ואלא עלמא אמאי קאים
שצהואלא עלמא אמאי קאים
ש"פ מטו"מ תר"ם לפ"ק
(סוטה דמט"א)
ואלא עלמא אמאי קאים1 אקדושה דבי סידרא ואיהא שמיא רבא דאגדתא2. ולכאו' צ"ל החקירה אמאי קאים עלמא והלא כתי' לעולם דברך ה' נצב בשמים3 ואי' במדרשים4 ורבינו ז"ל בשם הבעש"ט ז"ל5 דדבר ה' עומד תמיד בשמים לחי' ולהווה אותו ואם הי' נסתלק כרגע הי' נעשה אין ואפס ממש וכמ"ש ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב6, ול"ד בכ"י דבכ"ע ובכ"ר נמשך חיות חדש לחדש שצוהישנות ומ"ש7 ואתה מחי' את כולם8 א"ת מחי' אלא מהווה9, וא"כ מהו החקירה אמאי קאים כו' דמציאות הוא קאים על האין המהווה אותו, וגם מ"ש איהא שמיא רבא דאגדתא צ"ל מפני מה מכל הדברים לא בחרו רק יהא כו'.
והענין דהנה כתי' אם לא בריתי10 יומם ולילה חוקת שמו"א לא שמתי, בריתי יומם ולילה הוא תורה, דעיקר מצותה כמ"ש והגית בה יומם ולילה11, רק בעלי עסקים מקילין12 פ"א שחרית ופ"א ערבית אבל עיקר מצותה יום ולילה לכן נק' בריתי יומם ולילה, ואם לא כו' חוקת שו"א לא שמתי וכמארז"ל תנאי התנה הקב"ה13 במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי מוטב וא"ל יחזיר את העולם לתוהו ובוהו, הרי עיקר הבריאה הי' על תנאי אם יקיימו את התורה וכן אמרז"ל עשרה עשרה הכף14 כו', עה"ד מכוון כנגד ע"מ15 ר"ל דקיום ע"מ וכל הנבראים שנבראו הוא ע"י התורה, וארז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם16 אלה בזכות מי נבראו ובזכות מי עומדים בזכות אלה שמות בנ"י17 כו' בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים18, ומקרא מלא דבר הכתוב אנכי עשיתי ארץ19 ואדם עלי' בראתי וצ"ל אומרו אנכ"י עשיתי כו' והלא במע"ב נא' רק אלקים, אך אומרו אנכי כו' ר"ל מה שנשפל מאנכי מי שאנכי20 בשם אלקים שיהי' הארץ הוא בשביל האדם וע"ד שארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה21 דע"פ פשוט מבלעדם א"א להיות מציאות האדם, שצזואדם בראתי בגימ' תרי"ג22 שמקיים תרי"ג מצותי' של תורה23 וגם מצות לימוד התורה עצמה שהיא ג"כ מצוה24 בתרי"ג מצות.
והנה עפ"ז יובן משארז"ל ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה ש"ת25 ונת"ל דמצות דרבנן26 הם למעלה ממצות דאורייתא וזהו בינה יתירה ניתנה באשה27 יותר מבאיש דהנה כשרצו להשכיחם תורתך28 כו' תקנו שידליקו נרות דחנוכה וצ"ל מה שייך זה לזה, והנה נר חנוכה הוא להאיר מקום החשך כפול ומכופל ג"כ, ולא לדחות את החשך לבד וכמו כשמכניסים נר בבית אפל שנדחה החשך, דהנה נ"ח היא מ"ע בקום ועשה ואינו שייך לדחות רק להאיר את החשך שיהי' אתהפכא חשוכא לנהורא30, לכן בפרטי דינים דנ"ח שהם היסודות ארז"ל מצותה משתשקע החמה29 וצ"ל למה משתשקע החמה דוקא, והענין דהנה כתי' שמש ומגן הוי' אלקים31 דשם הוי' נמשל לשמש וכשישראל הי' על עמדם והאיר בהם בחי' שמש הוי' לא הי' צריכים לנ"ח, אך משתשקע החמה שאינו מאיר בחי' שמש ה' אז תקנו נ"ח ומצוה מן המובחר הוא בשמן זית32 דשמן הוא חכ'33 