יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח

358

בס"ד. יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

והי'

אם שמוע וגו' ²³⁵³ . הנה פסוק זה הוא התחלת פרשה שני' דק"ש (בפרשת עקב1), שנקראת כן לפי שבאה לאחרי פרשה הראשונה, שמע ישראל גו' (בפרשת ואתחנן ²³⁵⁴ ). וכמאמר חז"ל במשנה ²³⁵⁵ אמר ר' יהושע בן קרחה, למה קדמה פרשת שמע לוהי' אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך מקבל עליו עול מצוות. ולהעיר, שכיון שהתורה כללות ופרטות נאמרה ²³⁵⁶ , הנה בפרטיות יש בפרשה ראשונה גם ענין עול מצות, שזהו מ"ש ושננתם גו' ²³⁵⁷ (לימוד התורה ²³⁵⁸ ), וקשרתם גו' ²³⁵⁹ וכתבתם גו' ²³⁶⁰ (תפילין ומזוזה), וכמו"כ בפרשה שני' יש גם הענין דקבלת עול מלכות שמים, שזהו כללות הענין דשמוע תשמעו1, וכללות ענין העבודה, ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם1 (אף שלא נאמר ובכל מאדך ²³⁶¹ ), שענינה הוא קבלת עול האדון, קבלת עול מלכות שמים. אבל בכללות, הנה פרשה ראשונה עיקר ענינה הוא קבלת עול מלכות שמים, ופרשה שני' עיקר ענינה הוא קבלת עול מצוות.

והנה

השינוי שבין פרשה ראשונה לפרשה שני' הוא לא רק בכללות ענינם, אלא גם בהפרטים שבהם, שבפרשה ראשונה נאמר ענין התורה קודם לענין המצוות, שהרי תחילה נאמר ושננתם גו' ודברת בם, ואח"כ נאמר וקשרתם גו', מצות תפילין, ששייכת לכל המצוות, כמארז"ל ²³⁶² הוקשה כל התורה כולה (דהיינו מצוות התורה) לתפילין. ובפרשה שני' נאמר ענין המצוות קודם לענין התורה, שתחילה נאמר וקשרתם גו' ²³⁶³ , ואח"כ נאמר ולמדתם גו' לדבר בם ²³⁶⁴ . ומבואר בזה בדרושי חסידות (בדרושי אדמו"ר הזקן ²³⁶⁵ , אדמו"ר האמצעי ²³⁶⁶ , ובאריכות גדולה בדרושי

359

הצ"צ באור התורה ²³⁶⁷ על פסוקים אלו), שהחילוק בין ב' הפרשיות דק"ש הוא ע"ד ב' הדעות שבגמרא ²³⁶⁸ אם תלמוד גדול (גדול לימוד תורה ²³⁶⁹ ) או מעשה גדול, והיינו, שהסדר בפרשה ראשונה שענין התורה קודם לענין המצוות הוא לפי הדעה שתלמוד גדול, והסדר בפרשה שני' שענין המצוות קודם לענין התורה הוא לפי הדעה שמעשה גדול. וע"פ הידוע שמה שנימנו וגמרו שתלמוד גדול הוא עכשיו דוקא, אבל לעתיד לבוא יהי' מעשה גדול ²³⁷⁰ , נמצא, שהסדר דפרשה ראשונה (שענין התורה קודם לענין המצוות, תלמוד גדול) קאי על הזמן דעכשיו, והסדר דפרשה שני' (שענין המצוות קודם לענין התורה, מעשה גדול) קאי על הזמן דלעתיד לבוא.

ב) ויש

לבאר כל זה (מיוסד על המבואר בדרושים הנ"ל) בהקדם הביאור במארז"ל תלמוד גדול, שהטעם לזה הוא לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה, שאין זו רק קדימה בזמן, שאי אפשר לקיים כל המצוות כהלכתן כו' בלי לימוד היטב לידע כל ההלכות כו' ²³⁷¹ , אלא גם קדימה במעלה. וענין זה מוכח מהקדימה בזמן גופא, דכיון שקדימה זו היא ע"פ תורה, כפי שעשה האלקים (את האדם ישר) ²³⁷² , הרי מובן שהקדימה בזמן קשורה עם קדימה במעלה. ובזה גופא הדיוק הוא תלמוד גדול , היינו, לא רק שקול כנגד כל המצוות (כלשון אדמו"ר הזקן בהלכות ת"ת19, מיוסד על לשון הרמב"ם ²³⁷³ ), אלא גדול דוקא.

