79
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ואילו בפרשה השניה מופיעות תחילה המצוות ואחר כך התורה4.
ג) בפרשה הראשונה מופיעים ציוויים בלבד, ואילו בפרשה השניה מפורט גם העונש ("וחרה אף ה' בכם...") הניתן על "וסרתם..." וכן השכר ("למען ירבו ימיכם...") על קיום המצוות.
ד. בציוויים המופיעים שנית יש חידושים
ענינים מסויימים מופיעים שנית בפרשה השניה של קריאת שמע, לאחר שכבר הופיעו בפרשה הראשונה, מפני שבהופעתם בפרשת עקב יש חידוש, כדברי רש"י, לעומת האופן שבו כתובים אותם הענינים בפרשת ואתחנן:
ציווי אהבת ה' "בכל לבבכם ובכל נפשכם" מופיע בשנית גם בפרשה השניה, למרות שבפרשת ואתחנן כבר כתוב הציווי "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך", כי "בכל לבבך ובכל נפשך" זוהי "אזהרה ליחיד", ואילו "בכל לבבכם ובכל נפשכם" זוהי "אזהרה לציבור"5.
אף הציוויים "וקשרתם" ו"וכתבתם" המופיעים בשתי הפרשיות, יש חידוש ותוספת בהם בפרשת עקב לעומת פרשת ואתחנן6, כדברי רש"י7 "אף לאחר שתגלו8... הניחו תפלין, עשו מזוזות"9.
הערות
- 4. ראה בארוכה אוה"ת ואתחנן ד"ה ושננתם.
- 5. ספרי ורש"י פרשתנו יא, יג.
- 6. ואין הכוונה שכוונת רש"י בפי' "אף לאחר שתגלו כו'" לתרץ מה שהציוויים נשנו כאן עוד פעם – שהרי (א) גם ב"וקשרתם" "וכתבתם" אפשר לתרץ שהם אזהרה לציבור. (ב) באם זה הי' ההוכחה להפירוש "אף לאחר שתגלו" הי' רש"י מעתיק (לפני פירושו) "וקשרתם" "וכתבתם" – כ"א שההוכחה לפירוש זה היא הסמיכות ד"ושמתם" ל"ואבדתם". אלא שעפ"ז מתורץ במילא גם טעם ההכפלה.
- 7. פרשתנו יא, יח, מספרי כאן (שם, יז). וראה הערה הבאה.
- 8. בספרי כאן: "ואבדתם מהרה אע"פ שאני מגלה אתכם .. היו מצויינים במצות", ומזה משמע שעיקר הציווי שבכתובים אלו הוא לאחרי שואבדתם גו'. אבל מלשון רש"י "אף לאחר שתגלו" (ולא "אזהרה לאחר שיגלו" או כיו"ב) מוכח שהציווי שבכתובים אלו הוא גם בהיותם בא"י, אלא שהחידוש שבהם הוא "אף לאחר שתגלו". [ויש לומר, שהוכחת רש"י על זה היא ממה שמסיים בפרשה "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה גו'", שהכוונה בפשטות היא (לא "שתשובו להאדמה ותאריכו ימים בה", כבפירוש השני שברמב"ן כאן, כי אם) שתרבו ימים על האדמה שאתם נמצאים שם]. ויש לומר, שהספרי אזיל לשיטתי' לקמן דמפרש "למען ירבו ימיכם בעוה"ז וימי בניכם לימות המשיח" – היינו "לאחר שתגלו" (לא "אף לאחר").
