וז"ש דהע"ה גל עיני ואביטה
קמזוז"ש דהע"ה גל עיני ואביטה
ךג) וזהו 851 שאמר דהע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך853 שלכאו' צ"ל מה"ע שביקש שיגול ה' עיניו ויביט נפלאות מתורה, מהו כוונתו, אם הכוונה הוא שיבין פי' הפשוט בטוב טעם ודעת יותר כו'852, אין זה בכלל נפלאות כלל, שפי' הפשוט הכוונה שיבין854 כאו"א לאשורו, כמו כל מי שאומר סברא רצונו שזולתו יבין בטוב מה שהוא אומר, וא"כ כל תושבע"פ הכוונה שיבין זולתו א"כ אין זה בכלל נפלאות כלל, והרי כל ענין תושבע"פ היא לפרש ולבאר מצותיה שנא' בתושב"כ בקצרה א"כ בהכרח שכאו"א ידע איך ומה לעשות המצוה כו', אלא הענין ע"ד דכתי' כימי צאתך855 מאמ"צ אראנו נפלאות, דהנה התורה נק' אדם כמ"ש זאת קמחהתורה אדם856, והנה כמו באדם יש גוף ונפש כן בתורה יש בחי' גופא דאורייתא ויש בחי' נפש, ע' בזהר בהעלותך דקנ"ב ע"א857, והנפש יש לה ה' שמות נרנח"י כמ"ש במד"ר858 ה' שמות נקראו לה859, כן ג' בחי' אור מים רקיע כוללים ה' בחי' נרנח"י, רקיע הוא בחי' נר"ן, מים חיה, אור הוא בחי' יחידה, ויש לבושי דאורייתא וכמו שפי' רש"י בפ' בראשית860 אר"י לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם861 שהיא מצוה ראשונה שנאמרה לכלליות ישראל, אלא משום כח מעשיו כו'862 והיינו בחי' לבושי תורה שנתלבש בעת מעשה בסיפור ההוא כמו כל ענין תהו ותיקון שהוא סיפור זמ"ק דתהו863 וכשמתו864 היו כלא היו ומלך השמיני הדר הוא בחי' התיקון865 שמתקן שבה"כ דתהו וכמוהו רבות בסיפור המתנה דיעקב שהוא העלאת מ"ן לעולם התהו שיעקב ידע ענינם כמ"ש בת"א בפ' וישלח866, ויש בחי' גופי תורה כמ"ש במשנה ספ"ק דחגיגה הן הן גופי תורה867, ויש בחי' נשמתא דאורייתא שהוא בחי' סתים רזין דאורייתא ויש נשמתא לנשמתא867 (שבזהר כולל ה' שמות דנשמה בד') והוא בחי' סתימא דכל סתימין או רזי דרזין, וע"ז הוא שביקש דהע"ה גל עיני ואביטה נפלאות שיביט בחי' נפלאות שבתורה868 הוא בחי' סתים וסדכ"ס <מ>
וג"ז הוא מתורתך869 הוא בחי' תורה הנגלית870 וז"ע ארון אור נו"ן שבחי' נפלאות הוא בחי' נו"ן פלאות871 אפשר להתגלות ע"י הארון הוא נו"ן אור כו', וענין אומרו גל עיני הוא כמארז"ל במד"ר פ' וירא הכל בחזקת סומין872 עד שהקב"ה מאיר את עיניהם, והראי' מהגר דכתי' ויפקח אלקים את עיני'873 משמע שהבאר הי' קמטקודם לכן רק שלא ראתה וע"י שנפקחו עיני' ותרא באר מים כו' ועד"ז ביקש דוד גל עיני.
קיצור. גל עיני, הכל בחזקת סומי' עד שהקב"ה מאיר א"ע874, תורה אדם גוף ונפש ולבוש, סתים וסדכ"ס ח"י, וזהו שביקש דוד מתורתך נו"ן פלאות ע"י אורך אור נו"ן כו'.
ךד) ובכ"ז 875 יובן שרש ענין ההפרש בין אירוסין לנשואין שבתורה דהנה כל מה שנדרש בתושבע"פ הוא רק מבחי' אותיות התורה לבד כנודע עד"מ מדרש876 דברים הדברים אלה הדברים877 או וא"ו דוכי ישאל878 וכמוהם, אבל ענין הנשואין שיומשך המשכה עצמיות מפנימיות אור אבא ולמעלה יותר להוליד בדומה לו זהו בחי' נשואין, וזהו שכל התורה היא רק כד מים כנודע מענין וכדה על שכמה879 שזהו ך"ד ספרין דאורייתא שנתנו לדרוש בחי' גופי תורה, אבל הנשואין הוא ע"ד והאדם ידע880 שיומשך דעת מפנימיות התורה בבחי' ידיעה גמורה על אמתתן מה שעכשיו הוא רק הידוע מציאותו יהי' מושג בבחי' ידיעה והכרה שהמקבל יהי' כלי לזה, כי יש הפרש גדול בין ידוע ליודע, וכנודע ממ"ש במ"א בענין גלוי וידוע881 שלכן הידיעה אינה מכרחת הבחירה, אבל יודע הוא בבחי' התלבשות כו', וכמשנ"ת882 בענין אור מים רקיע שמבחי' האור נמשך הרקיע בבינה ועוד יותר שהרי בענין ג' בחי' דאור מים רקיע משתנה להיות בחי' רקיע ולא אור, אבל בכאן הכוונה שיומשך הדעת ע"ד מ"ש ומלאה הארץ דעה883 כמים לים, והענין דהנה שמים וארץ הם תושב"כ ותושבע"פ884 שמים הוא בחי' קנשם מים885 בחי' תושב"כ וארץ היא בחי' תושבע"פ וע"י המשכת הדעת יומשך גם בארץ שימלא הארץ דעת כמים היינו כמו בשמים שם מים כו' וז"ע כשתגיעו לאבני שיש טהור א"ת מים מים886 פי' להפריד בין מ"ע שמעל לשמים ובין המים שמתחת השמים, דהנה כתיב יהי רקיע ויהי מבדיל שהרקיע מבדיל בין מ"ע למ"ת ע"ד הקרומא דפסיק במעי דב"נ888, ע' מזה בד"ה ולקחתם לכם אגודת אזוב889, עד שעי"ז מ"ע הם בתכלית הדקות והרוחני' להיות נמשך תענוג הנשמות בג"ע, אבל כשתגיע לאבני שיש ב"פ יש890, והיינו קנה חכ' קנה בינה זהו יש891 המתהוה מאין דכתר892, וכשתגיע לבחי' שיש ב"פ יש היינו גם מחצה העליון דכתר אז א"ת ב"פ מים הם כ"א כולא חד887, כי באמת יכול להיות שגם בארץ יהי' מלא דיעה כמים כו' וצ"ל יחוד והתחברות שמו"א להיות מלאה הארץ דיעה כו'.
<מא>
קיצור. אירוסין ונשואין גלי' וסתים, שמי' וארץ, ומלאה הארץ דיעה, שגם בארץ יהי' התקשרות ע"י הדעת המשכה פנימית עד שתהי' את הוי' כו'893.
ךה) והנה 894 כדי895 לייסד הארץ שתהי' בה הדעת כמים לים מכסים זהו ע"י והאתנים כנ"ל896 בענין והאתנים מוסדי ארץ897, ולהבין בחי' זו בעבודה בנפש האדם, הנה898 איתן כמשמעו קשה899 והוא בחי' הביטול שלמעלה מן השכל ועז"נ כי עם קשה עורף900 הוא וסלחת דלשבח קאמר901 שלכן וסלחת קנאכו', והענין הוא דכתי' כי חלק ה' עמו, וכתי' פב"פ דיבר ה' עמכם902 ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה903 שעי"ז נעשה הוי' עמכם בכאו"א מישראל, ונודע כי יו"ד דש' הוי' וקוש"י הם בחי' שלמעלה מן השכל904 ולכן כאו"א מישראל יכול לבא לבחי' זו ולכן אפי' נשים וע"ה יכולים לבוא לקדה"ש כמ"ש בסש"ב906, ואמנם לא כ"א זוכה וכמאמר ר"ע מתי יבוא לידי ואקיימנה907, ולכן בכדי לבוא בעבודה לבחי' זו זהו905 ע"י שיתבונן תחלה בבחי' התבוננות שע"פ השכל היינו שהוי' אלקינו הוא הוי' אחד פי' דגם כי נתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות עכ"ז כולם בטלים לאלף הוא בחי' אלופו ש"ע908 בתכלית הביטול כמ"ש ביאור ד"ז במ"א בכ"ד, ע' בד"ה מי כמוכה910 באלים הוי'909, ואח"כ יוכל לבוא לבחי' הביטול שלמעלה מן השכל לגמרי שזהו בחי' איתן ועי"ז מוסדי ארץ שיומשך הדעת גם בארץ כמים לים כו'911. רק כי לע"ל נא' כי בועליך עושייך912 להיות כי אז תקראי אישי913, והיינו כי לע"ל יהי' כל עיקר העסק בתורה לבד914 כי להשפעות גשמיות לא יצטרכו כלל כי הרי ארז"ל עתידה ארץ להוציא915 גלוסקאות וכלי מילת כו' ולכן כל עסקיו לא יהי' כ"א בעסק התורה לבד, ועכשיו מוכרח לעסוק בדברים הכרחי' עכ"פ, והיינו כי לע"ל יהי' גילוי בחי' נשמתא לנשמתא, ועכשיו הוא רק היחוד בבחי' נשמתא לנשמתא כו'.
