כי טובים דודיך מיין
שפזכי טובים דודיך מיין
ש"פ נשא תר"ם לפ"ק
כי טובים דודיך1 מיין2 וארז"ל ערבים עלי דברי דודים3 יותר מיינה ש"ת, ופרש"י דברי דודים הם ד"ס מיינה ש"ת מעיקרי'4 ש"ת, דיינה ש"ת הוא תושב"כ והוא בחי' בינה יין5 המשמח6, וד"ס הם תושבע"פ הם למעלה מתושב"כ דבינה יתירה ניתנה באשה7 יותר מבאיש.
וביאור הענין הנה כתי' החדלתי את תירושי8 המשמח אלקים ואנשים, ואמרז"ל אם אנשים משמח אלקים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין9, והיינו שיר הלוים הוא על יין, דהנה היין בתחילה הוא כנוס בענביו וע"י הדריכה הוא יוצא מהעלם אל הגילוי וכמו"כ כל דבר שהוא בגילוי הי' תחילה בהעלם (בפ"א10 וכל שהוא יותר בהעלם11 הוא יוצא לידי גילוי משובח יותר) וכמו הולד שהוא נעלם תחילה בבטן האם ט' ירחי לידה12 ואח"כ יוצא לידי גילוי וזהו ההולדה, וכל שהוא יותר בהעלם הוא יוצא בריא ומזוכך יותר13. וכן הגרעין שמתעלם בהארץ ונרקב שם וממנו הצמיחה14 הן פירות הן תבואה, וכל מה שישתהה יותר בהארץ ויורקב יותר, יהי' הצמיחה בריבוי ותוס', וכמו"כ יובן למעלה כשהי' צ"ל מ"ת הי' תחילה גלות מצרים שהוא העלם ואח"כ הי' מ"ת, ומפני שהוא גילוי גליא של תורה לבד דפנימיות התורה לא נתגלה עתה לכן הי' די רד"ו שנה15 ולע"ל יהי' גילוי סתים דאורייתא לכן ההעלם גדול יותר, וזהו מ"ש זורע צדקות מצמיח ישועות16, דהנה כללות כל המצות נק' צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו17 כי נשמור שפחלעשות18 כל המצוה הזאת, וגם עצם מצות צדקה עי"ז מצמיח ישועות הם שע"ה נהורין19, וכמו ע"י זריעת הגרעין יצמחו הפירות הגם שאינו בערך שמהגרעין יצמח אילן עם ענפים ועלים ופירות מ"מ אנו רואין שנצמח כ"ז מהגרעין כמו"כ ע"י המצות מצמיח שע"ה נהורין הגם שאינם בערך מ"מ זהו ענין הצמיחה כך. וזהו יין המשמח אלקים, דהנה אלקים הוא המצמצם ומסתיר וכמ"ש כי שמש ומגן20 ה' אלקים כמו המגן שמכסה ומסתיר על השמש ובלתי לא21 היו יכולים לקבל אור השמש, ככה שם אלקים הוא מכסה ומסתיר על שם הוי', ויין הו"ע יציאה מהעלם אל הגילוי וזהו יין המשמח אלקים (שמגלה) הצמצומים דשם אלקים, ושרש דיין זה מיין המשומר בענביו משי"ב22 שהוא מדרי' גבוה כ"כ א"א לבוא לידי גילוי כ"א משומר בענביו משימ"ב. וזהו יין המשמח כו' היינו שנמשך שם הוי', וזהו במקדש היו קוראין את השם ככתבו23 שהי' שם גילוי שם הוי', וזהו נכנס יין יצא סוד24 והוא סוד ה'25 וכמ"ש ושם העיר מעולם ה' שמה26, מה שנק' עתה עיר אלקינו27 יקרא לע"ל שם ה'.
והנה כ"ז הוא העלם וגילוי שהוא סדר השתל' דהעלם וגילוי הוא סוכ"ע וממכ"ע28, וכמו השלשלת שהתחתון אחוז בהעליון, שאחיזתו בתחתיתו מ"מ הוא בערכו מאחר שיש לו אחיזה בו, וכמו"כ העלם וגילוי מאחר שלפעמים בא לידי גילוי מוכרח לומר שהוא בערכו, אבל כי טובים דודיך מיין שלמעלה גם מההעלם, דהנה העלם וגילוי הוא כמו חושך ואור וכמו מאפילה לאור גדול29, דהנה כתי' העם היושבים בחשך30 ראו אור גדול, חשך הוא כמ"ש החשך יכסה ארץ31 שנראה שהעולם כמנהגו נוהג32, דהשמש זורח ממזרח ושוקע למערב וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו33, אך באמת אינו כן דלכל דבר יש אין המהווהו מאין ליש וכשיסתלק כרגע יתבטל ממציאותו, רק שהעין הגשמי אינה רואה רק היש אבל באמת אלמלי ניתנה רשות לעין לראות לא יש שום יש כלל וכמ"ש בסש"ב34 דאלמלי מתכנסין כל באי עולם35 שפטאינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש אחד א"כ הכל אלקות (המהווה הכל) וזהו נק' אור וחושך, אבל ערבים עלי ד"ס שהוא בחי' דחשך ואור שוים לקמי' וכמ"ש גם חשך לא יחשיך כל נהוראין מתחשכאין קמי'36 כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם הוא37 קדם עילת העלות, הרי שאפי' בחי' אור צח או מצוחצח מ"מ אוכם כו' פי' שחרות היינו שהוא מציאות של שחרות ביטל.
וביאור ענין יין המשמח אלקים, דהנה כתי' אם הבנים שמחה38, אם הבנים הוא בינה ושם שייך שמחה, דשמחה הוא מצד השגה והבנה, דכשהשכל עדיין בברק המבריק39 אינו שייך שמחה רק כשבא לידי השגה והבנה אז שייך שמחה, ולכן בינה שהו"ע השגה והבנה שייך שם שמחה, אך ידוע דבינה הוא עלמא דאתכסייא40 וזהו הי' עבודת הלוים דכתי' ועבד הלוי הוא41, דיש אתה והוא, אתה הוא גילוי, והוא הסתר, וזהו הי' עבודתם להמשיך מעלדאת"כ שיומשך למטה.
הערות
עמוד שפז
- 1. כי טובים דודיך מיין : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים [ושם הפתיחא: והנה גם בתושבע"פ שנק' אשה] בהמשך מצה זו פל"ז-פט"ל. וש"נ. המאמר כנראה לא נגמר בכתיבתו וראה המשך הענין לעיל בחלק המאמרים שם.
- 2. כי טובים דודיך מיין : שה"ש א, ב.
- 3. ערבים עלי דברי דודים : ראה ע"ז לה, א. וראה בפרש"י שם.
- 4. מעיקרי' : אולי כתוב: מעיקרי.
- 5. בינה יין : ראה זהר נשא קכז, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' לג. וש"נ. בראשית ע' תקעא.
- 6. יין המשמח : ראה להלן הערה 8.
- 7. דבינה יתירה ניתנה באשה : ראה נדה מה, ב. ב"ר רפי"ח.
- 8. החדלתי את תירושי : ס' שופטים ט, יג. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ושאבתם מים פ"א.
- 9. אם אנשים משמח. . שירה אלא על היין : ראה ברכות לה, א.
- 10. בפ"א : ראה גם לעיל הנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 80.
- 11. וכל שהוא יותר בהעלם : ראה בסמוך הערה 13.
- 12. ט' ירחי לידה : ראה נדה לא, א.
- 13. וכל שהוא יותר בהעלם. . יותר : ראה גם סידור שער הלולב רסג, ב. לקו"ש לך ח"ב ע' 458.
- 14. הגרעין. . ונרקב. . הצמיחה : ראה אגה"ק ס"ח (קיג, א). מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקצח. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ב, ב. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם על יד 118. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 1159.
- 15. גלות מצרים. . רד"ו שנה : ראה תנחומא מקץ ח. במדב"ר פי"ג, כ. רש"י מקץ מב, ב לך שם בא יב, מ מגילה ט, א.
- 16. זורע צדקות מצמיח ישועות : בברכת יוצר. ראה גם בהנחה ובההמשך דלעיל הערה 14.
- 17. וצדקה תהי' לנו : ואתחנן ו, כה [בדילוג]. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 65.
עמוד שפח
- 18. לעשות : אולי כתוב: ולעשות.
- 19. שע"ה נהורין : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ז ובהערה 121.
- 20. כי שמש ומגן : תהלים פד, יב. ראה שהיחוה"א רפ"ד. אוה"ת (יהל אור) תהלים ס"ע ש ואילך.
- 21. ובלתי לא : אולי צ"ל: ובלתי המגן לא.
