ערבים עלי דברי דודיך
שפטערבים עלי דברי דודיך
ש"פ שלח תר"ם לפ"ק
ערבים עלי דברי דודיך1 (פי' ד"ס) יותר מיינה ש"ת2, ונת"ל שהו"ע בינה יתירה שנתנה באשה4 יותר מבאיש, דמל"ת הם השגת השלילה3 אבל ז"מ דרבנן5 הם קום ועשה ודוחה יניקת החיצונים וכמו מצות נט"י שהיא עשי' ודוחה יניקת החיצונים. והנה להבין ענין מצות נט"י צ"ל תחילה שם נטיל"ת ידים דוקא, ולכאו' שצהול"ל רחיצת ידים6, והנה יש מפרשים שפי' מפני שהכלי נק' נטלא7 לכן קוראין זה נט"י ובאמת דוחק לומר כן דהכלי הוא פרט א' מהפעולה והעיקר הוא המים ולמה נק' ע"ש הכלי דוקא וקבעו הברכה כן, אך הנה נטילת ידים הוא ע"ש שמגביהים את הידים עי"ז וכמ"ש שאו ידיכם קדש8, נשיאות כפיים9 וינטלם וינשאם10.
וביאור ענין דהנה כתי' שאו ידיכם קדש ופי' בזהר אתר עילאה דמתמן נחלא עמיקא נפק11, ופי' המפר'12 אתר עילאה חכ'13 אבא, נחלא עמיקא בינה (ובפ"א14 והוא כמ"ש ונהר יוצא מעדן15, ושמו דההוא נהר יובל שמו16 והוא בחי' יובל שנק' קדש וכמ"ש17 כו'), דהנה מדות דאצי' הגם דכתי' לא יגרך רע18 מ"מ כשיורדים בבי"ע נשתלשל מזה רע וכמו ידים שגדילים צפרנים וכמ"ש וירא כי לא יכול לו19 דטעה ביעקב דסבור ששרשו ממדות ושם יש יניקת החיצונים אבל באמת יעקב הוא י' עקב20 שהוא בחי' חכ'21, אך במדות יש יניקת החיצונים וזהו"ע נט"י שממשיכים מבחי' חכ' וכתי' ימותו ולא בחכ'22 דשם לא יש יניקת החיצונים וכמו"כ מהנהר ג"כ לא יש יניקת החיצונים דבעצם הבינה לא הי' שבה"כ23 כ"א בז"ת דבינה אבל לא בג"ר לכן משם נמשך לדחות החיצונים, ויובן זה ע"ד דוגמא מז' קני מנורה והי' הדלקת הנרות והטבת הנרות והכל מכוון א', ז' נרות הם (ז' או ו')24 מדות וכמ"ש לך שצאה' הגדולה הגבורה25 והת"ת והנצח וההוד, אך במדות את זלעו"ז עשה אלקים26 וכמו שיש ז' מדות בקדושה כמו"כ יש ז"מ בלעו"ז דמאהבה דקדושה נמשך בריבוי השתל' תאווה זרה ומיראה נמשך יראה רעה וכעס שכ"ז מגבו' ומת"ת נמשך ענין ההתפארות וכמו"כ מכולם, ואהרן כהנא רבא הי' מדליק את הנרות היינו שהמשיך בהם בחי' חכ' ואינו שייך אז יניקת החיצונים, ובלילה שהוא זמן החשך צריכים ז' נרות דאור הוא חכ'28 ולכן אז שהוא זמן יניקת החיצונים צריכים ריבוי אור וביום שיניקת החיצונים אינו כ"כ לא הי' רק ב' נרות27, וזהו בעולם שהוא בהמ"ק ובזמן שהי' בלילה וכמו"כ הוא בנפש29 וכמ"ש בהעלותך את הנרות30 נר הוא נשמה וכמ"ש נר ה' נשמת אדם31 ואהרן מעלה את הנרות הגם דנשמה שנתת בי טהורה היא מ"מ ירדה דרך בחי' בראת32 יצרת נפחת צריכים להעלים33 אותם וכמו בבהמ"ק כתי' בהעלותך את הנרות הגם שנתן בהם שמן ואור ה"ז המשכה ומ"מ נק' העלאה והיינו מפני שעי"ז מעלים אותם, וכמו"כ כאן שממשיך בחי' חכ' ועי"ז מעלה אותם, וזהו נט"י שמעלה את הידים וכמו נשיאות כפים וכמ"ש שאו ידיכם קדש וכמו וינטלם וינשאם.