והנה 916 נת' בסידור בשער917 הל"ג בעומר918 שהרמז בתו' על ל"ג בעומר הוא בפסוק עד הגל הזה919, ונת' שם שהגל זהו הפרסה המפסיק בין אצי' לבי"ע920, וכן מלמעלה מאצי' לאצי'921, ול"ג בעומר הוד שבהוד סיום הקדושה קנבע"ש, ובהביאור922 והגהות לשם923, מענין הסתלקות דרשב"י בהוד שבהוד924, ואמנם לפי משנ"ת בדרוש זה ענין ב' הפרסות שנת' שם צ"ל שזהו ע"ד ב' בחי' ברוך, היינו מה שפותח בברוך וחותם בברוך, בכדי למנוע ב' מקומות שיונקי', ולפ"ז גם פסוק גל עיני יתבאר על ל"ג בעומר, דהנה נת"ל925 שענין חותם בברוך זהו בכדי שלא יומשך תוס' יניקה מצד ריבוי הצמצום, ולכן זהו בתושבע"פ שיש בה חומרות גדרי' וסייגים ע' בלק"ת בד"ה ושמע אבי' את נדרה926, והמכוון לענינינו הוא כנ"ל כו', ואמנם הנה נת"ל927 שע"י שהחבירים מקשיבים לקולך קול התורה עי"ז לא נמשך תוס' כו' ויש ראי' לזה מהמד"ר928 ע"פ הקל קול יעקב929, אימתי הידי' כו' שולטות כשאין הקול קול יעקב אבל כשהקול קול היינו לימוד התו' בבתי כנסיות <מב>
ובתי מדרשות כו' אין הידי' ע"ש, וזהו מכוון למ"ש כאן, ונת"ל930 ג"כ שעיקר יתרון האור הוא מהחשך דוקא ולכן ע"י לימוד התו' לשמה, באתכפי' לחזור מ"פ ואחד931, ובבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא932 שזהו ממש ענין כשתגיעו לאבני שיש א"ת מים מים כי באמת אינם נפרדים כלל, כ"א זהו מבחי' ההסתר שאתה אל מסתתר933 כמ"ש בד"ה מי כמוכה הנ"ל934 ובד"ה ואולם חי אני935 בענין אוכם הוא כו' ע"ש, והוא בענין המתחיל והי' שארית יעקב936, ולכן רשב"י מקור גילוי רזין דאורייתא937 נסתלק בל"ג בעומר938 להיותו הממשיך מסדכ"ס ע"י בירור המחיצה הנ"ל, ועיקר הגילוי זהו לע"ל, ועפ"ז יובן מה שתלמידי ר"ע פסקו למות בל"ג בעומר939 דהנה כתיב מחצתי ואני ארפא940 וארז"ל מחיצה שעשיתי941 בין העליונים לתחתונים, שהעליונים חיים וקיימים והתחתונים מתים לע"ל אני מרפא מחיצה זו, והענין קנגהוא דהנה בריאת האדם הי' שיחי' לעולם942 רק ע"י חטא עה"ד נקנסה מיתה, וכמ"ש בפי' ואכל וחי לעולם943 ולכאורה מאי אכפת לי' הלא מתחילה רצה כן אלא שלאחר חטא עה"ד כשיחי' לעולם יהי' קיום הרע ג"כ לעולם, כ"א לע"ל כשיבורר הטוב אז יהי' וחי לעולם, ונמצא כי מחיצה דעד הגל ג"כ לא תצטרך כלל כו', ואמנם ע"י מה הוא הבירור זהו ע"י לימוד התו' והעיקר תושבע"פ להפריד ולהבדיל בין הטמא לטהור, כשר פסול חייב זכאי כו', וכמו ר"י דכולא תנוי' בנזיקין הוי944 מטעם הנ"ל כמ"ש בהגהות לד"ה אשירה להוי' שבת"א945, ועי"ז נמשך ג"כ להיות גל עיני ואביטה, שיפקח עיניו, וכנ"ל946 עד שהקב"ה מאיר כו', וכ"ז תהי' מתורתך דוקא, כי התו' שלנו היא תורת הבריאה947 כמ"ש האריז"ל בפי' ונתן לנו תורת אמת948 וחיי עולם נטע בתוכינו ועמ"ש בלק"ת בפי' ועל תורתך שלמדתנו950, בדרוש ברית ותו' בפ' עקב949 ובהגהות לשם951, וזהו מתורתך ע"ד דוד הי' מחבר תושמ"ע בהקב"ה952 כו', וזהו נפלאות מתורתך, ושיהי' גל עיני עד שאביט בהם ע"ד הראי' במשה שראה את מרחוק953 שג"ז פעל ביחידי סגולה עכ"פ כמ"ש בלק"ת בד"ה ואתחנן954, אך מ"מ עיקר הגילוי קנדלהיות ומלאה הארץ דיעה עד שתהי' את בטל וטפל ממש לשם הוי' זהו לע"ל, ובזה יתפרש ג"כ פסוק הנער בן מאה שנים ימות955 שפי' הפשוט יהי' בר עונשין ולפי הנ"ל י"ל נער הוא בחי' כי נער ישראל ואהבהו, ע"י היותו נער בחי' לכתך אחרי במדבר שזהו חסד נעורייך956 כו', ופי' בן מאה שנה957, דהנה בתורה כתי' ושמתם958 וארז"ל זכה נעשית לו סם חיים959 פי' זכה היינו כשלמד תורה לשמה960 נעשית לו סם חיים, חיים היינו בחי' חי' רזין דאורייתא כנ"ל961 וכמ"ש והחכ' תחי'962, ס"ם י"ל מה שעולה מספרו מאה963 רמז לבחי' הכתר וכמ"ש חיי964 דף קך"ג קוב"ה דאתכליל מאתר עילא965 סדכ"ס, ובתו' זהו רזי דרזין סדכ"ס <מג>
בחי' יחידה שבתו' כו', וזהו סם חיים ולע"ל שהנער יהי' בן מאה שנים היינו בחי' יחידי966 שבתו' סדכ"ס רזי דרזין ימות ע"ד שנת' בזהר בענין נפ"א כמאן דמית967 וכמ"ש בסידור בסד"ה אחרי ה' אלקי' בענין969 ובו תדבקון968 כמו וטח את הבית970 וזהו ואתם הדבקים971 בה' חיים כולכם מבחי' חיי החיים972 כו', ומ"מ גם עכשיו יכול להיות בחי' היחוד בזה וכנ"ל.
קיצור. והאתני' מוסדי ארץ תושבע"פ איתן ביטול שלמעלה מהשכל, ולע"ל תקראי אישי, ועכשיו יחוד, עד הגל פרסות, פותח וחותם בברוך, תושבע"פ וכשהקול קול יעקב אין הידים, יתרון האור מתוך החשך כשתגיע לאבני שיש ב"פ יש, הוד סיום הקדושה מקום הפרסה, בירור הפרסה, לכן רשב"י נסתלק אז, ותלמידי ר"ע ז"ל פסקו מלמות כי מחצתי מחיצה כו' אני מרפא לע"ל והוא ע"י התו' גל עיני, ואביטה ע"ד ואראה את הארץ973, הנער בן מאה ע"ד ושמתם ס"ם חיים ימות ע"ד בחד קטירא אתקטרנא דרשב"י כו', ואתם הדבקים כו' חיים כו'.
