קנב
ע"ש, ובהביאור922 והגהות לשם923, מענין הסתלקות דרשב"י בהוד שבהוד924, ואמנם לפי משנ"ת בדרוש זה ענין ב' הפרסות שנת' שם צ"ל שזהו ע"ד ב' בחי' ברוך, היינו מה שפותח בברוך וחותם בברוך, בכדי למנוע ב' מקומות שיונקי', ולפ"ז גם פסוק גל עיני יתבאר על ל"ג בעומר, דהנה נת"ל925 שענין חותם בברוך זהו בכדי שלא יומשך תוס' יניקה מצד ריבוי הצמצום, ולכן זהו בתושבע"פ שיש בה חומרות גדרי' וסייגים ע' בלק"ת בד"ה ושמע אבי' את נדרה926, והמכוון לענינינו הוא כנ"ל כו', ואמנם הנה נת"ל927 שע"י שהחבירים מקשיבים לקולך קול התורה עי"ז לא נמשך תוס' כו' ויש ראי' לזה מהמד"ר928 ע"פ הקל קול יעקב929, אימתי הידי' כו' שולטות כשאין הקול קול יעקב אבל כשהקול קול היינו לימוד התו' בבתי כנסיות <מב>
ובתי מדרשות כו' אין הידי' ע"ש, וזהו מכוון למ"ש כאן, ונת"ל930 ג"כ שעיקר יתרון האור הוא מהחשך דוקא ולכן ע"י לימוד התו' לשמה, באתכפי' לחזור מ"פ ואחד931, ובבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא932 שזהו ממש ענין כשתגיעו לאבני שיש א"ת מים מים כי באמת אינם נפרדים כלל, כ"א זהו מבחי' ההסתר שאתה אל מסתתר933 כמ"ש בד"ה מי כמוכה הנ"ל934 ובד"ה ואולם חי אני935 בענין אוכם הוא כו' ע"ש, והוא בענין המתחיל והי' שארית יעקב936, ולכן רשב"י מקור גילוי רזין דאורייתא937 נסתלק בל"ג בעומר938 להיותו הממשיך מסדכ"ס ע"י בירור המחיצה הנ"ל, ועיקר הגילוי זהו לע"ל, ועפ"ז יובן מה שתלמידי ר"ע פסקו למות בל"ג בעומר939 דהנה כתיב מחצתי ואני ארפא940 וארז"ל מחיצה שעשיתי941 בין העליונים לתחתונים, שהעליונים חיים וקיימים והתחתונים מתים לע"ל אני מרפא מחיצה זו, והענין
הערות
- 922. ובהביאור : סידור שם שז, ב.
- 923. והגהות לשם : אוה"ת תהלים כרך ב' ע' תתקנד ואילך. ע' תתקסז ואילך.
- 924. הסתלקות דרשב"י בהוד שבהוד : ראה גם לקמן הערה 938.
- 925. נת"ל : פי"ח.
- 926. בלקו"ת בד"ה ושמע אבי' את נדרה : מטות פד, סע"ד ואילך.
- 927. נת"ל : ספכ"ב.
- 928. מהמד"ר : ראה ב"ר פס"ה, כ.
- 929. הקל קול יעקב : תולדות כז, כב.
- 930. ונת"ל : פי"ט.
- 931. לחזור מ"פ ואחד : ראה חגיגה ט, ב. תניא פט"ו. לקו"ש וארא ח"א ע' 117 ואילך.
- 932. אתהפכא חשוכא לנהורא : ראה זהר בהקדמה ד, א. סה"מ תרכ"ט ע' פח ואילך. וש"נ. מאמר ד"ה זאת חוקת התורה ש"פ פרה תשכ"ו.
- 933. שאתה אל מסתתר : ישעי' מה, טו.
- 934. מי כמוכה הנ"ל : שבהערה 910 ראה שם ע' קסג.
- 935. ובד"ה ואולם חי אני : ראה סה"מ תרל"ד ע' רמז.
- 936. והי' שארית יעקב : מיכה ה, ו. ראה סה"מ שם ע' רסה.