ג) והענין

בזה, דהנה כתיב ²³⁷⁴ גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, ואמרו רז"ל ²³⁷⁵ אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, דמלכא בלא מטרוניתא לאו מלך ולא גדול אקרי כו' ²³⁷⁶ , וידוע ²³⁷⁷ דעיר אלקינו הוא בחי' מלכות כמו שנעשית מקור לבי"ע, ועי"ז דוקא מתגלית גדולתו ית', והרי ענין זה הוא מטעמי הבריאה, כמ"ש בע"ח בתחילתו ²³⁷⁸ שסיבת בריאת העולמות היא בכדי שיתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו ושמותיו כו' (אע"פ

360

שגם קודם לכן ישנם כל הכחות כו', אלא שהם בהעלם, וע"י התהוות הבריאה באים בפועל ובגילוי, ובזה רואים את השלימות של הכחות כו' ²³⁷⁹ ). ובשביל זה הלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם ²³⁸⁰ , היינו, שיהי' גילוי השם (שהו"ע הספירות ²³⁸¹ ), החל מהגילוי דשם הוי', רזא דשמא קדישא ²³⁸² , שזהו"ע גדול הוי'. והיינו, שענין גדול הוי' נעשה ע"י עיר אלקינו, שזהו סדר ההשתלשלות בכלל, ובפרט עוה"ז הגשמי, שהוא תכלית ההתהוות, לפי שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ²³⁸³ .

והנה

ידוע שהענין דדירה בתחתונים, דהיינו גילוי אלקות בעולם (גדול הוי'), הוא ע"י מעשה המצוות דוקא, וכמו מצות תפילין, שכותבים הפרשיות בדיו גשמי ע"ג קלף שנעשה מעור בהמה, ונותנים אותם בבתים שנעשים מעור בהמה, ואח"כ מניח אותם איש הישראלי על הראש והיד, ועד"ז בשאר המצוות שהוקשו לתפילין, שעי"ז ממשיכים גילוי אוא"ס מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז בדבר שהי' תחלה תחת ממשלת קליפת נוגה כו' שהם כל הדברים הטהורים ומותרים (שאינם אסורים וקשורים בידי החיצונים כו' ²³⁸⁴ ) שנעשית בהם המצוה, כמארז"ל ²³⁸⁵ לא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך, כמבואר בארוכה בתניא ²³⁸⁶ . וזהו ענין מעשה גדול, כיון שע"י מעשה המצוות נעשה הענין דגדול הוי' גו' בעיר אלקינו, דירה בתחתונים.

ד) אך

מ"מ נימנו וגמרו תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה. והענין בזה, דכשם שדוקא ע"י התלמוד יכולים לבוא לקיום המצוות, כך גם ברוחניות הענינים, שפעולת המצוות להמשיך גילוי אלקות בגשמיות העולם יכולה לבוא רק לאחרי פעולת התורה, שעז"נ ²³⁸⁷ עוטה אור כשלמה, דקאי על התורה, שהיא לבושו של הקב"ה, שמתלבש בלבוש התורה ועי"ז נמשך גילוי אלקות בעולם, והיינו, שהתורה היא ממוצע בין האוא"ס והעולמות, ורק לאחרי שישנו תחילה ענין התורה, אזי יכול להיות גם ענין המצוה, מלשון צוותא וחיבור ²³⁸⁸ , שעי"ז נעשית הדירה לו