אך צ"ל מה שייך נט"י ללחם חולין34, דללחם תרומה קודש שייך נט"י35 אבל מה שייך נט"י ללחם חולין. והענין דהנה לחם שרשה מחסד דאצי' לכן אומרים הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד36, הגם דמשה תקן ברכת הזן37 וא"כ קאי על בחי' לחם מן השמים, ומ"מ אומרים עתה ג"כ ברכת הזן, ומתרצים מפני דלחם מן הארץ שצבשרשו מן לחם מהשמים (בפ"א טל מן) ושרשו מחסד דז"א (ר"ל שרש לחם מן הארץ הוא מחסד ועוד יש לו שרש מטל ומן כנ"ל), וכדי שיתגשם ויהי' לחם הוא ע"י שיורד בבי"ע וזהו"ע מעשה בראשית, דמעשה הוא כמ"ש על כל שבח מעשה ידיך38 וצ"ל מה שייך מעשה למעלה, והלא לא בעמל לא ביגיעה39 ברא הקב"ה את עולמו כ"א במאמר וברוח פיו, אלא כמו שמעשה למטה הוא כח האחרון שבאדם והוא נפרד דדיבור נראה כמו שהוא נפרד אבל באמת אינו נפרד אבל מעשה הוא נפרד וכמו"כ למעלה מעשה הוא בחי' אחרונה (אבל באמת אין לך דבר שחוץ ממנו), וזהו שיש הפרש בין ששת ימי המעשה לשבת, דכשם שיש הפרש בגשמית דבשיה"מ יש מלאכת הזורע והחורש40 והקוצר והמעמר כו', והו"ע הבירורים ובשבת בורר אסור41 מפני שנברר ממילא, וכמו"כ בעבודה יש הפרש בין אתכפי' לאתהפכא דשיה"מ העבודה בדרך אתכפי' ובשבת העבודה בדרך אתהפכא, הרי שרש הלחם מחסד דרועא ימינא42 שהוא בחי' ידים, והנה בידים יש אצבעות, דהנה חסד כמו שהוא למעלה הוא בחי' יד (ויש בזה כמה מדרי'), אך כדי שיבוא למטה צריך להתחלק לחלקים וכמו חסד שבחסד גבו' שבחסד כו', ולפ"ז ה' אצבעות דיד ימין ויד שמאל הם ה"ח וה"ג43 ויש חסד שבגבו' גבו' שבגבו' וחסד שבחסד וגבו' שבחסד, ועל האצבעות יש צפרנים, והנה הצפרנים הם דין ויש שהם דבוקים בבשר ויש מה שחוץ לבשר.
והענין דהנה ארז"ל לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל44, דאברהם הי' מרכבה למדת החסד45 וכמ"ש46 בפרד"ס47 בשם ס' הבהיר48 אמרה מדת החסד לפני הקב"ה49 כל ימי היות אברם בארץ50 לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי, ומפרשים עומד ומשמש שהי' מחלי"ף מקו"ם מדות החסד51 וז"ש דלא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי כלל ולכן הי' מאכיל ומשקה לכל שצגאפי' לערביים52, וכמו אברהם למטה כמו מדות החסד למעלה. והנה מי שהוא וותרן משפיע לכל53 אפי' למי שאינו ראוי כלל וכלל וכמו אברהם שאמר לו ישמעאל יחי' לפניך54, הגם שהי' בנו מ"מ ידע איכותו ומהותו55, ומכ"ש אחר שא"ל שרה גרש את האמה הזאת56 ואת בנה, למה כתי' וירע הדבר בעיניו57, ומהו אומרו לו ישמעאל יחי' לפניך, אך זה מצד מדות החסד צריכים להשפיע אפי' למי שאינו ראוי דמאחר שיש הבחנה בין זה לזה ה"ז קצת דין ומצד החסד צריכים להשפיע לכל, וזהו הצפרנים שגדילים על האצבעות כדי שיומשך למקום הראוי דוקא. ויובן זה מענין ג' מיני חשמלים שהי' לאדה"ר58 דלבושו הי' מצפרנים59 ובזה הי' מדרי' חלוקות כמו שהי' קודם60 כשהי' בג"ע שעז"נ כתנות אור באלף61, ואח"כ נשארו הצפרנים רק על ראשי האצבעות, והנה אי' בכהאריז"ל62 שלא נטעה לאמר דהצפרנים הם קליפה דהם דין דקדושה63 והצפורן שדבוק לבשר הוא קדושה ומה שיוצא לחוץ לבשר הוא קליפה, ויש בזה חילוקי' מה שכנגד הבשר ושלא כנגד הבשר, וזהו שארז"ל מצוה לקוץ הצפרנים בע"ש64 כדי שלא ינקו הקליפות ע"י אמצעות ק"נ דהצפורן הדבוק לבשר שצדהוא נוגה65 לכן הוא מבריק והצפרנים שחוץ לבשר הם קליפות ויונקים מקדושה ע"י אמצעות ק"נ, לכן האסור גדול כ"כ לגדל הצפרנים66 מפני שממשיך מקדושה לסט"א, והזמן הוא בע"ש מפני דאז כל דינין מתעברין מיני'67 וכ"א מישראל הוא קומה שלמה68 לכן צריך לקוץ את הצפרנים.
