ש"פ ויחי, י"ח טבת, ה'תש"ל

433

בס"ד. ש"פ ויחי, י"ח טבת, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

יהודה

אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך וגו' ²⁹⁸⁵ . וידוע הדיוק בזה ²⁹⁸⁶ , מהו אומרו יהודה אתה, שלא נאמר כן בכל השבטים, ובפרט שממשיך ואומר יודוך אחיך, היינו, שמדבר ליהודה בלשון נוכח, וא"כ הול"ל יהודה יודוך אחיך, ותיבת אתה מיותרת לכאורה. גם צריך להבין מהי השייכות דיודוך אחיך למ"ש בהמשך הפסוק ידך בעורף אויביך, שהפירוש בזה הוא, שיש אויב (ולא באופן שלא יהי' אויב כלל), אלא שידך הוא בעורף אויביך, והיינו, לא רק כמ"ש ²⁹⁸⁷ ונתתי את כל אויביך אליך עורף, שהאויב בורח, ובמילא העורף הוא לנגדו, אלא עוד זאת, שידך בעורף אויביך, להכותו כו'.

ב) ויובן

בהקדם ביאור אדמו"ר הזקן (שבשבוע זה חל יום ההילולא שלו כ"ד טבת) בתורה אור ²⁹⁸⁸ , שמבאר הענין דיודוך אחיך בנוגע לראובן שמעון ולוי. ויש לומר בדא"פ טעם הדבר שמבאר הענין דיודוך אחיך רק בנוגע לראובן שמעון ולוי, אף שיהודה הי' מלך על כל השבטים ²⁹⁸⁹ , שזהו לפי שעיקר החידוש דיודוך אחיך הוא בנוגע לראובן שמעון ולוי שנולדו לפניו, כי, בנוגע לשבטים שנולדו לאחרי יהודה, אין זה חידוש כ"כ. ובפרט לפי הדעה ²⁹⁹⁰ בפירוש דרשת רז"ל ²⁹⁹¹ עה"פ ²⁹⁹² כבד את אביך וגו', את לרבות אחיך הגדול, שקאי לא רק על הבכור, אלא גם אם הוא גדול רק ממנו. ולכן הענין דיודוך אחיך, בחי' הודאה, שהו"ע הביטול, הוא רק בנוגע לראובן שמעון ולוי, משא"כ בנוגע לשאר השבטים, שמעלת יהודה אצלם היא מצד השכל, ולא באופן של הודאה.

434

ומ"ש

יהודה אתה גו', הנה בענין אתה ²⁹⁹³ איתא בזהר ²⁹⁹⁴ תלת דוכתי אקרי אתה, ומבואר בזה ²⁹⁹⁵ , שג' הדרגות באתה הם מלכות, חסד, וחכמה, כי, על ספירת החכמה כתיב ²⁹⁹⁶ כי אתה אבינו, ועל ספירת החסד כתיב ²⁹⁹⁷ אתה כהן לעולם, וספירת המלכות נקראת אתה, כהמשך הכתוב אתה גו' על דברתי מלכי. וזהו גם מ"ש כאן יהודה אתה, דיהודה קאי על ספירת המלכות, שהיא הספירה האחרונה, וכמ"ש ²⁹⁹⁸ ותעמוד מלדת. והענין בזה, כמבואר בסידור בדרושי ברוך שאמר ²⁹⁹⁹ ההפרש בין אתה להוא, שהוא מורה על מי שהוא נסתר ונעלם ואינו ידוע מהותו בגילוי, משא"כ אתה מורה על בחי' הגילוי, ולכן, תיבת אתה מורה על ג' מדריגות שהם כולם בחי' הגילוי. ספירת המלכות נקראת אתה, לפי שענינה הוא ההמשכה והגילוי בבי"ע (ומשם יפרד ³⁰⁰⁰ ), ועוד זאת, שגילוי כל הספירות הוא ע"י ספירת המלכות ³⁰⁰¹ , וכמו שהוא גם בכחות הנפש, שענין המלכות הוא גילוי אל הזולת, וגם הגילוי שבכל הכחות הו"ע המלכות שבהם17. והנה, ספירת המלכות נקראת כנס"י, ע"ש שכונסת ואוספת בתוכה כל הגילוים שלמעלה ממנה ³⁰⁰² , והמשכת וגילוי כל הענינים במלכות נפעל ע"י ספירת החסד, שנקראת יומא דאזיל עם כולהו יומין ³⁰⁰³ , שעל ידה נמשך כל הגילוי במלכות. וכן ספירת החכמה, שהיא ראשית הגילוי ³⁰⁰⁴ , הן באדם שנקרא עולם קטן ³⁰⁰⁵ , והן בעולם גדול, וכן גם למעלה.