361

ית' בתחתונים. ובפרטיות יותר, הנה בתורה גופא ישנו גם הענין שנסעה וירדה כו' ממדרגה למדרגה כו' עד שנתלבשה כו' בצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר כו' ²³⁸⁹ , כמו ההתלבשות בגשמיות שבמעשה המצוות. ועוד זאת, שגם בלימוד התורה ישנו ענין המעשה, שהרי עקימת שפתיו הוי מעשה ²³⁹⁰ . ולא עוד אלא שאפילו הבנת והשגת התורה במחשבה צריכה לבוא באופן של קליטה במוח הגשמי, ועד שפועל שינוי בחומר המוח הגשמי, שנעשים בו קמטים כו' ²³⁹¹ . אמנם, כל זה הוא מצד ענין המצוות שבתורה, שהרי גם לימוד התורה הוא א' ממצוות התורה. אך ישנו גם לימוד התורה שמביא לידי קיום המצוות (כולל גם לימוד הלכות התורה כדי לידע כיצד לקיים מצות תלמוד תורה), וענינו ברוחניות, שהתורה שהיא ממוצע בין האוא"ס והעולמות, פועלת זיכוך בעולם שיוכשר ויוכל להיות כלי לאלקות ע"י קיום המצוות, לפי שגשמיות העולם מצד עצמו אינו יכול להיות כלי לאלקות, אא"כ לאחרי השינוי שנעשה בו ע"י המשכת התורה. ומצד קדימת התלמוד למעשה, ישנו הענין דתלמוד גדול, כי, סדר ההמשכה דגדול הוי' מלמעלה למטה הוא כמו בשם הוי' שתחילה באה האות ו', דקאי על כללות התורה כולה שהיא קול הוי' שנמשך מלמעלה למטה בדוגמת צורת אות ו' ²³⁹² , ובפרטיות יותר רומזת האות ו' על ששה סדרי משנה40. ואח"כ באה אות ה' אחרונה, שקאי על מעשה המצוות ²³⁹³ , שעל ידם פועלים בעוה"ז שנברא באות ה', כמ"ש ²³⁹⁴ בהבראם, בה' בראם, שיהי' ניכר בו בגילוי התהוותו וחיותו וקיומו משם הוי', שזהו"ע גדול הוי' בעיר אלקינו.

אמנם

הגדלות דתלמוד היא מפני שמביא לידי מעשה, ומזה מובן, שבפנימיות הענינים מעשה גדול, לפי שדוקא ע"י המעשה נשלם רצון העליון להיות לו ית' דירה בתחתונים, והיינו, שהתלמוד הוא רק הממוצע שעל ידו יכולים לבוא למילוי רצון העליון, אבל מילוי הרצון העליון עצמו (שעי"ז נעשה גם התענוג למעלה שהוא נעלה יותר מהרצון ²³⁹⁵ ) הוא ע"י המעשה דוקא. ומ"מ צריך להיות גם ענין התלמוד. וכמו באדם, שעם היות שהרצון הוא למעלה מכחות פנימיים, הרי בנוגע לפועל צריך

362

הרצון להיות נמשך ומתלבש בכחות פנימיים, ואדרבה, ע"י הכחות פנימיים יומשך הרצון בטוב, באופן שתושלם הכוונה הטובה והאמיתית. וכן הוא בענין תלמוד ומעשה, תורה ומצוות, שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, והמצוות הם בחי' הרצון, שכך עלה ברצונו ית', חוקה חקקתי גזירה גזרתי ²³⁹⁶ אין לך רשות להרהר אחרי' ²³⁹⁷ , הנה הסדר בזה, שתחילה נמשך הרצון שלמטה מהשכל (שהשכל גדול ממנו, תלמוד גדול), ועי"ז נעשה כלי להתגלות אמיתית רצון העליון כפי שנשלם ומתגלה ע"י מעשה המצוות, מעשה גדול.

