֵּרֶד יָפוֹ. לָא צוֹרְכָא דְילָא וַיֵּרֶד עַכּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יוֹנָה בֶּן אַמִיתַּי מֵעוֹלֵי רְגָלִים הָיָה וְנִכְנַס לְשִׂמְחַת בֵּית שׁוֹאֵבָה וְשָׁרָת עָלָיו רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שׁוֹרָה אֶלָּא עַל לֵב שָׂמֵחַ. מַה טַעֲמָא. וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. אָמַר רִבִּי בִּנִיָמִן בַּר לֵוִי. וְהָיָה כְּנַגֵּן בַּמְנַגֵּן אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. כָּל שֶׁלֹּא רָאָה דִיפְּלֵי אִיסְטֳבָה שֶׁל אֲכְסַנְדְּרִיאָה לֹא רָאָה כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל מִיָּמָיו. כְּמִין בַּסִילִקֵי גְדוֹלָה הָיָה וְאַסְטיוֹ לִפְנִים מִסְטיוֹ הָיְתָה. פְּעָמִים הָיוּ בָהּ כִּפְלַיִים כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְשִׁבְעִים קַתֶידְרָאוֹת שֶׁלְזָהָב הָיוּ שָׁם מְקוּבְּעוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעִים זְקֵינִים. וְכָל אַחַת וְאַחַת הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ רִיבּוֹא דֵינָרֵי זָהָב. וּבִימָה שֶׁלְעֵץ בָּאֶמְצַע וַחֲזָן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ. עָמַד אֶחָד מֵהֶן לִקְראוֹת בַּתּוֹרָה הָיָה הַמְמוּנֶה מֵנִיף בְּסוּדָרִין וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. עַל כָּל בְּרָכָה ובְרָכָה שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ הָיָה הַמְמוּנֶה מֵנִיף בְּסוּדָרִין וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין מְעוּרְבָבִין אֶלָּא יוֹשְׁבִין כָּל אוּמָנוּת וְאוּמָנוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שֶׁאִם יָבוֹא אַכְסְנַאִי יְהֵא מִידְבַּק בִּבְנֵי אוּמָּנוּתוֹ. וּמִשָּׁם הָיְתָה פַרְנָסָתוֹ יוֹצְאָה. וּמִי הֶחֱרִיבָהּ. טְרוֹגְיָינוּס הָרָשָׁע.
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוּזְהָרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לָשׁוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם. [שֶׁנֶּאֱמַר] כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. וַיי אָמַר לָכֶם לֹא תוֹסִיפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וֶהֱשִׁיבְךָ יְי מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת. וּבִשְׁלָשְׁתָּן חָזְרוּ וּבִשְׁלָשְׁתָּן נָפְלוּ. אַחַת בִּימֵי סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר. [שֶׁנֶּאֱמַר] הוֹי הַיּוֹרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וגו׳. וְאַחַת בִּימֵי יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ. וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵיאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם וגו׳. וְאַחַת בִּימֵי טְרַוגְיָינוּס הָרָשָׁע.
נוֹלַד לוֹ בֶן בְתִשְׁעָה בְאַב וְהָיוּ מִתְעַנִּין. מֵת בִּתּוֹ בַחֲנוכָּה וְהִדְלִיקוּ נֵירוֹת. שָׁלְחָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה לוֹ. עַד שֶׁאַתְּ מְכַבֵּשׁ אֶת הַבַּרְבָּרִיִּים בוֹא וּכְבִישׁ אֶת הַיְּהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בָךְ. חָשֵׁב מֵיתֵי לַעֲשָׂרָה יוֹמִין וַאֲתַא לַחֲמִשָּׁה. אֲתַא וָאַשְׁכַּחוֹן עֲסִיקִין [בְּאוֹרַיְיתָא בִּפְסוּקָא] יִשָּׂא עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ וגו׳. אֲמַר לוֹן. מַה הֲוִיתוֹן עֲסִיקִין. אָמְרוֹן לֵיהּ. הָכֵין וָכֵן. אֲמַר לוֹן. הַהוּא גַבְרָא הוּא דַחֲשַׁב מֵיתֵי לַעֲשָׂרָה יוֹמִין וַאֲתַא לַחֲמִשָּׁה. וְהִקִּיפָן לִיגְיוֹנוֹת וְהָרְגָן. אֲמַר לִנְשֵׁיהֶן. נִשְׁמָעוֹת אַתֶּם לְלִיגְיוֹנוֹתַיי וְאֵין אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם. אָמְרוֹן לֵיהּ. מַה דְעַבְדַּת בָּאֲרַעִיָיא עֲבִיד בְּעִילִיָיא. וְעִירֵב דָּמָן בְּדָמָן וְהָלַךְ הַדָּם בַּיָּם עַד קִיפְּרוֹס. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה נִגְדְּעָה קֶרֶן יִשְׂרָאֵל וְעוֹד אֵינָהּ עֲתִידָה לַחְזוֹר לִמְקוֹמָהּ עַד שֶׁיָּבוֹא בֶּן דָּוִד.