- 937. רשב"י מקור גילוי רזין דאורייתא : ראה גם סה"מ מלוקט כאן ע' רעא. וש"נ.
- 938. רשב"י. . נסתלק בל"ג בעומר : ראה פע"ח שער ספה"ע שכ"ב, פ"ז. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרסו. וש"נ.
- 939. שתלמידי ר"ע פסקו למות בל"ג בעומר : ראה שו"ע אדה"ז דינים הנוהגים בימי העומר סתצ"ג, ס"ה. לקו"ש ל"ג בעומר כרך לב ע' 149 הערה 4.
- 940. מחצתי ואני ארפא : האזינו לב, לט.
- 941. מחיצה שעשיתי : ראה קה"ר פ"א ד, ג. ראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' תתנא. ע' א'רב.
לקוטי תורה, מטות ד׳ - הטקסט מספריא
ושמע אביה את נדרה. להבין ענין דקדוקי סופרים שאנו רואים כמעט שכל התלמוד מלא מהלכות וחומרו׳ שהחמירו חז״ל והוסיפו כמה גדרים וסייגים לתורה שבכתב. והענין מובן כמ״ש רז״ל ע״פ כי טובים דודיך מיין אמרה כנס״י ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה. פי׳ יינה של תורה הוא פנימית התורה וסודותיה כמשארז״ל נכנס יין יצא סוד ד״ס ערבים על כנס״י יותר מסודות התורה כי כל הגדרים והחומרות שבדברי רז״ל ודרכי מוסר שבאגדות ופרקי אבות כולם נמשכים מבחינת אהבה רבה כמ״ש אהבתי אתכם אמר ה׳ (ועמ״ש ע״פ כי אהבך ה׳ אלקיך בד״ה לא אבה), כמו למשל אדם מחמת אהבתו על בנו מדקדק עמו יותר להוסיף עליו שמירה מעולה בסייגים וגדרים בכל האפשרי בע״כ שיהיה מנוקה מכל וכל וכן חפץ מאד שימצא חן ושכל ביתר שאת. וכמו למשל מרגליות מה שהיא יקרה ביותר שומרה ביותר שמירה מעולה כלי בתוך כלי. כך מחמת גודל אהבתו ית׳ אלינו מחמיר ומדקדק עלינו בדקדוקי סופרים שהן המה דברי תורתו הנמשכות מאה״ר בסייגים וגדרים לזכותינו לטוב לנו שנהיה נקיים לפניו ית׳ (עמ״ש מזה ע״פ שחורה אני ונאוה ועיין ברבות ר״פ שמות גבי ואוהבו שחרו מוסר). והנה בזמן שבהמ״ק היה קיים היה סגי בדאורייתא כי היתה נאמנה את ה׳ רוחנו ולא משכנו חבלי עבותות אהבתנו לתאוות גשמיות והיה בנקל להיות אהבת ה׳ קבועה בלב כל איש להיות בהתלהבות לעבודת ה׳ ותורתו גם מבלי שנתעורר מזה אהבה רבה אך דור אחר דור כי נתמעטו הלבבות השלימות בעבודת ה׳ באהבה עזה ברשפי אש ונכוינו באש זרה באהבות ותאוות גופניות וכ״כ גברו עלינו עד אשר לא נוכל לעבוד ה׳ באהבה בלתי שנתעורר מזה אהבה רבה ע״י דקדוקי סופרים וחומריהם בכל פרטיהם הן בבחינת סור מרע בכל החומרות