ולהבין זה ע"ד העבודה הנה ארז"ל ת"ח צ"ל70 שמינית שבשמינית69 מגה"ר דכתי' כלו ס"ג יחדיו נאלחו71, סג הוא גס72 וצ"ל חלק א' מס"ד, והו"ע ויגבה לבו בדרכי ה'73, דאפי' מי שהוא עובד ה' באמת לאמתו ובטל לאלקות מ"מ מה שחושב דכשעובד ה' הוא עושה נח"ר ליוצרו ולהיפך כשאינו עובד כו' (בפ"א וכאלו פורע חובו), ה"ז גסות, אך לא סגי בלא"ה דצריך להיות קצת גסות זה אינו לפי כבודו ועי"ז לא יפול ברע ח"ו, אך דוקא ס"ד ולא ס"ג דהוא ג"ס אף דס"ד הוא רק חלק א' פחות מס"ג אך העיקר דלא גס דהיינו ס"ג, ומעטרא לי' כסאסאה לשבולתא, סאסאה פי' בערוך74 שהוא חוט דקין שלמעלה מהשבולת ויש בהם שינים דקים מאד, והיינו שבתחלת עבודה צ"ל חלק שמינית כו' (ובפ"א אך אח"כ כשהוא בטל באמת א"צ לזה כלל), וכמו"כ ענין הציפורן הוא שלא יומשך למקום שאינו ראוי, ועוי"ל ענין הצפורן דהנה יש ב' בחי' חשמל א' המבדיל בין קדש לחול וכמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין קדש לקדה"ק75 והוא כמו משל לשכל עמוק שהוא מסתיר על השכל והוא סיבת הגילוי דמבלעדו לא יובן השכל76 מפני עומקו, הב' ההבדלה שצהבין קדש לחול77, קדש הוא חכ' שהוא קדש מילי' בגרמי'78 וכן עצם הבינה הוא קדש דהשבירה הי' רק בז"ת דבינה אבל בג"ר לא הי' שום שבירה, וחול הוא בי"ע (וההבדלה הוא שלא יומשך) וזהו בד"כ מל"ת, וזהו הצפרנים כדי שלא יומשך אלא למקום הראוי. ועוד יש בדין הצפרנים דמה שנמשך להם וכמ"ש ואתה מחי' את כולם79 יומשך להם בצמצום, דמצד החסד אינו שייך כו' רק מצד בחי' השוה ומשוה קטן וגדול80, וזהו הצפרנים שיקבלו ע"י גבורות וצמצומים. וזהו"ע נט"י שלא יהי' יניקת החיצונים, הצפרנים שחוץ לבשר צריכים לגזוז ומכ"ש הצואה שתחת הצפורן שהוא חוצץ81 לגמרי. וזהו ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה ש"ת דחכמים כשראו סוכת דוד הנופלת82 תקנו נט"י כדי שלא יהי' יניקת החיצונים וזהו ערבים עלי ד"ס כו' דמל"ת הם לא דהיינו שב ואל תעשה לבד אבל מצות דרבנן כמו נט"י הם קום ועשה ופועלים לדחות הרע לכן ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה.
הערות
עמוד שפט
- 1. ערבים עלי דברי דודיך : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר הי"ד מהמשך מצה זו (פמ"ג — פמ"ה) שנדפס לעיל בחלק המאמרים [ושם הפתיחה: ויובן כו' ענין נט"י]. וש"נ.
- 2. ערבים עלי. . מיינה ש"ת : ע"ז לה, א וברש"י שם.
- 4. בינה יתירה שנתנה באשה : ראה נדה מה, ב. ב"ר רפי"ח.
- 3. ונת"ל. . דמל"ת הם השגת השלילה : ראה (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"מ ואילך.
- 5. ז"מ דרבנן : נסמן לעיל בהנחה ד"ה סמכוני באשישות הערות 82-83.
עמוד שצ
- 6. נטיל"ת ידים. . רחיצת ידים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1347.