ור"ל שפועל שיאיר אור התו' למטה דעיקר האור הוא מהשמש34 דהפתילה הוא רק כמו צבת שדרך בו עובר השמן ושיהי' להאור דבר הנאחז אבל העיקר האור הוא מהשמן וזהו שהוא מאיר אור החכ' למטה (וענין שמן זי"ת דוקא אפ"ל ע"ד משנ"ת במ"א בענין נרות דמנורה שצ"ל שמן זית35, דהנה ארז"ל מה הזית36 משכח תלמודו של ע' שנה כך שמן זית מחזיר תלמודו של ע' שנה, שכחה הוא מצד הק"נ37, והנה בכ"ד יש הבלא דגרמי38 שצחוזהו השמן שיש בכ"ד39 והוא החכ', לכן כשטמאו כל השמנים40 והוא מצד הקליפה בלימוד חכ' חיצוניות41 וכשית"ל לכן תקנו נ"ח משמן זית שיאיר בחי' החכ' כנ"ל, וע' בת"א בד"ה ת"ר מצות נ"ח42, ובלקו"ת בד"ה בהעלותך הא'43 ), והנה היוונים טמאו כל השמנים שהי' בהיכל והיינו ע"י לימוד חכמות חיצוניות שהוא גרוע מדברים בטלים שהוא מטמא הדבור ומח' והמדה המלובש בה אבל ע"י חכ' חיצוניות מטמאה חב"ד שבנפשו44 אם לא שעושה אותם קרדום לחתוך בו או שמתוכם עובד ה' וכמו הרמב"ם והרמב"ן אבל אם אינו יכול כמוהם ה"ה מטמא חב"ד שבנפשו עי"ז, וזהו ע"ד שארז"ל חמרא אפי' בתקופת תמוז קרירא לי'45, פי' אפי' בתקופות תמוז שאז תוקף החום46 והיינו אפי' כשיתבונן איך דאני ה' לא שניתי47 בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, אתה הוא קודם שנברה"ע48 ואתה הוא לאחר שנברה"ע, ומ"מ אינו מתפעל כלל וזהו טמאו כל השמנים (הו"ע טמטום המוח והלב49 ) וזהו משתשקע השמש הוא שמש הוי' (דאפי' התבוננות דאני הוי' לא שניתי אינו מועיל כלל) לכן כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום50 תקנו להדליק נ"ח שיאיר גם במקום החשך, וזהו שארז"ל מצותה להניחה על פתח הבית מבחוץ51 פי' אפי' רה"ר טורא דפרודא52 שצטדרה"י עולה עד לרקיע53, אפי' ברה"ר שהכל בוקעין בו יאיר ג"כ אור החכ', ועוד ארז"ל מזוזה מימין ונ"ח משמאל54 דבקו השמאל שם יש יניקת החיצונים55 דממותרי הגבורות יונקים יותר מבמותרי החסדים וזהו"ע נ"ח שיהי' מאיר בקו השמאל.
והנה להבין שרש ענין דנ"ח צ"ל תחלה ענין התורה ויובן איך שערבים עלי דברי דודיך כו'56.
הערות
עמוד שצה
- 1. ואלא עלמא אמאי קאים : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (רק חלק) ממאמר הי"ט מהמשך מצה זו (פנ"ט — פס"א) שנדפס לעיל בחלק המאמרים [ושם הפתיחה: ועד"ז יובן ג"כ בנ"ח].
- 2. ואלא עלמא. . דאגדתא : סוטה מט, א (כמצויין בריש ההנחה — בשינוי לשון קצת).
- 3. לעולם דברך ה' נצב בשמים : תהלים קיט, פט [ושם: ה' דברך].
- 4. ואי' במדרשים : ראה שמו"ר רפל"ח. מדרש תהלים קיט, לו. סה"מ תרל"ח ע' כב. וש"נ.
- 5. ורבינו ז"ל בשם הבעש"ט ז"ל : שער היחוד והאמונה פ"א. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פנ"ב ובהערה 1546.
- 6. וכמ"ש ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב : ברכת יוצר. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין ענין ר"ח ובהערה 43.
עמוד שצו
- 7. ומ"ש : אוצ"ל: וכמ"ש.
- 8. ואתה מחי' את כולם : נחמי' ט, ו.