שבגמרא ופוסקים והן בבחינת ועשה טוב בדברי מוסר שבאגדות ומילי דאבות עין טובה שיראה את חבירו בטוב עין ורעת רעהו אל יחשוב בלבו וכן לב טוב וחבר טוב כו׳. (ועמ״ש בד״ה כה תברכו את בנ״י בפי׳ איך לא אשא פנים לישראל כו׳ והם מדקדקים על עצמן עד כזית כו׳. נמצא שע״י שכנס״י מדקדקים על עצמן להחמיר ע״ע ביותר ממ״ש בתשב״כ מזה נמשך בחי׳ ישא ה׳ פניו שהוא בחינת אהבה רבה שלמעלה מההשתלשלות כו׳ ונמשך בחי׳ זו אליך ממש להיות גילוי אה״ר זו גם באדם וכמ״ש ג״כ בד״ה שחורה אני ונאוה הנ״ל שעי״ז תתעלה הנפש הבהמית ג״כ כו׳ ע״ש. ועמ״ש בפ׳ מקץ סד״ה כי אתה נרי גבי והנה בדורות הראשונים כו׳ אבל דורות האחרונים כו׳. וזהו והוי׳ יגיה חשכי כו׳ וע״ש שהוא מלמעלה מסדר ההשתלשלות וזהו ענין ישא ה׳ פניו אליך והיינו ע״י שמדקדקים על עצמן וכמ״ש ברע״מ בפ׳ פינחס) (דרל״ח ע״ב) שהוא בחי׳ ישאהו על אברתו שהוא למעלה ממה שנמשך ע״י רמ״ח פקודין דאינון רמ״ח אברין דמלכא ועי׳ בגמ׳ במגילה (דף כ״ז ע״ב ודכ״ח ע״א) גבי ובמה הארכת ימים כו׳ יעו״ש. ועמ״ש במ״א בפי׳ כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו כו׳. וזהו שכתוב ושמע אביה את נדרה כו׳ הניא אביה אותה שהאב מפר את הנדר כי מבחי׳ אהבה רבה הוא מפר כתרגומו מבטל כל האיסורים והקישורים אשר כנס״י היא אסורה וקשורה ואין חבוש מתיר עצמו כ״א ע״י מדת אהבה רבה בחי׳ אביה. (וענין האיסורים שהיא אסורה וקשורה בהן י״ל דהיינו חלישת כח הנפש שאין בכחה לצאת מנרתקה ומאסרה כו׳ חומריות הגוף ונה״ב וכמ״ש במ״א בד״ה בחדש השלישי בפ׳ יתרו ושם נת׳ שע״י התורה נמשך כח ועוז לנפש לבטל קישורים אלו כו׳ ובמ״א נתבאר דקישורים אלו נקרא סירכות ברע״מ שהנפש מסתבכת בהם ועי״ז אינה יכולה לעלות כו׳ בד״ה פי׳ הפסוק מי אל כמוך, וי״ל שהפרת נדרים ביוהכ״פ היינו שע״י התשובה נמשך בחי׳ הפרת וביטול הקישורים וגילוי האה״ר בנפש כו׳. ועוד י״ל בענין שהאב מפר והוא ע״ד מ״ש בזהר פ׳ אמור) (ד״ק ע״ב) גבי בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלי מבי אימא, כי מבחי׳ הבינה והדעת נמשך להיות אתכפיא סט״א. וזהו ענין הנדרים סייג לפרישות, אבל להיות אתהפכא חשוכא ממש לנהורא א״א להיות מבחי׳ בינה שמינה דינין מתערין, אלא מבחי׳ חכמה עילאה והחכמה תחיה והוא הביטול שלמעלה מהשגה ודעת כו׳ כמבואר בד״ה ראה אנכי נותן.
