ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כד דברים שיחה א

9

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בלבד שאחדות ה' האמורה בתורה הגיעה גם אל אומות העולם,

אלא נקבעה הלכה⁷⁴ שהשפה היחידה שניתן לכתוב בה ספרי תורה היא יונית⁷⁵, וכשר לקרוא בהם, הם מטמאים את הידיים⁷⁶ וכדומה⁷⁷.

כלומר, התוצאה היתה "בירור" וזיכוך מושלם של הכתב והלשון⁷⁸ היונית.

וכך יש לומר לגבי "אותו היום שהיה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים", שלא זו בלבד שהתוצאה לא היתה קביעת הלכה לדורות כשמאי ובית שמאי, אלא גם אצל שמאי – בית שמאי – נגרם⁷⁹ ענין של "התכופפות" והתבטלות. ויש לומר, שמשום כך יש מספר ענינים⁸⁰, שבהם נוטים בית שמאי לקולא⁸¹.

יא. י"ז בתמוז – חג לה'

כיון שדברי צדיקים חיים וקיימים לעד, ובמיוחד ענינים הכתובים בתורה שהיא נצחית, מובן, שגם דברי אהרן "חג לה' מחר" שאמרן על יום שבעה עשר בתמוז, יקויימו בודאי, כנאמר

הערות

74. מפשטות לשון הגמרא (מגילה ט, א) משמע שרק לר' יהודה התירו בספר תורה משום מעשה דתלמי המלך. ולרשב"ג (שם, ע"ב) א"ר יוחנן מאי טעמא דרשב"ג אמר קרא יפת אלקים ליפת כו'. אבל ראה פרש"י שם ע"א ד"ה רבותנו אמרו שפירש דהיינו רשב"ג. וראה טו"א שם ד"ה רשב"ג דשקו"ט בטעמא דרשב"ג, ולתירוצו הב' דגם לרשב"ג הא דשרי בלשון יוני הוא משום מעשה דתלמי המלך, ולדעת רשב"ג התירו מטעם זה כל הספרים כו' עיי"ש. וראה שפ"א מגילה שם. ועוד.
75. וי"ל שזהו הפירוש בירושלמי (הנ"ל ס"א) "בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא יונית", דהיינו לאחר העתקת התורה ע"י הזקנים לתלמי, שע"י תרגומם נשללה אפשרויות פירוש מוטעה בכתובים (ראה לעיל הערה *36). ולהעיר מש"ך עה"ת עה"פ (וילך לא, כח) הקהילו אלי את זקני העדה גו', דמשה הקהילם ומסר להם באזניהם, זהו הדברים האלה (הי"ח* מלות בתורה דשינו), והיו הדברים מסורים ממשה עד כשבאו בזמן תלמי ואמרום.
76. ראה בפרטיות בסוגיית הגמרא מגילה שם. ובמפרשים שם.
77. במס' סופרים שם ה"ו: אין כותבין כו' ולא יונית כו'. אבל כבר כתבו במפרשים שם (כסא רחמים. נחלת יעקב. ועוד), שזהו לפי שבזמן שנתחברה מס' סופרים כבר נשתקע ונאבד לשון יוני, כברמב"ם הל' תפילין שם, ולכן אין כותבין כו' ולא יונית.
78. במאירי מגילה שם במשנה: אבל שאר הספרים הותר ליכתב בכתב יוני, ובלבד שלא ישתנה הלשון. אבל בריטב"א שם מפורש "דכתב ולשון שרי (משום מעשה דתלמי המלך) שהרי בכתבו ולשונו כתבו לו". וכן משמע דעת רש"י והרמב"ם (בפיה"מ) מגילה שם. ועוד.
79. ולהעיר מהפירוש באוצר הגאונים שבת שם: והוצרך הלל להמאיך את נפשו ולכפוף את עצמו כדי שיצאו הדברים ולא יוכל שמאי להמנע מלהשיב כו' ונראו כי בטלו דבריו. עיי"ש. ולפירוש זה נמצא שפעל גם במחלוקת זו גופא.
80. עדיות פ"ד ה"ה ועוד. – באגה"ק שם שהוא מצד התכללות המדות, ואולי זה שייך לענין הנ"ל. וצ"ע.
81. ולהעיר דלע"ל הלכה כב"ש – ראה לקו"ת קרח שם. וש"נ. ואולי גם זה שייך להנ"ל. עיי"ש בלקו"ת.
. כ"ה בש"ך עה"ת שם. וראה לעיל הערה 36.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.