- 9. א"ת מחי' אלא מהווה : ראה שער היחוה"א פ"ב ובמ"מ, הגהות והע"ק שם. הערה בסה"מ תש"ד ע' 20.
- 10. אם לא בריתי : ירמי' לג, כה. ראה שבת לג, א.
- 11. והגית בה יומם ולילה : יהושע א, ח . ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג, ה"ה.
- 12. בעלי עסקים מקילין : ראה הל' ת"ת שם ה"ד.
- 13. תנאי התנה הקב"ה : כ"ה בכ"מ ומהם: מאמרי אדה"א בראשית ע' קמ. וש"נ. תו"ח בראשית ב, ד הערה 37. סה"מ מלוקט ד' ע' שכו — ראה שבת פח, א.
- 14. עשרה עשרה הכף : נשא ז, פו.
- 15. עה"ד מכוון כנגד ע"מ : ראה זהר יתרו צג, ב. ויקרא יא, ב. לקו"ת חוקת נז, סע"ג ואילך בשם המגיד. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רפ. וש"נ. תו"ח וארא ח"א פא, ג ובהערה 636. סה"מ תרל"ח ע' ע. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ע' פ ואילך.
- 16. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם : בראשית ב, ד. ראה שמו"ר פמ"ח, [ב]. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1683.
- 17. אלה שמות בנ"י : שמות א, א [ושם: ואלה — אבל כ"ה גם בשמו"ר שם. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"ח. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 27].
- 18. אלה העדות והחוקים והמשפטים : ואתחנן ד, מה.
- 19. אנכי עשיתי ארץ : ישעי' מה, יב.
- 20. מאנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
- 21. כל העולם. . לצוות לזה : ראה ברכות ו, ב.
- א. ושם : בו — ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' שמח. תו"ח מקץ רכז, א ובהערה 18. סה"מ תרל"ח ע' שלה. וש"נ.
עמוד שצז
- 22. בראתי בגימ' תרי"ג : ראה רמ"ז לזהר ויגש רה, ב (קז, ב בדפי הספר). לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1688.
- 23. תרי"ג מצותי' של תורה : ראה מכות כג, סע"ב. כללי המצות לר"י גיקטיליא מערכת שש מאות [צפת תשנ"ב ע' 208]. לקו"ש יתרו כרך כו ס"ע 424 ואילך. אג"ק שלו ח"ג ע' רג.
- 24. מצות לימוד התורה. . מצוה : ראה סהמ"צ להרמב"ם מ"ע יא.
- 25. ערבים עלי. . מיינה ש"ת : ע"ז לה, א וברש"י שם.
- 26. ונת"ל דמצות דרבנן : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פל"ז ואילך.
- 27. בינה יתירה ניתנה באשה : ראה נדה מה, ב. ב"ר רפי"ח.
- 28. להשכיחם תורתיך : נוסח (ועל הנסים) בימי מתתיהו.
- 30. אתהפכא חשוכא לנהורא : ראה זהר בהקדמה ד, א. סה"מ תרכ"ט ע' פח ואילך. וש"נ. מאמר ד"ה זאת חוקת התורה ש"פ פרה תשכ"ו.
- 29. תקנו שידליקו נרות דחנוכה. . מצותה משתשקע החמה : ראה שבת כא, ב. לקמן הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם על יד הערה 151 ואילך.
- 31. שמש ומגן הוי' אלקים : תהלים פד, יב. ראה שהיחוה"א רפ"ד. אוה"ת (יהל אור) תהלים ס"ע ש ואילך.
- 32. ומצוה מן המובחר הוא בשמן זית : ראה שבת כג, א ובתוד"ה מריש. רמ"א הל' חנוכה רסתרע"ג. שו"ע אדה"ז הל' שבת סרס"ד, סי"ב.
- 33. דשמן הוא חכ' : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ט ובהערה 159.
- 34. מהשמש : אוצ"ל: מהשמן.
- 35. נרות דמנורה שצ"ל שמן זית : ר"פ תצוה. אמור כד, ב. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"ג. תו"א תצוה פא, ג.
- 36. מה הזית : ראה הוריות יג, ב.
- 37. שכחה הוא מצד הק"נ : ראה אוה"ת וישלח ח"ב ע' רמז.
- 38. הבלא דגרמי : ראה זהר שלח קסט, א. קע, א. הנסמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח הערה 249.