וזהו שהאב מפר ומהפך חשוכא לנהורא ומבחי׳ זו נמשך ג״כ בחי׳ ואם היו תהי׳ לאיש הנזכר למעלה וע׳ בזהר שם. אך פי׳ ושמע אביה את נדרה היינו שע״י אתכפייא בתחלה שזהו ענין הנדרים מזה נמשך אח״כ גילוי בחי׳ אביה להיות אתהפכא חשוכא לנהורא. ועיין עוד מענין בחינת אביה בפרדס שער חמישי פ״ג. וז״ש ג״כ וידבר משה אל ראשי המטות כו׳ לאמר זה הדבר כו׳ שע״י לאמר זה הדבר שמבחינת משה על ידי זה יוכל להתיר הנדר כו׳ גם ראשי המטות הוא בחי׳ רעותא דליבא אה״ר וכמבואר למעלה:
בראשית רבה ס״ה:כ׳ - הטקסט מספריא
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּלֹּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים כא, יח): אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִין. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּימֵי יָרָבְעָם, קוֹל בְּכִי שֶׁהָרְגוּ מֵהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָה אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם נִגַף, וַהֲלֹא לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָה, וְלָמָּה נִגַּף, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פָּנִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקְלָה צוּרָתָן, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. וְאֵין מְעִידִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה יָמִים. עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה טו, ח): עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל שֶׁבִּזָּה לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כא, י): וְעִמָּכֶם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בְּלִיַּעַל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁחִסְדָּם בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְיָדוֹ וְלֹא בִּטְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם, וּכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב (מלכים א יכ, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מֶלֶךְ עַל יְדֵי שֶׁהוֹנָה מֶלֶךְ כָּמוֹהוּ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב וְנִגַּף, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה הֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
תניא, ליקוטי אמרים ט״ו - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״.
שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״ לְ״צַדִּיק״ הוּא, שֶׁ״עוֹבֵד״ הוּא לְשׁוֹן הֹוֶה – שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה, שֶׁהִיא הַמִּלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר הָרָע, לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וּלְגָרְשׁוֹ מֵהָ״עִיר קְטַנָּה״ שֶׁלֹּא יִתְלַבֵּשׁ בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עֲבוֹדָה וְעָמָל גָּדוֹל לְהִלָּחֵם בּוֹ תָּמִיד, וְהַיְינוּ – הַבֵּינוֹנִי.
אֲבָל הַצַּדִּיק, נִקְרָא ״עֶבֶד ה׳״ – בְּשֵׁם הַתּוֹאַר, כְּמוֹ שֵׁם חָכָם אוֹ מֶלֶךְ, שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה חָכָם אוֹ מֶלֶךְ, כָּךְ זֶה, כְּבָר עָבַד וְגָמַר לְגַמְרֵי עֲבוֹדַת הַמִּלְחָמָה עִם הָרָע, עַד כִּי וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלֶךְ לוֹ, וְלִבּוֹ חָלַל בְּקִרְבּוֹ.
וּבַבֵּינוֹנִי יֵשׁ גַּם כֵּן שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת: ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״, וַ״אֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – אֵינוֹ רָשָׁע, כִּי לֹא עָבַר מִיָּמָיו שׁוּם עֲבֵירָה קַלָּה, וְגַם קִיֵּים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימָן, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם, וְלָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא.
אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה שׁוּם מִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר לְנַצְּחוֹ, עַל יְדֵי אוֹר ה׳ הַמֵּאִיר עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ הַשַּׁלִּיט עַל הַלֵּב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יִצְרוֹ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ כְּלָל לְבַטְּלוֹ מִתּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לִלְחוֹם עִמּוֹ כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁהוּא מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ בְּטִבְעוֹ מִתּוֹלַדְתּוֹ עַל יְדֵי תִּגְבּוֹרֶת הַ״מָּרָה שְׁחוֹרָה״, וְכֵן אֵין לוֹ מִלְחָמָה מִתַּאֲוַת נָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצוּנָּן בְּטִבְעוֹ, וְכֵן בִּשְׁאָר תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה – הוּא מְחוּסַּר הֶרְגֵּשׁ הֲנָאָה בְּטִבְעוֹ.
וְלָכֵן, אֵין צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן כָּל כָּךְ בִּגְדוּלַּת ה׳, לְהוֹלִיד מִבִּינָתוֹ רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה׳ בְּמוֹחוֹ – לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְאַהֲבַת ה׳ בְּלִבּוֹ – לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, אֶלָּא דַּי לוֹ בְּאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת אֲשֶׁר בְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ ״אוֹהֲבֵי שְׁמוֹ״.
