ג ג

כתוב אצלי כו' ובשערי ציון ובמ"ח. והרמ"ז פ' יתרו דס"ז תפסו בפשיטות כמש"ש תחלה בפע"ח ובשער א' פ"ז שהכתר שלה יורד להיכל ק"ק העליון דבריאה והט"ס נכללים בלאה כו'. אך ממ"ש במק"מ פ' אמור דף צ' ע"א מלשון הרח"ו בפי' מש"ש בזהר בשעתא דכנס"י אתערת כי אז מתעלים ט' נקודות שבבריאה משמע כמש"כ, וכ"כ עוד בפ' אמור דקי"ג ע"ב בשם הרח"ו, וגם בלקוטי הש"ס להאריז"ל דט"ז ע"ד ד"ה דע משארז"ל לכי ומעטי א"ע. כ' אבל הכתר אינו זז ממקומו כו' ע"ש ונרשם שם מהרב ז"ל כנראה שהוא מהאריז"ל עצמו. ומה שיש להבין ד' הפע"ח הנ"ל איך יתיישב עם מ"ש בע"ח שער מיעוט הירח פ"ב ושמ"ח פ"ג מענין התלבשות ט"ס שלה כו' אין כאן מקומו. ועיין בהרמ"ז ר"פ צו ומ"ש בענין לכי ומעטי כו'. והנה לפמ"ש בזהר הרקיע בפ' פקודי דף רל"ד ג"כ הכתר שלה אינו מכלל ט"ס הנ"ל כי הוא הנקודה השרשית שלה). וענין הבירורים הוא לברר את הניצוצי קדושה דהיינו להוציא האוכל מן הפסולת שהניצוצי קדושה נפלו בבי"ע בק"נ ונתערבו בפסולת המרובה על האוכל שהוא בחי' התערובות הטוב עם הרע בתכלית כתערובות הכסף בסיגים. לכן הבירור הוא להפריד הטוב מן הרע לבלתי יהיו מעורבים ואז הרע מתפרד ונופל למטה. והנצוצי קדושה שהם הטוב שהוברר מתעלה למעלה בבחי' מ"נ להכלל באצי'. ונוכל להבין עד"מ ענין התערובות טו"ר וענין ההפרדה והבירור בעבודת ה' בנפש האדם. שמצד הנפש הבהמית הרי הוא מעורב טוב ורע יחדיו. והגם שהוא עושה מצות ואינו עושה עבירות מ"מ בהעלם יש בו הרע שהרי יוכל להתאוות תאוה ועוד זאת שיוכל למצוא בנפשו איך התורה ומצות שמקיים אינם זכים ומיוחדים בתכלית לקיים רצון הבורא ית' לבד בלי שום פניה אחרת כי מתערב בזה איזו פניה וכוונה אחרת בפנימיותו. נמצא יש ת ערובות טו"ר אפילו בקיום התורה ומצות שהם בחי' לבושים דתורה ומצות שהוא מקיים. ואצ"ל בפנימית המדות דנה"ב שלא נתהפכו עדיין מטבעם ותולדתם והרי בטבעם הם מעורבים טו"ר לפי שנלקחה מקליפת נוגה המעורבת טו"ר כנודע. וכשמתפלל בכוונה הנה ע"י שלהבת האהבה של הנפש אלקית הבאה מהתבוננות בגדולת ה' אזי מתברר הטוב מן הרע. דהיינו שאז ימצא ויראה איך שהוא רחוק מה' כי מעשיו אינם זכים ומיוחדים להש"י כדבעי. כי מחמת שיבין היטב ויתאמת אצלו בראי' חושיות ע"י ההתבוננות וההעמקה בגדולת ה' איך שאפס זולתו ממש אז יבוש ויכלם ממעשיו שהוא מבחוץ עדיין בבחי' יש ודבר ולגרמייהו עבדין כו' וישית עצות בנפשו לדחות הרע כו'. נמצא ע"י התפלה נתגלה הרע מה שהיה תחלה מעורב בטוב ולא היה ידוע כלל שהוא רע שהיה נדמה לו שדרכו זכה וישרה עכשיו ע"י הבירור נתגלה הרע. ועי"ז יופרד מן הטוב וישאר הטוב לבדו בלי תערובות רע. וכמו שהוא הבירור בנפשות האדם שהנפש אלקית מבררת את הנפש הבהמית בשעת התפלה. כך יובן עד"ז למעלה ענין ירידת המל' דאצי' לברר קליפת נוגה דבי"ע. דהנה הרפ"ח ניצוצי קדושה שנפלו בשבירת הכלים הם מעורבים בנוגה וכמשל תערובות הטו"ר בנפש הבהמית שבאדם. ולזאת ע"י ירידת המל' בבי"ע לברר מבררת ומפרדת הטוב מהרע ואז הרע נפרד ונופל למטה והרפ"ח ניצוצים מתעלים למעלה ליכלל באצי' ולכן בירור זה הוא דוקא ע"י ירידתה בבי"ע כי באצילות לא יגורך רע כלל ואף הקליפות דאצי' הם עומדים ג"כ בבריאה וכמ"ש ברבות בא פט"ו דקל"ב ד' בכסאו של הקב"ה אין דבר רע נוגע שנאמר לא יגורך רע (וע' בזח"א בראשית דכ"ז רע"א ובמק"מ שם. נ"ב א' נ"ו סע"ב פ' נח דס"ב רע"א וישב קפ"ח א' ויחי דרי"ט ב'. ח"ב משפטים ק"ג א' קי"ז סע"ב כי תשא קצ"ג סע"ב. ח"ג אמור ק"ה ב' ובגמרא פכ"ג דשבת קמ"ט ב' פ"ב דחגיגה די"ב סע"ב ספ"ז דסוטה מ"ב א' סנהדרין דק"ג סע"א פ"ב דנדה י"ג ב' הכל מענין לא יגורך רע