הערות
עמוד קמז
- 851. וזהו : ברשימת המאמרים שמופיע בריש הבוך 1089 נרשם כאן מאמר (י"א מההמשך והוא) ד"ה: גל עיני ואביטה נפלאות — ל"ג בעומר (הכולל פרקים כ"ג — כ"ה). היינו שבעת אמירת הדרוש היתה פתיחא זו. [ראה סה"מ מלוקט (דלקמן) ע' רעא בשולי היריעה: ”ולהעיר, שלכאורה, התחלת המאמר הוא ”גל עיני", אלא שניתוסף בתחלתו ”וזהו שאמר דהע"ה" בכדי לקשרו עם המאמרים שלפניו"]. ראה לקמן בחלק ההנחות הנחה מדרוש זה מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. מאמר זה פכ"ג — לשון סה"מ תרל"ה ח"ב ס"ע תנו ואילך בשינוים קלים. ראה אוה"ת (יהל אור) תהלים ס"ע תנט ואילך. ד"ה גל עיני ש"פ אמור י"ט אייר תשל"ז פ"ג ואילך [קונ' ל"ג בעומר תנש"א — סה"מ מלוקט ה' ע' ערב ואילך]. פכ"ד — לשון סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תנח עם הוספות. ראה אוה"ת שם ר"ע תסא. פכ"ה עד ד"ה והנה נת' — לשון סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תנח — תס בהשמטה והוספות. ראה סה"מ מלוקט שם ע' רעא ואילך.
- 853. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך : תהלים קיט, יח.
- 852. וזהו שאמר. . יותר כו' : נכתב בגוכתי"ק. וההמשך נכתב בכת"י הר"ש סופר.
- 854. שיבין : וכ"ה בסה"מ תרל"ה. ב: שמבין.
- 855. כימי צאתך : מיכה ז, טו.
עמוד קמח
- 856. זאת התורה אדם : חוקת יט, יד. ראה זהר רע"מ משפטים קיז, ב. צו כט, ב. לקמן פל"ז.
- 857. ע'. . ע"א : ניתוסף בגוכתי"ק בצד ימין של הגליון.
- 858. נרנח"י כמ"ש במד"ר : ב"ר פי"ד, ט. ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תכח.
- 859. כמ"ש. . לה : ניתוסף בגוכתי"ק בין השיטין.
- 860. רש"י בפ' בראשית : א, א (בשינוי לשון).
- 861. מהחודש הזה לכם : בא יב, ב.
- 862. כח מעשיו כו' : תהלים קיא, ו.
- 863. סיפור זמ"ק [ ז' מלכין קדמאין] דתהו : ראה רמ"ז לזהר בהעלותך קנב, א הובא בתו"א וארא נט, א.
- 864. זמ"ק דתהו וכשמתו : ראה וישלח לו, לא ואילך. זהר אד"ר נשא קכח, א. קלה, א. ע"ח שער הכללים פ"א. שער דרושי נקודות ש"ח, פ"ד. שער שבה"כ ש"ט, פ"א ואילך.
- 865. ומלך השמיני הדר. . התיקון : וישלח לו, לט. ראה ע"ח שער סדר אצי' ש"ג, פ"ב. שער שבה"כ ש"ט, פ"ח. שער התיקון ש"י, פ"ג. תו"א ויחי קג, ב.
- 866. בת"א בפ' וישלח : כד, ד ואילך.
- 867. במשנה ספ"ק דחגיגה הן הן גופי תורה : י, א [ושם: והן הן. אבל במשניות הגי' הן. וראה שנויי נוסחאות שם].
- 867. נשמתא לנשמתא : ראה זהר ס"ת לך עט, ב. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 13. ד"ה אני לדודי על יד הערה 20. סה"מ (תרכ"ז ע' תעב. תרל"ב ח"א ע' רלו). תרל"ג ח"א ע' קצה. וש"נ. ח"ב ע' שכח. וש"נ.
- 868. נפלאות שבתורה : ראה גם רד"ק הארוך לתהלים כאן. סה"מ מלוקט כאן הערה 5 ובשולי היריעה שם.
- 869. מתורתך : ראה גם בענין תורתיך אוה"ת נשא ע' עדר. ע' 91 [במהדורת תשנ"ה. ובהוצאה הקודמת מטו"מ ע' א'תמח].
- 870. תורה הנגלית : ראה גם דרך חיים סח, ד. סה"מ מלוקט כאן ע' עדר.
- 871. נפלאות. . נו"ן פלאות : זח"א בהשמטות רסא, ב. ז"ח ס"ת בראשית א, ב.
- 872. במד"ר פ' וירא הכל בחזקת סומין : פנ"ג, יד.
- 873. ויפקח אלקי' את עיני' : וירא כא, יט.
עמוד קמט
- 874. א"ע : את עיניהם.
- 875. ובכ"ז : לפרק זה ראה סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תנח (ד"ה זה) בהוספות. אוה"ת (יהל אור) תהלים ר"ע תסא. נכתב בכת"י הר"ש סופר וגוכתי"ק כמצויין להלן.
- 876. כנודע עד"מ מדרש : בסה"מ תרל"ה כאן: כנ"ל בענין, ומחק תיבות אלו ובמקומו נכתב בגוכתי"ק בין השיטין: כנודע עד"מ מדרש.
- 877. דברים הדברים אלה הדברים : ויקהל לה, א. שבת צז, רע"ב וברש"י שם. וש"נ. תו"ח ויקהל ח"ב תיא, ג ובהערה 770. סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תמט הובא לקמן פכ"ז (ובהנחה שם).
- 878. וא"ו דוכי ישאל : משפטים כב, יג. ב"מ צה, א. ראה גם סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תמח וע' תמט נעתק לקמן פכ"ו (ובהנסמן שם) ופכ"ז. מאמרי אה"א דברים ח"ד ע' א'תכז.
- 879. וכדה על שכמה : ח"ש כד, טו. ראה ת"ז תכ"א (מו, ב). ביאוה"ז וישב כה, א. תו"ח וארא ח"א פ, א. וש"נ. לקמן פכ"ז. לקמן מאמר ד"ה פי' פתחה בחכמה על יד הערה 76. ו(בחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 57. ד"ה אם בחוקותי על יד הערה 61.
- 880. והאדם ידע : בראשית ד, א.
- 881. גלוי וידוע : שבת נה, א. ראה תו"א וירא יד, ד. תו"ח משפטים ח"ב רעט, ג. וש"נ. סהמ"צ לצ"צ פא, ב. סה"מ תרכ"ז ע' שכב. וש"נ.
- 882. וכמשנ"ת : בסה"מ תרל"ה כאן: כנ"ל, וכן הועתק כאן ומחקו ובמקומו נכתב בגכתי"ק בין השיטין: וכמשנ"ת — ראה לעיל ספכ"א ד"ה וביאור ואילך. לקמן פכ"ח.
- 883. ומלאה הארץ דעה : ישעי' יא, ט [ושם כי מלאה — אבל כ"ה גם בסה"מ תרל"ה כאן. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רסט. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קס, ד הערה 552].
- 884. שמים וארץ הם תושב"כ ותושבע"פ : ראה ערה"כ לבעל סדה"ד מערכת שמים. תו"א בראשית א, ג. לקמן מאמר ד"ה ומקנה רב על יד הערה 107. ד"ה אני לדודי על יד הערה 129. ו(בחלק ההנחות) הנחה ד"ה ומקנה רב על יד הערה 149. ד"ה גדול יהי' על יד הערה 129. ד"ה אני לדודי על יד הערה 30. לקו"ת האזינו עג, ב. ד. ברכה צד, א.
עמוד קנ
- 885. שמים. . שם מים : ראה חגיגה יב, סע"א. רש"י בראשית א, ח. לקמן מאמר ד"ה ואשא אתכם על יד הערות 40-41.
- 886. כשתגיעו. . מים מים : חגיגה יד, א.
- 888. הקרומא דפסיק במעי דב"נ : ראה זהר בראשית לב, ב.
- 889. בד"ה ולקחתם לכם אגודת אזוב : סה"מ תרכ"ז ע' רטז. וש"נ. ראה גם אמרי בינה שער הק"ש טו, ד. מאמרי אדה"א בראשית ע' קיג ואילך. לקמן פכ"ט.