עמוד שצח
- 39. השמן שיש בכ"ד : ראה גם תו"א מקץ מ, ד. הנסמן לעיל (בחלק המאמרים) שם הערות 264 ואילך.
- 40. כשטמאו כל השמנים : שבת כא, ב.
- 41. כשטמאו כל השמנים. . הקליפה בלימוד חכ' חיצוניות : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ט ובהערה 158.
- 42. בת"א בד"ה ת"ר מצות נ"ח : מקץ לד, א.
- 43. ובלקו"ת בד"ה בהעלותך הא' : ל, סע"ב ואילך.
- 44. חכמות חיצוניות. . מטמאה חב"ד שבנפשו : ראה תניא ספ"ח. וראה מ"מ הגהות והע"ק שם.
- 45. חמרא אפי' בתקופת תמוז קרירא לי' : שבת נג, א. ראה אוה"ת שמע"צ ע' א'תתטז. מאמר ד"ה ביום השמע"צ תרל"ב ע' 21. סה"מ תרל"ב ס"ע לו. ע' קכד. ע' קצז ואילך. ע' רסב. המשך מים רבים תרל"ו פקי"ט ע' קכו. ח"ב ע' שע. וככה תרל"ז פס"ג ע' צט. המשך תער"ב ח"א ע' שסח ואילך. סה"מ תרפ"ט ע' 158. לקו"ש תמוז כרך יח ע' 462 ואילך . וראה גם לקו"ת שמ"ע פז, ג. אוה"ת וישלח כרך ה ס"ע 1762 ואילך. ויחי כרך ו ע' תתשכב.
- 46. בתקופות תמוז שאז תוקף החום : ראה גם לקו"ש יב-יג תמוז כרך יח ע' 310 ואילך.
- 47. דאני ה' לא שניתי : מלאכי ג, ו. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ג על יד הערה 44.
- 48. אתה הוא קודם שנבה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 49. טמטום המוח והלב : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פט"ו הערה 343.
- 50. כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום : שבת כא, ב.
- 51. מצותה להניחה על פתח הבית מבחוץ : שבת שם.
- 52. רה"ר טורא דפרודא : ראה תניא ספל"ג ובמ"מ הגהות והערות קצרות לשם. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רצו דברים ח"ב ע' תעט ובהנסמן בהנ"ל.
- ב. נדפס בקונ' בפ"ע קה"ת תש"נ. סה"מ תרל"א (נמצא בדפוס).
- ג. נדפס גם בשיחות קודש שנת השי"ת (תשנ"ח) ע' 88 ואילך.
עמוד שצט
- 53. דרה"י עולה עד לרקיע : שבת ז, סע"א. שו"ע אדה"ז הל' שבת סשמ"ה, סי"ח.
- 54. מזוזה מימין ונ"ח משמאל : שבת כב, א. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1676.
- 55. דבקו השמאל שם יש יניקת החיצונים : ראה סה"מ תר"ן ע' שצ.
- 56. כו' : ע"כ נרשם בגוכתי"ק. ראה המשך הענין לעיל (בחלק המאמרים) בההמשך כאן.
תניא, שער היחוד והאמונה א׳ - הטקסט מספריא
לְהָבִין מְעַט מִזְּעֵר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דִּ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל כוּ׳״ – הוּא ״יִחוּדָא עִילָּאָה״, וּ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ – הוּא ״יִחוּדָא תַּתָּאָה״:
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת – אֵין עוֹד. וְצָרִיךְ לְהָבִין: וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים נִשְׁרֶה בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְהִיר כָּל כָּךְ ״וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״?
הִנֵּה, כְּתִיב: ״לְעוֹלָם, ה׳, דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם״, וּפִירֵשׁ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: כִּי ״דְּבָרְךָ״ שֶׁאָמַרְתָּ ״יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ׳״ – תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הֵן נִצָּבוֹת וְעוֹמְדוֹת לְעוֹלָם בְּתוֹךְ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וּמְלוּבָּשׁוֹת בְּתוֹךְ כָּל הָרְקִיעִים לְעוֹלָם לְהַחֲיוֹתָם, כְּדִכְתִיב: ״וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״, ״וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים לָעַד כוּ׳״, כִּי אִילּוּ הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם וְחוֹזְרוֹת לִמְקוֹרָן, הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כְּלָל, וּכְמוֹ קוֹדֶם מַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ כוּ׳״ מַמָּשׁ.
