שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לא שמות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
והנה בגמ' איתא שפסוק זה הוא אחד מהפסוקים ששינו ע"ב הזקנים כשתרגמו את התורה עבור תלמי המלך וכתבו "וירכיבם על נושא בני אדם" , ופרש"י "דמשמע גמל שלא יאמר משה רבכם לא הי' לו סוס או גמל", ובראב"ע כאן פירש הטעם לשינוי זה "בעבור שהוא דרך גרעון שתרכב אשת הנביא על חמור אחד היא ושני בני'" .
6 מגילה ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת יום ועש"ק ערב פסח ה'תנש"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
שבת (יום השביעי לבריאת העולם) — קשור ומורה על שלימות העולם, כמארז"ל "מה הי' העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה", היינו, שלאחרי גמר בריאת העולם בששת ימי בראשית הי'
8 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל ). וראה ב"ר פ"י, ט ובמתנות כהונה שם (ד"ה שאנן) בשם "חז"ל".
[edn_23_*] בחו"ל. ובאה"ק — שביעי של פסח בערב שבת.
[edn_24_**] ובאה"ק — אסרו חג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה בראשית שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
תכלית לימוד התורה היא, שהיהודי ילמד אותה כפי שהיא נעלית מן העולם, ללא קשר לאומות העולם.
49 שלכן, ישראל העוסק בתורה הוא למעלה מכה"ג שנכנס לפני ולפנים (הוריות יג, א) – מקום הכי מקודש שבעולם. משא"כ עכו"ם העוסק בתורה (בשבע מצות דידהו) הוא רק ככה"ג (תוד"ה הרי – ע"ז ג, א) – כי התורה שעכו"ם לומדים הוא רק כמו שנמשכה ונתלבשה בהעולם. וגם ענין זה מרומז ב"בראשית" – מה שהתורה מתחלת אצל ישראל בב' ואצל אוה"ע בא' (ראה מגילה ט, א: וכתבו לו אלקים ברא בראשית ), כי הטעם שהתחלת התורה היא בב' הוא כי "דברה תורה .. בבריאה .. והב' [היא שני'] רומז לבריאה" (לקו"ת להאריז"ל בתחלתו). ולכן אצל ישראל שיש להם בחי' התורה דאצילות ג"כ, התורה שנתלבשה בבי"ע היא אצלם דבר שני – בי"ת, משא"כ אוה"ע ששייכים רק לבחי' התורה שנתלבשה בעולם, הרי תורה זו היא אצלם דבר הראשון – אל"ף.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
– אך הנה מספרת הגמרא , שכאשר תרגמו הזקנים את התורה לתלמי המלך "נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד" – כולם סדרו את תרגומם באותו אופן, ותרגמו את הפסוק "בראשית ברא אלקים וגו'" כאילו היה כתוב
20 מגילה ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא בא שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
מהותה היא הצד החיובי שבשבת – לא רק להזכיר שיום זה שונה מכל הימים בהיותו מושבת ממלאכה, אלא גם להזכיר את הצד החיובי שבו – "וינח ביום השביעי" , כדברי חז"ל ש"היה העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה".
41 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל (וראה ב"ר פ"י, ט). הובא בצפע"נ הנ"ל הערה 35.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד דברים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
"מעשה בה' זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית, והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל, שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה".
6 ועד"ז איתא במס' ס"ת פ"א ח"ח. אבל שם הוא בהמעשה דע' זקנים שכתבו התורה לתלמי המלך כו', שהובא במס' סופרים שם בהמשך לזה (ה"ח): שוב מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב* זקנים כו'. ובמס' מגילה ט, א. ועוד. וראה לקמן הערה 73.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד דברים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ויותר מכך תמוהה הסיבה הניתנת – "שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה" – והרי התורה כבר תורגמה לפני כן לכל שבעים הלשונות, כדלעיל.
9 בנוגע לכתיבת התורה על האבנים י"ל שב"שבעים לשון" הכוונה היא רק "בכתיבת כל "חכמים לתלמי המלך" (ולא הוזכר מנינם). וכ"ה בשמו"ר פ"ה. ה. ובתנחומא שמות כב: רבותינו. ואכ"מ. 1 אומה מאלו האומות" (פיה"מ להרמב"ם סוטה שם), אבל לא שינו את הלשון. משא"כ במס' סופרים שכתבו את התורה יונית היינו שתרגמוה ללשון יונית ולא רק שכתבוה בכתב יוני (וראה מגילה ט, רע"א. לקמן הערה 78)* אבל נוסף ע"ז שאין לומר כן בנוגע למשה , שפשוט לכאורה שפירשה להם בע' לשון בלשון כל אומה, הרי גם בנוגע להכתיבה על האבנים, מכיון שהכוונה בזה היתה כדי שגם האומות ידעו את התורה (ראה סוטה שם לה, ב. ותוד"ה כיצד שם. פנים יפות תבוא שם. וראה לעיל הערה 8), עכצ"ל שהי' גם בלשון כל אומה ולא רק בכתבה. וכן מפורש בתויו"ט לסוטה (פ"ז מ"ה): כתב הר"ב בכתב של שבעים אומות, כלומר בכתב ולשון של ע' אומות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד דברים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
אלא נקבעה הלכה שהשפה היחידה שניתן לכתוב בה ספרי תורה היא יונית, וכשר לקרוא בהם, הם מטמאים את הידיים וכדומה.