ה) ועפ"ז

יובן הטעם שבזמן דעכשיו ההלכה היא שתלמוד גדול, משא"כ לעתיד לבוא יהי' מעשה גדול. והענין בזה, דהנה, כיון שהענין דמעשה גדול הוא לפי שדוקא ע"י מעשה המצוות נעשה הענין דגדול הוי', דירה לו ית' בתחתונים, הרי מובן, שלא יכול להיות הענין דמעשה גדול בגלוי כל זמן שהעולם לא נזדכך עדיין באופן שנעשה דירה לו ית' בגלוי ²³⁹⁸ , שענין הדירה בגלוי הוא כמשל דירת המלך, שלא מספיק לפנות את הלכלוך ממקום מושב המלך, אלא כל חדר המלך וכל דירת המלך צריכים להיות נקיים בתכלית, ודוגמתו בדירת מלך מלכי המלכים הקב"ה, היינו, לא רק בקדש הקדשים, בקדש ובעזרה, אלא בכל העולם כולו, שיהי' במעמד ומצב דלא יגורך רע ²³⁹⁹ , כראוי להיכל המלך. וענין זה יהי' בימות המשיח, שאז יקויים מ"ש ²⁴⁰⁰ את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה ²⁴⁰¹ , ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד ²⁴⁰² , וכתיב ²⁴⁰³ ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר גו', ואז יראו בגלוי שהעולם נעשה דירה לו ית', ע"י מעשה המצוות (כנ"ל), שלכן יהי' אז מעשה גדול. אבל כל זמן שעדיין לא נתמלא רצון העליון להיות לו ית' דירה בתחתונים, אזי תלמוד גדול, כיון שיש צורך עדיין בפעולת התורה בעולם, שהו"ע ההמשכה מלמעלה למטה, שעי"ז יוכל העולם להיות כלי לאלקות, ועד לדירת מלך מלכי המלכים הקב"ה.

ו) וזהו

גם החילוק בין פרשה ראשונה לפרשה שני' דק"ש. והענין בזה, דהנה בק"ש נתבאר סדר ההנהגה דבנ"י כפי שמתחיל במ"ת,

363

שאז ניתנו כל עניני התומ"צ, ולאח"ז באה הכניסה לארץ ישראל, ששם עוסקים גם בעניני העולם, ואספת דגנך גו' ²⁴⁰⁴ , שלכן יש צורך להזהיר אודות ענינים בלתי רצויים כו', כמבואר בהמשך פרשה שני' דק"ש. ודוגמתו בעבודה בכל יום, שתחילה צ"ל הענין דקבלת עול מלכות שמים, ואח"כ קבלת עול מצוות, ועד"ז לימוד התורה ואח"כ מעשה המצוות (כולל גם הנהג בהם מנהג דרך ארץ ²⁴⁰⁵ ), כהסדר בפרשה ראשונה, שתחילה נאמר ענין התורה ואח"כ ענין המצוות, שזהו סדר העבודה עכשיו, שתלמוד גדול, כנ"ל. אבל בפרשה שני' נאמר תחילה ענין המצוות (וקשרתם גו') ואח"כ ענין התורה (ולמדתם גו'), כי, פסוקים אלו באים לאחרי סיפור הדברים ע"ד העתיד, היינו, שיהי' מעמד ומצב דוסרתם ועבדתם אלהים אחרים גו' ²⁴⁰⁶ , החל מע"ז בדקות, עבודה שהיא זרה לו ²⁴⁰⁷ , שמזה נעשה נתינת מקום לענין חמור יותר כו', ואח"כ יהי' העונש על זה, ואבדתם גו' ²⁴⁰⁸ , מפני חטאינו גלינו מארצנו ²⁴⁰⁹ , ועי"ז יהי' תיקון החטא, והיינו שע"י עבודת התשובה יתבטל הענין דחטאינו, ובמילא יתבטל גם הענין דגלינו מארצנו, ואז יתעלו בנ"י בתכלית העילוי, ויהי' אצלם הסדר שענין המצוות קודם לענין התורה, וקשרתם גו' ואח"כ ולמדתם גו', שזהו הסדר דלעת"ל שמעשה גדול, כנ"ל. ואז תהי' גם שלימות הכניסה לארץ ישראל, ארץ אשר גו' תמיד עיני הוי' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה ²⁴¹⁰ , שניתנה לכל אחד מבנ"י, בני אברהם יצחק ויעקב, ושם היא הקביעות שלו, שלכן החיוב דמזוזה (כסיום הכתוב8 וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך) הוא מיד ²⁴¹¹ . וכן תהי' לנו, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.