וְכֵן בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַאֲפִילוּ אֶרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִית וּבְחִינַת דּוֹמֵם מַמָּשׁ, אִילּוּ הָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מִמֶּנָּה כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם הָאוֹתִיּוֹת מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ לִפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מַמָּשׁ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁגַּם בְּדוֹמֵם מַמָּשׁ, כְּמוֹ אֲבָנִים וְעָפָר וּמַיִם, יֵשׁ בְּחִינַת נֶפֶשׁ וְחַיּוּת רוּחָנִית. דְּהַיְינוּ, בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הַמְחַיּוֹת וּמְהַוּוֹת אֶת הַדּוֹמֵם, לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן וָאֶפֶס שֶׁלִּפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.
וְאַף שֶׁלֹּא הוּזְכַּר שֵׁם ״אֶבֶן״ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן, נִמְשָׁךְ חַיּוּת לָאֶבֶן עַל יְדֵי צֵירוּפִים וְחִילּוּפֵי אוֹתִיּוֹת, הַמִּתְגַּלְגְּלוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים פָּנִים וְאָחוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה, עַד שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְנִמְשָׁךְ מֵהֶן צֵירוּף שֵׁם ״אֶבֶן״, וְהוּא חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאֶבֶן.
וְכֵן בְּכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרָאִים בָּהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ – הֵן הֵן אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים, עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּאוֹתוֹ נִבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ.
לְפִי שֶׁאֵין פְּרָטֵי הַנִּבְרָאִים יְכוֹלִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַצְמָן שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶן עַצְמָן – גָּדוֹל מְאֹד מִבְּחִינַת הַנִּבְרָאִים פְּרָטִיִּים, וְאֵין כֹּחַ בָּהֶם לְקַבֵּל הַחַיּוּת, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיּוֹרֵד הַחַיּוּת וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת, וְגִימַטְרִיָּאוֹת שֶׁהֵן חֶשְׁבּוֹן הָאוֹתִיּוֹת, עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנּוּ נִבְרָא פְּרָטִי.
וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הוּא כְּלִי לַחַיּוּת הַמְצוּמְצָם בְּאוֹתִיּוֹת שֵׁם זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ וְחַיּוּת לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן, וּלְהַחֲיוֹתוֹ לְעוֹלָם, דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כּוּלָּא חַד״:
ספר המצוות, מצוות עשה י״א - הטקסט מספריא
היא שצונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה, והוא אמרו ושננתם לבניך וכתוב בספרי לבניך אלו התלמידים שהתלמידים קרויים בנים שנאמר יצאו בני הנביאים, ושם נאמר ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד. וכבר נכפל זה הצווי פעמים רבות ולמדתם ועשיתם למען ילמדון, וכבר נתפזר הצווי והזרוז על מצוה זו במקומות רבים מן התלמוד, והנשים אין חייבות בה מאמרו ולמדתם אותם את בניכם אמרו בניכם ולא בנותיכם כמו שהתבאר בגמרא (קדושין ל"ו). (בפרשת ואתחנן, אהבה הלכות תלמוד תורה פרק א'):
תניא, ליקוטי אמרים ח׳ - הטקסט מספריא
וְעוֹד זֹאת בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁלְּכָךְ נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״אִיסּוּר״, מִפְּנֵי שֶׁאַף מִי שֶׁאָכַל מַאֲכַל אִיסּוּר בְּלֹא הוֹדַע – לְשֵׁם שָׁמַיִם, לַעֲבוֹד ה׳ בְּכֹחַ אֲכִילָה הַהִיא, וְגַם פָּעַל וְעָשָׂה כֵּן, וְקָרָא וְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ אֲכִילָה הַהִיא, אֵין הַחַיּוּת שֶׁבָּהּ עוֹלָה וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּתֵיבוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה כְּמוֹ הַהֶיתֵּר, מִפְּנֵי אִיסּוּרָהּ בִּידֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת. וַאֲפִילוּ הוּא אִיסּוּר דְּרַבָּנָן, שֶׁחֲמוּרִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה כוּ׳.