74 מפשטות לשון הגמרא (מגילה ט, א) משמע שרק לר' יהודה התירו בספר תורה משום מעשה דתלמי המלך . ולרשב"ג (שם, ע"ב) א"ר יוחנן מאי טעמא דרשב"ג אמר קרא יפת אלקים ליפת כו'. אבל ראה פרש"י שם ע"א ד"ה רבותנו אמרו שפירש דהיינו רשב"ג. וראה טו"א שם ד"ה רשב"ג דשקו"ט בטעמא דרשב"ג, ולתירוצו הב' דגם לרשב"ג הא דשרי בלשון יוני הוא משום מעשה דתלמי המלך , ולדעת רשב"ג התירו מטעם זה כל הספרים כו' עיי"ש. וראה שפ"א מגילה שם. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
והיינו, שגם יום השבת הוא בכלל שבעת ימי הבנין, דאף שביום השביעי שבת גו', מ"מ הרי הוא בכלל שבעת ימי הבנין, כמ"ש ויכל אלקים ביום השביעי , ואיתא במדרש מה הי' העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה.
19 פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל ). תוס' סנהדרין לח, א (ד"ה חצבה). וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וכל זה רק בהלימוד דבנ"י, משא"כ בתרגום התורה לתלמי המלך שמתחילה בא' , כיון שאצל אוה"ע הלימוד הוא רק בכדי לדעת את המעשה אשר יעשון, ולא לשם לימוד התורה עצמה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו בתחלתו.
793 מגילה ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, נר הראשון ושבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
היוונים לא התנגדו לחכמת התורה [ולהעיר שמצינו בזהר בנוגע לחכמת יון – בחי' חכמה דקליפה – שהיא היותר קרובה לחכמת התורה], והיו מסכימים לקבלת התורה בתור ספר הכי יפה ומושלם, שיטה פילוסופית עמוקה וכו', אבל – כמעשה בני אדם (כמו שגם ע"ז שלהם היו מעשי בנ"א ובדמות ותכונות בנ"א, עם כל החסרונות וכו'), ובמילא, אפשר – ואדרבה:
1485 ראה הנסמן בשערי זהר למגילה ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וענין זה נעשה ע"י הקריאה בתורה דוקא – כי, התורה אינה מוגבלת בזמן ומקום (ולא כמו מצוות שהם מוגבלים בזמן ומקום) , ולכן עי"ז שקורין בתורה "בראשית ברא אלקים גו'", ממשיכים ופועלים חידוש בכל עניני הבריאה, שמים וארץ וכל צבאם, שנבראו בששת ימי בראשית (כפי שקורין בשמח"ת), כולל גם השלימות שנפעלה בכל הבריאה ביום השביעי (שגם אודותיו קורין בשמח"ת), שבו נראה העולם כולו (כל מה שנברא בששת ימי המעשה) באופן אחר, כמארז"ל "מה הי' העולם חסר – מנוחה, בא שבת בא מנוחה", היינו, שלפני שבת הי' חסרון בכל עניני הבריאה, גם בהבריאה דיום ראשון, וביום השבת נשלמה הבריאה כולה.
910 פרש"י פרשתנו ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל ). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א. וראה ב"ר פ"י, ט ובמת"כ שם (מ"חז"ל").
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו גם שע"י כללות ענין העבודה נעשה ענין השבת (כמארז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת) שענינו מנוחה, כמארז"ל מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה (שלכן נאמר ויכל אלקים ביום השביעי גו' , אף שכבר לפנ"ז נאמר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ), וידועה תורת הבעש"ט [86] שהקב"ה נקרא מנוחה, לפי שאין שייך בו תנועה (שינויים), כי תנועה לא שייך כי אם בדבר שהוא בזמן ובמקום (כי ענין הזמן הוא השינויים דעבר הוה ועתיד, ומזה מובן גם בנוגע לענין המקום שקשור עם ענין הזמן ), אבל הקב"ה הוא א"ס ואינו נעתק ממקום למקום וגם אינו בגדר זמן, ולכן נקרא מנוחה, ושם הבהירות גדול וכו'.
76 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל ). תוס' סנהדרין לח, א (ד"ה חצבה). וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
א) ביום ששי של ששת ימי בראשית (א' תשרי, ר"ה) – "הי' העולם חסר" , וכשבאת שבת, נעשה הענין ד"ויכולו גו'" , שלימות הבריאה.
134 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל ). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א. וראה ב"ר פ"י, ט ובמת"כ שם (ד"ה שאנן) בשם "חז"ל".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, פרשת פרה, ח"י אדר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
"אם כן עשה (הקב"ה) מלאכה בשבת, דהא כתיב ויכל ביום השביעי" – הוצרכו לשנות לתלמי המלך ולכתוב "ויכל ביום הששי" , אבל האמת היא שגמר המלאכה הי' ביום השביעי ("ויכל ביום השביעי" ), כדברי רז"ל "מה הי' העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה", "וזהו גמרו" – גמר ושלימות הבריאה, והיינו, שע"י המנוחה ביום השבת נגמר (לא רק ענינו של יום הששי , אלא גם) ענינם של כל ששת ימי בראשית.
2423 מגילה ט, א ובפרש"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכמאמר רז"ל עה"פ ויכל אלקים ביום השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, מנוחה היא בחינת סובב שלמעלה מהאור המתלבש בעולם, ואעפ"כ כשלא הי' גילוי זה בעולם, הי' העולם חסר, אלא שחסרון זה הוא לא שהי' חסר איזה פרט בהעולם עצמו, כי כל הפרטים דהעולם נתהוו ע"י מלאכת הבריאה (אור המתלבש בעולם) שנשלמה לפני שבת, וזה שהעולם הי' חסר מנוחה הוא דוגמת החסרון דסוס לרכוב עליו (שאין זה דבר הכרחי לצורך קיום חיותו), וכשבא שבת ונמשך ונתגלה אור הסובב, נתמלא גם חסרון זה.
41 פרש"י עה"פ בראשית ב, ב. פרש"י ד"ה ויכל – מגילה ט, א (וראה ב"ר פ"י, ט). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ג תמוז, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכמאמר רז"ל עה"פ ויכל אלקים ביום השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, מנוחה היא בחינת סובב שלמעלה מהאור המתלבש בעולם, ואעפ"כ כשלא הי' גילוי זה בעולם, הי' העולם חסר, וכשבא שבת ונמשך ונתגלה אור זה, נתמלא החסרון.