וזהו

יהודה אתה יודוך אחיך, שאע"פ שיהודה קאי על ספירת המלכות, ואחיך קאי על השבטים ראובן שמעון ולוי, שלפניו ולמעלה ממנו, מ"מ, יודוך אחיך, שזהו מצד מעלת הגילוי שבספירת המלכות (יהודה אתה, שהו"ע הגילוי), שנמשכת בבי"ע, והיינו, שאע"פ שגם בשאר הספירות ישנו ענין הגילוי, הרי גילוי זה הוא רק במקומם, ואין זה בערך לספירת המלכות שפועלת הגילוי גם בבי"ע (כמבואר בתו"א ³⁰⁰⁶

435

ב"כי"ק אדמו"ר נ"ע", שז"א הוא סוף עולמות הא"ס, ומלכות היא שורש הנבראים, שזהו"ע שני הכרובים, כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה ³⁰⁰⁷ ). וזהו יודוך אחיך, מצד הגילוי בבי"ע, כיון שע"י הירידה לבי"ע נעשה עילוי גם בספירת החכמה. וע"ד המבואר בתניא ³⁰⁰⁸ שתכלית השתלשלות העולמות כו' אינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם (אפילו עולם האצילות) ירידה מאור פניו ית', אך עי"ז שהגילויים נמשכים עד לעשי', אזי נתעלה גם עולם האצילות. והרי ענינו של עולם האצילות בספירות הוא ספירת החכמה ³⁰⁰⁹ .

ג) וממשיך

בכתוב, ידך בעורף אויבך. והענין בזה, דהנה, מצד המעלה דיהודה אתה (שלכן יודוך אחיך) שהו"ע הגילוי בבי"ע (כנ"ל), הרי העיקר הוא הגילוי בעולם העשי' דוקא, שאין תחתון למטה הימנו, שבו פועלים דירה לו ית' בתחתונים, ע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא, כמבואר בתניא ³⁰¹⁰ שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' במקום החושך ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך כו' [שענין זה שייך למטה דוקא, ולא בעולם האצילות, שלא יגורך רע ³⁰¹¹ ]. וזהו ענין ידך בעורף אויביך, כי, אויב הוא הקליפה וסט"א, שפירושו ³⁰¹² צד אחר שאינו צד הקדושה, דצד הקדושה הוא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה, ששורה על דבר שבטל אצלו ית', ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב"ה במסירת נפשו על קדושת ה', וכמאמר הידוע ³⁰¹³ אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן פון אלקות, ולכן, כל דבר שמפריד אותו מאלקות, הרי זה אויב שלו. ועז"נ ידך בעורף אויביך ³⁰¹⁴ , דעורף אין בו התגלות הכחות הפנימיים, ובעבודה הו"ע דאתכפיא, שאין לו חשק ורצון ואין לו חיות להתעסק עם המנגד, וכמאן דשדי בתר כתפוי כו' ³⁰¹⁵ , בלא לב ולב ³⁰¹⁶ .

436

ד) וזהו

יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך, שע"י הגילוי (אתה) בבי"ע עד לעולם העשי' התחתון לפעול הענין דאתכפיא כו', נעשה עילוי בכל הספירות, גם בספירת החסד והחכמה. ועד שעי"ז באים לאמיתית הענין דאתה (למעלה מג' הדרגות מלכות חסד וחכמה שנקראים אתה), שזהו בחי' העצמות, אמיתית המציאות (כמ"ש הרמב"ם שהוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו ³⁰¹⁷ , וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמתת המצאו ³⁰¹⁸ ), כמבואר בתו"א ³⁰¹⁹ שזהו מה ששם שמים שגור בפי כל ³⁰²⁰ , ואפילו תינוקות יודעים כו', שענין זה אינו בבחי' הגילויים, שהרי בגילויים הי' ענין הצמצום וכו', ואינם אלא הארה בלבד, משא"כ העצמות שהוא אמיתית המציאות, ולכן, על הנמצאים לא שייך לומר אתה, ורק כשרואים בהנמצאים אמיתית המציאות, אזי שייך בהם אמיתית הענין דאתה. ולזה באים ע"י העבודה של יהודה אתה וגו', שעי"ז מגיעים לאמיתית הענין דאתה, שמתגלה בחכמה, כמ"ש בתניא פל"ה בהגה"ה, כאשר שמעתי ממורי ע"ה כו' שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה ³⁰²¹ . ועד שבאים לקיום היעוד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים ³⁰²² (לא רק באופן דידך בעורף אויבך, אתכפיא, אלא באופן שיתבטלו לגמרי ויתהפכו לקדושה), שאז יקויים מ"ש ³⁰²³ ועמדו זרים ורעו צאנכם, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.