776

שבמדות דתוהו²² לא היתה התכללות, אלא כל מדה האירה בנפרד בלי נתינת מקום לזולת): או בעבודת "זקן" בלבד (כבן עזאי שעבודתו היתה באופן דתוהו ולא – ב"לשבת יצרה", אמר²³ "נפשי חשקה בתורה", והתמסר ללימוד התורה בלבד ולא רצה להתמודד עם עניני העולם), או בעבודת "בא בימים" לבד²⁴. אברהם אבינו היה זה שהתחיל בעבודת חיבור שני הקוים ביחד.

ולכן מתעכב המדרש ומבאר שתי מעלות אלו דוקא לגבי אברהם – אף שמעלות של "זקן בא בימים" ביחד היו גם אצל יהושע ודוד (כמובא שם במדרש) – שכן אברהם אבינו היה הראשון שסלל את הדרך לחיבור שני הקוים, ובו החלו "שני אלפים תורה", שסדר התורה הוא לחבר ולכלול כאחד קוים שונים, כמו שכתוב ברמב"ם²⁵: "שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" וענין השלום הוא הרי חיבור והתכללות ענינים שיש צורך לעשות שלום ביניהם.

ז. כמו כל הסיפורים שבתורה גם סיפור של "ואברהם זקן בא בימים" הוא הוראה²⁶ בעבודתנו:

ישנם כאלו שלהוטים תמיד רק להשפיע בעולם ועל עצמם שוכחים הם לגמרי. לעומתם אחרים להוטים לרכוש קנינים לנפשם הם, הם, עסוקים תמיד עם עצמם – והרי בקניני הנפש כך הוא, ככל שמשיג אדם יותר, כן הוא מיצר על מה שטרם השיג, "ויוסיף דעת יוסיף מכאוב"²⁷, ו"מי שיש לו מנה רוצה מאתיים"²⁸ (גם בקניני הנפש) – ואינם עוסקים בהארת סביבתם.

ועל זה באה ההוראה של "זקן בא בימים" שצריכים להיות שני הקוים ביחד, כי – כאמור לעיל – דרך התורה היא ביחוד והתכללות.

ח. אף שיש ערך בשני הקוים, מכל מקום עיקר הדגש לפי החסידות צריך להיות על עבודת "בא בימים".

ויובן על פי ביאור החסידות על מאמר רז"ל²⁹ "יפה שעה אחת בתשובה