- 9. הטעם מה שרש"י כותב רק תפלין ומזוזות ומשמיט תורה (ולמדתם) – אף שלכאורה דוחק לומר שהחידוש ד"ושמתם את דברי" קאי רק א"וקשרתם" ו"וכתבתם" ולא א"ולמדתם" שבאמצע – יש לומר: א) כיון שמחוייבים במצות – פשוט שמחוייבים בתורה (עכ"פ בהשייך למצות) – שהרי (רק) הלימוד מביא לידי מעשה. ב) באם המצוה ד"ולמדתם" (מצד עצמה) היתה רק קודם שגלו – לא היו צ"ל חיוב בה כשתגלו. כי הטעם "כדי שלא יהיו לכם חדשים* כשתחזרו" שייך במצות (שקיומם נקל יותר, כשרגילים בהם), משא"כ בתורה**, כי אדרבא – כשהלימוד "חדש" – נקל ומצליח יותר, וכמו שהבן חמש למקרא חש בעצמו שנקל לו (וע"ד פרש"י ואתחנן ו, ו) "ורץ הוא לקראת" לימוד (שכל ו)ענין חדש – משא"כ לחזור על ענין ושכל ישן נושן שכבר יודעו. ג) החידוש ב"אף לאחר שתגלו כו'" י"ל – בדרך הפשט – שהוא לפי שבפ' ואתחנן (ו, א ואילך) נאמר "וזאת המצוה גו' לעשות בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה" – כל זמן שאתם במצב "לרשתה". ולכן המצות שבפ' ראשונה דק"ש ("וקשרתם" "וכתבתם" "ושננתם") שבאות בהמשך ל"וזאת המצוה גו' לרשתה" – אפ"ל קס"ד שחיובם הוא רק קודם שגלו. משא"כ "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם", שתוכנה שונה ממצות "ושננתם" שבפרשה ראשונה (כדלקמן בפנים), גם באם היתה כתובה שלא בסמיכות ל"ואבדתם", לא היתה סברא לומר שחיובה רק קודם שגלו וכוונת רש"י כאן ה"ה לבאר הסמיכות (כנ"ל הערה 6).
רש"י על דברים י״א:י״ג - הטקסט מספריא
והיה אם שמע. וְהָיָה מוּסָב עַל הָאָמוּר לְמַעְלָה, לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:
והיה אם שמע תשמעו. אִם שָׁמֹעַ בַּיָּשָׁן תִּשְׁמְעוּ בֶּחָדָשׁ, וְכֵן "אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח" (דברים ח') – אִם הִתְחַלְתָּ לִשְׁכֹּחַ סוֹפְךָ שֶׁתִּשְׁכַּח כֻּלָּהּ, שֶׁכֵּן כְּתִיב בִּמְגִלָּה אִם תַּעַזְבֵנִי יוֹם יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ:
מצוה אתכם היום. שֶׁיִּהְיוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים, כְּאִלּוּ שְׁמַעְתֶּם בּוֹ בַיּוֹם (ספרי):
לאהבה את ה'. שֶׁלֹּא תֹאמַר הֲרֵי אֲנִי לוֹמֵד בִּשְׁבִיל שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר, בִּשְׁבִיל שֶׁאֶקָּרֵא רַב, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲקַבֵּל שָׂכָר, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא (שם):
ולעבדו בכל לבבכם. עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בַּלֵּב, וְזוֹ הִיא תְפִלָּה, שֶׁהַתְּפִלָּה קְרוּיָה עֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא" (דניאל ו'), וְכִי יֵשׁ פֻּלְחָן בְּבָבֶל? אֶלָּא עַל שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ וְגוֹ'"; וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (תהילים קמ"א) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ":
בכל לבבכם ובכל נפשכם. וַהֲלֹא כְּבָר הִזְהִיר "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ" (דברים ו'), אֶלָּא אַזְהָרָה לַיָּחִיד, אַזְהָרָה לַצִּבּוּר (ספרי):
והיה אם שמע AND IT SHALL COME TO PASS IF YE WILL HEARKEN — The word והיה is to be connected with what is said above (v. 11): “it drinketh water of the rain of heaven”.