- 890. לאבני שיש ב"פ יש : כ"ה בכ"מ ומהם: אוה"ת ואתחנן ע' ריח. הוספה לתהלים יהל אור (קה"ת תשט"ו) ע' 8. (ובמהדורת תשד"מ ע' תשכב). סה"מ תרל"ו ח"ב ר"ע שמז. תער"ב ח"ב ע' תתקסד. ופי' בסה"מ תרל"ו ח"ב ס"ע רמב ואילך: שיש הוא ש"י י"ש שעולה מספרו תר"ך ב"פ יש.
- 891. קנה חכ' קנה בינה. . יש : משלי ל, ד. ראה פע"ח שער תפילות ר"ה שכ"ה, פ"ג [ירושלים תש"מ תקעא סע"א]. תו"ח שמות ח"א לג, סע"ג ובהערה 324.
- 892. יש. . דכתר : ראה גם שע"ת יב, א ובהנסמן במ"מ לשם. אוה"ת ואתחנן שם.
- 887. דהנה. . חד : נכתב בגוכתי"ק בצד הימיני של העמוד.
- 893. קיצור. . כו' : נכתב בגוכתי"ק.
- 894. והנה : מכאן עד פסקא והנה נת' — לשון סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תנח — תס בהשמטה והוספות.
- 895. והנה כדי : פסקא ראשונה נכתבה ע"י הר"ש סופר. וההמשך נכתב בגוכתי"ק.
- 896. כנ"ל : כנזכר לקמן פכ"ו.
- 897. והאתנים מוסדי ארץ : מיכה ו, ב.
- 898. הנה : להבא להלן ראה הנסמן בסה"מ תרל"ה כאן ע' תנט הערה 124.
- 899. איתן כמשמעו קשה : סוטה מו, סע"א.
- 900. כי עם קשה עורף : תשא לד, ט.
- 901. קשה עורף. . דלשבח קאמר : ראה שמו"ר פמ"ב, ט. תו"ח תצוה ח"ב שעט, ד. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ס"ע עד ואילך. וש"נ.
עמוד קנא
- 902. פב"ב דיבר ה' עמכם : ואתחנן ה, ד. ראה גם לקמן מאמר ד"ה מה יפו על יד הערה 25. ד"ה שלש רגלים (בהוספה) על יד הערה 30.
- 903. ודבורו. . חשיב מעשה : ראה ב"ר פמ"ד, כב. רש"י לך טו, יח.
- 904. יו"ד דש' הוי' וקוש"י. . השכל : ראה אגה"ת פ"ד (צד, ב).
- 906. נשים וע"ה. . בסש"ב : פי"ח.
- 907. מתי יבא לידי ואקיימנה : ברכות סא, ב.
- 905. ולכן. . זהו : ניתוסף בגוכתי"ק בצד השמאלי של העמוד.
- 908. אלופו ש"ע : לשון ב"ר פ"כ, ב.
- 910. בד"ה מי כמוכה : סה"מ תרכ"ט ע' קסד. וראה אודות מאמר ד"ה זה בסה"מ תרכ"ו מהדורת תשמ"ט ע' בהערה. תרכ"ז ע' שפג.
- 909. ע'. . הוי' : ניתוסף בגוכתי"ק בין השיטין.
- 911. כו' : בסה"מ תרל"ה ישנו קטע נוסף וכן העתיקו הר"ש סופר כאן, אמנם נמחק בגוכתי"ק.
- 912. כי בועליך עושייך : ישעי' נד, ה.
- 913. תקראי אישי : הושע ב, ח.
- 914. לע"ל. . העסק בתורה לבד : ראה גם רמב"ם הל' תשובה ספ"ט. סוף הל' מלכים.
- 915. עתידה ארץ להוציא : שבת ל, ב [ושם: א"י שתוציא — אבל כ"ה גם בסה"מ תרל"ה כאן. לקמן ספכ"ח]. ראה גם תו"ח שמות ח"א כג, ב. וש"נ.
- 916. והנה : מכאן עד סיום הקיצור נכתב בגוכתי"ק.
- 917. בסידור בשער הל"ג בעומר : דש, ג ואילך. ראה סה"מ מלוקט ה' ע' רעא ואילך.
- 918. הל"ג בעומר : ראה לקו"ש ל"ג בעומר כרך ג ע' 1002 הערה 3. כרך ז ע' 337. כרך יז ע' 511.
- 919. עד הגל הזה : ויצא לא, נב.
- 920. הפרסה. . אצי' לבי"ע : ראה ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, פ"ב. לקוטי הש"ס להאריז"ל חולין ס, ב ד"ה לכי ומעטי (כ, ב). הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתפא.
- 921. הפרסה. . מלמעלה מאצי' לאצי' : באוה"ת ואתחנן שם: ”פרסא זו שלמע' מאצי' נת' בע"ח של"ז פל"ב". וכנראה שהכוונה לע"ח שבהערה שלפנ"ז.
עמוד קנב
- 922. ובהביאור : סידור שם שז, ב.
- 923. והגהות לשם : אוה"ת תהלים כרך ב' ע' תתקנד ואילך. ע' תתקסז ואילך.
- 924. הסתלקות דרשב"י בהוד שבהוד : ראה גם לקמן הערה 938.
- 925. נת"ל : פי"ח.
- 926. בלקו"ת בד"ה ושמע אבי' את נדרה : מטות פד, סע"ד ואילך.
- 927. נת"ל : ספכ"ב.
- 928. מהמד"ר : ראה ב"ר פס"ה, כ.
- 929. הקל קול יעקב : תולדות כז, כב.
- 930. ונת"ל : פי"ט.
- 931. לחזור מ"פ ואחד : ראה חגיגה ט, ב. תניא פט"ו. לקו"ש וארא ח"א ע' 117 ואילך.
- 932. אתהפכא חשוכא לנהורא : ראה זהר בהקדמה ד, א. סה"מ תרכ"ט ע' פח ואילך. וש"נ. מאמר ד"ה זאת חוקת התורה ש"פ פרה תשכ"ו.
- 933. שאתה אל מסתתר : ישעי' מה, טו.
- 934. מי כמוכה הנ"ל : שבהערה 910 ראה שם ע' קסג.
- 935. ובד"ה ואולם חי אני : ראה סה"מ תרל"ד ע' רמז.
- 936. והי' שארית יעקב : מיכה ה, ו. ראה סה"מ שם ע' רסה.
- 937. רשב"י מקור גילוי רזין דאורייתא : ראה גם סה"מ מלוקט כאן ע' רעא. וש"נ.
- 938. רשב"י. . נסתלק בל"ג בעומר : ראה פע"ח שער ספה"ע שכ"ב, פ"ז. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרסו. וש"נ.
- 939. שתלמידי ר"ע פסקו למות בל"ג בעומר : ראה שו"ע אדה"ז דינים הנוהגים בימי העומר סתצ"ג, ס"ה. לקו"ש ל"ג בעומר כרך לב ע' 149 הערה 4.
- 940. מחצתי ואני ארפא : האזינו לב, לט.
- 941. מחיצה שעשיתי : ראה קה"ר פ"א ד, ג. ראה גם המשך תער"ב ח"ב ע' תתנא. ע' א'רב.
עמוד קנג
- 942. בריאת האדם הי' שיחי' לעולם : ראה רמב"ן בראשית ב, יז.
- 943. ואכל וחי לעולם : בראשית ג, כב. ראה תו"א בראשית ה, ג.
- 944. ר"י דכולא תנוי' בנזיקין הוי : ראה ברכות כ, א. ראה גם אוה"ת משפטים ע' א'צג ואילך. המשך מים רבים תרל"ו פר"ב ע' רלו. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שעד. וש"נ. תו"ח יתרו ח"ב רנו, ב הערה 334.
- 945. בהגהות לד"ה אשירה להוי' שבת"א : אינם תח"י.
- 946. וכנ"ל : ספכ"ג.
- 947. התו' שלנו היא תורת הבריאה : ראה גם לקו"ת סוכות פא, ד: בלק"ת [להאריז"ל] בתחלת פ' בראשית שהתורה שלפניו [אוצ"ל: שלפנינו. תיבה זו ליתא בלקו"ת] נקרא תורת הבריאה. אוה"ת שבועות ר"ע קצג. וראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסו. וש"נ. אוה"ת שלח ר"ע תרלז בשם הע"ח.