271 פרש"י עה"פ בראשית ב, ב. פרש"י ד"ה ויכל – מגילה ט, א (וראה ב"ר פ"י, ט). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
– כמסופר בגמרא שכאשר תירגמו את התורה עבור הגוים בימי תלמי המלך , שינו וכתבו "אלקים ברא בראשית את השמים וגו'", שבאופן כזה ברור גם אצל הגוים שהקב"ה ברא את העולם [אבל בנ"י יודעים ש"בראשית ברא אלקים" – שגם שם אלקים הו"ע של בריאה, שהרי שם הוי' הוא נעלה יותר; משא"כ גוים שאינם יודעים אודות שם הוי' , צריך לומר להם "אלקים ברא בראשית"], שכל זה נעשה ע"י התורה –
950 מגילה ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכמאמר רז"ל עה"פ ויכל אלקים ביום השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, מנוחה היא בחינת סובב שלמעלה מהאור המתלבש בעולם, ואעפ"כ כשלא הי' גילוי זה בעולם, הי' העולם חסר, אלא שחסרון זה הוא לא שהי' חסר איזה פרט בהעולם עצמו, כי כל הפרטים דהעולם נתהוו ע"י מלאכת הבריאה (אור המתלבש בעולם) שנשלמה לפני שבת, וזה שהעולם הי' חסר מנוחה הוא דוגמת החסרון דסוס לרכוב עליו (שאין זה דבר הכרחי לצורך קיום חיותו), וכשבא שבת ונמשך ונתגלה אור הסובב, נתמלא גם חסרון זה.
40 פרש"י עה"פ בראשית ב, ב. פרש"י ד"ה ויכל – מגילה ט, א (וראה ב"ר פ"י, ט). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד י"ג תמוז ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכמאמר רז"ל עה"פ ויכל אלקים ביום השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, מנוחה היא בחינת סובב שלמעלה מהאור המתלבש בעולם, ואעפ"כ כשלא הי' גילוי זה בעולם, הי' העולם חסר, וכשבא שבת ונמשך ונתגלה אור זה, נתמלא החסרון.
60 פרש"י עה"פ בראשית ב, ב. פרש"י ד"ה ויכל – מגילה ט, א (וראה ב"ר פ"י, ט). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפה לברך ברכת המזון בקול רם ויתר פרטים בברכת המזון ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
משא"כ במגילה ובקריאת שמע ובתפלה שבמגילה נאמר בה ואל היהודים ככתבם וכלשונם למעט שאר לשונות כשאין מכירין ובקריאת שמע נאמר שמע בכל לשון שאתה שומע כלומר מבין אבל אם אינו מבין הלשון אפילו הוא לשון הקודש לא יוצא ידי חובתו אלא א"כ הבין ונתכוין בפסוק ראשון שעד כאן מצות כוונה ומכאן ואילך מצות קריאה ומצות קריאה יכול לקיים אף שאינו מבין הלשון כמו בהלל ומגילה וכן תפלה הואיל והכוונה מעכבת בה אפילו בדיעבד בברכה ראשונה דינה כקריאת שמע אבל שאר ברכות חוץ מברכת המזון אין הכוונה מעכבת בדיעבד.
כו מגילה ט, א (לענין מגילה שאינה כתובה בלשון הקודש). שם יח, א (לענין קרא ביוונית כשאינו מכיר).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלד דיני דליקה בשבת יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
יב כל כתבי הקדש מצילין אותם מפני הדליקה ובימי חכמי התלמוד לא ניתנו ליכתב אלא כ"ד ספרים אבל לא תורה שבעל פה ולא כל הברכות והתפלות שתיקנו חכמים אלא היו בעל פה ואף כ"ד ספרים לא ניתנו ליכתב אלא על עור בהמה טהורה ובכתב אשורי ולשון הקודש ובדיו אבל לא על הנייר ולא בכתב או לשון אחר אפילו תרגום אלא היו מתרגמין בעל פה ולא במיני צבעונים כמ"ש בסי' ל"ב גבי תפילין ואם נכתבו בכתב או לשון אחר אפילו בחול אסור לקרות בהם אלא מניחם במקום התורפה והם מתאבדים מאליהם עם האזכרות שבהם הכתובות ג"כ באותו כתב או לשון ולפיכך אין מצילים אותם בשבת מפני הדליקה ולא (ממים) או שאר דבר המאבדם מפני שהם אסורים בטלטול (וגם בחול אין להצילם אלא יניחם שיאבדו) אבל אם כתובים בלשון הקודש וכתב אשורי על נייר או במיני צבעונים אע"פ שאסור לקרות בהם אפילו בחול אעפ"כ מצילין אותם מפני הדליקה בשבת מפני האזכרות שבהם חוץ ממגילת אסתר שאין בה אזכרות מפני שנשתלחה ליכתב בדתי פרס ומדי ולפיכך אין בה קדושה אלא אם כן כתובה כהלכתה.
צט מסקנת התוס' קטו, ב סוד"ה מגילה. מגילה ט, א ד"ה ורב אשי. וראה גם לעיל סי' רפד ס"ד ובקו"א סק"א. וראה רמב"ם פכ"ג הכ"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלד דיני דליקה בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לשון אחר, אפילו תרגום , אלא היו מתרגמין בעל פה , ולא במיני צבעונים , כמ"ש בסי' ל"ב גבי תפילין.
1236 ברייתא
קטו, ב (מגילה, עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו ), וכמסקנת התוס' שם סוד"ה
מגילה (בשאר ספרים נמי בעי רבי יהודה ספר ודיו , והוא הדין לרבנן). ברייתא מגילה ח,
ב (עד שיכתבנו בכתב אשורית על הספר ובדיו ), ותוס' שם ט, א ד"ה ורב אשי (אשורית
וספר ודיו ... להכשיר לקרות בהן).