וְלָכֵן אֵינוֹ נִקְרָא ״עוֹבֵד״ כְּלָל, כִּי אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת, אֵינָהּ פְּעוּלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ כְּלָל, אֶלָּא הִיא יְרוּשָּׁתֵנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְכֵן אַף מִי שֶׁאֵינוֹ מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ בְּטִבְעוֹ, רַק שֶׁהִרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמוֹד בְּהַתְמָדָה גְדוֹלָה, וְנַעֲשָׂה הַהֶרְגֵּל לוֹ טֶבַע שֵׁנִי, דַּי לוֹ בְּאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת זוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לִלְמוֹד יוֹתֵר מֵרְגִילוּתוֹ.
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, דְּ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״ – הַיְינוּ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים וְאֶחָד, וְ״לֹא עֲבָדוֹ״ – הַיְינוּ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים לְבַד.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁבִּימֵיהֶם הָיָה הָרְגִילוּת לִשְׁנוֹת כָּל פֶּרֶק מֵאָה פְעָמִים, כִּדְאִיתָא הָתָם בַּגְּמָרָא מָשָׁל מִשּׁוּק שֶׁל חַמָּרִים שֶׁנִּשְׂכָּרִים לְעֶשֶׂר פַּרְסֵי בְּזוּזָא וּלְאַחַד עָשָׂר פַּרְסֵי בִּתְרֵי זוּזֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹתֵר מֵרְגִילוּתָם, וְלָכֵן, זֹאת הַפַּעַם הַמֵּאָה וְאַחַת, הַיְתֵרָה עַל הָרְגִילוּת שֶׁהוּרְגַּל מִנְּעוּרָיו – שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, וְעוֹלָה עַל גַּבֵּיהֶן בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, לִהְיוֹת נִקְרָא ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״; מִפְּנֵי שֶׁכְּדֵי לְשַׁנּוֹת טֶבַע הָרְגִילוּת, צָרִיךְ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה לַה׳ עַל יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ בְּמוֹחוֹ, לִשְׁלוֹט עַל הַטֶּבַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי הַמָּלֵא דַּם הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִיפָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הוּא הַטֶּבַע, וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה תַמָּה לַבֵּינוֹנִי.
אוֹ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה הַמְסוּתֶּרֶת שֶׁבְּלִבּוֹ, לִמְשׁוֹל עַל יָדָהּ עַל הַטֶּבַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, שֶׁזּוֹ נִקְרָא גַּם כֵּן עֲבוֹדָה, לְהִלָּחֵם עִם הַטֶּבַע וְהַיֵּצֶר, עַל יְדֵי שֶׁמְּעוֹרֵר הָאַהֲבָה הַמְסוּתֶּרֶת בְּלִבּוֹ.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵין לוֹ מִלְחָמָה כְּלָל, אֵין אַהֲבָה זוֹ מִצַּד עַצְמָהּ נִקְרֵאת עֲבוֹדָתוֹ כְּלָל:
מצוטט ב־18 עמודים
תורת מנחם 15
- כ - שנת תשי"ז - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ז סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ. סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- כח - שנת תש"כ - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תש"כ. סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי*, ה'תשכ"ה סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ בהר, כ"ף אייר, ה'תשכ"ה סה"מ תרל"ח ע' קנב
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ח סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- נה - שנת תשכ"ט - חלק שני ‹ ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ט סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ יום ג' פ' בהר-בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תשכ"ט סה"מ תרל"ח ע' קנב
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ אחרון של פסח, ה'תש"ל סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תש"ל סה"מ תרל"ח ע' קנב
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת יום א' פ' בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תש"ל סה"מ תרל"ח ע' קנב
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל סה"מ תרל"ח ע' קנב
- סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשל"א סה"מ תרל"ח ע' קנב
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ שיחת ש"פ צו, פ' פרה, כ"ף אדר שני, ה'תשל"ג סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 3
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ קדש ישראל לה' ‹ טז סה"מ תרל"ח ע' קנב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ כי תשא את ראש בנ"י ‹ קיח סה"מ תרל"ח ע' קנב
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ כי תשא ‹ תמג סה"מ תרל"ח ע' קנב
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.