- 948. ונתן לנו תורת אמת : נוסח ובא לציון. לקמן מאמר ד"ה ואשא אתכם [נדפס גם באוה"ת בראשית כרך ו' ע' 2046] על יד הערה 43 מציין: מפי' האריז"ל בסידור (וכן בההנחה מד"ה זה — נדפס לקמן בחלק ההנחות). ראה גם פע"ח שם. אוה"ת תשא ס"ע א'תתקסט ואילך. סה"מ תרל"ד ע' רעח [באוה"ת שם מציין: ”הרמ"ז פ' וארא קג"ב" ובתרל"ד מציין: ”קכ"ב" אמנם באוה"ת ראה ע' תשסא וסה"מ תרכ"ז ע' קסו [שהוא אותו המאמר] מציין: ”כ"ג ב'"].
- 950. ועל תורתך שלמדתנו : נוסח ברכת המזון. לקמן בחלק ההנחות ד"ה ואשא אתכם אומר: ”ורבינו מפרש" — ראה סה"מ ה' ש"ת ע' 68 הערה ואי' בכתהאריז"ל. ראה גם אוה"ת דברים ע' ד. המשך תער"ב ח"א ס"ע שיב. ח"ב ע' א'פד. לקו"ש בראשית כרך טו ע' 1 ואילך.
- 949. בלק"ת. . בפ' עקב : יז, ב. השווה ד"ה ואשא אתכם שם.
- 951. ובהגהות לשם : אינו תח"י.
- 952. דוד. . תושמ"ע בהקב"ה : בסה"מ תרל"ו ח"ב ע' רסד: בס' מעין החכמה מדרש רז"ל. . וכ"ה ברע"מ פ' פנחס דף רכ"ב ע"ב. שם ע' שכז: בס' הבהיר או בס' מעין החכ'. תרכ"ז ע' כד וע' לא במעיין החכ' או בס' הבהיר. ראה ס' הבהיר סקצ"ו ובאור בהיר לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשפג. וש"נ. ח"ד ע' א'רכא. וש"נ. דרושי חתונה ח"ב ע' תרכח בשם מדרש.
- 953. את מרחוק : ב: את הארץ מרחוק.
- 954. בלק"ת בד"ה ואתחנן : ועד"ז בביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתקכא (נדפס גם באוה"ת ויקרא כרך א ע' רנד). סה"מ תרכ"ז ע' רצב. אבל בסה"מ תרכ"ט ע' רלא: ”בד"ה ואתחנן שלא נדפס ובחינוך" ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תרסט. הנסמן בסה"מ תרכ"ט שם. לקו"ש ויחי כרך י ע' 233 הערה 49.
עמוד קנד
- 955. הנער בן מאה שנה ימות : ישעי' סה, כ. ראה אוה"ת ויקרא כרך א ע' שיב. סה"מ תרכ"ו ע' קכג ואילך. וראה גם אגה"ק סו"ס כו.
- 956. לכתך אחרי במדבר. . חסד נעורייך : ירמי' ב, ב [בהיפך הסדר].
- 957. בן מאה שנה : ראה גם לקו"ת צו י, א. המשך תער"ב ע' נח.
- 958. ושמתם : עקב יא, יח. קדושין ל, ב.
- 959. זכה נעשית לו סם חיים : יומא עב, ב. מובא לקמן רפל"ט.
- 960. כשלמד תורה לשמה : ראה פרש"י שם לעיל ד"ה זכה.
- 961. כנ"ל : פכ"ג.
- 962. והחכ' תחי' : קהלת ז, יב [ושם: החכמה — ראה לקמן בפנים על יד הערות 1688 — 1689. לעיל המשך אם כסף תלוה פי"ד הערה 292].
- 963. ס"ם. . מספרו מאה : ראה גם זהר תרומה קכז, ב הובא בלקו"ת פ' ראה כב, ג.
- 964. וכמ"ש חיי : ב: וכמ"ש בזהר חיי.
- 965. עילא : שם: עילאה.
- 966. יחידי : שם: יחידה.
- 967. בזהר בענין נפ"א כמאן דמית : ראה לעיל המשך אם כסף תלוה פי"א הערות 216 ו217.
- 969. אלקי' בענין : ב: אלקי' תלכו בענין.
- 968. בסידור. . ובו תדבקון : שער התפלה כו, א-ב
- 970. וטח את הבית : מצורע יד, מב.
- 971. ואתם הדבקים : ואתחנן ד, ד. ראה גם לקמן מאמר ד"ה פי' פתחה בחכמה ובהערה 41.
- 972. חיי החיים : יומא עא, א.
- 973. ואראה את הארץ : ואתחנן ג, כה.
בראשית רבה י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה. נֶפֶשׁ, זֶה הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כג): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. נְשָׁמָה, זוֹ הָאוֹפִיָּא, דִּבְרִיָּתָא אָמְרִין הָאוֹפִיתָא טָבָא. חַיָּה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מֵתִים וְהִיא חַיָּה בַּגּוּף. יְחִידָה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יד): אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, רוּחוֹ כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ (שנאמר): וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף בְּגוּפוֹ כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן, נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת. רַבָּנָן אוֹמְרִים אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאָדָם הַזֶּה רוּחוֹ כְּבָר הוּא בְּיָדוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף לְמַעְלָה כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם יַחַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
רש"י על בראשית א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
ויקרא אלהים לרקיע שמים. שָׂא מַיִם, שָׁם מַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, שֶׁעֵרְבָן זֶה בָזֶה וְעָשָׂה מֵהֶם שָׁמַיִם:
ויקרא אלהים לרקיע שמים AND GOD CALLED THE EXPANSE HEAVEN — The word “שמים”, Heaven, may be regarded as made up of שא מים “Carry water”, or שם מים “There is water”, or אש ומים “Fire and water”. He mingled fire with water and of them He made the heavens (Chagigah 12a).
שמות רבה מ״ב:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה מַהוּ וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פּוֹלְוָיָה בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר רְאוּיִים הֵן לְהֵעָרֵף. אָמַר רַב יָקִים שְׁלשָׁה חֲצוּפִים הֵם חָצוּף בַּחַיָּה כֶּלֶב בָּעוֹף תַּרְנְגוֹל וּבָאֻמּוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא לִגְנַאי וְאֵינוֹ אֶלָּא לְשִׁבְחָן אוֹ יְהוּדִי אוֹ צָלוּב. אָמַר רַבִּי אָבִין עַד עַכְשָׁו קוֹרִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ הָאֻמָּה שֶׁל קְשֵׁה עֹרֶף. אָמַר רַב נַחְמָן תֵּדַע לְךָ שֶׁהֵם קָשִׁים כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה מַה כְּתִיב בָּהֶם (שמות י״ט:ט״ז): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְאֶה לָהֶם כָּל נִסַּי וּלְוַאי לֶהֱנֵי וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְיִחַר אַפִּי בָּהֶם וַאֲכַלֵּם וְכִי משֶׁה הָיָה תּוֹפֵשׂ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן הַנִּיחָה לִי שֶׁאַכֶּנּוּ וְהָיָה פַּדְגּוֹג עוֹמֵד בַּחוּץ אָמַר הַפַּדְגּוֹג הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ לִפְנִים בַּקִּיטוֹן לָמָּה הוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵלֵךְ וַאֲפַיְסֶנוּ עַל בְּנוֹ לְכָךְ הוּא מְצַעֵק הַנִּיחָה לִי כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי אָמַר משֶׁה מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲפַיֵּס עַל יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי מִיָּד הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים הֱוֵי וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו:
בראשית רבה מ״ד:כ״ב - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית טו, יח), רַבִּי יוּדָן וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, חַד אָמַר הָעוֹלָם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא לֹא גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר אֶחָד הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחָד הָעוֹלָם הַבָּא גִּלָּה לוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר עַד הַיּוֹם הַהוּא גִּלָּה לוֹ. (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי וגו', רַב הוּנָא וְרַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַף מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר (תהלים קז, ב): יֹאמְרוּ גְאוּלֵי ה', אֲשֶׁר הוּא גוֹאֲלָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר גְּאָלָם. אָמַר רַבִּי אָבוּן כִּי פּוֹדֶה ה' אֶת יַעֲקֹב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (ירמיה לא, י): כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב. רַבָּנָן אָמְרֵי (זכריה י, ח): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם. כִּי אֶפְדֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי פְדִיתִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (ישעיה ד, ה): וַיִּבְרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיוֹן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּבָרָא, כְּבָר הִיא בְּרוּאָה וּמְתֻקֶּנֶת.