- 7. שהכלי נק' נטלא : ראה שו"ע אדה"ז מהדו"ק הלכות נט"י ס"ד, ס"א. הלכות נט"י סקנ"ט, סכ"ד.
- 8. שאו ידיכם קדש : תהלים קלד, ב.
- 9. נשיאות כפיים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1349.
- 10. וינטלם וינשאם : ישע' סג, ט. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) שם הערה 1348.
- 11. אתר עילאה. . נפק : ראה זהר ויקרא יג, א.
- 12. ופי' המפר' : מק"מ שם.
- 13. חכ' : תיבה זו אינה ברורה כ"כ.
- 14. ובפ"א : ראה גם לעיל הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 80.
- 15. ונהר יוצא מעדן : בראשית ב, י.
- 16. ושמו. . יובל שמו : ראה זהר יתרו פג, א. אחרי נח, א. וראה גם בכורות נה, ב. ויק"ר ספכ"ב. ראה גם אוה"ת שה"ש כאן ע' תלח.
- 17. יובל שנק' קדש וכמ"ש : בהר כה, יב — יובל היא קדש תהי' לכם.
- 18. לא יגרך רע : ראה תהלים ה, ה. לקו"ת במדבר ג, ג.
- 19. וירא כי לא יכול לו : וישלח לב, כו. ראה גם לעיל הנחה ד"ה אל יתהלל החכם על יד הערה 17 ואילך. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אשריכם זורעי על כל מים על יד הערה 41 ואילך.
- 20. יעקב הוא י' עקב : ע"ח שער סדר אצי' ש"ג, פ"ב. ראה תו"א ר"פ ויצא. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז. וש"נ. תו"ח שמות ח"א יח, ב. וש"נ.
- 21. י'. . בחי' חכ' : ראה זהר בראשית לא, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשסד ובהנסמן לשם.
- 22. ימותו ולא בחכ' : איוב ד, כא. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"ג ובהערה 261.
- 23. דבעצם הבינה לא הי' שבה"כ : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פמ"ג ובהנסמן שם.
- 24. ז' נרות. . או ו') מדות : להעיר מלקו"ש הוספות חגה"ש כרך יג ע' 154 הערה ד"ה נרות. ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ס"ע 482 ואילך ובהערה 56. וראה גם הערה שלאח"ז.
עמוד שצא
- 25. לך ה' הגדולה הגבורה : דבהי"א כט, יא [ושם: והגבורה]. ומונה כאן רק ה'. וראה הערה שלפנ"ז.
- 26. אזלע"ז עשה אלקים : קהלת ז, יד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קלד.
- 28. דאור הוא חכ' : ראה זהר בראשית ל, ב. לקו"ת מטות פב, ג. וש"נ. שעה"י קכז, ב הערה 38. ש"א ד, א הערה 10.
- 27. ובלילה. . ז' נרות. . וביום. . ב' נרות : ראה לקו"ש בהעלותך כרך כג ע' 354. כרך יג ע' 193 ואילך. ובאג"ק שלו חי"ט ר"ע קיד. רשימות חוב' מז. עא. פ.
- 29. בעולם. . ובזמן. . בנפש : ראה ס"י פ"ג, מ"ג ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' נו ואילך. וש"נ. תו"ח וארא ח"א נג, ב ובהערה 13. סה"מ תרל"ח ע' מג. וש"נ.
- 30. בהעלותך את הנרות : בהעלותך ח, ב.
- 31. נר ה' נשמת אדם : משלי כ, כז. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"ד ואילך. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא'.
- 32. דנשמה. . טהורה. . בראת : ברכת אלקי נשמה (מברכות ס, ב). ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ו.
- 33. להעלים : אוצ"ל: להעלות.
- 34. נט"י ללחם חולין : ראה חולין קו, א. שו"ע אדה"ז הל' נט"י רסקנ"ח. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קמו.
- 35. דללחם תרומה. . נט"י : שבת יד, ב ואילך.
- 36. הזן. . ובחסד : נוסח ברכת המזון [כ"ה בסידור תפלה למשה להרמ"ק . ר"ש ראשקוב. קול יעקב. ועוד . בסידור אדה"ז: בחסד].
- 37. דמשה תקן ברכת הזן : ברכות מח, ב. ראה לקו"ת עקב יד, ב ואילך.
- א. אבל אולי נוסח ברהמ"ז היא הוספת המו"ל.
- ב. וכ"ה גם במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתנג. שע"ת ה, סע"ד. ש"א כו, ב. תו"ח בשלח ח"א קע, ב. אוה"ת שה"ש כאן ע' תלח. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פמ"ד.
עמוד שצב
- 38. על כל שבח מעשה ידיך : ברכת יוצר. ראה תו"א יתרו סז, א.
- 39. לא בעמל לא ביגיעה : ראה ב"ר פ"ג, ב. ספ"י.
- 40. הזורע והחורש : שבת עג, א.
- 41. ובשבת בורר אסור : ראה שו"ע אדה"ז הל' שבת סשי"ט. תו"א ח"ש טו, ג. בשלח סה, סע"ב ואילך. תשא קיג, א. מאמר ד"ה ברוך שעשה נסים (ט"ו תמוז) תש"כ.
- 42. מחסד דרועא ימינא : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 43. ה' אצבעות. . ה"ח וה"ג : מאו"א מערכת אצבעות סקמ"ט.
- 44. לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל : ראה פסחים נו, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קטו ואילך. וש"נ. שע"ת פה, ג ובהערה 14. תו"ח בא ח"א קכז, ד.
- 45. דאברהם. . החסד : ראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ד. וש"נ.
- 46. כמ"ש בפרד"ס : ראה שער טעם האצילות ש"ב, פ"ב. שער הכנויים שכ"ב, פ"ד (בשינוי קל). ראה גם סה"מ תרס"ג ח"ב ע' צא.
- 47. בפרד"ס : כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תרל"ח ע' קט הערה 293.
- 48. ס' הבהיר : סקצ"א (בשינוי קל). זח"א בהשמטות רסד, ריש ע"ב.
- 49. לפני הקב"ה : תיבות אלו לא הובאו שם.
- 50. בארץ : וכ"ה לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 10.
- 51. אברם. . מחלי"ף מקו"ם מדות החסד : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה גור ארי' יהודה הערה 52.
עמוד שצג
- 52. מאכיל ומשקה. . לערביים : ראה ב"מ פו, ב. תו"ח לך פג, ד הערה 57.
- 53. וותרן משפיע לכל : ראה הנסמן בסמוך הערה 55.
- 54. לו ישמעאל יחי' לפניך : לך יז, יח.
- 55. ידע איכותו ומהותו : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה גור ארי' יהודה פ"ב על יד הערה 45 ואילך ובהנסמן שם.
- 56. גרש את האמה הזאת : וירא כא, י [בהוספת תיבת: ”את" — ראה תו"ח ח"ש קכו, א ובהערה 8. אוה"ת ויקרא ח"א ע' צד].
- 57. וירע הדבר בעיניו : וירא שם, יא [ושם: מאד בעיני].
- 58. ג' מיני חשמלים שהי' לאדה"ר : ראה מק"מ לזהר ויקהל רח, ב בשם ספר א"י . הדרת מלך סכ"ג . ע"ח שער החשמל שמ"א, פ"א (הובא בתניא פ"ב).
- 59. לאדה"ר דלבושו הי' מצפרנים : ראה ב"ר פ"כ, יב . פדר"א פי"ד זהר ויקהל שם ת"ז בהקדמה י, סע"ב ואילך תנ"ח (צב, ב). רש"י בראשית ג, כא . ע"ח ונגיד ומצוה דלקמן הערה 66.
- 60. קודם : בגוכתי"ק ניתוסף: וכמו שהי' אחר. ומחק תיבת אחר. ולפי"ז לכאורה משמע שגם התיבות שלפנ"ז ”וכמו שהי'" מיותרות.
- 61. כתנות אור באלף : בראשית ג, כא. ראה ב"ר שם. ע"ח שער החשמל שם. לקמן ח"ב (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 143 ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תצג. וש"נ. שעה"י קמ, א ואילך ובהערה 10. לקו"ש ט"ו באב כרך כד ע' 58 בשולי היריעה.
- 62. אי' בכהאריז"ל : ראה בהמצויין בהערות שלפנ"ז.
- 63. דהצפרנים. . דין דקדושה : ראה מק"מ שם.
- 64. מצוה לקוץ הצפרנים בע"ש : ראה שו"ע או"ח הל' שבת סר"ס, ס"א ושם: מצוה. שו"ע אדה"ז שם ס"ב . פע"ח שער השבת שי"ח, פ"ג. שער הכוונות ענין רחיצת פניו ידיו ורגליו. של"ה מס' שבת קלח, א. נגיד ומצוה ח"ב כוונות המקוה ד"ה קציצת הצפרנים (ע' קטז ואילך). אור צדיקים הל' שבת סכ"ח, ס"ב. משנת חסידים מסכת יום הששי פ"ה, מ"ו. סידור ר"ש ראשקוב כוונת הלכות שבת. קול יעקב כוונת שבתי. מק"מ שם. סה"מ תרל"ב ח"א ס"ע קנא.
- ג. ראה גם אדם ישר דרוש מרכבת יחזקאל פ"ד (מ, א ואילך). נעתק לשונו בע"ח שער ק"נ שמ"ט, פ"ד.
- ד. והוא העתק ע"ח שער החשמל שבפנים ההערה.
- ה. בנוסף להערה שלפנ"ז.
- ו. ברש"י שם בשם התנחומא שהן דבוקין על בשרו של אדם. ראה במפרשים שם.
- ז. קודם חטא עה"ד.
- ח. ושם : מדובקין על עורן. ראה מפרשי רש"י בראשית ג, א.
- ט. ושם : או בעיו"ט (ממג"א שם בשם מגיד משרים משלי כג, ו).
עמוד שצד
- 65. נוגה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פמ"ד בהקיצור על יד הערה 1386.
- 66. האסור. . לגדל הצפרנים : ראה זהר שם. פרע"ח שער הברכות ש"ב, פ"ה. אור צדיקים שם. משנת חסידים שם. סידור ר"ש ראשקוב וקול יעקב שם. מק"מ שם. ע"ח שער פרצופי זו"ן של"א, פ"ב. נגיד ומצוה שם.
- 67. דכל דינין מתעברין מיני' : זהר תרומה קלה, ב.
- 68. וכ"א מישראל הוא קומה שלימה : ראה זהר בראשית לד, ב ובלקוטי לוי יצחק שם. לקו"ת נשא כו, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' רכח ואילך. תקס"ה ח"ב ע' תתתקלה ואילך. סה"מ תרל"ח ע' שב ואילך ובהנסמן שם. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה על יד הערה 28.
- 70. צ"ל : אוצ"ל: צ"ל בו.
- 69. ת"ח. . שמינית שבשמינית : ראה סוטה ה, א. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פמ"ד הערה 1376.
- 71. כלו ס"ג יחדיו נאלחו : תהלים נג, ד.
- 72. סג הוא גס : ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תקסו. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קסא, ג. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' קלה. לקמן הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם עברו ברית על יד הערה 68. (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פמ"ד על יד הערה 1381. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי ס"כ שוה"ג ד.
- 73. ויגבה לבו בדרכי ה' : דהי"ב יז, ו. ראה גם כש"ט קה"ת סשצ"ג (נז, א ואילך).
- 74. סאסאה פי' בערוך : בערך ססא — נעתק בשינויים קלים (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן פמ"ד על יד הערה 1377.
- 75. והבדילה. . לקדה"ק : תרומה כו, לג [ושם: הקדש ובין קדש הקדשים].
- 76. משל. . דמבלעדו לא יובן השכל : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו רפי"א.
עמוד שצה
- 77. ההבדלה בין קדש לחול : ראה תו"א לך יג, א.
- 78. קדש. . חכ'. . קדש מילי' בגרמי' : ראה זהר אמור צד, ב. לקו"ת מסעי צג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקב.
- 79. ואתה מחי' את כולם : נחמי' ט, ו.
- 80. השוה ומשוה קטן וגדול : חרוז בפיוט לימים נוראים ”האוחז ביד מדת משפט" (וכל מאמינים).
- 81. הצואה שתחת הצפורן שהוא חוצץ : ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח דיני חציצה וטבילה סקס"א, ס"א. ס"ג.
- 82. סוכת דוד הנופלת : עמוס ט, יא. ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א (כאן) ע' נו ובהנסמן במ"מ לשם.
בכורות נ״ה ב - הטקסט מספריא
עֵינָתָא דְּמִידַּלְּיָין! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: הָנְהוּ סוּלָּמֵי דִּפְרָת נִינְהוּ.
וְהָא כְּתִיב: ״וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת״!
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְאִיתֵּימָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הוּא פְּרָת דְּמֵעִיקָּרָא.
תַּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: ״יוּבַל״ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שׇׁרָשָׁיו״, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ ״פְּרָת״? שֶׁמֵּימָיו פָּרִים וְרָבִים.
מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהְרָא מִכֵּיפֵיהּ מִיבְּרִיךְ. וּפְלִיגָא דְּרַב, דְּאָמַר רַב אַמֵּי אָמַר רַב: מִיטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת.
אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל עָבֵיד לְהוּ לִבְנָאתֵיהּ מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן, וּמַפָּצֵי בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי. מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן — סָבַר לַהּ כְּרַב, דְּאָמַר רַב אַמֵּי אָמַר רַב: מִיטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת, שֶׁמָּא יִרְבּוּ נוֹטְפִין עַל הַזּוֹחֲלִין, וְהָווּ לְהוּ מֵי גְשָׁמִים רוּבָּא.