ולענין לשון הקודש, גמרא קטו, א (איתמר
היו כתובים תרגום או בכל לשון, רב הונא אמר אין מצילין אותן מפני הדליקה, ורב חסדא
אמר מצילין אותן מפני הדליקה). רי"ף מג, א (והלכתא כרב הונא).
רמב"ם פכ"ג הכ"ו (והוא
שיהיו כתובין אשורית ובלשון הקדש, אבל אם היו כתובין בכל לשון או בכתב אחר, אסור
לקרות בהם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ועוי"ל פי' למען יזמרך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
נצנים נו"ה דז"א הנמשכים מצד הבינה ארץ החיים, ובפרד"ס ערך נצנים שהם חג"ת כשהם בחו"ב כו', וא"כ פי' נראו בארץ היינו כשהמל' מקבלת ממדות דאו"א עצמן, ויש לפרש זה בשני דרכים, הא' ע"פ מ"ש אתהלך לפני הוי' בארצות החיים שיש שני בחי' ארצות שהם בחי' כלים להשראות בחי' חיים העליונים, וכמו חיים ל' רבים כן ארצות לשון רבים, והענין יובן ע"פ הקדמה למה דוקא נש"י שנק' בנים למקום גזר עליהם ד"ג להיות בארץ לא להם, ובמצרים עבדו וענו אותם ד' מאות שנה ועיקר ג' מצרים הי' רד"ו שנה , ועבודת פרך הי' פ"ו שנים אשר לא עשה כן לכל גוי, ומדוע לישראל עם קרובו גזרה חכמתו כן דוקא, אלא שבודאי יש בזה יתרון המעלה, וצ"ל מהו, אך הענין הוא דכל התורה כולה נדרשת בזלעו"ז, שכמו שהי' פרעה וג' שרי פרעה בלעו"ז כן יש כל בחי' אלו בקדושה, ובכדי שירשו נש"י את כל בחי' אלו בקדושה עי"ז הוכרח להיות גלות מצרים בכדי לברר כל בחי' אלו בכדי שלא יהי' מקום לבע"ד לחלוק מדוע יגיע לנש"י כ"ז, וכמו במ"ת שהשיב משה גם למלאכים למצרים ירדתם כו', וגם שיגיע כ"ז ע"י העבודה שלא כמו נהמא דכסופא.
265 ועיקר ג' מצרים הי' רד"ו שנה : ראה תנחומא מקץ ח. במדב"ר פי"ג, כ. רש"י מקץ מב, ב לך שם בא יב, מ מגילה ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וידבר כו' קדושים תהיו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ובס' פנים יפות פי' על ענין קדושים כו' כי קדוש אני ע"ד מה יפו ירושתינו מהאבות הקדושים, וכמ"ש במד"ר שכל האבות נק' בשם ישראל וזהו בני ישראל ע"ש פירושו, והיינו כי אברהם נק' ישראל כמ"ש ומושב בנ"י כו', שחשבון הזה מתחיל מימי אברהם שנמצא נק' אברהם בשם ישראל , וכתי' ואלה שמות בנ"י כו' יעקב, שכולל יעקב ג"כ בכלל בני ישראל נמצא שיצחק נק' ישראל , ויעקב עצמו א"ל הקב"ה לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל יהי' שמך, שנמצא נקראו כל האבות בש' ישראל , וענין שם ישראל נא' בפ' וישלח הטעם לפי כי שרית עם אלקים כו' ותוכל, פי' שרית היינו שמשתרר על ש' אלקים המסתיר שלא יהי' מסתיר עוד ויהי' גילוי ש' הוי' כדפי' בלק"ת בד"ה לא הביט און ביעקב פ"ה ד"ה ולכן לא ראה עמל בישראל דע"ב סע"א, שנמצא ש' ישראל זהו ע"ד כמו ש' הוי' שמושל ושולט על בחי' ש' אלקים, וכמו בענין הבריאה שבש' אלקים נא' ברא, ובש' הוי' ציוה ונבראו שע"י ציוי ש' הוי' נברא ע"י בחי' ש' אלקים, כמ"ש במ"א בענין הוא אמר ויהי דקאי על ש' אלקים והוא ציוה ויעמוד קאי על ש' הוי' שמושל ומצוה כו', וענין בחי' אמירת קדוש שהשרפים אומרים נא' על ש' הוי' כמ"ש (בישעי' וא"ו ג') קק"ק ה' צבאות וכן כאן אומר כי קדוש אני הוי' אלקיכם, והאבות נק' בשם ישראל ע"ש כי שרית עם אלקים ל' שררה כו' ה"ז כדמיון ש' הוי' כבי', והגם דכתי' ושמי הוי' לא נודעתי להם, נת' ע"ז בכ"ד שלא נודעתי בבחי' יעוד כו' א"נ ש' הוי' דלעילא, אבל עכ"ז הגיעו בעבודתם גם בבחי' ש' הוי' ג"כ, וכמ"ש כמ"פ ש' הוי' אצל האבות כו', גם הנה ארז"ל על האבות שהטעימן מעין עוה"ב, וארז"ל
27 שחשבון . . מימי אברהם : ראה מכילתא ולק"ט בא שם. רש"י מגילה ט, א־ בא ובב"ר שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כתר יתנו לך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
בנש"י שיכולים לקבל ב' בחי' קדוש אלו זהו מפני שהם בני ישראל , וזהו מ"ש כאן דבר אל כל עדת בנ"י, פי' כי האבות נקראים ישראל כמשנ"ת לעיל ממארז"ל במד"ר שאברהם נק' ישראל ממ"ש ומושב בנ"י אשר ישבו במצרים ארבע מאות ושלשים שנה , והתחלת החשבון הוא מאברהם, א"כ נק' אברהם ישראל , וכמו"כ יצחק כו' יעו"ש, ופי' ישראל הוא ל' שררה מל' כי שרית עם אלקים שהוא בחי' ש' הוי' המושל על ש' אלקים, כי האבות היו מרכבה לבחי' חג"ת שלמעלה מבחי' ש' אלקים כו' ונש"י הם בנ"י לכן הם הזוכים לקבל ב' בחי' קדוש אלו, וע"פ הקבלה הנה ג"פ קדוש אלו הם כתר דאריך וכתר דז"א וכתר דמל', והנה פי' עטרה א' שנטל לעצמו הוא בחי' כתר דאריך שנמשך ע"י בחי' בכל מאדך שהיא מגעת בעצמיות אוא"ס, כי מאד היא בלי גבול ולכן מגיע לבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' גבול, ושנים שנתן בראש בניו הם בחי' כתר דז"א וכתר דנוק', וישראל מפני שהם בני ישראל בחי' אבות הם המרכבה לבחי' חג"ת לכן הם הזוכים לקבל בחי' כתר דז"א וכתר דמל'.