בראשית רבה כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת וגו', (משלי טז, כח): אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִפֵּךְ דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ. וְנִרְגָּן, שֶׁרִגֵּן דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר (בראשית ג, ד): לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהִפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִיָּד נִתְקַלֵּל. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו', עִם אָדָם נָשָׂא וְנָתַן, עִם חַוָּה נָשָׂא וְנָתַן, וְעִם נָחָשׁ לֹא נָשָׂא וְנָתַן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ זֶה רָשָׁע בַּעַל תְּשׁוּבוֹת, וְאִם אוֹמַר אֲנִי לוֹ עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, אַתָּה צִוִּיתָ אוֹתָם וַאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתָם, מִפְּנֵי מָה הִנִּיחוּ צִוּוּיָךְ וְהָלְכוּ לָהֶם אַחַר צִוּוּיִי, אֶלָּא קָפַץ עָלָיו וּפָסַק לוֹ אֶת דִּינוֹ.
משנה תורה, הלכות תשובה ט׳ - הטקסט מספריא
מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא שנאמר למען ייטב לך והארכת ימים והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך ואם לא תשמעו יקרה אתכם כך וכל אותן הדברים בעולם הזה כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית כל אותן הדברים אמת היו ויהיו ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות ואע"פכן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות אלא כך הוא הכרע כל הדברים הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו עץ חיים היא וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה וצדקה תהיה לנו וגו':וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעת ונעסוק בהבלי הזמן כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה שהן חזקו ידיהם לבעוט ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי שיאבדו ברשעם הוא שכתוב בתורה תחת אשר לא עבדת את ה' וגו' ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך ונמצאתם זוכין לשני העולמות לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים אין לו במה יזכה שנאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצות כדי שתאבדו מחיי העולם הבא ונמצא שאבדתם שני עולמות שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצות שבהן זוכין לחיי העולם הבא.
ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.
לקוטי תורה, מטות ד׳ - הטקסט מספריא
ושמע אביה את נדרה. להבין ענין דקדוקי סופרים שאנו רואים כמעט שכל התלמוד מלא מהלכות וחומרו׳ שהחמירו חז״ל והוסיפו כמה גדרים וסייגים לתורה שבכתב. והענין מובן כמ״ש רז״ל ע״פ כי טובים דודיך מיין אמרה כנס״י ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה. פי׳ יינה של תורה הוא פנימית התורה וסודותיה כמשארז״ל נכנס יין יצא סוד ד״ס ערבים על כנס״י יותר מסודות התורה כי כל הגדרים והחומרות שבדברי רז״ל ודרכי מוסר שבאגדות ופרקי אבות כולם נמשכים מבחינת אהבה רבה כמ״ש אהבתי אתכם אמר ה׳ (ועמ״ש ע״פ כי אהבך ה׳ אלקיך בד״ה לא אבה), כמו למשל אדם מחמת אהבתו על בנו מדקדק עמו יותר להוסיף עליו שמירה מעולה בסייגים וגדרים בכל האפשרי בע״כ שיהיה מנוקה מכל וכל וכן חפץ מאד שימצא חן ושכל ביתר שאת. וכמו למשל מרגליות מה שהיא יקרה ביותר שומרה ביותר שמירה מעולה כלי בתוך כלי. כך מחמת גודל אהבתו ית׳ אלינו מחמיר ומדקדק עלינו בדקדוקי סופרים שהן המה דברי תורתו הנמשכות מאה״ר בסייגים וגדרים לזכותינו לטוב לנו שנהיה נקיים לפניו ית׳ (עמ״ש מזה ע״פ שחורה אני ונאוה ועיין ברבות ר״פ שמות גבי ואוהבו שחרו מוסר). והנה בזמן שבהמ״ק היה קיים היה סגי בדאורייתא כי היתה נאמנה את ה׳ רוחנו ולא משכנו חבלי עבותות אהבתנו לתאוות גשמיות והיה בנקל להיות אהבת ה׳ קבועה בלב כל איש להיות בהתלהבות לעבודת ה׳ ותורתו גם מבלי שנתעורר מזה אהבה רבה אך דור אחר דור כי נתמעטו הלבבות השלימות בעבודת ה׳ באהבה עזה ברשפי אש ונכוינו באש זרה באהבות ותאוות גופניות וכ״כ גברו עלינו עד אשר לא נוכל לעבוד ה׳ באהבה בלתי שנתעורר מזה אהבה רבה ע״י דקדוקי סופרים וחומריהם בכל פרטיהם הן בבחינת סור מרע בכל החומרות שבגמרא ופוסקים והן בבחינת ועשה טוב בדברי מוסר שבאגדות ומילי דאבות עין טובה שיראה את חבירו בטוב עין ורעת רעהו אל יחשוב בלבו וכן לב טוב וחבר טוב כו׳. (ועמ״ש בד״ה כה תברכו את בנ״י בפי׳ איך לא אשא פנים לישראל כו׳ והם מדקדקים על עצמן עד כזית כו׳. נמצא שע״י שכנס״י מדקדקים על עצמן להחמיר ע״ע ביותר ממ״ש בתשב״כ מזה נמשך בחי׳ ישא ה׳ פניו שהוא בחינת אהבה רבה שלמעלה מההשתלשלות כו׳ ונמשך בחי׳ זו אליך ממש להיות גילוי אה״ר זו גם באדם וכמ״ש ג״כ בד״ה שחורה אני ונאוה הנ״ל שעי״ז תתעלה הנפש הבהמית ג״כ כו׳ ע״ש. ועמ״ש בפ׳ מקץ סד״ה כי אתה נרי גבי והנה בדורות הראשונים כו׳ אבל דורות האחרונים כו׳. וזהו והוי׳ יגיה חשכי כו׳ וע״ש שהוא מלמעלה מסדר ההשתלשלות וזהו ענין ישא ה׳ פניו אליך והיינו ע״י שמדקדקים על עצמן וכמ״ש ברע״מ בפ׳ פינחס) (דרל״ח ע״ב) שהוא בחי׳ ישאהו על אברתו שהוא למעלה ממה שנמשך ע״י רמ״ח פקודין דאינון רמ״ח אברין דמלכא ועי׳ בגמ׳ במגילה (דף כ״ז ע״ב ודכ״ח ע״א) גבי ובמה הארכת ימים כו׳ יעו״ש. ועמ״ש במ״א בפי׳ כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו כו׳. וזהו שכתוב ושמע אביה את נדרה כו׳ הניא אביה אותה שהאב מפר את הנדר כי מבחי׳ אהבה רבה הוא מפר כתרגומו מבטל כל האיסורים והקישורים אשר כנס״י היא אסורה וקשורה ואין חבוש מתיר עצמו כ״א ע״י מדת אהבה רבה בחי׳ אביה. (וענין האיסורים שהיא אסורה וקשורה בהן י״ל דהיינו חלישת כח הנפש שאין בכחה לצאת מנרתקה ומאסרה כו׳ חומריות הגוף ונה״ב וכמ״ש במ״א בד״ה בחדש השלישי בפ׳ יתרו ושם נת׳ שע״י התורה נמשך כח ועוז לנפש לבטל קישורים אלו כו׳ ובמ״א נתבאר דקישורים אלו נקרא סירכות ברע״מ שהנפש מסתבכת בהם ועי״ז אינה יכולה לעלות כו׳ בד״ה פי׳ הפסוק מי אל כמוך, וי״ל שהפרת נדרים ביוהכ״פ היינו שע״י התשובה נמשך בחי׳ הפרת וביטול הקישורים וגילוי האה״ר בנפש כו׳. ועוד י״ל בענין שהאב מפר והוא ע״ד מ״ש בזהר פ׳ אמור) (ד״ק ע״ב) גבי בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלי מבי אימא, כי מבחי׳ הבינה והדעת נמשך להיות אתכפיא סט״א. וזהו ענין הנדרים סייג לפרישות, אבל להיות אתהפכא חשוכא ממש לנהורא א״א להיות מבחי׳ בינה שמינה דינין מתערין, אלא מבחי׳ חכמה עילאה והחכמה תחיה והוא הביטול שלמעלה מהשגה ודעת כו׳ כמבואר בד״ה ראה אנכי נותן.