שמע תשמעו lit: AND IT WILL COME TO PASS IF HEARKENING YE WILL HEARKEN — If you hearken to the old (if you hear again what you have already learnt, i.e. if you repeatedly study the old lessons), you will hearken to the new (you will the more easily gain new knowledge) (Sukkah 46b; cf. Rashi on Exodus 19:5). Similar is the meaning of אם שכח תשכח (Deuteronomy 8:19): If you have begun to forget, your end will be that you will forget all of it. So, too, is written in a certain Scroll: If thou forgettest Me one day, I will forget thee two days (cf. Sifrei Devarim 48:8; Jerusalem Talmud end of Berakhot).
מצוה אתכם היום [MY COMMANDMENTS WHICH I] COMMAND YOU THIS DAY — This suggests that they should ever be to you as new commandments, as though you had heard them for the first time on that day (Sifrei Devarim 58).
לאהבה את ה׳ TO LOVE THE LORD — This means that you should not say: Well, I will learn, but in order that I may become rich, in order that I may obtain the title Rabbi, in order that I may receive a prize, — but whatever you do, do it out of love for God (Sifrei Devarim 41:23), and ultimately the honour which you desire will certainly come (Nedarim 62a).
ולעבדו בכל לבבכם AND TO SERVE HIM WITH ALL YOUR HEART — i.e. to serve Him with a service that is in the heart: that is prayer, for prayer is termed service (עבודה), as it is said, (Daniel 6:17) “Thy God whom thou servest continually”. But was there service (i.e. sacrificial service, the technical term for which is עבודה) in Babylon? But the term is used because he offered prayer there, as it is said, (Daniel 6:11) “Now his windows were open [in his upper chamber towards Jerusalem and he kneeled upon his knees three times a day and prayed]”. And so, too, it states in the case of David (Psalms 141:2): “Let my prayer be set forth as incense before Thee” (incense being part of the sacrificial service) (Sifrei Devarim 41:25-27).
בכל לבבכם ובכל נפשכם [TO LOVE THE LORD] WITH ALL YOUR HEART AND WITH ALL YOUR SOUL — But has it not already admonished us to love God, by the words (6:5) “[Thou shall love the Lord thy God] with all thy heart and with all thy soul”? But that was an admonition addressed to each and every individual (“with all thy heart”), whilst here it is an admonition addressed to them as a community (“with all your heart”) (Sifrei Devarim 41:29).
רש"י על דברים ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
והיו הדברים האלה. וּמַהוּ הָאַהֲבָה? והיו הדברים האלה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר בְּהַקָּבָּ"ה וּמְדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי):
אשר אנכי מצוך היום. לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִדְיוּטְגְּמָא יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ; דְּיוּטְגְּמָא – מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַבָּאָה בְּמִכְתָּב (ספרי):
— What is the “love” that is here commanded? The next verse tells us: והיו הדברים האלה THESE WORDS [WHICH I COMMAND THEE] SHALL BE [UPON THINE HEART] — for thereby thou wilt arrive at a recognition of the Holy One, blessed be He, and wilt cleave to His ways (Sifrei Devarim 33:1).
אשר אנכי מצוך היום [THESE WORDS] WHICH I COMMAND THEE THIS DAY — this day— they should not be in thine eyes as an antiquated דיוטגמא which no one minds, but as one newly given which everyone gladly welcomes (Sifrei Devarim 33:2; cf. our first Note on p. 248 in the Silbermann edition of Exodus). — The word דיוטגמא in this Midrash signifies: a royal command committed to writing.
מצוטט ב־7 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כו ‹ ט'תתסט לקו"ש ח"ט ע' 79
לקוטי שיחות 2
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 434 לקו"ש ח"ט ע' 79
- כרך כו ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ט ‹ 441 לקו"ש ח"ט ע' 79
תורת מנחם 4
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ שמות, מבה"ח שבט, ה'תש"כ לקו"ש ח"ט ע' 79
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ט ע' 79
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ט ע' 79
- נז - שנת תשכ"ט - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ עקב, ח"י מנחם-אב, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ט ע' 79
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.