122 והתחלת החשבון הוא מאברהם : ראה מכילתא ולק"ט בא שם. רש"י מגילה ט, א־ בא ובב"ר שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וידבר ה' אל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
במים רבים, אלא מה הוא לא נתעסק אלא במטה תחלה אף אתם אל תתעסקו אלא במטה תחילה, ומ"ע הוא ללכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה תהא חנון מה הוא רחום אף אתה תהא רחום, מ"מ ענין ללכת בדרכיו ואחרי א"ד לקדושים תהיו דענין הקדושה הוא למעלה מההילוך דבדרכיו ומכ"ש מההילוך דאחרי ה', ועוד צ"ל דהנה אי' במפרשים והוא מהמד' קדושים תהיו היו פרושים מן העריות ומן העבירה דבכ"מ שיש שם גדר ערוה אתה מוצא שם קדושה, ולפ"ז אינו מובן כלל איך יתדמה לבחי' כי קדוש אני שהוא איך שא"ס הוא קדוש ומובדל מגדר עולמות דאני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, אתה הוא קודם שנברה"ע ואתה הוא לאחר שנברה"ע בלי שום שנוי, לא כמו הנשמה שמתפעלת ממקרי הגוף מפני שמתלבשת בגוף אבל חיות שנמשך מא"ס הוא בבחי' סוכ"ע אף שהוא עיקר החיות מ"מ אינו שייך שיפעלו בו שינוי, ואיך יתדמה לזה קדושה דישראל שיהיו מובדלים מדברים האסורים, ובפ"י אי' דבחי' קדושה הוא ע"ד מה יפה ירושתינו שהוא בירושה לנו מאבותינו דהאבות נק' ישראל דכתי' ומושב בנ"י באמ"צ ד' מאות ושלושים שנה והחשבון הוא מאברהם א"כ אברהם נק' ישראל , וכתי' ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב ובניו א"כ יעקב נק' בני ישראל א"כ יצחק נק' ישראל , ויעקב נק' ישראל דא"ל לא יעקב יקרא עוד שמך כ"א ישראל והטעם א"ל כי שרית עם אלקים, דשם אלקי' הוא מכסה ומסתיר על אור הוי' וישראל הוא כי שרית עם אלקים להעביר ההסתר, והוא כמו שם הוי',
22 והחשבון הוא מאברהם : ראה מכילתא ולק"ט בא שם. רש"י מגילה ט, א־ בא שם־ ובב"ר שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כח י'תרצד
מקור מפורש
בדף זה
ראה כתר ש"ט ד"ה ענין השבת (נט, ב) בבי' באה שבת באה מנוחה (רש"י מגילה ט, א בשם מדרש חכמים) ורזא דשבת כו' (זח"ב קלה, א ושם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו הוספות משפטים
מקור מפורש
בדף זה
מגילה ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז שבת הגדול שבת הגדול
מקור מפורש
בדף זה
"זכר למעשה בראשית" הוא זה ששבת הוא חלק ופרט מהבריאה (אלא שמורה על "חידוש העולם", שהקב"ה הוא בורא העולם), וכמודגש בלשון רז"ל "מה הי' העולם חסר.
40 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל אלקים. ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות רשימת דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א אור לי"ד ניסן ה'תנש"א
מקור מפורש
בדף זה
ובפרט בעמדנו בשנה מיוחדת שבראשיתיבות שלה נרמז ענין הגאולה — "הי' תהא שנת אראנו נפלאות" (או "נפלאות אראנו") — שתיכף ומיד נעשה ה"אראנו נפלאות", "אראנו" דייקא, שרואים בעיני בשר ה"נפלאות" דהגאולה האמיתית והשלימה ("כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"), ובאופן ד"הי' תהא", "בהווייתו יהא", שמורה על התוקף והנצחיות.
11 ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים פסח
מקור מפורש
בדף זה
ויהי רצון, שבעמדנו בימי הסגולה של חודש ניסן שבשנת "הי' תהי' שנת נסים", יזכה כל אחד לראות במוחש בחייו הוא את ההנהגה הנסית של הקב"ה עד ל"נסי נסים".
43 הי' תהי' : באופן ד"בהוייתה תהא" — ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. שם יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים פסח
מקור מפורש
בדף זה
"היה תהיה שנת ניסים" — הודגש פעמים רבות הקשר לדברים שחז"ל צפו מראש (בילקוט שמעוני ישעי' רמז תצט), על המלחמות שיתרחשו בחלק ההוא של העולם, שהן מהסימנים המעידים שמתקרבת הגאולה האמיתית על ידי משיח צדקנו.
21 היה תהא : באופן ד"בהוויתה תהא" — ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. שם יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים פסח
מקור מפורש
בדף זה
העולם נברא בשבעת ימי בראשית (ששת ימי הבריאה והשבת שהביאה מנוחה לעולם — שלימות בבריאה).