- 22. מיין המשומר בענביו משי"ב : ראה ברכות לד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' סז. וש"נ. תו"ח לך צא, ג הערה 32.
- 23. במקדש היו קוראין את השם ככתבו : ראה תמיד פ"ז, מ"ב.
- 24. נכנס יין יצא סוד : ערובין סה, סע"א. ראה גם תו"ח ויחי רלו, ב.
- 25. סוד הוי' : תהלים כה, יד.
- 26. ושם העיר מעולם הוי' שמה : יחזקאל מח, לה [ושם: ושם העיר מיום הוי' שמה]. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' כו.
- 27. עיר אלקינו : תהלים מח, ב.
- 28. סוכ"ע וממכ"ע : זהר רע"מ פינחס רכה, א.
- 29. מאפילה לאור גדול : פסחים קטז, ב (במשנה). הגדה פיסקא לפיכך.
- 30. העם היושבים בחשך : וכ"ה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 1177 — ובישעי' ט, א: ההולכים.
- 31. החשך יכסה ארץ : ישעי' ס, ב.
- 32. שהעולם כמנהגו נוהג : ע"ז נד, ב.
- 33. וקיץ וחורף. . ישבותו : נח ח, כב.
- 34. אלמלי ניתנה רשות. . בסש"ב : ראה שער היחוד והאמונה פ"ג.
- 35. דאלמלי מתכנסין כל באי עולם : ראה ירושלמי סנהדרין ספ"ז. ספרי ואתחנן ו, ה. ב"ר פל"ט, יד. וש"נ. אוה"ת בראשית כרך ו ע' 2040. המשך מים רבים תרל"ו פכ"ה. לקו"ש משפטים כרך כו ע' 366. לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים על יד הערה 54 ואילך.
עמוד שפט
- 36. כל נהוראין מתחשכאין קמי' : ראה זהר בראשית כג, א.
- 37. כתר עליון. . אוכם הוא : ראה ת"ז ת"ע קלה, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתיא. וש"נ. המשך והחרים תרל"א ע' סט. סה"מ תרל"ד ע' רמז. המשך תער"ב ח"א ע' כא.
- 38. אם הבנים שמחה : תהלים קיג, ט. ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח הערה 208. וראה גם בהבא בסמוך לקו"ת צו יא, ד ואילך.
- 39. בברק המבריק : ראה גם בענין ברק המבריק לעיל הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 21.
- 40. דבינה הוא עלמא דאתכסייא : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 1185.
- 41. ועבד הלוי הוא : קרח יח, כג.
רש"י על שיר השירים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":
כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":
מדרש תנחומא, מקץ ח׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ. אָמַר יַעֲקֹב לְבָנָיו, אַתֶּם גִּבּוֹרִין, אַתֶּם נָאִים, אַל תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעַר אֶחָד וְאַל תַּעַמְדוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּכֶם עַיִן רָע. הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה. מַה רְדוּ, שֶׁרָאָה שֶׁיֵּרְדוּ שָׁמָּה וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּמִצְרַיִם כְּמִנְיַן רְד״וּ. רְדוּ שָׁמָּה, שֶׁכָּל הַלּוֹקֵחַ תְּבוּאָה מִן הַשּׁוּק, יְרִידָה הִיא לוֹ. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף וְגוֹ'. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נָהֲגוּ בוֹ אַחֲוָה וּמְכָרוּהוּ, וּלְבַסּוֹף, הָיוּ מִתְחָרְטִין וְאוֹמְרִים מָתַי נֵרֵד לְמִצְרַיִם וְנַחֲזִיר אָחִינוּ לְאָבִינוּ. וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם לֵירֵד לְמִצְרַיִם, נָתְנוּ כֻלָּם דֵּעָה אַחַת לְהַחֲזִירוֹ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, אַף יוֹסֵף יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁאֶחָיו יוֹרְדִין לְמִצְרַיִם לִשְׁבָּר אֹכֶל. מֶה עָשָׂה הוֹשִׁיב שׁוֹמְרִים עַל כָּל הַפְּתָחִים וְאָמַר לָהֶן, רְאוּ, כָּל מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִשְׁבָּר אֹכֶל, כִּתְבוּ שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו וְלָעֶרֶב הָבִיאוּ לִי פִתְקְכֶם. עָשׂוּ כָּךְ. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִכְנַס בַּשַּׁעַר שֶׁלּוֹ, וְכָתְבוּ אֶת שְׁמוֹתָם וְשֶׁל אֲבִיהֶם. לָעֶרֶב הֵבִיאוּ פִתְקָם לִפְנֵי יוֹסֵף. זֶה קוֹרֵא רְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב, וְאֶחָד קוֹרֵא שִׁמְעוֹן בֶּן יַעֲקֹב, וְאֶחָד לֵוִי, וְכֵן הַשּׁוֹעֲרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֶת שֶׁלּוֹ. מִיָּד אָמַר לָהֶן יוֹסֵף, סִתְמוּ אֶת הָאוֹצָרוֹת וּפִתְחוּ אוֹצָר אֶחָד, וְנָתַן שְׁמוֹתָם לְבַעַל הָאוֹצָר וְאָמַר לוֹ: רְאֵה כְּשֶׁיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים אֵלּוּ לְיָדְךָ, תְּפֹשׂ אוֹתָם וְשַׁגֵּר אוֹתָם לְפָנָיו. עָבְרוּ שְׁלֹשָה יָמִים וְלֹא בָאוּ. מִיָּד נָטַל יוֹסֵף שִׁבְעִים גִּבּוֹרִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וְשִׁגֵּר בִּשְׁבִילָם לְבַקֵּר אוֹתָם בַּשּׁוּק. הָלְכוּ מָצְאוּ אוֹתָם בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. וּמַה טִּיבָן בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. אֶלָּא אָמְרוּ, יוֹסֵף אָחִינוּ יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה, שֶׁמָּא הוּא בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. מִיָּד תָּפְשׂוּ אוֹתָם וֶהֱבִיאוּם לִפְנֵי יוֹסֵף.
וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם וְגוֹ', מְלַמֵּד שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם כַּנָּכְרִי. נָטַל הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ. אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ שֶׁלִּי כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: כֵּנִים אֲנַחְנוּ, אֶלָּא כָּךְ צִוָּנוּ אַבָּא, אַל תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעַר אֶחָד. אָמַר לָהֶם: בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת מַה טִּיבְכֶם, לֹא הֱיִיתֶם מִתְיָרְאִין מִן הָעַיִן, הֵיכָן צַוָּאַת אֲבִיכֶם. אָמְרוּ לוֹ: אֲבֵדָה נֶאֶבְדָה לָנוּ וְהָיִינוּ מְבַקְשִׁין אוֹתָהּ שָׁם. אָמַר לָהֶן, אֵי זוֹ אֲבֵדָה. אֲנִי רוֹאֶה בַגָּבִיעַ שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם. אָמְרוּ לוֹ: וּמִי הֵן. הִקִּישׁ בַּגָּבִיעַ, אָמַר לָהֶן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שְׁמָם. מִיָּד נִזְדַּעְזְעוּ וְאָמְרוּ לוֹ: שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ. אָמַר לָהֶן, וְהֵיכָן הַשְּׁנָיִם. אָמְרוּ לוֹ: הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. אָמַר לָהֶן, אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם. לָקַח אֶת שִׁמְעוֹן וְאָסַר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם וְאָמַר לָהֶן, זֶה יְהֵא חָבוּשׁ עַד שֶׁתָּבִיאוּ אֲחִיכֶם וְיֵאָמְנוּ דִּבְרֵיכֶם. וְכֵיוָן שֶׁהָלְכוּ, הוֹצִיא אוֹתוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ.
מִיָּד וַיְצַו יוֹסֵף, וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וְגוֹ'. הָלְכוּ אֵצֶל אֲבִיהֶם וְסִפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל הַמְּאֹרָע. הֵשִׁיב אֲבִיהֶם וְאָמַר לָהֶם: הֵיכָן שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לוֹ, אוֹתוֹ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ תְּפָשׂוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁנָּבִיא אֶת אָחִינוּ הַקָּטָן. אָמַר לָהֶם: אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם, יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן וְגוֹ'. וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית וְגוֹ'. אָמַר לוֹ שׁוֹטֶה, וְכִי בָּנֶיךָ אֵינָן בָּנָי. אָמַר לָהֶם יְהוּדָה, הַנִּיחוּ לוֹ לַזָּקֵן הַזֶּה עַד שֶׁתִּכְלֶה הַפַּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל וְגוֹ'. אָמַר לוֹ יְהוּדָה, אַבָּא, אִם יֵלֵךְ בִּנְיָמִין עִמָּנוּ, סָפֵק נִתְפָּס סָפֵק אֵינוֹ נִתְפָּס. וְאִם לֹא יֵלֵךְ עִמָּנוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים. מוּטָב תַּנִּיחַ אֶת הַסָּפֵק וְתִטֹּל אֶת הַוַּדַּאי. אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ. מִיָּד שְׁלָחוֹ עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה וְגוֹ'. לְכָךְ כְּתִיב: וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם.
רש"י על בראשית מ״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רדו שמה. וְלֹא אָמַר לְכוּ, רֶמֶז לְמָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ לְמִצְרַיִם כְּמִנְיַן רד"ו:
רדו שמה GO DOWN THITHER — He did not say to them לכו “Go ye” but רדו an allusion to the 210 years during which Israel was to be enslaved in Egypt corresponding to the numerical value of (רד״ו (210 (Genesis Rabbah 91:2).
משנה תמיד ז׳:ב׳ - הטקסט מספריא
באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים. וחמשה כלים בידם. הטני ביד אחד. והכוז ביד אחד. והמחתה ביד אחד. והבזך ביד אחד. וכף וכסויה ביד אחד. וברכו את העם ברכה אחת. אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול. שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר. אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:
תניא, שער היחוד והאמונה ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה, כָּל מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יָבִין לַאֲשׁוּרוֹ, אֵיךְ שֶׁכָּל נִבְרָא וָיֵשׁ הוּא בֶּאֱמֶת נֶחְשָׁב לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי כֹּחַ הַפּוֹעֵל וְרוּחַ פִּיו שֶׁבַּנִּפְעָל, הַמְהַוֶּה אוֹתוֹ תָּמִיד וּמוֹצִיאוֹ מֵאַיִן מַמָּשׁ לְיֵשׁ.
וּמַה שֶּׁכָּל נִבְרָא וְנִפְעָל נִרְאֶה לָנוּ לְיֵשׁ וּמַמָּשׁוּת, זֶהוּ, מֵחֲמַת שֶׁאֵין אָנוּ מַשִּׂיגִים וְרוֹאִים בְּעֵינֵי בָשָׂר אֶת כֹּחַ ה׳ וְרוּחַ פִּיו שֶׁבַּנִּבְרָא, אֲבָל אִילּוּ נִיתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אֶת הַחַיּוּת וְרוּחָנִיּוּת שֶׁבְּכָל נִבְרָא, הַשּׁוֹפֵעַ בּוֹ מִ״מּוֹצָא פִי ה׳״ וְרוּחַ פִּיו – לֹא הָיָה גַּשְׁמִיּוּת הַנִּבְרָא וְחוּמְרוֹ וּמַמָּשׁוֹ נִרְאֶה כְּלָל לְעֵינֵינוּ, כִּי הוּא בָּטֵל בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַחַיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת שֶׁבּוֹ, מֵאַחַר שֶׁמִּבַּלְעֲדֵי הָרוּחָנִיּוּת, הָיָה אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ קוֹדֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מַמָּשׁ, וְהָרוּחָנִיּוּת הַשּׁוֹפֵעַ עָלָיו מִ״מּוֹצָא פִי ה׳״ וְרוּחַ פִּיו, הוּא לְבַדּוֹ הַמּוֹצִיאוֹ תָּמִיד מֵאֶפֶס וָאַיִן לְיֵשׁ, וּמְהַוֶּה אוֹתוֹ, אִם כֵּן, אֶפֶס בִּלְעָדוֹ בֶּאֱמֶת.
וְהַמָּשָׁל לָזֶה הוּא, אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ ״הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים״, שֶׁהוּא זִיו וְאוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט מִגּוּף הַשֶּׁמֶשׁ וְנִרְאֶה לְעֵין כֹּל, מֵאִיר עַל הָאָרֶץ וּבַחֲלַל הָעוֹלָם, וְהִנֵּה, זֶה פָּשׁוּט, שֶׁאוֹר וְזִיו הַזֶּה יֶשְׁנוֹ גַּם כֵּן בְּגוּף וְחוֹמֶר כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁאִם מִתְפַּשֵּׁט וּמֵאִיר לְמֵרָחוֹק כָּל כָּךְ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בִּמְקוֹמוֹ מַמָּשׁ, רַק שֶׁשָּׁם, בִּמְקוֹמוֹ מַמָּשׁ, נֶחְשָׁב הַזִּיו הַזֶּה לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כִּי בָּטֵל מַמָּשׁ בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא מְקוֹר הָאוֹר וְהַזִּיו הַזֶּה, שֶׁהַזִּיו וְהָאוֹר הַזֶּה, אֵינוֹ רַק הֶאָרָה מְאִירָה מִגּוּף וְעֶצֶם כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ; רַק בַּחֲלַל הָעוֹלָם, תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ, שֶׁאֵין כָּאן גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְצִיאוּת – נִרְאֶה כָּאן הָאוֹר וְהַזִּיו הַזֶּה לְיֵשׁ מַמָּשׁ לְעֵין כֹּל, וְנוֹפֵל עָלָיו כָּאן שֵׁם ״יֵשׁ״ בֶּאֱמֶת, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן כְּשֶׁהוּא בִּמְקוֹרוֹ בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ – אֵין נוֹפֵל עָלָיו שֵׁם ״יֵשׁ״ כְּלָל, רַק שֵׁם ״אַיִן״ וָ״אֶפֶס״, כִּי בֶּאֱמֶת, הוּא שָׁם לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, שֶׁאֵין מֵאִיר שָׁם רַק מְקוֹרוֹ לְבַדּוֹ, שֶׁהוּא גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ הַמֵּאִיר, וְאֶפֶס בִּלְעָדוֹ.
וְכַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מַמָּשׁ, בִּדְמוּתָם כְּצַלְמָם, הֵם כָּל הַבְּרוּאִים – לְגַבֵּי שֶׁפַע הָאֱלֹהִי מֵרוּחַ פִּיו, הַשּׁוֹפֵעַ עֲלֵיהֶם וּמְהַוֶּה אוֹתָם, וְהוּא מְקוֹרָם, וְהֵם עַצְמָם, אֵינָם, רַק כְּמוֹ אוֹר וְזִיו מִתְפַּשֵּׁט מִן הַשֶּׁפַע וְרוּחַ ה׳ הַשּׁוֹפֵעַ וּמִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם וּמוֹצִיאָם מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְלָכֵן הֵם בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי מְקוֹרָם, כְּמוֹ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּטֵל בִּמְצִיאוּת וְנֶחְשָׁב לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְאֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם ״יֵשׁ״ כְּלָל כְּשֶׁהוּא בִּמְקוֹרוֹ, רַק תַּחַת הַשָּׁמַיִם – שֶׁאֵין שָׁם מְקוֹרוֹ, כָּךְ כָּל הַבְּרוּאִים, אֵין נוֹפֵל עֲלֵיהֶם שֵׁם ״יֵשׁ״ כְּלָל, אֶלָּא לְעֵינֵי בָשָׂר שֶׁלָּנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִים וּמַשִּׂיגִים כְּלָל אֶת הַמָּקוֹר, שֶׁהוּא רוּחַ ה׳ הַמְהַוֶּה אוֹתָם, וְלָכֵן נִרְאֶה לְעֵינֵינוּ גַּשְׁמִיּוּת הַנִּבְרָאִים וְחוּמְרָם וּמַמָּשָׁם שֶׁהֵם יֵשׁ גָּמוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ יֵשׁ גָּמוּר כְּשֶׁאֵינוֹ בִּמְקוֹרוֹ.
רַק שֶׁבָּזֶה, אֵין הַמָּשָׁל דּוֹמֶה לַנִּמְשָׁל לְגַמְרֵי לִכְאוֹרָה, שֶׁבַּמָּשָׁל, אֵין הַמָּקוֹר בִּמְצִיאוּת כְּלָל בַּחֲלַל הָעוֹלָם וְעַל הָאָרֶץ שֶׁנִּרְאֶה שָׁם אוֹרוֹ לְיֵשׁ גָּמוּר, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן כָּל הַבְּרוּאִים, הֵם בִּמְקוֹרָם תָּמִיד, רַק שֶׁאֵין הַמָּקוֹר נִרְאֶה לְעֵינֵי בָשָׂר. וְלָמָּה אֵינָן בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת לִמְקוֹרָם? אַךְ לְהָבִין זֶה – צָרִיךְ לְהַקְדִּים:
בראשית רבה ל״ט:י״ד - הטקסט מספריא
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.