וְלָכֵן, גַּם הַיֵּצֶר הָרָע וְכֹחַ הַמִּתְאַוֶּה לִדְבָרִים הָאֲסוּרִים, הוּא שֵׁד מִשֵּׁדִין נוּכְרָאִין, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַיֵּצֶר הָרָע וְכֹחַ הַמִּתְאַוֶּה לִדְבָרִים הַמּוּתָּרִים לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ, הוּא שֵׁד מִשֵּׁדִין יְהוּדָאִין, לְפִי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר לִקְדוּשָּׁה כְּדִלְעֵיל. אַךְ מִכָּל מָקוֹם, קוֹדֶם שֶׁחָזַר לִקְדוּשָּׁה, הוּא סִטְרָא אָחֳרָא וּקְלִיפָּה. וְגַם אַחַר כָּךְ, הָרְשִׁימוּ מִמֶּנּוּ נִשְׁאָר דָּבוּק בַּגּוּף, לִהְיוֹת כִּי מִכָּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה נַעֲשָׂה תֵּיכֶף דָּם וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ.
וְלָכֵן צָרִיךְ הַגּוּף לְחִיבּוּט הַקֶּבֶר, לְנַקּוֹתוֹ וּלְטַהֲרוֹ מִטּוּמְאָתוֹ שֶׁקִּיבֵּל בַּהֲנָאַת עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו מִטּוּמְאַת קְלִיפַּת נוֹגַהּ וְשֵׁדִין יְהוּדָאִין. אֶלָּא אִם כֵּן מִי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מֵעוֹלָם הַזֶּה כָּל יָמָיו כְּרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ.
וְעַל דְּבָרִים בְּטֵלִים בְּהֶיתֵּר, כְּגוֹן עַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמוֹד, צָרִיךְ לְטַהֵר נַפְשׁוֹ מִטּוּמְאָה זוֹ דִּקְלִיפָּה זוֹ, עַל יְדֵי גִּלְגּוּלָהּ בְּכַף הַקֶּלַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח דַּף נ״ט.
אֲבָל לְדִיבּוּרִים אֲסוּרִים, כְּמוֹ לֵיצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרָע וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, שֶׁהֵן מִשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי – אֵין כַּף הַקֶּלַע [לְבַדּוֹ] מוֹעִיל לְטַהֵר וּלְהַעֲבִיר טוּמְאָתוֹ מֵהַנֶּפֶשׁ, רַק צְרִיכָה לֵירֵד לְגֵיהִנֹּם.
וְכֵן מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים – אֵין כַּף הַקֶּלַע לְבַדּוֹ מוֹעִיל לְנַפְשׁוֹ לְמָרְקָהּ וּלְזַכְּכָהּ, רַק עוֹנָשִׁים חֲמוּרִים שֶׁמַּעֲנִישִׁים עַל בִּיטּוּל תּוֹרָה בִּפְרָטוּת, מִלְּבַד עוֹנֶשׁ הַכְּלָלִי לְכָל בִּיטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה מֵחֲמַת עַצְלוּת בְּגֵיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג, כִּמְבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְכֵן הָעוֹסֵק בְּחָכְמוֹת אוּמּוֹת הָעוֹלָם – בִּכְלַל דְּבָרִים בְּטֵלִים יֵחָשֵׁב לְעִנְיַן עֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה.
וְעוֹד זֹאת יְתֵרָה טוּמְאָתָהּ שֶׁל חָכְמַת הָאוּמּוֹת עַל טוּמְאַת דְּבָרִים בְּטֵלִים, שֶׁאֵינוֹ מַלְבִּישׁ וּמְטַמֵּא רַק הַמִּדּוֹת, מִיסוֹד הָרוּחַ הַקָּדוֹשׁ שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית, בְּטוּמְאַת קְלִיפַּת נוֹגַהּ שֶׁבִּדְבָרִים בְּטֵלִים, הַבָּאִים מִיסוֹד הָרוּחַ הָרָע שֶׁבִּקְלִיפָּה זוֹ בְּנַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית כְּדִלְעֵיל, וְלֹא בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, מֵאַחַר שֶׁהֵם דִּבְרֵי שְׁטוּת וּבוּרוּת, שֶׁגַּם הַשּׁוֹטִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ יְכוֹלִים לְדַבֵּר כֵּן.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחָכְמַת הָאוּמּוֹת, הוּא מַלְבִּישׁ וּמְטַמֵּא בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית בְּטוּמְאַת קְלִיפַּת נוֹגַהּ שֶׁבְּחָכְמוֹת אֵלּוּ, שֶׁנָּפְלוּ שָׁמָּה בִּשְׁבִירַת הַכֵּלִים מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל חָכְמָה דִקְדוּשָּׁה, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.
אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה אוֹתָן קַרְדּוֹם לַחְתּוֹךְ בָּהֶן, דְּהַיְינוּ כְּדֵי לְהִתְפַּרְנֵס מֵהֶן בְּרֶיוַח לַעֲבוֹד ה׳, אוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לַעֲבוֹדַת ה׳ אוֹ לְתוֹרָתוֹ, וְזֶהוּ טַעֲמוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ״ם וְרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְסִיעָתָן שֶׁעָסְקוּ בָּהֶן:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ג - הטקסט מספריא
עוֹד זֹאת תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ הָאֲמִיתִּית, וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה בְּנַפְשׁוֹ בְּעִתִּים מְזוּמָּנִים שֶׁצָּרִיךְ לְזַכְּכָהּ וּלְהָאִירָהּ בְּשִׂמְחַת לֵבָב, אֲזַי יַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ וִיצַיֵּיר בְּשִׂכְלוֹ וּבִינָתוֹ עִנְיַן יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ הָאֲמִיתִּי, אֵיךְ הוּא מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַאֲפִילוּ מְלֹא כָּל הָאָרֶץ הַלֶּזוּ הוּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ, וְהוּא לְבַדּוֹ הוּא בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְבַדּוֹ קוֹדֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְגַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁנִּבְרָא בוֹ עוֹלָם הַזֶּה, הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, הָיָה הוּא לְבַדּוֹ מְמַלֵּא הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְגַם עַתָּה כֵּן, הוּא לְבַדּוֹ בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל.
מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים בְּטֵלִים אֶצְלוֹ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּבִיטּוּל אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר וְהַמַּחֲשָׁבָה בִּמְקוֹרָן וְשָׁרְשָׁן, הוּא מַהוּת הַנֶּפֶשׁ וְעַצְמוּתָהּ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת כוּ׳, שֶׁאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין קוֹדֶם שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה [כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּפְרָקִים כ׳ וְכ״א בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּין שָׁם]. וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר גַּם כֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מָשָׁל גַּשְׁמִי לָזֶה, מֵעִנְיַן בִּיטּוּל זִיו וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְקוֹרוֹ, הוּא גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּרָקִיעַ, שֶׁגַּם שָׁם מֵאִיר וּמִתְפַּשֵּׁט וַדַּאי זִיווֹ וְאוֹרוֹ, וּבְיֶתֶר שְׂאֵת מֵהִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהֶאָרָתוֹ בַּחֲלַל הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁשָּׁם הוּא בָּטֵל בִּמְצִיאוּת בִּמְקוֹרוֹ וּכְאִילּוּ אֵינוֹ בִּמְצִיאוּת כְּלָל:
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, הוּא בִּיטּוּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי מְקורוֹ שֶׁהוּא אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בַּאֲרִיכוּת.
וְהִנֵּה, כְּשֶׁיַּעֲמִיק בָּזֶה הַרְבֵּה, יִשְׂמַח לִבּוֹ וְתָגֵל נַפְשׁוֹ אַף גִּילַת וְרַנֵּן בְּכָל לֵב וְנֶפֶשׁ וּמְאֹד בֶּאֱמוּנָה זוֹ, כִּי רַבָּה הִיא, כִּי הִיא קִרְבַת אֱלֹהִים מַמָּשׁ. וְזֶה כָּל הָאָדָם וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ, וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה זוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בַּאֲרִיכוּת.