וּמַפָּצֵי בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי.
וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם נִטְהָרִים בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי.
מַתְנִי׳ הַלּוֹקֵחַ, אוֹ שֶׁנִּיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה — פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה.
גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב כָּהֲנָא: דְּאָמַר קְרָא ״בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ״,
springs that are higher in the mountains than the Euphrates; how can their water come from the Euphrates? Rav Mesharshiyya said: These are ladders of the Euphrates, i.e., the waters of the Euphrates seep through the ground and are drawn upward to emerge from these springs.
The Gemara asks: But isn’t it written: “And a river went out of Eden to water the garden; and from there it was separated, and became four heads…And the name of the third river is Tigris; that is the one that goes toward the east of Ashur. And the fourth river is the Euphrates” (Genesis 2:10, 14)? This indicates that the Euphrates, which is mentioned last, is the least of the four rivers, not the source of the other three.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said, and some say it was Rav Aḥa bar Ya’akov who said: It is the Euphrates that the verse mentions initially as the river that went out of Eden, which divided into all the other rivers. After the other three branched out from it, the Euphrates continued to flow.
It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: Yuval is the name of the Euphrates River where it emerges from Eden, as it is stated: “For he shall be as a tree planted by the waters, and that spreads out its roots by the river [yuval], and shall not see when heat comes, but its foliage shall be luxuriant; and shall not be anxious in the year of drought, neither shall cease from yielding fruit” (Jeremiah 17:8). And why is it named Euphrates [perat]? Because its waters are fruitful [parim] and multiply without the need for rainfall.
The Gemara adds that this supports the opinion of Shmuel, as Shmuel says: The river is blessed from its riverbed; the additional water in the river is not from rainfall but rather from subterranean sources. And this statement disagrees with the opinion of Rav, as Rav Ami says that Rav says: When rain falls in the West, Eretz Yisrael, the great witness attesting to that fact is the Euphrates, as the water flow in the Euphrates increases after the rainy season.
The Gemara relates that Shmuel’s father fashioned a ritual bath for his daughters during the days of Nisan, and placed mats in the Euphrates River during the days of Tishrei when his daughters immersed in the river. He fashioned a ritual bath during the days of Nisan, because he holds in accordance with the opinion of Rav, as Rav Ami says that Rav says: When rain falls in the West, the great witness attesting to that fact is the Euphrates. Shmuel’s father was concerned that perhaps the rainwater and snow water that fell and accumulated in the river would exceed the amount of naturally flowing spring water that originated in the river’s sources, and the flowing rainwater would be the majority. Rainwater purifies only when it is collected; it does not purify when it is flowing. Therefore, Shmuel’s father fashioned ritual baths of standing water for his daughters.
And he placed mats during the days of Tishrei, when his daughters immersed in the river itself, to give them privacy. During Tishrei the waters of the Euphrates do not come from rainwater; rather, the waters are from the river itself, and therefore immersion is valid even when that water is flowing.
The Gemara notes: And this statement of Shmuel’s, that the additional water in the Euphrates is not from rainfall but from subterranean sources, disagrees with another ruling that he himself issued. As Shmuel says: Waters purify when flowing, i.e., when they are not collected into a ritual bath, only in the Euphrates during the days of Tishrei. Since rain does not fall in the summer, only after the summer, in Tishrei, is it clear that the water one is immersing in is in fact river water.
MISHNA: One who purchases an animal or has an animal that was given to him as a gift is exempt from separating animal tithe.
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter derived? Rav Kahana says that the verse states: “You shall not delay to offer of the fullness of your harvest, and of the outflow of your presses. The firstborn of your sons you shall give to Me. So you shall do with your oxen, and with your sheep: Seven days it shall be with its mother; on the eighth day you shall give it to Me” (Exodus 22:28–29).
בראשית רבה ג׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וגו', רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר, לֹא בֶעָמָל לֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא בִּדְבַר ה', וּכְבָר שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, אַף הָכָא וְהָיָה אוֹר אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיְהִי אוֹר, כְּבָר הָיָה.