וזהו שהאב מפר ומהפך חשוכא לנהורא ומבחי׳ זו נמשך ג״כ בחי׳ ואם היו תהי׳ לאיש הנזכר למעלה וע׳ בזהר שם. אך פי׳ ושמע אביה את נדרה היינו שע״י אתכפייא בתחלה שזהו ענין הנדרים מזה נמשך אח״כ גילוי בחי׳ אביה להיות אתהפכא חשוכא לנהורא. ועיין עוד מענין בחינת אביה בפרדס שער חמישי פ״ג. וז״ש ג״כ וידבר משה אל ראשי המטות כו׳ לאמר זה הדבר כו׳ שע״י לאמר זה הדבר שמבחינת משה על ידי זה יוכל להתיר הנדר כו׳ גם ראשי המטות הוא בחי׳ רעותא דליבא אה״ר וכמבואר למעלה:
בראשית רבה ס״ה:כ׳ - הטקסט מספריא
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּלֹּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים כא, יח): אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִין. הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּימֵי יָרָבְעָם, קוֹל בְּכִי שֶׁהָרְגוּ מֵהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָה אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם נִגַף, וַהֲלֹא לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָה, וְלָמָּה נִגַּף, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פָּנִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקְלָה צוּרָתָן, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. וְאֵין מְעִידִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה יָמִים. עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה טו, ח): עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל שֶׁבִּזָּה לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כא, י): וְעִמָּכֶם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בְּלִיַּעַל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁחִסְדָּם בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְיָדוֹ וְלֹא בִּטְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם, וּכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב (מלכים א יכ, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מֶלֶךְ עַל יְדֵי שֶׁהוֹנָה מֶלֶךְ כָּמוֹהוּ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב וְנִגַּף, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה הֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
תניא, ליקוטי אמרים ט״ו - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״.
שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״ לְ״צַדִּיק״ הוּא, שֶׁ״עוֹבֵד״ הוּא לְשׁוֹן הֹוֶה – שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה, שֶׁהִיא הַמִּלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר הָרָע, לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וּלְגָרְשׁוֹ מֵהָ״עִיר קְטַנָּה״ שֶׁלֹּא יִתְלַבֵּשׁ בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עֲבוֹדָה וְעָמָל גָּדוֹל לְהִלָּחֵם בּוֹ תָּמִיד, וְהַיְינוּ – הַבֵּינוֹנִי.
אֲבָל הַצַּדִּיק, נִקְרָא ״עֶבֶד ה׳״ – בְּשֵׁם הַתּוֹאַר, כְּמוֹ שֵׁם חָכָם אוֹ מֶלֶךְ, שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה חָכָם אוֹ מֶלֶךְ, כָּךְ זֶה, כְּבָר עָבַד וְגָמַר לְגַמְרֵי עֲבוֹדַת הַמִּלְחָמָה עִם הָרָע, עַד כִּי וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלֶךְ לוֹ, וְלִבּוֹ חָלַל בְּקִרְבּוֹ.
וּבַבֵּינוֹנִי יֵשׁ גַּם כֵּן שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת: ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״, וַ״אֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – אֵינוֹ רָשָׁע, כִּי לֹא עָבַר מִיָּמָיו שׁוּם עֲבֵירָה קַלָּה, וְגַם קִיֵּים כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּימָן, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם, וְלָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא.
אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה שׁוּם מִלְחָמָה עִם הַיֵּצֶר לְנַצְּחוֹ, עַל יְדֵי אוֹר ה׳ הַמֵּאִיר עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ הַשַּׁלִּיט עַל הַלֵּב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יִצְרוֹ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ כְּלָל לְבַטְּלוֹ מִתּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לִלְחוֹם עִמּוֹ כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁהוּא מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ בְּטִבְעוֹ מִתּוֹלַדְתּוֹ עַל יְדֵי תִּגְבּוֹרֶת הַ״מָּרָה שְׁחוֹרָה״, וְכֵן אֵין לוֹ מִלְחָמָה מִתַּאֲוַת נָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצוּנָּן בְּטִבְעוֹ, וְכֵן בִּשְׁאָר תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה – הוּא מְחוּסַּר הֶרְגֵּשׁ הֲנָאָה בְּטִבְעוֹ.
וְלָכֵן, אֵין צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן כָּל כָּךְ בִּגְדוּלַּת ה׳, לְהוֹלִיד מִבִּינָתוֹ רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה׳ בְּמוֹחוֹ – לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְאַהֲבַת ה׳ בְּלִבּוֹ – לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, אֶלָּא דַּי לוֹ בְּאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת אֲשֶׁר בְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ ״אוֹהֲבֵי שְׁמוֹ״.
וְלָכֵן אֵינוֹ נִקְרָא ״עוֹבֵד״ כְּלָל, כִּי אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת, אֵינָהּ פְּעוּלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ כְּלָל, אֶלָּא הִיא יְרוּשָּׁתֵנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְכֵן אַף מִי שֶׁאֵינוֹ מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ בְּטִבְעוֹ, רַק שֶׁהִרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמוֹד בְּהַתְמָדָה גְדוֹלָה, וְנַעֲשָׂה הַהֶרְגֵּל לוֹ טֶבַע שֵׁנִי, דַּי לוֹ בְּאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת זוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לִלְמוֹד יוֹתֵר מֵרְגִילוּתוֹ.
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, דְּ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״ – הַיְינוּ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים וְאֶחָד, וְ״לֹא עֲבָדוֹ״ – הַיְינוּ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים לְבַד.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁבִּימֵיהֶם הָיָה הָרְגִילוּת לִשְׁנוֹת כָּל פֶּרֶק מֵאָה פְעָמִים, כִּדְאִיתָא הָתָם בַּגְּמָרָא מָשָׁל מִשּׁוּק שֶׁל חַמָּרִים שֶׁנִּשְׂכָּרִים לְעֶשֶׂר פַּרְסֵי בְּזוּזָא וּלְאַחַד עָשָׂר פַּרְסֵי בִּתְרֵי זוּזֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹתֵר מֵרְגִילוּתָם, וְלָכֵן, זֹאת הַפַּעַם הַמֵּאָה וְאַחַת, הַיְתֵרָה עַל הָרְגִילוּת שֶׁהוּרְגַּל מִנְּעוּרָיו – שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, וְעוֹלָה עַל גַּבֵּיהֶן בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, לִהְיוֹת נִקְרָא ״עוֹבֵד אֱלֹהִים״; מִפְּנֵי שֶׁכְּדֵי לְשַׁנּוֹת טֶבַע הָרְגִילוּת, צָרִיךְ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה לַה׳ עַל יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ בְּמוֹחוֹ, לִשְׁלוֹט עַל הַטֶּבַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי הַמָּלֵא דַּם הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִיפָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הוּא הַטֶּבַע, וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה תַמָּה לַבֵּינוֹנִי.
