80

הערות

1. 10. רש"י שם ו, ז. מספרי שם. וראה בארוכה לעיל ע' 33 ואילך – ההוכחה לפירוש זה ע"פ דרך הפשט.
2. 11. כדמוכח מספרי כאן ומקידושין כט, ב. וכ"ה גם בדרך הפשט, וכדמוכח מפירוש רש"י "כשהתינוק מתחיל לדבר .. אביו מסיח עמו כו' ואם לא כו' כאילו קוברו כו'", שכ"ז אין שייך לרב.
3. 12. סוכה מב, א. רש"י כאן.
4. 13. ספרי כאן. רש"י כאן. וראה בארוכה שיחת ש"פ עקב תשכ"ח ביאור ב' הענינים שבפרש"י כאן.
5. 14. ועפ"ז יומתק דיוק לשון רש"י, שגבי "יודע לדבר" אומר "בן", וגבי "מתחיל לדבר" [משנה מלשון הכתוב "בניכם" ומלשון עצמו לפנ"ז ו]אומר "תינוק", שמורה על גיל קטן ביותר.
6. 15. בענין ההפרש שבין פ' ואתחנן לפ' עקב [והשייכות של ההפטרות "נחמו" ו"ותאמר ציון" לפרשיות אלו] – ראה גם לעיל ע' 77 ואילך ובהנסמן שם.
7. . מש"פ ברש"י (מספרי) ואתחנן (ו, ו) "אשר אנכי מצווך היום" שצ"ל "כחדשה" – החילוק הוא בין עשיית המצוה לקבלת הציווי ע"ע: בנוגע לעשיית המצוה – מעלה כשרגילים בה, והפכו בקבלתה ע"ע.
8. . ומה שהחיוב ללמד לתלמידים הוא גם לאחר שגלו – אף שבתורה לא שייך הטעם "כדי שלא יהיו לכם חדשים כו'", והרי הציווי "ושננתם לבניך אלו התלמידים" נאמרה בפ' ראשונה דק"ש שבאה בהמשך ל"וזאת המצוה גו' לרשתה" (ראה לקמן בפנים ההערה בטעם הג'), י"ל: א) שזהו מצד החיוב במצות, כבטעם הא' שבפנים ההערה. ב) שגם התלמידים נכללים ב"את בניכם" שבפ' שני' דק"ש. ועוי"ל בזה.