פח

אמר משה רבש"ע בקשת לאבד את ישראל כו' לא כן אמרת לי במרה עשה את המר מתוק, אף עכשיו חלי מרירותן של ישראל ורפא אותן הוי ויחל משה כו'.

ולהבין זה הנה איתא בזהר בראשית ענין מהפך מחשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, הנה כתי' ויקרא אלקי' לאור יום ולחשך קרא לילה, וצ"ל ד' לשונות אלו אור וחשך ויום ולילה, שלכאו' אור ויום הוא א' וחושך ולילה הוא א'. והענין דהנה אור וחשך הם בחי' מדות עליונות חו"ג, אור הוא בחי' חסד, וחשך הוא בחי' גבורה, והנה מדת החסד מאיר ביום כמ"ש חסד אל כל היום, וכמשארז"ל אידלי יומא אידלי קצירא, לפי שביום מאיר בחי' מדת החסד בחי' אור כו', אכן בלילה הוא בחי' חשך בחי' גלות שנמשל ללילה, ולכן בד"כ נק' העוה"ז בשם לילה והעוה"ב בשם יום כו'. וזהו מ"ש להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, פי' כי בבוקר שהוא בחי' יום מאיר בחי' מדת החסד, אכן בלילה בחי' חשך עז"נ ואמונתך בלילות, פי' אמונה כי הנה יש ב' בחי' ברכה והודאה, פי' הודאה הוא רק בחי' הביטול מחמת ההודאה אף שאינו משיג איך ומה, שזהו בחי' החשך וההעלם שאינו מבין הענין כמו שהוא דאם הי' מבין בטוב אינו שייך לאמר לשון הודאה, של' מודה משמע הגם שאינו מבין מ"מ הוא מודה לדבריו. ויובן ענין זה למעלה כי הנה כדי שיהי' מאתו ית' בחי' מל' ש' אלקי' מקור כל העולמות הוא ע"י גבורות וצמצומים רבים וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, שכדי להיות בחי' מלכותך מכ"ע זהו ע"י גבורתך להתלבש בבחי' דבור כו' כמ"ש במ"א בד"ה תקעו בחדש שופר (תרט"ז), ובריבוי ההשתלשלות נעשה ונתהוה בחי' העלם גמור שאינו יכול להשיג כלל כ"א בחי' הודאה שמודה שכן הוא אף שאינו משיג מחמת החשך וההעלם כו', וזהו ואמונתך בלילות בזמן הגלות שנמשל לחשך שאינו מושג גילוי אלקותו ית' וזהו רק בבחי' אמונה כו'.

אך הנה כתיב נר הוי' נשמת אדם שנש"י נמשלו לנרות כמו שהנר מאיר את החשך כך נש"י הם הממשיכים בחי' ש' הוי', כי הנה כל אדם