19 השבת שהביאה מנוחה : דבא שבת בא מנוחה — פרש"י עה"פ בראשית ב, ב. פרש"י ד"ה ויכל — מגילה ט, א. תוד"ה חצבה — סנהדרין לח, א. וראה כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) סי' תתא (נט, ב ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה ה
מקור מפורש
בדף זה
שבת, שמיטה, האלף השביעי, כדוגמת שבת בראשית השייכת אף היא אל הבריאה, אך באופן נעלה יותר – ה"מנוחה" שבתוך הבריאה).
28 כמרז"ל (רש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל. רש"י בראשית ב, ב. תוד"ה חצבה סנהדרין לח, א) מה הי' העולם חסר מנוחה באתה שבת באתה מנוחה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט
מקור מפורש
בדף זה
4 השבת . . מנוחה: ראה כתר ש"ט ד"ה ענין השבת (נט, ב) בבי' באה שבת באה מנותה (רש"י מגילה ט, א בשם מדרש חכמים) ורוא דשבת כו' (זח"ב קלה, א ושם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו חנוכה שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
למרות שרוב הלכות השבת הן מן הסוג של מצוות לא־תעשה – ל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת וכדומה, בכל זאת, תוכנה העיקרי הוא הענין החיובי של שביתה ומנוחה, כפי שרואים זאת במאמר חז"ל לגבי תחילת הבריאה, שהעולם היה חסר, "באת שבת באת מנוחה".
36 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א "ה ויכל. וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז שה"ג שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
לגבי השבת אומרים חז"ל:
24 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א. ד"ה ויכל. וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד
מקור מפורש
בדף זה
8 מניחו: להעיר ממחז'ל: העולם חסר מנוחה באת שבת באת מנוחה (פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א, וראה ב'ר פ, טא
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד דברים שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
במקום שילמדו מ"בראשית ברא אלקים" את אחדות ה' בהתאם לאמת, עלולים ח"ו לפרש "שתי רשויות הן וראשון ברא את השני".
66 ל' רש"י מגילה ט, א. וראה תוד"ה אלקים שם. חדא"ג שם. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
"והיה" – בהווייתו יהא.
73 ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז שה"ג שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
וכמאמר חכמינו ז"ל שלאחר ששת ימי בראשית "היה העולם חסר מנוחה", ו"באת שבת באת מנוחה" – ה"מנוחה" בשבת באה איפוא כהשלמה למציאותו של העולם].
13 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל. וראה ב"ר פ"י, ט (ובמ"כ שם ד"ה שאנן בשם "חז"ל").
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה ה
מקור מפורש
בדף זה
7 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
וכיון שכן, הרי כשם שבתחילת הבריאה לא היתה שלימות בהבריאה (כמארז"ל ש"הי' העולם חסר כו'") עד ליום השבת שבו נשתכללה ונשלמה כל הבריאה שנבראת בששת ימי בראשית – כך גם בכל שבוע, שששת ימי החול הם רק הכנה כו', והשלימות שלהם היא ביום השבת שלאחריהם.
210 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). ב"ר פ"י, ט. וראה גם תו"מ שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
והיינו, דכשם שענין השבת בעולם כולו הוא באופן דויכולו השמים והארץ וכל צבאם , דפירוש ויכולו הוא גם מלשון כליון (כפי שמבאר הצ"צ בארוכה באוה"ת ), היינו, שנעשה הכליון דציור העולמות כפי שהם בימי החול, ונעשים העולמות במדריגת יום השבת, הנה כן הוא גם בכל אחד מישראל, שע"י עבודתו בימות החול ה"ה פועל את הענין דויכולו השמים והארץ , שיבוא העולם למעמד ומצב דיום השבת, שאז הוא באופן של שלימות (ולא באופן שהי' העולם חסר ).
148 ראה פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). תוס' סנהדרין לח, א (ד"ה חצבה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת, ז' תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
שבת, שמיטה, אלף השביעי – בדוגמת שבת בראשית, שגם הוא שייך לבריאה, אבל באופן נעלה הרבה יותר – ה"מנוחה" שבבריאה) .
565 כמרז"ל (רש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל. רש"י בראשית ב, ב. תוד"ה חצבה סנהדרין לח, א) "מה הי' העולם חסר מנוחה, באתה שבת באתה מנוחה".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
וכפי שמביא בהמאמר דוגמא ממארז"ל מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, דאף שכבר נאמר ויכל אלקים גו' מלאכתו, מ"מ, עדיין העולם חסר מנוחה.
562 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י ד"ה ויכל – מגילה ט, א. תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א. וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
ונמצא, שענין השבת כולל ומקיף את המציאות של כל העולם כולו – שהרי מלאכת בריאת העולם היתה בששת ימי בראשית, ונסתיימה ונשלמה ביום השבת, כמארז"ל "מה הי' העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה".
1501 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א. וראה ב"ר פ"י, ט ובמת"כ שם (ד"ה שאנן) בשם "חז"ל".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
"היקף שלם" של שבעה ימים, ועדיין הנהגת האדם היא כדבעי – אזי יכול הוא להיות בטוח שעבד עבודתו כדבעי, הן בעניני יום א', הן בעניני יום ב' וכו', אשר "כל יומא ויומא עביד עבידתי'" , ועד להענין ד"מה הי' העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה" .
1769 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
והיינו, שתכלית השלימות של השמים והארץ וכל צבאם היא – לא כפי שהבריאה היתה בששת ימי בראשית, שאז הי' עדיין מעמד ומצב ש"העולם חסר" , אלא דוקא כאשר "באת שבת באת מנוחה"95, אזי נעשית השלימות גם בהבריאה דיום ראשון, יום שני, שלישי, רביעי חמישי וששי.