וְהִנֵּה, כַּמָּה גְדוֹלָה שִׂמְחַת הֶדְיוֹט וּשְׁפַל אֲנָשִׁים, בְּהִתְקָרְבוּתוֹ לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הַמִּתְאַכְסֵן וְדָר אִתּוֹ עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ, וְקַל וָחוֹמֶר לְאֵין קֵץ לְקִרְבַת וְדִירַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּכְדִכְתִיב: ״כִּי מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי, נְאֻם ה׳״:
וְעַל זֶה תִּיקְּנוּ לִיתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּכָל בֹּקֶר, וְלוֹמַר: ״אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ׳ וּמַה יָפָה יְרוּשָּׁתֵנוּ״, כְּלוֹמַר, כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בִּירוּשָּׁה שֶׁנָּפְלָה לוֹ הוֹן עָתֵק שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ, כֵּן וְיוֹתֵר מִכֵּן לְאֵין קֵץ, יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמוֹחַ עַל יְרוּשָּׁתֵנוּ שֶׁהִנְחִילוּנוּ אֲבוֹתֵינוּ, הוּא יִחוּד ה׳ הָאֲמִיתִּי, אֲשֶׁר אֲפִילוּ בָּאָרֶץ מִתַּחַת – אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְזוֹ הִיא דִּירָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: תַּרְיַ״ג מִצְוֹת נִיתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״, כְּלוֹמַר, כְּאִלּוּ אֵינָהּ רַק מִצְוָה אַחַת, הִיא הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ, כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ – יָבֹא לְקִיּוּם כָּל הַתַּרְיַ״ג מִצְוֹת.
דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בֶּאֱמוּנָתוֹ בְּיִחוּד ה׳ בְּתַכְלִית הַשִּׂמְחָה, כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה עָלָיו רַק מִצְוָה זוֹ לְבַדָּהּ, וְהִיא לְבַדָּהּ תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת – הֲרֵי בְּכֹחַ וְחַיּוּת נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה זוֹ, תִּתְעַלֶּה נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה מַּעְלָה, עַל כָּל הַמּוֹנְעִים קִיּוּם כָּל הַתַּרְיַ״ג מִצְוֹת מִבַּיִת וּמִחוּץ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״ – ״יִחְיֶה״ דַּיְיקָא, כִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כָּךְ תִּחְיֶה נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה זוֹ. וְהִיא שִׂמְחָה כְּפוּלָה וּמְכוּפֶּלֶת, כִּי מִלְּבַד שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת בְּקִרְבַת ה׳ וְדִירָתוֹ אִתּוֹ עִמּוֹ. עוֹד זֹאת יִשְׂמַח בְּכִפְלַיִים בְּשִׂמְחַת ה׳ וְגוֹדֶל נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמוּנָה זוֹ, דְּאִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא מַמָּשׁ וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ הַקְּלִיפּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הַחוּמְרִי הַמַּחֲשִׁיכִים וּמְכַסִּים עַל אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ עַד עֵת קֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ״ [דְּהַיְינוּ, ״קֵץ הַיָּמִין״, שֶׁיַּעֲבִיר רוּחַ הַטּוּמְאָה מִן הָאָרֶץ, ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו״, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן].
וּבִפְרָט בְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁאֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים טָמֵא וּמָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְאֵין שִׂמְחָה לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּאוֹרָה וְשִׂמְחָה בְּיִתְרוֹן אוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּיְיקָא.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו״, פֵּירוּשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל – יֵשׁ לוֹ לִשְׂמוֹחַ בְּשִׂמְחַת ה׳, אֲשֶׁר שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בְּדִירָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשִׂיָּה גַשְׁמִיִּית מַמָּשׁ.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״בְּעוֹשָׂיו״ – לְשׁוֹן רַבִּים, שֶׁהוּא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי הַמָּלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁנִּקְרָא ״רְשׁוּת הָרַבִּים״ וְ״טוּרֵי דִפְרוּדָא״, וְאִתְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא, וְנַעֲשִׂים ״רְשׁוּת הַיָּחִיד״ לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, בֶּאֱמוּנָה זוֹ:
מצוטט ב־3 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 3
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ אז ישיר משה ‹ נד סה"מ תר"ם ח"א ע' שצו
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ כי תשא את ראש בנ"י ‹ קיג סה"מ תר"ם ח"א ע' שצח
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ כי תשא ‹ תמד סה"מ תר"ם ח"א ע' שצח