בראשית רבה ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, יְהִי עֶרֶב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַיְהִי עֶרֶב, מִכָּאן שֶׁהָיָה סֵדֶר זְמַנִּים קֹדֶם לָכֵן. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מְלַמֵּד שֶׁהָיָה בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, עַד שֶׁבָּרָא אֶת אֵלּוּ, אָמַר דֵּין הַנְיָן לִי, יַתְהוֹן לָא הַנְיָן לִי. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, דֵּין הַנְיָין לִי יַתְהוֹן לָא הַנְיָין לִי.
במדבר רבה י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת (במדבר טו, לח), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו', (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, זָרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת לְהַנְחִילָם לְיִשְׂרָאֵל לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא הִנִּיחַ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹא נָתַן בּוֹ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל, יָצָא לַחֲרשׁ (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר. לִזְרֹעַ (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ. לִקְצֹר (דברים כד, יט): כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ. לָשׁ (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה. שָׁחַט (דברים יח, ג): וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְחָיַיִם. קַן צִפּוֹר. שִׁלּוּחַ הַקֵּן. בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת (ויקרא יז, יג): וְשָׁחַט אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. נָטַע (ויקרא יט, כג): וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. קָבַר מֵת (דברים יד, א): לֹא תִתְגֹּדְדוּ. מְגַלֵּחַ שֵׂעָר (ויקרא יט, כז): לֹא תַקִּפוּ. בָּנָה בַיִת (דברים כב, ח): וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה, (דברים ו, ט): וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת. נִתְכַּסָּה בְּטַלִּית: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. וְעָשׂוּ לָהֶם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁלֹא יוֹצִיא מִן נִימִין וְיַעֲשֶׂה מֵהֶן, אֶלָּא מִצְוָה לְהָבִיא לָבָן וּתְכֵלֶת וְיַעֲשֶׂה, אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּא תְּכֵלֶת, וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא לָבָן שֶׁהַתְּכֵלֶת נִגְנַז. (במדבר טו, לח): עַל כַּנְפֵי, וְלֹא בָּאֶמְצַע אֶלָּא עַל הַכָּנָף. (במדבר טו, לח): פְּתִיל, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפָתְלָן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, י): וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. (במדבר טו, לט): וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית, וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. וְכַמָּה חוּטִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, פְּרַט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרַט לְסוּמָא, חָזַר וְאָמַר (במדבר טו, מ): לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, נָתַן רְאִיָה וְנָתַן זְכִירָה, זְכִירָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה, רְאִיָה לְמִי שֶׁרוֹאֶה. וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, אֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ, שֶׁאִם עָשִׂיתָ כֵּן כְּאִלּוּ כִּסֵּא כָּבוֹד אַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת, (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם, וּזְכַרְתֶּם, הַמַּרְאֶה מֵבִיא לִידֵי זִכָּרוֹן, זִכָּרוֹן מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם, לָמָּה, (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוֹקֵל אַרְנוֹנִיּוֹת וְכוֹתֵב אַפָּכִיּוֹת, אָמַר לוֹ אָבִיו בְּנִי הֱוֵי זָהִיר בָּאַפָּכִיוֹת שֶׁחַיֶּיךָ נָתוּן בָּהֶן, כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וגו'.