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
בראשית רבה כ׳:י״ב - הטקסט מספריא
וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵּׁם (בראשית ג, כא), בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מָצְאוּ כָּתוּב כָּתְנוֹת אוֹר, אֵלּוּ בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵן דּוֹמִים לְפִיגָם, רְחָבִים מִלְּמַטָּה וְצָרִין מִלְּמַעְלָה, רַבִּי יִצְחָק רַבְיָא אוֹמֵר חֲלָקִים הָיוּ כְּצִפֹּרֶן וְנָאִים כְּמַרְגָלִיּוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלֵי פִּשְׁתָּן הַדַּקִּים הַבָּאִים מִבֵּית שְׁאָן. כָּתְנוֹת עוֹר, שֶׁהֵן דְּבוּקִים לָעוֹר. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אַיגֵיאָה, רַבִּי אַיְבוּ אָמַר אַגְנֶיָיה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לָגָאי, רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר סִיסַרְטוֹן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר גַּלֵי קָסִינוֹן, וּבָהֶם הָיוּ בְּכוֹרוֹת מִשְׁתַּמְּשִׁין, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר אַרְנָבִים הָיוּ. כָּתְנוֹת עוֹר, כֻּתֳּנוֹת שֶׁהֵן בָּאִין מֵעוֹר, אָמַר רַבִּי לֵוִי לִמְּדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, לְפוּם חֵילָךְ אֱכוֹל וּפְרָא מִן מַה דְּאַתְּ לָבֵישׁ, וְיַתִּיר מִמַּה דְּאַתְּ שָׁרֵי. לְפוּם חֵילָךְ אֱכוֹל, (בראשית ב, טז): מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּפְרָא מִן מַה דְּאַתְּ לָבֵישׁ, וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, וְיַתִּיר מִמַּה דְּאַתְּ שָׁרֵי, שֶׁהֲרֵי שְׁנַיִם הָיוּ שְׁרוּיִין בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
רש"י על בראשית ג׳:כ״א - הטקסט מספריא
כתנות עור. יֵשׁ דִּבְרֵי אַגָּדָה אוֹמְרִים חֲלָקִים כְּצִּפֹּרֶן הָיוּ מְדֻבָּקִים עַל עוֹרָן וְיֵ"אֹ דָּבָר הַבָּא מִן הָעוֹר, כְּגוֹן צֶמֶר הָאַרְנָבִים שֶׁהוּא רַךְ וְחָם וְעָשָׂה לָהֶם כֻּתֳּנוֹת מִמֶּנּוּ:
כתנות עור GARMENTS FOR THE SKIN — There are Agadoth which say that they were smooth as fingernails, cleaving to their skin; whereas some say that they were made of material that comes from skin, as for example, the hair of hares which is soft and warm, and of this He made garments for them (Genesis Rabbah 20:12).
רש"י על בראשית ג׳:א׳ - הטקסט מספריא
והנחש היה ערום. מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן? הָיָה לוֹ לִסְמֹךְ וַיַּעַשׂ לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, אֶלָּא לִמֶּדְךָ מֵאֵיזוֹ עֵצָה קָפַץ הַנָּחַשׁ עֲלֵיהֶם, רָאָה אוֹתָם עֲרֻמִּים וְעוֹסְקִים בְּתַשְׁמִישׁ לְעֵין כֹּל וְנִתְאַוָּה לָהּ:
ערום מכל. לְפִי עָרְמָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ הָיְתָה מַפָּלָתוֹ, עָרוּם מִכֹּל, אָרוּר מִכֹּל (בראשית רבה):
אף כי אמר וגו'. שֶׁמָּא אָמַר לָכֶם לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל וְגוֹ', וְאַעַ"פִּ שֶׁרָאָה אוֹתָם אוֹכְלִים מִשְּׁאָר פֵּרוֹת, הִרְבָּה עָלֶיהָ דְבָרִים כְּדֵי שֶׁתְּשִׁיבֶנּוּ וְיָבֹא לְדַבֵּר בְּאוֹתוֹ הָעֵץ:
והנחש היה ערום AND THE SERPENT WAS MORE SUBTLE — What connection is there between the following narrative and the statement just made? The latter should have been followed by: “and He [the Lord God] made for Adam and his wife garments of skin and clothed them” (3:21), but Scripture informs you with what plan the serpent assailed them: he saw them naked and unashamed and he coveted her (Eve) (Genesis Rabbah 18:6).
ערום מכל MORE SUBTLE THAN ALL — Corresponding with his subtleness and his greatness was his downfall; “more subtle than all” — “more cursed than all” (see 3:14). (Genesis Rabbah 19:1).
‘אף כי אמר וגו ALTHOUGH GOD HATH SAID — The meaning is, “Perhaps He has said unto you” ‘לא תאכלו מכל וגו YE SHALL NOT EAT OF EVERY TREE OF THE GARDEN — And although he saw them eating of the other fruits yet he entered into a long conversation with her so that she should answer him, and so that he might then have an opportunity to talk about that particular tree.