אוֹ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה הַמְסוּתֶּרֶת שֶׁבְּלִבּוֹ, לִמְשׁוֹל עַל יָדָהּ עַל הַטֶּבַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, שֶׁזּוֹ נִקְרָא גַּם כֵּן עֲבוֹדָה, לְהִלָּחֵם עִם הַטֶּבַע וְהַיֵּצֶר, עַל יְדֵי שֶׁמְּעוֹרֵר הָאַהֲבָה הַמְסוּתֶּרֶת בְּלִבּוֹ.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵין לוֹ מִלְחָמָה כְּלָל, אֵין אַהֲבָה זוֹ מִצַּד עַצְמָהּ נִקְרֵאת עֲבוֹדָתוֹ כְּלָל:
רמב"ן על בראשית ב׳:י״ז - הטקסט מספריא
לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ מִן הַפְּרִי יַזְהִירֶנּוּ, כִּי הָעֵץ אֵינוֹ נֶאֱכָל. וְכֵן אָמַר לְמַטָּה (בראשית ג':ג') "מִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן", וְכָמֹהוּ "וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ" (מלכים ב יח לא) וְכֵן "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה" (בראשית ג':י"ז) תֹּאכַל פִּרְיָהּ:
בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת בְּעֵת שֶׁתֹּאכַל מִמֶּנּוּ תִּהְיֶה בֶּן מָוֶת, וְכָמוֹהוּ "בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת" (מלכים א ב מב), שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיָּמוּת מִיָּד בּוֹ בַּיּוֹם, וְאֵין הַכַּוָּנָה לִידִיעָה בִּלְבַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּמוּת, כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ כֻּלָּם, אֲבָל הַכַּוָּנָה כִּי בְּעֵת שֶׁיֵּצֵא יִהְיֶה חַיָּב מִיתָה לַמֶּלֶךְ וְהוּא יָמִית אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה. "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ" (במדבר ד כ), "וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" (ויקרא כב ט), אֵין עִנְיָנָם אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ חַיָּבִים מִיתָה, וְיָמוּתוּ בְּחֶטְאָם זֶה. וְעַל דַּעַת אַנְשֵׁי הַטֶּבַע הָיָה הָאָדָם מְעֻתָּד לְמִיתָה מִתְּחִלַּת הַיְּצִירָה, מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ מֻרְכָּב, אֲבָל גָּזַר עַתָּה שֶׁאִם יֶחֱטָא יָמוּת בְּחֶטְאוֹ כְּדֶרֶךְ חַיָּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם בַּעֲבֵרוֹת, כְּגוֹן זָר הָאוֹכֵל תְּרוּמָה (ויקרא כט ט) וּשְׁתוּי יַיִן (שם י ט) וּמְחֻסַּר בְּגָדִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ (שמות כח מג) וְזוּלָתָם, שֶׁהַכַּוָּנָה בָּהֶם שֶׁיָּמוּתוּ בְּחֶטְאָם טֶרֶם בֹּא יוֹמָם. וּלְכָךְ אָמַר בָּעֹנֶשׁ, "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" בְּטִבְעֲךָ (בראשית ג':י"ט). וְגַם מִתְּחִלָּה הָיָה אוֹכֵל מִפְּרִי הָעֵץ וּמִזֶּרַע הָאָרֶץ, אִם כֵּן הָיְתָה בּוֹ הַתָּכָה וְסִבַּת הֲוָיָה וְהֶפְסֵד. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (עיין שבת נה) אִלְמָלֵא שֶׁחָטָא לֹא מֵת לְעוֹלָם, כִּי הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנִית נוֹתֶנֶת לוֹ חַיִּים לָעַד, וְהַחֵפֶץ הָאֱלֹהִי אֲשֶׁר בּוֹ בְּעֵת הַיְּצִירָה יִהְיֶה דָּבֵק בּוֹ תָּמִיד וְהוּא יְקַיֵּם אוֹתוֹ לָעַד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּמִלַּת "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (לעיל א ד). וְדַע כִּי אֵין הַהַרְכָּבָה מוֹרָה עַל הַהֶפְסֵד אֶלָּא לְדַעַת קְטַנֵּי אֲמָנָה כִּי הַבְּרִיאָה הִיא בְּחִיּוּב, אֲבָל לְדַעַת אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה הָאוֹמְרִים כִּי הָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ בְּחֵפֶץ אֱלֹהִי פָּשׁוּט, גַּם הַקִּיּוּם יִהְיֶה בּוֹ לָעַד כָּל יְמֵי הַחֵפֶץ, וְזֶה אֱמֶת בָּרוּר. אִם כֵּן "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", שֶׁאָז תִּהְיֶה בֶּן מָוֶת, לֹא תִּתְקַיֵּם לָעַד בְּחֶפְצִי, וְהָאֲכִילָה הָיְתָה לוֹ מִתְּחִלָּה לְעֹנֶג. וְיִתָּכֵן שֶׁפֵּרוֹת גַּן עֵדֶן נִבְלָעִים בָּאֵבָרִים כַּמָּן וּמְקַיְּמִים אֶת אוֹכְלֵיהֶם, וְכַאֲשֶׁר גָּזַר עָלָיו "וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" וּבְזֵעַת אַפָּיו יֹאכַל לֶחֶם הָאֲדָמָה, הָיָה זֶה סִבָּה לַהֶפְסֵד, כִּי עָפָר הוּא וְעָפָר יֹאכַל וְאֶל עָפָר יָשׁוּב:
רש"י על ירמיהו ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
זָכַרְתִּי לָךְ. אִם הֱיִיתֶם שָׁבִים אֵלַי, תַּאֲוָתִי לְרַחֵם עֲלֵיכֶם, כִּי זָכַרְתִּי חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וְאַהֲבַת כְּלִילַת חֻפָּתֵךְ, שֶׁהִכְלַלְתִּיךְ לְחֻפָּה; וְלָשׁוֹן הַכְנָסָה הוּא. כְּלוּלֹתָיִךְ נוֹצִי״שׁ בְּלַעַ״ז. וּמַה הוּא חֶסֶד נְעוּרַיִךְ? לֶכְתֵּךְ אַחַר שְׁלוּחַי, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן; מֵאֶרֶץ נוֹשָׁבֶת (שמות טז:לה) יְצָאתֶם לַמִּדְבָּר, וְאֵין צֵדָה לַדֶּרֶךְ, כִּי הֶאֱמַנְתֶּם בִּי (מכילתא בא פסחא יד):
מצוטט ב־33 עמודים
תורת מנחם 17
- ג - שנת תשי"א - חלק שני ‹ בס"ד. ל"ג בעומר, ה'תשי"א סה"מ תרל"ח ע' קמז
- כ - שנת תשי"ז - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ז סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ. סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- כח - שנת תש"כ - חלק שני ‹ בס"ד. י"ב תמוז, ה'תש"כ סה"מ תרל"ח ע' קמז
- כח - שנת תש"כ - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תש"כ. סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי*, ה'תשכ"ה סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ בהר, כ"ף אייר, ה'תשכ"ה סה"מ תרל"ח ע' קנב
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ח סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- נה - שנת תשכ"ט - חלק שני ‹ ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ט סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ יום ג' פ' בהר-בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תשכ"ט סה"מ תרל"ח ע' קנב
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ אחרון של פסח, ה'תש"ל סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תש"ל סה"מ תרל"ח ע' קנב
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת יום א' פ' בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תש"ל סה"מ תרל"ח ע' קנב
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל סה"מ תרל"ח ע' קנב
- סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשל"א סה"מ תרל"ח ע' קנב
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ שיחת ש"פ צו, פ' פרה, כ"ף אדר שני, ה'תשל"ג סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג סה"מ תרל"ח ס"ע קנב
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 16
- תר"ם ח"א ‹ מאמרים ‹ [גדולה תשובה] ואמנם כו' ‹ קג סה"מ תרל"ח ע' קמח
- תר"ם ח"א ‹ מאמרים ‹ מצה זו ‹ קיט סה"מ תרל"ח ע' קמט
- תר"ם ח"א ‹ מאמרים ‹ ויובן כו' בינה יתירה כו' חכמות בחוץ ‹ קסה סה"מ תרל"ח ע' קנג
- תר"ם ח"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ ישקני מנשיקות פיהו ‹ רפט סה"מ תרל"ח ע' קמט
- תר"ם ח"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ גדולה מילה ‹ שכ סה"מ תרל"ח ע' קנג
- תר"ם ח"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ גן נעול ‹ שנו סה"מ תרל"ח ע' קנג
- תר"ם ח"א ‹ הנחות ‹ כמים הפנים ‹ תכו סה"מ תרל"ח ע' קנד
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ קדש ישראל לה' ‹ טז סה"מ תרל"ח ע' קנב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ כי תשא את ראש בנ"י ‹ קיח סה"מ תרל"ח ע' קנב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ והנה תורה ‹ רמא סה"מ תרל"ח ע' קנג
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וחג הקציר בכורי מעשיך ‹ שכו סה"מ תרל"ח ע' קנג
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וחג הקציר בכורי מעשיך ‹ של סה"מ תרל"ח ע' קמט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ וברך את לחמך ‹ תלה סה"מ תרל"ח ע' קמט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ כי תשא ‹ תמג סה"מ תרל"ח ע' קנב
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ זאת תהי' תורת המצורע ‹ תפ סה"מ תרל"ח ע' קמח
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ והי' אמונת עתיך ‹ תקסא סה"מ תרל"ח ע' קנג