מדרש תנחומא, שלח ט״ו - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִּגְדֵיהֶם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צז, יא), ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ (ישעיה מב, כא). זָרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְוֹת לְיִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְהַנְחִילָם חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְלֹא הֵנִיחַ דָּבָר בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא נָתַן בּוֹ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל. יָצָא לַחְרֹשׁ, לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר (דברים כב, י). לִזְרֹעַ, לֹא תִּזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם (שם פסוק ט). לִקְצֹר, כִּי תִּקְצֹר קְצִירְךָ בַּשָּׂדֶה (שם כד, יט). בְּדִישָׁה, לֹא תַּחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (שם כה, ד). בָּעִסָּה, רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם. שָׁחַט, וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה (שם יח, ג). קַן צִפּוֹר, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח (שם כב, ז). חַיָּה וָעוֹף, וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (ויקרא יז, יג). נָטַע, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ (שם יט, כג). קָבַר מֵת, לֹא תִּתְגּוֹדְדוּ (דברים יד, א). מְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁ, לֹא תַּקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם (ויקרא יט, כז). בָּנָה בַּיִת, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה (דברים כב, ח), בַּמְּזוּזָה וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (שם ו, ט). נִתְכַּסָּה בְּטַלִּית, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. וְעָשׂוּ לָהֶם, תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁלֹּא יוֹצִיא נִימִין מִן הַטַּלִּית וְיַעֲשֶׂה מֵהֶן צִיצִת, אֶלָּא מִצְוָה לְהָבִיא לָבָן וּתְכֵלֶת וְיַעֲשֶׂה. אֵימָתַי, כְּשֶׁיִּהְיֶה תְּכֵלֶת. וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא לָבָן, שֶׁהַתְּכֵלֶת נִגְנַז, מִצְוָה בְּלָבָן. עַל כַּנְפֵי, וְלֹא בָּאֶמְצַע, אֶלָּא עַל כָּנָף. פְּתִיל, וְהוּא צָרִיךְ לְפָתְלָן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִים. שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ, זוֹכֵר אֶת קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כד, י). וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ. וְכַמָּה הֵן חוּטִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַרְבָּעָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁלֹשָׁה. וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה. אַתָּה אוֹמֵר, פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרָט לְסוּמִין. הֲרֵי הוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, הֲרֵי נָתַן רְאִיָּה, וְנָתַן זְכִירָה. זְכִירָה, לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה. וּרְאִיָּה, לְמִי שֶׁהוּא רוֹאֶה. וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ. שֶׁאִם עָשִׂיתָ כֵן, כְּאִלּוּ כִּסֵּא הַכָּבוֹד אַתָּה רוֹאֶה, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת. וּרְאִיתֶם וּזְכַרְתֶּם, הַמַּרְאֶה מֵבִיא לִידֵי זִכָּרוֹן, וְזִכָּרוֹן מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתַי. לָמָּה, כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא מִכֶּם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוֹקֵל אַרְנוּנִיּוֹת, וְכוֹתֵב אִנְפָרִיּוֹת. אָמַר לֵיהּ אָבִיו, בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בְּאִנְפָרִיּוֹת, שֶׁחַיֶּיךָ נָתוּן בָּהֶן. כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם (דברים לב, מז). וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵן סַרְסוּרִין לַגּוּף, שֶׁהֵן מַזְנִים אֶת הַגּוּף. לְכָךְ נֶאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתַי. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הוֹשִׁיט לוֹ הַקַּבַּרְנִיט אֶת הַחֶבֶל. אָמַר לוֹ: תְּפֹשׂ הַחֶבֶל הַזֶּה בְּיָדְךָ וְאֶל תַּנִּיחֵהוּ, שֶׁאִם תַּנִּיחֵהוּ אֵין לְךָ חַיִּים. אַף כָּאן אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם מְדֻבָּקִין בַּמִּצְוֹת, נֶאֱמַר עֲלֵיכֶם, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (שם ד, ד). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף, נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ (משלי ד, יג). וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, בִּזְּמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוֹת, אַתֶּם מְקֻדָּשִׁים וְאֵימַתְכֶם מֻטֶּלֶת עַל הָאֻמּוֹת. פָּרַשְׁתֶּם מִן הַמִּצְוֹת וַעֲשִׂיתֶם הָעֲבֵרוֹת, מִיָּד מְחֻלָּלִין אַתֶּם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע, אַתֶּם פּוֹרְשִׁין מִן הַמִּצְוֹת. לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי עוֹקְרוֹ מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲסִירֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר, וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וְגוֹ' (יחזקאל לו, כו-כז).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ט׳ - הטקסט מספריא
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב מה שאין כן בישראל.
בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.
שש עריות אסורות על בני נח:האם ואשת האב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בן נח חייב על מפותת אביו ואנוסת אביו הרי היא אמו מכל מקום וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו וחייב על הזכור בין קטן בין גדול ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה והוא נהרג לבדו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף.
בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עליה משום אשת חבירו ואינו חייב עליה עד שיפשט הדבר ואמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.
בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה על הכל הוא חייב והרי הוא בכלל גזלן מה שאין כן בישראל וכן חייב על פחות משוה פרוטה ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה.
וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי.
אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו.
השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין ולא ישראל שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
מצוטט ב־6 עמודים
תורת מנחם 1
- מב - שנת תשכ"ה - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ יתרו, כ"ף שבט, ה'תשכ"ה סה"מ תר"ם ח"א ע' תה
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 5
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וידבר כו' קדושים תהיו ‹ רסה סה"מ תר"ם ח"א ע' תז
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ כי תבואו וכו' ושבתה ‹ חצר סה"מ תר"ם ח"א ע' תי
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ קדש ישראל לה' ‹ שפט סה"מ תר"ם ח"א ע' שצט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ קדש ישראל לה' ‹ שצב סה"מ תר"ם ח"א ע' תד
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ תקעו בחדש שופר ‹ תקפב סה"מ תר"ם ח"א ע' תז