983 פרש"י עה"פ. וראה ב"ר פ"י, ט. פרש"י מגילה ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות א), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
משנת"ל שגם בעולם ישנו ענין הפנימיות והחיצוניות, בחי' פנים ובחי' אחור, ובאופן שהפנימיות פועלת על החיצוניות, יובן גם בנוגע לענין השבת, שהו"ע השלימות דהעולם, כמארז"ל מה הי' העולם חסר כו' בא שבת כו', היינו, שהשבת פועל שלימות בעולם.
1225 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). תוס' סנהדרין לח, א (ד"ה חצבה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
ידוע שענין התשובה הוא בבינה , כי, בינה היא למעלה מהשתלשלות, למעלה משבעת ימי הבנין [שכוללים גם את יום השבת, שגם הוא חלק מ"ימי הבנין", כמובן ממארז"ל "מה הי' העולם חסר מנוחה, באת שבת באת מנוחה", והיינו, ששבת הוסיף שלימות בבריאת העולם], וגם תשובה היא למעלה מהשתלשלות, שלכן פועלת ענין של התחדשות.
1698 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א. וראה ב"ר פ"י, ט ובמת"כ שם (מ"חז"ל").
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
ולכן, הרי זה הזמן המתאים להמשיך ולהשלים (ועכ"פ להמעיט את החסרון ב)ביאור הענינים שאודותם דובר בהתוועדות שלפנ"ז (כיון ששאלו שאלות על כמה פרטים , וגם אם אינם ענינים עיקריים, הרי הם דורשים ביאור), ובפרט שכל ענין השבת הוא לפעול שלימות בהחסרון שבימות החול, כמארז"ל "מה הי' העולם חסר כו' (כפרטי הדעות בזה) באת שבת כו'", וזהו גם א' הפירושים ב"ויכולו" , מלשון שלימות , ובהתאם לכך צריך להשלים גם ביאור ענינים הנ"ל.
1837 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א. וראה ב"ר פ"י, ט ובמת"כ שם (ד"ה שאנן) בשם "חז"ל".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
וכמו"כ בנוגע ל"זכר למעשה בראשית" שבענין השבת – שה"זכר" הוא לא רק לענין המנוחה שנתחדש בשבת, כמארז"ל "מה הי' העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה", אלא על כל מה שנברא בששת ימי בראשית.
2180 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). תוד"ה חצבה – סנהדרין לח, א. וראה ב"ר פ"י, ט ובמת"כ שם (מ"חז"ל").
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ה' סיון, ערב חג השבועות, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
דהנה, אע"פ שאברהם זקן ויושב בישיבה הי', וכן יצחק ויעקב, ומימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם , מ"מ, פעל מ"ת חידוש נפלא שלא בערך, ועד שפעל יותר מאשר בריאת העולם, שבזה נכללים כל הענינים שבעולם, כמארז"ל2 על הפסוק ארץ יראה ושקטה, בתחילה יראה ואח"כ שקטה, שרק בבוא יום ה ששי , הששי המיוחד, ו' בסיון שניתנה בו תורה , אזי שקטה, והיינו, שאע"פ שבשבת דשבעת ימי בראשית הי' ענין המנוחה, באת שבת באת מנוחה , מ"מ, גם לאחרי המנוחה דשבת בראשית הי' עדיין הענין דארץ יראה, ואילו הענין דשקטה נפעל במ"ת דוקא, אע"פ שגם לפנ"ז הי' לימוד התורה ע"י אברהם, ולאחריו יצחק ויעקב, ולאח"ז השבטים, וכל ששים ריבוא בנ"י, כאמור, שמעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו אפילו במצרים.
2046 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה וכל). וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור לה' סיון, ערב חג השבועות, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
וזהו שדוקא רב יוסף מבאר את המעלה של מ"ת, כיון שכללות הענין של מ"ת הוא להוסיף ענין עיקרי בעולם – שלאחרי השלימות ד"עולם על מילואו נברא" , כולל גם הענין ד"באת שבת באת מנוחה" , וכן ענין התורה כפי ש"אלפים שנה קדמה תורה לעולם" , ועד ללימוד התורה כפי שהי' ע"י האבות, ש"הן הן המרכבה" , הרי זה עדיין מעמד ומצב ד"ארץ יראה" , ואילו ע"י מ"ת נעשה מעמד ומצב ד"שקטה"40, שנעשה עולם אחר לגמרי, ואז גם השותפות להקב"ה במעשה בראשית היא באופן נעלה ביותר.
2125 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה וכל). וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו שמע ישראל
מקור מפורש
בדף זה
מלכות כי בו שבת וינפש, ושיתא יומין דחול הם ו' מדות שהם ו' ימי המעשה כו' והם הם מקוריים לסבת התהוות שינויי הזמן שלמטה בו' ימי המעשה ואח"כ בא שבת בא מנוחה כו' אך למעלה השינוי הזה אינו בבחי' הזמן זולתי בספירות שיו"ט מקבל מספי' א' ושבת מספי' אחרת וששת ימי המעשה מספירות אחרי', והספירו' האלו המשוני' נכללי' ונסקרי' בסקירת החכמה עליונה דאצי' בסקירה אחת שהחכמה איננה בגדר זמן כלל שלא יתכן לומר עליה סבת הזמן כ"א הכל נכללי' כאחד בסקירה א' בלי שיהוי זמן מה ואין מוקדם ומאוחר שזהו צופה ומביט עד סוף כל הדורות (כענין הראי' הגשמיו' על גוש גשמיי שההבטה בהעין תופס כל עצם הדבר ההוא בלי קדימת ראש וסוף כלל ואין בו מוקדם ומאוחר כמשנ"ת במ"א).
