81
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
תוכנה של פרשת ואתחנן, מלשון "מתנת חנם"16, הוא המשכה (מתנה) מלמעלה. לכן גם תוכן הבקשה "ואתחנן" הוא, שהכניסה לארץ ישראל תהיה על ידי משה, "פני משה כפני חמה"17, שהמושג "פני חמה" מורה18 על המשכה מלמעלה.
זהו ההסבר לכך שאילו היתה הכניסה לארץ נעשית על ידי משה, היא היתה מתרחשת באופן שמעל הטבע, ושבע האומות לא היו נלחמות בישראל19 –
כי מפני גילוי האור והכוח מלמעלה, אשר "נמשך" למטה על ידי "פני משה כפני חמה", אין כלל מקום להתחשבות ב"טבע" העולם ובאומות העולם, ולהיפך, הם מתבטלים מפני כך, כנאמר20 "נמגו כל יושבי כנען, תפול עליהם אימתה ופחד".
לעומת זאת, תוכנה של פרשת עקב הוא שבני ישראל נמצאים במצב שבו אין מאיר בהם מצד עצמם גילוי האור שמלמעלה, בדומה ל"עקב" שבאדם, שאין מאירה בו בגלוי חיות הנפש21, ובכל זאת הם מקיימים את המצוות מצד העבודה הרוחנית שלהם – "תשמעון... ושמרתם ועשיתם אתם"22.
זהו ההסבר לכך שתוכן הבקשה שבפרשת "ואתחנן" קשור לראיה – "אעברה נא ואראה..."23, לעומת פרשת עקב, שבה נאמר "והיה עקב תשמעון...", כי מצד גילוי האור מלמעלה הרי אלקות היא בבחינת פשיטות, ראיה – רואים את הדבר, ואילו מצד עבודת הנבראים אין הם מגיעים לדרגת ראיה באלקות, וככל שיזדככו, עדיין אצלם המציאות בפשיטות, ואלקות בהתחדשות24, בבחינת שמיעה – שומעים אודות הדבר",
והרי אינה דומה שמיעה לראיה25.
ו. שמיעה חודרת לעומק
אמנם, על ידי ראיה מתקבל הדבר אצל האדם ביתר עוצמה וודאות מאשר על ידי שמיעה26, אך הודאות היא רק מצד הדבר שרואים, ולא מצד האדם
הערות
- 16. ספרי, דב"ר, תנחומא (ג) ורש"י ר"פ ואתחנן.
- 17. ב"ב עה, א. ספרי ורש"י פינחס כז, כ. וראה לעיל ע' 64 בשוה"ג להערה 23.
- 18. אוה"ת ואתחנן ע' סה ואילך. צז ואילך.
- 19. ראה בארוכה לעיל ע' 10־9; ע' 58.
- 20. בשלח טו, טו־טז.
- 21. ראה אדר"נ ספל"א. ולהעיר גם מאוה"ת (ריש פרשתנו. שם ס"ע תצא. ריש ע' תקד) ש"והי' עקב תשמעון" קאי אעקבתא דמשיחא – זמן של העלם והסתר. ושם ע' תק ואילך שהו"ע "וידו אוחזת בעקב עשו".
- 22. ריש פרשתנו.
- 23. ואתחנן ג, כה. וראה לקו"ת ואתחנן ג, ג־ד.
- 24. ראה ד"ה בסוכות תשבו תש"ו פכ"ז. ובכ"מ. ועיין קונט' "ענינה של תורת החסידות" (נדפס גם בהוספה לספר הערכים חב"ד ח"א) הערה 96.
- 25. מכילתא יתרו יט, ט.
- 26. ראה ר"ה כו, א: כיון דחזיוהו כו' לא מצו חזו לי' זכותא – אף שגם כשהדיינים שומעים מהעדים, ברור להם שהעדים אומרים אמת. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 127 ובהנסמן שם.
רש"י על במדבר כ״ז:כ׳ - הטקסט מספריא
ונתתה מהודך עליו. זֶה קֵרוּן עוֹר פָּנִים:
מהודך. וְלֹא כָּל הוֹדְךָ, וּמָצִינוּ לְמֵדִין פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה (ספרי; בבא בתרא ע"ה):
למען ישמעו כל עדת בני ישראל. שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ כָּבוֹד וְיִרְאָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֲגִין בְּךָ:
ונתתה מהודך עליו AND THOU SHALT PUT SOME OF THY GLORY UPON HIM — This refers to the shining of the skin of his countenance (see Exodus 34:29—30).
מהודך SOME OF THY GLORY, and not all thy glory; consequently we learn from this: Moses’ face beamed like the sun, Joshua's face only like the moon (Sifrei Bamidbar 140:2; Bava Batra 75a).
למען ישמעו כל עדת ישראל THAT ALL THE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL SHOULD BE OBEDIENT TO HIM — that they should comport themselves towards him with respect and reverence, in the same way as they comport themselves towards you (cf. Yalkut Shimoni on Torah 776).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