10 בא שבת בא מנוחה : פרש"י עה"פ בראשית ב, ב. פרש"י ד"ה ויכל — מגילה ט, א. (וראה ב"ר פ"י, ט). תוד"ה חצבה — סנהדרין לח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם כי טובים דודיך מיין
מקור מפורש
בדף זה
וכן הגרעין שמתעלם בהארץ ונרקב שם וממנו הצמיחה הן פירות הן תבואה, וכל מה שישתהה יותר בהארץ ויורקב יותר, יהי' הצמיחה בריבוי ותוס', וכמו"כ יובן למעלה כשהי' צ"ל מ"ת הי' תחילה גלות מצרים שהוא העלם ואח"כ הי' מ"ת, ומפני שהוא גילוי גליא של תורה לבד דפנימיות התורה לא נתגלה עתה לכן הי' די רד"ו שנה ולע"ל יהי' גילוי סתים דאורייתא לכן ההעלם גדול יותר, וזהו מ"ש זורע צדקות מצמיח ישועות, דהנה כללות כל המצות נק' צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור
15 גלות מצרים. . רד"ו שנה : ראה תנחומא מקץ ח. במדב"ר פי"ג, כ. רש"י מקץ מב, ב לך שם בא יב, מ מגילה ט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב רצ"ב
מקור מפורש
בדף זה
וזהו דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, נא' תולדות מלא דהעולם על מילואו נברא והיינו שהי' מאיר גילוי אלקות בעולם וכדאי' במד"ר עיקר שכינה בתחתוני' היתה וכתיב ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, דזהו פעם הראשון שנזכר שם הוי' מפורש בגלוי, והיינו דלאחר שהוזכר ענין מנוחת השבת וכמא' בא שבת בא מנוחה, דהמנוחה הוא רק מילוי החסרון וכמא'|66 מה הי' העולם חסר שבת וע"ז הוא שאומר בא שבת בא מנוחה שנתמלא מה שהי' חסר ועיקר הגילוי הוא מה שכאן מתפרש כוונת הבריאה באמרו ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, דעשיית הארץ ושמים הוא בשביל היחוד דהוי' ואלקים ושיהי' גילוי שם הוי', וזהו תולדות מלא שהי' מאיר גילוי אלקות בעולם והיינו מפני שנבה"ע בע"ס עצמן הי' מאיר גילוי אלקות בעולם, רק שע"י חסרון הלבנה וחטא עה"ד נעשה תולדת חסר וכמ"ש זה ספר תולדת אדם, וכן ע"י חטא הדורות שסלקו את השכינה למעלה מז"ר עד שבא אברהם והורידה לרקיע הא', ודור אחר דור יצחק ויעקב עד מרע"ה שהוא שביעי לאברהם הורידה למטה וכמ"ש וירד הוי' על ה"ס, וע"י העבודה דעכשיו בקיום התומ"צ וע"י הבירורים שמבררים ומזככים בזה את העולם הנה יהי' לע"ל תולדו' מלא כמ"ש (רות ד יח) ואלה תולדות פרץ שקאי על לע"ל דכתי' תולדות מלא שיהי' גילוי אלקו' בעולם, וזהו דכתיב (ישעי' נא יא) ופדויי הוי' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה, ושמחת עולם על ראשם שיהי' השמחה בעולם מחמת הגילוי הרב שיהי' אז בעולם שיומשך המשכת גילוי אלקות בעולם עד שיהי' גילוי שכינה למטה כמו קודם החטא.
140 פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א (ד"ה ויכל). תוס' סנהדרין לח, א (ד"ה חצבה). וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יז ו'שעז
מקור מפורש
בדף זה
בא שבת בא מנוחה , די זעקס טעג אין ואָך, זאיינען טאַקע די אמתע ששת ימי העבודה, ניט גיגעסין ניט גישלאָפין ניט גירוהט, פאַר יאָגט און פאַר האָרעוועט, קומט דער שבת קומט די רוהע.
475 בא שבת בא מנוחה: פרש"י בראשית ב, ב. פרש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל. וראה ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בהר את שבתותי תשמרו
מקור מפורש
בדף זה
להכלל במקורם נק' בשם מנוחה [אע"פ שאין שייך שם יגיעה כו'] וזה"ע שבת וכמאמרם באת שבת באת כו' שענין העלי' למע' אינו דומה לענין העלי' למטה שמתעלים כחות נפשו בלבד ואין נעשה שום שינוי בעצם דבר הנעשה כו' מצד שההתהוות הוא מיש ליש ונפרד דבר הנעשה ממנו, משא"כ למע' כאשר עולה אור האלקי במקורו הוא פועל שינוי בגוף העולמות מצד שההתהוות הוא מאין ליש ומוכרח היש להיות בתכלית היחוד כ"א יפרד יחזור לאין ואפס כו' שגם הם נפשטים מהצמצומים שלהם ומתרחבים לקבל האור אלקי כמ"ש במקום יותר נעלה ממקומם הקדום [...
27 באת שבת באת : ראה רש"י בראשית ב, ב. רש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל. תוד"ה חצבה סנהדרין לח, א. ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט
מקור מפורש
בדף זה
ועם זה יובן מה שבכל ששת בראשית לא נז' שם הוי' כלל רק ל"ב ויאמר אלקים שהוא שרש ומקור הזמן שהוא הכח להאיר בריבוי והתחלקות שבא מצד צמצום דשם הוי' אבל בחי' שם הוי' הוא בחי' הגילוי דאחה"פ הכוללת כל הארות של התחלקות הזמן כאחד וזהו"ע הוי' הי' הווה ויהי' כאחד והוא למעלה מהזמן לגמרי לכן אינו מאיר בששת ימ"ב רק ע"י צמצום והסתר דשם אלקי' משא"כ כשבא שבת בא מנוחה נתגלה שם הוי' בעולמות שהו"ע הגילוי דלמעלה מן הזמן שמאיר בזמן בדרך עלי' כנ"ל, לכן אחרי השבת כתיב ביום עשות הוי' אלקים שנתגלה שם הוי' באלקים כו' וד"ל.
52 כשבא שבת בא מנוחה : תוד"ה חצבה סנהדרין לח, א. ראה רש"י בראשית ב, ב. רש"י מגילה ט, א ד"ה ויכל. ב"ר פ"י, ט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר